לפני 13 שנים אהבתי מאוד את "איה" של מיכל ברזיס ועודד בן-נון – סרט יוצא דופן בנוף הקולנוע הישראלי, שזכה במועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הקצר. הדרמה בת 40 הדקות על אישה נשואה, שבהחלטה ספונטנית לוקחת צעד הצידה מהחיים ואוספת במכוניתה גבר זר בשדה התעופה, רקמה מעין פנטזיה רומנטית אינטימית שהותירה שאלות לא פתורות. אי מימושה המלא תרם להד הרגשי שנותר בסיום, כשהגיבורה שבה לביתה.

בתקציר של "שפה זרה", שבכורתו נערכה בפסטיבל טרייבקה, נכתב שהוא "מבוסס על 'איה'", ולכן הגעתי אליו עם ציפיות גבוהות. בצפייה הראשונה חשתי שהסרט – שמתחיל באופן דומה ועם אותם שני שחקנים – בגד בסרט הקצר שאהבתי. לכן החלטתי לשוב ולצפות בו, הפעם בידיעה שמדובר במשהו שונה לגמרי. אך שוב התרשמתי שהתסריט לקוי, גחמני אפילו, ושלמרות שיש בו כמה סצנות נהדרות, "שפה זרה", שגרף 12 מועמדויות לפרסי אופיר, אינו מתגבש ליצירה שלמה.

נקודת המוצא, כאמור, דומה. איה (שרה אדלר) מחכה בנתב"ג לבעלה. נהג (משה פולקנפליק, שגילם נהג גם ב"דרייבר") מבקש ממנה להחזיק רגע את השלט עם שם הלקוח שבא לאסוף, כי הוא חייב לצאת לעשן. כשאסבן הלברג ניגש אליה ומזדהה כאדם ששמו רשום על השלט, היא אינה מבהירה לו את הטעות, ומציעה לקחתו במכוניתה (אולריך תומסן, יש לציין, מופיע גם ב"לפני שהכל ייגמר" שיעלה בשבוע הבא). בדרך לירושלים איה מתוודה שאינה הנהגת שלו, ואחרי הרתיעה הראשונית הגבר הדני מזמין אותה לחדרו במלון.

>> "העוקץ הפיניקי": הכל מתחבר בסרטו הטוב ביותר של ווס אנדרסון מזה עשור
>> "בקרוב אצלך": הדבר היחיד שלא מוצלח בסרט הזה הוא השם שלו בעברית

בניגוד למבקר המוזיקה מר אוברבי בסרט הקצר (גם הוא בגילומו של תומסן), מר הלברג הגיע לישראל כדי לעצב את התאורה במערת צדקיהו (באנגלית – מערות שלמה המלך). כשהוא מספר לה על מהות עבודתו – מה לחשוף לאור ומה להעלים בחושך – איה משווה אותו לאלוהים. הדיאלוג המטאפורי בין השניים, שמכוון אותנו לשים לב לתאורה בסרט עצמו, הוא הראשון בסדרה של דיאלוגים משתדלים מדי בין איה וגברים שונים. וכשהדיאלוגים נשמעים מאולצים, החושניות המסומנת אינה מבשילה למשהו חי, למרות הצילום היפה של גיא סחף.

אחרי מה שקורה, או לא קורה, עם הלברג, איה שבה אל אותו חדר במלון עם גברים אחרים, גם הם אורחים זרים מחו"ל (בהם לארס איידינגר מ"בבילון ברלין" ו"שיעורים בפרסית"), בניסיון לא ברור למלא חוסר כלשהו בחייה. הסרט בנוי כמעין סדרה של וריאציות מוזיקליות על אותו נושא. החדר במלון מחליף את המכונית הנוסעת בסרט הקצר, כמרחב המציע אינטימיות כפויה. חדר במלון אחר היה מקום המפגש של אוהבים מעולמות מנוגדים ב"גן עדן אבוד", סרטם הקצר ועתיר הפרסים של ברזיס ובן-נון מ-2009, כך שיש כאן פיתוח של מוטיב חוזר ביצירתם. אך במקום שהאורך (110 דקות) יאפשר העמקה של הדמויות ועולמן מעבר לדימוי הסמלי, "שפה זרה" נחווה כמו רצף של סרטים קצרים.

