זה לא לגמרי ברור מתי החלה הפרקטיקה של הייט וואצ' (Hate-watch). יש אתרים שמייחסים את תחילת התופעה לקבוצות שנאה ל"דוסון קריק" בשלהי שנות ה-90, אבל אנחנו משוכנעים שהיו מי שצפו גם ב"שושלת" רק כדי ללעוג ללבוש והדרמה. כך או כך, אין ספק קל בעובדה ששירותי הסטרימינג הגבירו את כמות השנאה הטלוויזיונית שלנו. רק תסתכלו על נטפליקסותופעת "אמילי בפריז", שעזרה לסדרה להפוך לאחת המצליחות בשירות. אז תחזיקו חזק בספה ותתכוננו להוציא זעם, כי היום נטפליקס שחררה סדרה שפשוט מבקשת שתשנאו אותה.

>> אל תראו את "אין ארץ אחרת". אל תראו אותו בשום אופן. פשוט אל

בואו נתחיל עם השם: "באהבה, מייגן". המייגן המדוברת היא כמובן מייגן, דוכסית סאסקס, הידועה גם בתור מייגן מרקל או בתור אשתו של הנסיך הארי. ואם במקרה עשיתם טעות ונכנסתם לאינטרנט במהלך 8 השנים האחרונות, כנראה ששמתם לב שהיא אחת הנשים השנואות בעולם. הבריטים שונאים אותה כי לקחה להם את הבן האהוב של הנסיכה דיאנה ממשפחת המלוכה, השאר שונאים אותה כי נראה שהיא באמת אדם לא נעים ואנחנו שונאים אותה כי ראינו את התפקיד שלה ב"Suits", והבנו שהיא לא שחקנית מספיק טובה כדי להעמיד פני אשת חברה גבוהה מעצבנת. זה בא לה טבעי, כפי שאפשר לראות בקלות ב"באהבה, מייגן".

מדובר בסדרת לייפסטייל (כבר מעצבן) בת 8 פרקים, במהלכה הדוכסית מארחת בביתה הענק והיפה את חבריה העשירים והמצליחים, ומציגה לראווה את העושר המחריד בתואנה שמדובר בטיפים לחיים טובים. בפועל מדובר באינספור דרכים לבזבז את הכסף שלכם, החל מהקמת חוות דבש ביתית ועד לשקיקוני תה עבור האמבטיה – וזה רק ב-3 דקות הראשונות של הפרק הראשון, שכולל את המשפט "מייגן מכינה סל אירוח מושקע ורודה דבש להכנת נרות דונג מעשה ידיה". הו, אתם הולכים כל כך לשנוא את זה, ויהיה לכם כל כך כיף בתהליך.
"באהבה, מייגן", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• לייפסטייל
• מייגן מרקל
• נטפליקס

לפני חודשיים ברחתי באמצע סדנת ויפסאנה. לא השתיקה גרמה לי לנטוש, אלא התנאים: לינה באוהל מלא עכבישים בחודש ספטמבר הלוהט, קילוף ירקות קבוצתי במטבח בלי מזגן, רחצה במקלחת רעועה עם ריח של עשרות אנשים שלא באמת הסתבנו בה לפני (לא מאמי, הלימון הזה לא מחליף שמפו) – אלה אינם תנאים אשר הולמים נפש עדינה. ביום הראשון עוד שכנעתי את עצמי שמדובר במרכיבים מהותיים בחוויה, אתגרים שעליי להתמודד עימם. לקבל את המציאות כפי שהיא, להרפות מולה, לשחרר את ההתנגדות מול הזיעה והסירחון. אבל אז, ביום השני, כשריח מבחיל של כפות רגליים חדר לאפי באמצע תרגול המדיטציה והיד שלי כאבה מקילוף דלורית בסכין מפלסטיק, החלטתי שדי. התקף בכי קצר לאחר מכן, קיבלתי מהמדריך המאוכזב את האייפון שלי בחזרה, ביצעתי שיחת חילוץ ואנחת רווחה עצומה ננשפה מפי. בזמן שחיכיתי לבן זוגי שיאסוף אותי מהסיוט הזה, השתטחתי על האדמה והבטחתי לעצמי שאת הויפסאנה הבאה שלי אעשה במקום שבו התנאים יהיו לא פחות ממושלמים. חודשיים לאחר מכן ההבטחה שלי לעצמי כמו התגשמה: נשלחתי לגור במשך שבוע במלון הבראון ביץ' האוס בתל אביב.

