>> "אירוע שנאה ותקווה!"ינחת על פסטיבל סאונדטראק בשבוע הבא(רביעי 19.11 21:30), ויציג חגיגה שלמה סביב להקת הת'ראש מטאל הגרמנית והמונומנטלית קריאייטור, עם סרט חדש ואיוונט מטאל לפנים, כולל הקדמה קצרה של ישי שוורץ, יבואן הופעות המטאל הבכיר בישראל ומי שעומד מאחורי ארבע מתוך חמשת ההופעות של קריאייטור בארץ. לאחר ההקרנה תתקיים שיחת זום עם הבמאית קורדולה קבליץ-פוסט בהנחיית המוזיקאי אלכס דרול יונוביץ', מחוץ לאולם יהיה גם דוכן פופ-אפ של המטאל-שופ, ויותר טוב מזה יכול להיות רק טור של ישי שוורץ על הלהקה היחידה במטאל שמצטטת את חנה ארנדט ומכינה כבר יותר מ-40 שנה קוקטייל מולוטוב מוזיקלי נגד הרוע. בואו פוגו.

>> סאונדטראק: האיש הקטן מהטלוויזיה. יואב קוטנר לימד אותנו הכל
>> סאונדטראק: הילד הזה נעלם ב-1932. הגיע הזמן לתת לו קול חדש לגמרי
>> סאונדטראק: אני כל כך אוהב ליצור קליפים. זאת טעות שתיגמר בכאב לב

"אתה מבין, אני דווקא רציתי להיות חלק מהמערכת… אבל הריח של הברזנט השרוף עושה לי כאב חד בקרקעית הבטן" (אהוד בנאי/מקרה קב"ן)
הקב"ן שלי היה Extreme Aggression, אלבומה הרביעי של Kreator שיצא ב-1989 עם נפילת מסך הברזל, הוא תפס אותי בן 14 וחצי בשיא הספיגה המוזיקלית והרעיונית. הקב"ן מגרמניה (Essen, עיירת פועלים אפורה) הקצין את האלמנטים שכבר נחרטו בי הודות ל-Master Of Puppets ו-Rust In Peace (מטאליקה ומגהדת'): האינדבידואל מעל לקולקטיב, המדינה היא כלי ולא מטרה קדושה, אלו שמובילים אותנו הם גם אלו שמבצעים בנו ניסויים. אלא שבעוד שתי ענקיות המטאל היו באופיין פוליטיות יותר, אצל Kreator המסר היה פרסונלי על חוסר האונים של השונה בחברה אטומה והרסנית, וזה ירה בכל החזיתות כששיר הדגל מבחינתי היה Some Pain Will Last, צעקה מזוקקת של זעם ודמעות.

ב-1992 Kreator הגיעו לישראל, רובי פורל הביא אותם. כך התחלתי את דרכי בעולם ההפקות. הדבקתי פוסטרים של המופע על קירות רעננה והרצליה, זוכר את עצמי בהופעה ברוקסן מתפרע כמו מטורף, הם הגיעו עם האלבום Coma Of Souls (מישהו אמר חברה אטומה ולא קיבל?), ולפניהם ניגנו Amaxez שאני חייב להזכיר את שמם ומי שהיה שם מבין ויודע. Kreator חשפו שיר חדש: Europe After The Rain, שיר זועם בעל אופי חצי פאנק שמוחה על עליית הימין הפאשיסטי באירופה. עפתי.
יומיים אחר כך הם ירדו באוטובוס למדבר יהודה לצלם את הקליפ לשיר הנושא לאלבומם הבא Renewal.

שנת 1992 והחברה הרבה יותר פתוחה, אווירה של שינוי בעולם, גם בארץ. Renewal לוקח את הלהקה למחוזות המטאל המתועש, סמפלרים, ריפים קטועים, וטקסטים הרבה יותר חדים כנגד הדת, הפאשיזם והצד הרע של המהפכה הטכנולוגית. רוב המעריצים פחות התחברו, בעיני זו היתה גאונות. הקליפ שודר באופן קבוע ב MTV.

