במשך כמעט שלושה חודשים היו חיי הלילה של תל אביב באבל ובטראומה אחרי שבעה באוקטובר. והטראומה עוד כאן. וההתעוררות של חיי הלילה בעיר בחודשיים האחרונים, שהיא יותר כמו התפוצצות, נותנת ביטוי לטראומה הזאת בצורת יותר מדי אנשים שמנסים להדחיק אותה באמצעות יותר מדי אלכוהול ויותר מדי סמים. אנחנו לא שופטים בשום צורה חלילה, "יותר מדי" זה עניין אינדיבידואלי מאוד. אבל בחמישי בערב רובנו רוצים רק לחזור הביתה בשלום, לפני ההתקרחנות של הסופ"ש, ובעירנותרו עוד לפני המלחמה מעט מאוד מקומות אותנטיים שמקרינים את האנרגיה התל אביבית שקשה להגדיר אך קל לחוש בה.

>> קנו כרטיסים מהר: 10 מסיבות הפורים הכי שוות בתל אביב

ומה בסך הכל רצינו? מקום עם מוזיקה טובה, אנשים נחמדים, משהו לשתות, אולי לרקוד קצת, ואנרגיה שתכיל אותנו במרחב מבלי להרגיש שמישהו שופט אותנו. זה הכל. ומדי חמישי מגיעה ההתלבטות של "לאן יוצאים הערב?", אבל התשובות אמורות להיות ברורות וידועות: ריכזנו כאן עבורכם במקום אחד את כל המקומות המקומיים שבהם תרגישו במקום ולא יאכלו אתכם זומבים מפאתי גוש דן. תשמרו על עצמכם שם בחוץ.

החבילה הבסיסית: עבור מי שלא רוצה להיטרף על ידי היפסטרים זומבים

התדר

קלאסיקה. מתאים לכולם כולל הכל. כיף שם, כולם שמחים וזה קצת כמו סימולציה של מרחב מחיה תל אביבי. החלל המרכזי של התדר מכיל ומקבל את כל גווני האוכלוסיה. בפינה צדדית ימנית מחכה לכם חנות-התקליטים-והבר נואיבה, שם תמצאו אנשים שמעדיפים מוזיקה טובה ושיחות נפש. למעלה נמצא הרומנו, מקום שנע בין מסעדה לבין מרחב מסיבות מעולות (בעיקר בשישי). מי שרוצה לרקוד את עצמו לדעת בלי שאנשים אוכלים סביבו, הרפי מחכה לו. הלוקיישן שלו הוא פיזית למטה, אך לאחרונה השתנו ההנחיות והכניסה של המועדון עברה ללמעלה, בהמשך הרומנו (גדר מפרידה ביניהן, וחייבים להעלות מהצד השני כדי להגיע לרפי, ואי אפשר להגיע מהרומנו. למה? לא יודעות). מלבד הלוקיישנים שהופכים את התדר ליחידת קומבו ענקית של מקומות בילוי מגניבים, הדבר שבאמת מעניק למקום את הקסם שלו אלה הפינות הקטנות. גרמי המדרגות, ספסלי ישיבה צדדיים ובעיקר כל מקום בקומפלקס שבו לא נמצאים כל האנשים. אבל זו בחירה אישית שלנו.
דרך יפו 9

נורמן בר

בר בירות קלאסי שיעניק לכם את סוגי הבירה הייחודים שלא תמצאו ברוב המקומות בעיר. הנורמן נמצא מאחורי שוק הכרמל וסלון ברלין. הוא ממוקם מושלם באמצע-פינת סמטה צדדית כך שלעולם לא תתקלו בקבוצות אנשים שמחפשים לעצמם מקומות בילוי ברחובות הראשיים. מלבד עשרות סוגי בירה תוכלו למצוא בנורמן גם מוזיקת רוק מעניינת ומקפיצה, אנשים שבאים ליהנות מהמשקה שלהם ואינטראקציות חברתיות שעשויות לכיוון ההרפתקני. מקום מוצלח, ולא רק אם לא מצאתם מקום במנזר (אין מקום במנזר בחמישי בערב, תשכחו מזה).
הלל הזקן 8

דודו בר

מי שבא לתת בראש, להשתכר חזק וללכת הביתה בזיגזג – זה המקום בשבילו. הדודו בר הוא בר ביתי שמארח גם זרים לעיתים. כל ההוויה שלו נבנית על וותק הלקוחות, על האנשים שעושים אותו מה שהוא ומוזיקה כיפית. ואם אתם רוצים להכנס לבית של זרים, אז תורידו נעליים קודם. ממוקם באמצע נחלת בנימין, ממש מול השפאגט, פיצה הר סיני ועוד כל מיני מקומות שאנחנו מכחישים שהם נמצאים שם. המקום יקבל אתכם יפה אם אתם תקבלו אותו יפה, ותוכלו להיתקל שם בכל מיני חובבי אלכוהול כמותכם שרק רוצים לשבת, לשוחח, ללגום מהטיפה המרה ולשכוח. ואז שוב להיזכר בשעשוע וגיחוך.
נחלת בנימין 40

גוגיס נחלת בנימין

פינה מוארת ומרגשת של תל אביב. המקום גוגיס נקרא על שם הבעלים ומקים המקום, גוגי, ואיכשהו גם נראה בדיוק כמונו. מדובר במקום צבעוני, שמח, מלא באביזרים ופיצ'פקעס ועוד אלמנטים שיפלפו אתכם קצת, בקטע טוב. בגדול רואים שטריפ מאוד שמח עובר על כל המבלים והעובדים. הגוגיס מתאים לכל מי שרוצה לבלות לא עד מאוחר מידי, כן באנרגיה טובה וגבוהה, בלי כל מיני היפסטרים שישפטו אתכם על זה שאתם רק רוצים להיות שמחים. גם המיקום של הגוגיס בנחלת בנימין בא בטוב, מדובר בנחלת בנימין הפנימית, ממש בכניסה הצדדית של שוק הכרמל. מצד אחד תוכלו לצפות בברים הומי אדם, מצד שני תביטו בשוק סגור שמזכיר לנו שלכל יום יש בירת סוף יום.
רמבם 12

בית אריאלה

מוסד הלסביון העליון הוותיק של בית אריאלה (לא הספרייה) הוא כבר לא רק בר חשוך שאליו מגיעים כדי לפגוש את האקסית של האקסית שלך. מאז סיום עבודות הרכבת ברחוב יהודה הלוי, הבר נשפך לרחוב בשפע של כיסאות ורחש ואוכל טוב. זה לא אומר שרוחה של אריאלה לנדא לא נוכחת – היא עדיין שם, עם אותו אטיטוד אהוב. הנה, רק תראו את התמונה הכל כך חמודה הזו. לא פלא שאנחנו כל כך אוהבים אותה. ימי חמישי שם הם כבר מזמן לא חגיגה סודית של יודעות ח"ן.
הרכבת 2

שאפה בר

מקום אותנטי בשוק הפשפשים, אזור שהיה אסור להתקרב אליו לפני המלחמה מפאת צפיפות, אבל עכשיו כמו כל יפו הוא ממתין בעיקר לתל אביבים, והוא כיפי ומרים לאללה. אם בא לכם לקבל פצצות אנרגיה לפרצוף שלכם ואסקפיזם יפואי – השאפה הוא המקום עבורכם. גם כשמאוד עמוס – ובשבועות האחרונים היה שם מאוד עמוס – רוב הלקוחות והמבלים יוצאים משם מרוצים, כי אי אפשר שלא. המוזיקה? טובה. האנשים? נחמדים. כולם? תמיד רוקדים. אוכל? יש. שתייה? גם כן. אז איך אפשר לא להנות? עם זאת, מדובר באחד המקומות עם הכי הרבה לקוחות ביקום, אז קחו בחשבון שגם במצב הנוכחי יכול לקחת לכם זמן עד שתגיעו למקום הישיבה הנכסף בשעות הערב/לילה.
נחמן 2