ענף התיירות היה הראשון שספג את מכת הקורונה בישראל. בחודש אפריל האחרון נסגרו השמיים, ומלונות תל אביב, אשר רגילים לארח מדי שנה עשרות אלפי תיירים ותיירות מרחבי העולם, נאלצו לחשב מסלול מחדש. הצעד המתבקש היה לאמץ לחיקם את התושבים המקומיים שממילא נאבקים במשבר הדיור בעיר. בחודש ספטמבר האחרון דיווחנו לכם על מלון דייב לוינסקי מקבוצת בראוןאשר החל לאכלס את חלליו במודל קו-ליבינג, ולאחרונה הצטרפה כל קבוצת המלונות לאותה המתכונת. עכשיו במקום אירופאים מדיפי שיק, מאכלסים את החדרים תושבים מקומיים שמחפשים פתרון מגורים זמני לכמה שבועות או חודשים עד שהעולם יתאפס על עצמו. לא לגמרי מלון. לא לגמרי בית. תפור על תקופה של חוסר ודאות.

על פניו, הדיל נשמע משתלם: חדר ליחיד או זוג צמוד במחיר שנע בין 3,300 עד 9,500 ₪ בחודש (כולל חשבונות, Wi-Fi וחיבור ל-yes) במיקומים הכי שווים בתל אביב, פלוס חניה זמינה במלונות נבחרים בעלות של 750 ₪ לחודש

כשאני מגיעה אל הבראון ביץ' האוס באחר צהריים סגרירי של יום ראשון המלון מרגיש ריק. אני לא בטוחה בשלב הזה אם הוא אכן ריק, אבל עם תחושות אין מה להתווכח, וככה בהחלט הוא מרגיש. נדמה כאילו הלובי קפוא, סטטי, נראה כמו תפאורת קרטון בסט צילומים. אני מחטטת בין הספרים שבספרייה האייקונית שצולמה לאינסטגרם מאות פעמים ומגלה שכריכותיהם מאובקות. האם זה משבר הקורונה שנתן את אותותיו או שאנשים פשוט לא טורחים לדפדף בהם אף פעם?

בקבלה מספרים לי שבמלון מתגוררת חבורת גרמנים שמצלמת הפקה ועוד מספר שוכרים מקומיים. העובדה שלא מדובר בבית מלון עם שירות של בית מלון מודגשת בתדרוך. יש מי שיטפל בתקלות ובעיות אם ישנן, אבל תשכחו מטלפונים נזעמים לקונסיירז'. זה בניין דירות מעוצב, בעצם. פקיד הקבלה לבוש בקפידה, פניו אדישות. הוא נראה כמו ניצב על הסט. הוא מעניק לי את המפתח המגנטי לחדר ומאחל לי שהות נעימה.

הלוקיישן

54 שניות אורכת ההגעה מהכניסה של המלון לטיילת. כולל רמזורים. הנדל"ניסטים קוראים לזה פריים לוקיישן. הים הוא הלב של העיר הזאת, והטיילת שלאורכו הפכה לקפסולה של נורמליות בתקופת המגפה; בכל יום צועדים בה אלפי אצנים, מאמנות כושר מחטבות בה לקוחות במסווה של אימון משותף ואפילו אושרי כהן עדיין משחק פה פוצ'יבולי עם חברים. אף אחד מהם לא נאלץ לעטות מסכה. מדובר באנשים רציניים שעושים ספורט, אל תפריעו להם עם התקנה המיותרת הזאת.

כשאני יורדת אל האספלט ומתחילה לצעוד דרומה, אני מתרגשת לנשום אוויר צח ולא את הבל הפה של עצמי בתוך המסכה, עד כדי כך שאני מסגלת לי הרגל חדש בתקופת שהותי: בכל בוקר אני קמה לעשות הליכה בים כמו סחית מצויה (או היפסטרית בהתמוטטות עצבים) ומקפידה ללבוש בגדי ספורט על מנת להיטמע בקהל ולחמוק מקנס. זה עובד.