ובכלל, Kreator כלהקה גרמנית לא פחדה להתמודד באומץ עם העבר ההיסטורי, עוד בשנות השמונים והתשעים ובמידה רבה יותר בשנות האלפיים. סולן הלהקה Mille Petrozza, חצי איטלקי במוצאו, החל מסוף האייטיז לתת בכל הופעה "נאום" שהלך והתארך עם השנים כנגד הלאומנות באירופה. בעולם המטאל של האייטיז הטקסטים ש-Kreator החלה לעסוק בהם מ-1987 והלאה היו נוף חריג. לא היו להם שירים על שטויות. הכל היה סופר רציני, עם מסר. נכון שרמת העומק ידעה מאז עליות וירידות אבל המהות תמיד שם. אני חושב שחלק מהסיבה היא שפטרוזה עצמו גדל על דד קנדיז ו-Bad Religion וקייט בוש וסוניק יות', יד ביד עם המטאל הקלאסי. כשאתה גדל על אלו ככותבים, סביר להניח שלא יצאו לך טקסטים על דאחקות או על זומבים.

פאסט פורוורד על הניינטיז שהיו מלאות באקספרימנטים מוזיקלים (אלבומים כמו Endorama האמיץ למשל וגם ביקור הזוי ב-1996 של הלהקה ב… נתניה) ובתחילת המילניום Kreator חוזרת עם אלבום בשם Violent Revolution שמזכיר מאד את Coma Of Souls (גם בעטיפה), עם שיר נושא שמדמה את בני האדם כבשר למכירה באטליז. פטרוזה עצמו, צמחוני שהפך מאז לטבעוני ,מלווה את השיר בקליפ בהתאם. Second Awakening מאותו אלבום עוסק באנטישמיות באירופה כשהטקסט נע בין הצדעה לכושר העמידה היהודי לבין סיפור הישרדות אישי כביכול, אבל המילים על "אלפיים שנות רדיפה" מחדדות.

שנה לאחר מכן טסתי לגרמניה להקליט אלבום עם להקתי דאז, Nail Within. המפיק היה האריס ג`ונס שהפיק אלבום של Kreator ב-1986. הזמנתי את פטרוזה להתארח באלבום, והאיש לקח רכבת של 5 שעות כל כיוון והגיע לסטודיו כדי להשתתף ולשיר. אני זוכר את עצמי באולפן מחלק לו הוראות מהקונטרול, "תשיר ככה, תחדד את המילה ההיא", ופתאום קולט שאני בן ה-14 וחצי מרעננה אומר לסולן של Kreator איך לשיר באלבום שלי. הוא נתן שם הופעת אורח שלא אשכח והרים את השיר. הוא גם לא לקח ממני שקל. בא עם כל הנשמה.

האלבום Enemy Of God כבר הביא הקצנה טקסטואלית, "הם לא אוהבי האלוהים, הם אויבי האלוהים" אמר אז פטרוזה בראיונות על אל קאעידה ומחבלי האיסלם הקיצוני. האלבום הכיל גם את השיר Suicide Terrorist והמסר היה ישר לפנים, בלי דימויים, הראיונות שנתן אז פטרוזה היו בהתאם: "ההיכרות אתכם כישראלים נתנה לי לראות את הצד השני של המטבע, הצד שבדרך כלל לא מראים בתקשורת האירופאית. ארגוני הטרור שונאים גם אותנו כגרמנים והפתרון חייב להיות גלובלי, המלחמה בהם צריכה להיות עולמית, זו לא רק בעיה של ישראל", כך בראיון שערכתי עמו ב-2005 עם צאת האלבום.

