"כל החוויות שחוויתי ב-17 השנים האחרונות, אם זה ארוחות משפחתיות, טיולים, חגים, חוגים – הכל קשור למדינת ישראל ולתרבות הישראלית", כותבת ירדן באוטיסטה כריסטה במכתב נרגש לשרה נתניהו (שנותר ללא תשובה). עכשיו, החיים שבנתה בארץ היחידה שהיא מכירה כבית, עומדים להתפרק בעקבות מדיניות גירוש שמאיימת לקרוע משפחות רבות. בזמן שאזרחי המדינה טרודים במלחמה ובהשלכותיה, תחת ערפל הקרב, חידשה ממשלת ישראל את מדיניות גירוש ילדי העובדים הזרים במלוא אכזריותה.

>> הלכנו לעזה: סדרת הדוקו החדשה של כאן 11 מספרת את כל הסיפור
>> דה לוזר שואו: בקרב בין גלנט 12 ונתניהו 14 כל המדינה הפסידה

ב-17 בפברואר צפויה ממשלת ישראל לבצע צעד ראשון, קריטי, בדרך למבצע הגירוש הגדול שעליו חולמים במשרד הפנים. רק התנגדות ציבורית עיקשת, בהשתתפות אלפי ישראלים וארגון המשפחות UCI, עצרה את הניסיון הקודם לפני חמש שנים. במשרד הפנים לא ויתרו אף פעם על גירוש מסיבי של ילדי עובדים זרים, רבים מהם ילידי הארץ, דוברי עברית כשפת אם, ילדים ישראלים שמעולם לא הכירו מציאות אחרת, שלומדים במערכת החינוך הישראלית, חולמים בעברית, וחיים את התרבות הישראלית במלואה. הגירוש המתוכנן מהווה הפרה בוטה של זכויות אדם בסיסיות ועומד בניגוד לאמנות בינלאומיות להגנת ילדים עליהן חתומה ישראל.

"הכל התחיל לפני שבועיים": כשהמדיניות הופכת לטרגדיה אישית

בוקר אחד, שגרתי לכאורה, הפך את עולמה של ירדן באוטיסטה על פיו. "אני וההורים שלי קמנו לשגרה רגילה, עוד יום בחיינו, ויצאנו כל אחד לעיסוקו", היא משחזרת. "במהלך היום אמא שלי קיבלה שיחת טלפון שאבא שלי נתפס על ידי משטרת ההגירה בעבודה שלו. כשקיבלנו את הבשורה נכנסתי לשוק, לא ידעתי איך לעכל את הסיטואציה".

רוברטו כריסטה, אביה של ירדן, חי בישראל 22 שנים. במשך שנים עבד כמטפל סיעודי עם ויזה תקפה, עד שהקשישים האחרונים בהם טיפל נפטרו. "אחרי 20 שנה שטיפל בקשישים נגמרה לו הויזה", מסבירה ירדן, "והוא נאלץ לעבוד בצורה לא חוקית". סיפורו של רוברטו מדגים את הכשל המערכתי: אנשים שתרמו שנים רבות לחברה הישראלית מוצאים את עצמם ללא מעמד בגלל טכניקליות בירוקרטית.

ליזה, אמה של ירדן, מספרת על 24 שנות חיים בישראל שבהן בנתה כאן את ביתה. "מ-2007 עד 2014 עבדתי כגננת, ומאז ועד היום אני עובדת בניקיון בתים ובטיפול בילדים," היא מספרת. "אני ובעלי מסורים לעבודה שלנו ולחיי המשפחה שהקמנו בישראל. בכל יום בחיינו אנחנו משתדלים להיות אזרחים טובים במדינה הזו". ירדן, שנולדה וגדלה כאן, היא תלמידת תיכון מצטיינת בבית הספר רוגוזין בתל אביב. היא לומדת נגינת בס בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב, וחולמת להתגייס לצה"ל. "השפה היחידה שאני מדברת היא עברית," היא מדגישה, במה שנשמע כמעט כמו תחינה להכרה בהיותה ישראלית.