המשימה היומית אחרי ההליכה היא ליקוט המזון. מאחר שמסעדת המלון סגורה (רום סרוויס לא היה גם לפני הקורונה) ובחדר אין כיריים, אלא רק מיקרוגל וקומקום – אני נאלצת לצוד את האוכל שלי בסניפי ארומה ורמי לוי בכל יום מחדש. הישרדות, ספיישל מלונאות. חטיפים יבשים, פירות ומרק אינסטנט עושים את העבודה עד שעת אחר הצהריים, אבל בערבים הקרים והבודדים האצבע שלי קלה על הוולט. אני מוצאת את עצמי מפוצצת מלא כסף על אוכל מדי ערב, פשוט כי אין לי שום אפשרות להכין אותו בעצמי.

העובדה שבחדר אין סקוצ'ברייט ונוזל כלים משכנעת אותי שההתנהגות שלי לגיטימית. במשך שבוע אני חיה על טייק אוויי, מספרת לעצמי שזה עדיף על לשטוף את הסכו"ם עם סבון פנים יוקרתי בכיור השירותים

החדר

חדר 104 יפה להכאיב. פרקט פישבון שחור, זוג הדומי קטיפה תכולים, פינת ישיבה עם מראת קליידוסקופ שכמו נוצרה כדי להצטלם לסטורי, מיטת אפיריון רכה, מרפסת שמשקיפה אל בר האימפריאל הסגור ואמבטיה. הו, איזו אמבטיה. מרווחת, מפנקת, לבנה ברמות. לבן זה צבע של חופש, כמו יונת שלום, כמו מטוש נקי מקורונה. גם המגבות לבנות, וגם הכפכפים וזוג חלוקי הפיקה שתלויים בארון. אני תוהה מתי נכחתי לאחרונה בחדר כה מוקפד ומצלמת כל פרט על מנת לשאוב השראה לעיצוב דירתי השכורה.

כעבור כמה ימים דברים מתחילים ליפול, לנבול, להתקמט. ביניהם אני, כמובן. אבל גם המצעים שמצריכים החלפה, שקיות הזבל שמחכות לריקון ליד הדלת ואפילו זוג צמחי הסנסיווריה במרפסת שלא הושקו מזה זמן מה (אני אמורה להשקות אותם?). זה לא שאין פה שירותי משק בית, דווקא יש. אבל הם עולים 75 שקלים לפעם בודדת, ובהתחשב בכמויות האוכל האדירות שבזבזתי עליהן כסף, אני מחליטה לחסוך ולנקות בעצמי. התחושה הזאת, שמישהו זר מסדר לך את החלל האינטימי, מביט באריזות החטיפים עתירי הנתרן שדפקת, בתערובת הספרים האקלקטית שאת קוראת, בתחתונים המלוכלכים שאת זורקת לשקית הניילון (איך עושים כביסה באמת?) – זו מנה גדושה מדי של פגיעות עבורי לשבוע הזה.

אני מזכירה לעצמי שאני אמורה לעבור תהליך פה, עוצמת את העיניים ומתרכזת. כשאני פוקחת אותן אני מגלה שכבר אמצע הלילה. לא רק שכשלתי במדיטציה, עכשיו אני גם ערה לגמרי במלון שאינו מתנהג כמו מלון, כלומר אף אשמאי סליזי לא יושב בקפה הלובי ומחכה שאבוא לשתות עמו כוסית. זפזופ בטלוויזיה, פעולה שלא ביצעתי מזה עשור, הופך להיות חוויה מדדיטיבית בפני עצמה; פתאום לא אני האחראית על חיי או על התכנים שברצוני לצרוך. אני סומכת על אלוהי הממיר, משחררת מולו את השליטה, מקפצת בין ערוץ לערוץ במשחקיות ותוך אמונה מלאה שאמצא את ייעודי. אני נופלת על מצעד 50 בלדות הכוח ב-Vh-1, ערוץ טלוויזיה נערץ מנעוריי ששכחתי לגמרי מקיומו. במקום ה-43, וויטני יוסטון ל"שומר הראש". מבחינתי זה סימן. אני מתמתחת מעט במיטה, מודה לאלוהים על התכנית היפה שתכנן עבורי, ומרפה.

