מצב הקומדיה הישראלית בטלוויזיה מעולם לא היה רע יותר. אז נכון, מפה לשם כן יצאו השנה כמה קומדיות עבריות טובות, אבל בכל הנוגע לקומדיה במיינסטרים, קשה למצוא את המצחיק. סדרות סאטירה צומצמו גם הן, ואם בא לכם להתגלגל מצחוק כנראה שתפעילו יוטיוב. אבל אם יש משהו שלמדנו מ"האחיין שלי בנץ", ותכלס גם משורשי "קופה ראשית", זה שהקומדיה הבאמת משוחררת מסתתרת אצל הילדים. לכן אנחנו נוטים לשים עין כשיוצאת קומדיה לילדים, ומסתמן ש"צייר המערות" היא בדיוק קומדיה שכזו.

ראשית, שימו עין על היוצרים שלה – אסף בייזר המצוין, שהביא לכם את "היהודים באים", יצר את התוכנים יחד עם התסריטאי הקומי משה מלכה. שנית, שימו לב לקאסט הנהדר שלה, שכולל בין היתר את יניב ביטון, רועי בר נתן, עלמה זק, יניב סוויסה, מעיין בלום, יעל לבנטל, דב נבון ונטע רוט, וכבר תבינו שמדובר פה במאגר קומי פשוט נהדר. אבל אם אלו לא מספיקים כדי לשכנע אתכם שיש פה פוטנציאל קומי, תהרהרו לרגע בגאונות של לבסס סדרה על הצייר המערות הראשון בתולדות האנושות.

הסדרה עוקבת אחר אובו (איתי טרחנוב בן ה-20), בנו של ראש שבט אנשי מערות (סוויסה) שדוחף אותו להיות צייד כמו כולם, אבל מה לעשות שיצא לו בן עם נפש של אמן. האתגרים שהוא חווה כמי שהמציא את ציור המערות מול שבט שמרן ופרמיטיבי – באופן טבעי – יתגלו גם כיתרונות שלו כשיחזר אחר בוגה (נועה אסטנג'לוב), הציידת הכי מוכשרת בשבט שלא זוכה לצוד, כי היא בת והשבט, כאמור, שמרן ופרמיטיבי. הפרק הראשון שעלה היום לערוץ ניקלודיאון (וגם ליוטיוב) חמוד ביותר, ואם יש לכם ילדים זה הזמן לגרום להם להתמכר כדי שתוכלו לצפות איתם. ואם אין לכם, אתם כבר יודעים איך לצפות בתכני ניקולודיאון בלילה וליהנות, כי כבר ראיתם את בובספוג. תמכו בקומדיה ישראלית, באיזה גיל שהיא לא מגיעה.
"צייר המערות", ימי א'-ד', 14:05, ניקלודיאון, לצופי Hot ו-yes

• מה רואים הלילה
• קומדיה ישראלית
• סדרות נוער

תראו, קשה להתעלם מהפיל הקסום שבחדר. איך שלא נסובב את זה, סדרת ספרי "פרסי ג'קסון" היא העתקה די מובהקת של הארי פוטר – נער דחוי מגלה שהוא בעצם מיוחד, וצולל לעולם סודי וקסום שחשוף רק לחברה מלאת כוחות בעולם המודרני. למרבה המזל, השינויים שנעשו במהלך ההעתקה היו מספיקים כדי להעניק לפרסי היקר חיים משל עצמו: ההצמדה למיתולוגיה היוונית, המעבר לניו יורק וההרפתקאות שמצליחות להרחיק לעולמות ייחודיים הפכו את סדרת הספרים ללהיט, ואחרי עיבוד לא מוצלח לקולנוע מלפני עשור, ממש היה משמח לגלות שבעיבוד לסדרה של דיסני+ הצליחו לקלוע בול.

