בואו נתחיל מהתסריט. למתיו רובינסון, האיש שכתב וביים את "המצאת השקר" – יחד עם ריקי ג'רווייס שאהב את התסריט המקורי שלו והצטרף למסע – היה עוד רעיון מגניב. כלומר, "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" אינו יוזמה מסחרית של אולפן, אלא הוא תולדה של רעיון מקורי של אמן יוצר, וזה כבר טוב. אמנם התסריט והסרט קוששו חלקי רעיונות מיצירות קודמות, וכמה מהם מעוררים שאלות שאינן מקבלות מענה מספק, אבל יש בו שילוב מבדר של תמות עדכניות עם הגיון מטורלל, ויש בו את סם רוקוול.
>>הרגת: האפוס המופתי של קוונטין טרנטינו מצדיק כל דקה על המסך

קשה לדמיין מישהו אחר מוביל את הסרט הביזארי הזה, שכמו נכתב במיוחד עבורו. על פי רובינסון, כשעבד על התסריט הוא חשב על רוקוול כאבטיפוס של הדמות, וכתב את הדיאלוגים על פי דפוסי הדיבור והקצב של השחקן הנהדר הזה, בלי לדעת שיזכה לעבוד עם מקור ההשראה עצמו. כולנו זכינו, כי רוקוול יש רק אחד.

נקודת המוצא – איש מוזר שנראה כמו הומלס, עטוף במעיל פלסטיק נוטף מים שאליו מחוברים צינורות, נכנס לדיינר ומכריז שהוא בא מהעתיד. לדבריו עומדת להתרחש אפוקליפסה נוראה, ורק הוא, בעזרתם של כמה מיושבי הדיינר, יכולים להציל את העולם מבעוד מועד. כלומר, בשעה הקרובה. העניין הוא שהוא כבר ניסה את זה 116 פעמים, ותמיד נכשל, כי עדיין לא מצא את ההרכב הנכון של הקבוצה. איך הוא יודע שדווקא בדיינר הזה ברגע הזה נמצאים האנשים שהוא צריך? לכך לא נקבל תשובה.

אף אחד לא שש להיענות לקריאה, אבל בהדרגה מתקבצת קבוצה של אנשים שאף לא אחד מהם יודע קונג פו או כל אמנות לחימה אחרת. והם יוצאים לדרך בלי לדעת לאן ולמה פניהם מועדות. אבל לפני שהוא ממשיך קדימה, הסרט חוזר אחורה לספר את סיפוריהם של ארבעה מהמצטרפים – שני מורים (מייקל פנייה וזאזי ביטס), אימא שכולה (ג'ונו טמפל) וצעירה בשמלת נסיכה מלוכלכת (היילי לו ריצ'ארדסון). די מהר מתברר שהאיום הגדול על העולם הוא הבינה המלאכותית, שכבר החלה להשתלט עליו.

סיפורי הרקע של הדמויות נראים כמו פרקים (טובים) ב"מראה שחורה", בעוד זה של האיש מהעתיד נגזר מ"שליחות קטלנית". אבל ברוחו הסרט מזכיר את "הכל בכל מקום בבת אחת", בעומס של הרעיונות ובעיקר בהציגו דימוי לואו טק של האביזרים העתידניים שהגיבור נושא איתו. באחת הסצנות המסך מתמלא ביצורים מעוותים שנראים כוואריאציה על הצעצועים המוטנטיים ב"צעצוע של סיפור".

בסיפור הרקע השלישי, שמתחיל עם רפרנס מבודח לסינדרלה, התחלתי לחוש עייפות מסוימת, אבל זו התפוגגה כשחזרנו להווה, שבו החבורה נעה ברחובות אפלים ובחצרות אחוריות לעבר הבית שבו מעוצב ברגעים אלה ממש העתיד האפוקליפטי. בדרכם הם נתקלים בצמד מתנקשים (שלא ברור מי שלח אותם) ובמכשולים נוספים. כל השחקנים, ובראשם רוקוול, מכווננים היטב לטון הפרוע של הסרט. אך למרות היותו פרוע, התסריט בכל זאת נופל לתבניות מוכרות, ובשלב מסוים התחלתי לצפות מהלכים עלילתיים. זה פגם באלמנט ההפתעה המבוקש.

