חכמים ממני כבר אמרו שתזמון זה עניין של טיימינג. ובעיתוי די אירוני – דווקא בתקופה שבה ארצות הברית נמצאת בעיצומה של כאוס מתפתח – מגיעה סדרת דוקו שהיא אמריקה במיטבה, ובמירעה. "מג'יק סיטי: פנטזיה אמריקנית" (תרגום חופשי, משודרת בארה"ב ברשת STARZ), עלתה לפני כחודש, כאשר השבוע שודר הפרק האחרון שלה – והיא עוסקת ב"מג'יק סיטי", מועדון חשפנות יוקרתי שהוקם באטלנטה ב-1985, והפך לבית לא קטן לתרבות השחורה של העיר, שמשם כבשה את העולם.
>>מה ראינו בלילה: 7 סדרות, סרטים ודוקו שהחזיקו אותנו ערות השבוע

עבור ישראלים מועדון חשפנות הוא לא בדיוק מקום נוצץ, אבל באמריקה (ובאטלנטה במיוחד) תרבות מועדוני החשפנות היא המקום בו כולם נפגשים – מפוליטיקאים מקומיים, דרך כדורסלנים ידועים וראפרים גדולים – מטופאק וביגי ועד שאקיל אוניל ומייקל ג'ורדן. "מגיק סיטי" הוא מקום אפילו גדול מזה, שפיתח גם קריירות של לא מעט אמני היפ הופ מצליחים, ביניהם מיגוס ופיוצ'ר. חמשת פרקי הסדרה מלווים את ההיסטוריה המורכבת של המועדון דרך הסיפור של העיר אטלנטה. מראש עיר אחד שהחליט לפתוח את הכלכלה בעיר באמצע האייטיז על רקע עליית הקפיטליזם הרייגני, ושחרר את השסתומים כדי לאפשר לאיש עסקים מייקל "מג'יק" בארנס לבנות את המועדון שלו כבית לקהילה השחורה, שלא מצאה שום מקום אחר.

בדרך, קרה לה מה שקרה לאטלנטה ולהיפהופ – הצלחה אדירה וחדירה למיינסטרים, ראוותנות וזריקת כספים בלתי נתפסת, עבריינות שהטילה צל כבד על הרעיון, והתעוררות מחדש בשנים האחרונות, כשאטלנטה הפכה לבית של יצירה מקורית וחדשנית, עם השמות שהולידו את הטראפ והחזירו את המוזיקה לשנות הזוהר שלה – כשהיום, היא הפכה למיינסטרים האמריקני החדש. בסוף, לצד הראפרים ושחקני הכדורסל שמעטרים את הסדרה (כולל כמה מונולוגים מאוד משעשעים), במרכז עומדות החשפניות. והן מצליחות לאתגר לא מעט את הנחות היסוד של התרבות המערבית כלפי החשפנית – מי שנתפסת פעמים רבות בתור קורבן, מישהי שהיתה פאסיבית בתוך עולם גברי שהשתמש בה לצרכיה.

הגרסה של "מג'יק סיטי" שונה – רוב החשפניות שמופיעות בסרט מתעקשות שלא ליפול לתוך התדמית הזאת. הן, מבחינתן, נשים שעשו את הדבר הפמיניסטי ביותר – הצליחו בכוחות עצמן, בגלל מה שיש להן, עבדו קשה מאוד והרוויחו הררים של כסף. ואם אישה יכולה לעשות כל דבר, הרי שהיא יכולה לבחור גם במסלול החיים של חשפנית – אם זה רצונה. האמת היא כמובן יותר מורכבת – וצריך לשאול מה זה אומר על החברה שלנו (ועל אטלנטה ספציפית), כשנשים צריכות לבחור דווקא במסלול הזה כדי להצליח לעשות קופה אמיתית. השאלה הזאת נדחקת הצידה, ונדמה שלמעט רגעים ספורים, אף אחד בסדרה לא שואל את עצמו אותה. הם כמעט מקבלים את המצב כמו שהוא, כי זאת אמריקה. זה מה שצריך לעשות כדי לשרוד כלכלית ולשגשג, אלה הקלפים שניתנו לנו – ואיתם אנחנו משחקות.