״מתפרקת מבפנים": המחיר הנפשי של מדיניות הגירוש

"איך זה הגיוני שנערה בת 17 צריכה לנהל שיחה עם אבא שלה מהכלא? לזייף חוסן מנטלי בזמן שאני מתפרקת מבפנים, להישאר חזקה בשביל המשפחה?", שואלת ירדן בכאב". אריאל רמיגולסקי, מחנך כיתתה, מזהיר: "השנה הקרובה היא השנה המשמעותית ביותר בחייה של ירדן עד כה – היא תיגש לבחינות הבגרות יחד עם כל תלמידי ישראל, תופיע במופע הסיום של התיכון ותצא אל החיים האמיתיים. הנוכחות האוהבת של אביה ואימה בתקופה הזו היא קריטית מאוד עבורה".

והזמן דוחק. ב-17 בפברואר עלול להתחיל גל הגירושים שיקרע משפחות רבות. אבל יש דרכים לעצור את רוע הגזירה:
1. *הפגנת המחאה המרכזית*:ביום רביעי הקרוב (12.2) בשעה 18:00, מול ביתו של שר הפנים משה ארבל (רח' דוד שמחי 9, פתח תקווה). נוכחות המונית תשדר מסר ברור – העם מתנגד לגירוש ילדים!
2. *פנייה לנבחרי ציבור*:דרשו מחברי הכנסת שלכם לפעול נגד מדיניות הגירוש. כל טלפון, כל מייל, כל פנייה – משפיעים.
3. *הפצת המודעות*:שתפו את סיפורה של ירדן ברשתות החברתיות. ככל שיותר אנשים יכירו את הפנים האנושיות מאחורי המדיניות, כך יגבר הלחץ הציבורי לשנותה

"אנחנו חלק מהחברה הישראלית"

"בזמן שאנחנו ישנים אנחנו מתפללים שמשטרת ההגירה לא תבוא ותתפוס אותנו", משתפת ליזה. "בעבודה ואחרי העבודה אנחנו מתפללים שאלוהים יגן עלינו מכל פגע". וירדן, בסיום מכתבה חסר המענה לשרה נתניהו, כותבת ש"אני לא באמת יודעת כיצד לבקש את העזרה והאם אפשר למצוא גמישות בחוק. אני פשוט יודעת שהחלום שלי הוא לחיות כאן, במדינת ישראל. המשפחה שלי נותנת לי כוח להמשיך הלאה ומאפשרת לי להרגיש שהכל אפשרי גם כשהקשיים גדולים מנשוא".

הצטרפו למאבק. זה הזמן לעמוד לצד ירדן ומשפחות רבות אחרות שעומדות בפני גירוש. הגיעו להפגנה ביום רביעי, העלו את קולכם ברשתות החברתיות, צרו קשר עם נבחרי הציבור שלכם. רק פעולה מהירה ונחושה תוכל למנוע את הטרגדיה המתקרבת. כי כמו שאומרת ירדן, "ממתי זה נראה הגיוני שלפרק משפחה זה דבר מוסכם?"

• הבועה
• ילדי מהגרים
• ילדי עובדים זרים
• מהגרים
• עובדים זרים

עד לפני שמונה שנים התגוררתי ב־Bukavu, עיירה בדרום קיוו (Kivu) השייכת לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. גדלתי במשפחה מוזיקאית. אבי היה זמר ומלחין ידוע ושימש פסטור (כומר) של כנסייה בת כ־10,000 חברים. בקונגו ניצחתי על מקהלת צעירים כנסייתית שמנתה 150 זמרים וזמרות, וכן על מקהלת בוגרים כנסייתית שמנתה כ-200 זמרים וזמרות. לישראל הגעתי לפני שמונה שנים, בשנת 2016. לצד פעילותי המוזיקלית שימשתי בקונגו כעיתונאי בנושאי זכויות האדם. נאלצתי לברוח לאחר שהובהר לי על ידי השלטונות שעליי לחדול מכתיבה ביקורתית נגדם ושאם אמשיך בכך – חיי וחיי משפחתי יהיו בסכנה.