על הבימוי המשוחרר חתום גור ורבינסקי, שזה סרטו הראשון מזה עשר שנים. כזכור, זה האיש שביים את ארבעת סרטי שודדי הקאריביים ואת "רנגו". אבל סרטו האחרון, "מרפה לבריאות" מ-2016, כשל בקופות, והפרויקטים הבאים שעבד עליהם לא הבשילו. מבחינה זו, "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" הוא סוג של קאמבק. לורבינסקי תמיד היתה העדפה לאנטי-גיבורים, גם כשעבד בלב ליבה של המערכת ההוליוודית. הפעם הופקד בידיו תקציב מצומצם שרובו הושקע, כך נראה, בסצנות האחרונות. זה מאפשר לו להשתטות בלי לעשות חשבון. רוב הזמן הסרט מבדר (הוא בכל זאת ארוך מדי), והדימוי החוזר של בני עשרה צמודי סמארטפונים כזומבים הוא מצחיק ומבהיל כאחד, מה שהופך אותו לסרט של הרגע. בהצלחה, תהנו.
3.5 כוכבים
Good Luck, Have Fun, Don't Die בימוי: גור ורבינסקי. עם סם רוקוול, ג'ונו טמפל, היילי לו ריצ'ארדסון. ארה"ב 2025, 134 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• טכנולוגיה
• סרטים מומלצים

עד פחות או יותר תחילת העשור הזה, החוזר הלא כתוב בין היוצר לקהל נשמר היטב. היוצר היה אומר "טוב, שמעו חבר'ה – יש לי רעיון לסרט או סדרה שאני חושב שתאהבו. אני מביא מפיקים וגופי שידור שישימו על זה כסף, ואני מקווה שתאהבו". והקהל, בתגובה, היה צופה פאסיבי שמגיע רק בסיום התהליך, ומכריע אם היצירה תהפוך ללהיט או תיזכר לדיראון עולם. אבל כניסתו של ה-AI לבערך כל תפקיד מתחילה למחוק גם את החוזה הזה.
>>הפיכה תרבותית: "קזבלן" ואיתי לוי מחליפים את "אופרה בפארק"

חברת "פייבל", שבעבר התמקדו בעיקר במציאות מדומה ורבודה, שינו את הפוקוס לעבר בינה מלאכותית והשיקו את הכלי החדש שלהם Showrunner, שמאפשר לכל אחד – אבל ממש כל אחד – ליצור פרק טלוויזיה משלו בסגנון אנימציה שהוא רוצה. כלומר, ליצור פרקים שלמים של סדרות בבינה מלאכותית, ובהתאמה אישית. נכון להיום השירות עוד נמצא בגרסת אלפא, שפתוחה רק לכ-10 אלף איש, אך זה צפוי להשתנות בקרוב, במיוחד מכיוון שאמזון החליטה להשקיע בחברה, ואולפנים אחרים כבר בוחנים אפשרות להביא לפלטפורמה תוכניות רשמיות. ולמרות שהמוצר הבסיסי שהם מציעים כרגע די… ובכן, בסיסי, יש לו פוטנציאל גדול – ואנשים חוששים ממנו, בצדק.

הפלטפורמה של Showrunner מתקיימת כרגע אך ורק על שרתי דיסקורד, ומאפשרת לייצר פרקים רק במסגרת סדרה אחת, הם מכנים "עמק האקזיט", ומתמקדת בעשירי העולם. בין הדמויות הרבות שתוכלו למצוא שם נמצאים ג'ו ביידן, ברק אובמה, טום קרוז, אילון מאסק וכמובן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. אחרי שתכתבו בשרת/scene, יפתח בפניכם תפריט אפשרויות שמציע שלל דמויות, לוקיישנים ומקום בו תכתבו את התסריט עצמו. המנוע עדיין לא מפותח, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות שטויות מבדרות – לדוגמה, סצנה שבה טראמפ רוצה להתאבד כי הוא מפחד מהרשימות של אפשטיין, ומארק צוקרברג מנסה לשכנע אותו לוותר על זה. כן, אפשר לקחת את זה רחוק, גם עם המגבלות שלטענת החברה הוכנסו על מנת לשמור על החוק.