ובכל זאת, היה רגע אחד בסדרה שבו הדילמה כן צפה. זה קרה בפרק החמישי, במונולוג של אחת החשפניות (המכונה "סטרוברי") – שהתוודתה כי בתקופה אחרת בחייה, היא עבדה בניקוי יבש. שם, היא סיפרה, סטרוברי הרוויחה 168 דולר בשבוע. במועדון החשפנות, היא הרוויחה של סכומים של 3,000 ו-4,000 דולר ליום אחד. מבלי משים, זה כמעט שם את הדילמה הזאת מול עיניך בצורה הברורה ביותר – למעט החשפנות, עם כל הבעיות המוסריות שיש בה, אין הרבה אפשרויות לאישה שחורה לקדם את עצמה במהירות שכזו.

עם זאת צריך להודות – "מג'יק סיטי" היא סדרה כיפית למדי. לצד רגעים יותר רציניים, היא מכילה בתוכה לא מעט הומור, סיפורים משעשעים, מרואיינים מדהימים וקצב גבוה. בדרכה, היא חוגגת את הקהילה השחורה של אטלנטה בג'ורג'יה על כל החלקים שלה; ראפרים מפעם ומהיום, כוכבי NBA מכל התקופות, וגם חשפניות מדורות שונים – מכאלה שבאות לעשות את הכסף וגמרנו, לאלה שניסו גם לשלב אמירה אמנותית. וגם אם הסאבטקסט הוא לפעמים בעייתי, בסוף כשאתה בתוך העולם הזה – אתה מצליח ליהנות.

וזו אולי הסיבה שהסדרה נקראת "פנטזיה אמריקנית" – היא משקפת בצורה מדהימה את החלום האמריקני, גרסת 2025. בעיקר, את העובדה שהבושה לגמרי נעלמה. אם תרצו, זו המשך לריאקציה של סידני סוויני – תגובת נגד לפוריטניות המסוימת שעטפה את ארה"ב בשנים האחרונות (מסיבות מוצדקות), לצד גאווה במיניות וביכולת לדבר על זה. כסף ואיך משיגים אותו הוא הערך העליון, מעל הכל – ואף אחד לא מרגיש צורך להחביא אותו. הוא מתגלה לעיני כל, בזריקה המונית של שטרות, בהפגנת עושר גדול מהחיים. גם זה חלק מהכיף של הסדרה.

זו האירוניה האמיתית. כנראה שאף אחד מהמרואיינים השחורים לא הצביע לדונלד טראמפ בבחירות האחרונות (למרות שליל ויין, אחד הלקוחות הקבועים של "מג'יק סיטי" שלא התראיין לסדרה, כן הזדהה כתומך של הנשיא המכהן), אבל הם אימצו כמעט לחלוטין את עולם המושגים שלו. על משקל פוליטיקאי עלוב אחר – כסף, כוח וכבוד. ואם אפשר, גם סקס. העכבות המוסריות זזות הצידה, לטובת עולם שבו החזק והדומיננטי יוצא עם ידו על העליונה. וככל שאתה עשיר יותר, כך כוחך עולה.

"מג'יק סיטי" לא מתיימרת לשנות את החברה האמריקנית – היא מקבלת את כללי המשחק, בין אם בהכנעה ובין אם בסיפוק. וכמו ברחובות של אטלנטה, היא מציעה בריחה נהדרת מהמצב לתוך עולם ראוותני שבו הכל אפשרי. כשיוצאים מהמועדון אל החיים האמיתיים, מתגלות הבעיות – אבל כל עוד אתה בפנים, המסיבה נמשכת. וומפ, דר איט איז.
"מג'יק סיטי: פנטזיה אמריקאית", 5 פרקים, עכשיו ב-Starz

