במקומה החדש ברחוב מונטיפיורי, שילה יפה וגדולה מתמיד. עוד לפני המעבר שף שרון כהן הצהיר על כוונתו להרחיב את ספקטרום הקהל ולפנות לקהל צעיר יותר, ואמיד פחות, וכך עשה: ארוחת ערב בפחות מ-500 ש"ח לזוג ומנות עיקריות עד 100 ש"ח קורצים גם למי שלא עשה אקזיט, וכעת נוסף לרשימה במקום גם נקסט דור קז'ואלי למסעדה, והתגשמות חלום ישן בשם "קפה שילה". "העיר שלנו צריכה מקום כזה, מקום שמח, יומיומי, 'לואו קוסט' אבל בסטייל", אומר השף, ואנחנו לא יכולים שלא להסכים.
>>תתחדשי תל אביב: שוק שישי חדש נולד במושבה האמריקאית-גרמנית

כהן מספר על חוויה שהחזירה אותו אחורה בזמן, ושבעקבותיה נולד המקום החדש. "ישבתי עם עדי אשתי בפיאצה ברומא על מורטדלה ויין באמצע היום וזה החזיר אותי לימים הראשונים של שילה, כשהכל היה פשוט. ולכן, בגלל שאנחנו במקום חדש וטוב, והתמקמנו במונטיפיורי בצורה מושלמת, החלטתי להשתמש בכל הפסיליטיז והידע של שילה בקניינות וניהול, כדי להגיש לקהל את המוצר הכי איכותי, אבל הכי נגיש שאפשר". קפה שילה ממוקם בחזית המסעדה, הפונה לרחוב מונטיפיורי. כבר מרחוק אפשר להבחין במקורות ההשראה שמתכנסים למקום נונשלנטי ושכונתי, שמחובר לתל אביב אבל הסטייל והשיק – איטליה.

המקום נשען על סלומריות ומעדניות – הוא מציע מנות בגובה העיניים, שרחוקות מהיצירות המורכבות שמוגשות בשילה, וכדאי לתאם ציפיות. התפריט נחלק למספר אגפים, שהגדול בהם הוא אגף המעדנייה. תמצאו בו נקניקים ובשרים שמייצר השרקוטייה אלעד שמש, גבינות מיובאות, מנות קטנות שכיף לנשנש ליד אלכוהול וסלטים מעניינים, למשל סלט שרימפס עם פלפל קלוי, בצל צלוי ואורגנו וסלט עוף מהרוטיסרי עם אפונה ואיולי וואסבי. מהתנור משוגרות פיצטות עם טופינגז סקסיים, לדוגמה פיצטת פורקטה טלה עם יוגורט, עמבה סחוג ועגבניות, ובמחלקת Frito תקבלו קישואים, שרימפס, קלמארי וקט-פיש מטוגנים פריכים ולוהטים.

בית קפה סטנדרטי היה מסתפק בכל מה שלעיל, אבל קפה שילה הוא הכל חוץ מאשר קפה. לכן כהן מתגבר את התפריט גם במנות קרות וחמות שסוגרות את פינת הצוהריים בלי דרמה, לדוגמה נקניקייה ביתית עם כרוב מותסס וחרדל, או שרימפס ושעועית לבנה בציר דגים. התמחור נאמן לקונספט ונגיש יחסית, ולמנות מוצמדים מחירים קבועים בפורמט שמזכיר מעדנייה: 19.90-49.90 ש"ח. לשם השוואה, סכום שתשאירו כאן על מנה יקנה לכם בשילה בקושי אויסטר ג'ילארדו בודד, וכמה שקלים עודף לטיפ.