אז כמה רחוק, אתם שואלים? ובכן, לשואוראנר יש עמוד בניית דמויות, שניתן לצרף באופן מיידי לרשימה שלה. לכן לקחתי את תמונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הורדתי מיוטיוב כמה נאומים והזנתי את הכל לבינה מלאכותית – לצורכי סאטירה, כמובן – וכך יצרתי דמות כמעט מושלמת של ביבי, עם דיבוב מדויק (אם תשאלו אותי, אפילו יותר מטראמפ). אחר כך נתתי להם לשחק בסצנות ששלפתי מהמותן: טראמפ מנהל משא ומתן, ומבקש לילה עם שרה בתמורה לתמיכה בביבי מול מערכת המשפט; או דייט רומנטי בין ביבי לטראמפ, שבו מופיע גם היטלר מכאני, ומאשים את ביבי בקונספירציות יהודיות עד שהזוג המאושר נפרד. הצלחתי גם ליצור שיחת טלפון מוזרה בין טראמפ לביידן המבולבל. אז כן, זה מרגיש כמו AI, ונשמע כמו AI, ולמען האמת זה לא לגמרי מפותח עדיין. למעשה, אפילו המנכ"ל עצמו, אדווארד סטאצ'י, לא בטוח כמה הפלטפורמה תמשוך אנשים.

"אולי אף אחד לא רוצה את זה וזה לא יעבוד", אמר סטאצ'י בריאיון לוראייטישהתקיים לפני כשבוע, וטוען שהופתע לגלות שחלק גדול מהמשתמשים נהנים מליצור דמויות בעצמם, ולהשתמש בהן בסדרות. "לא חשבנו על זה בכלל כשבנינו את זה", אמר, ואני לא יודע אם מדובר בצניעות זהירה או בכסת"ח למקרה שהפרויקט לא יצליח, אבל אין ספק שזהו צעד ראשון לקראת תכנים שלמים. לפי סטאצ'י, כיום בינה מלאכותית לא יכולה להפיק יותר מפרק אחד בכל פעם, ולמרות שזה נשמע כמו תוכנה שנבנתה לפני חמש שנים, זה עדיין מרשים.

בעבר חברת לייטריק עשה דבר דומה עםLTX studio, שיצר קליפים קצרים בסגנונות שונים, ונתנה לבינה המלאכותית את האפשרות לבנות סטוריבורד של ממש – אך החידוש הפעם הוא בעצם היכולת לבנות את הדמויות שלי איך שאני רוצה, ובאופן די נגיש. את ביבי יצרתי בחמש דקות, וזה היה קל, כמעט אינטואטיבי כמו במשחק מחשב. זה רק עניין של זמן עד ששואוראנר תעזוב את דיסקורד ותתפתח לאפליקציה של ממש. אבל האם זה יכול להחליף את האדם היוצר בשלב הנוכחי? עדיין לא, אבל זה לא אומר שאין מי שפוחד בצדק מהיום הזה.

אותם תסריטאים שכבר שבתו כנגד השימוש בבינה מלאכותית בקולנוע צפויים להיתקל באתגרים מהותיים יותר, וכנראה שמאבק יעלה מדרגה על רקע הגישוש של אולפנים גדולים כמו אמזון ודיסני בתחום. והאמת שאפשר להבין אותם – זה מלחיץ לראות את המכונות מתקרבות להחליף אותך, גם אם ה-AI עדיין צריך את האדם היוצר מאחוריו. החזון של חברת פייבל הוא לאפשר לכל אחד ליצור טלוויזיה מותאמת אישית, אבל אני מודה שברגע שראיתי את החופש האמנותי שהבינה המלאכותית לקחה בחלק מהמקרים, זה היה די מלחיץ. אבל אין מנוס מלהודות שזה בלתי ניתן לעצירה. האם יהיה לזה קהל? זמן יגיד. אבל עדיף שנמצא דרך לשמור על האדם היוצר במרכז היצירה, גם אם הבינה מצטרפת. אין שום דרך לעצור את המפלצת הזו, אבל יש עוד סיכוי להשתלט עליה ולקוות לטוב.

• המסך
• טכנולוגיה
• אינטליגנציה מלאכותית
• אנימציה
• סטרימינג

הסדרה הבריטית "מראה שחורה" שינתה לנצח את השיח האמנותי על טכנולוגיה. גם אם העונות האחרונות שלה לא היו מוצלחות, גם אם היא אף פעם לא תחזור למה שהייתה בהתחלה, אי אפשר לקחת מ"מראה שחורה" את מה שמגיע לה. הסדרה הזאת היא האייזק אסימוב של עידן הטלוויזיה הפוסט-מודרני ולכן אולי זה טבעי להתגעגע אליה ולחכות לעונה נוספת, גם אם לעולם לא תהיה טובה כמו הפרק על ראש הממשלה שצריך לזיין חזיר, פרק אפוקליפסת הטלפונים או ספיישל הכריסמס עם ג'ון האם. ברשתות הסטרימינג זיהו את הוואקום ומיהרו לפס הייצור של האימה הטכנולוגית, וכך הגיעה לאפל TV+ סדרת הביכורים של קייטי רובינס, "סאני".