עברו 4 שנים והשיר Warcurse מתוך האלבום Hordes Of Chaos ממשיך ומקצין את הקו האנטי-נאצי. בנקודה הזו פטרוזה מקדיש לימין הפאשיסטי מגוון שירים בהופעות, מ Flag Of Hate הישן והעצבני, דרך Riot Of Violence שהיה השיר הפוליטי הראשון שלהם. מעניין למי היה מקדיש כיום את Hidden Dictator מ-1990 אם היה מנגן אותו בלייב.

ב-20 השנים האחרונות התחלתי אני להפיק את ההופעות שלהם בישראל, פעם אחר פעם, מופע אחר מופע. הפכתי לישראלי שהכי מזוהה איתם, בארבי אחר בארבי, ואז רידינג, ובארבי וחוזר חלילה. מהופעה להופעה הקהל הלך וגדל. תמיד שילבתי את ההופעות עם הדפסה מקומית של האלבום שיצא באותה השנה. שתבינו: הדפסות מהדורה ישראלית של אמן בינלאומי זה דבר שהיה מנת חלקם של אמני מיינסטרים עד סוף הניינטיז. ב-20 השנה האחרונות לא מדפיסים בישראל אלבומים בינלאומיים כמעט, לא של מטאליקה ולא של דפש מוד ולא של ברוס ספרינגסטין. של מי כן? של Kreator, אלף עתוקים פיזיים של דיסק (!) מכל אלבום שיצא ב-20 השנה האחרונות, מה זה אומר על הקהל שלהם בארץ? שהוא לויאלי. מה זה אומר עלי? שאני יותר אידיאולוג מאיש עסקים. שאני עדיין בלב המעריץ ההוא מרעננה.

באחת ההופעות שלהם בבארבי נתנה הלהקה אישור להשתמש בקטעי צילום עבור קליפ של "אורפנד לנד" המספר סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים בין ערבייה מוסלמית לצעיר ישראלי תל אביבי, הקליפ שיצא רשמית בעולם עורר כמובן שיח אקטיבי ולא ירד מהכותרות.פטרוזה עמד גם לא פעם לצד הקהילה הגאה ושיר כמו Side By Side, שיוצא נגד הומופוביה ונכלל באלבום Gods Of Violence, אומץ בחום על ידי מטאליסטים רבים מהקהילה ומחוצה לה.

אין הרבה אמנים שהשפיעו עלי מוזיקלית ורעיונית כמו Kreator. כתף אל כתף איתם אני שם את מטאליקה, את ניק קייב, ספרינגסטין, הקיור ושלום חנוך. כן הם ב-Level כזה. כשאני מסתכל פנימה לנפש ובודק באמת מי בנה אותי רעיונית, גוף העבודה שלהם ובעיקר בין השנים 1988-1992 היה לי מצפן ומורה דרך ומנחה אותי עד היום בלא מעט נקודות בחיים. הסרט שיצא השנה, Hate and Hope שיוקרן בשבוע הבא בסינמטק תל אביב בפסטיבל סאונדטראק, הוא הזדמנות נהדרת גם למי שלא מכיר ובוודאי למי שכן לבוא ולחוות את היופי הייחודי שבלהקה הזו. "המציאות מפחידה יותר מכל סרט אימה או אלבום מטאל" אמר פטרוזה בראיון ב-1991. מי כמונו מבין, מי כמונו מזדהה, מי כמונו יודע.

