סינדרלה TLV: יש נשפים מהממים בעיר, וכולכם מוזמנים לדפוק פוזה

❤ תרבות

סינדרלה TLV: יש נשפים מהממים בעיר, וכולכם מוזמנים לדפוק פוזה

גם מתעופפים בבולרום. צילום: דביר הלוי

פוזות מוגזמות, מרחב חופשי ושמלות בהשראת הכבשים של קדישמן: סצינת הבולרום התל אביבית תוססת והקהילה שהתאספה סביבה צבעונית לא פחות. ביקרנו באירוע שבו לא רק מותר לכם לעוף על עצמכם, אלא אתם חייבים. קדימה, סטרייק א פואוז

מאתאסתר כהן

30 בספטמבר 2022

• Facebook
• Twitter
• Email

ערב יום חמישי ביפו, 22:15. מאור מיה (או בשם הבולרום שלו, ״שוג״) נכנס לתוך הרחבה בעלת הריצוף השחור-לבן, זורח כמו אל-שמש בחליפה צהובה לוהטת (בעיצובה של אסתי שוורצמן) ומשקפי שמש שחורים ודקיםתחת תקרת הקשתות של מתחם החמאם.המוזיקה מפסיקה. מאור נעמד מול הקהל ופותח בנאום על כבוד. ״רובינו אורחים של התרבות הזאת״, הוא מודה, ואז מדגיש שיידרשו במהלך הערב מודעות, תמיכה וסובלנו – אחד כלפי השני, כלפי שורשי התרבות וכלפי המחזה שעומד להתרחש.

סצנת ה״בולרום״, אותה תרבות עליה שוג מדבר, התפתחה בניו יורק של המאה הקודמת על מנת לספק מרחב בטוח ומוגן לאלו שסבלו מדיכוי, חוסר קבלה והפליה בשל נטייתם המינית, אך גם ובעיקר מגזענות על ידי הקהילה הלהטב״ית הלבנה בארה״ב. הסצנה התפתחה ברובה מתוך הקהילה הטרנסית האפרו-אמריקנית ולטינו-אמריקאית, עבורם הפכו הנשפים לאמצעי ביטוי מרכזי, ומרחב של חופש.

במהלך כל נשף המשתתפים (שלעיתים מייצגים קליקות משפחתיות שונות, או ״הבתים״) מתחרים זה בזה בקטגוריות שונות מול שופטים: צעידת מסלול (Runway), ריקודי ווג (המורכב מתת-סגנונות שונים: Old way, New way, Vogue Fem), קטגוריית פנים (Face), הלבוש הטוב ביותר ועוד. יש מי שזוכים בגביעים ופרסים ,אבל בעיקר להכרה ותהילה.

https://www.instagram.com/p/ChmVXjYtVJx/

סצנת הבולרום בישראל עדיין צעירה, אבל מבטיחה שעוד ימים יפים לפניה. היא החלה עם סדנאות וסשנים בודדים מאת החלוצות אלה אדווה שני, לי-אלה ביבס, מאיה חסין וירדן צ׳יצ׳סטר, שדאגו להפיץ את בשורת הבולרום המקומית, כאשר הנשף הראשון מסוגו בארץ התקיים לפני כשלוש שנים,ב-2019, על ידי צוות ה-“TLV Ballroom”. מאז הנשפים גדלים, מתרחבים ומקבלים גם תשומת לב בינלאומית, כאשר כמה מהשמות הבולטים בסצנת הבולרום העולמית קפצו לתמוך ואף להשתתף באירועי הסצנה המקומית.

לאחר שהנחה מספר נשפים של ״TLV Ballroom”, מאור "שוג" מיה החל לפתח את סצנת הקיקי בארץ, ״האחות הקטנה״ של הסצנה המרכזית, הנחשבת ליותר קלילה ונועדה עבור צעירים (אבל לא רק) כהזדמנות להתאמן לפני כניסתם לנשף היותר מיינסטרימי. את נשפי הקיקי הוא מפיק ומנחה תחת הליין ״Vogue Night TLV”.