איה עובדת בחברה שמציעה שירותים דיגיטליים ומשתמשת בבינה מלאכותית כדי לכתוב תסריטים לשיחות מכירה ולחזות תוצאות. התנהגותה הלא צפויה היא מעין התרסה כנגד הרעיון שהכל ניתן לחיזוי. כלומר, גם העיסוק שלה הוא בעל משמעות סמלית. אבל בחירותיה אינן אמינות ברמה האנושית בסיסית, ונראות יותר כגחמה של תסריט (שבכתיבתו השתתפו גם תום שובל ועמיטל שטרן) מאשר כמשהו שנובע מדמותה, שנותרת עמומה למרות כשרונה המוכח של שרה אדלר.

לאיה יש בעל בשם אביעד מאירסון (יחזקאל לזרוב) – בלשן שזה עתה פרסם ספר על שפות מתות, ומוזמן לכנסים בעולם. גם זה, כמובן, מקצוע סמלי שעולה בדיאלוגים על תקשורת בין אישית, ואף מושלך על שם הסרט. אם הרושם הראשוני הוא שאיה נמשכת להרפתקה עם גבר אחר משום שאביעד מרוכז בעצמו ובהצלחתו ואינו מבחין בה, הרושם הזה משתנה באחת הסצנות היותר יפות בסרט. בכלל, הסצנות הבוחנות את יחסיהם של בני הזוג טובות ומעניינות יותר, ואולי, למרות הפיתוי שבדבר, היה מוטב לוותר על הקשר ל"איה" ולהתמקד בפיתוח התמה הזאת.

3 כוכבים
>> "שפה זרה" // בימוי: מיכל ברזיס ועודן בן-נון. עם שרה אדלר, יחזקאל לזרוב, אולריך תומסן. ישראל/צ'כיה/פולין 2025, 110 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע ישראלי
• קולנוע
• שרה אדלר
• יחזקאל לזרוב

האומה הישראלית זקוקה עכשיו לסדרה מעולה של כאן 11, ובעיתוי מושלם שבוודאי יביא לשלמה קרעי את הסעיף – האומה הישראלית תקבל לשם שינוי את מה שהיא צריכה מתי שהיא צריכה אותו: הערב תעלה לשידור בכאן 11 תעלה "אבירם כץ", סדרת דרמה-קומית-בלשית מבית היוצר של דנה מודן ("ככה זה", "אננדה") ואיתן צור ("החמישיה הקאמרית", "הבורגנים" וגם "רד בנד" ו"השוטר הטוב"), במה שנראה לפחות על הנייר כמו טאג טים חלומי של שניים מיוצרי הטלוויזיה הכי טובים שיש לנו בסביבה.

>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> הסדרות הכי טובות בטלוויזיה עכשיו: "סוסים איטיים" וכל השאר

"אבירם כץ" משתייכת לז'אנר טלוויזיוני קשה מאוד לביצוע, כשהבאלאנס בין מתח, דרמה וקומדיה צריך להיות מושלם כדי שהעסק יעבוד. ראיתם את זה עובד מדהים ב"רק רציחות בבניין", ראיתם את זה מתרסק קשות ב"האישה מהבית שממול לבחורה בחלון", ואחרי צפייה בפרק הראשון אנחנו שמחות לבשר שיש מצב טוב שב"אבירם כץ" העסק עובד: סופר במשבר כתיבה גונב סיפור משכנו הפרוקטולוג, והופך לחשוד בחקירת משטרה סביב היעלמותה של הדמות הראשית בסיפור הגנוב שמתגלה כאישה אמיתית, כשבמקביל גם השכן נעלם. השוטרים נותנים לו 48 שעות לסייע בפתרון התעלומה לפני שייעצר כחשוד המרכזי בה. קליל מצד אחד, קצת סטיבן-קינגי מצד שני, תענוג מצד שלישי.

