>> ליאור תבורי (כדאי מאוד שתעקבו) הואכוריאוגרף ישראלי ומנהל להקת המחול ליאור תבורי, הפועל בין תל אביב לבמות המרכזיות בעולם וממשיך לבסס את מעמדו כאחד הקולות הבולטים במחול העכשווי. היוצר עטור הפרסים, בהם פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, חוזר בשבוע הבא עם "Succus",יצירה חדשה ואינטימית העוסקת במפגש שבין גבריות, פגיעות ותשוקה, ומזקקת את שפתו הפיזית היצרית והרגשית אל הלב. הבכורה העולמית תתקיים ב-27.12 במרכז סוזן דלל, מופעים נוספים ב-9.1-8.1,וכן, אתם רוצים ויכולים להיות שם.

>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ
>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה

1. בריכת גורדון

האויר לנשימה שלי, כל בוקר. התמכרות. מקום שהוא פלא. שחייה במי תהום כשמעלי יש שמש, וברקע הים. אני אדם תחרותי מאד וה-Being של להיות אדם שמאמן את הגוף לאתגרים הוא משהו שטמון בי מגיל צעיר. השחייה נותנת לי את השילוב של אתגר פיזי והתמסרות לנפש. כשאני שוחה אני רואה את המחשבות שלי באופן צלול ובהיר, מקבל החלטות ומדייק את עצמי ואת המשך היום. אני זקוק להטענה הזו לפני שאני נכנס לסטודיו כדי ליצור.
אליעזר פרי 14 תל אביב (הטיילת/מרינה תל אביב)

2. מרכז סוזן דלל

כשהייתי צעיר מרכז סוזן דלל היה בשבילי מקדש. גם היום הוא למעשה מקדש. מקדש לאמנות המחול. הסביבה שלו היא אווירה של חו"ל, רחובות קטנים וציוריים, מעין בועה איטלקית-צרפתית. היום המרכז הזה הוא בית לבכורות שאני מעלה בפעם הראשונה, כשהפנטזיה פוגשת קהל. הרגע שבו יצירה עולה לבמה הוא רגע מדהים ומפחיד בו זמנית. אני מרגיש שאני חושף את הלב שלי לעיניי כל. עירום לעיניי כל. ממש בקרוב נעלה את "Succus", יצירתי החדש ללהקת מחול ליאור תבורי ואני נרגש ונפעם מהמעמד הזה.
יחיאלי 5 תל אביב (נווה צדק)

3. ויטרינה

יש המבורגר אחד שהוא הכי טוב בעיר ואין על כך עוררין. הוא מזכיר לי קצת את ניו יורק והוא הגילטי פלז'ר האמיתי שלי. נוהג לפקוד את המקום אחת ל… ולהתחרע. צ'יזבורגר נוטף וצ'יפס מטוגן. יאמי.
אבן גבירול 36 תל אביב

4.אנגל5

במקום הזה נמצאת הדירה הראשונה ששכרתי בתל אביב. יש לה פינה חמה בליבי תמיד, גם עכשיו כמעט 15 שנה אחרי. אני מגיע לתל אביב פעם ראשונה, בן 23. העיר הגדולה, מחאת האוהלים. רחוב אנגל הוא למעשה סמטה הולנדית על רחוב רוטשילד הסואן שהיה סמל התלאביביות בשבילי לפני שעברתי לעיר. בכל פעם שירדתי למטה אספתי לדירה פריטי וינטג' שווים, לפני שזה נהיה טרנדי… גם היום אני פשוט אוהב לעבור דרכו ולהסתכל על חלונות הדירה. פינה של שקט במקום הכי מרכזי בתל אביב.

5. רחוב יפת22

יש סמטה ליד יפת 22 שבה נכנסים לעולם היפואי. יפו היא עולם מורכב של יופי ושל כיעור, של התחלה וסיום, של קצוות, של שונות וקבלה, של דחייה והסתרה. אני מרגיש שביפו יש פינות חמד קטנות שאני מגלה בכל פעם מחדש. אחת מהן היא זו, סמטה קטנה שהיא אי של פנטזיה. אני מדמיין שזה כמו בחורף, להתרחב על ספה חמימה ממש, לעמעם את האורות, לשתות יין ולעשות אהבה.
יפת 22 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