• ביקורת טלוויזיה
• דוקומנטרי
• מועדון חשפנות
• אטלנטה

• Facebook
• Twitter
• Email

בשבוע שעבר התקשורת צהלה בעקבות תקנה חדשה של הפרקליטות וחגגה על הכותרת – מהיום אסור לקיים במועדוני חשפנות "לאפ דאנס". הפרקליטות הנחתה את המשטרה להרחיב את האכיפה נגד מועדוני החשפנות, כך שגם הריקוד על הברכיים ייחשב במקרים מסוימים ל"מעשה זנות" אף שמעשה כזה לא מוגדר בחוק. מה קורה בפועל לאחר הודעת הפרקליטות? "שום דבר לא השתנה. הכל כרגיל", קובע גורם בכיר במועדון הפוסיקט. גם כתב שלנו שנכח במקום באחד מלילות השבוע ציין בפנינו שהחשפניות, רובן ככולן, ביצעו לאפ דאנס כשהן בעירום חלקי.

>> הזונה שאתם מכירים: "עדיין לא סלחתי לעצמי. זה יקרה"

לפי ההנחיה החדשה תינתן למשטרה האפשרות לפעול נגד המועדונים ובעליהם באמצעות צווי סגירה ואי חידוש רישיון עסק. "הרינו לעדכנכם כי הפעילות המתבצעת בעסקיכם, אשר הציבור נוהג לכנותה 'לאפ דאנס' ואשר ביטויה בחיכוך שנועד לגירוי/סיפוק מיני של החשפניות בבאי המקום, ברחבת המועדון וזאת כשהחשפניות בלבוש מינימלי/עירום חלקי וכש'הלקוח' יכול לגעת בהן, עולה כדי 'מעשי זנות'", נכתב במכתב שהוגש לכמה מועדונים בארץ. "למען הסר ספק, המשך פעילות זו בעסקכם יהווה עברה ועילה לנקיטת כל אמצעי שבדין ובכלל זה אמצעים מינהליים".

"הפרקליטות והמשטרה הזמינו כמה בעלי מועדונים והראו לנו סרטון שבו רואים לאפ דאנס ואמרו לנו: 'זה לא'", מתאר את הפגישה הגורם ממועדון הפוסיקט. "הדבר היחיד שהשתנה זה שהלקוחות לא יושבים עם רגליים פתוחות אלא עם רגליים סגורות, על הצד". לשאלה איך אפשר לאכוף את זה לא הייתה לו תשובה. "יש פה קבוצה של נשים שהדבר נוגד את המחשבות שלהן אז הן מפגינות נגד. ברור שהן עושות שלא בצדק, יש כאן סוג של כפייה, כמו כפייה דתית. זה לא יחזיק מעמד. אני מאמין שההחלטה תגיע לעליון ושם יוחלט – כן, כן, לא, לא".

"הדבר היחיד שהשתנה זה שהלקוחות לא יושבים עם רגליים פתוחות" (צילום: shuttertstock)

כזכור לפני כשנהנשלל רישיון העסק של הפוסיקטבעקבות ממצאים שהראו שבחדרים אחוריים של המועדון ניתנים שירותי מין בתשלום. הגורם מציין כי רישיון העסק היה קיים למעלה משש שנים טרם שלילתו, וכעת הרישיון מאושר על ידי כל הגורמים חוץ ממשטרת תל אביב. ההנחיה החדשה מגיעה בעקבות פסק דין שניתן על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון גונן לפני שנה. "עיריית רמת גן דרשה לסגור את מועדון הבורסה בעיר", אומרת חברת הכנסת ממרצ מיכל רוזין. "בעלי המועדון התנגדו והשופטת החליטה שברגע שיש בידור לצורך סיפוק מיני הוא אינו בידור. יש כאן ניצול, ביזוי והשפלת נשים". לעתירה זו מצטרפת, כאמור, החלטתו של פרקליט המדינה להגדיר מחדש את הלאפ דאנס. "הגיע הזמן שיפסיקו עם התרגילים ומשיכות הזמן. תל אביב צריכה להיות עיר נקייה ממועדוני חשפנות", אומרת חברת מועצת העיר גבי לסקי. "כמו שהצלחנולהפוך לעיר נקייה מכרטיסים שקוראים לשידול זנות, כך לחץ ציבורי יכול להשפיע גם על סגירת המועדונים. התשתית המשפטית קיימת".