מה שעשוי מאוד להפוך אותה לממתק המועדף עליכם בשבועות הקרובים הוא הקאסט הבאמת נהדר שלה, בכיכובו של יחזקאל לזרוב בתפקיד ראשי אדיר, ששון גבאי המעולה תמיד, דנה מודן ויניב ביטון שעושים דואט נפלא בתור חוקרי המשטרה המותשים, וגם ג'וי ריגר, מיטל רז, עלא דקה, הגר בן אשר, גילה אלמגור אגמון, שי אביבי ועוד רבים שצפויים לצוץ לאורך העונה. אם התעלומה שבמרכז הסדרה, המבוססת על ספרו של אשר קרביץ "לכתוב כמו אלוהים", תצליח להחזיק את שמונת הפרקים הקצרים שלה (30 דקות כל אחד), בכאן 11 יוכלו לסמן לעצמם עוד "וי" רציני על החגורה. הניסיון של ממשלת נתניהו האנטי-ישראלית לפגוע בבית היצירה המצוין הזה נראה הערב מופרך ומקומם מתמיד.
>> "אבירם כץ", כאן 11, כל ראשון ושלישי 21:15

• מה רואים הלילה
• המסך
• כאן 11
• דנה מודן
• אבירם כץ
• יחזקאל לזרוב
• ששון גבאי

לא בכל יום עולה אירוע תיאטרוני רב-תחומי שכזה. למעשה, זו כנראה הפעם הראשונה שהיכל התרבות מארח הצגה שכזו. או הצגה בכלל. הכירו את "מיצ'ה פיגה" (הסבר מלא בלינק), אירוע שיתרחש ברחבי ההיכל ובמהלכו תתקיים גם ההצגה "האדם המיותר".

בנוסף להצגה תוכלו ליהנות מווידיאו ארט, הרצאות על פילוסופיה, נשף ריקודים, דיג'יים ועוד. ישחקו בהצגה: אלון פרידמן, טלי שרון, ולדימיר פרידמן, שירה נאור (שאירחנו השבוע במדור), גל פרידמן וגלעד קלטר. המנהל האמנותי של הבוננזה הזו הוא יחזקאל לזרוב.
לפרטים נוספים ולכרטיסים

• המלצה יומית
• המלצות המערכת
• היכל התרבות
• יחזקאל לזרוב

היכל התרבות תל אביב-יפו חגג לאחרונה יום הולדת 64. ההיכל שתוכנן על ידי שלושה מהאבות המייסדים של האדריכלות הישראלית הפך עד מהרה לאחד מהמבנים המזוהים ביותר עם העיר ולסמל של תרבות בעיר ובארץ כולה. כביתה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אולם לואי (שהוא אולם הקונצרטים המרכזי בישראל) מועדף בקרב התזמורות המובילות והשמות הגדולים של עולם המוזיקה הקלאסית בעולם.

מה זה היכל התרבות בשבילך? בית לקונצרטים, בית למוזיקה – סביר להניח שאלה יהיו התשובות שיענה כל אדם לשאלה ובצדק. היכל התרבות הוא אכן הבית של המוזיקה ומסמל עבור כל זמר או להקה יעד שצריך לכבוש. בשנים האחרונות עובר ההיכל טרנספורמציה, החל בשיפוץ מקיף שכלל התקנת מערכות במה מתקדמות ואקוסטיקה מהטובות בעולם, בניית אולם מופעים נוסף – אולם צוקר – ומעל הכל פתיחת שערי ההיכל לכל אומנויות הבמה. בין מופעי המוזיקה הגדולים ניתן למצוא גם הופעות מחול, סטנד-אפ, תערוכות וכעת גם תיאטרון – כ-500 אירועים מגוונים בשנה.

