>> תום שובל הוא תסריטאי ובמאי קולנוע וטלוויזיה ("הנוער", "הסירו דאגה מלבכם", "הד קולך"), מהכישרונות הבולטים של הדור החדש לקולנועני ישראל. בימים אלה מוקרן בבתי הקולנוע וב-HOT8 סרטו "מכתב לדויד" על החטוף דוד קוניו ששיחק באחד מסרטיו. שובל ייקח חלק גם בפסטיבל בכורות, פרויקט האמנות הרב תחומי הגדול של בתי הספר לאמנויות בירושלים, שחוזר בשנתו השנייה לקמפוס ירושלים לאמנויות, שם יוקרן בטרום בכורה סרטו החדש "חיים ללא כיסוי" (15.7, 20:00, פרטים וכרטיסים כאן). בתום ההקרנה תתקיים שיחה איתו ועם השחקנית הראשית בסרט דאנה איבגי.

>>.השווארמה הכי טעימה וכיכר שהיא בית שני // העיר של עילאי גרין
>> מציאות על הרצפה ומסלול עירוני כיפי // העיר של נעמה בצלאל

1. בית עלמין טרומפלדור

יש ימים כאלה שמתמצים בשוטטות. ימים שאין בהם אחיזה – אין סדר יום, אין משימה. בימים האלה אני מוצא את עצמי, לא פעם, משוטט אל עבר בית העלמין טרומפלדור. אני נע באיטיות בין המצבות הצפופות עד שכמעט אין מקום לצעוד, וככה במעין ריקוד פלגמטי אני מדלג בין הנחים והנחות, אושיות מיתולוגיות כמו ביאליק, ברנר וארלוזרוב לאנונימים מוחלטים.

על אף שניחוח מורבידי אמור לעלות מהטיולים האלה אני דווקא מרגיש תחושה הפוכה, את החיים במלוא עוצמתם. בית העלמין קטן וצפוף והוא מעין מגרש משחקים של גילוי וחריזות של מחשבות על מקומו של האדם ועל טיבם של הדברים החולפים. אם תשהו בו אפילו שעה קלה, כדאי בעיתם של זריחות או שקיעות, תחושו שהמצבות והלבנים המסותתות הם למעשה רפלקציה של שאר רוח ויצירתיות והעובדה שהם צמודות אחת לשנייה גורמת ללב להתפקע. השותקים והשותקות מתחת למצבות האבן, הם איגוד של שאיפה רומנטית של הדורות קודמים לחלקת ארץ שתהווה מצבור תרבותי, אומנותי, חסר מגבלות. אוטופיה בתוך הלבנט. העיר שהם צבעו בלובן דמיונם. ללכת ביניהם ולהיות במחיצתם ממלאת אותי בהשראה ותהיה.
טרומפלדור 19 תל אביב

2. שתי רקדניות // הציור של דגה במוזיאון תל אביב

אני מעריץ גדול של הצייר אדגר דגה ושל היכולת הבלתי מוסברת שהוא אחז בה, לתפוס חיים ותנועה באופן כה נונשלנטי ועם זאת ריאליסטי כל כך. בחירת הצבעים שלו ומשיכות המכחול מביאות אותי לדמעות. אני נוהג לבקר את הציור שלו שתלוי באכסדרת אוסף הקבע של המוזיאון – שבעיני זה פלא שהוא כאן בתל אביב, זמין לכל אחת ואחד. העובדה ששתי הרקדניות האלה עמידות בפני הזמן, לעד קלילות, מנידות השתחוויה קלה, מביטות אל דבר מה שמחוץ לפריים שחומק מאיתנו, אולי זו חברה ששבה אל חדר החזרות, או הקשבה למורה, אולי ראו רגע פרוזאי מהחיים שתפס את מבטם. לעד חתימת פניהם הסקרנית לא תשתנה, ההיקסמות הזו, התמימות. המבט הזה ששולח גיצים של צהוב וכחול כמו שמלותיהן וממלא את הרקע. המבט הזה הוא החיים עצמם.