"המטרה היא לגרות את הלקוח"

"30־25 ש"ח, זה המחיר ללאפ דאנס", אומרת שני נרדימון, קרימינולוגית שיקומית שעשתה תזה בנושא חשפנות כתת תרבות וראיינה עשרות חשפניות שעובדות במועדונים בתל אביב. "צריך להבין כמה לאפ דאנסים צריכה חשפנית לעשות בערב כדי שזה יהיה רווחי. מלא. המטרה, הן סיפרו לי, היא לגרות את הלקוח כדי שהוא ירצה לעבור לחדרים הפרטיים שעד היום, לפי העדויות, מתקיימים במועדונים מסוימים בתל אביב. הריטואל הוא לגרות אותו, שהוא לא יגמור, בעצם לקיים מעין 'סקס יבש'. המחירים מתחילים מ־ 300 ש"ח והיא חייבת להפריש חלק מהסכום לבעלי המועדון. מה שקורה בחדרים הפרטיים זה הכל – מריקוד פרטי ועד יחסי מין מלאים".

"המטרה היא שהוא לא יגמור וכך לפתות להמשיך הלאה" (צילום: shutterstock)

נרדימון ממשיכה לתאר את ההצצה לעולם החשפנות שקיבלה בעקבות אינספור שיחות שערכה עם נשים שעובדות בתחום. "לפי הממצאים שלי הרעיון לעבוד בזה מגיע ממגוון סיבות – פגיעה מינית בילדות, טראומות, צורך בכסף מהיר וגם ביטחון עצמי. לא מעט בנות מרגישות כוח וביטחון בגוף שלהן כשהן על הבמה. יש גם מקרים של 'חברה מביאה חברה'". נרדימון אומרת שברגע שנברא הרעיון, מגיעים לריאיון עבודה שבו מסבירים את התנאים ומתחילה העבודה. "יש כמה סוגים של חוזים שעליהם חותמת החשפנית עם הבעלים. יש חוזה שבכל יום היא חותמת על 150 ש"ח ליום כדי לעבוד במקום ויש כאלה שצריכות לשלם 5,000 ש"ח כסכום התחלתי. על כל רווח שהן עושות ביומיום הן מפרישות גם כן רווחים לבעלים. קשה מאוד להוכיח ולאכוף את המעשים האלה, אבל זה אפשרי".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:"המשטרה פועלת באופן גלוי וסמוי למיגור עברות זנות וסרסור ובכלל זה במועדוני חשפנות. משטרת ישראל הודיעה לכלל בעלי מועדוני החשפנות בעיר תל אביב על שינוי מדיניות האכיפה והזהירה בעל פה ובכתב כי תבצע אכיפה ביחס לפעילות המכונה 'לאפ דאנס'. בכלל זאת התקיימו בשבוע האחרון פגישות בין משטרת ישראל לבעלי מועדוני החשפנות בעיר. משטרת ישראל תמשיך לבצע אכיפה נחושה וממוקדת, בהתאם לשיקול דעתה המקצועית והמבצעית".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה:"העירייה פועלת בתחומי סמכותה על פי החוק כנגד תופעות של ניצול נשים. בכל הנוגע לרישוי עסקים ידיה של העירייה כבולות, שכן אין לה כלים או סמכות להבחין בין סוגי מופעים שונים במועדונים ולאסור מופעי חשפנות. באשר לפוסיקט – לפני כשנה המשטרה סירבה להעניק רישיון לעסק. על סירוב זה תלויה ועומדת עתירה מינהלית שהוגשה בידי בעל העסק נגד המשטרה ולא נגד העירייה. בדיון האחרון ביולי 2018 נתן בית המשפט ארכה לבעל העסק ולמשטרה למצות את המגעים ביניהם ונקבע מועדון לדיון נוסף ב־13.9".