תפריט אלכוהול הולך באותה דרך מוזלת, מ-19.90 ש"ח לכוס ו-99.90 ש"ח לבקבוק יין הבית או קאווה. אף בקבוק יין אינו עובר את רף 150 ש"ח, וקוקטיילים ושפריצים מתומחרים בכ-30 ש"ח. אם בעתיד יתווסף דיל הפי האואר, זו כנראה תהיה המסעדה המשתלמת ביותר בעיר, אז נותר רק לקוות. בשעה שארוחה בשילה היא תענוג יקר שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו, בפרויקט החדש כהן מממש את ההבטחה וחותך בבשר החי. הלוואי שזו תהיה סנונית שמבשרת את בוא האביב ומביאה איתה הבנה שאוכל מצוין אינו חייב לבוא עם תג מחיר של שכירות ברמת אביב. בהרבה מאמץ ורצון, נראה שיש דרך להגיע למחירים שאפשר לעכל.
מונטיפיורי 9, תל אביב. א'-ה' ושבת מ-18:00,ללא הזמנות מראש

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• שילה
• שרון כהן
• מונטיפיורי

במונחים תל אביביים, מסעדה שקיימת 19 שנים באותו מקום היא סוג של יוניקורן. בקטגוריה הצרה הזו של מסעדות פיין דיינינג, שילה קוצרת מאז הקמתה הצלחה מרשימה – אם כי השף מגדיר אותה "פיין קז'ואל", אז זרמנו. למרות החפירות בבן יהודה, הקורונה והמלחמה, ועל אף האמירות הנוקבות של שף שרון כהן נגד הממשלה וההפיכה המשטרית, מכוניות יוקרה לא פסקו מלעצור בפתח המסעדה ולפלוט את אצולת ההון, ממון ושלטון. כעת היוניקורן עובר דירה לחלל נוצץ בקצה הדרומי של רחוב מונטיפיורי, סמוך למגדל שלום. "זה מהמם, הדבר הכי נכון שאפשר היה לעשות", מתרגש שף שרון כהן לאחר ההרצה בסופ"ש האחרון. "הכל יותר כיף. יותר כיף לבשל, האוכל נראה יותר טוב עם התאורה והשולחנות החדשים, ובעיניי הוא גם יותר טעים. זו חוויה מטורפת בשבילי".

>> ראמן מאניה: כך הפך המרק היפני לטרנד תל אביבי (שוב)
>> קזו'אל סקסי: 29 מסעדות הקז'ואל הטובות ביותר בתל אביב

שילה הוקמה על ידי כהן ואשתו עדי בשנת 2005 כגסטרו-פאב קטן בצפון השקט של העיר. בתוך שנים ספורות הפך המקום, שנקרא על שמה של כלבתו האהובה של כהן, למסעדת שף יוקרתית. מנות דגים ופירות ים מופתיות ויינות מעניינים משכו לכאן פודיז ובליינים אניני טעם, והשירות (וה-valet) והאווירה הפכו את המקום למוסד. בעודו שוקד על תכנית שיפוץ מקיפה ומורכבת למסעדה בבן יהודה, שמע כהן על מלון גימנסיה מרשת ישרוטל שעתיד להיפתח בקרוב. פגישה אחת הספיקה לשני הצדדים להבין את הפוטנציאל, והשאר היסטוריה.

"תמיד אהבתי שמגיעים אורחים צעירים. לכן הכנסנו מסלול ארוחה עסקית זוגית. אנחנו ורסטילים. אפשר לבוא לאכול לובסטר ב-500 שקל ואפשר ארוחה זוגית מלאה ב-428 ש"ח"

את שילה החדשה עיצב האדריכל אורי בן דרור (סטודיו מו) כגרסה משודרגת לבן יהודה, עם חידושים מלוא החופן: בר מרכזי עם מטבח פרונטלי פתוח שממנו יוצאות מנות נאות; אקווריום ללובסטרים ועוד אקווריום לצדפות ("כמו שיורדים מטיסה מזיעים ומסריחים, ככה הצדפות חוזרות לעצמן באקווריום כמו אחרי שינה ומקלחת"); חדר יין ובו כ-200 לייבלים מקומיים, מבחר גדול של שמפניות ויינות עולם ישן; בר דיז'סטיף עם 14 מקומות ישיבה לארוחות מיוחדות ואירועים קטנים; סלון שילה – חדר פרטי ל- 30 סועדים שהוא בעצם סלון אירוח עם חצר פרטית צמודה, עמדת די.ג'יי ומקרן; וחצר אחורית שטופת שמש לישיבה בכל שעות היום. מרשים, יש להודות.