>> יולי חם: 28 סדרות חדשות שיכו בכם החודש
>> פסטיבל אנימיקס יחגוג שני עשורים ל"מ.ק. 22"

במרכז של "סאני" עומדת סוזי, אמריקאית מתחום הפיננסיים שעשתה רילוקיישן ליפן, התאהבה בבחור מקומי והקימה איתו משפחה. זמן קצר לאחר שבעלה ובנה מתים בתאונת מטוס, סוזי מקבלת מהחברה בה עבד רובוטית שבעלה המציא ותכנת בעצמו. סוזי מבינה מהר מאוד שהיא חיה בשקר שאין לה איך לאמת או להפריך, והיחידה שעומדת לצידה זו הרובוטית החמודה, סאני. זה נחמד לראות איך "סאני" משחקת עם החוקים של אסימוב לגבי רובוטים, הופכת קצת את הנוסחאות ויוצאת מהקלישאות המוכרות.

סאני היא רובוטית מתקדמת יותר שיכולה לעשות המון דברים. למען האמת – זה מפחיד. היכולות החריגות שלה לא רק יוצאות דופן, היא גם מעידה על עצמה שהיא סוג של בן אדם. יש לה עקומת למידה מאוד חדה וכך אנחנו מקבלים לא רק דמות שמתפתחת תמיד, אלא דמות שתמיד מוסיפה לנו עוד סיבות לחשוד בה.

גם ראשידה ג'ונס בתפקיד הראשי של סוזי מפתיעה לטובה, במיוחד לאור העובדה שהיא מוכרת יותר כשחקנית של דמויות משנה, ועושה תפקיד מצוין. בשני הפרקים הראשונים אנחנו יכולים לראות את המנעד הרחב שיש בארסנל שלה. היא יכולה להיות אלמנה מרוסקת בסצינה אחת ומיד אחר כך להיות צעירה והרפתקנית מבולבלת, ואחר כך לעבור להתאהבות ולסיים בבדידות פאתטית במעבר חלק לחלוטין ולפעמים אפילו באותו השוט.

בדרך כלל לא רואים על המסך המון דמויות ראשיות שמגיעות למקום מעורר רחמים, כי זה לא עובד. כמו שאמר לי מורה למשחק פעם – זה לא סקסי לעורר רחמים. אדם שנופל על ברכיו, מרכין ראש אל הרצפה ואוחז ברגל אהובתו, לעולם לא יזכה בליבה. אותו מורה הסביר שאם הגיבור מתחנן ובאמת מנסה להשיג את מה שהוא רוצה, הוא אולי יהיה על ברכיו, אבל הראש שלו יהיה מורם וגבו זקוף. בסוף הפרק השני של "סאני" זה בדיוק מה שראשידה ג'ונס עושה, אקט מאוד-מאוד נדיר בטלוויזיה האמריקאית שלרוב הולכת על בטוח. הבדידות של סוזי הופך להיות המכשול שלה אבל גם הדרך שלה לייצר חברות חדשה ולא צפויה עם הרובוטית.

ה-DNA של הסדרה ברור ומובן: היא תגרום לצופה רגע אחד לסמוך על סאני ורגע אחר לפקפק בכוונותיה, ומתארת את חוויית השימוש הטכנולוגי בעידן שלנו באופן כמעט מושלם, כשאפילו המחשבים שלנו כבר לומדים בעצמם באמצעות פלאי הבינה המלאכותית.

למרות ש"סאני" מוגדרת כקומדיה שחורה, קשה מאוד למצוא מספיק אלמנטים קומיים שיצדיקו את ההגדרה הזאת ועדיין – זאת סדרה מצוינת, מותחן טכנולוגי מעולה שגורם לצופה לפקפק בטכנולוגיה של ימינו ולא לקחת אותה כמובן מאליו, שמדבר בלי בושה על הסכנות של AI וגם על התחליף העגום שהוא לחברה אנושית.