למקצוענים בלבד: עבור מי שרוצה ברים שרק נראים קשוחים בעין, אבל בעצם חמודים בלב

וואן

הוואן נולד כדי להכיל בתוכו את כל סוגי האלטרנטיב. אנחנו אוהבים את הוואן, וכבר יצא לנו לבלות לילות ארוכים מאוד מאוד במרתף עם הלדים המגניבים, מכונות הארקייד והסרטים שמוקרנים ללא קול – אבל זהירות ילדים, כי ברגע שתכנסו למרתף של הוואן יהיה לכם קשה לצאת, להבין מה השעה, או מה קורה סביבכם. המוזיקה לא רציפה בסגנונה, כל שיר יכול להביא אחריו עולם חדש ולשנות את כל האנרגיה במרחב. גם הקהל לא רציף בסגנון שלו, אתם לא יכולים לדעת אם תפגשו שם את החבר הפאנקיסט מגיל 16 או את המנכ"ל מהעבודה. ואין איפה לרקוד. אמנם מנסים להזרים קצת ריקודים באמצע השולחנות, אבל זה לרוב נכשל. ובגדול, שום דבר שם לא רציף או מתקיים ברצף חלל זמן הגיוני. תגיעו מוכנים להתבלבל ולהיגזר, זה מה שהכי כיף שם. אין מבטים רעים, אין אנשים לא טובים, פשוט חבורה מבולבלת שלא מבינה מה היא עושה שם – בדיוק כמוכם. ותבדקו לפעמים את השעה בשעון, כי אין חלונות ותמיד מרגיש כאילו השעה היא 3 בלילה וממש כיף, על אף שהשמש כבר עלתה.
מקווה ישראל 1

סאצ'מו

אם אתם במוד של לשבת על בירה עד הבוקר, לצד חברת אנשים נעימים שיזיינו לכם את השכל על הא ודא, אם בא לכם להשתלב במרחב שמנגן מוזיקת רוק-פאנק-להקות-תיכון ומעניק אנרגיה של בר שכונתי, זה המקום עבורכם. הסצ'אמו בפלורנטין הוא בית לכל מי שרוצה להנות, אבל לא רוצה לזוז יותר מידי. למי שרוצה להאזין למוזיקה של וויזר ודומיו. למי שרוצה להתחבר לרוקיסטים חמודים שיש בהם שמחה פנימית ורק רוצים להירגע מהחיים עצמם בבר – זה המקום עבורכם. אף אחד לא ישפוט אתכם, רוב האנשים שם שבורים בקטע טוב ומגניב, ואף אחד לא מחפש צרות או יסתכל עליכם בעין רעה. לא מתאים להיפסטרים, לא מתאים לצ'אחלות, גם לא מתאים למי שלא אוהב לשבת על כיסא חמש שעות רצוף.
ויטל 2

אוגנדה

הבייסיק ביצ' של כל הברים של הסצנה בעיר. תכיל אתכם עד רמה מסוימת. הדבר הכי טוב באוגנדה זה שהוא מקבל לתוכו את כל האנשים שאף מקום אחר לא היה מקבל אליו. כל האבודים, האינדי והמוזיקאים. כל שעה שם היא כמו חמש שעות בעולם רגיל. המלצרים לא יהיו הכי נחמדים אליכם, כולם לובשים שחור ושופטים אחד את השני, אבל תהיו בטוחים שלאף אחד לא אכפת מכלום, ובטח שלא מכם, וזה לא דבר רע בהכרח. באוגנדה התור לשירותים ארוך ומתיש, אבל זה גם אומר שהם באותו ראש אתכם. החיבה שלנו לאוגנדה מגיעה מהמקום שהיא באמת תכיל את כולם, כי לא אכפת לה מכלום וזה היתרון הענק. אז אם אתם באים קשוחים, חסרי לב ורוצים להנות מחיבור נפשות של סלידה הדדית – זה מקום היציאה האולטימטיבי.
בית הבד 5

סקיי ריידרס

על חורבות צוזאמן עלה בר-מועדון ספק אפלולי ספק חברותי שמעניק לנו חווית משתמש גבוהה של בר תל אביבי אלטרנטיבי עם קלאס. הבר עצמו מגיש קוקטיילים מהודרים עם אזור ישיבה בפנים ובחוץ. למעלה מסתתר הקלאב שפעיל לרוב בסופי שבוע. בחמישי תוכלו לפזז לצליליי דיג'יי מקומי שינגן מוזיקה מתכתית וקצבית. שימו לב כי בשבתות תוכלו להגיע למסיבות היפ-הופ עם ז'אנר אוכלוסייה אמריקאי. בגדול הסקיי התחיל את דרכו רק לפני מספר חודשים וכבר צבר לעצמו מוניטין רב וקהל לקוחות די יציב. ככל הנראה מהסיבה הפשוטה כי הוא אכן משרת את המטרה שלו נאמנה ומעניק לנו בר תל אביבי הגון וכיפי לצאת אליו.
רענן 1

הקלאב סנדוויץ': עבור מי שרוצה לרקוד, אבל כנראה ישקול הגירה בגלל התור בשירותים

בבל

בואו לרקוד ובואו לעשות שמח. הבבל הוא מקום ענק שמכיל גם חצר נעימה לשבת בה וגם מועדון להתחשגז בו. כן, השתמשנו במילה להתחשגז עכשיו. הבבל הוא היציאה האולטימטיבית בחמישי למי שלא יודע לאן לצאת. המועדון הפנימי מכיל שלל רב של מוזיקות טכנו-אלקטרו-האוס שונות. בסופי שבוע המקום פותח רחבת ריקודים גם בחלל הפנימי-חיצוני. לרוב מונגן שם מיינסטרים ולהיטי פופ מהעבר. כך שאם אתם חצויים בין טכנו מסעיר לאבבא, שם תוכלו להנות משתי העולמות. וצריך להזכיר: הבבל בדרך כלל נשאר פתוח וחוגג עד הבוקר, אז אל תתביישו להגיע מאוחר.
מקווה ישראל 8

ספוטניק

ספוטניק הוא בר סבבה. הוא מסעדה סבבה. הוא מועדון סבבה. אתם יכולים להגיע אליו ופשוט לקבל מה שאתם צריכים בלי יותר מדי עניינים: קצת אורות, קצת מוזיקה, קצת אוכל, קצת מכל דבר. זה המקום האולטימטיבי אם באה לכם יציאה יחסית רגועה אך מספקת, שלא תמשך עד אור הבוקר אלא עד שעה הגיונית יחסית ובכל תרגישו שקרעתם את העיר. במרתף תפגשו דיי.ג'יי שינגן לכם טכנו/האוס/מוזיקת קצב כלשהי. במרחב למעלה לרוב נפתחת עוד רחבה שמנגנת היפ-הופ, מיינסטרים וכו'. הספוטניק הוא מקום שמח, עם תיירות פנים ותיירות חוץ בימים כתיקונם, ובאמת באמת שהוא שמתאים לכל מי שרוצה להנות מהחיים אבל לא רוצה לצאת מדעתו.
אלנבי 122

