Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: הנער חצי האל חוזר עם מיתולוגיה מודרנית וים מפלצות
ים מפלצות בשתי עיני. "פרסי ג'קסון והאולימפיים". צילום: דיסני+
גם אם אתם חושבים שפרסי ג'קסון זה חיקוי להארי פוטר (ופייר, יש לכם קייס), חייבים להודות שהעיבוד של דיסני+ לסדרת הספרים לא רק נאמן למקור, אלא גם מצליח להפוך את הרפתקאות הנער לחוויה משגעת עם אפקטים מצוינים וכיף סוחף גם למבוגרים
תראו, קשה להתעלם מהפיל הקסום שבחדר. איך שלא נסובב את זה, סדרת ספרי "פרסי ג'קסון" היא העתקה די מובהקת של הארי פוטר – נער דחוי מגלה שהוא בעצם מיוחד, וצולל לעולם סודי וקסום שחשוף רק לחברה מלאת כוחות בעולם המודרני. למרבה המזל, השינויים שנעשו במהלך ההעתקה היו מספיקים כדי להעניק לפרסי היקר חיים משל עצמו: ההצמדה למיתולוגיה היוונית, המעבר לניו יורק וההרפתקאות שמצליחות להרחיק לעולמות ייחודיים הפכו את סדרת הספרים ללהיט, ואחרי עיבוד לא מוצלח לקולנוע מלפני עשור, ממש היה משמח לגלות שבעיבוד לסדרה של דיסני+ הצליחו לקלוע בול.
"לא אשקר, נהניתי מהצפיה ב'פרסי ג'קסון והאולימפיים'", כתב לירון רודיקבביקורת שלו על העונה הראשונה של הסדרה. "הקונספט של האלים בעידן המודרני מקבל מייקאובר עם היצורים המיתולוגיים הכי מרשימים שראיתם בטלוויזיה, ואלים אולימפיים שמקבלים עיצובים חדשים ומרעננים. היא באמת הרבה יותר נאמנה לספרים ולא מנסה להמציא את הגלגל, רק לתת לקהל של סדרת הספרים את מה שמגיע לו. גם אם לא הרמתם מימיכם ספר של 'פרסי ג'קסון' כנראה תיהנו מהסדרה, כי היא כיפית, משעשעת לעתים ואפילו מצליחה לעורר בסוף כל פרק את הסקרנות ואת הרצון לעוד".
העונה השנייה של הסדרה, אשר שני פרקיה הראשונים עלו היום בדיסני+, עוקבת אחר עלילת הספר השני בסדרה, "פרסי ג'קסון וים המפלצות" – אז מחנה חצויי האלים עומד בפני סכנה לאחר שהמגן סביב המחנה ניזוק, פרסי יוצא יחד עם אנבת' והקיקלופ טייסון לים המפלצות כדי הציל את חברו היקר והשומר של פרסי, גרובר, ולהשיב את גיזת הזהב המיתולוגית שתשיב את ההגנה על המחנה. העונה מבטיחה להיות עמוסת הרפתקאות, סטים מושקעים ואקשן סוחף אף יותר מבעונה הקודמת, ואם יש יצירה שהיא "לא רק לילדים", זו הסדרה הזו. פרסי ג'קסון, עונה 2, שני פרקים ראשונים עכשיו בדיסני+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה רואים הלילה: מסביב לעולם בחיפוש אחר החופש של נער שחור
צא למסע בחוץ. "וושינגטון בלאק". צילום: יח"צ דיסני+
ל"וושינגטון בלאק", אפוס ההרפתקאות החדש של דיסני+, יש תחושה של אותו קסם מיוחד ששמור ליצירותיו של ז'ול ורן, אבל עם טוויסט משמעותי - הוא מתמקד בנער שחור. ואם אי פעם למדתם משהו על ההיסטוריה האנושית, אתם בטח יודעים שזה לא ממש קל להיות שחור בהיסטוריה, גם כשאתה בהרפתקה חוצת עולם