"לא אשקר, נהניתי מהצפיה ב'פרסי ג'קסון והאולימפיים'", כתב לירון רודיקבביקורת שלו על העונה הראשונה של הסדרה. "הקונספט של האלים בעידן המודרני מקבל מייקאובר עם היצורים המיתולוגיים הכי מרשימים שראיתם בטלוויזיה, ואלים אולימפיים שמקבלים עיצובים חדשים ומרעננים. היא באמת הרבה יותר נאמנה לספרים ולא מנסה להמציא את הגלגל, רק לתת לקהל של סדרת הספרים את מה שמגיע לו. גם אם לא הרמתם מימיכם ספר של 'פרסי ג'קסון' כנראה תיהנו מהסדרה, כי היא כיפית, משעשעת לעתים ואפילו מצליחה לעורר בסוף כל פרק את הסקרנות ואת הרצון לעוד".

העונה השנייה של הסדרה, אשר שני פרקיה הראשונים עלו היום בדיסני+, עוקבת אחר עלילת הספר השני בסדרה, "פרסי ג'קסון וים המפלצות" – אז מחנה חצויי האלים עומד בפני סכנה לאחר שהמגן סביב המחנה ניזוק, פרסי יוצא יחד עם אנבת' והקיקלופ טייסון לים המפלצות כדי הציל את חברו היקר והשומר של פרסי, גרובר, ולהשיב את גיזת הזהב המיתולוגית שתשיב את ההגנה על המחנה. העונה מבטיחה להיות עמוסת הרפתקאות, סטים מושקעים ואקשן סוחף אף יותר מבעונה הקודמת, ואם יש יצירה שהיא "לא רק לילדים", זו הסדרה הזו.
פרסי ג'קסון, עונה 2, שני פרקים ראשונים עכשיו בדיסני+

• מה רואים הלילה
• דיסני+
• סדרות נוער

ישנה בדיחה ידועה בקרב הקהילה האפרו-אמריקאית שעוסקת במסעות בזמן. בזמן שאנשים לבנים מתלבטים לחסל את היטלר כתינוק או לשמוע שיעור פילוסופיה ביוון העתיקה, אנשים שחורים לרוב שואלים את עצמם לאיזה עידן בהיסטוריה הם בכלל יכולים לחזור, כי מעולם לא היה קל להיות אדם שחור בעולם. ואכן, עדות לכך אפשר למצוא דווקא בסדרות הרפתקאות ישנות, מסוג הדברים שז'ול ורן נהג לכתוב. נסו לחשוב על מקומו של האדם השחור ביצירה שכזו, ותבינו שאם לאדם שיצא ל-80 יום מסביב לעולם היה עור שחור, ההרפתקה היתה שונה לגמרי ומאתגרת אפילו יותר.
>>
>>

לכן בשנת 2019 כתבה הסופרת הקנדית השחורה אסי אדוגאיין את הספר "וושינגטון בלאק", שמגולל את הרפתקאותיו של נער מהמאה ה-19 שבורח מעבדות בברבדוס בגיל 11, ויוצא למסע חובק עולם במטרה למצוא את החופש. זה אולי נשמעת כמו דרמה היסטורית חמורת סבר, אבל ספרה של אדוגאיין – ובהתאם, האדפטציה בת 8 הפרקים שעלתה היום לדיסני+ – ממלא את הסיפור באותה אווירת הרפתקה של ורן, בשילוב של סיפור התבגרות עם חדוות גילוי עולם ותחושת אגדה מרחפת מעל, בעוד בלאק פוגש מדען שמגלה את הפוטנציאל שלו, פליט שחור מנובה סקוטיה שלוקח אותו תחת חסותו ודמויות ומקומות רבים בדרך אל החופש.

את הסדרה רחבת ההיקף הפיק סטרלינג ק. בראון ("פרדייז"), שגם מגלם את אותו פליט שחור בוגר, והשואוראנר סיילן סייפו הינדס – עיתונאי אפרו-אמריקאי חשוב שכתב בעבר להפקות של ג'ורדן פיל, וזו הסדרה הראשונה שלו. לא קשה לראות מהנופים בטריילר עד כמה בדיסני ו-Hulu השקיעו בהפקת הסיפור הזה, עם צילומים שהתרחשו במקסיקו, קנדה, איי שלמה, ברבדוס, איסלנד ועוד פינות פשוט מהממות של העולם, ונראה שמדובר במיני-סדרה שבונים עליה הרבה צפיות. המבקרים רק התחילו לנוע, אבל עם 6 ביקורות לציון של 100% ברוטן טומטוס, אנחנו כבר נלהבים להצטרף להרפתקה ולגלות את העולם הישן דרך עיניו של נער שחור.
"וושינגטון בלאק", 8 פרקים, עכשיו בדיסני+