המבט הזה. "שתי רקדניות", אדגר דגה, אוסף הקבע של מוזיאון תל אביב לאמנות

3. פלאפל ג'וני בנין

מוסד לתפארת. אני חובב פלאפל גדול ואוכל רחוב בכלל. את המקום הזה גילה לי חברי הטוב יונתן אברהמי שלקח אותי לקצה רחוב טשרניחובסקי, כשעוד גרנו יחד כשותפים לדירה בתחילתם של שנות האלפיים, וקנה את עולמי לחלוטין. אחד הדברים המדהימים בג'וני שהביס ההוא שלקחתי אז עם יונתן – זהה לזה שאני אקח היום. אין ולא יהיה פלאפל כמו זה של ג'וני. הוא מושלם. הכי טוב בעולם. גומחה קטנה שבה מתרקם שיא קולינרי כל דקה שבה לוקח להכין את המנה.

שיא קולינרי. פלאפל בנין (צילום: פייסבוק/פלאפל ג'וני בנין)

הפיתה, כיס עדין, רך ודק שמחזיק באופן שקשה להסביר מדעית את קציצות החומוס הפריכות והעוקצניות, טחינה ועמבה פאנקיים וחמוצים קצוצים דק. על הדלפקים הצרים מונחים צלוחיות עם חתיכות לפת חמוץ אלוהי וגולת הכותרת היא הצ'יפס, שמונח בפיתה לאחר כבוד, מעין ענן קראנצ'י שמתפזר בפה אבל מגיע עד החלומות. כמו הפלפאלים בפיתה גם הלקוחות מצטופפים בלשון הקטנה שפולשת עד לקצה המדרכה כבר עשרות שנים. לקוחות ותיקים וחדשים, מבוגרים וצעירים – ג'וני הוא לכולם. מפגש אוטופי ואנושי מעין כמוהו. אם יש גן עדן לג'וני יש שם סניף.
טשרניחובסקי 4 תל אביב

4. ספריית סינמטק תל אביב

סינמטק תל אביב תמיד היה לי כמו בית שני. מאז שאני מכיר את עצמי אני סינפיל מושבע או "עכבר סרטים" כמו שהיו מכנים את זה אז. הביקורים שלי בספרייה התחילו כמקום שבו אני יכול להעביר את הזמן בין הקרנות סרטים ושם התאהבתי. מרחב מלא וגדוש בספרים על קולנוע, ארכיונים של תסריטים ופוסטרים וספריית סרטים עצומה. יש עמדות קטנות וצנועות ששם אתה יכול להקרין לעצמך סרט נדיר שכנראה אפשר למצוא רק שם. בשלב מסוים הקרנות הסרטים הפכו להיות תירוץ ללכת לספרייה ואז כמה שנים אחרי, גם התחלתי לעבוד שם כספרן מן המניין.

אני חייב למקום הזה המון בחינוך הקולנועי שלי. בספרייה עובד במשך שנים דרור יזהר, ספרן מיתולוגי ואיש עם ידע עצום ולב רחב ונדיב. אם היה איזה ספר הדרכה לסינפיל הישראלי המתחיל, הספרייה של הסינמטק הייתה פרק גדול וחשוב בו. אז אם אתם לא מפסיקים לראות סרטים, לקרוא עליהם ולחשוב עליהם, לבקר בספרייה זה הדבר הבא לעשות.
הארבעה 5 תל אביב

5. רחוב בוגרשוב 5

בעליית הגג של בניין 5 א' ברחוב בוגרשוב הייתה גרה רחל בלובשטיין הלוא היא רחל המשוררת. שלט צנוע בחזית הבניין מעיד על כך. מארג הבניינים והמדרכה שלשפתו השתנו כבר עם השנים הרבות שחלפו ועדיין, להיעמד שם מתחת למה שהיה חלונה ולחשוב שנכנסת לפריים מבטה האפשרי של רחל זו עמדה מרגשת ומצמררת כאחת, במיוחד מתוך ההבנה שאת מירב יצירתה היא יצרה כשזה הנוף הכמעט יחידי שניבט אל עיניה. בימים אלה אני עובד על סרט על חייה של המשוררת ואני מוצא את עצמי נעמד בנקודה הזו לא מעט.
בוגרשוב 5 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