דלפק הקבלה

"תתאר לך שאתה שוכר דירה ושכחת להביא לאמא שלך מפתח", מסבירה מריה, עובדת הבראון ביץ' האוס בבוקר למחרת לאחד הדיירים בטלפון, אצבעותיה מטופפות בעדינות על דלפק הקבלה. "היית מתקשר לבעל הבית שלך שיסדר את זה?", היא שואלת ולא מחכה לתשובה. "אז זה אותו הדבר. פשוט תדבר עם אמא שלך ותקבעו ביניכם, אני מצטערת שאני לא יכולה לעזור". מריה צודקת. נגמר הבית המלון, זה לא הגיוני לבקש מבעל הדירה שלך עזרה עם המפתח לאמא.

כנראה שדיירי הבראון ביץ' האוס עוד לא לגמרי קלטו את הקונספט ותכלס, קשה להאשים אותם. התרגלנו שאירוח במלון הוא חוויה אומניפוטנטית; בכל פינה ישנם בני אדם שמטרתם היחידה היא לשרת את צרכינו ולהנעים את זמננו. הרי שילמנו על כך ממיטב כספנו. אז איך זה הגיוני שאנחנו נמצאים במקום שהוא הגרסה הקפיטליסטית של רחם, אבל הוא אינו מתנהג כמו רחם? האם כולנו למעשה דמויות בריאליטי שמטרתו היא לגרום לנו לעבור תהליך התבגרות, התפכחות וכינון יחסי אובייקט? יתכן בהחלט. בדיוק נגמר לי הנייר טואלט בשירותים, אבל לאחר שחזיתי בשיחה של מריה עם הדייר, אני לא מתכוונת לבקש ממנה כלום. יהיה בסדר.

הספא

הספא הפתוח של הבראון ביץ' האוס הוא הסימן היחיד לכך שמדובר בבית מלון לשעבר. מוזיקת בוסה נובה מתנגנת בחלל ההמתנה בו ישוב זוג בחלוקי פיקה, אותם חלוקים שתלויים על קולבי עץ בחדרי. הם לוגמים תה ירוק ומאזינים לסאונד פכפוך המים מתוך מזרקה מזויפת מעל חלוקי נחל שחורים. אני מקפידה לשבת רחוק מהם, ממלאת הצהרת בריאות והצהרת קורונה ונכנסת אל חדר הטיפולים.

הוא אפל במידה ומריח נפלא. נורית המטפלת עוטה מסכה, השיער הבלונדיני שלה אסוף בקוקו נמוך. בחושך הזה אין לי מושג איך היא נראית או מהי ההבעה שעל פניה. בכלל, זו תקופה שמאופיינת בהרבה השלמה אוטומטית וסובייקטיבית של החסר – בזמן שכולם מסתובבים עם פנים חצי מכוסות אנו נדרשים לפסוק על פי רשמינו: האשה הזאת מוטרדת. האיש הזה שמח. ונורית? אני לא יודעת מה היא מרגישה, וגם היא לא יודעת כלום עליי.

עשר דקות לתוך הטיפול, אני קולטת שהדרך בה נורית יורה את המילים מפיה מוכרת לי. בזמן שהיא מעסה את השוק הימני שלי אני לא מתאפקת ואומרת לה שהיא נשמעת כמו ליסה פרץ, ואז מסתובבת, מביטה בה ושואלת אותה האם היא אכן העיתונאית ליסה פרץ שמחלטרת בעיסויים (דברים משונים מכך כבר קרו). נורית לא מכירה את ליסה פרץ, ומתעקשת שהיא דומה בכלל לדפנה רכטר. אני לא מכירה את דפנה רכטר. כעת אנו מצויות במצב משונה שמעצים את חוסר התקשורת המובנה מלכתחילה. לא רק שאנחנו לא יכולות לראות אחת השניה, אפילו הרפרנסים שלנו זרים זה לזה. "אחות של יוני רכטר, נו", היא מנסה להזכיר לי, "הייתה באיזו טלנובלה פעם. ראיתי אותה פעם אחת, אנחנו באמת נורא דומות."

נורית ממשיכה את הטיפול בשתיקה, ואני מתמסרת למגע שלה. יכול להיות שהארניקה בשמן העיסוי קצת ממסטלת אותי, כי לכמה רגעים אני שוכחת שאני גרה בבית מלון בתל אביב בזמן שמגפה בינלאומית משתוללת בחוץ, וזה נעים. טוב לשכוח. כשהעיסוי מסתיים אני שוטפת ידיים בשירותים ועיניי מבחינות בגליל נייר טואלט מיותם שעומד על השיש. אני משתהה לרגע, חושבת על מריה מדלפק הקבלה ואז מגניבה אותו אל כיס המעיל שלי. בכל זאת, הישרדות.