• ❤ תרבות
• פסטיבל סאונדטרק
• מטאל
• מטאל ישראלי
• סינמטק תל אביב

בשלב הזה, נראה שגם אנשים שלא מכירים את המוזיקה של להקת המטאל Disturbed מכירים את הקשר היהודי-ישראלי העמוק של הסולן שלה, דיוויד דריימן, בטח אחרי המיני-דוקו לו זכה בכאן 11 – שהציג אותו, מטאליסט יהודי אמריקאי ציוני עם הרבה בני משפחה בישראל, שלמד בבתי ספר דתיים ואף שקל להיות חזן בשלב מסוים, כשהוא מדבר עברית לקהל בישראל (הרבה מעבר ל"Shaaaalom Tel Aviv"), לובש גופיה של צה"ל על הבמה ומניף את דגל ישראל על הבמה. כמעט מיותר לציין שכאשר רוג'ר ווטרס כתב לו מכתב בבקשה להצטרף ל-BDS, זה לא בדיוק עבד. ככה שזה כמעט קשה להתחיל שיחה עם דריימן מבלי להתייחס קודם כל לכל העניין היהודי, בטח לא כשהשיחה מתקיימת בערב פסח.

שנתחיל מהחלק היהודי או שנעשה את זה אחר כך?
"אתה יכול לעשות את זה איך שבא לך".

טוב, אבל אני כן אתחיל מלאחל לך חג שמח. איך עבר עליך הפסח?
במקום תשובה הוא משמיע את האנחה הכי יהודית בצד הזה של לארי דיוויד. מתברר שהוא תכנן לבלות את פסח בישראל – נסיעה לבקר את המשפחה לפני שיחזור לכאן במסגרת סיבוב ההופעות שלו בקיץ – אבל בגלל ענייני תזמון סביב המשמורת על הבן שלו (דריימן הוא גרוש טרי למדי), הוא בסוף בילה את החג במיאמי. "חשבתי שיהיה לי שבוע פנוי, ונכון שיש את ההופעה, אבל אני לא ממש צריך תירוצים בשביל להמשיך לבוא לפה".

אבל בינתיים נחזור למוזיקה. לאלבום החדש של דיסטרבד קוראים "Divisive" – "מפלג". הכותרת הזאת אולי מקפיצה נורות אדומות: תוכן שנוי במחלוקת? אולי חקירה של כיוונים מוזיקליים שעשויים להרגיז מעריצים ותיקים? האמת היא שדווקא מדובר באלבום שמחזיר את הלהקה לשורשים המוזיקליים היותר כבדים שלה, החלטה שנראה שלא תתסכל אף אחד, והכותרת בכלל מתייחסת לעולם, לא לאלבום. "אנחנו חיים בתקופה בה אנחנו אובססיביים לכל מה שהופך אותנו למפולגים", הוא אומר, "היינו נעולים בבית שלוש שנים, בני ערובה של וירוס, וכולם פשוט התחרפנו. העולם כבר היה די משוגע, וגם אנשים שהיו די שפויים איבדו את זה. אז כל אחד החליק במחילת הארנב הפרטית שלו, שהאינטרנט מציע הרבה כאלה, ואנשים השתגעו. הם לא יכלו לעשות שום דבר מועיל, אז הם התמכרו ללמצוא דברים שיכעיסו אותם. וזה לא רק עניין אמריקאי, זה בכל מקום בכדור הארץ".

אבל לא קראת לאלבום "פילוג". קראת לו "מפלג", כאילו האלבום עצמו מפלג, ונשמע שזו לא הייתה הכוונה שלך.
"אה, אני חושב שאנחנו להקה שיכולה לפלג, שכל אלבום שלנו התקבל בצורה מעורבת. אף פעם לא עשינו שום דבר שכולם אמרו, היי, זה מדהים, או שכולם אמרו, היי, זה חרא. אז כן, אני חושב שזה תקף לנו בין אם אנחנו רוצים את זה או אוהבים את זה. אבל זה לא היה המניע מאחורי הכותרת. הכותרת קשורה לכמה שאנשים מוצאים בפילוג את הדרך לכוח. איך תגרמו לאנשים לשים לב אליכם? תעצבנו אותם".