החלל החדש מכתיב גם שדרוג במטבח, "כמו לנסוע במכונית מרוץ חדשה כשההיגוי יותר טוב והכול יותר מדויק", מסביר כהן. החיבור בין מטבח ים תיכוני, השפעות אסיאתיות וטכניקות צרפתיות קלאסיות נשמר, כך הוא אומר, ומוסיף שהכנת האוכל מתחילה עם קבלה ההזמנה, כלומר א לה מינוט. "אני מאמין בפנג שווי לחומרי גלם. ככל שלא תשנה את תצורת החומר ואת המבנה שלו, כך האנרגיה שלו תעבור לסועד בצורה מיטבית".

לצורך הרכבת התפריט סרקו כהן והשף בפועל גל בקבה מתכונים מכל שנות קיומה של המסעדה, פירקו והרכיבו ויצרו טאקו דג ים (66 ש"ח), שקדי עגל ולפתות צעירות בציר עוף חום ופינגר ליים (108 ש"ח) ועוד מנות שיש להן את הז'ה נה סה קואה של שילה. את הגווארדיה הוותיקה מייצגים טרטר דג ים עטוף באבוקדו (98 ש"ח), המנה המזוהה ביותר עם המסעדה, וקרפצ׳יו ספרדי (98 ש"ח), לצד מנות חדשות לגמרי: צדפות מהאקווריום עם ירקות שורש, חמאה (148 ש"ח), לובסטר שלם בג'וספר עם פסטה עגבניות ומולים (525 ש"ח) וחצי לובסטר עם ריזוטו מולים, סלמי מעושן ועגבניות (280 ש"ח).

לנוכח הדימוי היוקרתי והסכום שוודאי הושקע בהקמתה, קצת אירוני לדבר על שילה במונחי יוקר מחיה. כהן אינו עיוור למצב ומנסה למזער נזקים בספיגת עליית המע"מ ובארוחת ערב זוגית חדשה ב-428 ש"ח, סכום שגם אם לא ברור איך הגיעו דווקא אליו (למה לא 421, שף איירון מן?) – הוא יותר מאשר הוגן יחסית לעלות ארוחה ממוצעת במסעדה, גם אם לא מזמינים לובסטר.

החשד לשרינקפלציה מתפוגג לנוכח התפריט: סלט שילה ירוק/שני פתיחים, מנה ראשונה (למשל סטייק טרטר, ריזוטו פירות ים) ועיקרית (300 גרם בשר, פסטה פירות ים, דג 600 במשקל גרם). פייר אינאף ושאפו, אלא אם יוכח אחרת מבחינת גודל – או קוטן – המנות. "שילה התחילה את דרכה כבר ותמיד אהבתי שמגיעים אורחים צעירים. לכן הכנסנו מסלול ארוחה עסקית זוגית, שמאפשרת לשבת ולאכול אוכל פירסט קלאס במחיר של בית קפה. אנחנו ורסטילים", מסכם כהן. "אפשר לבוא לאכול לובסטר ב-500 שקל וארוחה זוגית ב-428 ש"ח, ולפתוח בקבוק יין ב-5,000 ש"ח וב-99 ש"ח. בסוף שילה נותנת מקום לכולם".