פחות אוהב את התחנה המרכזית החדשה. מקום מלוכלך, עמוס, מנותק. אני חושב שהוא לא מנוצל כראוי. לא נותן תחושה של בטחון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בתערוכה של איליה ואמיליה קבקוב במוזיאון תל אביב לאמנות, "מחר נמריא". המיצבים שלהם יוצרים עולם אחר שבו המציאות והדמיון מתערבבים, והמבקר מוצא את עצמו מוקף גירויים חזותיים ושמיעתיים שמזכירים גם את היומיום וגם משהו אוטופי ומוזר. התערוכה קודרת ומאתגרת, אבל בדיוק בגלל זה היא מרתקת: היא שואלת שאלות על כוח, דיכוי וזיכרון, ועדיין מצליחה לתת תחושת בריחה. יצאתי משם עם ראש עמוס מחשבות, לב פתוח ותחושה שהאמנות הזו יודעת לדבר על מה שאנחנו שוכחים לשאול בעצמנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מרגיש שראיתי את הסרט "קרא לי בשמך" כמה וכמה פעמים, וזה בלשון המעטה. השפיע עלי עמוקות. לאחרונה מצאתי את הספר עצמו בבית והרגשתי שאני חייב לקרוא אותו. הוא נתן לי השראה רבה ליצירה החדשה שאני יוצר עכשיו ותעלה בקרוב על הבמה. המראות שחקוקים לי בראש מהסרט המשיכו להתפתח דרך דפי הספר וזה היה מדהים ומיוחד. ממש פיוטי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליץ לתרום תמיד, ולא רק עכשיו,לאגודה למען הלהט"בכדי שתוכל לעזור לקהילה בתחומים רבים אבל בעיקר בשיוויון זכויות בפונדקאות ולקדם את ההזדמנות שמגיעה לנו להיות הורים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
צריך הכי להרים לעומר רז שכטר, מנהלת מרכז קהילתי בית תמי, שמאפשרת, תומכת ומקדמת אמנים ואמנות בתוך המרחב הקהילתי שלה, וגם נתנה ללהקת המחול שלי בית אמיתי מקום שבו אנחנו יכולים ליצור, להתאמן, לא להתאמן לפעמים, ולגדול. היא אישה מעוררת השראה, והלוואי שאנשים רבים ילמדו ממנה שהיציבות והבסיס האיתן שהיא מעניקה מאפשרים הגשמה אדירה לאמנות.

מה יהיה?
יהיה טוב, אין ברירה.

• העיר שלי
• מחול
• בריכת גורדון
• סוזן דלל
• ויטרינה
• רחוב יפת
• שדרות רוטשילד

>> ירדן ברקת, 26, היא רקדנית להקת בת שבע מאז 2022, ובימים אלה היא משתתפת ב-"ZŌ", יצירתו החדשה של אוהד נהרין לקאסט כפול (מומלץ לצפות בשניהם) שעלתה בבכורה בשבוע שעבר. כמו ביצירות "ממותות", "החור" ו"2019", גם הפעם בחר נהרין בסטודיו ורדה שבמרכז סוזן דלל כמרחב ליצירה – חלל אינטימי וייחודי שמאפשר קרבה בין הקהל לרקדנים ומזמן חוויית מופע יוצאת דופן, הכוללת שיתוף פעולה בין נהרין ובין המוזיקאי והדי.ג'יי תאי רונה שירצו יחדיו חוויית סאונד ייחודית ואימרסיבית ליצירה. בקיצור, אתם צריכים להיות שם.הפרטים והכרטיסים כאן.

>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו
>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי

1. הברים של פלורנטין

ברים חשוכים עם מוזיקת גיטרות פול ווליום באוויר; בשדרה הכי עמוסה בפלורנטין' תמיד ירגישו לי כמו בית. שם אני הכי אוהבת לשבת עם חברים באמת מדהימים וכל מיני שאריות של סצנת המטאל בישראל. למרות שהרבל בר האגדי שהיה בית שני עבורי, נסגר – תמיד כיף לשבת בסאצ'מו, הברלין והלניז שברחוב ויטל, שלהתיישב שם על הבר לבד ולפתח שיחה עם פרצוף חדש או מוכר גורם לי להתאהב בספונטניות של הלילה כל פעם מחדש.
והכי חשוב לקפוץ לדודות ללחם חביתה חבל על הזמן לא משנה באיזה שעה, אם אתם שם תמסרו ד"ש.
>> ברלין בפלורנטין, ויטל 1 // סאצ'מו בר, ויטל 2 // לני'ס בר, ויטל 7 // הדודות, ויטל 7 תל אביב (פלורנטין)

2. הוטל ססיל

את ההוטל ססיל של קבוצת קזינו סן רמו היכרתי דרך בן הזוג שלי שעבד שם. בכל פעם אחרי החזרות בבת שבע הייתי באה, מתיישבת לו על הבר ומנסה לנשום את האוויר שהוא נושף (בקטע אוהב לא אובססיבי מדי…). על הדרך לאכול משהו טעים מהתפריט המצויין שלהם ולשתות איזה קוקטייל, במקרה הטוב שניים 😉 ככה יצא לי להכיר את הצוות המקסים שעובד שם ולהתלהב מהאווירה כל כך, שגם כשהוא לא עובד אני רוצה ללכת לשם ללרלר עם המלצרים והברמנים.
אברבנאל 52 תל אביב (פלורנטין)

3. הבנדוד

פעם בכמה זמן, כשיש בוקר שבת שנעים לצאת בו מהבית, אני ובן הזוג שלי הכי אוהבים לקפוץ לקפה ובייגל קלאסיאצל הבנדודעל פלורנטין פינת העלייה. משהו בפשטות והשקט שבמקום הופך את הקפה והאוכל לטעים יותר.
פלורנטין 50 תל אביב

4. קליפורניה

משהו בקירות האדומים על הבר למטה תפס אותי חזק עוד כשהמקום נפתח, תמיד אהבתי לשבת שם. בתקופת המלחמה כשגרתי בלוינסקי Platz הייתי באה לשם הרבה כדי לא להיות לבד והתחברתי למקום מחדש, בעיקר לחדר למעלה באירוח חם, חברי ומלא בסטייל של תומר משה, חבר טוב והבחור עם האפרו הכי מגניב שתראו, שעושה קוקטיילים ברמה גבוהה ומלווה את הערב באנרגיות של צחוק ואווירה טובה באמת.
השוק 3 תל אביב (שוק לוינסקי)