תחנה מרכזית היא מקום מופלא מבחינת החיים שמתנקזים אליו. וגם הרפתקאת הבטון הארכיטקטונית הלבירינטית שהיא, פוערת פה כל פעם מחדש. אבל באמת יש להכיר, והאמת היא שבשנים האחרונות היא הפכה למפגע סביבתי וזיהומי ופינוייה יפתח את העיר למגוון של אפשרויות. המאבק על פינויה ממשיך וזה מאבק חשוב, צודק ומלא תקווה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
צפיתי ב"הנשים האבודות מטרויה" הצגה מאת חנוך לוין בבימויה של דנה מודן עם הסטודנטים למשחק של סמינר הקיבוצים, ומעבר לבימוי המפתיע נצמתתי מהרלבנטיות של המחזה ומהעובדה שהזעקה שלו עדין חורכת. כשהמציאות היא פארודיה אכזרית התיאטרון של הטרגדיה מנצנץ.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנה וחצי האלה הייתי בעבודה על סרט דוקומנטרי שנקרא "מכתב לדויד" והוא מכתב קולנועי שיצרתי לדוד קוניו, שהוא ואחיו אריאל ועוד 51 אחרים חטופים בעזה. דוד ואיתן אחיו התאום שיחקו בסרט הראשון באורך מלא שיצרתי, "הנוער" שבמרכז סיפורו עומדת חטיפה והם מגלמים את החוטפים. השניות הבלתי נתפסת בין המציאות לקולנוע התווספה לי לטלטלה הגדולה של חיינו סביב השבעה באוקטובר והייתה עוד אינדיקציה לעובדה שאבדנו שליטה על המציאות בצל מלחמה נוראית ואיומה. אני רוצה גם להמליץ על הממואר של דרור משעני בעקבות השבעה באוקטובר –"התמונה הקטנה"– שהצליח לשקף בשבילי באופן דחוס ובפרוזה עוצמתית את היום יום של הכאן ועכשיו, יום יום שנדמה שבלתי אפשרי לתאר.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליץ לתרום לכל ארגון שעוזר למשפחות החטופים שהם האחים והאחיות שלנו והם לא יכולים להיות לבד בסבל. כל ארגון שמספק תמיכה ומושיט יד, כל ארגון שפועל להחזרת החטופים והפסקת המלחמה הוא ארגון שצריך את עזרתנו. אני רוצה לציין את חברתיפראג בנבנישתישמהשבעה באוקטובר פועלת ללא לאות ובדבקות וסולידריות שלא ראיתי כמותה. הלוואי והאנרגיה שלה הייתה מדבקת רפואית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איתמר שמשוני הוא אומן מבריק, אבל גם איש רב עשייה ויזם חברתי שמצליח לשלב את החברתי עם האומנות וההפך. כל דבר שעובר אותו יכול להפוך למעשה אומנות. התקווה שהוא מייצר בפעולות האלה היא אנרגיה כל כך חשובה. בימים אלה הוא עומל עלפרויקט אפי שנקרא עיר מפעלואפשר להעביר להם צעצועים ישנים וכל דבר שרוצים לזרוק בעקרון, ובסדנא שאיתמר הקים הוא יוצר יחד עם צעירים וצעירות, מבוגרים ומבוגרות וכל אחד, מכל קצוות הארץ, יצירות אומנות מרגשות מהחומרים האבודים הללו. איתמר שמשוני יכול לראות בכל שקית נטושה עם זבל הזדמנות ובכך הוא מנכיח את התובנה העמוקה והחשובה ביותר, שיופי נמצא בכל מקום ויופי ואסתטיקה הם הדשן לחיבור האנושי.

מה יהיה?
השאלה לא מה יהיה, אלא מה נעשה כדי שיהיה. להחזיר את החטופים ולעצור את המלחמה. לפני זה אין על מה לתהות בכלל.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• תום שובל
• בית הקברות טרומפלדור
• מוזיאון תל אביב
• פלאפל
• סינמטק תל אביב
• בוגרשוב

>> אסף סחאוטן, בן 31.8 בדיוק על פי נתוני אתר ביטוח לאומי, הוא תסריטאי, אסטרטג ואיש קריאייטיב בעולם הפרסום כבר מעל לעשור ועוסק ביצירה אמנותית מסוגים שונים, ביניהם בראש ובראשונה כמו"ל של עיתון הרכילות הנודע "גוסיפ TLV" (גילוי נאות: מתחרה ישיר של "טיים אאוט" שבכוונתו לתבוע אותנו), מצייר במשך שנים קומיקס אינטרנטי בתוכנת צייר הכולל מגוון רחב של נוזלי גוף ופסולת אנושית, מייצר ועורך וידאו ארט ופרויקטים שונים ומשונים, מתופף ובעל תת התמחות בהטרלות אינטרנטיות. בימים אלה הוא משתתף בתערוכה הקבוצתית "בלאגן מפואר" המוצגת בבית רדיקל.כאן יש פרטים