באותו הערב ביפו, לאחר דבריו של מאור אל-השמש, הקיקי נפתח עם קטגורית ״בייבי ווג״,שנותנת במה למתחילים ולאלה שצועדים בפעם הראשונה בנשף. באופן טבעי,אופנה היא מאפיין מרכזי של הנשפים – בין אם בהצגת הלבוש בעצמה ובין אם כאמצעי לאפיון הדמות שיצרת לעצמך. התלבושות היו נועזות ונעו בין ההיי-פאשן לביטוי עצמי משוחרר, אך הזמן נעצר לרגע כאשר בחור בשם מיכאל דדון עלה לרחבה עם שני משרתים, לבוש בשמלה בהשראת הכבשים של קדישמן (בעיצובה של שי גרינברג, סטודנטית בשנקר).

כשנכנסים לנשף חוצים את הקוים למקום קסום בו כל דרך לביטוי עצמי מותרת, ואפילו רצויה, תחת חוקי הפורמט. פה הסטריאוטיפים והעמדת הפנים שלפעמים שולטים בחיי הלילה נשארים בצד – באנו להשוויץ, להרים ולעוף על עצמנו.לעיתים התחושה היא שצריך יותר משתי עיניים ומצלמה כדי לקלוט את כל ההתרחשויות – האווירה, הצחוקים, הסנכרון בין הקהל למופיעים והתיאטרליות של כולם כולל כולם.

מי שמחבר את כל האלמנטים האלה הוא אותו אל-שמש, מאור, שנתן הצגה אדירה בתפקיד המנחה, הפרשן, השדרך, האמסי – תקראו לו איך שבא לכם אבל, אבל העיקר שתקראו לו. דבר אחד בטוח: הוא זה שמכתיב את קצב הנשף.״אתם לא רוצים לדעת מה יקרה אם אני מוריד עוד פעם את המשקפיים שלי״ הוא הזהיר כשמישהו בקהל ניסה, חרף אזהרות ברורות במהלך הערב, לצלם משתתפים במהלך קטגורית ״סקס סיירן״, קטגוריה שבוחנת את הסקס אפיל, ובאופן טבעי משאירה את השתתפים חצי ערומים.

View this post on Instagram

A post shared by ???????????????????????????????? ???????? ???????????? ???????????????? – ???????????????????? ???????????????????? ???????????? (@voguenighttlv)

אין ספק שאחת הסיבות להתפתחות סצנת הנשפים וריקודי ווג בארץ היא העניין לה זכו ביצוגים שונים במדיה, דוגמת הסדרה "פוזה" ובאופן כללי, בינסה. אבל עם כל הנוצץ, למאור חשוב להתעקש על נקודה אחת אחרונה – הקהילה לפני הכל. מטרת הנשפים, מעל הכל, היא ליצור מרחב מוגן שיאפשר לחברי הקהילה להרגיש בטוחים ולהביע את עצמם בלי להישפט. אין פזמון, תרקדו – אבל גם תכבדו.

לפרטים על הנשפים הבאים ניתן לעקוב אחריעמוד האינסטגרם של מאור מיה, או אחרעמוד הליין

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• ❤ תרבות
• חי בלילה
• מועדון
• מסיבות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 915 // בין החגים

עומדים דום: הפנטזיות המיניות של הישראלים מספרות עלינו הרבה

סקס

עומדים דום: הפנטזיות המיניות של הישראלים מספרות עלינו הרבה

פמינאצית. צילום: shutterstock

מהסטלאגים של שנות השישים ועד לפורונו הצבאי של ראשית האלפיים, הפנטזיות של הציבור הישראלי נעו על ציר קינקי במיוחד. האם זה מרמז על מה אנחנו מדחיקים או פשוט דרך לשחרר הממ.. לחץ? צלילה קלה להרגלי הפורנו הישראלים

יובל יעיש

30 בספטמבר 2022

• Facebook
• Twitter
• Email

בשלהי הקיץ של כיתה ב', אמא שלי צלצלה אלי מודאגת. שלפתי מהכיס את הנוקיה 2008 ובהיסוס קל, אספתי כוחות לענות על שאלה מביכה. "יכול להיות שחיפשת בחורות ערומות במחשב?", היא שאלה. האופציה היחידה שנראתה הולמת הייתה להאשים את בן זוגה. הערפל הכבד שהוטל על כל עיסוק מיני מהסוג הזה היה מה שהוביל אותי לרדת למחתרת. מצאתי את אוסף סרטי הפורנו שאחי צרב על דיסק עם הכיתוב "פוקימון 5" בלורד כחול, ונשאבתי אל עולם המבוגרים. או לפחות, למה שתפסתי ככזה.