5. המבצר

ה"4tress" או המבצר, איך שתבחרו לקרוא לו, הוא מקום חדש של חברים שנפתח בדרום העיר לא מזמן. שם היו האירועים הכי תוססים שהייתי בהם לאחרונה, כמו ערב ג'אם ג'אז שמארח עילאי קדוש מלך הג'אז והרוקנרול, הופעות חיות טורפות, מסיבות עם מוזיקה טובה והייתה אפילו תצוגת אופנה מעניינת. אי אפשר לתאר מה באמת קורה שם, אני אומרת פשוט ללכת ולחוות בעצמכם.
משה מאור 3 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נהרות של חורף בעיר.כשמגיע "חורף" למדינת תל אביב, העיר מתמלאת בנהרות של מים שלא מתנקזים לשום מקום ואני מוצאת את עצמי קופצת בגראנד ז'טה (הקפיצה הזאת בשפגט) מעל נחל לוינסקי או נהר שפירא או כל כביש אחר שהייתי צועדת בו פעם כשהיה יבש. אני לא מחוממת לקפיצות כאלה גדולות על הבוקר, ועם כמה שגשם בישראל הוא ברכה, חייבים לעשות עם זה משהו! גם על שבילי אופניים הנהרות לא פוסחים ואי אפשר ללבוש לבן בחורף יותר! אם אתם שומעים אותי: דחוף לנקז!!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פחות מחפשת את היצירות החדשות. אני אוהבת לרקוד וללמוד בתוך הסטודיו. כאן תמיד אני מוצאת זהב. נהנית מאוד ממופעים של רקדנים יוצרים שסביבי פה בעיר, כמו "מונגר" של ברק מרשל שזכיתי לראות לאחרונה, "וירוס" של הלהקה הצעירה שהיה תענוג לצפייה. אחרי הפצע שהמלחמה השאירה בליבי, גיליתי שמאוד קל לי לפתוח את הלב ולהתמסר למחול גם כצופה ובעיקר כרקדנית. בתור אחת שעובדת עם הגוף ועם הלב כל יום, אחרי כל מה שקרה מצאתי את הפאשן שלי לרקוד מחדש. זו השראה ענקית. בנוסף, לראות את החברים שלי משקיעים מזיעים ויוצרים כל בוקר מחדש, בעיקר עכשיו עם החזרות ל"זו", פותח לי את הלב וממלא אותי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השירים של להקת אלג'יר מאוד ליוו אותי לאחרונה.
שירים של Chris Cornell, בעיקר של הלהקה Audioslave למי שמכיר. באמת ממליצה. גם שירים של Deftones, והמון שירי מטאל, רוק וגיטרות שתמיד יתנו לי כוח. ולא לצחוק עליי – אבל כל שיר של ליידי גאגא יתן לי תקווה לחיים, או לפחות יעלה בי חיוך.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה שפועלת למען שיקום החטופים והחיילים, מטה משפחות החטופים. נט"ל, ואני בטוחה שיש עוד. חשוב לי מאוד לציין את"עומדים ביחד". זוהי לא דעה פוליטית – בסוף כולנו כאן ביחד למרות חילוקי הדעות, ואנחנו צריכים לשאוף שיהיה לכולנו טוב יותר לחיות כאן ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
באופן אישי, אני רוצה לחבק ולהרים לאח שלי הקטן דןברקת(שהוא כבר לא קטן בכלל), לכל חיילי ומשפחות גדוד 46 של חטיבה 401 – פלוגת דינגו החדשה ופלוגת ברקן שלחמה בעזה מתחילת המלחמה. עידו וולך ז"ל, תומר ליבוביץ ז"ל וקנאו קאסה ז"ל – חברים של אחי לנשק שנפלו בעת שירותם, מקום ענק שמור לכם בלבבות של כולנו, סליחה שהגענו למצב כזה. אני רוצה להוסיף ולחזק את משפחות החטופים, החיילים ומשפחותיהם, נפגעי הנובה, המשפחות השכולות, החטופים שחזרו הביתה, ואלו שלא. אני לא יכולה לתאר כמה כוח צריך בשביל להמשיך קדימה.

מה יהיה?
מה יהיה? יהיה טוב. בסוף אנחנו יצור שנועד לשרוד. למדתי בשנתיים האחרונות לחבק יותר ולאהוב את כל האנשים שחשובים לי וסובבים אותי, אחרת אני עלולה להפסיד בגדול. למדתי לחייך יותר ולפתוח את הלב, גם אם זה דורש לשחרר קצת את הברגים שמחזיקים את הקופסא. וגם לצאת ולחיות קצת את הסרט שתמיד אמרו לי שאני חיה בו:) אני ממליצה לנו התל אביבים להשמיע את הקול שלנו, לצאת ולהפגין, להשפיע ולהצביע, לפתוח את הלב, לחבק ולהקשיב יותר. עד שיהיה שינוי אמיתי במדינה שלנו (ולא, אני לא מדברת על מדינת תל אביב), אנחנו יכולים לשנות את עצמנו ולדאוג למקום שבו לכולנו יהיה נעים לחיות.