>> גינה אקזוטית בתוך כוס וכל מה שבחורה צריכה // העיר של תמר טסלר
>> העיר של יונתן ברק // מקום ללכת בו מכות ומקום לברוח מהמציאות

1. טראש אדיקשן

החנות הכי נחמדה של תרבות השוליים בתל אביב, עם חולצות בהדפסה ידנית בדפוס רשת, פנזינים, חוברות, תיקי בד, סיכות, פאצ'ים, תקליטים, קסטות ועוד מרצ' של אמנים ויוצרים מקומיים ודברים שבעל החנות יניב "טראש אדיקשן" שרון, מכין DIY. מומלץ לביקור ואידיאלי לרכישת מתנות. ניתן לרכוש שם גם את חוברות הקומיקס שלי "GIFTED CHILD", חולצות שהכנתי ברגע מסוים בחיי וגם – גיליון מודפס של עיתון הרכילות GOSSIP TLV במחיר הסמלי של 1,000 שקלים.
אלנבי 46

2. מוזיאון הבלוטות' הראשון

המוזיאון מציג את התפתחות טכנולוגיית הבלוטות' מראשיתה ועד ימינו, ומציע חוויה אינטראקטיבית ייחודית בה המבקרים מתחברים לתצוגות השמע באמצעות המכשירים האלחוטיים שלהם, ומקבלים מידע מותאם אישית על ההיסטוריה והעתיד של התקשורת האלחוטית. סתם. מוזיאון הבלוטות' הראשון הוא השם הלא רשמי של הבית שלי בשכונת שפירא. שם אני מבלה את רוב זמני, בדרך כלל בהאזנה לקסם המוזיקה באמצעות קסם טכנולוגיית הבלוטות'.

3. פלאפל תדמור

המסעדה הטובה בתל אביב. פלאפל תדמור זה המקום בו נהגי משאית, נרקומנים, אנשים על הספקטרום ואני, סועדים כתף אל כתף בזיל הזול (20 שקלים למנת פלאפל). אם סועדים בחוץ צריך להיזהר מהציפורים שיושבות על עמוד החשמל ועושות קקי על העוברים והשבים והפלאפל שלהם. טיפ נוסף מומלץ – לבקש כלי לסלטים ולקחת הביתה טחינה וחריף*כדי לתפור ארוחת ערב בחינם בבית.
סלמה 100
*צריך לקנות פיתה/לחם מראש

4. גורקה קיטשן

עוד מסעדה מבוססת כלכלה מוחלשת שאני אוהב לבלות בה זה גורקה קיטשן בנווה שאנן. קראתי עכשיו בגוגל שזו מסעדה נפאלית-הודית, אבל מה שחשוב לדעת זה שזה זול מאוד. אני אישית אוהב את מנת המומו. אני גם מתכנן לחגוג שם 'מומולדת' באוגוסט, עוד 4 חודשים (0.2 שנים על פי ביטוח לאומי).
ראש פינה 16

5. מאפיית מרכז אסיה

ידועה גם בתור "המאפייה הבוכרית בשכונת שפירא". מבחר גוז'גיז'ה בטעמים שונים וצורות גיאומטריות מעניינות, וגם אוכל מבושל במשקל (חבר טוב שלי סידר לי כרטיסיית-30-קבבים-חמים). הבעלים היו חייבים לייקר את כל המאפים ב-1-2 שקלים כתוצאה מפרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה ופגיעה בשרשראות האספקה העולמית של חיטה, אבל גם פה יש טריק מנצח: המנטי עדיין נמכר במחיר הפסד של שמונה שקלים ליחידה ומשמש אותי כפיתרון חכם מאוד לארוחת צהריים.
מסילת ישרים 41

מקום לא אהוב בעיר:

באופן כללי אני מרגיש אי נוחות בצפון תל אביב. משהו ברחובות הנקיים מדי, אמהות עם עגלות שנראות לא בדיכאון, עצי פיקוס והיעדר הומלסים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני ממליץ על התערוכה הקבוצתית "בלאגן מפואר" בבית רדיקל, 26.4-11.4