טוב, אתה כבר כמעט 30 שנה בלהקת מטאל, אז אתה בטח יודע את זה מניסיון.
"כן, אנשים לפעמים התייחסו לדיסטרבד כאילו אנחנו להקה פרובוקטיבית, אבל אף פעם לא עשינו שום דבר ממש קיצוני. אני זוכר שפעם צינזרו קליפ שלנו כי היו שם שוטים של בניינים נהרסים שהזכירו לאנשים את 9/11. אנחנו לא עשינו את השיט הזה בכוונה, לא רצינו לעצבן מישהו. זה היה במקרה, ולמען האמת, בחיים לא חשבנו על זה. אבל כולם היו מאוד רגישים אז. או בקליפ הראשון שלנו, ל'Stupify', יש סצינה שבה אני מרחף באוויר ומושיט ידיים, ואנשים אמרו – אה, הם לועגים לצליבה של ישו. זה לא היה הקטע. עכשיו בטח שיש להקות שעושות את הדברים האלה בכוונה, וזה אחלה, אבל לנו זה תמיד יצא איכשהו בטעות".

כמו כל הלהקות הכבדות יחסית שהגיעו למיינסטרים (לפחות לאזורי ה-MTV2 של המיינסטרים) עם תחילת המילניום, גם דיסטרבד סווגו כנו-מטאל – תווית שאיגדה תחתיה, בגדול, זרם של רוק כבד-בואכה-מטאל עם השפעות מסוימות של היפ הופ ולפעמים גם מוזיקה אלקטרונית, טקסטים פשוטים, ישירים ואישיים והרבה מכנסיים רחבים וכובעים הפוכים. כמו שקורה עם ז'אנרים מהסוג הזה, ברגע שהוא הפך מושמץ – והוא הפך מושמץ מאוד – כמעט כל הלהקות שסווגו תחתיו מיהרו להתנער מהקטגוריה הזאת.

אז אם כבר דיברנו על תחילת הדרך שלכם, לאורך השנים אתם די דחיתם את הסיווג המוזיקלי שלכם כ"נו-מטאל".
"לא, לא, מעולם לא התנערנו מזה. זה לא מפריע לי. אנחנו פשוט אף פעם לא ממש היינו שם מבחינה סגנונית, אני לא עשיתי ראפ, אף פעם לא היה לנו דיג'יי. התחלנו בתקופה שבה הלהקות הענקיות היו לינקין פארק, לימפ ביזקיט, רייג' אגיינסט דה מאשין, כן. הן שגשגו. אבל חוץ משיר אחד באלבום הראשון, 'Dropping Plates', אף פעם לא ממש התקרבנו לזה, מבחינה מוזיקלית. אבל שיתפתי פעולה עם החבר'ה האלה, והם מבריקים, והיה לי לכבוד לצמוח במקביל אליהם".

אבל בשנים האחרונות יש איזשהי הערכה מחודשת של הז'אנר, אחרי שהוא ספג המון ביקורת ואפילו לעג.
"כן, ובהחלט שמתי לב לזה. פתאום יש להקות חדשות שממש מושפעות מהסאונד הזה, ואני מת על זה. אני ממש אוהב את החבר'ה של Falling in Reverse, ואת Turnstile הנהדרים".

בנקודה הזאת נותר רק זמן לשאלה אחת אחרונה, אז אין מנוס אלא לשאול את דריימן: בתור מי שהופיע בלא מעט רשימות של "הרוקרים היהודים הגדולים בכל הזמנים", מי הרוקר היהודי האהוב עליו?
"דיוויד לי רות', כמובן. וגם פול סטנלי".

דיסטרבד יופיעו בביתן 1 אקספו תל אביב, ב-28.6, לאור הביקוש נפתח מופע נוסף ב-29.6. 354 ש"ח,כרטיסים באתר

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• מטאל

אם חשבתם שהמצב בארץ ובעולם יעצור כמעט טוטאלית את הגעתם של כוכבים מחו"ל להופעות בארץ, די צדקתם, אבל לפחות אלה שכבר היו כאן שמחים לחזור: על פי דיווח של רז שכניק מ"ידיעות אחרונות" בטוויטר, נחתם חוזה שיחזיר לכאן את ענקי המטאל גאנז אנד רוזס להופעה בפארק הירקון ב-5.6.2023, כלומר בעוד פחות מארבעה חודשים, שש שנים לאחר הופעתם הקודמת בישראל. לפי פרסום ב-N12 במקביל, גם חביב הקהל הישראלי מוריסי יחזור להופיע בארץ בחודש יולי, עם לא פחות משלוש הופעות עוקבות.