View this post on Instagram

A post shared by Estine Coquerelle (@estine.coquerelle)

כילד, הייתי אובססיבי. במערכת השמש של האינטרנט, כוכב הפורנו היה כוכב שיצאתי אליו לביקורים תכופים. צל האשמה שהאוננות הזאת הטילה עליי העיב על המטלות היומיומיות שלי בבית ועל התקשורת עם ההורים שכל כך התאמצתי להסתיר מהם את הסוד הנורא. לקח לי זמן מה להבין דבר או שניים על ההרגל הזה שליווה אותי מאז ועד היום, אותו הרגל בדיוק שהוביל אותי לסרט שפיצץ לי את המוח בפעם הראשונה שצפיתי בו: "מרותקות לבסיס 1" – סרט פורנו ישראלי שכולל קצין שמודה ששלח תמונות עירום לרמטכ"ל כדי להשתחרר על נפשי.

אבל לפני שנגיע לפורנו צה"לי, הנה עובדה שיכול להיות שפספסתם במהלך חייכם הבוגרים: בישראל של שנות השישים היה פורנו נאצי. זה היה כחול לבן, מקומי לגמרי, ספרי ארוטיקה פופולריים במיוחד שנקראו "סטאלגים" והציגו תיאורים של שליטה בסגנון בדס"מי של סוהרות אס.אס. על חיילים בריטיים או אמריקאים. שיא הפופולריות של הז'אנר הקינקי הזה היה לצד תשומת הלב הציבורית של משפט אייכמן. בעיתון "העולם הזה" המיתולוגי של אורי אבנרי, צצו פרסומים על סטאלגים חדשים לצד התרחשויות עדכניות על המשפט המפורסם. הכתיבה ריתקה את הישראלים, בסוד כמובן. מעוות? נסו בעצמכם:

"לא היה שום דבר יוצא דופן באורח בו הסתדרו בשני טורים עורפיים ברווחים שווים וזקפו את ראשם המכוסה. לא היה שום דבר יוצא דופן פרט לעובדה הפיזית שהחיילים היו נשים. שתי מחלקות של נקבות קלגסי אס. אס. לבושות מכנסיים אדוקים, מגפיים מבריקים ומקטורנים מבד שנמתח על שדיים גבוהים וזקופים. מתחת למצנפת בצבצה תספורת צבאית קצרה. אולם השיער היה עדין והצווארים היו דקים ונשיים. 'ישו הקדוש!' רטן מישהו. נקבות אמתיות, עם עכוזים ושדיים".

View this post on Instagram

A post shared by העולם הזה (@haolam_haze)

העובדה שפורנוגרפית "שואה" הייתה כה פופולרית במדינת ישראל של שנות השישים מעלה כמה שאלות חברתיות מעניינות. האם פורנו יכול לתת לנו חלון הצצה לסודות הכי כמוסים של התת מודע הישראלי החרמן? אולי. כדי לענות על כך צריך להתייחס קודם כל לפורנוגרפיה כז'אנר אומנותי לגיטימי לצד ז'אנרים אחרים, חרף השאלות המוסריות על הפורנוגרפיה ככלי מדכא נשים, ממכר וכזה שהורס את התפיסה המינית של מתבגרים. הן שאלות חשובות, אבל לא אדון בהן בהרחבה היום.

כשם שצופים בסרטים מרגשים כדי לבכות, ובסרטי אימה כדי להיבהל, בפורנו צופים כדי לגמור. אם נניח קודם כל את היסודות האלה, נוכל לנבור בתת מודע הישראלי על ידי צפייה בפורנו שלו. כמה נפוצים הסרטים על מדי צה"ל? על זה הישראלים מפנטזים כשהם חושבים על סקס?

בטעות לגמרי הגעתי בשיטוט באינטרנט לגרסה המלאה של סרט הפורנו כחול לבן "מרותקות לבסיס 1" משנת 2004. שחקנים על מדי צה"ל באורגיה זה לא דבר של מה בכך. המשחק המוגזם שמאפיין כל כך סרטים פורנוגרפיים נמצא גם שם, כמובן, אבל באותו לילה נחשפתי בצורה המלאה לנדבך אחר של הפורנוגרפיה הישראלית ופורנוגרפיה בכלל – ההתרסה.