האולמות הגדולים, האקוסטיקה המוקפדת, האכסדראות והמרפסות רחבות הידיים מהוות את הקרקע לשינוי התפיסה ומזמנות להיכל קהלים חדשים. ההבנה כי על ההיכל, עם ההיסטוריה המפוארת והמיקום בעיר התרבות של ישראל, מוטלת האחריות המחייבת להיות בית לתרבות בכלל ותרבות ישראלית בפרט, הביאה אותנו לפתוח את שעריו לתחומים נוספים באומניות הבמה.

גם במחוזות המוכרים לנו, בתחום המוזיקה, קיבלנו החלטה לקחת חלק פעיל ביזום והפקת פסטיבלים וסדרות ייחודיות ובלעדיות. במסגרת פסטיבל החורף השנתי שיתקיים השנה בפעם הרביעית, ההיכל ייקח לראשונה חלק בהפקת מקור- מופע מיוחד משירי נתן זך, לציון שנה למותו, בהפקה מושקעת וחד פעמית לערב הפתיחה של הפסטיבל בהשתתפות אמנים ישראלים מובילים, ביניהם יוני רכטר, שלום חנוך, נורית גלרון, ריקי גל, שלומי שבן ועוד רבים.

הפנייה לקהלים צעירים, עם ליין הצעירים שפותח בשיתוף אגף התרבות בעירייה, כמו גם תערוכות, אירועי תרבות ואמנות ייחודיים כדוגמת פצ'ה קוצ'ה, ומופעים מסוגים שונים של מיטב היוצרים הישראלים והבינלאומיים המובילים, הביא לאולמות ההיכל קהלים חדשים, צעירים ומבוגרים כאחד, מכל רחבי הארץ.

בחודש הבא, תעלה לראשונה על במת ההיכל, הצגת תיאטרון מקורית בהפקה משותפת של היכל התרבות תל אביב-יפו. ההחלטה להפיק הצגת תיאטרון הייתה חלק מהמהלך הטבעי של הרחבת ההיצע. "האדם המיותר", בעיבודו ובבימויו של יחזקאל לזרוב, הוא עיבוד לספרו הקלאסי של הסופר הרוסי איוואן גונצ'רוב "אובלומוב" ונעשה בהפקה משותפת עם מיצ'ה פיגה. הוא מביא לבמות הצגת תיאטרון מסקרנת ושונה בנוף, המאפשרת לנו להציע לקהל חוויה ייחודית. כמו כן, צפויות בחודשים הקרובים להגיע לבמות ההיכל הצגות של תיאטרון החאן והפקות תיאטרון גדולות נוספות שמוקדם עוד לחשוף אותן.

ההחלטה להביא תיאטרון להיכל, נבעה מתוך הצורך לשרת את הקהל בצורה המיטבית ביותר. לא מדובר על הקמתו של תיאטרון נוסף בעיר, ואיננו מחזיקים "שחקני בית" או רפרטואר עונתי. המטרה העומדת לנגד עינינו, היא למלא את היעוד שנתנו לו מקימי היכל התרבות בתל אביב לפני 64 שנים – להיות הבית המוביל לתרבות הישראלית, על כל גווניה ותחומיה.
הכותבת היא מנכ"לית היכל התרבות תל אביב-יפו.לפרטים נוספים

• טור אישי
• תיאטרון
• יחזקאל לזרוב
• היכל התרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