בראון ביץ' האוס, הירקון 164, תל אביב
כל הפרטים על קונספט הקו-ליבינג של רשת מלונות בראון

• החיים היפים
• מלונות בתל אביב
• בראון ביץ' הוטל
• מלונות בוטיק
• לייפסטייל
• תיירות
• הישרדות: קורונה
• חוף גורדון
• טיילת תל אביב
• וולט WOLT

• Facebook
• Twitter
• Email

קישוט

קישוטי שדיים יפהפיים (וקצת קריפיים) בעבודת יד, אשר מגיעים בשלל גדלים ובחמישה צבעי עור לבחירתכן. מתאימים לתלייה כבודדים ברחבי הבית או כסט של חמישה, כדי למקסם את תחושת הקרינג'.קישוט שד לתלייה

חזיה

לא פשוט מה שקורה פה: חזיה (אותה כידוע מלבישות על השדיים), מעוטרת בשלל איורים של… שדיים. גדי בחלב אמו סטייל, אבל לא נשפוט את מי שמתחברת לקונספט, ואף נספר שיש גם תחתונים תואמים (עם ציורי שדיים, לא ואגינות. התבלבלנו לגמרי כבר).סט לנז'רי שדיים

ספל קפה

אין מה להתבייש, לג'יט לגמרי לחוות ריגרסיה ולרצות לשתות את דרינק הבוקר שלנו מתוך שד ענק ומיטיב. אבל החיים הם לא תכנית כבקשתנו, ולכן נצטרך להסתפק בספל קפה מאויר בשדיים אבסטרקטיים בשלל גוונים. גם בסדר.ספל קפה שדיים

מקרמה

טרנד המקרמה ממשיך להתפוצץ, ואפשר לסמוך על אמניות ה-Etsy שישזרו קצת גירל פאוור לתוך הצורות הבנאליות שנמאס לנו לראות ברשת. הנה למשל מקרמה בעבודת יד, עשוי חוטי כותנה ועץ טבעי, עם זוג שדיים נאה ועטרות מפוארות. תודו שכזה עוד לא ראיתן.מקרמה שדיים

כד לעציץ

חידת פוליטיקלי קורקט למתקדמות: האם חפץ יכול לעבור החפצה? מדוע לכד העציץ הזה אין ראש של אישה שמחובר אליו? בכל מקרה, מדובר בפריט מתוק עם פטמות לבביות שיוסיף וייב נשי לחלל הבית, וגם לצמח שלכן (רק אם הוא מעוניין בכך).כד קטן לעציץ

וילון רחצה

אם אתן מחפשות דרך פשוטה להכניס קצת צבע לחדר האמבטיה האפרורי שלכן, הוילון הבא הוא אופציה מעולה: איור מינימליסטי ומיוחד, צבע רגוע אך בולט ואין מצב שתשכחו למשש את הציצי כשאתן נכנסות פנימה. כמו כן, הכי וייב של מקלחת מוקפדת מתוך סרט אינדי.וילון רחצה

שעון

מה השעה? שתלכי להיבדק, חמודה. שעון עם איורים של שדיים מכל הסוגים והגדלים בפנים, כדי שגם תזכרי את מגוון הגופים הנשיים שקיים בעולם וגם תלמדי סוף סוף לקרוא שעון בלי מספרים, הגיע הזמן.שעון שדיים

מתלה

תוספת חביבה ועדינה לחדר השינה או לכניסה לבית. על זוג הפטמות הורדרד הזה ניתן לתלות שרשראות, מפתחות ואת מסכות הקורונה שלכן. אין באמת צורך לרכוש אותו כי יש לו פוטנציאל DIY רציני, אבל אם אתן ממש מתעקשות, אפשר.מתלה שדיים

טפט

טפט ציצים עגולים בשלל צבעים שמתאים אך ורק לקליניקה של כירורגית שד. טוב נו, אולי סטריפ אחד בחדר השינה של שתי לסביות גם עובר, אבל זהו. זה יפה ומגניב, אבל זה גם קצת יותר מדי מלאני קליין בשבילנו. מוזמנות להזמין ולדווח מה הוייב אחרי שאתן מדביקות.טפט פטמות ונוס