ישנה בדיחה ידועה בקרב הקהילה האפרו-אמריקאית שעוסקת במסעות בזמן. בזמן שאנשים לבנים מתלבטים לחסל את היטלר כתינוק או לשמוע שיעור פילוסופיה ביוון העתיקה, אנשים שחורים לרוב שואלים את עצמם לאיזה עידן בהיסטוריה הם בכלל יכולים לחזור, כי מעולם לא היה קל להיות אדם שחור בעולם. ואכן, עדות לכך אפשר למצוא דווקא בסדרות הרפתקאות ישנות, מסוג הדברים שז'ול ורן נהג לכתוב. נסו לחשוב על מקומו של האדם השחור ביצירה שכזו, ותבינו שאם לאדם שיצא ל-80 יום מסביב לעולם היה עור שחור, ההרפתקה היתה שונה לגמרי ומאתגרת אפילו יותר. >> >>
לכן בשנת 2019 כתבה הסופרת הקנדית השחורה אסי אדוגאיין את הספר "וושינגטון בלאק", שמגולל את הרפתקאותיו של נער מהמאה ה-19 שבורח מעבדות בברבדוס בגיל 11, ויוצא למסע חובק עולם במטרה למצוא את החופש. זה אולי נשמעת כמו דרמה היסטורית חמורת סבר, אבל ספרה של אדוגאיין – ובהתאם, האדפטציה בת 8 הפרקים שעלתה היום לדיסני+ – ממלא את הסיפור באותה אווירת הרפתקה של ורן, בשילוב של סיפור התבגרות עם חדוות גילוי עולם ותחושת אגדה מרחפת מעל, בעוד בלאק פוגש מדען שמגלה את הפוטנציאל שלו, פליט שחור מנובה סקוטיה שלוקח אותו תחת חסותו ודמויות ומקומות רבים בדרך אל החופש.
את הסדרה רחבת ההיקף הפיק סטרלינג ק. בראון ("פרדייז"), שגם מגלם את אותו פליט שחור בוגר, והשואוראנר סיילן סייפו הינדס – עיתונאי אפרו-אמריקאי חשוב שכתב בעבר להפקות של ג'ורדן פיל, וזו הסדרה הראשונה שלו. לא קשה לראות מהנופים בטריילר עד כמה בדיסני ו-Hulu השקיעו בהפקת הסיפור הזה, עם צילומים שהתרחשו במקסיקו, קנדה, איי שלמה, ברבדוס, איסלנד ועוד פינות פשוט מהממות של העולם, ונראה שמדובר במיני-סדרה שבונים עליה הרבה צפיות. המבקרים רק התחילו לנוע, אבל עם 6 ביקורות לציון של 100% ברוטן טומטוס, אנחנו כבר נלהבים להצטרף להרפתקה ולגלות את העולם הישן דרך עיניו של נער שחור. "וושינגטון בלאק", 8 פרקים, עכשיו בדיסני+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יוצרות הסדרה "אל עצמי" מסבירות איך מעבדים ספר בן 50 לשנת 2025
מה השתנה? "אל עצמי". צילום: באדיבות ניקולודיאן (yes)
אסיה לבטוב ונועה לזר קינן ניגשו לעבוד על הגרסה הטלוויזיונית המודרנית לספר הנוער המיתולוגי "אל עצמי" של גלילה רון פדר עמית, ומצאו שיש לו הרבה מה ללמד את הילדים של היום ("אולי שילדים יחזרו לכתוב יומן"), אבל גם לא מעט מה לשנות ("לא תמצאו בסדרה הבדלים בין "מזרחים" ל "אשכנזים") // טור מיוחד
לא קל למצוא אנשים שגדלו בישראל בשנות השבעים והשמונים, ולא הכירו את מעלליו של ציון כהן, גיבור סדרת הספרים המיתולוגית מאת גלילה רון-פדר-עמית "אל עצמי". ציון היה הדמות הזאת שבנות התאהבו בו ובנים רצו להיות כמוהו. נער עם סיפור חיים קשוח, מלא קסם אישי, חצוף ותארו לכם, גם כותב יומן אישי. בשנות השבעים הילד הכי מגניב בעולם היה כזה שכותב יומן. לא בלוג, וולוג, סטורי או ריל, אלא אשכרה מעבד את המחשבות שלו עם עצמו מבלי לשתף אותן עם כך וכך k עוקבים. מבלי לסחור בהן בשביל לייקים, מבלי לחשוב על קהל.