פאי

תתכוננו, כי זה יהיה קשוח. הפאי הוא אחד המקומות הכי טובים בעיר להגיע אליו ולא לצאת מהם במשך 12 עד 16 שעות. מיותר לציין שהתור לשירותים ארוך מהרגיל, אבל המוזיקה, האנשים והאנרגיה שששוררת במקום שווים את זה. הפאי עטה על עצמו תדמית להטבית והפך להיות מקום מפתח בקהילה למי שרוצה לפזז או לתפוס קצת בשר לעצמה או לחברות. הפאי מביא לכם את כל מה שאתם צריכים בערב חגיגות אינסופי – מוזיקה, תאורה, חצר לשבת בה ואפילו אזור קטנטן של ספות וקאדל אם אתם עייפים וחייבים לנוח. והחלק הכי טוב? יש שם מיץ תפוזים סחוט. וזה לא קשור לזה שהכותבת איננה שותה אלכוהול ומעריכה עד עמקי נשמתה ברים ומועדונים עם מיצים סחוטים.
אחד העם 54

הייב

ההייב הוא מקום מושלם למי שרוצה להנות יחד עם אוכלוסיית פנים תיירותית. מדובר במקום עם מוזיקה טובה, ואנשים שהגיעו מערי גוש דן. בדרך כלל יהיו גם קבוצות קטנות של תל אביביים מקומיים שמענטזים, זה תלוי בעיקר מי האמן שמגיע לנגן. ההמלצה שלנו להייב מגיעה כי לא משנה מי הם סוג האנשים או סוג המוזיקה שיש במקום, הוא מכיל את כולם ומשרה אנרגיה מצוינת למי שרק רוצה לבוא לרקוד. בנוסף בקומה למעלה מחכה לכם גג-מסעדה עבור מי שצריך אוויר ואולי קוקטייל רוגע בישיבה.
שדרות רוטשילד 39

• חיי לילה
• מסיבות
• חמישי
• ברים בתל אביב
• בילויים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 947 // כולם יכולים לקפוץ

אם שום דבר לא ישתבש באופן נוראי במהלך השבוע הקרוב, ניקי גלייזר סוף סוף תקיים את ההופעה הראשונה שלה בארץ הקודש. הקומיקאית, שידועה בהומור הגס שלה ובזכות מספר הופעות מדהימות בערבי הרוסט של "קומדי סנטרל", תגיע להיכל התרבות בתל-אביב(ה', 27.5,לרכישת כרטיסים)כחלק מסיבוב ה"Good Girl" הבינלאומי שלה. וזו היתה הזדמנות נהדרת עבורנו לתפוס את גלייזר לשיחה על ישראל, רוסטים ועצות לקומיקאים וקומיקאיות.

דיברת עם חברים קומיקאים שכבר הופיעו כאן כדי לשמוע איך זה?
"אני מניחה שכדאי שאני אשאל כמה אנשים מה הוייב פה. אבל אני קצת לא רוצה לדעת אפילו, כי אני יכולה רק לעשות את מה שאני עושה. אם אני נכנסת יותר מדי ל'מה אנשים רוצים', אז זה לא אותנטי, וזה לא מרגיש כמו הופעה טובה. אני מניחה שאני יכולה לשאול… מה אתה חושב? מה כדאי לעשות או לא לעשות?"

אני חושב שכאשר אנשים באים מחו"ל אנחנו אוהבים את מה שהם עושים. אנחנו אוהבים את תחושת השחרור של זה.
"כן, אני חושבת שזה נותן לכם תירוץ להוציא את זה קצת. אני יכולה רק לעשות את מה שאני עושה ולקוות שזה יעורר הזדהות אצל מישהו, ולא יפגע באף אחד יותר מדי. יש מספיק חומר שלי באינטרנט, כך שאם אתה נפגע ממה שאני אומרת, לא עשית את המחקר שלך. אז אני מקווה שזה יהיו אנשים שחושבים כמוני, אבל מצד שני אני בהחלט גם 'לוחצת על כפתורים' אפילו של אנשים שיגידו שהם מעריצים גדולים שלי. אני יכולה לדבר על משהו שיעצבן אותם, אבל זה אף פעם לא הכוונה שלי. אני רק רוצה שכולם יהנו".

זה סיבוב ה"Good Girl" שלך. את מקדישה הרבה מחשבה לבחירת שמות לסיבובי הופעות וספיישלים?
"זה תמיד הדבר האחרון שאני חושבת לעשות. יש בדיחה במופע הזה שאני מדברת על למה לנשים פתאום יש פטיש של הערצה, ואיך זה דבר מעניין, וגם אני חושבת שזה קצת שובב. אבל זה גם על איך שאני באמת רוצה להיות 'ילדה טובה', כאילו למרות הדברים שאני אומרת, אני רוצה שאנשים יחבבו אותי ואני רוצה לשמור על הכללים, ולא להיות בצרות. זה הפרדוקס הזה שאני מתמודדת איתו על הבמה – הרצון שעדיין יחשבו עלייך כ"יפה" ו"עדינה" ו"נשית", אבל גם להגיד דברים שהם די גבריים לתוך מיקרופון. זה על המאבק שלי בזה".

במהלך השנים סיפקת כמה הופעות זכירות במופעי הרוסט של "קומדי סנטרל". איך כתיבת בדיחות לרוסט שונה מכתיבת בדיחות לסטנדאפ?
"בדיחות רוסט הן הרבה יותר ספציפיות, וצריך שכל הבדיחה תיכנס בשורה אחת, אז זה הרבה יותר ממוקד. והן צריכות להיות הרבה יותר מרושעות, ולבוא ממקום מאוד מכוער של הנפש שלך. אני בדרך כלל לא מתעסקת בחלק הזה בעצמי בסטנדאפ שלי. כן, אני כותבת על דברים שמעצבנים אותי, אבל כשאתה מסתכל על מישהו שאתה צולה, אתה צריך לחשוב על הדברים הכי גרועים. אתה צריך לתת למוח שלך ללכת למעמקים הכי מלאי שנאה של התודעה שלך, ולהוציא משהו נוראי על הבן-אדם הזה. זה מקום מאוד מכוער להיות בו, ואחרי שאני מסיימת עם רוסט אני בדרך-כלל צריכה 'ניקוי רעלים' מהדפוס חשיבה שהייתי בו כאשר כתבתי את הבדיחות האלו. בגלל שזה פשוט… צריך להיות בן-אדם ממש רע בשביל לחשוב ככה כל הזמן".

ובכל זאת עשית לא מעט.
"כי זה גם כיף, כי זה תמיד כאלה בעיות מתמטיקה, כי אתה חושב על הדבר שאתה רוצה לצחוק עליו. נגיד, מה הדרך הכי מצחיקה שאני יכולה להגיד לברוס וויליס שהוא "האז-בין". זה היה לפני שהיה לו דמנציה, אז זה היה מצחיק, ועכשיו זה לא. או נגיד, קייטלין ג'נר – אני רוצה לצחוק על זה שהיא פעם הייתה אבא מזניח לילדים האחרים שלה. אוקי, מה הדרך הכי מצחיקה שאני יכולה להגיד את זה, בכמה שפחות מילים, בלי פשוט להגיד את זה? איך אתה אומר את זה בצורה מחוכמת. זה כיף, וזה מאתגר, לעומת המופע סטנדאפ שלי. תודה לאל, כי כשאני מסיימת עם רוסטים, אני מותשת. זה כמו האולימפיאדה של קומדיה".