העלילה של "מרותקות לבסיס" הולכת בערך כך: קצין ישראלי למדי בחיל הקשר אוחז בידו סיגריה, מזמין את חייליו למשרד וצועק עליהם "אני רוצה שתבררו מי המנייאק שעשה את זה", כשהוא מתייחס לגילוי שמישהו הפיץ תמונות עירום ממחשבו אל הרמטכ"ל. רגע לאחר מכן נמצאת כבר פקידה מתחת לשולחנו, איבר מינו בפיה. רק אחרי סצינת הסקס הקבוצתי עם שאר החיילים הקצין מודה שהוא ללמעשה היה זה ששלח את התמונות לרמטכ"ל בניסיון להשתחרר מהצבא על נפשי.

https://www.instagram.com/p/Ch_yiWkIyce/?hl=en

האם יכול להיות שהיה כאן ניסיון מגושם לביקורת אנטי מיליטריסטית דרך סרט פורנו? אולי בחברת למינגס הפקות חשבו לעצמם שמסר של שחרור מיני יכול לעבור לצד ההפיכה של הבסיס למיצג עירום. ומה לגבי השואה? איזה מסר בעצם הסתתר תחת מעטה של פורנו נאצי? אולי לא מסר, אלא ביטוי לרגשות המודחקים של החברה הישראלית בשנות השישים. כשגם השואה וגם המיניות מודחקות אל מתחת לשולחן, אין ספק שהן עתידות להתחבר יחד לפנטזיה שמשאירה אותנו, קוראי המאה העשרים ואחת, עם הגבות מורמות.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• סקס
• סקס ויחסים
• מיניות
• פורנו
• למה הפסקתי לראות פורנו
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 915 // בין החגים

כוס יין רגועה בצהריים. מועדון BDSM בלילה. העיר של מיס סיסטרטה

העיר שלי

כוס יין רגועה בצהריים. מועדון BDSM בלילה. העיר של מיס סיסטרטה

מיס סיסטרטה (צילום: יונה סבהט)

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: מלכת הדראג ווזמרת האופרה מיס סיסטרטה (שמאחוריה עומד השחקן והזמר אורי אלקיים) מטיילת מלב ההיפסטריאדה ועד ללב המאפליה בדרכה לתהילה בינלאומית. מחר תוכלו לשמוע אותה באוזן

מיס סיסטרטה (אורי אלקיים)

30 בספטמבר 2022

• Facebook
• Twitter
• Email

1. הפנטסטיק

אויש, על זה אני מתה. התחושה של להכנס אל תוך ארץ פלאות הזויה ואינסטגרמית. השירותים עם המוסיקה הצ'יזית, כדורי הדיסקו והמראות המעוותות לצד קוקטיילים מטריפים ואוכל מהמם.
צידון 3

2. בוסר

ממש ליד גן החשמל, בלב ההיפסטריאדה, בר יין קטן שכונתי שחצי מהאורחים יושבים בספסל על המדרכה ושותים יינות מדהימים. ואני הרי אנינה שכמותי, מתה על יינות כתומים וטבעיים, אז זה בדיוק המקום בשבילי לאיזה גלאס של שישי צהריים.
החשמל 5

3. מדרחוב נחלת בנימין

כמה כיף לשוטט בין בתי הקפה הציוריים והצעקות מהשוק, ולבחור בדים לשמלה הבאה ואולי לעצור רגע לאיזה דרינק בשפגאט וללרלר עם כל האלג'יביטיה.

4. בורק

מסעדת שף תחת סכינו של ברק יחזקאלי, רמת הדיוק והאירוח יוצאת דופן, אתה מרגיש שחיכו לך כל היום וכל כך שמחים שהגעת. ההתאמה המושלמת של התאורה והמוזיקה למנות המוגשות והאווירה שכולם מתערבבים עם כולם בערב נפלא שכזה מרחיבת לב.

5. הטאבו

מועדון בדס"מ בניהולו של ניסן גבני, אז כן, עם כמה שאני קלאס אני גם פרועה. החלל נמצא היכן שהיה הבסקולה, מקום אהוב עליי ביותר והאווירה מדהימה ומרגישה כמו חו"ל. ערב מלא במופעים מושקעים ומעוררי חושים שמאפשר לאנשים מכל גווני הקשת להיות הם ולחוות קהילתיות אקסטרימית, תוך כדי הקפדה יתרה על אבטחה של צנעת הפרט והתנהגות הולמת.
הרכבת 72

https://www.instagram.com/p/CTPDVh4MaMY/

>> מיס סיסטרטה, שעל פי השמועות העיקשות בקהילה מתקרבת להופעה ישראלית היסטורית בזירה בינלאומית משמעותית, תופיע מחר (שבת, 19:30) באוזן עם היכולות הווקאליות המדהימות שלה, במסגרת מופע הדראג והספוקן וורד "שירה בצנתור" בניהולה של מלכת הדראג נונה שלאנט.פרטים וכרטיסים כאן. לעקוב אחרימיס סיסטרטה באינסטגרםוגםבפייסבוק? כדאי מאוד.