קשה שלא להתגעגע לימים בהם יומן אישי היה באמת אישי, ולא לחשוב על ההבדלים בבניית הזהות של מי שעושה עיבוד נפשי אישי, למי שבונה את זהותו דרך העוקבים שלו. החלום של מנהלת הפיתוח של חברת ההפקה יולי אוגוסט, מיכל ורשאי-ארלוק, שהביאה את הרעיון להפוך את הספר לסדרה, היה שילדים בשנת 2025 יראו שיש אפשרות כזאת ואולי אפילו רחמנה ליצלן, יכתבו בעצמם יומן.
כשהופכים ספר מצליח לסדרה תמיד קיים חשש, האם הסדרה תייצג נאמנה את הספר, מה לקחת ומה להשאיר מאחור. הנסיון מיצירת הסדרה "שקשוקה" (אסיה לבטוב) ומההצגה "ילדי בית העץ" (נועה לזר-קינן) שגם הם מבוססים על ספרים מצליחים (גליה עוז ורן כהן אהרונוב, בהתאמה) מלמד שתמיד צריך לחשוב מה המהות, על מה הסיפור באמת והכי חשוב, מיהו הגיבור. אל עצמי הוא סיפור על זהות, שייכות, פערים חברתיים והגדרה של המושג "בית" – מושג שלצערנו בימים הקשים האלו, מתערער, משנה צורה והגבולות שלו נבדקים שוב ושוב. ושוב. כך שהשאלה איפה את מרגישה בבית, היא רלוונטית מתמיד.
חמישים שנות חייה של סדרת הספרים והמעבר לימינו אנו, בכל זאת הצריכו כמה התאמות. בספר אחד הפערים החזקים הוא הפער העדתי. ציון כהן הוא מרוקאי שמגיע מבית שאן אל חיפה האשכנזית למכביר, וההבדל העדתי הוא מקור לחלק מהקונפליקטים. למרות כל קלקוליה של החברה הישראלית, לתחושתנו ילדים כבר פחות חיים את הפער הזה. עדיין, כמובן, יש פער בין מרכז לפריפריה, פערים סוציואקונומיים ולהם כן נתנו ביטוי, אבל לא תמצאו בסדרה הבדלים בין "מזרחים" ל "אשכנזים".
בלי לייקים ביומן. "אל עצמי". צילום: באדיבות ניקולודיאן (yes)
הבדל נוסף בין הספר לסדרה נוגע בכך שציון של שנות השבעים היה בוטה ואלים יותר. לא שהיום אין אלימות, הילדים הם אותם ילדים, אבל הייצוג שלהם בתוכן עבור ילדים ונוער עבר עידון. לעיתים כשקראנו את הספר, קינאנו בחוסר הפוליטקלי קורקטיות של הימים ההם. כשצפינו בסרט "אל עצמי" שגלילה רון-פדר-עמית כתבה בשנות השמונים בכלל קינאנו – הילדים מעשנים סיגריה, החבר העבריין של ציון שותה וודקה, ויותר מזה – הסרט לא מסתיים בהאפי אנד. אולי זאת אחת הסיבות שילדי שנות השבעים והשמונים יצאו עמידים לחיים (הכל יחסי כמובן).