אם יהיה לך רוסט משלך, מי היית רוצה שיהיה שם ומי יהיה הרוסט-מאסטר?
"אני אף פעם לא הייתי רוצה שיעשו עליי רוסט. בגלל שיש לי עור דק מדי, ואני מתכוונת לזה באופן מילולי. אני הופכת להיות מבוגרת יותר, וכשאת מבוגרת יותר, כאילו באמצע שנות השלושים שלך, זה מתי שמתחילים לספר עליך בדיחות שאת זקנה. ואני כבר מרגישה ככה כל הזמן, אזאני לא צריכה חבורה של קומיקאים צעירים ומצחיקים שמוצאים את הדרך הכי מצחיקה להגיד את זה עליי. אני חושבת שרוסטים הם מזוכיסטיים, ואני בחיים לא אהיה במרכז של אחד. אני חושבת שזה יהיה כיף לעשות רוסט ללינדזי לוהן, או פאריס הילטון. כאלה, בחורות שהייתה להן גאולה מאז שצחקו עליהן מלא, ועכשיו כולנו מרגישים נבוכים שצחקנו עליהן, כי הן עברו תקופות קשות, וגם נראה שיש להן עור עבה, בזכות כמות הזמן שצחקו עליהם ב"ביזנס", הן אולי יוכלו להתמודד מזה. אבל האמת שאני אפילו לא אבקש מהן לעבור את זה. לא משנה כמה חזקה את חושבת שאת, הרוסטים באמת הרסניים וגורמים לך להרגיש ממש עצובה".

ומכיוון שונה לגמרי, השתתפת בשנה שעברה ב"זמר במסיכה". איך זה מרגיש כקומיקאית להופיע במדיום כזה שונה?
"זה היה מדהים! אני אוהבת לשיר יותר מאשר לעשות סטנדאפ, אז זה היה תענוג בשבילי. כאילו, אני מתה על קומדיה, אבל זה כמה שאני אוהבת לשיר – זה הדבר האהוב עליי לעשות. זה היה כל-כך כיף, ואני תמיד מתביישת לשיר, למרות שזה הדבר האהוב עליי, כי אני לא טובה בזה כמו בקומדיה, אז אני תמיד מרגישה כזה 'אני לא צריכה לעשות את זה, אף אחד לא רוצה לשמוע אותי שרה'. אז הזמר במסיכה היה מדהים כי אף אחד לא ידע שזה אני, אז אף אחד לא היה יכול להגיד 'מה היא עושה?', כי הפואנטה של התכנית זה להיות מישהי שבדרך כלל לא שרה ולשיר. זה נתן לי תירוץ לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת".

במהלך הקריירה גם הנחית תכניות ריאלטי ותכניות אירוח. זה דורש סט אחר של כישורים מסטנדאפ?
"אתה יודע, זה לא צריך להיות שונה, אבל אנשים מתייחסים אל זה כאילו שזה כן. לדעתי הקומיקאים הכי טובים הם אלה שהם פשוט עצמם באופן טבעי, ויכולים לדבר באותה צורה על הבמה ומחוץ לבמה. יש איזה מימד פרפורמטיבי שאני מאמצת שאני מופיעה כמנחה, אבל ברוב המקרים אני חושבת שאתה צריך להיות טוב באלתור ו… בעצם אני מניחה שזה כן כישרון אחר. אני משנה את התשובה שלי. כי בתור קומיקאית, את צריכה רק לחשוב על דרך אחת לבצע בדיחות, הדרך שאת בחרת לעשות את זה על הבמה. וכשאת מנחה זה דרך שונה לגמרי לדבר. המנחים הכי טובים לדעתי משלבים את שני הגישות האלה, וזה מה שאני מנסה לעשות. יש קומיקאים שראיתי מנחים דברים ואני חושבת 'הו ג'יזס, זה קשה לצפייה'. הם לא יודעים לקרוא טלפרומפטר, הם לא יודעים לשנות את טון הדיבור שלהם. אתה חייב להיות קצת 'שואו-מן'".

יש לך עצות קומדיה לקומיקאים וקומיקאיות בתל-אביב?
"הייתי אומרת שככל שאת מגיעה יותר מהר לאיך שאת מדברת עם חברים שלך, ואין יותר מדי הבדל בין איך שאת מוסרת מידע על או מחוץ לבמה, כך תהיי טובה יותר. האנשים שאתם הכי נהנים לראות על הבמה הם בדרך כלל לא האנשים שמספרים בדיחות בצורה ברורה. הם מדברים על הבמה, כמו שהם מדברים בכל מקרה. והדרך הכי טובה להיות טוב בזה, זה לעשות את זה שוב ושוב. כי אין דרך להשתפר יותר מהר מאשר פשוט להשקיע את הזמן, לצערי. זה החלק האכזר שבעסק. אין קיצורי דרך".

• ריאיון
• קומיקאיות
• קומדי סנטרל
• סטנדאפ
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 947 // כולם יכולים לקפוץ

למה אנחנו אוהבים ספורט? מה גורם לנו להימשך לתחום הזה, להפוך אותו לדבר הכי חשוב, למרות שבעיניי רבים הוא סתמי)? התשובה היא שספורט, לרוב, הוא הדבר הכי חי שקיים בחיים. הוא אהבה לבני אדם רגילים שעושים דברים בלתי רגילים – מתגברים על מכשולים, שוברים תקרות זכוכית ומגיעים הכי רחוק שאפשר. סרטי הספורט הם ביטוי טוב לדברים האלה. בין אם אמיתיים ובין אם פיקטיביים, הם מביאים לידי ביטוי את היופי והדרך שבה הספורט שובר מחיצות, וגורמים לך להתקרב לאנשים שלא חשבת שתזדהה איתם לעולם. הנה העשרה הנוגעים ביותר.

מקום 10: מלך הסלים

1988, במאי: דובי גל
אוקי, קצת מצחיק להתחיל עם דובי גל, אבל לא בכדי הוא הפך לסרט קאלט ישראלי. סיפורו של שמשון – גרוש ואבא לילד – שהופך ביום אחד לכוכב כדורסל. הופעה מקרית שלו באימון מביאה אותו לקבוצת "נווה עם" המקומית, שמשתתפת באליפות השכונות. שמשון, שנתקל בלא מעט קשיים בדרך (כולל חטיפה של הילד שלו), מתגבר על כל המכשולים ומביא את האליפות לשכונה. בסוף הוא גם מאחה את הקרעים עם גרושתו ואפילו זוכה להצעה מה-NBA. לא יצירת מופת, אבל כן סרט שובה לב – עם דובי גל בתפקיד הראשי, כשלצידו דורית פלד-הרפז (שאתם מכירים בתור אמא של קופיקו) ואפילו רבקה מיכאלי, שותפתו לשעבר של גל ב"ניקוי ראש", בתפקיד חביב וקטנצ׳יק. שווה רק בשביל הנוסטלגיה, וגם בגלל שיר הפתיחה המדבק.