• העיר שלי
• להקת בת שבע
• מחול
• פלורנטין
• בנדוד בייגל
• קליפורניה
• המבצר

>> עלמה קרבט שמש (תעקבו דחוף) היא טאלנטית עולה בתחום המחול והכוריאוגרפיה, ובשבוע הבא (שישי, 19.12 12:30) היא תציג בתיאטרון התיבה היפואי את "סכר", דואט מוזיקה ומחול שיצרה יחד עם שרי זק לוי, מופע אינטימי ורב-תחומי שבו האמנויות שזורות זו בזו ליצירת מרחב מופשט ורגשי, המתעקש לשמר את היכולת לחלום גם בתוך מציאות מתפרקת.ואתם כמובן רוצים להיות שם.

>> המקום הכי חו"ל בעיר ופיצה צפונית קטנה // העיר של סיסיליה סיוון
>> השכונה הכי ירוקה ומקום לעבוד וללמוד בו // העיר של אנה ברשטנסקי
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. קפה אמירה

לא נשארו הרבה מקומות בעיר שעונים על ההגדרה "בית קפה שכונתי". קפה אמירה איכשהו מצליח לשמור על אופיו ככזה. כשאני אומרת בית קפה שכונתי, אני מתכוונת שהבריסטה זוכר איזה קפה אני שותה, ומסכימים לתת לי קפה גם אחרי שגיליתי שיצאתי ושכחתי את הארנק בבית. זה עסק ידידותי, אינטימי ונטול אגו – אווירה פתוחה ונדיבה, תמיד יש מקום לשבת, כולם סופר נחמדים – לקוחות ונותני שירות כאחד. והקפה טעים, המאפים וואו, הסנדוויצ'ים מושלמים. תמיד משמח להגיע לשם ותמיד אני יוצאת עם תחושה טובה.
הפלמח 28 תל אביב (יד אליהו)

2. בוסר

אין כמו הבוסר, לא היה כמו הבוסר, לא יהיה כמו הבוסר. כשיש לי ערב פנוי אני קודם כל אנצל אותו כדי ללכת לבוסר. תמיד כיף לי בבוסר. אוהבת להשתכר מיינות כתומים ולאכול גבינות מדהימות. למה לא.
החשמל 5 תל אביב

3. טשרניחובסקי 6

ממשיכה עם הווייב האינטימי והשכונתי כי זה ספציפית הטעם שלי. פשוט הכי כיף להגיע לעסקים שאת מרגישה שמכירים אותך בהם, יודעים מה את אוהבת, ואת גם יודעת מה תקבלי. טשרניחובסקי היא מסעדה פורטוגלית, מתוקה,חסרת פוזה במובן הכי טוב שיש, עם אוכל מדהים, שירות מפנק, ומבחר יינות לא יאומן שהם מייבאים עצמאית מפורטוגל ואפשר למצוא רק שם. זה המקום הקבוע של המשפחה שלי בשישי בערב ואנחנו תמיד נהנים שם ברמות.
טשרניחובסקי 5 (כן, 5) תל אביב

4. Shine

החנות של אליס דהן בכיכר מסריק. ליגה אחרת של בגדים, באמת. הגזרות הכי טובות, בדים הכי נעימים, צבעים הכי מדויקים – הכל. התאהבתי באליס ובשיין לפני כמה שנים לאחר שהיא הזמינה אותי להצטלם לקמפיין שלה. מאז, כל פעם שיש לי יצירה חדשה אני מתקשרת לאליס, ובנדיבותה היא פותחת עבורי את שערי החנות שלה. אני מודדת את כל הבגדים שיש בערך עד שאני מוצאת את התלבושת שמדויקת לי. פשוט הכל כך יפה – כך שקשה לבחור! הבגדים שלה כל כך אלגנטיים ופשוטים, משלבים נשיות ותחושה של טום-בוי במובן שאני יכולה מאוד להזדהות איתו. המחירים לא תמיד נוחים אבל כל בגד שווה את ההשקעה, כזו שהולכת איתך שנים קדימה. בגדים לחרוש עליהם.
שדרות מסריק 12 תל אביב

5. תיאטרון התיבה

תיאטרון התיבה הוא ללא ספק אחד המקומות האהובים עליי בעיר. זה מקום שמרגיש כמו פנינה נחבאת, כמו סוד של יודעי דבר. באמצע חצרות יפו יש אולם הופעות רב תחומי – מוצאים את השלט, יורדים במדרגות, חושבים שהגעתם לחניון מצחין אבל לא – תפנו ימינה ותגלו אולם עם האקוסטיקה הכי טובה בעיר ואווירה קסומה. יש שם בעיקר הופעות מוזיקה אבל לא רק – גם מחול, תיאטרון, כנסים, וכל מיני הופעות שמשלבות כמה תחומי אומנות ביחד. תיאטרון התיבה הפך לבית השני שלי בתהליך יצירת "סכר". עשיתי שם רזידנסי במשך שנתיים על יצירה משותפת שיצרתי עם הזמרת שרי זק לוי, דואט של מוזיקה ומחול שלוקח השראה משירה של יונה וולך "סכר". אין הרבה מרכזי תרבות בעיר שמתנהלים בנדיבות ובאדיקות כמו התיבה. אני כל כך אוהבת להופיע שם, ולכן החלטנו לציין שם שנה לבכורה של "סכר" ולקיים הופעה ב-19.12 (יום שישי). יהיה מדהים.
שדרות ירושלים 19 יפו (חצרות יפו)

6. גינת הכלבים בלה גארדיה

מזה שלוש שנים אני גרה ביד אליהו ואני שרופה על השכונה הזאת, בעיקר בגלל תחושת הקהילתיות שמצאתי בה. מה שכן, אין לנו בר בשכונה, וזה מבאס.אבל יש חלופה: הפעילות הלילית מתרחשת בגינת הכלבים של לה גארדיה. אני מגיעה לשם כמעט כל ערב עם הכלב האהוב שלי לוק, וזה פשוט כיף גדול. הכלבים כאלו מתוקים, לראות אותם משחקים מנקה את הראש והלב. ככה לאט לאט לומדים להכיר גם את האנשים שמאחורי הכלבים – נוצרו לי חברויות חדשות מתוך חיבורים של כלבים – כמו ילדים בגן.