תמונה

אחרי מגוון הפריטים המקוריים שראינו, נחזור לבייסיקיס: תמונה יפה בצבע מגניב שהולם את חודש המודעות לסרטן השד. הפרינט הבא הוא לא רק תזכורת להיבדק מדי שנה, אלא גם יצירת אמנות יפהפיה שמתאימה לאזורים חיוורים בבית שישמחו לספלאש אימתני של ורוד זרחני.תמונת שדיים

• סרטן השד
• ציצים
• צרכנות
• לייפסטייל
• קניות באינטרנט
• שופינג
• פמיניזם
• אסוס
• אופנה
• עיצוב הבית

• Facebook
• Twitter
• Email

ראש השנה נחשב ליום שבו דן אלוהים את כל באי העולם על מעשיהם בשנה שעברה וכפועל יוצא – קובע את גורלם לשנה הבאה. האם יתכן שהקורונה תקפה אותנו משום שבשנה שעברה רכשנו ללא הרף באסוס במקום לתמוך בתעשיית האופנה הישראלית? מאחר שהדבר היחיד שגורם לנו להרגיש קצת יותר טוב בתקופה האחרונה הוא עיצובים יפים שעולים הרבה כסף, נניח לשם הדיון שהתשובה היא כן. אם כך, מצאנו לכן פריטים מהממים ונעימים תוצרת הארץ שתשמחו ללבוש בימי החג ולהתגאות בהם בסטורי. וגם אם לכן אין לכן שקל על התחת כרגע, אנחנו בכל זאת מאשרות לכן להתחדש בפריט אחד מהרשימה הבאה, כי אתן בכלל עושות מעשה צדקה ומניעות את הכלכלה המקומית, הלו.

קומבניזון שחור של גרטרוד

דמיינו לכן: זו שעת ערב מוקדמת של שישי ואתן כבר אחרי מקלחת, בדרך להכין את הסלט של ארוחת החג. חולצת סוף קורס מש"קיות ת"ש ומכנסי טרנינג הם לא אופציה השנה (מה אתן, איכרות?). במקום, החליקו באלגנטיות אל תוך הקומבניזון המושלם: בד אצטט מקומט וגמיש, תחרה צרפתית עדינה וכתפיות ספגטי דקיקות. עורכת האוכל שלנו ביקשה לציין: "תכל'ס, זה בגדים שאפילו חוקי לצאת איתם".

גרטרוד

סנדלים שטוחים של אימלדה

אם בגל הקודם הפסקנו להתאפר, בגל הזה אנחנו יורדות מהעקבים. די, צריך שיהיה לנו נוח ללכת מהמקרר לסלון וחוזר חלילה. הסנדלים הרב עונתיים של אימלדה מגיעים בשלושה צבעים (הורודים הכי יפים, אובייסלי), עם סוליית מיקרולייט נעימה שתגרום לשיטוט ה-500 מטר שלכן להיות הכי צ'יל שיש.

אימלדה

עגיל פירסינג עם יהלום שחור של She-ra

אז יש דרס, יש שוז, אבל האוזניים לולי, מה איתן? בערב החג הקרוב התנוכים שלכן יכולים לנוח מעגילי הסטייטמנט הכבדים, כי מה שהולך עכשיו זה פירסינגים עשויים זהב ויהלומים לחורי הטראגוס, האינדסטריאל והקונץ'. קצת אדג' שירים את הלוק הדומסטי העייף.

She-Ra Jewelry

סרט לשיער ממשי של TRES

מדובר בפריט שיוסיף וייב אביבי ואלגנטי לוודג' הנפול שלנו בימים אלה. מטר של בד משי נעים למגע בפרינט יפהפה שכרוך סביב הקוקו שלכן, הצוואר או אפילו כמחזיק של שני קצוות מסכת הקורונה, בדומה לטרנד שרשראות המסכותשדיווחנו עליו ממש לאחרונה.

TRES

שרשרת שיקוי בבקבוק של רובי סטאר

בין אם אתן מאמינות בעין הרע ובין אם לא, אי אפשר להתכחש לכך שמשהו רע מאוד עובר על היקום לאחרונה. אם אתן לא בקטע של תפילות בבית כנסת וקמעות מסורתיים, תוכלו להתגונן מהצרות שיבואו עליכן בשנה הבאה גם באמצעות הפיס הכישופי יהפהפה הזה, אשר עשוי כסף טהור.