מקום 9: מייק באסט: מנהל את אנגליה

2002, במאי: סטיב בארון
תרבות הכדורגל באנגליה והחיבור האובססיבי של הממלכה למשחק היא נושא שנכתבו עליו ספרים רבים וגם סרטים, אבל הסרט הזה הוא כנראה הסאטירה הטובה ביותר על השגעת האנגלית סביב הכדורגל – ומעל הכל – סביב הנבחרת הלאומית. זהו סיפור על באסט, שחקן עבר ומאמן בליגות הנמוכות (שייע פייגנבוים בריטי שכזה), שיום אחד, לגמרי בטעות, הופך להיות מאמן נבחרת אנגליה – ג׳וב לחוץ וקשוח שהפיל לא מעט מאמנים גדולים בעבר. תוך כדי המסע שלו עם הנבחרת למונדיאל בברזיל אנחנו מקבלים זווית לכל מה שמשעשע ודפוק בתרבות הכדורגל בממלכה: העיתונאים קצרי הרוח, השחקנים הבליינים, המאמן עצמו שלא נגמל מההרגלים הישנים, והעסקנים הלא יוצלחים, שמהר מאוד מוצאים דרך לרכב על ההצלחה. סרט משעשע לכל מי שאוהב כדורגל, בוודאי למי שאוהב כדורגל אנגלי, אבל גם למי שמחובר לבריטניה כאומה.

מקום 8: ספייס ג׳אם

1996, במאי: ג׳ו פיטקה
היו סרטי כדורסל גדולים יותר אבל קשה לחשוב על סרט איקוני יותר. סרט שהפגיש בשנת 1996 שני אייקונים בתרבות האמריקנית והעולמית – מצד אחד מייקל ג׳ורדן, בשיאו ככדורסלן הגדול מכולם, ומצד שני באגס באני בשנות הזוהר של הלוני טונס. הוא מתחיל ברגע שבו כוכבי הסרטים המצוירים פוגשים נבחרת של חייזרים למשחק על עתיד כדור הארץ – כשהחייזרים מתחמשים בכשרונם של שחקני ה-NBA. בתגובה, באגס וחבריו מגייסים למשימה את ג׳ורדן, שבימים ההם (כמו במציאות) פרש מכדורסל לטובת בייסבול. ג׳ורדן חוזר למשחק אחד בלתי נשכח, ומציל את העולם. כל ילד בגיל הנכון שגדל על ג׳ורדן כאייקון זוכר את הסרט הזה, שבו משתתפים גם ויין נייט (ניומן מ"סיינפלד"), צ׳ארלס בארקלי, פטריק יואינג ואפילו ביל מאריי בהופעת אורח בלתי נשכחת. אגב, אחרי שנים החליט לברון ג׳יימס לעשות סיקוול לסרט הזה – אבל למען האמת, גם בזה הוא היה פחות טוב מהוד אווריריותו.

מקום 7: קינג ריצ׳רד

2021, במאי: ריינלדו מרקוס גרין
כנראה שאין סיפור גדול יותר בטניס הנשים מאז היווסדו מזה של האחיות ונוס וסרינה וויליאמס. שתי ילדות שחורות מקומפטון, לוס אנג׳לס, עם חלום לא אופייני להצליח בטניס, שנחשב עד אז ל"ספורט הלבן". הסרט מתמקד במי שדחף אותן להצלחה – האבא, ריצ׳רד – אדם שלא תמיד היה קל לעיכול, אבל הקדיש את חייו להצלחה של שתי בנותי. הוא ראה אותן, בהדרגה, משתלטות על הענף , כשדווקא סרינה, האחות הצעירה ומי שנחשבה לפחות מוכשרת – הפכה לימים לאחת הספורטאיות הגדולות בעולם. וויל סמית׳ מככב בתפקיד נפלא בתור ריצ׳רד – מה שגרם לסרט להצליח מאוד בקופות, והיה אמור לגרום לו להשתלט על טקס פרסי האוסקר. ואז וויל סמית׳ עשה משהו אחר שתפס את הכותרות, ולא היה ממש קשור לסרט המפואר שהשאיר מאחוריו – וקצת נשכח, בצל השערורייה.

מקום 6: אהבה על הדשא

1997, במאי: דייויד אוונס
דיברנו על הספורט מהזווית של השחקנים, המאמנים ואפילו ההורים – ועכשיו: ניתנת הבמה לאוהדים, או יותר נכון לאוהד ספציפי אחד בשם ניק הורנבי, שהתאהב בארסנל. בשנת 1992 הוציא הורנבי את הספר "קדחת המגרש", ספר אוטוביוגרפי שמתאר את מערכת היחסים שלו עם הקבוצה, שבסוף שנות השמונים היתה רחוקה מלהרשים בכדורגל האנגלי – עד לשנת 1989 שבה הדהימה את כולם וזכתה באליפות. חמש שנים אחרי הספר הפך אותו הבמאי דייויד אוונס לסרט, שבו תוארה גם ההשפעה של ארסנל והכדורגל על מערכת היחסים בחייו של גיבור הסרט פול אשוורת׳, שמבוסס על הורנבי ומגולם ע"י קולין פירת׳. זהו סרט שמספר היטב את סיפור חייו של אוהד כדורגל, על הסבל שבו – וגם על האושר, שמגיח לפעמים.

מקום 5: גמר גביע

1991, במאי: ערן ריקליס
קיץ 1982 היה טראומטי עבור יושבי הארץ. זה היה אמור להיות קיץ אופטימי – קיץ של מונדיאל, הקיץ שבו גביע העולם בכדורגל היה אמור להשתלט על לוח הזמנים של כולנו כמו בכל ארבע שנים. אבל בקיץ הזה רצינו מדריד וקיבלנו מלחמה. זה היה הקיץ שבו פרצה מלחמת שלום הגליל, הידועה גם כ"מלחמת לבנון", שהפכה לטראומה מדממת של 18 שנה. הסרט מספר את הסיפור של כהן, שהתכונן זמן רב לנסוע לספרד לקראת המשחקים, ובמקום כרטיס טיסה – קיבל צו גיוס. בהמשך, הוא גם נופל בשבי ויוצר קשר עם השובים שלו דרך המשחק שמחבר אותם ודרך נבחרת איטליה, שתהפוך לאלופת העולם באופן מפתיע. זהו סרט שמספר סיפור ישראלי, אבל גם בינלאומי – על הדרכים המשונות שבהן כדורגל יכול לחבר בין אנשים שונים לגמרי.

מקום 4: יש לו את זה

1998, במאי: ספייק לי
ספייק לי הוא אחד הבמאים היותר חשובים שידע הקולנוע, עם סרטים שידעו לתאר את המציאות של הקהילה השחורה בארצות הברית. מ"עשה את הדבר הנכון" דרך סרט על חייו של מלקולם אקס ועד "שחור על לבן" (BlacKkKlansman) לפני חמש שנים, שאפילו זכה באוסקר. פעם אחת נגעה הקריירה של לי גם בעולם הכדורסל – בסרט מ-1998 שבו הפגיש שני גיבורים שחורים באותו הסיפור. זה הסיפור של ג׳יזס שאטלסוורת׳, כדורסלן צעיר שצומח בשכונות של ניו יורק, ונאלץ להתמודד עם אביו שנכנס לכלא לאחר שבטעות הרג את אשתו. הדילמות של נער צעיר משכונות העוני, הפיתויים שמביאה איתן ההצלחה והחלום הגדול על ה-NBA שדופק בדלת – הכל נכנס לסיפור הזה. דנזל וושינגטון מגלם את ג׳ייק, האבא, בתפקיד הראשי; ומי שמגלם את ג׳יזס הוא ריי אלן, אז כדורסלן צעיר בן 23 ולימים כוכב בהתהוות עם שתי אליפויות, 10 הופעות במשחק האולסטאר ואפילו מדליית זהב אולימפית. סיפור טוב, ששוב משתמש בספורט כמראה לדברים הרבה יותר עמוקים.