בעקבות חבר קונגולזי שהגיע לישראל לפניי החלטתי להגיע לכאן גם אני. בקונגו הותרתי את אשתי לילי ואת שתי בנותינו הצעירות. לילי עברה להתגורר עם אחיה בביתו אבל בעת שהותה שם נרצח האח על ידי גורמים עויינים – ויש הרבה כאלה בקונגו. בעקבות הרצח עזבה לילי לאחותה באוגנדה. היא גידלה שם את הבנות ואני סייעתי להם כספית, מישראל. לפני ארבע שנים הצליחה להגיע לילי ארצה, אבל בנותינו לא הורשו להיכנס והן חיות עד היום עם אחותה באוגנדה. בינתיים, נולדו לנו בארץ שתי בנות נוספות, צבריות – בת ציון וחן. אנחנו מאוד מקווים שבנותינו הגדולות יוכלו להגיע לישראל ושנוכל לאחד את המשפחה. לילי עצמה היא זמרת נפלאה ושנינו מופיעים גם כזוג באירועים שונים.

חודש אחרי שהגעתי ארצה בשנת 2016 הצטרפתי לכנסייה האוונגליסטית החדשה בדרום תל אביב, ושם יצרתי את ההרכב "חיים חדשים" (בצרפתית Chorale Vie Nouvelle). המקהלה שלנו הוקמה ביוזמת הפסטור-הכומר-הרועה הרוחני של הקהילה הקונגולזית, שאמונתם נוצרית אוונגליסטית. החזרות מתבצעות בכנסיה עצמה, ברחוב לוינסקי בתל אביב. אנחנו מקווים שיום אחד יבינו שגם אם אנחנו נראים שונים – כולנו אחים, ויש הרבה מה ללמוד מאיתנו. במקום לשפוט אותנו מרחוק ולתייג אותנו, עדיף שייגשו אלינו ויקשיבו לנו. לא מצאנו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באמצעות מוזיקה

רוב משתתפי המקהלה מתגוררים בדרום תל אביב ובבת ים. הפעילות שלנו ממומנת מקופה קטנה של ההרכב ומהכנסות ממופעים. עד כה הופענו בהיכל התרבות בהוד השרון, במועדון הג'אז שבלול בתל אביב, במתחמי דיור מוגן ובבתים פרטיים. כדי לשרוד, כולנו עובדים לפחות 12 שעות ביום – עבודה פיזית עם שכר שכמעט ולא מכסה את החודש. אחרי העבודה אין לגוף רצון אחר מלבד לנוח. אבל לנו אין את הלוקסוס הזה של מנוחה. 99% מחברי המקהלה הם בעלי משפחות עם יותר משני ילדים (תודה לאל). מה שעוזר לנו להחזיק מעמד הם האהבה שיש לנו לארץ ישראל, התשוקה למוזיקה, אבל בעיקר האמונה שיש לנו באלוהים. אנחנו מהמקהלות הבודדות שיש להן שתי חזרות בשבוע, למרות כל האחריות המשפחתית והציוויים החברתיים האחרים.

מוזיקה היא הדרך היחידה שבאמצעותה אנחנו יכולים להציג את עצמנו בפני הציבור הישראלי, שלצערי יש לו עדיין תפיסה מוטעית מסוימת של מי אנחנו באמת. אנחנו מקווים שיום אחד יבינו שגם אם אנחנו נראים שונים – כולנו אחים, ויש הרבה מה ללמוד מאיתנו. במקום לשפוט אותנו מרחוק ולתייג אותנו, עדיף שייגשו אלינו ויקשיבו לנו. לא מצאנו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באמצעות מוזיקה. אי אפשר שלא להודות למי שכבר מבין אותנו ושהכיר אותנו ומסכים ללוות אותנו, כדי שנוכל להיות במקום שמגיע לנו. כן זה לא קל, אבל עם האהבה שיש לנו לישראל והתשוקה למוזיקה – נגיע לשם.

רוב החברים במקהלה בכלל לא עסקו במוזיקה לפני כן, והיום הם חלק ממנה לכל דבר. למרות שבתחילת דרכה הייתה מיועדת לשיר שירים צרפתיים, המקהלה שרה היום ביותר מחמש שפות. אנחנו מנגנים מוזיקת גוספל שבמקורה היא מוזיקה דתית נוצרית, בכמה סגנונות. מטרתה של המוזיקה היא להביע אמונה אישית או ציבורית ודבקות בחיים נוצריים, ובמקביל לתת חלופה דתית למוזיקה הפופולרית החילונית.