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• מועדון חשפנות
• זנות
• חשפנות
• ריקודים
• עירוני
• הפוסיקט

• Facebook
• Twitter
• Email

בעקבותחשיפת טיים אאוט, התעקשותם של חברי סיעת מרצ במועצת העיר תל אביב והמחאה שעוררה ההחלטה לאשר את המשך פתיחתו של מועדון החשפנות הבייבידולס, החליטה השבוע ועדת המשנה לתכנון ובנייה בעירייה להתנות את רישוי העסק בהריסת החדרים הפרטיים הפועלים במקום ושעל פי החשד משמשים לזנות.

"בעקבות ההד התקשורתי והציבורי שגרמה ההחלטה לאשר את היתר השימוש החורג למועדון באגף התכנון ובניה, החליטו לבחון מחדש את הבקשה שהגישו בעליו והתברר שהחדרים הפרטיים לא מופיעים בבקשה ולא קיימים בתוכניות המקום המאושרות", מספר חבר מועצת עיריית תל אביב (מרצ) מיקי גיצין. "גם המשטרה העבירה חוות דעת לעירייה כי ישנו חשד שהחדרים האלה משמשים כבית בושת. בעלי המקום נדרשו להרוס את החדרים עוד השבוע". לאור הגילוי החדש הוחלט בעיריית תל אביב להורות על בעלי המקום להרוס ולאטום את החדרים הפרטיים ולא יישלל רישוי העסק של המועדון. לדברי גיצין, "מדובר בשמחה קטנה", מוסיפה חברת מועצת העיר מטעם מרצ גבי לסקי. "עדיין נשים רבות מנוצלות בתעשיית המין בישראל, רק לאחרונה הינו עדים למוות מיותר של אשה שנוצלה במשך שנים רבות. אמשיך להאבק כדי להפוך את תל אביב לעיר האוסרת לחלוטין ניהול מועדוני חשפנות בתחומה".

השטח שבו נמצא המועדון מיועד לתעשייה, ולכן הוא זקוק להיתר לשימוש חורג מהעירייה. לפני כחודשיים פג תוקף ההיתר ובעליו הגישו בקשה לחידושו. כל חברי המועצה שנכחו בישיבה הראשונה שעסקה בנושא, בחודש יוני האחרון, הצביעו בעד מתן היתר עד 2018. "כשהבקשה הוגשה לראשונה נכתב שהמקום הוא דיסקוטק ולכן חלק מחברי הוועדה הצביעו בעד, כולל הדתיים", הסבירו חברי המועצה גבי לסקי ומיקי גיצין.

אך לאחר ההצבעה הראשונה הגיעו לידיהם של לסקי וגיצין עדויות מלקוחות ומארגוני נשים כי במועדון ניתנים גם שירותי זנות, והוא לא משמש רק כמועדון חשפנות. גיצין ביקש לקיים דיון מחודש במתן ההיתר והודיע כי הוא מתנגד לאישור הבקשה. גם לסקי הודיעה שתצביע נגד. "בדיון החוזר הבאתי סרטון שצולם שם וגם רציתי להכניס נציגה מארגון שעוסק בהוצאת נשים ממעגל הזנות שמודעת למתחולל במועדוני חשפנות, אבל חברי הוועדה לא אפשרו זאת", אמרה.

לנוכח העדויות החליטו חברי הוועדה לערוך סיור פתע במקום כדי לגלות אם בחדרים הפרטיים נמכרים שירותי זנות. אלא שהעובדה שפרוטוקול הדיון מופיע באתר העירייה וגלוי לכל קצת סותרת את אלמנט ההפתעה. בעקבות הסיור סיפר איתי פנקס, שהצביע נגד הבקשה: "הקו האדום עובר מבחינתי במקום שבו מופיעים חדרונים אחוריים. כאן מסתיימת האמנות ונפתח פתח לניצול"."כשהגענו למועדון גיליתי לתדהמתי שהסיור היה מתואם מראש", טענה לסקי. "לא הייתה פעילות שוטפת במקום ולא היו נשים שיכולנו לדבר איתן. ביקשתי לעלות לקומה השנייה, שבה יש מה שנקרא חדרים פרטיים עם ספה נמוכה, מראות ושרפרף קטן שעליו נייר טואלט. לי זה הספיק כדי לחזק את העדויות שקיבלתי על מה שמתרחש בחדרים, וזו עילה מספקת לא לאפשר את הפעילות הזאת".