מקום 3: עיניים גדולות

1974, במאי: אורי זוהר
זה הסיפור על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף. קלאסיקה ישראלית תוצרת הזוג המשגשג של שנות השבעים בישראל – אורי זוהר ואריק איינשטיין, שניהם כבר לא איתנו. זה היה אחד הסרטים האחרונים שזוהר ביים לפני שחזר בתשובה, אולי גם הסרט שהבהיר מדוע הוא עשה את המעבר הדרמטי מאוהלו של אביגדור לאוהלה של תורה. סיפורו של פורמן, מאמן כדורסל ורודף שמלות שהרעב שלו לנשים גורם להתפרקות חייו. בדרך, הוא חושד שכוכב הקבוצה שלו – יוסי, בגילומו של אריק איינשטיין, מתעסק עם רעייתו סימה (אליהו, במציאות אשתו של אריק). כל זה כשהכדורסל ברקע, משמש מטאפורה ליחסים הלא קלים בין מאמן לכוכב הצעיר שלו. אחד הסרטים היפים שזוהר ביים, גלויה מימים אחרים – תל אביב של הסבנטיז, מכבי והפועל בתקופה שבה היריבות היתה סוערת אבל פחות אלימה, ואריק איינשטיין אחד גדול מהחיים.

מקום 2: אני, טוניה

2017, במאי: קרייג גילספי
כמעט בפסגת הרשימה נמצא סרט יוצא מן הכלל על סיפור מטורף מענף שפחות מעסיק אותנו בדרך כלל: החלקה על הקרח. זהו הסיפור של טוניה הארדינג, המחליקה שנולדה בפורטלנד למשפחה לבנה קשת יום, ומנסה להחליק את עצמה החוצה מהמציאות הקשה. מערכת יחסים מתעללת, אמא קשוחה וקשת עורף, את כל זה היא מניחה בצד – לטובת החלום על תהילה אולימפית. אלא שמי שעומדת בדרכה היא ננסי קריגן, בת גילה וגם חברה בתחילת הדרך, שמתחרה איתה על הזכות לייצג את ארצות הברית באולימפיאדת החורף בלילהאמר 1994. המאבק ביניהם מגיע לשיאו כשבריון (ספק מטעמה של הארדינג וספק לא) נשכר כדי לרסק לקריגן את הברך, רגע לפני התחרות המכריעה. הפרשה שמעסיקה את התקשורת באופן אינטנסיבי הופכת את ההחלקה על הקרח לספורט נצפה ביותר – ומסיימת את הקריירה של הארדינג. מרגו רובי בתפקיד ראשי מדהים שוברת את הדמות שלה בתור האישה היפה בעולם ומגלמת תפקיד קשוח ואכזרי; אליסון ג׳אני (סי.ג׳יי מ"הבית הלבן") מגלמת את אמא שלה. סרט מריר, מצחיק לעתים קרובות, ובעיקר משוגע – כמו הסיפור שמאחוריו.

מקום 1: מאניבול

2011, במאי: בנט מילר
בייסבול אף פעם לא היה ספורט שהבנתי בו יותר מדי, אבל יש סרט אחד שכן גרם לי להתקרב אליו. אבל להתקרב ממש, עד כדי הצבתו בראש הרשימה. מה עושה קבוצה שצריכה להתגבר על פערים כלכליים? שעומדת מול אימפריה עשירה הרבה יותר ממנה, ומנסה לשווא להיאבק בחסרונות המובנים? זה הסיפור של בילי בין, מנהל באוקלנד אתלטיקס, קבוצה ששווה 39 מיליון דולר, שמנסה להתחרות עם הניו יורק יאנקיז – ששווים 114 מיליון. אלא שאז הוא בוחר בפיטר ברנד, בוגר אוניברסיטה טרי, שבעזרת שיטה חדשנית של חישובים סטטיסטיים מנסה לשנות את המשחק. בראד פיט בתפקיד הראשי (מגלם את בין), ג׳ונה היל הוא ברנד, ארון סורקין אחראי על התסריט – והסרט זכה לשש מועמדויות בטקס האוסקר של אותה שנה. גם כאן, ספורט כמשל לחיים – שבו הגיבורים יכולים להגיע ממקומות בלתי צפויים.

• המסך
• קולנוע
• ספורט
• כדורגל
• כדורסל
• סרטים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 947 // כולם יכולים לקפוץ

1. עוגת גבינה אגסים | אלון שבו

השף-קונדיטור אלון שבו השיק ארבע עוגות גבינה מרגשות, כל אחת יותר טעימה ויפה מהשנייה. אנחנו לא הצלחנו לעמוד בפני עוגת הגבינה-אגסים שמורכבת מגבינת מסקרפונה משובחת, אגסים מושרים בווניל ותמצית הדרים, שמנת חמוצה וציפוי קונפיטורת אגסים ושוקולד לבן. עוגה נפלאה שמתאפיינת בטעמים עדינים וענוגים ובאסתטיקה חד פעמית. או בפשטות – יפה כמו שהיא טעימה וטעימה כמו שהיא יפה. 220 ש"ח.
אלון שבו, צ׳לנוב 22, שינקין 26

2. קרמשניט מסקרפונה | בבקה

האחיות שיר וקורל גורן ממאפיית בבקה מחזירות עטרה ליושנה ומזכירות לנו כמה קרמשניט הוא דבר מופלא. שכבות של בצק עלים במילוי קרם מסקרפונה קטיפתי ונגיעות טופי ממולחות קלות נותנות טוויסט לעוגה המסורתית והופכות אותה לטעימה במיוחד. מלבד הקרמשניט אהבנו מאוד גם את עוגת הלימונענע עם המרנג החרוך מעל, שמתאפיינת בקלילות ואווריריות מדויקות. 79 ש"ח.
בסניפיבבקה בייקרי

3. עוגת גבינה פרובאנס | בוטיק סנטרל

בבוטיק סנטרל החליטו בחג השבועות הזה לעשות כבוד לחבלי הארץ הצרפתיים ושאבו השראה מהפטיסרי הצרפתי. אנחנו אהבנו במיוחד את העוגה הפרובנסיאלית שכן היא עוגת גבינה אפויה כהלכתה, מתובלת ברוזמרין ריחני ומעוטרת בעלי לבנדר שמעניקים לה ניחוח נעים ורענן. עוגה ססגונית ואלגנטית, שבהחלט תבלוט לטובה בשולחן החג.130 ש״ח.
בסניפיבוטיק סנטרל

4. סינימיני | ביסקוטי

קרם אוכמניות עדין, ציפוי שוקולד לבן, שוקולד בלגי וקונפיטורת משמש – עוגות החג של קונדיטוריית ביסקוטי, אפויות וקרות כאחד, יוצרות פסיפס טעמים שכל אחד יכול למצוא בו משהו כלבבו. לב הטועמים שלנו נטה בבירור לכיוון הסינימיני – עוגה מפוארת המורכבת משכבת עוגיות חמאה וגבינה אפויה בסגנון ניו יורק, שביניהן מפרידים קרם קינמון וקרמו קינמון, קרם שנטילי ופניני קרמל. לפריקים של גבינה וקינמון ולכולם בעצם. 72 ש"ח לפס / 148 ש"ח לעוגה עגולה.
ביסקוטי