הגוספל התפתח משני סגנונות: הראשון הוא ה"ספיריטואלס" – שירת העבדים האפרו-אמריקאים שהגיעה איתם מאפריקה והתפתחה בארצות הברית, והשני הוא מזמורי הדת הכנסייתיים שהגיעו לארצות הברית מאירופה. בהמשך התפתח הגוספל גם לשירה רוחנית מודרנית. ההרכב שלנו מבצע בעיקר את הגוספל המקורי בסגנון הקונגולזי אפריקאי הייחודי שלהם, כשהרעיון המרכזי העובר כחוט השני במילים ובלחן של מוזיקת הגוספל המקורית הוא האדרה, שבח ותודה לאלוהים, לצד הטפה לחיזוק האמונה באל. זהו מופע ייחודי שמשלב את הגוספל המסורתי ונגיעות מהמודרני המובעים בשירה, תלבושות וריקוד. בשלב מסוים במופע הזמרות פוצחות בריקודים מקונגו והקהל מצטרף ורוקד בהתלהבות.

בהרכב שלנו שר ישראלי אחד: אמנון אגסי. הזמנתי אותו להצטרף אלינו לחזרה אחרי ששרתי איתו בהרכב אפריקאי אחר, והוא נשבה בקסמי המוזיקה האפריקאית הקונגולזית. מעל חמש שנים שהוא חלק מאיתנו, ופועל להרחבת מעגל החשיפה שלנו לציבור הישראלי. הוא למד לשיר בצרפתית, בלינגאלה ובסוואהילי, ובמהלך ההופעה הוא פונה בעברית לקהל ומספר על המצב הקשה בקונגו ועל מצבם של מבקשי המקלט.

בסוף חודש יוני (25-28.6) יופיע ההרכב שלנו במסגרת זמריית "בין קודש לחול" בהיכל התרבות החדש בעכו העתיקה. אנחנו נהיה ההרכב הלא-ישראלי היחיד שיופיע באירוע כשלצידנו יופיעו מאות זמרים, עשרות מקהלות ומנצחים מובילים מחו"ל. במהלך הימים הללו יתקיימו גם סדנאות ומפגשים באולמות האבירים ובהיכל התרבות החדש של עכו.

זמריית בין קודש לחול, 25-28.6 בהיכל התרבות החדש ואולמות האבירים, עכו העתיקה. מחירי כרטיסים: 80-320 ש"ח.לפרטים

• טור אישי
• מוזיקה
• מבקשי מקלט
• פליטים
• מהגרים
• מוזיקה שחורה
• הופעות
• עכו
• דרום תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

במסגרת המאמצים לצמצם את רמות התחלואה בעיר, עיריית תל אביב-יפו ובית החולים איכילוב יפתחו מחר (ג') מרכז חיסונים לאוכלוסייה הזרה בנווה שאנן. במרכז החדש שייפתח ברחוב הגליל 6 יוצבו 14 עמדות חיסון שיתופעלו על ידי צוות בית החולים העירוני. הרישום פתוח לכלל האוכלוסייה הזרה בעיר מגיל 16 ומעלה, בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

מבצע החיסונים: תל אביב שוב מצליחה היכן שהממשלה נכשלת

המרכז יפעל בימים א-ה' בשעות 10:00-18:00 ובימי שישי בשעות 09:00-14:00. מהעירייה ומבית החולים נמסר כי בהמשך תישקל האפשרות להרחיב את שעות הפעילות, כשבשלב הראשוני יוכל המרכז לחסן מעל ל-600 איש ביום. יצוין שהחיסונים הם ללא עלות והמתחסנים מתבקשים להגיע עם דרכון או ויזה.

המרכז החדש מתווסף למרכז חיסונים גדול שפתחו העירייה ואיכילוב בכיכר רבין, וזאת בנוסף למוקד בדיקת קורונה עירוני הנותן מענה למעל 1,500 נבדקים ביום. בעירייה מציינים כי מאז פרוץ המשבר ננקטו פעולות רבות במטרה לשמור על בריאות הקהילה הזרה בשיתוף מסיל"ה (מרכז סיוע עירוני לקהילה זרה), ובהן: בדיקות קורונה ומאמצי הסברה שכללו תליית כרזות, פרסום סרטונים בשפות שונות ועוד.