ההודעה על הופעתה של גאנז אנד רוזס ביוני לא תפסה איש בהפתעה. מגעים על החזרת הלהקה להופעה בישראל מתקיימם בערך מאז הופעתה האחרונה כאן ב-2017, שזכורה כאחת ההופעות הגדולות של העשור הקודם מבחינת מספר רוכשי הכרטיסים (כ-60 אלף) והן מבחינת אורכה של ההופעה (כמעט שלוש שעות של מיטב הלהיטים), שהפתיעה באיכותה את מי שציפה לקבל ביצועים מדכדכים ממוזיקאים מקשישים. מבקרת המוזיקה של טיים אאוט דאז, שי סגל, כתבה לאחר המופע ש"זה יכול היה להיות בקלות מוצר מנופח ומביך של מזדקנים על גיטרות, אבל גאנז של 2017 היא להקה של מוזיקאים מקצוענים, אדיבים ומרגשים". ונראה לנו שזה לא השתנה מאז.

התאריכים להופעותיו הצפויות של מוריסי בארץ עדיין אינם ידועים, אך זו צפויה להיות הפעם הרביעית בה יופיע הזמר הבריטי המוערך בישראל (לאחרונה ב-2016). סולנה לשעבר של להקת הסמית'ס ידוע כתומך מוצהר של ישראל, ואף כתב עליה מספר שירים באלבומו ה-11 שיצא ב-2017, ביניהם השיר "ישראל" ובו הטענה המדהימה שמבקרי ישראל בעולם פשוט מקנאים בה. מוריסי היה אמור להופיע ב-2020 באמפי שוני, אך התפשטות מגפת הקורונה הובילה לביטול ההופעה.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• הופעות חו"ל
• הופעות בישראל
• מטאל
• גאנז אנד רוזס
• מוריסי

מתחילים לעשות תוכניות לקיץ: רק אתמול דיווחנו על שובם של המלווינס לישראל ביולי, וכעת מצטרפת אליהם ההודעה על שובה של להקת המטאל האמריקאית Disturbed, שתופיע בביתן 1 (אקספו תל אביב) ב-28.6, כארבע שנים לאחר ההופעה הקודמת שלהם כאן, במסגרת סיבוב הופעות אירופאי המלווה את האלבום האחרון שלהם, "Divisive" (שבניגוד למשתמע מהשם שלו, דווקא זכה לביקורות טובות). להפקת ההופעה אחראים לייב ניישן ושוקי וייס.

דיסטרבד החלו את דרכם באמצע שנות ה-90 כלהקה שהילכה איפשהו על הגבול בין אלטרנטיב מטאל לרוק כבד, ואלבום הבכורה שלהם "The Sickness" הפך ללהיט ענק, בעיקר בקרב הרבה תיכוניסטים כועסים שעדיין אוהבים אותם בכל ליבם עד היום. בשיא התפוצצות הסצינה (המושמצת לעיתים) של מה שכונה אז נו-מטאל, דיסטרבד בלטו בין היתר בזכות הסולן הכריזמטי שלהם, דיוויד דריימן (כן, יהודי, ותכף נגיע גם לזה), שנע איפשהו בין שירה אמוציונלית, ראפ ושלל נהמות ואלתורים ווקאליים יצירתיים. בהמשך, הסאונד של דיסטרבד התפתח והתרחב לסאונד רוק כבד מלודי מגוון יותר, שכלל גם קאבר פופולרי מאוד ל"The Sound of Silence" של סיימון וגרפונקל, שאף זיכה את דריימן במחמאות מסיימון עצמו.