אסיה לבטוב ׁ(מימין, צילום: אורי סיני) ונועה לזר קינן (צילום: עדי ארד)
בכל מקרה, גם בסדרה שלנו, לא טשטשנו את הקונפליקטים, השתדלנו לא להקליל איפה שלא צריך. הרצון שלנו היה לכתוב דרמה ריאליסטית לילדים בלי כוחות על, בלי ילדים שמצילים את העולם, אלא סיפור פשוט על דג מחוץ למים, שצריך למצוא מחדש את מקומו בעולם ולהבין איפה נמצא הבית. אנחנו מקוות שהילדים והנוער יתחברו לציון כהן גרסת 2025 ולעולמות שהוא מסתובב ביניהם, שההורים, ילדי שנות השבעים והשמונים, ייהנו מהמפגש המחודש עם הסיפור האייקוני הזה, ושהסדרה "אל עצמי" תהפוך לצפייה משפחתית מעוררת שיח. ואולי גם שילדים יחזרו לכתוב יומן, כזה עם מנעול, כמו פעם, למה לא בעצם? דרמת הילדים ונוער המבוססת על סדרת הספרים המיתולוגית "אל עצמי" מאת גלילה רון פדר עמית זמינה עכשיו בערוץ ניקולודיאון לצופי Yes
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה רואים הלילה: הילדות המוזרות של אמזון והולו מחרבות את היקום
תיכוניסטיות משוגעות במולטיוורס. "הלוקר של דייבי וג'ונסי" (צילום: יחסי ציבור/Hulu/אמזון פריים)
צמד נערות מוזרות יוצאות למסע מוזר במולטיוורס בהפקה משותפת נדירה של הולו ואמזון, מגלות שהוא מלא בגרסאות גרועות יותר של התיכון הגרוע שלהן, ומחליטות להריץ צחוקים על כל היקומים ולעזאזל עם התוצאות הרות האסון. העולם זקוק ליותר קומדיות נוער מטופשות כמו "הלוקר של דייבי וג'ונסי"
העולם זקוק לקומדיות נוער מטופשות. פעם היו עושים המון כאלה בקולנוע. חלק מהן היו נפלאות ושרדו את מבחני הזמן האכזריים, רובן לא היו עוברות שום מבחן עכשווי של מוסר ופוליטיקלי קורקט, אבל זאת לא בעיה כי כבר לא עושים כאלה. וזאת בעיה הרבה יותר גדולה. בעיה ש"הלוקר של דייבי וג'ונסי" הולכת לנסות לפתור. בעיה כה גדולה שצריך היה גם את Hulu של דיסני וגם את אמזון פריים וידאו של ג'ף בזוס כדי להפיק אותה.
"הלוקר של דייבי וג'ונסי" הוא סדרה מוזרה, מאוד מוזרה, שבאופן מוזר התגלגלה כך ששתי ענקיות הסטרימינג חולקות בהפקתה ובזכויות השידור שלה, הולו-דיסני בארה"ב ואמזון בקנדה, בריטניה ואוסטרליה. יוצרת הסדרה, הקומיקאית והשחקנית איבני רוזן, רצתה לכתוב סיפור על כמה שזה מוזר להיות בת 16 מוזרה עם חברה מוזרה שגם היא בת 16 ושתיכן חולקות בדיוק את אותו חוש הומור מוזר שגורם לכולם להסתכל עליכן, ובכן, מוזר.
עלילת הסדרה מתמקדת בצמד החברות דייבי וג'ונסי, שסובלות מהחיים כנערות דחויות בתיכון ומסתפקות זו בחברתה של זו, ומגלות להפתעתן פורטל למימדים אחרים בתוך הלוקר שלהן. הן יוצאות למסע במולטיוורס רק כדי לגלות שכולו מלא בגרסאות גרועות יותר של התיכון שלהן, ובמקום לציית לכללי המסע הבין-מימדי הן מחליטות לעשות צחוקים ולעזאזל עם כל היקומים. התוצאה היא סדרה עם אנרגיה של ניקלודיאון אבל עם הומור ואסתטיקה שנעים בין "ההרפתקה המצוינת של ביל וטד" לרגעים היותר משונים ב"קומיוניטי" כמקורות השראה. בינג' סופר-כיפי אם נשארתם בני 16 איפשהו שם בפנים. >> "הלוקר של דייבי וג'ונסי", עונה ראשונה, 10 פרקים, עכשיו ב-Hulu
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הארי פוטר, מאחוריך: מותג הפנטזיה שמקבל סופסוף את הכבוד שלו
מי צריך קסמים כשאתה פאקינג אל. "פרסי ג'קסון והאולימפים" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)
כשראינו את סדרת הסרטים שמבוססת על סדרת הספרים (שבעצמה די מבוססת על הארי פוטר) לא התלהבנו יותר מדי. אבל עכשיו, אחרי שזנחו את הפרנצ'ייז למשך עשור, דיסני+ חוזרים למותג עם גרסה עדכנית, מרעננת ונאמנה למקור - "פרסי ג'קסון והאולימפיים"
אם תשאלו אנשים "מה סדרת ספרי הנוער האהובה עליכם?" סביר להניח שהרוב המוחלט יענו "הארי פוטר". ואמנם לא מדובר ב"החטא ועונשו", אך ללא ספק מדובר בהצלחה עצומה שכולם רוצים לחקות. החיקוי המוצלח ביותר הוא פרסי ג'קסון, גיבור סדרת הספרים של ריק ריירדן, שממקם את האלים האולימפיים של יוון העתיקה בארה"ב, סמויים מן העין ומנהלים חברה סמויה בבית הספר לקוסמים. אה רגע, סליחה – מחנה חצוי הדם.