לאחר סיור הפתע עלתה הבקשה לדיון חוזר בוועדה ורוב חבריי הועדה, ביניהם אסף זמיר, דורון ספיר וארנון גלעדי, הצביעו בעד מתן ההיתר לבייבידולס. גם המשטרה לא הביעה את התנגדותה למתן ההיתר ואישרה את המשך פתיחתו. בעקבות ההחלטהפורסמו בטיים אאוטעדויות על המתרחש במועדוני החשפנות בעיר: "הגעתי למועדון הזה כבר פעמיים רק בשביל לונה", אמר גבר צעיר, לקוח בבייבידולס, שהסביר לכתב העיתון כיצד לקבל לאפ־דאנס בתשלום של 25 ש"ח מהחשפנית המכונה לונה. "הן רוצות בסביבות ה־500 למציצה", הוסיף כשנשאל על האפשרות לקבל במקום שירותי מין בתשלום. מאוחר יותר הוא משך את החשפנית לעבר החדרים הפרטיים שבקומה העליונה. כעת החדרים הללו יסגרו, אך מועדון החשפנות ימשיך לפעול.

• תל אביב
• תל אביב
• מועדון חשפנות
• זנות
• מיקי גיצין
• גבי לסקי
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

אהלן רוויטל מדר, פעילה פמיניסטית ובעלת הטור "דגל שחור" ב"גלריה". מה את אומרת על הראיון עם האנס המשוחרר ארז אפרתי ב"עובדה"?

"ההשפעה של ראיון כזה על נפגעות תקיפה מינית היא קשה מאוד, לא רק על האישה שנפגעה מאפרתי. השאלה היא מה הערך של ראיון כזה – האם זה שהצופים ראו אנס שמודה באשמה יגרום להם להאמין יותר למתלוננות על תקיפה מינית בעתיד, או שזה עשה את ההפך ויצר אמפתיה עם האנס, הלבין את המעשה שלו? יכול מאוד להיות שזה לא נושא שראוי לדון בו בפריים טיים. האמונה שלי היא שהמאבק הפמיניסטי לא יכול להישען רק על מערכת המשפט בישראל, כי היא אמנם מענישה אבל לא בהכרח עושה צדק. עובדה שמשה קצב יושב בכלא, מסרב להודות באשמה ולעבור שיקום, ובסוף הוא ייצא משם בדיוק באותו מצב שנכנס לשם".

אי אפשר להכריח בן אדם לעבור שיקום.

"נכון, אבל הייתי מעדיפה שהמערכת תדחוף לשיקום יותר ממה שהיא עושה היום. ספציפית לגבי המקרה של אפרתי, יש בסיפור שלו שני גורמים חשובים שלא נתפסו בכתבה כגורמים אפשריים לדחוף גבר לאנוס אישה: העובדה שהאיש היה צלף בדובדבן, כי הרי הציפייה שאדם שנטל חיים של אנשים יכיר בזכות של האישה על גופה היא מופרכת; והדבר השני הוא שהוא היה במועדון חשפנות לפני האונס".

זה באמת היה מדהים. הוא אמר "היינו בדרכנו לפוסיקט" ונסלי ברדה הנהנה בפנים רציניות כאילו הוא אמר "נענו באזימוט 35 לעבר תל סאקי".

"ראיתי את זה וחשבתי לעצמי שהמאבק הכי חשוב של הפמיניסטיות היום הוא להצליח להחדיר את לימודי המגדר למערכת החינוך כבר מבית ספר יסודי. במצב הקיים בישראל, כשהמשטרה מלאה מטרידנים ותוקפים מינית ויש כיבוש ואין למדינה גבולות ברורים וכל הטלוויזיה מלאה בפרסומות סקסיסטיות – אני מתפלאת על גברים שמעולם לא תקפו או הטרידו אישה, לא להפך".