בהנחה שנצליח למצוא מקום, דבר שגם בשילה הישנה לא היה פשוט, אבל לא אפסה התקווה: בחודש הבא תיפתח המסעדה לארוחות בוקר לראשונה בתולדותיה, ובהמשך ייפתחו בחזית "שילה קפה" וסאלומרייה (מעדניית שרקוטרי). בקיץ הקרוב צפויה להיפתח שילה נוספת בלונדון, פרויקט שגם בו דובר עוד לפני המלחמה ומתקרב כעת לקו הגמר. עד אז הלוואי שכל החטופים יחזרו הביתה ואיזיג'ט תחזור ונוכל לטוס לחו"ל (בזול) ובכלל לנשום שוב.
>> שילה, מונטיפיורי 9,03-5221224

• אוכלים שותים
• שילה
• שרון כהן
• מונטיפיורי

משהו טוב קורה בקצה הדרומי של רחוב מונטיפיורי. בנחלת בנימין כבר אין מקום לדחוף משולש פיצה, וכך זולגים לרחובות הסמוכים מסעדת אברי ו-JMT הקוריאנית הלוהטת, ו"שילה" היוקרתית שבקרוב תעבור דירה לחלל במלון חדש מרשת ישרוטל. במבנה לשימור מול מסעדת אואזיס, ליד שולחן ערוך מכוסה מפה צחורה, יושב אלון אלביליה ונושא את עיניו לשמיים. "החורף הוא הדבר היחיד שקצת מטריד אותי. אני לא יכול להפסיד שלושה חודשי עבודה", הוא אומר ומספר שהאדריכל נמצא בקשר עם אחראית השימור מטעם העירייה כדי למצוא פיתרון שיגן על האורחים מפני הגשם.

>> הטעם של העכשיו: 7 מסעדות חדשות ששוות בדיקה בינואר
>> לפחות עוד אפשר לשתות פה: 36 הברים הכי טובים בתל אביב

בר היין A² (A בריבוע) הוא עבור אלביליה חלום שהתגשם. הצעיר שגדל בדימונה ורצה להיות כדורגלן נטש את הספורט בגלל פציעה, ועבר לתל אביב לאחר שהתאהב בים ובתרבות האירוח. הוא התגורר מול צ'יקטי ולמחייתו מילצר בסושיאל קלאב ובבר החוף הילטון ביי. האסימון נפל כשיום אחד הוא מכר לאורח בקבוקי שמפניה בשווי 20 אלף ש"ח.

"עניין אותי להבין מה אני מוכר והבנתי את הפוטנציאל הכלכלי בעולמות האלכוהול. להיות סומלייה יותר אלגנטי וכיף ממלצרות. כל יום למדתי משהו חדש והרווחתי יותר כסף". אלביליה המשיך להתעניין ביין ולחפש מקום שבו יוכל להתמקצע ולבסוף הגיע למנרה, מסעדת הדגים של מלון שרתון. חדור אמונה ביכולתו לשנות את מאזן ההכנסות מיין במסעדה, הוא למד להכיר את השחקנים שפועלים בתחום, הזמין ייננים לסדנאות, לקח את הצוות לביקורים ביקבים והציע פרסים על מכירות. ההכנסות גדלו ואיתן התיאבון לידע. ואז פרצה המלחמה.

"כמי שגדל בדרום וחי בחוסר ודאות רחוק מהמשפחה, הבנתי שקשה לי עם אי יציבות. לא רציתי לקבל אבטלה אלא להמשיך לקדם את עצמי". בינתיים הוא החל לעבוד כשליח בוולט ורקם קשרים בעיר. מכר אמיד הציע לו לפתוח בר יין, אך כשאלביליה ננעל על המבנה לשימור במונטיפיורי – השותף המיועד נסוג. "פתאום הוא לקח צעד אחורה. גייסתי את כל האומץ והאמביציה והחלטתי שאני לוקח את המקום לבד. בניתי את המקום עם אבי בארבע ידיים. יש משמרות שבהן אני לבד, עורך ומגיש ושוטף כלים ונשאר עד שלוש-ארבע לפנות בוקר לסגור".