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "כלבים נגד חתולים" משנת 2001. סוג של אנלוגיה לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרמו למוזיאון הבלוטות' (הראשון) דרך אפליקציית ביט: 052-6767071

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מוזיאון הבלוטות' (הראשון). ניתן לתרום דרך אפליקציית ביט: 052-6767071

מה יהיה?
כבר אמרתי, מומולדת ב-10.8.25 במסעדת גורקה קיטשן.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בית רדיקל
• צפון תל אביב
• גורקה קיצ'ן
• פלאפל
• מרכז אסיה

על פי מיטב מסורת הסימביוזה בין הטלוויזיה לחיים עצמם, זו הייתה רק שאלה של זמן עד שה"לאפל" מ"זגורי אימפריה" יקרה במציאות. לקראת עליית העונה השלישית של הסאגה על המשפחה המטורללת, שתשוב למסך עם אותו קאסט (מינוס ראש המשפחה אותו גילם השחקן משה איבגי), נפתח בדרום העיר סניף ראשון של "האק" – רשת חדשה שעל פי המידע לתקשורת "מבטיחה להביא את טעם הפלאפל המיתולוגי העובר מדור לדור למגוון רחב של קהלים".

>> "יין זו שירה נוזלית": אייל שני פותח בר יין. הלוקיישן: וואו
>> משולש הכסף: 5 אוזני ההמן הכי טובות בתל אביב ועוד כמה שאהבנו

איך מעבירים טעם של פלאפל מתסריט טלוויזיוני שמתרחש בבאר שבע למציאות בתל אביב? התשובה נמצאת בידי מאור זגורי, יוצר הסדרה ושותף בעסק החדש (יחד עם היזם נדב שלום). "על אף שמעולם לא עסקתי במסעדנות, כאשר נולד שיתוף הפעולה עם נדב, מסעדן ואיש עסקים מצליח, גילינו שאנחנו חולקים חלומות דומים. יחד החלטנו ליצור את רשת 'האק' שתביא את הטעמים מהבית – טעמים של אהבה, חום ומשפחה – היישר אל הרחוב הישראלי", הוא מסביר.

"מהטלוויזיה אל המציאות – תמיד הייתי יוצר", הוא אומר. "עוד מילדותי בערה בי האש של היצירה. מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי לספר סיפורים, ובאמצעותם לרגש אנשים. כשבאה לעולם הסדרה שלי 'זגורי אימפריה', זו לא הייתה רק דרמה משפחתית עוצמתית, אלא גם סגירת מעגל עם המסורת שהועברה אלי מדור לדור – אל הטלוויזיה הישראלית וכעת אל המציאות".

ומדיבורים למעשים, כלומר לכדורי הפלאפל השמנמנים ומה שסביבם. בהודעה לתקשורת נמסר כי "התפריט מתוכנן להישאר מצומצם ומדויק, תחת התפיסה של מינימום מנות במקסימום טעם. בין הרטבים המוגשים ניתן למצוא את הבסיסיים ביותר, ללא תוספות מיותרות". בפועל, על רקע לוגו בדמות הסבתא מהסדרה תוכלו לקבל לאפל (25 ש"ח למנה, 20 ש"ח לחצי מנה – באיזה עולם מחיר כזה לפלאפל?), סביח אורגינל (30/25 ש"ח), שניצל מאמו (40 ש"ח) והאק קובה (30 ש"ח) – כולם בפיתה. העדפה ללאפה או באגט מקפיצה את הסכום הלא זול מלכתחילה ב-7 ש"ח נוספים.

אגף הסלטים מתרגם את ארבע מנות הבסיס לסלט: סלט זגורי, סלט לאפל, סלט סביח וסלט שניצל מאמו (48/55 ש"ח). בגזרת החומוס מככבות מנות סביח, גרגרים וחומוס לאפל (35/40 ש"ח כולל שתי פיתות וביצה). כדור לאפל נוסף יעלה 2 ש"ח וסיגר של ויוי 3 ש"ח. קובה בודד מתומחר ב-15 ש"ח, מנת צ'יפס עולה 18 ש"ח, ועבור פיתה מחיטה מלאה תיפרדו מעוד 3 ש"ח.