עוד ביצוע שלי מתוך המופע Cover Girls – Drag Tribute Band לשיר JUST ME – Jinkx Monsoonenjoy

Posted byMISS SISTRATAon Sunday, April 10, 2022

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• העיר שלי
• הפנטסטיק
• בוסר
• נחלת בנימין
• בורק
• הטאבו
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 915 // בין החגים

"קריוקי" הוא סרט התבגרות יפהפה. על אנשים בני שישים

ביקורת סרטים

"קריוקי" הוא סרט התבגרות יפהפה. על אנשים בני שישים

יש לך סיבה לרקוד, ששון גבאי. מתוך "קריוקי". צילום: באדיבות קולנוע לב

זהו סרט חכם, מצחיק ויפה עם לב גדול (זה לב של מחזמר, דרך אגב, אבל הוא לא יודה בכך בקלות). ועל זה ששון גבאי הוא גדול השחקנים בישראל באמת שכבר לא צריך להוסיף כלום, נכון?

מאתיעל שוב

29 בספטמבר 2022

• Facebook
• Twitter
• Email

אני זוכרת את הפעם הראשונה שקלטתי שששון גבאי הוא כוכב קולנוע אמיתי, כזה שמאיר את המסך. זה היה באפיזודה השלישית בסרט "סיפורי תל אביב" מ-1992. הוא גילם שם שוטר שנלקח כבן ערובה על ידי השוטרת תקווה במאבקה להשיג גט מבעלה שהותיר אותה עגונה. הרבה דובר אז בהופעתה הנהדרת של ענת וקסמן בתפקיד תקווה, וגבאי בכלל לא הוזכר בביקורות. אבל נוכחותו השקטה לצידה כגבר שמעניק לה תמיכה בלי לקחת ממנה את אור הזרקורים ומסתמן כפוטנציאל רומנטי, היא זו שעשתה בשבילי את הסרט.

מאז חלפו שלושים שנה, וגבאי הפך לגדול שחקני הקולנוע (והטלוויזיה והתאטרון) בארץ. לשלושת פרסי האופיר בהם זכה בעבר, הצטרף האופיר הרביעי על הופעתו ב"קריוקי", וזו הזכייה הכי צפויה והכי ראויה שאפשר להעלות על הדעת. הסצנה שבה הוא מגיש גרסת קריוקי של "מה חשוב היום" של אבי טולדנו ודאי תהפוך לקלאסיקה מיידית של הקולנוע הישראלי, כי כמו בסצנת היומולדת ב"הקיץ של אביה", יש בה התמסרות מלאה לפאתוס, לצד מבוכה מכמירת לב.

אבל בואו נחזור להתחלה ונראה איך הסרט מגיע לשם. בני הזוג מאיר (גבאי) וטובה (ריטה שוקרון, "אנשים כתומים") מתגוררים במגדל דירות בחולון. הוא מורה בשנת שבתון, לה יש בוטיק אופנה בקניון שלמרגלות הבניין, ונראה שפרט לפעם בשנה שהם נוסעים לרודוס הם לא יוצאים מהרדיוס המצומצם שלהם. מאיר הוא איש שקט ומופנם, דהוי אפילו, ששום דבר לא מצליח לרגש אותו. טובה עדיין מקפידה להראות אופנתית, ומתחת להעמדת הפנים המאומצת שלה פועמת תשוקה אמיתית לינוק עוד קצת עונג מהחיים.

