אם נשכחך ירושלים תידבק לשוננו לחיכנו, וזאת בעיה גדולה כי החיך שלנו ממש חיוני לעבודתנו. אז לא נשכחך. למעשה, מדי שנה אנחנו עולים לרגל אל עיר הבירה, ובביקור בזק ממלכתי ממפים את סצנת האוכל המקומית וחוזרים אל הציוויליזציה חמושים בשלל המלצות. כך עשינו גם השנה לטובת התל אביבים שמוצאים את עצמם לפתע על כביש 1, ותל אביבים, כידוע, הם אנשים רעבים.ההמלצות של טיים אאוט: בואו לאכול את ירושלים, החיך שלכם לא ישכח את זה.

>> עוד יהיה טופ: 26 מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב
>> שותים עכשיו: לגמנו ובחרנו את 35 הברים הכי טובים בתל אביב
>> המעורר העירוני הרשמי: 40 בתי הקפה הכי טובים בתל אביב

1. ז'נז'ריה

קבוצת מחניודה ושף אסף גרניט ממשיכים בהשתלטות על ירושלים עם מלון רמב"ן: מלון בוטיק יפהפה וכשר שנפתח בשכונת רחביה (ד"ש לשכנים עם הסיגר), הכולל מסעדה חלבית ובר רוף טופ, ואת הדובדבן שבקצפת (הפרווה) ז'נז'ריה – מסעדה בשרית על קו התפר בין ירושלים לכל העולם, שהוא ממילא הממלכה של גרניט.
רמב"ן 20, ירושלים,להזמנות

2. הקונדיטוריה של רחלי ור ניר

הקונדיטוריה של רחלי ור ניר, שזכתה בריאליטי "הקינוח המושלם", מגישה לנו מאפים מדופדפים ואלגנטיים שקשה להפסיק לבהות בהם ולרצות את כולם. קרואסונים מלוחים ומתוקים שבכולם ניכרת השקעה רבה ושלל מרכיבים, מאפי גבינות עתירי שכבות ובצק, טארט טירמיסו מפתה, מריטוצו, פחזניות ועוד רבים וטובים. יאללה, כאילו שאתם צריכים יותר מזה.
רחוב יפו 105, ימים א׳-ה בין 9:30-17:00, יום שישי 9:30-14:30

3. אזיה 19

מסעדה יפנית חדשה שהתמקמה ברחוב עזה, אחד מהרחובות האייקונים בירושלים. שמה, הוא קריצה גם ליבשת אסיה (שאחראית לתפריט המסעדה) וגם לכתובת המסעדה. בתפריט יש סושי רענן, טרי ונהדר שהוא אמנם כשר אך לא חסר בו דבר. יש בנוסף קטגוריית איזאקייה עם מנות קטנות ומטריפות בנוסח יפני דוגמת גיוזה שקדי עגל, סלט קיורי סאראדה מסורתי, או מזאמן – אטריות חיטה בציר עוף, עם מחית שומשום שחור וחלמון כבוש בטארה.
עזה 19, ימים א- ה' מ18:00 עד אחרון הלקוחות. סגור בשישי, מוצ"ש החל מ-21:00.02-5877722

4. אמאיה

אין ירושלמי שלא הכיר את המוסד "אצל רשל" בדרך בית לחם שם הגישה רשל במשך 35 שנה קוסקוס, סנדביץ' טוניסאי מיתולוגי, ממולאים ושאר תבשילים בניחוח ירושלמי מובהק. היא נפטרה לפני חודשיים, והנכדה אשרת בסון, שפית בעצמה, פתחה את המקום כעת מחדש כביסטרו פיוז'ן מסקרן כאשר בימי שישי כמחווה לסבתה היא עדיין מגישה שם קוסקוס. בסון, שגדלה על ברכי המטבח של סבתה, גדלה להיות שפית ועבדה ברפאל ובכתית, ועכשיו מנסחת באמאיה שפה קולינרית ייחודית שמושפעת מהמטבח הביתי לצד טכניקות חדשניות ומקוריות ומורשת משפחתית מובהקת כאשר גם האם והאח מעורבים בניהול. על אף הייחוס המשפחתי מדובר במסעדת שף עם מנות מסקרנות ובלתי שגרתיות דוגמת נקניקיית ים ברוטב בויאבז עם שומר צלוי, רביולי תרד שחור במילוי מלוחייה, קרפצ'יו גזרים עם קאיימק ועוד ועוד.
דרך בית לחם 17, ימים שני- חמישי בין 11:00-16:00, ושוב בין 17:30-22:30. ימי שישי בין 10:30-16:00