שום דבר בחלל הרומנטי אינו מעיד על התקציב המצומצם שבו הוקם. הבר מחולק לחללים אינטימיים שמחוברים ביניהם בגרמי מדרגות, ונרות שופכים אור רך על הקירות המכוסים בקבוקי יין. בתפריט מופיעים כ-100 סוגי יינות מישראל, צרפת וספרד, כולם כשרים. "אני יכול לצאת למסעדה ולשתות יין לא כשר, אבל היה לי חזון למקום שמחבר בין כולם. וזה קורה. יום אחד ישבו כאן אדם עם פיאות ואדם חילוני, וזה ריגש אותי. כיף לראות את האחדות הזאת".

לשאלה מה מייחד את A² מול ברי יין אחרים באזור ובעיר בכלל, מצביע אלביליה על תג מחיר שמתחיל ב-35 ש"ח לכוס. "הצלחתי לייצר לאנשים חוויה יומיומית שבה הם באים לשבת ולשתות יין. אני רוצה להפוך יין למוצר צריכה בסיסי", הוא מסביר. תפריט האוכל מורכב מפלטות לחלוקה, שנשענות על חומרי גלם במינימום התעסקות, למשל ברוסקטות סרדינים אורטיז (57 ש"ח), פלטת גבינות משתנות (61 ש"ח) וקממבר אפויה עם רוזמרין ודבש (64 ש"ח).

אחת לשבוע ביום חמישי נכנס למטבח טל צור, לשעבר שף מסעדת Out of the Box ביפו, ומכין סביצ'ה פלמידה עם חסה לליק וקרם פרש (65 ש"ח), סשימי סלמון עם פינגר ליים וטוויל אורגנו (68 ש"ח), קולרבי שרוף בחמאת מרווה עם ארוגולה, פטה ושקדים (49 ש"ח) וטרטר טונה באטרה טוביקו עם ווסאבי, שמן צ'ילי ושמן עירית (69 ש"ח).

צור מספר שהתפריט מותאם לתנאי העבודה המינימליים בבר. "הבנתי שיש כאן אתגר, כיוון שבמקום יש מטבחון קטן עם תנור ביתי, ולא יותר. בהתאם לכך החלטתי ללכת על הקו הפשוט והקלאסי שמתאים לבר יין, אבל להוסיף אוסף של דברים מעניינים, טעמים של קיבוץ גלויות וטכניקות שלמדתי במהלך השנים. התפריט נכתב לקונספט של 'טבח על הסכין' – כלומר, הטבח מגיע עם סט הסכינים שלו, ומבשל במקום, בתנאי המקום".

בזמן שאנחנו משוחחים בחור ובחורה עוצרים ומציצים פנימה. בתום חילופי דברים קצרים הם משתכנעים ותופסים שולחן בפנים, על כל צרה מטאורולוגית שלא תבוא. מי יודע, אולי הם לקוחות פוטנציאליים ליום הולדת או למסיבת רווקים/ות, שכבר מתקיימים בבר כמעט בכל יום שישי. "אני לא עושה שיווק ובכל זאת דברים קורים", אומר אלביליה ומתייחס לפוסט שהעלה טום אביב, בו הוא מסרב לארח משפיענים תמורת פירגון. "בעיניי זה לא סבבה ומוזיל את המקצוע, במיוחד כשאני לא עונה כי אני לא מעוניין ושולחים לי שוב סימן שאלה. אני מאמין שכשבונים מקום ומנסים להחזיר את ההשקעה מהר, מפספסים דברים בדרך. אני עושה דברים לאט, בדרך שלי. חיפשתי מקום שאוכל להעסיק בו את עצמי וכאן יש לי דרייב לראות את זה קורה".
A², א'-ה 18:00-חצות, ו' 16:00-12:00, מוצ"ש 20:00-חצות, מונטיפיורי 22