רעות אלוש

25, שחקנית, בוגרת טרייה של יורם לוינשטיין

בעוד כמה חודשים תיכנס רעות אלוש (לצד קאסט מרשים שכולל את תומר קפון ומירן מנקס) לחייכם וללו"ז הטלוויזיה השבועי בסדרת הדרמה המדוברת של יס "תאג"ד", שעוסקת בקורותיהם של חיילים בבסיס צבאי. אלוש היא בחורה קטנה עם בייבי פייס שלא מסגירים את חדות ומהירות המחשבה שלה, והניגוד המפתיע הזה עובד לטובתה. "על הבמה אני מעדיפה תפקידים קומיים", היא אומרת, "זה פאן מטורף. כשאתה מבין שגרמת לאנשים לצחוק זאת תחושת אופוריה בלתי רגילה. על המסך אני מעדיפה את הדרמה. הקהל לא איתך פיזית אבל יש אתגר גדול – לשים לב לניואנסים שצריך להביא למצלמה כדי שהצופה יעבור איתך את הסיפור. בצילומים ל'תאג"ד' הייתי צריכה להיכנס למצבים רגשיים תוך שנייה ו'להביא את זה'. זה מאוד מספק כשמצליחים".

ספרי על רגע מכונן במהלך הלימודים.

"שיחות אמצע שנה עם המרצים בשנה א'. ידעתי שאני לא מספיק טובה, כי באמת לא הייתי טובה, אבל קיבלתי המון פידבקים מחזקים. הם אמרו לי שאני חייבת להפסיק לפחד. אני זוכרת שיצאתי מהמשרד ולקחתי על עצמי החלטה שאני לא דופקת חשבון יותר, שאני לא נותנת לאף אחד להוריד אותי וזה לא ביג דיל אם יהיו אנשים שפחות יאהבו אותי. ברגע הזה התחלתי לפרוח".

עם מי את חולמת לעבוד?

"כריסטופר נולן. אני אוהבת מותחנים פסיכולוגיים וכש'התחלה' יצא ראיתי אותו ארבע פעמים בקולנוע כי הוא חרפן אותי. הייתי רוצה לקבל אצלו תפקיד חזק של אישה מורכבת".

אז פנייך לחו"ל?

"יש בי רצון להצליח מעבר לים, לאו דווקא הוליווד. אני רואה את עצמי אורזת מזוודה לאמריקה הלטינית. אני גם יודעת ספרדית, אז למה לא?"

מיה לנדסמן

23, שחקנית, בוגרת טרייה של ניסן נתיב

את מיה לנדסמן אי אפשר לפספס. אולי אתם מזהים אותה מהתפקיד הקטן שעשתה כנערת תנועת נוער הזויה ב"האחיות המוצלחות שלי", וגם אם לא, אנחנו לא דואגים לה. הנוכחות הבימתית של לנדסמן היא בין המרשימות שנתקלנו בהן, מתובלת בחן בוטה וגס רוח, ואיכשהו גם כשאין לה טקסט בפה היא מוצאת דרך שקטה וערמומית למשוך את הזרקור אליה. קוראים לזה כריזמה. "אני לא זוכרת את עצמי בלי הרצון להופיע. בין אם שזה להשתכר בארוחות משפחתיות בגיל 14 ולשיר שיקאגו או לעשות מונולגים לחברים שלי", היא אומרת, "אבל בלימודים בסטודיו נפלה עליי ההבנה שכשאני על הבמה אני פשוט דלוקה".

מה התפקיד שהכי מדליק אותך לגלם?

"סינדרלה. דווקא מפני שהיא כל כך שונה ממני, מעניין אותי לחקור את עצמי בתוכה".

מה השיעור הכי חשוב שלמדת בניסן נתיב?

"שכל דמות שאני פוגשת היא נצחית ואני חד פעמית, שהכי מצחיק בתוך העצוב והכי עצוב כשהכי שמצחיק ושאיחורים הם החטא הנורא מכל. באמת. גם למדתי לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים, שזה כישרון שילך איתי לנצח".

מה את מעדיפה: תיאטרון, טלוויזיה או קולנוע?