הטלפון שלי מלא במספרים – יעל אמא של לני, ג'יין אמא של ביאנקה, אורי אבא של ג'רמי. ומתחילים להכיר – פתאום מישהי בהיריון, מישהו מתחתן, ההיא מתגרשת, אחר מגיע עם מדים ואת מגלה שהוא עשה מילואים כבר שנה וחצי. אני מוצאת את עצמי מנהלת שיחת חולין בחצות עם לאה בת ה-70, מורה לספרות. אני עפה על זה. מאלפי כלבים אומרים שגינות כלבים זה רע לאילוף אבל בגינה הזאת יש אחלה אנשים שמחנכים את הכלבים שלהם ואני מאוד ממליצה לכם לבוא לשחק איתנו!

מקום לא אהוב בעיר:

מדרחוב נחלת בנימין.הפך למקום בלתי אפשרי בעיניי. וגם רוטשילד בסופ"שים. שונאת את הצפיפות, קורקינטים דורסים אותך, אנשים מכבים עליך סיגריות, מלא חבר'ה שבורים שיכורים מהתחת… פחות אהבתי. בכללי, כל מקום בעיר שאני הולכת בו ואני יודעת שאני לא אפגוש אף אחד שגר בעיר שלי – פחות כיף לי להגיע אליו. זה קצת מתנשא אבל זו האמת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "יום הולדת של דני נוימן" בשיתוף הילה גלוסקינוס – וואו. אני לא בן אדם של תיאטרון אבל הלכתי פעמיים כי צחקתי ובכיתי כל כך הרבה בפעם הראשונה שהייתי חייבת להבין מה קרה שם ולכן חזרתי שוב. ההצגה הזאת נוגעת בנושאים סופר חשופים עם כל כך הרבה רגישות, חכמה, הומור ועצב. באמת ממליצה לכולם ללכת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה"יקומות" של רועי כפרי וגון בן ארישעלתה בכאן 11 היא ללא ספק הדבר הכי חכם, מצחיק, מופרע, מדויק וגאוני שראיתי בטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות. היא נתנה לי תקווה והזכירה לי כמה כישרון יש בארץ הזו. וגם,היא מצליחה לתאר חוויה של שבר – חוסר היגיון, חוסר אחיזה בעולם, שבירת מוסכמות בצורה כל כך מקורית. נשארתי מרותקת למסך בכל דקת צפייה. תודה לכם על זה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד.היחידים שלא מפחדים לדבר על שותפות ועל חיים משותפים של ישראלים ופלסטינים בארץ הזאת. בעיניי זה הפתרון היחיד שאפשר לצלוח איתו את המצב הבלתי אפשרי שאנחנו נמצאים בו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל החברים שלי שנלחמים על לעשות אומנות ולעשות פה טוב ולהפיץ אור, למרות שזה קשה ואין כסף לכלום ובקושי יש קהל ואי אפשר לתכנן קדימה שום דבר. הם עובדים רק מהלב ומתשוקה, ללא שום הבטחה שאשכרה ייצא מזה משהו, ובזכותם זה יכול להיות מקום מדהים לפעמים. אבלללל… אם אני צריכה לבחור אחד – אז אני בוחרת בארוס שלי, בעלי לעתיד, עמרי קרן, שמוציא בקרוב אלבום חדש ובאופן כללי הוא הבן אדם האהוב עליי בעולם אז בא לי להרים לו.

מה יהיה?
לא יודעת, אין לי תשובה חכמה לתת. לפעמים אני מרגישה שאין למקום הזה סיכוי ולפעמים מרגישה שאין סיכוי שאהיה במקום אחר.

• העיר שלי
• מחול
• בוסר
• טשרניחובסקי 6
• קפה אמירה
• שיין
• התיבה
• גינות כלבים
• נחלת בנימין

>> ליאור לזרוף (למה שלא תעקבו) היא רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול, והיא גם המנהלת האמנותית של פסטיבל מחול חדש הראשון של עיריית תל אביב-יפו,שלושה ימים של חגיגת מחול עכשווי פורץ דרך במרכז קהילתי מגיד (נורדאו 63). במרחבי המרכז יתפרסו מופעים קצרים וארוכים – מהחללים הפתוחים והרחבה החיצונית, דרך הופעות אינטימיות בסטודיו ועד מופעים מרגשים באולם המרכזי. לצד עבודות למחול עכשווי יוצגו מופעים לכל המשפחה: מופעי ילדים, הופעות חיות, ערבי תקלוט ושיתופי פעולה מפתיעים עם אמנים מתחומים מגוונים.פרטים, הרשמה וכרטיסים כאן.