הסניף הראשון בתל אביב הוא יריית הפתיחה לקראת רשת ארצית, וזגורי ושלום כבר עמלים על הקמת סניפים נוספים במודיעין, קרית אונו ואור יהודה. "זוהי רק ההתחלה", הם מדגישים. "אנחנו מתכננים להגיע גם לאזורי הפריפריה, משם באנו ולשם אנחנו רוצים לחזור. זה חלום ילדות שהפך למציאות". ועם כל הכבוד ללאפל ולסדרה הענקית, לנו לא נותר אלא לתהות אם בבאר שבע תמחור כזה היה עובר בשקט. יש מצב שלאביה היה מתנפח וריד בצוואר ואביר כבר היה הופך על מישהו שולחן.
קיבוץ גלויות 32, ראשון-חמישי 10:00-22:00, שישי מ-10:00 עד שעתיים לפני כניסת שבת, שבת סגור

• אוכלים שותים
• פלאפל
• מאור זגורי
• אוכל רחוב

>> ספיישל פסטיבל המגבר במדור "העיר שלי" נמשך: הפסטיבל נפתח הערב (שלישי 4.2) עם הופעה של מוטי ביקובסקי שמארח את אביתר בנאי ואביב גדג' שמארח את רון בונקר, והוא ינעל ביום שבת בהופעה של טריו הדרים-סרף רסקו – עדן עטיה, גאיה ויסמן ואיתי לוי – בהופעה מלאה עם שירים מאלבומם השני, "דמעות", מארחות את עדי ברוניצקי (דף צ׳אנקי, ביטפוט, עדיסקוטק) שמביאה איתה סאונד המשלב גאראז' עצבני וקאנטרי-סינת'-פאנק-פופ, ואת שולה חן האגדית.פרטים וכרטיסים מחכים לכם כאן.

>> פארק ריק מאנשים ושווארמה שמזכירה לי חבר // העיר של טאפש // פסטיבל המגבר
>> הרחוב עם הריח הכי טוב וכיכר עם חור בלב // העיר של מוטי ביקובסקי // פסטיבל המגבר

1. פלאפל ג'וני בנין

זה הפלאפל הראשון שחמודי אכל בחייו ומאז הכל השתנה. היינו נוהגים פעם לנסוע אחרי חזרות לאכול שם, למרות שיש בערך אלף פלאפליות קרובות יותר. ואין על הצ׳יפס העגול.
טשרניחובסקי 4

2. הגינה בנווה צדק

אנחנו אוהבים לשחק שם פריזבי (כשהימים יפים והשמש נעימה).
שבזי 19

3. נואיבה

המקום האהוב בתוך התדר, שהוא גם המקום שבו עדן מבלה את רוב זמנה! אוהבים לשבת עם עדן לשמוע תקליטים, לשתות וורמוט-סודה ולאכול פיצה.

4. ענן

בר יין וחנות תקליטים של חברים שלנו קובי וטומי, וגם בן שהוא חבר של עדן. יש שם גם קפה טעים בשעות היום וזה תכלס הפינה המושלמת.
רענן 36

5. אנובה

המקום בו חלומות מתגשמים! הגענו לאנובה אחרי שהם החתימו אותנו בלייבל שלהם, והאולפן בקריית המלאכה הפך לבית ולמגרש משחקים. שם גם הקלטנו את האלבום ׳דמעות׳ עם אורי בראונר-כנרות, ואנחנו גם מנגנות ועובדות שם על האלבום הבא שלנו! שוקי ושוקי (השוקיז), יוני שרוני, שמעון טל וניתאי שם-טוב הפכו לבני משפחת רסקו וזה רגע להכיר בו תודה לאנשים בחיינו שגורמים לדברים לקרות!

מקום לא אהוב בעיר

סניף הדואר בשדרות ירושלים 12. זה חור שחור שנכנסים אליו בלית ברירה ויוצאים אחרי כמה שעות מאוד מבולבלים, עם כאב ראש וכל הבגדים מריחים כמו בורקסים ובושם (שילוב רע).

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידרלכן את הראש או פתח לכן את הלב?
הופעות של פיי או מיי ואוזו בוזו שהיו בלדין ב-15.1. גאיה תקלטה והיה רוקנרול ומעורר השראה שהסצינה קורית ואנשים רוצים לבוא להופעות. וגם הייתה מוזיקה טובה.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץהמלחמה?
(גאיה) סבא שלי הוציאספר שירים בשם "פניני חיים", יש שם מלא שירים וסיפורים קצרים מרגשים ומצחיקים וזה, נתן לי השראה להמשיך ליצור גם בתקופה המוזרה הזאת.