"אני אוהבת לראות קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון במידה שווה ואני הכי אוהבת להירדם מול שלושתם. בתכלס זה לא משנה לי מה אני עושה, כל עוד אני מעוררת את הצופה בצד השני".

עם מי את רוצה לעבוד?

"אני רוצה לעבוד עם מי שמעז לקחת סיכונים. אם אפשר לכוון גבוה, אז פדרו אלמודובר, מיכאל הנקה ולארס פון טרייר. אם אתם מרשים לי לעוף לשמים אז אסי דיין, רונית אלקבץ וחנוך לוין. ואם אני נשארת בגבולות ישראל אז מרינה בלטוב, אריאל ברונז, יחזקאל לזרוב, ג'ייסון דנינו הולט, אודי בן משה ומיקי גורביץ'". שמעתם?

אלה ניקוליבסקי

27, במאית, בוגרת טרייה של סמינר הקיבוצים

"הרגע הכי חשוב בלימודי הבימוי שלי קרה לפני שהם התחילו, ביום שבו התקבלתי לפקולטה למשפטים. באותו זמן החלטתי שהתיאטרון הוא רק תחביב ושכדאי שאמצא מקצוע אמיתי. מכתב הקבלה הציב בפניי מראה, הבנתי שאני הולכת לצעוד אל תוך מסלול חיים של מישהו אחר רק למען נוחות. יומיים אחרי כבר נרשמתי לסמינר הקיבוצים", מספרת אלה ניקוליבסקי. לפני כמה חודשים היא ביקשה להעלות עיבוד משלה ל"אני ואשתי שלי", מחזה על טרנסקסואלית כבת 65 המגולל את סיפור הישרדותה יוצא הדופן בשתי מלחמות העולם. ניקוליבסקי רתמה את השחקן הוותיק עזרא דגן לשורות הקאסט וקיבלה במה מכובדת בפסטיבל תיאטרונטו האחרון.

העיבוד שלה, עבודתה הראשונה מחוץ למסגרת הלימודים, זכה לשבחים מקיר לקיר, בין היתר מצד מנהלי קפה הקאמרי שהחליטו להעלות אותו אצלם באוגוסט הקרוב. "הבחירה ללכת על בימוי היא בחירה להסתכל על התמונה הגדולה", היא מסבירה את העדפת הבימוי על המשחק, "זה משהו שאני לוקחת לחיים, לא רק בהקשר התיאטרלי. בתור במאי עליך לחתום חוזה התבוננות עם העולם. העבודה הזאת מצריכה אותך להיות ער לטיפוסים, רגעים, חוויות ורגשות. יש צורך לשמור על המאגר הזה חי כל הזמן, כדי שבבוא הרגע אוכל להשתמש בו ולדייק את הסיפור שארצה לספר".

איזה סיפור הכי היית רוצה לספר?

"הייתי רוצה לעבוד על 'הנסיכה האמריקאית' של נסים אלוני. יש בו איזון מושלם בין הריאליסטי למסוגנן. זה מחזה אינטלקטואלי, רגיש ואמיץ, מלא רבדים ומזמן תיאטרליות. זה מטעמים לבמאי. הוא נוגע בנושא של חילופי דורות ומות המלוכה, דברים שהם רלוונטיים כיום ובעולם האמנות בפרט. אני מחכה להזדמנות לגעת בו".

וגם: סרט הביכורים של מיכל ויניק עושה קולות של להיט לסבי

• מיוחדים
• פדרו אלמודובר
• מיה לנדסמן
• כריסטופר נולאן
• ניסן נתיב
• יחזקאל לזרוב
• אסי דיין
• ג'ייסון דנינו הולט
• ברש
• רונית אלקבץ
• חנוך לוין
• יורם לוינשטיין
• אריאל ברונז
• סמינר הקיבוצים
• דביר בנדק
• החדש והטוב: יצירות הבכורה הטובות של 2016
• תיאטרון