1. אל מונדו

קצת חוששת לחלוק את ההמלצה הזו כדי שיהיה לי מקום פעם הבאה שאני הולכת. המקום הכי טוב בעיר, שאפשר לצאת אליו מהבית ולהרגיש יותר בבית מבבית. תמיד יגיע אליך לשולחן הפתעות שלא הזמנת, גם אם זה פיצוחים, עוגיות ולפעמים אפילו אבטיח שלם חתוך למשולשים יפים.
בן זומא 6 יפו

2.סנט ג׳אפה אירועים ונרות

אווירה וסטייל בעיר העתיקה. פעם בשבועחגי אשל פותח בערב את המקום הקסום שלובעיר העתיקה לערב של יין וריח משכר של נרות.
מזל דגים 3 יפו

3.מרכז קהילתי מגיד

עיריית תל אביב-יפו, עשיתם לפחות משהו אחד נכון! מרכז שמשלב מענה לכל כך הרבה מתושבי השכונה, ולי באופן אישי בתור כוריאוגרפית, רקדנית וגם מורה למחול שמלמדת במרכז – סטודיואים עם תקרה גבוהה וחלונות גדולים עם נוף על כל העיר, רצפת מחול מקצועית, מיזוג אוויר וגם מערכת סאונד ברמה גבוהה, באמת חלומה של כל אמנית מחול.
שדרות נורדאו 63 תל אביב

4.מוזמביק

לכל אוהבי המרגריטות- זה המקום!!!
נחלת בנימין 29 תל אביב

5.קו המים

מפתיע אולי, אבל על אף שאני גרה בעיר כבר שש שנים, הים אף פעם לא היה ההיילייט שלי. כל העניין של להיכנס למים, לשבת בחול ולהיות בדריכות שמא יפגע בי כדור של מעגל מקפיצים – פחות מדבר אליי. דווקא בלילות, כשהחושך יורד והחופים כמעט מתרוקנים, אני מוצאת שם את המקום שלי. אחת ההנאות הגדולות והמרגיעות ביותר בשבילי היא פשוט לצעוד לאורך קו המים, עם מוזיקה טובה באוזניים, ולמצוא את האיזון בסוף יום ארוך.

מקום לא אהוב בעיר:

שבילי האופניים, שלפעמים פוגשים בהם באמצע הדרך עץ, או עמוד או ארון חשמל, או שהם סתם מחליטים להסתיים להם ככה ללא הודעה מוקדמת וללא תחליף. שבילי אופניים בסביבה עירונית הם ברכה! אבל במבחן המציאות הם עדיין צריכים שדרוג רציני.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כל האירועים של גיל קרניאל שהם תמיד, מדויקים ויוצרים רגעים אמיתיים של חיבור בתוך בליל המציאות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בתור מי שהייתה תולעת ספרים בילדותה, אבל בשנים האחרונות לא היה לה יותר מדי זמן לפתוח ספר – לא הרבה אחרי פרוץ המלחמה התחלתי לקרוא את"אישה בורחת מבשורה"(דויד גרוסמן), לאט לאט, עמוד אחרי עמוד. בתור מי שבן הזוג שלה במילואים ואח שלה הקטן לוחם קרבי, הספר הזה יותר מהכל נתן לי משהו להזדהות איתו. את הכמה עמודים האחרונים של הספר עוד לא הצלחתי להגיע לקרוא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פורום נשות המילואימניקים. העורף האמיתי של המדינה שלנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שבן או בת הזוג שלהם נמצאים במילואים בשנתיים האחרונות.

מה יהיה?
מי יודע. בינתיים, נעשה את הכי טוב שיהיה טוב. בשביל זה, בצעד הקטן שלי, יזמתי יחד עם עיריית תל אביב-יפו אתפסטיבל מחול חדש. פסטיבל מושקע ברמות שמביא יצירות מחול עכשוויות אל לב הצפון הישן בחול המועד סוכות. אחר הצהריים עד הלילה גדושים באמנות, מחול, מוסיקה ותקלוטים, ובבקרים מופעי ילדים וסדנאות – חלקם גם בכניסה חופשית! לכל מי שלא ברח לחו״לֹ בחול המועד – בואו לעשות לעצמכם טוב.

• העיר שלי
• מחול

>> דנה ספיר היא יוצרת רב־תחומית, במאית וכוריאוגרפית זוכת פרסים, שתעלה ב-7 וב-8 בספטמבר את Dance in Peace 107 במוזיאון תל אביב – מופע שנולד מתוך מציאות ה־7 באוקטובר וממשיך עד לעצם היום הזה. המופע משלב מחול, שירה, מוזיקה חיה, פלמנקו, אופנה, וידאו־ארט ואמנות אווירית ומציע חוויה אמנותית־קהילתית של איחוי ותקווה. שזה בול מה שאנחנו צריכים עכשיו.עוד פרטים וכרטיסים כאן.