יום אחד מכונית ספורט יוקרתית חוסמת את מכוניתו של מאיר בחניון, ושכן (אריה צ'רנר) מעודד אותו לצאת מגדרו ולהביע מחאה. זה מוביל למפגש ראשון עם איציק מרציאנו (ליאור אשכנזי), סוכן דוגמניות ממיאמי שזה עתה עבר להתגורר בפנטהאוז בבניין. הוא מזמין אותם לארוחת התנצלות, מבשם אותם במחמאות ובסיפורי ההצלחה שלו, פותח להם צוהר לחיים אחרים, ואז סוגר אותו מבלי משים. הרווק הבליין נוהג לערוך בדירתו מסיבות קריוקי לצעירים וצעירות יפות ויפים. הווליום מטריד את מאיר וטובה הפגועים, אבל גם מעורר בכל אחד מהם רצון להשתתף בחגיגה. וכך אנחנו מגיעים לסצנה ההיא שבה מאיר שר "מה חשוב היום". מאוחר יותר הוא גם ירקוד, ושתי הסצנות המוזיקליות הן שיאיו המרגשים של הסרט. "קריוקי" אינו מחזמר בהגדרתו הקלאסית, אך ברגעי המפתח הוא משתוקק להיות כזה. בכך הוא נדמה לגיבוריו, וזה נורא יפה.

משה רוזנטל, שכתב וביים את "קריוקי", מגדיר אותו כסרט התבגרות (של אנשים בני שישים). זאת דרך מעניינת לראות את הסרט, שמבחינת התבנית הדרמטית משתייך לז'אנר סרטי השכנים, כמו "השכנים מלמעלה" הספרדי שמוצג כרגע בארץ, ו"שכנים" האמריקאי מ-2014 (עם סת' רוגן ורוז בירן). הסרטים האלה מספרים על זוגות בורגניים שחייהם נכנסו לשגרה נוחה אך עקרה, המתוודעים לשכנים חדשים עם חיים סוערים שמוציאים אותם מהקיבעון, לטוב ולרע. אם איני טועה, "קריוקי" הוא הסרט הישראלי הראשון מסוג זה, והואריאציה שהוא מציע היא ייחודית, מעניינת ומגובשת דיה להקפיץ אותו אל ראש הערמה.הבימוי המדויק של רוזנטל, שלא פעם מכוון את המצלמה אל התגובה לפני שהוא מראה לנו מה עורר אותה, מעניק לסרט טון אירוני מבודח, ועם זאת אמפתי. הסרט מגחך על הדמויות תוך שהוא גורם לנו להתאהב בהן, ולרצות בטובתן.

מרציאנו החלקלק הוא דמות מסקרנת וחמקמקה, שתורמת לסרט ניחוח קל של אימה. אנחנו אף פעם לא יודעים אם הנחמדות שלו היא אמיתית או מעושה לגמרי. האם הוא עשיר ומאושר כפי שהוא מציג את עצמו, או שמה הוא איש בודד וחלול? כך או כך נוכחותו בבניין משמשת כקטליזטור לזוגיות של מאיר וטובה, ולכל אחד מהם בפני עצמו. גבאי בשיאו כאיש הכבוי שמתעורר לחיים ומפתח אגו, ומפגש הצמרת בינו לבין אשכנזי המצוין הוא כל מה שיכולנו לקוות לו. שוקרון הפחות מוכרת, מעולה לא פחות מהכוכבים הגדולים שלצידה, ועל כך זכתה באופיר. הופעתה בסרט כאישה שרוצה להיות הכוכבת בחייה שלה, אמורה להעניק לה את המעמד הזה.

4 כוכבים. בימוי: משה רוזנטל. עם ששון גבאי, ריטה שוקרון, ליאור אשכנזי, אריה צ'רנר, קובי פרג', אלמה דישי. ישראל 2022, 103 דק'

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• ביקורת סרטים
• המסך
• קריוקי
• ששון גבאי
• משה רוזנטל
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 915 // בין החגים

אמנות בין הארוחות: 8 תערוכות שוות לראות בסופ"ש

❤ תרבות

אמנות בין הארוחות: 8 תערוכות שוות לראות בסופ"ש

פריים של דוד פולונסקי מתוך "ואלס עם באשיר"

האיורים של דוד פולונסקי, האמן שאחראי על "ואלס עם באשיר", מגיעים למוזיאון תל אביב // מתלכלכים ומתנקים בגלריה מאיה // 700 עבודות נייר של אמן אחד // ומה קורה כשמצמידים אמנים לבניינים?