אם אפרתי היה מרצה מאסר של שמונה שנים, משתחרר ונשכר לעבוד בקיוביקל הצמוד לך במקום עבודתך, האם הייתי מוחה או מקבלת את זה, כי גם לאסירים משוחררים מגיע לעבוד?

"זה בדיוק העניין של השיקום – מאוד קריטי אם האיש עבר שיקום או לא. אני לא באמת יודעת איזה מין שיקום הוא עבר וכמה זה השפיע עליו, זה תלוי גם בשאלה אם מדובר במשרה ציבורית או לא. במקרה של חנן גולדבלט, למשל, למרות שהוא חזר לעולם התיאטרון ולא למשרה ציבורית, התנגדתי לכך שמיד עם צאתו מהכלא הוא ביים מחזמר. אני אומרת לך בתור נפגעת של תקיפות מיניות מכל הסוגים – קשה לראות אנס חוזר לחיים בזמן שנתקפות סוחבות איתן את התקיפה כל החיים".

אגב, שמת לב שבקטע שבו אפרתי תיאר את ההתנפלות על הנאנסת במגרש החניה, ליד האוטו שלה, הוא אמר "נתתי לה מכה, שלפתי החוצה" ובתרגום כתבו בסוגריים "את הקורבן" כדי להבהיר מה בדיוק נשלף?

"כן, ראיתי את זה. נו מה נראה לך שהוא התכוון, מה בדיוק אפשר לשלוף?"

אולי היא הייתה בתוך האוטו ומשם הוא שלף אותה.

"נשמע לי מוזר. הוא גם במצב קשה, כן. יש לי אמפתיה גם אליו במובן מסוים. הסקסיזם פוגע באיכות החיים שלנו וגם שלכם. זה לא כזה פאן להיות גבר בעולם פטריארכלי, למרות היתרונות הכלכליים והמגדריים שזה נותן לכם".

• עובדה
• אילנה דיין
• נסלי ברדה
• רוויטל מדר
• הארץ
• שיקום
• מאסר
• הטרדה
• ארז אפרתי
• תל אביב
• אהלן
• הטרדה מינית
• אונס
• פמיניזם
• מועדון חשפנות
• ראיון
• תקיפה מינית
• גלריה
• פטריארכיה
• עירוני
• דגלים בים
• הפוסיקט

• Facebook
• Twitter
• Email

1.הולך בשתיים בלילה, ברגל, לא ממש מצפה לראות שום דבר ברחוב יצחק שדה בשעה כזו, בהנחה שהמוסכים סגורים עכשיו ואף אחד לא עושה שלייף־סופפ באמצע הלילה – רואים שאין לי רשיון נהיגה, אה? רואים שהידע שלי במוסכים נעצר במערכון של הגשש מלפני שלושים שנה, אה? –
אבל הנה פתאום אורות מהבהבים,
ועוד אחד ועוד אחד,

לעזאזל, מה קורה בלילות ברחוב שבו גדלתי, שבו כל חורף ואדי מוסררה היה מציף את הכביש, וכדי לחצות אותו היית צריך לתת שתי לירות לזקן שהיה מעביר אותך על תלת אופן, מה האורות הכחולים הללו – חנויות לחלפי רכב שפתוחות 24 שעות ביממה? סניפים של המוסד לביטוח לאומי ששורפים את הלילה בעבודה למען הציבור? לא, אלה מועדוני חשפנות,

וגברים רטובים עומדים בצד, בגשם, מתלבטים ומהססים, עטופים בדובונים (המעיל, לא החיה, אם כי זה היה יכול להיות מעניין), ואני רואה את השומר הגברתן בכניסה דופק להם מבט של "אני יודע שבסוף תיכנסו, לאיפה יש לכם כבר ללכת בשתיים בלילה ברחוב יצחק שדה? בהנחה שאתם לא פה כדי לקנות שלייף סופפ לחנוכה" – בסדר! אני יודע שזה לא משהו שקונים!