ראשידה ג'ונס עושה עבודה מדהימה בתפקיד הראשי והלוקיישן היפני הולם לחלוטין את התמה של שמרנות כנגד חדשנות טכנולוגית. למרות כל ההישגים, ההישג הכי גדול שלה הוא שמדובר בסדרה שכיף לצפות בה והיא אפילו מצליחה להיות עדינה ולרגש, גם אם היא גורמת לנו לרצות לזרוק את הטלפון לאסלה (ואחר כך לשים אותו בסיר אורז כי זה יקר החרא הזה). "סאני" היא עוד הצלחה של אפל TV+ שמוכיחה שלא חייבים ראש ממשלה שמזיין חזיר, לפעמים גם רובוטית חמודה ביפן זה מספיק כדי להעביר ביקורת נוקבת על ההתפתחות המפחידה של הטכנולוגיה (או לנצל את הפחדים שלנו ממנה).

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• אפל טיוי
• טכנולוגיה
• רובוטים

בשבוע שעבר המם את העולם סאם אלטמן מענקית האינליגנציה המלאכותית OpenAI כשהציג את הגרסה הקולית החדשה של ChatGPT, סוג של עוזרת קולית אישית שתוכל לשוחח איתכם ברצף גם כשהסמארטפון בכיס שלכם, ממש כמו בסרט "Her" ("היא") של ספייק ג'ונז מ-2013, וגם הקול שלה דומה באופן מוחלט לקול שסיפקה סקרלט ג'והנסון באותו סרט. כולם שמו לב לכך מיד כשאלטמן הדגים את יכולותיה בסרטון שלו. גם סקרלט ג'והנסון שמה לב. והתפוצצה.

>> פורנו, סלבז ו-AI: הסיוט של טיילור סוויפט וכל הוליווד התגשם

בהודעה חריפה ששיגרה ג'והנסון לתקשורת, כתבה כוכבת הקולנוע כי היא "זועמת, מזועזעת ובחוסר אמון מוחלט" לגבי מידת הדימיון בין הקול שלה ובין הקול של Sky, העוזרת האישית שהציג אלטמן. חמור מכך, ג'והנסון טוענת כי אלטמן יצר איתה קשר עוד בספטמבר בבקשה להשתמש בקולה בגרסה הווקאלית החדשה של ChatGPT, נענה על ידי סוכניה בשלילה ואז ניסה לשכנע אותם שוב יומיים לפני השקת הדמו שבמהלכה הציג את יצירתו החדשה, לפני שאנשיה אפילו הספיקו לחזור אליו. בנוסף, ערב ההשקההוא צייץ בטוויטר/X מילה אחת: "Her".

עורכי דינה של ג'והנסון כבר פנו אל אלטמן ו-OpenAI בדרישה שיבהירו בדיוק כיצד יצרו את הקול שנשמע דומה להדהים לזה של ג'והנסון, בעיקר מאז השדרוג האחרון שהוסיף אינטונציה רגשית לקולה של העוזרת האישית. "בתקופה שבה כולנו מתמודדים עם דיפ-פייקים ועם הצורך להגן על הזכויות שלנו על המראה שלנו, העבודה שלנו והזהות שלנו, אלה שאלות שדורשות שקיפות מוחלטת. אני מצפה לפתרון שיציע שקיפות וחקיקה מותאמת שתבטיח את זכויות הפרט שלנו".

המכתב של ג'והנסון במלואו:

סקרלט ג'והנסון זועמת

ב-OpenAI מיהרו לגנוז את הקול הגנוב ובמקביל להכחיש כי השתמשו באינטליגנציה מלאכותית כדי להעתיק את קולה של השחקנית מהסרט האייקוני, וטוענים כי השתמשו בשחקנית קול שאת זהותה הם אינם מוכנים לחשוף. יתכן שזה נכון, אבל אין ספק כי מטרתם הברורה הייתה לייצר דימיון בלתי ניתן לערעור בין Sky ובין "סמנת'ה", העוזרת הקולית מ"Her". כשזה מצטרף לשוד הגדול של טקסטים, תמונות ויצירות אמנות בכל רחבי הרשת עליהם התאמנה האינטליגנציה הג'נרטיבית של ChatGPT, קשה מאוד לקבל את הטענה שזו מקריות שנוצרה בתום לב.

ג'והנסון עצמה כבר תבעה בנובמבר שעבר את יוצרי אפליקציית ה-AI "ליסה" על שהעתיקו את קולה, והאפליקציה הוסרה מחנויות האפליקציות ונגנזה. על פי הפופולריות המחודשת של הסרט רואה העתיד מ-2013, נראה שלעורכי הדין שלה מחכה הרבה עבודה בשנים הקרובות.