• הבועה
• הישרדות: קורונה
• חיסונים
• עיריית תל אביב
• איכילוב
• מהגרים
• פליטים

• Facebook
• Twitter
• Email

משלוחים הם חד משמעית האיט גירל של התקופה הנוכחית. שפים, בשלנים פרטיים וקונדיטורים בחל"ת – כולם קופצים על העגלה (או על אופנועי וולט ותן ביס במקרה זה) ועומלים על הסבת מנות למשלוח. כעת מצטרף למשחק העסק החברתי קיצ'ן טוקס – מיזם העסקת מבקשי מקלט ומהגרים בשלנים ובעלי מסעדות. באתר כבר ניתן להזמין אוכל מסודן, אריתריאה, נפאל וטיבט, החל מדאל וכופתאות מומו שאינם זרים לפודי'ז ועד חמלי קוסטה – מנת ירקות על בסיס מנגולד מהמטבח האריתראי, לאפינג – אטריות עם רוטב פיקנטי מטיבט ופול טעמייה עם פלאפל מהמטבח הסודני. מלבד תמיכה בעסק חברתי המבורכת כשלעצמה, הביסים המעניינים הם הריל דיל.

מה כדאי לאכול בנווה שאנן? (כשאפשר) – המלצות אוכל רחוב קצת אחרות

"הקורונה תפסה אותנו בשיא. ערכנו סדנאות ועבדנו על אירועים גדולים בשיתוף עם מוזיאון ארץ ישראל וחברות תיירות. אבל אז הכל נעצר", אומרים יעל רביד ובן דגני, יזמי ובעלי קיצ'ן טוקס. "הטבחים התפזרו אך הקפדנו לשמור על קשר ולראות איך הם מסתדרים. חלקם חסרי מעמד ושייכים לקהילות שאין להן שום תמיכה ורשת ביטחון. את הסגר הראשון הצלחנו לצלוח אך בסוף הסגר השני הבנו שצריך לחשוב איך לעזור להם. המשלוחים מביאים את הערך המוסף שלנו שהוא יותר מעוד ארוחה". כל התפריטים צמחוניים (250 ש"ח לארבעה סועדים), ומלבד אוכל מפתיע תמצאו בשקית שי קטן שפותח עוד צוהר לתרבויות הזרות. כך למשל להזמנת ארוחה אריתראית מצרפים רביד ודגני תערובת ברברה – תבלינים חריפים ממטבחי אריתריאה ואתיופיה ומתכון לתבשיל עדשים. עוד בהפתעות: סבון עדשים בעבודת יד וקרקדה – פרי מצמח ההיביסקוס להכנת תה סודני.

"החיבור התרבותי הוא הנקודה המשמעותית. אפשר לקנות את המנות בנווה שאנן אבל הערך המוסף שמשקף קשר אישי קיים רק במשלוחים", הם מוסיפים. ברוח הקורונה עובדים בקיצ'ן טוקס על מארזי מוצרים להכנת ארוחה לפי סרטון הדרכה ועל הכשרת טבחים להנחיית סדנאות בזום. "אנחנו רוצים לתת פנים וזהות לטבחים, כך שמי שמקבל את המשלוח יידע את הסיפור של מי שבישל עבורו. המסעדות הזרות הן אוצר תרבותי ואנו רוצים לעודד אנשים לתמוך בהן דרך הסיפור של הטבחים עצמם".

הזמנות באתרבמהלך השבוע, משלוחים בימי שישי לתל אביב, רמת גן וגבעתיים

• אוכלים שותים
• משלוחי אוכל בימי קורונה
• משלוחים
• מבקשי מקלט
• מהגרים

• Facebook
• Twitter
• Email

בשבוע האחרון, בעקבות משבר הקורונה,התחלנו לגייס כספים למען מבקשי המקלט. אנחנו יודעים שהמון אנשים במשבר. אנחנו יודעים שאלפים איבדו את עבודתם, רבים הוצאו לחופשות ללא תשלום והמצב לא הולך להיעשות קל יותר בקרוב. אנחנו יודעים שבתקופה כזאת באמת שקשה לחשוב על כל דבר אחר. אבל צריך. צריך מכיוון שהמשבר הזה פוגע באופן שונה בשכבות שונות של האוכלוסיה, וכמעט תמיד השכבות החלשות יהיו אלה שייפגעו בצורה הקשה ביותר. זה קורה ממש לידנו.