מאתרעות ברנע

29 בספטמבר 2022

• Facebook
• Twitter
• Email

נשימה ונשמה בצבע; עצמות המסרק // גלריה מאיה

שתי תערוכות חדשות: הראשונה – "נשימה ונשמה בצבע" – תערוכת יחיד לאמן המנוח עינן כהן שהלך לעולמו בשנת 2014 (אוצר: חגי שגב). בתערוכה יוצגו ציורי מים, טכניקה מקורית שהגה ופיתח בהשראת ציורי הנופים שלו, בעיקר הרים וים, שאותם יצא לצייר בחיק הטבע. השנייה – "עצמות המסרק" – תערוכת יחיד לאמנית עדנה אוחנה (אוצר: אבנר לוינסון), בה היא עוסקת בחוויות גופניות של פירוק ובניה מחדש, בניקיון ובלכלוך ובמורכבות היחסים בין אם ובת.
גלריה מאיה, שביל המרץ 2, פתיחה בחמישי (29.9) 20:00

בית.בניין // בית ליבלינג

תערוכה קבוצתית (אוצרות: ענת לוי, שירה לוי-בנימיני) שהתגבשה במסגרת התוכנית העירונית ״בית.בניין״ שפעלה במקביל בשתי פלטפורמות: תכנית שהות אמן לקבוצת יוצרות ויוצרים רב-תחומיים בבית ליבלינג, ותוכנית מפגשים ולימוד לתושבים בבניינים ברחבי העיר. לכל בניין הוצמד אמן-יוצר שהתלווה לפעילות ותערוכה זו שמסכמת את התכנית היא ביטוי חזותי אישי של היוצרים שהשתתפו בתהליך. משתתפים.ות: משתתפים: אוהד כברי, מיטל כץ מינרבו, עלית קרייז, לילך שטיאט, אלון שריג.
בית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה, אידלסון 29, פתיחה בחמישי (29.9) 20:00

איורים: דוד פולונסקי // מוזיאון תל אביב

תערוכה מוזיאלית מקיפה ראשונה למאייר דוד פולונסקי (אוצרת: טל לניר) שעוסקת באיור כמדיום עצמאי, ומתחקה אחר סגנונו המשתנה, רוחב היריעה בה פולונסקי פועל והתייחסותו להיסטוריה והתרבות הישראליים. התערוכה מאגדת מאות דימויים של רישומי הכנה, ציורים, תצלומים, בובות, סצנות קולנועיות וחומרי ארכיון ששימשו את פולונסקי בעבודה על הפרויקטים שלו (ביניהם הסרט "ואלס עם באשיר" והרומן הגרפי אודות אנה פרנק).
מוזיאון תל אביב, שד' שאול המלך 27

כחומר ביד היוצרת // גלריה החלל

תערוכת מכירה קבוצתית של אמניות נשים ישראליות שיוצרות שמציגות עבודות הנעות על הציר שבין אמנות הפיסול, חומרים מהטבע, אמנות אקולוגית, קיימות, ריסייקלינג ארט, אסמבלאז', קולאז', אמנות אקולוגית ועוד. בין המשתתפות: גלריה ארמלנד, אורלי מונטג, ענת הדר, תמרה אפרת ואחרות.
החלל, אאורבך 2

מחוץ לעיר – כי בואו נודה, יהיו לכם.ן הרבה יציאות ממנה בשבועות הקרובים:

שנות נייר // מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

תערוכת יחיד ליוסף קריספל (אוצרת: סמדר קרן), שבה מוצגות עבודות נייר שלו מתקופה של למעלה מ־20 שנה, גוף עבודה טעון הכולל ייצוגים נבחרים מכ־30 סדרות ומעל ל־700 עבודות: רישומים, הדפסים וקולאז׳ים, עבודות על גבי ניירות, תצלומים, רפרודוקציות, מתווים, כריכות וספרים, בטכניקות של רישום, ציור, ריסוס, התזה, טפטוף, הכפלה, קריעה והדבקה.
מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד

ארץ האגם המר // גלריה דנה קיבוץ יד מרדכי

תערוכת יחיד לאמנית שיר רז (אוצרת: רווית הררי) שמציגה עבודות צילום, פיסול ומיצב. נקודת המוצא שלה היא "הצי הצהוב" – צי של 14 ספינות אירופאיות שנלכדו בתעלת סואץ למשך 8 שנים בין 1967 ל-1975.
גלריה דנה, קיבוץ יד מרדכי