5. עוגת טירמיסו ללא גלוטן | ביגה

מתוך הבנה ששבועות הוא חג קשוח לנמנעים מגלוטן, מציעה רשת קפה ביגה קולקציית נטולת קמח חיטה ובה עוגות גבינה מסוגים שונים וגם עוגת טירמיסו משכבות גבינת מסקרפונה במתיקות עדינה וביסקוטים ללא גלוטן ספוגים בקפה.64 ש"ח לפס, 140 ש"ח לעוגה מרובעת.
בסניפיביגה

6. עוגת גבינה קלאסית | בייקרי

בכל חג אנו מתפעלים מחדש מעוגת הגבינה של הקופי בר, עדינה וקטיפתית ואלגנטית ככלה, עם בסיס בצק חמאתי ורמז לגרידת תפוז. השנה היא עוד יותר ארטיזנלית יותר שכן הגבינה מגיעה מהמחלבה של קבוצת R2M, שאט אט הופכת למשק אוטרקי משובח עם יינות, שמן זית ושוקולדים בייצור עצמי וכמובן המאפים ושאר הגודי'ז. קסם שקורה שנה אחרי שנה ורק משתבח עם הזמן. 108/206 ש"ח.
להשיג בסניפים ובאתרוביריד שבועות בחנות המפעל, דרך בן צבי 94, חמישי (25.5), 08:00-13:00

7. עוגת גבינה יוונית | גרקו

בצונאמי עוגות הגבינה שפקד את המערכת, העוגה של גרקו בולטת כמגדלור בים האגאי. לא אפויה ולא קרה, בלי שטרויזל ועיטורים אלא מאפה שהטעמים והמרקמים שלו פוצחים בריקוד סירטאקי על הלשון: שכבת ביסקוויט פריך מתובל בקינמון, הל, ציפורן ונגיעת פלפל שחור ומעליה מוס יוגורט יווני עשיר במתיקות עדינה ואוורירית. בכלים נפרדים ארוזים שברי בצק פילו פריך שיש להניח על העוגה לאקסטרה קריספיות וסירופ דבש יווני זהוב עמוק. יאסו. 118 ש"ח.
גרקו. אורי צבי גרינברג 25

8. טרייפל לבן | דלאל

עם הטרייפל הלבן של דלאל עברנו חוויה משעשעת. החלטנו לטעום כפית, אבל אז לקחנו עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת עד שהתחסל חצי בעשר דקות. מדובר בטרייפל (ללא גלוטן!), שמחביא בתוכו שלל הפתעות שהתקשינו לעמוד בפניהן. הוא מכיל קרם גבינה במרקם חלומי, שטרויזל חמאה לא הגיוני, פיסות של עוגת ספוג איטלקית, קרמל מלוח וגם שוקולד לבן. החומרים שמהם עשויים חלומות. גם הטרייפל האדום שהכיל פיסטוק ופירות אדומים לא אכזב אותנו, וגם לא עוגת הגבינה הקלאסית שלא נס ליחה. בקיצור, שבועות זה דלאל.טרייפל 168 ש״ח, עוגת גבינה אפויה 168 ש״ח.
דלאלאו בטלפון 054-4781435

9. מוס גבינה ופירות קיץ | טאטי בייקרי

בטאטי בייקרי מבשרים לנו על בואו של הקיץ בדרך נחמדה במיוחד, שהיא עוגת גבינה כמובן. מדובר במוס גבינה חגיגי שמורכב מתחתית עשירה של ביסקוויט דבש מתקתק עליו מונחים משמש ופסיפלורה בשיא עונתם, מלמעלה שכבת מוס גבינה עשיר ומשובח, גנאש שוקולד לבן ושטרויזל פריך מלמעלה. הפירות החמצמצים מעניקים קיק מרענן לעוגה כולה וגורמים לנו לרצות שהקיץ כבר יגיע. 129 ש"ח.
בסניפיטאטי בייקרי

10. ארבע עוגות באחת | מגזינו

מגזינו הפציעו ברעיון חכם במיוחד לחג השבועות הקרוב: עוגה המחולקת לארבעה רבעים, כאשר כל רבע הוא עוגת גבינה אחרת – מה שמאפשר לנו לזלול מכולן באופן נוח וחופשי. יש רבע של עוגת גבינה אפויה קלאסית נפלאה, רבע של עוגת גבינה נוטלה ממכרת בהחלט, רבע של עוגת גבינה פיסטוק חלבה חגיגית ורבע של עוגת גבינה קרמל שעשויה בול. חוץ מזה, הם יגישו בחג הזה גם עוגת גבינה של פעם, עוגת גבינה ופטל ועוגת גבינה בחושה. אמרנו כבר שזה החג האהוב עלינו? 190 ש"ח.
מגזינו, דרך בגין 21

11. עוגת גבינה אפויה ללא גלוטן | מימי

במימי דואגים לכל הנטיות התזונתיות באשר הן ומגישים עוגת גבינה מופלאה ללא גלוטן, שלא מרגישים שחסר בה דבר. העוגה עשויה מגבינת שמנת עשירה עם גרידת לימון נחוצה, והיא מוגשת בטמפרטורה צוננת מדויקת שמיטיבה עם מרקמה הקטיפתי. שכבת הגבינה היא על בסיס קראמבל פריך ללא קמח חיטה, וגם הוא מצוין ממש. חוץ מזה, יש גם גבינה טרופית מופלאה ועוגת גבינה באסקית לפי הספר.132-134 ש״ח.
בסניפימימי

12. עוגת גבינה אפויה עם פטיסייר יוגורט | מלה

במלה מגישים עוגת גבינה נהדרת שלא מתפשרת על איכות חומרי הגלם והדבר ניכר בכל ביס. מדובר בעוגת גבינה אפויה שלא חוטאת במתיקות יתרה ונותרת קרירה ורעננה. היא מורכבת מבסיס עוגיות חמאה טחונות, גבינת שמנת עשירה ואיכותית שלה נוספת גרידת תפוז שמוסיפה רעננות נחוצה. מלמעלה, ציפוי נפלא ולא שגרתי של קרם פטיסייר שמיוצר מיוגורט בפאלו ונותר חמצמץ ונפלא, ותוספת של אוכמניות טריות. גם הביצים ביצי חופש, והסוכר – סוכר קנים אורגני. אהבנו. 118 ש"ח.
מלה. מקווה ישראל 23, אשתורי הפרחי 20

13. עוגה באסקית | We Like You Too (נורדיניו) – בחירת המערכת

אנחנו משעממים אפילו את עצמנו אבל מה נעשה שזו פשוט ליגה אחרת? עוגת הגבינה הבאסקית היא חלום מתוק בטעמי קרמל עמוקים ומרקם קטיפתי שרק תועפות גבינת פילדלפיה מסוגלת לספק. פשוט אי אפשר להפסיק לנגוס ממנה לא רק בחג אלא כל השנה (130/210 ש"ח). באותה הזדמנות כדאי לדגום גם את שאר מאפי החג המצוינים, למשל מאפה האלים מתוק-מלוח בציפוי דבש וחלת שיפקה וסומאק משובחת.
נחלת בנימין 27, קפלן 8 (וספר) ובקיוסקים בשד' בן ציון ובן גוריון