• המסך
• טכנולוגיה
• אינטליגנציה מלאכותית
• אינטרנט
• סקרלט ג'והנסון
• ChatGPT

אנחנו מודים, הקפיצות המשמעותיות בטכנולוגיית ה-AI מרגשות ומפחידות גם אותנו. ניסינו בעבר לבקש ממנושיצייר לנו את תל אביב,שיכתוב לנו סדרותועקבנו בסבלנות אחר עלייתו ונפילתו של סיינפלד AI, שהתחילכקומדיה קלילהוסיים הציטוט "האם כל הליברלים הומואים ורוצים להשליך את הרצון שלהם על כולנו". אז כן, מתרגשים ומפחדים כאחד. לכן יצירת הבינה המלאכותית החדשה הזו מעניינת ומלחיצה אותנו, כי היא מפגישה בין אנשים מוכרים, חיים או מתים, לשיחה שכולה תוצרת המחשב. הנה, למשל, שיחה בין קווינטן טרנטינו לזאק גליפיאנקיס, שמרגישה כמו פרק גנוז (ובצדק) של בין שני שרכים:

הפודקאסט , שזמין באתר עם השם הממש זכירPodcast.ai, משתמש בתוכנות סגנון ChatGPT כדי ליצור את השיחה הפיקטיבית, שתמיד מתנהלת בין צמד דמויות מוכרות, כדי שיהיה מספיק חומר לשאוב ממנו. אחר כך הטקסט עובר דרך מחולל קולות בטכנולוגית AI, שלומר ומחקה את הדוברים. התוצאה לפעמים מדויקת להפליא (ג'ו רוג'ן נשמע מדהים), ולעיתים רובוטיים (גם מחשב לא יצליח לחקות את דפוס הדיבור המופרע של טרנטינו), ומאוד מבלבלת. קצת כמו באיורי ה-AI, אפשר מצד אחד לשים לדפוסים האנושיים שמתגלים מתוך התוצאה, אבל כשמנסים ליהנות מהשיחה כפודקאסט, זה מיינדפאק לא פשוט. רק נסו לשמוע את האופן שג'ו רוגן הרובוטי מציג את רוחו של סטיב ג'ובס.

"ברוכים הבאים לעוד פרק של חוויית הברו ג'ונסון. האורח של היום קשה לתאר. אני מרותק על ידו, ומקווה שגם אתם. הוא מוזר ומבריק, ולפעמים לגמרי בלתי נסבל. האורח היום יצר את כמה מהמוצרים הטכנולוגים הגדולים בדורנו, והוא תמיד דוחף את המעטפה בחדשנות. לדוגמא, עם המחשב הבא שלו הוא פיתח שפת תכנות ומערכת הפעלה חדשות לגמרי, ואז הפך לעוד יותר מפורסם על פיתוח שלוש אפליקציות למחשב הזה: מעבד תמלילים, גיליון נתונים ועורך תמונות. זה פשוט הראה לי שהבחור הזה מבריק עם טעם נפלא, ואני מקווה שאוכל להיות אפילו עשירית מהגאון שהחבר שלי הוא, ואני אפילו לא יכול להגיד את שמו". וואו. כמו כן, מה?! וגם: אה?!

בהמשך הפרק, יש לומר, דברים קצת מתאזנים, למרות שלא מצאנו תבונות חדשות רבות מדי. חוץ מהפרקים הנ"ל, תוכלו כרגע לשמוע מפגשים בין אדוני הפסיכדליה אלן ווטס וטרנס מק'קנה, וגם שיחה בין הפודקאסטר לקס פרידמן לפיזיקאי ריצ'רד פיינמן – אבל הרכיב המעניין ביותר מתחבא בלשונית קטנה בעמוד ה"אודות": אגף שלם בו אתםיכולים להציע רעיונות לפרקים, ולהצביע לרעיון האהוב עליכם ובכך לקבוע מי ישוחח בפודקאסט. הפרק הבא, לפחות על פי ההצבעות של עכשיו, יהיה שיחה בין בודהה לאלברט איינשטיין. לא יודעים, לא נשמע מעניין.

• ❤ תרבות
• אינטליגנציה מלאכותית
• פודקאסט
• טכנולוגיה