בעשור הקודם יצאו שני סרטים מסדרת "פרסי ג'קסון", וכנער די אהבתי אותם. אמנם לא ברמת "הארי פוטר", אבל נהניתי מהם. רק שמאז גדלתי ולמדתי שמה שרואים מכאן לא רואים משם – העלילה הרבה יותר קלישאתית ומשעממת ממה שזכרתי, אין שום הגיון באף חלק של הסרט, הילדים נראים בני שלושים ומצפים מהקהל לקבל כמובן מאליו דברים שפשוט אי אפשר לקבל. אבל ההבנה הכי גרועה שהפנמתי כצפייה בסדרת הסרטים כאדם בוגר היא עד כמה הסרטים האלה לא היו נאמנים לספר, מלבד הקונספט. סדרת הספרים שאהבתי כנער עברה תהליך מזורז של הוליוודיזציה וזה לא עבד. עכשיו, אחרי שזנחו את הפרנצ'ייז למשך עשור, דיסני+ חוזרים למותג ומציעים גרסה עדכנית, מרעננת ונאמנה למקור – "פרסי ג'קסון והאולימפיים".
פרסי ג'קסון (ווקר סקובל) הוא נער בן שתים עשרה, אאוטסיידר ובלי הרבה חברים. אי אפשר להגיד עליו שהוא חנון, אבל הוא גם לא סובל מעודף פופולריות. למעשה, אם כבר הוא די סובל מבריונות. יום אחד חייו משתנים כאשר הוא מתחיל לראות דברים משונים – בהתחלה הוא חושב שזה בראש שלו, הגורמים המקצועיים בבית הספר אפילו מעלים את האפשרות שמדובר במחלת נפש, אבל מהר מאד פרסי יגלה שלא מדובר בדמיון, אלא בדברים שרק חצאי אלים יכולים לראות.
כאשר הסכנה גוברת אמו של פרסי, סאלי (וירג'יניה קול) שולחת אותו למחנה חצוי דם, מין הוגוורטס לחצאי אלים, לא לפני שהיא מספרת לו שאבא שלו הוא אל. כשהוא מגיע למחנה הוא פוגש את מנהל בית הספר שלו, מר ברונר/כיירון (גלין טורמן), שאיכשהו מצליח לסנכרן בין עבודתו בבית הספר לבין היותו קנטאור שמנהל מחנה של ילדים לוחמים – וכמובן מצטרף אליו גם גרובר (ארי סימחדרי), חברו מבית הספר שהוא בעצם השומר שלו מהעולם המיתולוגי. גרובר הוא בעצם סאטיר, חצי אדם חצי תיש, והוא בכלל בן עשרים וארבע, שזה לא מטריד בכלל בואו נעבור הלאה מהר. יחד עם הבת של אתנה (ליאה סאווה ג'פריס), הם יוצאים לגלות למה פרסי ג'קסון מואשם בגניבת הברק.
הסדרה החדשה באמת מעניינת יותר מהסרטים, ופרסי ג'קסון נראה כמו ילד, שזה יתרון ענק. המיקום של האלים היוונים בארה"ב עדיין מרגיש תלוש, אבל הוא מוצג באופן יצירתי יותר. הדמויות המעניינות באמת כמובן הן הדמויות המיתולוגיות – ג'ייסון מנזוקאס לגמרי גונב את ההצגה בתפקיד דיוניסוס, והעיבוד של מדוזה עשוי באופן ממש מוצלח, למרות שסיומה מבוצע הרבה יותר טוב בסרט.