Ruby Star

חלוק במבוק של TAKE A NAP

עתידות: בוקר שבת של החג ייפתח במקלחת ארוכה במיוחד שלאחריה תשתחלו לתוך החלוק המפנק ביותר שאי פעם לבשתן. 100% במבוק של הביוקר, מגיע בשלושה צבעים ומושלם להכנת קפה ראשון ונשנוש קל מהחלה של ליל אמש.

TAKE A NAP

שמלת אוברסייז של KAV

המשך יום שבת ילווה בבינג' מנומנם על הספה, אז כדי שתרגישו בנוח, אתן מוזמנות ללבוש את שמלת המקסי הבאה. היא רחבה ונעימה, יש לה שרוולי עטלף ארוכים ומפתח באמצע הגב והכי חשוב – אם תירדמו בתוכה, יש מספיק בד שיכסה אתכן ברכות אימהית.

KAV

• ראש השנה
• עיצוב ישראלי
• קורונה
• בגדים
• אקססוריז
• לייפסטייל
• עיצוב תכשיטים
• תכשיטים
• אירוח ביתי

המלונות המפוארים והמבוקשים ביותר בתל אביב עומדים ריקים. מזה חודשים שתעשיית התיירות העירונית נאבקת על קיומה עקב הקטסטרופה הכלכלית שהביאה עמה הקורונה. במקביל, חרף תחזיות של אי אלה נדל"ניסטים, מחירי הדיור לא באמת ירדו באופן משמעותי, וצעירים וצעירות רבים ששכרו דירות בעיר נאלצולחשב מסלול מחדש.

בעלי המלונות בתל אביב היו חייבים לנצל את המומנטום על מנת לשרוד והגו מוצר חדש: השכרת חדרים ריקים למטרות דיור זמני. בחודש מאי דיווחנו עלמלון הפודים שמשכיר חדרים ב-100 ש"ח ללילה, וזמן מה לאחר מכן חנכה עיריית תל אביב-יפו בשיתוף משרד התיירות את"חוףשה בעיר", פרויקט תיירות פנים אשר כלל לינה במלונות תל אביביים בהתאם להנחיות התו הסגול.

זה אולי לא מצטייר כפתרון בר קיימא, אבל לעת עתה תופעת הדיור המלונאי בעיר רק מתגברת; בחודש יולי האחרון החליטה קבוצת מלונות הבוטיק בראון להפוך את מלונות דייב הצעירים של הקבוצה לבתי דיור שיתופיים המאפשרים מגורים בשכירות חודשית (ומאז הצטרפו אליהם גם המלונות תיאודור וטאונהאוס). המגורים מוגדרים כחוויית "קו-ליבינג", מאחר שמספר חללים עברו הסבה עיצובית על מנת לשמש את כל הדיירים יחד: מטבחון משותף, משרד לשירות השוכרים ופינות ישיבה ומנוחה שונות. בגדול זה אומר שלכל דייר ודיירת יש חדר משלהם, אבל את הבישולים, העבודה והצ'ילינג עושים ביחד, ממש בדומה לדירת שותפים רגילה.

הנה כמה מהדיירים והדיירות של דייב לוינסקי, מצולמים בבגדים של מותג יד השנייה Renew, אשר יקיים מכירה חגיגית במלון בסוף השבוע הקרוב (10.9-12.9):

מי את?נוגה גוטר, בת 22
מאיפה באת לנו?מושב בחרות בשרון
מה עושה?"חיילת משוחררת, כרגע מברמנת בכרם התימנים."
למה את גרה פה?"שמעתי על המלון מאחי שהחליט לגור שם לתקופה בגלל הקורונה. בהתחלה קצת קשה להתרגל כי זה מצב חדש לכולם, אבל לגמרי מהמם. יש במלון חבר'ה צעירים וכיפיים מכל מיני מקומות בארץ. אנחנו נפגשים במטבח המשותף או בגג ובמרפסת ויש אווירה ממש טובה."
למה את הכי מתגעגעת בתל אביב של לפני הקורונה?"להכל! ליציאות, לבלאגן, לחיי הלילה ולימים שלא היה ריחוק חברתי וכולנו היינו משפחה גדולה שעושה טוב אחד לשני."