• מה רואים הלילה
• דיסני+
• אפרו-אמריקאים
• סדרות נוער

לא קל למצוא אנשים שגדלו בישראל בשנות השבעים והשמונים, ולא הכירו את מעלליו של ציון כהן, גיבור סדרת הספרים המיתולוגית מאת גלילה רון-פדר-עמית "אל עצמי". ציון היה הדמות הזאת שבנות התאהבו בו ובנים רצו להיות כמוהו. נער עם סיפור חיים קשוח, מלא קסם אישי, חצוף ותארו לכם, גם כותב יומן אישי. בשנות השבעים הילד הכי מגניב בעולם היה כזה שכותב יומן. לא בלוג, וולוג, סטורי או ריל, אלא אשכרה מעבד את המחשבות שלו עם עצמו מבלי לשתף אותן עם כך וכך k עוקבים. מבלי לסחור בהן בשביל לייקים, מבלי לחשוב על קהל.

>>מפתיעה, מעניינת ומרגשת: "28 שנה אחרי" היא חוויית צפייה תזזיתית

קשה שלא להתגעגע לימים בהם יומן אישי היה באמת אישי, ולא לחשוב על ההבדלים בבניית הזהות של מי שעושה עיבוד נפשי אישי, למי שבונה את זהותו דרך העוקבים שלו. החלום של מנהלת הפיתוח של חברת ההפקה יולי אוגוסט, מיכל ורשאי-ארלוק, שהביאה את הרעיון להפוך את הספר לסדרה, היה שילדים בשנת 2025 יראו שיש אפשרות כזאת ואולי אפילו רחמנה ליצלן, יכתבו בעצמם יומן.

כשהופכים ספר מצליח לסדרה תמיד קיים חשש, האם הסדרה תייצג נאמנה את הספר, מה לקחת ומה להשאיר מאחור. הנסיון מיצירת הסדרה "שקשוקה" (אסיה לבטוב) ומההצגה "ילדי בית העץ" (נועה לזר-קינן) שגם הם מבוססים על ספרים מצליחים (גליה עוז ורן כהן אהרונוב, בהתאמה) מלמד שתמיד צריך לחשוב מה המהות, על מה הסיפור באמת והכי חשוב, מיהו הגיבור. אל עצמי הוא סיפור על זהות, שייכות, פערים חברתיים והגדרה של המושג "בית" – מושג שלצערנו בימים הקשים האלו, מתערער, משנה צורה והגבולות שלו נבדקים שוב ושוב. ושוב. כך שהשאלה איפה את מרגישה בבית, היא רלוונטית מתמיד.

חמישים שנות חייה של סדרת הספרים והמעבר לימינו אנו, בכל זאת הצריכו כמה התאמות. בספר אחד הפערים החזקים הוא הפער העדתי. ציון כהן הוא מרוקאי שמגיע מבית שאן אל חיפה האשכנזית למכביר, וההבדל העדתי הוא מקור לחלק מהקונפליקטים. למרות כל קלקוליה של החברה הישראלית, לתחושתנו ילדים כבר פחות חיים את הפער הזה. עדיין, כמובן, יש פער בין מרכז לפריפריה, פערים סוציואקונומיים ולהם כן נתנו ביטוי, אבל לא תמצאו בסדרה הבדלים בין "מזרחים" ל "אשכנזים".

הבדל נוסף בין הספר לסדרה נוגע בכך שציון של שנות השבעים היה בוטה ואלים יותר. לא שהיום אין אלימות, הילדים הם אותם ילדים, אבל הייצוג שלהם בתוכן עבור ילדים ונוער עבר עידון. לעיתים כשקראנו את הספר, קינאנו בחוסר הפוליטקלי קורקטיות של הימים ההם. כשצפינו בסרט "אל עצמי" שגלילה רון-פדר-עמית כתבה בשנות השמונים בכלל קינאנו – הילדים מעשנים סיגריה, החבר העבריין של ציון שותה וודקה, ויותר מזה – הסרט לא מסתיים בהאפי אנד. אולי זאת אחת הסיבות שילדי שנות השבעים והשמונים יצאו עמידים לחיים (הכל יחסי כמובן).