גם עיצוב המפלצות הפתיע לטובה, עם המינוטאור שלבוש בתחתונים ונראה הרבה יותר מפחיד מקודמו, וגם כימרה שהיא פשוט היצור הכי מפחיד שראיתי בדרמות נוער. ולמרות שבסך הכל פרסי ג'קסון הוא חיקוי מוצלח יחסית של הארי פוטר, יש בסדרה גם רגעים מרעננים – למשל כשלוק הביא לפרסי נעליים שהופכות ברגע אחד למכונפות מצאתי את עצמי אומר בקול רם "זה מגניב", ובאמת לא ציפיתי שחשיפת הצורה האמיתית של גברת דודס/אלקטו תהיה בנויה כל כך טוב, ועוד עם אפקטים שבאמת לא מצפים לראות בטלוויזיה. אבל לא באנו לראות את הסדרה רק בשביל האפקטים שלה, ויש פרמטר קריטי אחד בו היא נופלת.
אני מבין למה ליהקו את ווקר סקובל – הוא פשוט נראה כמו פרסי ג'קסון, את זה אני קונה. אז למה המשחק שלו צריך להיות כל כך גרוע? כן, זה באמת קשה לשפוט ילדים שמשחקים. ברור שהם לא קיבלו הכשרה מקצועית מספקת, וברור שאני לא יכול לבקר אותם כמו מבוגרים, אבל צריך להכיר גם בעובדות – הוא לא ילד-שחקן טוב. יש המון ילדים שהיו מתים לקבל את התפקיד הזה, אז למה לתת אותו לילד הכי אנמי וחסר כריזמה שהיה אפשר למצוא? הוא רדום, לא מעניין וחוסר הנוכחות שלו רק מגדיל את הפער בין הדמות של פרסי ג'קסון לשאר השחקנים הבוגרים. לא ששאר הילדים שמלוהקים הם מוצלחים במיוחד, אבל למה לפשל ככה עם הגיבור?
אין מה לעשות, נתקענו עם גיבור שהוא יותר רוח רפאים, ונותר רק לקוות שחברי הקאסט המבוגרים יותר ילמדו את סקובל הצעיר כמה טיפים לגבי משחק. עם זאת, אני מרגיש צורך לתת גם מילה חיובית על הדמות – היה נחמד לראות את הגיבור שלנו נכשל.
הארי פוטר, לדוגמה, הופך יחסית במהירות להיות הגיבור של גריפינדור כשהוא מצליח לתפוס את הסניץ' ולנצח במשחק הקווידיץ' הראשון שלו. אנדר מ"המשחק של אנדר" הוא גאון טקטי כבר מהעמוד הראשון של הספר, אבל פרסי ג'קסון הוא לא לוחם מוצלח במיוחד. הוא אולי ניצח את המינוטאור, אבל הוא עשה את זה מבלי להבין מה הוא עושה, ובמהלך הפרקים האחרונים הוא נכשל מספר פעמים. הוא לא לוחם מלידה, הוא לא גאון אסטרטגי, אבל הוא לומד – וזה תהליך שיכול גם להפוך את כל הפרספקטיבה שלי על הדמות, ועל המשחק של ווקר סקובל, אם זה יבוצע כהלכה.
לא אשקר, נהניתי מהצפיה ב"פרסי ג'קסון והאולימפיים". הם פישלו בליהוק הכי חשוב בסדרה, והסיפור לא מחדש יותר מדי, אבל זה כיף. הקונספט של האלים בעידן המודרני מקבל מייקאובר עם היצורים המיתולוגיים הכי מרשימים שראיתם בטלוויזיה,ואלים אולימפיים שמקבלים עיצובים חדשים ומרעננים. היא באמת הרבה יותר נאמנה לספרים ולא מנסה להמציא את הגלגל, רק לתת לקהל של סדרת הספרים את מה שמגיע לו. גם אם לא הרמתם מימיכם ספר של "פרסי ג'קסון" כנראה תהנו מהסדרה, כי היא כיפית, משעשעת לעתים ואפילו מצליחה לעורר בסוף כל פרק את הסקרנות ואת הרצון לעוד. פרסי ג'קסון והאולימפיים, עונה ראשונה עכשיו בדיסני+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![בלי לייקים ביומן. "אל עצמי". צילום: באדיבות ניקולודיאן (yes)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2025/07/ep-01-1-1000x563.jpg "בלי לייקים ביומן. "אל עצמי". צילום: באדיבות ניקולודיאן (yes)")