הפגיעה המשמעותית ביותר של המשבר הכלכלי הנוכחי היא באנשים שלא מחזיקים בעבודות יציבות ובמיוחד אלה שלא זכאים לזכויות עובדים בסיסיות. מבקשי המקלט הם כנראה הקהילה שנכנסה למשבר הקורונה במצב הגרוע ביותר. 20 אחוז מהשכר שלהם נגרע בכל חודש לטובת חוק הפיקדון, והכסף משתחרר רק עם יציאתם מישראל; הם משלמים מיסים גבוהים ולא זכאים לנקודות זיכוי במס הכנסה מכל סוג; ועכשיו בעקבות המשבר בענף המלונאות והמסעדנות, רבים גם איבדו את עבודתם או הוצאו לחופשה ללא תשלום.

"המשבר אינו מבחין בין דם לדם, אבל המדינה כן. לכן דווקא עכשיו חייבים לחשוב איך אפשר לעזור לקהילה הזו. הממשלה לא תעשה זאת, ואפשר רק לנחש בחלחלה איך ישפיע המשבר הזה על עשרות אלפי מבקשי המקלט שחיים כאן איתנו"

כל זאת מתרחש כאשר המעמד של רוב מבקשי ומבקשות המקלט אינו מוסדר, מכיוון שבשנים האחרונות עשתה המדינה ככל שביכולתה כדי לא להסדיר אותו. רק לפני שנתיים נלחמנו יחד כנגד הגירוש הבלתי חוקי שתוכנן, מאבק שבסופו נתניהו הכריז על תוכנית שיכולה לשפר את המצב משמעותית, ואז ביטל אותה באותו היום. מאז לא התקבלה אף החלטה בנושא, למעט ספינים, שקרים וההתבטאויות הגזעניות הרגילות מדי מערכת בחירות.

מבקשי ומבקשות המקלט הם חלק מהרקמה החברתית שלנו, מאיישים את המשרות שאף אחת לא רוצה לאייש. ענפי המסעדנות והמלונאות נעזרים ובמידה רבה גם תלויים בהם. עכשיו, כשהענף כולו במשבר שלא נראה כמותו, הם מוצאים את עצמם ללא פרנסה. המדינה מציעה פתרון לאזרחים ואזרחיות שנמצאים במצב דומה. בעקבות המשבר כל אחד זכאי להגיש בקשה לקבלת דמי אבטלה מביטוח לאומי. מבקשי מקלט לא זכאים להטבה הזו. אין להם מעמד. למעשה, הם לא זכאים לאף הטבה ואין להם לאן לפנות לעזרה.

כך, באותה מסעדה, הטבח הישראלי זכאי לדמי אבטלה, בעוד שהאריתראי שעובד איתו יום יום לא זכאי להם. עצוב מאוד שכשאין סכנת גירוש מובהקת, המאבק למען מעמדם של מבקשי ומבקשות המקלט טובע בין ידיעות על קורונה לידיעות על הפארסה הפוליטית. המשבר הזה אינו מבחין בין דם לדם, אבל המדינה כן. לכן דווקא עכשיו חייבים לחשוב איך אפשר לעזור לקהילה הזו. הממשלה לא תעשה זאת, ואפשר רק לנחש בחלחלה איך ישפיע המשבר הזה על עשרות אלפי מבקשי המקלט שחיים כאן איתנו.

אזרחי ישראל יכולים אולי לתלות את תקוותם בהקלות שתספק להם הממשלה. למבקשי המקלט אין אפילו את המשענת המינימלית הזו. הם כאן לבד. רבים מהם נסו ממדינה שרדפה אותם, אל מדינה שעושה הכל כדי להתנער מהם.הם תלויים רק בנו. לא יכולנו לעמוד מנגד. הצטרפו אלינו.

הכותבים הם אקטיביסטים חברתיים הפועלים במסגרות שונות

• הבועה
• קורונה
• מבקשי מקלט
• פליטים
• מהגרים
• ממשלת ישראל