מי את?אלין שקד, בת 26
מאיפה באת לנו?"רוב הילדות שלי גרתי ביפו."
מה עושה? "יזמית אוכל, בעלת פופ-אפ נקניקיות בסטייל יפני."
למה את גרה פה?"אחרי מסע קולינרי של שנה במזרח, חזרתי לישראל למציאות הקורונה בתל אביב. מלאת מוטיבציה, החלטתי להעביר את חוויית האוכל שמרגשת אותי דרך דוכני פופ-אפ בעיר. אני גרה במלון כבר חודשיים וכיף לי, אני ממש קוראת לזה בית. אפילו קניתי עציץ!"
למה את הכי מתגעגעת בתל אביב של לפני הקורונה?"אני מתגעגעת לתקופה שבה חוסר וודאות הייתה הזדמנות ולא איום."

מי אתה?עומרי רוזנגרט, 30
מאיפה באת לנו?"פריז, שם נולדתי ולשם עברתי לפני פחות משנה."
מה עושה?"צלם ודוגמן."
למה אתה גר פה?"באתי לביקור בארץ ואז נסגרו השמיים. מראש ידעתי שאני צריך פינה משלי, והפתרון הזה הציל אותי. גרתי במשך כמעט שלושה חודשים בטאונהאוס. המיקום היה מדויק לי – יבנה רוטשילד, הכי באמצע שיש, החדר היה נוח והתאים. כשחזרנו לחיים צצו כל מיני הזדמנויות ועבודות שהשאירו אותי כאן, עד שבת האחרונה."
למה אתה הכי מתגעגע בתל אביב שלפני הקורונה?"האמת שלפני הקורונה עזבתי לפריז עם תחושה של סיפוק מהעיר, ללא געגוע. כשחזרתי במרץ לארץ העיר חיבקה אותי: החברים, המשפחה, העבודה. כך שדווקא כשחזרתי לתל אביב, הבנתי כמה היא יקרה לי. היא הזכירה לי כמה אני מחובר אליה".

מי את?דניאל סנטו, 21
מאיפה באת לנו?רעננה
מה עושה?"מאמנת כושר וסטודנטית למדעי כדור הארץ ופילוסופיה."
למה את גרה פה?"חיפשתי עצמאות המון זמן, במיוחד אחרי תקופת הסגר, ובדייב היה את כל מה שהייתי צריכה. הבאתי איתי רק מזוודה ובגדים. אני מאוד נהנית מהקונספט, יצא לי להכיר המון שכנים שהם אנשים מקסימים."
למה את מתגעגעת בתל אביב שלפני הקורונה?אני באה במקור מרעננה, עיר שהולכת לישון ב-20:00 בערב. אהבתי לראות שתל אביב ערה וחיה כל היום בכל יום, ולזה אני הכי מתגעגעת."

מי את?רותם שקד, 19
מאיפה באת לנו?ראשון לציון
מה עושה?"חיילת."
למה את גרה פה?"אני אוהבת מאוד את תל אביב ותמיד הייתי טיפוס עצמאי. חיכיתי ליום שאוכל לגור לבד בדירה משלי, אבל ידעתי שזה ייקח קצת זמן בגלל מחירי השכירות המטורפים כאן. כשאלין, אחותי, עברה לגור כאן, באתי לבקר ונשארתי לגור. יש כאן דירה פרטית בלי שותפים במיקום מגניב עם אחלה שכנים."
למה את הכי מתגעגעת בתל אביב של לפני הקורונה?"תל אביב מתאפיינת בחופש, כמקום שבו אפשר להיות ולהרגיש איך שרוצים. בגלל הקורונה, תחושת החופש נפגמה, וכל המקומות והעסקים שנסגרו מגבירים את הדאגה הכלכלית."

צילום: עמרי רוזנגרט
סטיילינג: אלינור גת
כל הבגדים המצולמים בכתבה ישתתפו במכירה של Renew, מותג יד שנייה שאוסף ומוכר פריטי מעצבים ומעצבות במחירים של 30-400 ₪.

מלון דייב לוינסקי, נחלת בנימין 85, תל אביב

• הישרדות: קורונה
• תיירות
• אופנה
• יד שנייה
• וינטג'
• סטייל
• מלונות בוטיק
• מלונות בתל אביב
• לייפסטייל
• מלון בראון
• ❤ תל אביב