לאיזהארגון או מטרה אתן ממליצות לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. ארגון חשוב של נשים טובות, חלק מהפעילות שלהן היא הצלת מזון וחלוקה לקהילות מוחלשות והן גם מיצרות אירועי תרבות בחלל שלהן בבית רומנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נרים רגע לעצמנו ולכל החברות שלנו שגרות בעיר ומתמקדות בלעשות מוזיקה, קולנוע, אמנות, תרבות וכל דבר יצירתי. זה לא קל לסובב את החיים שלך סביב משהו שלא פשוט להתפרנס ממנו, במיוחד בעיר שלנו, שהיא גם מדהימה וגם יקרה וגם מיוחדת וגם הכל ביחד. אז כל הכבוד לנו!

מה יהיה?
⁠מאמינות שבסוף יהיה בסדר. משתדלות להתמקד במוזיקה וביצירה, זה עוזר.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• רסקו
• פלאפל
• נווה צדק
• תדר
• ענן בר
• אנובה

>> דור ברזילי הוא השף בפועל של מסעדת הלנה, היהלום הנוצץ משדרות תרס"ט, ואחד מהשפים המבטיחים של "טיים אאוט"לשנת 2024. "העסקים כרגיל", הוא מספר לנו כמי שאינו חווה את הטלטלות שמרעידות את הענף. "חשוב לנו לספק יציבות בימים כאלה חסרי יציבות, שהעובדים שלנו ימשיכו להגיע למקום העבודה ולקבל את השעות שלהם, ושאנחנו נמשיך להתקיים ולהתנהל כמו שצריך. אם הצלחתי לתת לאנשים אפשרות להתנתק לשעתיים ממה שקורה מסביב, מבחינתי את שלי עשיתי. אני תומך במחאה אך עושה זאת במנותק מהפרסונה המקצועית שלי. אני אדם שקנא לפרטיותו ולא משתף ברי"ש גלי אלא עובד לפי האמונות שלי. השבעה באוקטובר היה יום מאוד מורכב עבורנו. יש לי כמה טבחים שהוקפצו למילואים ויוסף אוחנה, חבר שעבד איתי במסעדה הקודמת, נחטף לעזה".

>> הקפה הסודי שלנו: 9 בתי קפה נחבאים שתל אביבים אוהבים באמת
>> העיר של דורון מדלי // אווירה של סרט ובכל זאת קצת אירופה

1. ג'ונז

ברוס לי אמר פעם "מה שמפחיד אותי זה אדם שתרגל את אותה מכה אלף פעם". אורי גופר תרגל אלף מכות אלף פעם ויודע להכין כל דרינק בצורה מושלמת. אנחנו גם חברים בחיים שמחוץ לעבודה, אבל אני חושב בכנות שאין היום עוד ברמן שיודע להכין קוקטיילים כל כך מאוזנים, קלאסיים ונכונים ושיש לו כמות ידע כמו לאורי ולשאר החבר'ה בג'ונז. יש שם אנשים מאוד מוכשרים.
זבולון 13

2. פאסטל

בעיניי שף גל בן משה הוא דמות שקצת מתפספסת בסצנה המקומית. מציינים אותו כליגיונר, שף ישראלי שמצליח בחו"ל, אבל אני חושב שהמוצר שהוא עושה בפאסטל נכון מאוד לכאן ולעכשיו ונגיש ביחס לאיכות. אני מאמין שפאסטל מסעדה נהדרת, אולי עסקית הצהריים האחרונה שאני מכיר שווה את מחירה, וגם ארוחת הערב שם מצוינת.
שאול המלך 27

3. דרגון פוד

חיי שף מחוץ למסעדה פחות זוהרים מכפי שהם נראים. כשאני מסיים משמרת או ביום חופש, אין לי כוח להתעסק יותר מדי בבישולים. אני מאוד נהנה מהמטבח האסיאתי, ופעם בחודש מוצא את עצמי קופץ לדרגון לחדש את המלאי. יש שם דברים מוזרים שהם מייבאים ואי אפשר למצוא בהרבה מקומות, ועל הדרך קונה ערימות אינסטנט נודלס שיהיה בבית כשאני חוזר הביתה רעב אחרי סרוויס.
לוינסקי 48