ההופעה של דיסטרבד בישראל ב-2019 הייתה הגשמת חלום אישי עבור דריימן, יהודי אמריקאי ציוני עם הרבה בני משפחה בישראל, שלמד בבתי ספר דתיים ואף שקל להיות חזן בשלב מסוים. במקום זאת, יצא ממנו סולן של להקת מטאל שמדבר עברית לקהל בישראל (כן, הרבה מעבר ל"Shalom Tel Aviv"), לובש גופיה של צה"ל על הבמה ומניף את דגל ישראל – אז כמעט מיותר לציין שכאשר רוג'ר ווטרס כתב לו מכתב בבקשה להצטרף ל-BDS, זה לא כל כך עבד. כך שזו הופעה אחת שאתם יכולים לקנות אליה כרטיסים בלי חשש שהיא תתבטל.

דיסטרבד יופיעו בביתן 1 אקספו תל אביב, ב-28.6, 21:00. 354 ש"ח,כרטיסים באתר, החל מ-14:00

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• מטאל

קודם כל, כשלהקה מחו"ל בונה מערכת יחסים עם הקהל בארץ – זה כיף. כי עם כל האהבה שלנו להופעות מחו"ל, רוב האמנים מגיעים לפה פעם אחת ודי. הסיבות רבות ומורכבות ואולי לגמרי שוות עיון בהזדמנות אחרת, אבל הפעם במקום לדבר על מי שלא בואו נדבר על מי שכן – להקת הפרוג-מטאל הותיקה והאהובה דרים ת'יאטר, שתגיע לכאן בשבוע הבא להופעה רביעית (!), כשהפעם הראשונה הייתה ב-2009.

דרים ת'יאטר, שמנגנים מטאל מלודי, מהיר, אפי וסופר-מורכב כבר קרוב ל-40 שנה יגיעו לישראל הפעם כשהם נמצאים בסוף סיבוב עולמי ממושך המלווה את האלבום ה-16 שלהם, "A View from the Top of the World" – מהאלבומים היותר אהודים ומוערכים שלהם בתקופה האחרונה, שנכנס לכמה וכמה רשימות "המיטב של 2021". וכן, יש פה שיר נושא שנמשך יותר מ-20 דקות, איך לא יהיה? בתום סיבוב ההופעות הלהקה צפויה להיכנס להקליט את האלבום ה-17 שלה ולקחת פסק זמן מסוים מהבמות, אז כל מי שאוהב או פרוגרסיב, או מטאל, או סולואים מפצפצי-אוזניים – מוזמן להתייצב בהאנגר 11 ביום שבת הבא. אבל רגע, לא תרצו הנחה על מחיר הכרטיס? בוודאי שתרצו, ויש לנו איך לעזור לכם (בהנחה שאתם משתמשים של פועלים וונדר).

איך בדיוק? אז זה הולך ככה: רק צריך להיכנס לאפליקציית פועלים וונדרולהזמין שובר תמורת 25 נקודות + 309 ש"ח לכרטיס רגיל, או 25 נקודות + 549 ש"ח לכרטיס גולדן רינג. לא קשה, נכון? וזהו, אתם מקבלים הנחה של 50 ש"ח לכרטיס (שמחירו המלא הוא 359 ש"ח לדשא ו-599 ש"ח לגולדן רינג). כל לקוח יכול לרכוש עד 2 שוברים, וההטבה זמינה לרכישה עד יום המופע, ה-14.01.23. אחרי שקיבלתם את ההטבה, כבר תצטרכו להיכנס לאתר קופת תל אביב ולרכוש כרטיס (לזה יש לכם הנחיות מסודרות יותר באפליקציה עצמה).

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• מטאל
• פועלים וונדר