1. רחובות העיר של ימי שישי

אחרי תרגול יוגה קבוע אני הולכת בדרך כלל לשוק לוינסקי לשיטוט חסר תכלית של השראה שבו אני סופגת ריחות, צבעים ואנשים שמקבלים את הסופ״ש. קלישאתי ככל שזה יהיה, יש משהו בדחיסות הישראלית של לפני השבת, שמראה לי שגם בזמנים קשים חשוב לנו ללכת להביא פרחים הביתה. אם אני רוצה בראנץ׳ מיוחד שמרגיש על גבול הסודי, אני אוהבת מאוד את קפה סוסייטי שפתוח רק בשישי – מקום קטן של גרוב, ג׳אז ואווירה של מחוץ לזמן רק שהוא באמצע השוק.
>> קפה סוסייטי, זבולון 13 תל אביב

2. מסעדת בטשון

מקום אחד ויחיד של אוכל מקומי, מהדייג לצלחת. מצליח להיות מעולה, יצירתי וטעים ועדיין להשאר בגובה העיניים ובמחירים נגישים שמתעקשים לא להשתנות עם מה שקורה בחוץ. השף הצנוע שעומד מאחורי הבר ומבשל עם הטבחים הוא אלכס מאוס, האיש של תאומתי וגיסי ומכאן שהמקום הוא בית. אבל זה לא משנה כי כותבים עליו כל כך הרבה מבקרי מסעדות שזה יהיה שקר להשמיט אותו מכאן מטעמי קרבה.
>> קרליבך 29 תל אביב

3. מוזיאון תל אביב // ת"א תרבות דה וינצ'י

בגזרת האמנות יש שני מקומות, ברוח יציבה של פעם וברוח האמנות החדשה.
מוזיאון תל אביב, שבו גם עולים המופעים הקרובים של Dance in peace 107 ונותן לנו בית לתקופת העבודה – יש במוזיאון משהו צח של אמנות, כאילו נותן לה כבוד שרק בשבילו שווה להעביר שם רגע. צמוד אלינו לאולם רקאנטי יש תערוכה שהיא כמו סוד הגן הנעלם בתוך מבנה, ממליצה ללכת שם לאיבוד.
ותא תרבות דה וינצ׳י – ברוח הדור החדש של התרבות המקומית והמקום השני שבו אנחנו עובדים על היצירה – יש בו אווירה של אמנים במסדרונות שעוסקים בפיצוח, שוברים את הראש וחיים אמנות. אני אוהבת את הצוות, את חדוות העשייה ואת הנסיון להביא משהו שהוא אחר, שמקדש תהליכי יצירה ולא תוצר.
>> שאול המלך 29 תל אביב // דה וינצ'י 14 תל אביב

4. גלישה בחוף הצוק

על הנייר זה תל אביב והחוף הכי קרוב לבית שהביא אותי לגור בתל אביב אחרי שנים במושב, בשביל הים. בשביל להסתכל על הקו של האופק ולהיזכר. זה מקום של להיות בעיר אבל לא – שם אני פוגשת אנשים עם נשמה של מושב שדופקים בדלת כשהם רוצים חצי כוס סוכר וחברים שפותחים גם בלי לדפוק. לשם אני הולכת לגלוש, לנקות את הראש והרעש ולתת להכל להיספג לתוך המים.

5. שחר אבנט // Petit Pois

בגזרת האופנה, שידועה כקרובה לליבי, יש את החנות של Shahar Avnet, שיחד אנחנו הולכות דרך אמנותית ממושכת. החנות מלאה בדמיון וצבע חסר גבולות, שלא מתכופפת לאופנה המקומית של ג׳ינס וטי שירט. בהמשך הרחוב יש את Noon, שהרומנטיקה והפרחים שלה אצלי חזק במלתחה ומה אכפת לי גם לספר על Petit Pois בנווה צדק כדי להרים למעצבות מקומיות שממשיכות למרות הכל לעשות כאן יופי.
>> שחר אבנט / שינקין 26 תל אביב // Noon / שינקין 43 תל אביב // פטי פואה / שבזי 33 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מה שחסר בעיני בעיר הוא מרחב נגיש לתרבות עצמאית. אמנים ויוצרים רבים שרוצים להתפתח ולהביע את עצמם נתקלים בקשיים – החל מהוצאות גבוהות שמצריכות משאבים שאין לכולם, ועד לצורך לעבור דרך גופים ממסדיים או מסגרות רשמיות כדי לזכות בבמה. גם כאשר כבר מתקבלים ליוזמה קיימת או לפסטיבל, לרוב התקציבים המוקצים מצומצמים ולא מאפשרים ליצור חוויה מלאה או לממש את הפוטנציאל האמנותי, שלא נדבר על לשלם לאמנים.

חשוב לומר שתל אביב נחשבת לעיר שמשקיעה בתרבות, אך במציאות האמן העצמאי כמעט ואינו חש את התמיכה הזו באופן ישיר. במצב כזה התרבות העצמאית מתקשה לפרוח, ולעיתים היוזמות מתממשות רק כאשר היוצרים לוקחים הכל על עצמם. נדמה לי שיש כאן הזדמנות גדולה לעיר לתמוך, להקל ולאפשר יצירה מגוונת וחיה, שתעשיר את המרקם התרבותי של תל אביב ותפתח אותו בפני קהלים רחבים יותר.
כמו כן, מה נסגר עם מחירי חניה וחניונים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתוכי מתקיים משחק משיכה בחבל של שני קולות. אחת שרוצה לבחור לברוח לאיפה שטוב, והשנייה בצידו השני של החבל שבוחרת להשאר ולהאבק למען מה שטוב פה. הקרע הזה בין מצוי, לרצוי המדומיין ולפנטסטי, הוא חלק בלתי נפרד ממני ומהיצירה שלי, ומכאן שלכל אחת מהן יש תשובה אחרת לשאלה.