4. 85/15

גדלתי בבית אשכנזי והאוכל האשכנזי הוא לדעתי בתת ייצוג בעיר ובארץ בכלל. הביצוע שעושים ב-85/15 לפירוגי ומנות מהמטבח המזרח אירופאי מצוין, טעמים שמזכירים לי את הבית אבל עשויים באופן מאוד עילי ואיכותי, לא כמו במטבח הביתי. אני מאוד אוהב גם את תפריט הדרינקים והיין ובכלל ב-85/15 מאוד יודעים לארח.
מלכי ישראל 15

5. פלאפל נטו

אני תל אביבי מלידה וניסיתי את מגוון הפלאפל שהיה ושיש לעיר להציע. אני סאקר של כדורים צהובים, וכשלבנצי ארבל היה את מפגש אושר הייתי מבריז מלימודים והולך עם חברים לאכול פלאפל. כשגיליתי את הכדורים הצהובים בפלאפל נטו זו הייתה אהבה ממבט ראשון – מקום פשוט ומנה מצוינת, במיוחד לחובבי הז'אנר הצהוב.
אבן גבירול 20

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אני רוכב אופניים וחוטא לפעמים בקורקינטים, ושבילי האופניים בעיר פשוט לא מספקים את הסחורה. הם מסוכנים בחלקם, ורק לפני כמה זמן ראיתי מישהי מתהפכת עם קורקינט בגלל מרצפת בולטת בשביל האופניים בשדרות רוטשילד. הם בנויים באופן בלתי בטיחותי בעליל ולא סלולים באופן רציף, ויש פקחים שרק מחכים לתת דו"חות. מה שנקרא – זו לא טעות, זו מדיניות.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בסלקום TV סרט ראיתי סרט דוקומנטרי ששמוThis Place Rules, סרט על בחור בשם אנדרו קלהאן שהתחיל ביוטיוב ויוצא לראיין אנשים ברחוב, בפסטיבלים, כנסים והפגנות. הוא היה בהרבה כנסים של אנשים שתומכים בטראמפ, וב-HBO אגדו קטעים שלו לסרט שממחיש את התהליכים ומראה כמה מיסאינפורמציה ואינטרסים כלכליים יש בתקשורת, ואיך להרבה מאוד אנשים יש אינטרסים לפלג ולפרסם דברים שהם שקרים כדי לפורר את הקהילה והחברה. רואים את התופעה הזו בהרבה מדינות בעולם המערבי כיום, ואני כמובן מרגיש שזה נוגע בתופעות שקורות כאן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "שבעה באוקטובר" של זיו קורן מביא תמונות וטקסטים מהשבר הגדול – זירות רצח ומחנה שורה מצד אחד, וחמ"לי בישול וההפגנות בקפלן מצד שני. הספר מזכיר לי שלמרות הזוועה יש לי על מה ועם מי להילחם כדי שיהיה פה יותר טוב.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חשוב לתרום לעין השביעית, ארגון שעושה עיתונות חופשית ומותח ביקורת על התקשורת המסורתית. בתחקירים רואים איך מיסאינפורמציה ואינטרסים של בעלי הון נכנסים לחדשות שאנחנו צורכים, דבר שגורם לי להתייחס בביקורתיות ובמודעות לכך שמה שאני קורא אינו בהכרח האמת המוחלטת, אלא אמת לפי רצון של מישהו. זה גורם לי להטיל ספק בהכול.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אין מישהו ספציפי, אבל צריך להרים לעסקים שכונתיים – קיוסקים, ירקניות, בתי קפה, בר שכונתי ובית מרקחת עצמאי. העסקים האלה הם הסיבה שאני חי בשכונה שלי. אני חוזר אליהם שוב ושוב כי אני מאמין במה שהם עושים ויודע שהם זקוקים לעבודה במיוחד בימים אלה.

מה יהיה?
אני לא מאוד אופטימי אבל ההצגה חייבת להימשך. כל עוד אנשים יוצאים למסעדות ולברים, אני אמשיך להגיע לעבודה כדי שהם יקבלו את הכי טוב שהם יכולים לקבל.

• העיר שלי
• הלנה
• ג'ונז
• פאסטל
• פלאפל
• שבילי אופניים