טרריום // הגן הבוטני ירושלים

תערוכה קבוצתית שמארחת את אמני.ות גלריה אינדי השיתופית לצילום מתל אביב (אוצרות: קרן זלץ וגבי המבורג פימה). התערוכה מציגה עבודות צילום ווידיאו שעוסקות באור כמשאב הכרחי לקיומו של הטבע והדימוי המצולם – אמצעי שבלעדיו לא יוכלו שניהם להתקיים. משתתפים.ות: נעמה רונה, דיוי בראל, אילן כרמי, איה ניצן, רונית פורת, קרן זלץ, תמר נסים ליהיא בנימין, גלעד בר שלו, יובל חי, אורית ברתיני שביט, אייל אגיבייב, דוד פרנקל, ענת בריזלי ואלדד מנוחין.
הגן הבוטני האוניברסיטאי, זלמן שניאור ירושלים

חלון לים // הגלריה העירונית מגדל המים בנהריה

בגלריה העירונית מגדל המים בנהריה מוצגת "חלון לים" – תערוכת קבוצתית (אוצרות: סתיו אבן זהב ומאיה פרת), תוצאה של הרזידנסי הראשון במקום שבמסגרתו הוזמנו ארבעה אמנים.ות להתארח בגלריה – דפנה טלמון, מאיה סמירה, עדי אביטבול ושחר טישלר.
הגלריה העירונית מגדל המים, ז'בוטינסקי 12 נהריה

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• ❤ תרבות
• אמנות
• אמנות ישראלית
• תערוכות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 915 // בין החגים

התוכנית להגנת אדים: כל מה שרציתם לדעת על אידוי קנאביס

רוצים להמשיך להשתמש בקנאביס אבל מיציתם את החלק של העישון? או שאולי הייתם רוצים לעשן בכל מקום בלי שישימו לב לזה?...

עומדים דום: הפנטזיות המיניות של הישראלים מספרות עלינו הרבה

מהסטלאגים של שנות השישים ועד לפורונו הצבאי של ראשית האלפיים, הפנטזיות של הציבור הישראלי נעו על ציר קינקי במיוחד. האם זה...

זאת לא ביוגרפיה על מרילין מונרו. זה שניצל קולנועי חבוט ושרוף

"בלונדינית" הוא סרט שחושב שהוא פמיניסטי, חושב שהוא פסיכולוגי וחושב שהוא מאיר צדדים חשוכים בסיפור חייה של מרילין מונרו - אבל...

סינדרלה TLV: יש נשפים מהממים בעיר, וכולכם מוזמנים לדפוק פוזה

פוזות מוגזמות, מרחב חופשי ושמלות בהשראת הכבשים של קדישמן: סצינת הבולרום התל אביבית תוססת והקהילה שהתאספה סביבה צבעונית לא פחות. ביקרנו...

ברמן, תמזוג לנו ביס: 19 הברים עם האוכל הכי טוב בתל אביב

עברו וחלפו הימים שבהם הסתפקנו בטוסט גבינה או בקערת בייגלה לצד הבירה, והיום אנחנו הרבה יותר בקטע של טרטר לוקוס לצד...

כוס יין רגועה בצהריים. מועדון BDSM בלילה. העיר של מיס סיסטרטה

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: מלכת הדראג ווזמרת האופרה מיס סיסטרטה (שמאחוריה...

"היפה והחנון" חוזרת? יש לנו לפחות עוד 7 רעיונות גרועים

רשת 13 הכריזה השבוע שהיא שוקלת להחזיר למסך את להיט הריאליטי "היפה והחנון", רעיון כה גרוע שזה נסך בנו השראה להציע...

"קריוקי" הוא סרט התבגרות יפהפה. על אנשים בני שישים

זהו סרט חכם, מצחיק ויפה עם לב גדול (זה לב של מחזמר, דרך אגב, אבל הוא לא יודה בכך בקלות). ועל...

הזמנו המבורגר. הדבר האחרון שציפינו לקבל זה המבורגר טוב

מבקר אוכל הרחוב שלנו לקח על עצמו את הסיכון וניסה את תפריט ההמבורגרים החדש של רשת לנדוור. למרבה ההפתעה, הוא גם...

אמנות בין הארוחות: 8 תערוכות שוות לראות בסופ"ש

האיורים של דוד פולונסקי, האמן שאחראי על "ואלס עם באשיר", מגיעים למוזיאון תל אביב // מתלכלכים ומתנקים בגלריה מאיה // 700...