איור: יובל רוביצ׳ק

2.ולרגע אני חושב למה לא, למה לא, למה למה
למה לא,
אולי גם אני אכנס ואבהה ואזיל ריר על חשפנית פעורת ירכיים, הרי זה ממש כמו באמריקה ואני הרי אוהב שירה אמריקאית אז מה כבר ההבדל, אבל אני לא נכנס, כי בשביל שיעמוד לך בשתיים בלילה ביצחק שדה, אתה חייב לכבות את הדבר הזה במוח שאוהב אנשים, והייתי מכבה אבל אני מרגיש את הילד שהייתי, הילד שברח מהבית בדיוק בלילה רטוב וקר שכזה, והלך כל הדרך לצפון תל אביב, אל האורות ובתי הקולנוע והנשים היפות בבתי הקפה, מבטיח לעצמו עתיד מלא באורות וקולנוע ואהבה, אני מרגיש את הילד הזה עומד ומביט בי,
אז אני צוחק וכועס ובועט בשלולית וחושב להמשיך
אבל אז –

3.אני קולט שהאקשן האמיתי הוא בכלל לא היכן שהאור הכחול מהבהב, אלא לידו, בכניסה החשוכה לבית השכן, משם עולים ובאים קולות זימה קלושים, ושם קורים דברים שעולים יותר משתי לירות אבל שווים יותר מזקן שמרכיב אותך על תלת אופן,
והשומר גדל הגוף מסתכל עלי ואומר, במבטא רוסי: "יענו, מה?"

ומיד נשלפת לי תשובה, ציטוט שנעקר מתהומות הזיכרון של הילד שהקריאו לו את האודיסאה לפני השינה, והיא: "יען אין לב הפיאקים לקשת ורומח – רק תורן",
אבל זה לא משהו שאומרים בקול רם לשומרים של בתי זונות, בטח לא אני, הפיאק האחרון, אחד שאין לו לב לסקס וכסף, רק להפליג מפה למקומות רחוקים, היכן שעדיין יש אורות וקולנוע ואהבה, אז אני לוקח את רגלי ומסתלק משם, ובמרחק חמש דקות הליכה אני מוצא –

4.מקום נקי, מואר היטב, שבו יושבים אנשים נורמטיבים ומעלה, שמחר בבוקר לא ממש יקומו לעבודה אבל ישלחו את הטקסט שלהם למערכת או יעדכנו סטטוס או ייפגשו לקפה של בוקר בשתיים
בצהריים,
אנשים שכל חיי הייתי בקרבם ונשמתי את תקוותיהם וחלק מהן הפחתי במו ידי, אנשים שקוראים ספרים ומורידים טורנטים ומפתחים אפליקציות בשנתם, ואחד מהם – עם טאבלט – מראה לחברו קליפ של "המרוץ למיליון",
והשני – עם טלפון – מראה להם סטטוס שכתב על ביבי
והם צוחקים,
ומאחוריו שני כתבי תרבות של אתר מרובה־הקלקות מדברים על הבעל של נינט,
ואני חושב
אלוהים
אתם כולכם רוצים סקס
אז למה לא תעשו את זה ותעזבו את ביבי בשקט, למה אתם צריכים לדעת מי ישחק בעונה הבאה של "בלש אמיתי" כדי להשיג זיון, ולרגע נקרע ליבי לרסיסים והרסיסים נמשכים אל השומר הרוסי הענק במועדון החשפנות, אל שלושת האנשים בדובונים (המעיל, לצערי, עדיין לא החיה) הבודדים והחרמנים, לרגע נמשך ליבי אל הדבר האמיתי והעירום וחסר הבושה, הנה זה, בבקשה, זה מה שאנחנו רוצים, לראות שדיים ולשכוח מהכל, אבל אז מישהו מאחורי צוחק ואומר, "מה שאני הכי אוהב בתל אביב זה האנרגיה."

יען כי,
אין לב הפיאקים לקשת ורומח.
רק תורן. רק למתוח מפרש, ולהפליג.

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• תל אביב
• מועדון חשפנות
• ילדות בתל אביב