בכל מקרה, גם בסדרה שלנו, לא טשטשנו את הקונפליקטים, השתדלנו לא להקליל איפה שלא צריך. הרצון שלנו היה לכתוב דרמה ריאליסטית לילדים בלי כוחות על, בלי ילדים שמצילים את העולם, אלא סיפור פשוט על דג מחוץ למים, שצריך למצוא מחדש את מקומו בעולם ולהבין איפה נמצא הבית. אנחנו מקוות שהילדים והנוער יתחברו לציון כהן גרסת 2025 ולעולמות שהוא מסתובב ביניהם, שההורים, ילדי שנות השבעים והשמונים, ייהנו מהמפגש המחודש עם הסיפור האייקוני הזה, ושהסדרה "אל עצמי" תהפוך לצפייה משפחתית מעוררת שיח. ואולי גם שילדים יחזרו לכתוב יומן, כזה עם מנעול, כמו פעם, למה לא בעצם?
דרמת הילדים ונוער המבוססת על סדרת הספרים המיתולוגית "אל עצמי" מאת גלילה רון פדר עמית זמינה עכשיו בערוץ ניקולודיאון לצופי Yes

• המסך
• yes
• ספרי ילדים
• סדרות נוער

העולם זקוק לקומדיות נוער מטופשות. פעם היו עושים המון כאלה בקולנוע. חלק מהן היו נפלאות ושרדו את מבחני הזמן האכזריים, רובן לא היו עוברות שום מבחן עכשווי של מוסר ופוליטיקלי קורקט, אבל זאת לא בעיה כי כבר לא עושים כאלה. וזאת בעיה הרבה יותר גדולה. בעיה ש"הלוקר של דייבי וג'ונסי" הולכת לנסות לפתור. בעיה כה גדולה שצריך היה גם את Hulu של דיסני וגם את אמזון פריים וידאו של ג'ף בזוס כדי להפיק אותה.

>> עושים היסטוריה: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה שלכם כרגע
>> כל כך רצינו לאהוב את הסדרה הזאת של נטפליקס. אבל אי אפשר

"הלוקר של דייבי וג'ונסי" הוא סדרה מוזרה, מאוד מוזרה, שבאופן מוזר התגלגלה כך ששתי ענקיות הסטרימינג חולקות בהפקתה ובזכויות השידור שלה, הולו-דיסני בארה"ב ואמזון בקנדה, בריטניה ואוסטרליה. יוצרת הסדרה, הקומיקאית והשחקנית איבני רוזן, רצתה לכתוב סיפור על כמה שזה מוזר להיות בת 16 מוזרה עם חברה מוזרה שגם היא בת 16 ושתיכן חולקות בדיוק את אותו חוש הומור מוזר שגורם לכולם להסתכל עליכן, ובכן, מוזר.

עלילת הסדרה מתמקדת בצמד החברות דייבי וג'ונסי, שסובלות מהחיים כנערות דחויות בתיכון ומסתפקות זו בחברתה של זו, ומגלות להפתעתן פורטל למימדים אחרים בתוך הלוקר שלהן. הן יוצאות למסע במולטיוורס רק כדי לגלות שכולו מלא בגרסאות גרועות יותר של התיכון שלהן, ובמקום לציית לכללי המסע הבין-מימדי הן מחליטות לעשות צחוקים ולעזאזל עם כל היקומים. התוצאה היא סדרה עם אנרגיה של ניקלודיאון אבל עם הומור ואסתטיקה שנעים בין "ההרפתקה המצוינת של ביל וטד" לרגעים היותר משונים ב"קומיוניטי" כמקורות השראה. בינג' סופר-כיפי אם נשארתם בני 16 איפשהו שם בפנים.
>> "הלוקר של דייבי וג'ונסי", עונה ראשונה, 10 פרקים, עכשיו ב-Hulu

• המסך
• מה רואים הלילה
• אמזון פריים
• Hulu
• מדע בדיוני
• סדרות נוער
• נוער