• אוכלים שותים
• בר יין
• יין
• מונטיפיורי

מרינה בלטוב היא המנהלת אמנותית של תיאטרון הבית (יחד עם ג׳ייסון דנינו הולט) ויוצרת ומביימת בימים אלה את ההצגה "זינוק" (ביחד עם סאבא סבלייב). ההצגה תעלה בבכורה ב-15.5 (וגם ב-16.5 וב-17.5).פרטים נוספים והזמנת כרטיסים כאן

>> העיר של אייל דץ: מכות לתיקון המידות ובציר חומוס של בוקר
>> העיר של גיא שמי: תל אביב של מעברים סודיים ושניצל מיתולוגי

1. רחוב מונטיפיורי

בגלל הבאוהאוס שכמעט כולו משופץ, ומה שלא משופץ את יכולה לדמיין איך זה יראה. זה מחזיר אותי לעיר הלבנה, לדמיון שהיה לאנשים שבנו אותו, ואיך עכשיו השיפוץ מחזיר את הכל לחזון שהיה פה.

רחוב מונטיפיורי (צילום: באדיבות הוטל מונטיפיורי)

2. כיכר ביאליק

מקום נוסטלגי, מחזיר אותי מיד לאווירה של שנות החמישים ושישים בתל אביב. אני בן אדם נוסטלגי אפילו שלא גדלתי פה.

3. הטיילת

החלקים השבורים ולא משופצים של הטיילת (נותרו מעט) – יש שם יופי של העיר של פעם. באופן כללי העיר של פעם, כשאני רואה אותה, היא מרגשת אותי.

4. הברים של אלנבי

אני אוהבת לעבור בין הברים, בשינוי האווירות בין המקומות, בין ההיי קלאס ללואו קלאס, לשנות אווירה עם כל מקום ולאט לאט להתקרב לים.

5. קפה ניסו/תיאטרון הבית

המתחם הזה הוא מקום שתמיד חי, תמיד מלא אנשים, תמיד פגישות ספונטניות שהן תמיד מה שאני צריכה לנשמה בכל רגע נתון. קפה שיש בו אנרגיה של עשייה ותנועה, ולא של "להרוג את הזמן". אני מאד אוהבת את זה.נועם 7

מקום לא אהוב בעיר

רחוב המסגר מיד עושה גועל בגוף. זה רחוב מאד אגרסיבי לצד עיר מאד נעימה. המגדלים, התנועה, השיפוצים ורעש… הכל אוכל אותך ועושה אותך קטנה. לא אוהבת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״מוות קטן״ של היוצרת מיטל רז בתיאטרון הבית. דווקא בתקופה הזאת לחזור ליצירה שרצה עוד לפני המלחמה, יצירה עדינה וקטנה ונוגעת ללב על החיים שלפני, תוך כדי ואחרי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שירים של הזמרת Kama Kamila. יש שם חיות, כוח ומאבק אמיתי וחזק בין החיים והמוות. זאת מוזיקה שנותנת לי כוח ונחמה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגונים שמתעסקים בפוסט טראומה של חיילים. צריך לטפל בהם עכשיו, לא להזניח, להפנות לזה כמה שיותר משאבים.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע
ג'ייסון דנינו הולט. השותף שלי לניהול האמנותי של תיאטרון הבית והאיש שאני הכי מרימה לו מאז שאני מכירה לו.

5.מה יהיה?
New government, new life, new peace. בסוף זה יקרה.

• העיר שלי
• תיאטרון
• מונטיפיורי
• כיכר ביאליק
• טיילת תל אביב
• רחוב אלנבי
• ניסו
• תיאטרון הבית

אז כבר חשבנו שהמקום שנפתח לאחרונה במונטיפיורי הוא עוד בר יין, ואז גילינו שיעקב הוא משהו אחר. ביעקב אפשר לפתוח את הבוקר בשעות המוקדמות לקפה ומאפה או כריך טרי, להתיישב על הלפטופ בחצר האחורית בסבבה ולהישאר עד הערב ליין, צלחת גבינות, ברוסקטה או קרפצ'יו. והבונוס, גם המחירים סבבה.