עם האני שצוללת לתוך אמנות כדרך חיים, אבחר בסרט החדש על בוב דילן או בסרטים של ווס אנדרסון – שהזכירו לי שוב שלאמנות אין חוקים ואת החוקים שאנשים אחרים לומדים, הם לומדים כי מישהו דבק והלך עד הסוף עם האמת שלו. אם תשאלו את האמנית החברתית והאקטיביסטית שבי – אבחר בסרט דוקו המחול Puppet Party של איתמר גלינה, שרוקד ביצירה שלי, שנוגע במורכבות הרגשית של התמודדות עם טראומה, ובדואט המחול Ah …I see של יוסי דניאל, שגם רוקד ביצירה שלי, שפשוט נגע לי בלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כל שיר של נינה סימון בדגש תקופתי על Wild Is the Wind, הספר "שירת סרטני הנהר" שאפשר לי להעלם לתוך עולם דימויים עשיר ואחד מהקטעים בו אפילו מצא את דרכו לתוך היצירה. ולצדם, יש לי אוסף טקסטים שנאסף במשך שנים – עמוד התווך של שיעורי היוגה שאני מלמדת. מושיב אותי עמוק בתוך השבר המקומי, ובו בזמן פותח שוב ושוב דלת אל התקווה. זה האחרון שמצאתי:

אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל לְכָל מַה שֶּׁנִּשְׁאָר
פֹּה אִתָּנוּ וְלֹא עוֹזֵב וְלֹא נוֹדֵד כְּצִפּוֹרֵי הַנְּדוֹד
וְלֹא בּוֹרֵחַ צָפוֹנָה וְלֹא דָּרוֹמָה וְלֹא שָׁר:
״לִבִּי בַּמִּזְרָח וְאָנֹכִי בִּקְצֵה מַעֲרָב".
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר לָעֵצִים
שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת עֲלֵיהֶם
וְסוֹבְלִים לַהַט קַיִץ וְקֹר חֹרֶף
וְלִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם
וְסוֹבְלִים יוֹתֵר מִבְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשְׁלִיכִים הַכֹּל.
אֲבָל מֵעַל לַכֹּל
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל
לָאוֹהֲבִים שֶׁנִּשְׁאָרִים יַחְדָּו לְשִׂמְחָה וּלְצַעַר וּלְשִׂמְחָה.
לַעֲשׂוֹת בַּיִת, לַעֲשׂוֹת יְלָדִים, עַכְשָׁו וּבָעוֹנוֹת הָאֲחֵרוֹת.
(יהודה עמיחי)

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המונח התנדבות בתקופות כאלו מקבל הרבה פנים. בעיני כל מי שעומד לצד משפחות החטופים כל ערב או פעם בשבוע בקפלן הוא מתנדב. אין שום דבר יותר דחוף או חשוב, מהחזרת כל החטופים והחטופות, כולם הביתה. לתפיסתי, בית זה מקום שחוזרים אליו. אם אי אפשר לחזור, זהו לא בית – אז אני ממליצה להתנדב בזה ללא לאות ולחזק את המשפחות בכל דרך.

אני ממליצה שנתנדב כולנו בלשקם את הפצע הישראלי כל אחד דרך ערוץ שעובד לו, האמת שלי היא שאנימתנדבת מאז אוקטובר ב Heartivism, תנועה תרבותית-אמנותית-חברתית שהקמתי שבה כל המשאבים הולכים לטובת הנושאים האלו, ככה שאם אמנות ותרבות הם ערוצי ההשפעה שלכם – אתם מוזמנים לפעול איתנו. ליבי גם עם מתמודדי טראומה ופוסט טראומה, קשישים וניצולי שואה, אנשים שאיבדו את ביתם – לא חסר. בתוך שבר כזה גדול אנחנו נדרשים להתייצב בסדר גודל של אנשים שפעם נקראו לבנות כאן מדינה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מי שנשאר.
מי שמתמודד, חולם על מציאות אחרת ופועל למענה. מי שבוחר לא לצפצף למרות שהרמזור כתום.
בספציפי מרימה לרעות ענברשהתוכן הפוליטי והחברתי שלה ישיר, לא מתנצל ומדבר לכולנו בגובה העיניים.

מה יהיה?
מה שנעשה שיהיה. אם לא, הלך עלינו. להתייאש זה פריווילגי.
לתחושתי השבר יעמיק עוד ועוד, כל פעם שאנחנו חושבים שאי אפשר עוד, אנחנו מגלים שאפשר, ונדרשים לנוע עם מה שיש – ואז יהיה רגע שנהיה מוכרחים להבין שאין טעם לברוח מהמציאות כי היא תמיד שם ושהדרך היחידה החוצה היא לעבור דרך. אני רוצה להאמין שנישיר מבט ונסכים ללמוד מהמציאות הזאת, ביחד. אין ברירה. שנפעל בעוז כדי לעבור דרך הסדקים – עד שנצא מהצד השני מנצחים. לא במלחמות, אלא כאנשים שמאמינים שאפשר ליצור כאן משהו חדש וטוב. שלא נחכה לתקווה אלא נעשה למענה ונגלה שצדקנו לאורך כל הדרך – שמספיקים כמה אנשים אמיצים כדי לחולל שינוי ושאנחנו בעצם הרוב.

• העיר שלי
• מחול
• פרפורמנס
• שוק לוינסקי
• בטשון דגים
• מוזיאון תל אביב
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• חוף הצוק
• שחר אבנט