14. עוגת גבינה כמו של פעם | לחמים

קולקציית החג היפהפייה ממאפיית לחמים הצליחה להדהים אפילו אותנו, האנשים שראו הכול: לחם ביכורים במילוי עלי גפן ועיטור אשכול ענבים, שושני בבקה פטה וזעתר בסיר קובנה ועוד ועוד הפתעות משובבות נפש, וגם עוגת גבינה "כמו של פעם" – רכה, אוורירית, קלילה וקטיפתית, עם בסיס בצק ברטון עתיר חמאה (אל תשאלו איך גילינו) וללא פירוטכניקה מיותרת (59 ש"ח). תכלס – מושלמת. באנו בשביל העוגה, נשארנו לכל השאר.
בסניפימאפיית לחמים

15. עוגת גבינה קלאסית | לחם יין

בכל הנוגע לעוגות גבינה, לס איז אולווייז מור. עוגת הגבינה הקלאסית של "לחם יין" נאמנה לדי.אן.איי הקבוע של הקונדיטוריה שדוגל בטעמים נקיים ומינימום תוספות: מרקם קליל ואוורירי, מתיקות עדינה ומרומזת ועיטורי פירות טריים שמוסיפים רעננות וחמיצות נעימה (129 ש"ח). אם כבר פירגנתם לעצמכם נסיעה למקום, כדאי להציץ בכל קולקציית החג ולעצור לנשנש משהו במסעדה הצמודה.
לחם יין, דרך החורש 4 יהוד-מונסון

16. עוגת גבינה ופירות יער | מאפה נאמן

יותר מ-20 סוגי עוגות גבינה מציעה רשת הקונדיטוריות מאפה נאמן, במו עצמנו ספרנו. עם סוכר ובלי סוכר, עם שערות קדאיף ושוקולד מקורמל, פרסבורגר ובחושה ועוד ועוד. הטועמים שלנו ננעלו על עוגת גבינה קרה עם ציפוי של מקפא פירות יער – דובדבנים, חמוציות ואוכמניות, קלילה וחגיגית. 65 ש"ח.
בסניפימאפה נאמן

17. עוגת גבינה שוודית | FIKA

לקראת החג הישראלי כל כך, הולכים במאפיית פיקה למקורות ומציעים Ostkaka, עוגת גבינה מאיזור סמולנד בדרום שוודיה ששורשיה נטועים עמוק במאה ה-16. במקור היא עוגה שמאופיינת בטעמי שקדים ומעט שקדים מרים, אך בגרסה המקומית שולטת גבינה אפויה בטעם קרמלי, תחתית ביסקוויט digestive (העוגייה החביבה עלינו), קישוט גבעולי רוברב בחמיצות עדינה ואפשרות לתוספת קולי פטל. ביג לייק. 18 ש"ח למנה/85 ש"ח לעוגת פס/135 ש"ח לעוגה עגולה.
בסניפיFIKA

18. פרויקט פאי | פאי גבינה באסקית

את פרויקט פאי הקימה השף קונדיטור טל איטקין (אקס משייה, קיטשן מרקט). במסגרתו היא מפרסמת בכל שבוע פאי אחר פרי ידייה, שמשלב חומרי גלם עונתיים ולא שגרתיים. בשבועות הזה למשל, זכינו בפאי גבינה באסקית עם גרניום ועם קרם פטל-ליצ׳י ממכר שאפשר להוסיף אל הסלייס. מדובר בעוגה באסקית מגבינת מסקרפונה שעשויה באופן מופתי. היא נותרת יציבה ואוורירית, הגרניום מוסיף ניחוח מקורי ומלמעלה מגורדת אבן חלב (כמו אבן יוגורט; שהכינה איטקין בעצמה שמוסיפה איזון למתיקות ולטעמים הנבונים). 230 ש"ח.
להזמנות

19. עוגת גבינה ותותים | קונדיטוריית שני

גבינה ותותים הם שילוב מנצח שאי אפשר לעמוד בפניו, ולא משנה כמה עוגות גבינה אכלנו עד כה (הרבה. המון בעצם). מתוך מגוון של כ-40 מאפים וקינוחים לחג שמציעה רשת הקונדיטוריות הצפונית בחרנו עוגת גבינה אפויה בציפוי קרם שמנת ובעיטור תותים טריים, במרקם אוורירי ומתיקות מאופקת. 119 ש"ח.
ז'בוטינסקי 5, רמת גן ובאתר

20. פבלובה חצי מטר | קרין גורן X מונייר

אפשר לסמוך על כוהנת הקונדיטוריה קרין גורן לקבל את פני שבועות בעוגה הכי מוגזמת שפגשנו השנה, בשיתוף עם קייטרינג מונייר: פס מרנג ארוך – חצי מטר כאמור – במילוי קרם מסקרפונה ועליו אוסף צבעוני של מקרונים, פטיפורים, פחזניות, עוגת גבינה וביכורי פירות. אפשר לקנות את העוגה מוכנה או כערכה מפורקת להרכבה עם החבר'ה במשרד כפעילות מגבשת לחג. 350 ש"ח.
הזמנות באתר

21. מון בלאן וניל ופטל | רביבה וסיליה

אפשר לסמוך על רביבה וסיליה תמיד, ובחג השבועות על אחת כמה וכמה. הפעם הן מציעות תפריט חג שלם שיסגור לכם את הפינה ואת האירוח הקרוב, שכולל עוגות גבינה כמובן, קישים, מאפים ועוד ערב רב של מאכלי חלב טובים. בחרנו לציין במיוחד את עוגת המון בלאן וניל ופטל – עוגה נפלאה בטאץ׳ אירופאי שמורכבת מבסיס ביסקוויט שקדים, קומפוט חמצמץ של פטל אדום, קרמו וניל ופירות יער טריים מלמעלה. יאמי בקיצור. 180 ש"ח.
רביבה וסיליה

22. סנט הונורה פירות יער | רולדין

מדובר בעוגה מלכותית במיוחד שתעשה שופוני של ממש בשולחן החג. העוגה, שלקוחה מקולקציית החג החגיגית של רולדין, מורכבת מפחזניות במילוי קרם גבינת מסקרפונה, שטרויזל אגוזי לוז מתקתק, פיננסייר שקדים פריך, מרמלדת פירות יער בחמיצות מתונה ומוס שוקולד לבן. עוגה עם לא מעט מרכיבים שכולם מיטיבים להשתלב זה בזה בהרמוניה וליצור עוגה לתפארת.189 ש״ח.
בסניפירולדין

23. שטרודל גבינה ודובדבנים/משמש | שטפן

דקות ארוכות גירדו טועמי המערכת בפדחת והתלבטו בין קלאסיקות ממיטב המסורת הווינאית שיצר הקונדיטור יליד וינה שטפן מאכר: טופפן טורטה – עוגת גבינה אפויה עשירה עם מילויים וציפויים בטעמי פירות, ושטרודלים מתוקים־חמוצים. עלי הבצק הדקיקים של השטרודל הכריעו את הכף, במילוי גבינה־דובדבנים באדום עמוק או גבינה־משמש, שילוב שמי שגדל על ברכי המסורת האוסטרו־הונגרית יידע להעריך. 36 ש"ח לפרוסה / 165 ש"ח לשטרודל שלם בהזמנה מראש.
שטפן – בייקרי אוסטרי, טשרניחובסקי 21

• אוכלים שותים
• עוגות גבינה
• שבועות
• חגים
• עוגת גבינה
• רולדין
• רביבה וסיליה
• קרין גורן
• מגזינו
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 947 // כולם יכולים לקפוץ