את יעקב פתחו בחודש פברואר האחרון טל מליכי וסהר ויסוצקי, חברים שגם עבדו ביחד בעבר בסצנת ברי הלילה של דיזנגוף. תגידו מה שתגידו, בדיזנגוף צוברים ניסיון. לסהר היה חלום לפתוח מקום שאפשר להתחיל בו את היום וגם לסיים בו את הערב בנועם ובכיף, החלום קרם עור וגידים וטל הצטרף לחגיגה (ומיהו יעקב אתם שואלים? זה אבא של סהר).

יעקב נפתח על חורבותיו של הסיטיזן ברחוב מונטיפיורי. המקום שופץ ביסודיות אך נותר במבנה החמים והנעים שלו, פלוס עם מרפסת אחורית שהיא הנשק הסודי האמיתי של המקום, שעכשיו גילינו לכם (אופס).לצמד היה חשוב בעיקר ליצור מקום שכונתי ונעים, שאנשים ירגישו בו בטוב ובנוח. למשל, לפטופיסטים שפעמים רבות הם פרסונה נון גרטה בבתי קפה רצויים פה בהחלט, הויי-פיי חזק והאווירה טובה, שלא לדבר על המרפסת האחורית שהיא חלומו של כל פרילנסר שמקליד ברעש.חוץ מזה, מקום אידאלי לדייט (דייט בוקר? וואלה למה לא), פגישת עבודה או סתם בילוי עם חבר.

ומה בתפריט אתם שואלים?כריכים נהדרים שמוכנים במקום במחירים נוחים לכל כיס, כך שקפה וכריך לא הופך להיות עסק של 60 ש"ח לפחות. יש למשל, כריך סלט ביצים ואורוגלה בפרנה טובה ורכה (23 ש"ח), בייגל סלמון עם גבינת שמנת, בצל סגול וגרידת לימון (32 ש"ח), כריך טבעוני וצבעוני עם סלק, גזר, נבטים וטחינה (26 ש"ח).יש גם מאפים פריכים ומפתים דוגמת פיסטוק וקינמון (16-17 ש"ח בהתאמה), עוגות ביתיות (10 ש"ח לפרוסה) או מאפה מלוח מסקרן עם גבינה וזרעי חרדל (15 ש"ח).

ומה קורה בערב? התאורה מחשיכה, הגרילנדות נדלקות, הפלייליסט משתנה וכוסות ובקבוקי היין יוצאים לאוויר, יחד עם נשנושים ומנות קטנות וקלילות שמשתדכות לכוסות היין.כל הבקבוקים הקיימים מוצעים גם בכוסות, וגם הם מתאפיינים במחירים שמנהל סניף הבנק שלכם יאהב. כאן תוכלו למצוא כוס של אלווארינו ב-33 ש"ח לכוס, ריוחה ב39 לכוס וגם סוביניון בלאן ב32 ש"ח. מבחינת בקבוקים, המחירים נעים בין 100 לבקבוק הכי זול, ו-200 להכי יקר. מישהו אמר תקציב סביר להשתכר בו? בהתאמה, לצד השכרות מומלץ לנשנש פלטת גבינות ונקניקים נדיבה (69 ש"ח), כרובית על טחינה עם סלטון בצל סגול (29 ש"ח), קרפצ'יו בקר עם גרנה פדנה (42 ש"ח), או שלל ברוסקטות עם סלמון, ארטישוק א-לה רומנה או עגבניות במחירים בין 35 ל-39 ש"ח. ואת הבקבוקים תוכלו גם לקנות הביתה במחירים מוזלים.בקיצור, טוב שבאת, יעקב.

מוניטיפורי 15, ראשון-חמישי 7:30-22:30, שישי 7:30-18:30, שבת 17:00-23:30

• אוכלים שותים
• בר יין
• מונטיפיורי