5. נגיד 12

נגיד 12 היא חצר היין החדשה מבית מונא, שהתמקמה בחצר הקדמית של המסעדה ומציעה יינות ייחודים ומטריפים מרחבי העולם ותפריט מצומצם של נשנושים קלילים לצד מושחתים: כגון קרוקט, אויסטרים, צ׳יזבורגר וגם טוסט קורנביף שאנחנו חושקים בו. חוץ מזה אווירה סקסית, מוזיקה נעימה ובריזה מבורכת כמו שרק ירושלים של בין ערביים יודעת להעניק.
הנגיד 12, ימים ג'-ה' החל מ18:30. יום שבת החל מ13:00. יש להזמין מראש ב054-989-5943

6. מונא

עם מפות לבנות, אווירה סקסית ושירות מצוין – מונא מתברגת בקלות לרשימת המסעדות הטובות בארץ. שף מושיקו גמליאלי (בר 51, Bob) יצר מקום שיכול לשרת באותה מיומנות זוג בערב רומנטי, שתיין בודד על הבר או משפחת גרגרנים. התפריט שואב השראה ממטבחים בעולם ומתרגם אותם לירושלמית שוטפת.
מונא, שמואל הנגיד 12, ירושלים

7. סאטיה

השף אילן גרוסי הוא מאבות הקולינריה הירושלמית החדשה והמסעדות שלו הן תמיד חביבות הקהל. האוכל מקומי ועונתי והוא משקף אהבה לאירוח והבנה בטעם הקהל הירושלמי. סאטיה היא בין המסעדות הבודדות בירושלים שמגישה שרצים –כלומר שרימפס, מנה אחת– ופתוחה בשבת, זן הולך ונכחד בעיר המתחרדת.
סאטיה, קרן היסוד 36 ירושלים

8. צ'אקרה

הבר־מסעדה הוותיק אינו מנסה להמציא את הגלגל הקולינרי, ואולי דווקא זו הסיבה לכך שהוא נותר רלוונטי ואהוב – שלא לומר מנייה בטוחה. בתפריט תגלו מנות מיינסטרים (הלו טרטר דג עם שקדים קלויים ולבנה) וקלאסיקות בביצוע מוקפד לצדשרימפס – שכאמור, קשה למצוא בבירה (פירות ים אחרים הם כנראה בבחינת מוקצה על מלא).כדאי לתפוס כיסא ליד הבר ולצפות במקום שמתנהל כבר שנים כמכונה משומנת.
צ'אקרה, המלך ג'ורג' 41 ירושלים

9. פיצה צ'אקרה

וכאמור, המוסד הוותיק לא קופא על השמרים וממשיך להתחדש ולהתעדכן כל העת. אחד מהחידושים המרגשים ביותר הוא פתיחתה של הפיצריה מבית היוצר של צ'אקרה, פיצה נהדרת ופותחת כל צ'אקרה אפשרית. ראשית, נספר כי מהנה ונעים לשבת במקום וכי הוא פתוח בשבת, ושנית, הפיצה עצמה נהדרת. היא מוגשת עם תוספות מגוונות ומקוריות ונעה במנעד שבין פריכה ונאפוליטנית לניו יורקית ודקיקה ,ושלישית, יש גם סלטים רעננים ונעימים וטירמיסו כהלכתו לקינוח.
הלל 30, ימים א'-ה' 16:00-23:00, יום שישי סגור. שבת בין 12:00-23:00. 077-980-0427

10. הקיוסק

המאפייה של הקונדיטור דוד לאור במבשרת היא אבן שואבת לפודי'ז. בקיוסק, שלוחה שנפתחה לטובת תושבי מרכז העיר, תמצאו מאפים מלוחים ומתוקים וגם כריכי באגט וקרואסונים ממולאים, טוסטים וממתקים בעבודת יד.
גן גדעון, בקעה, ירושלים

11. משק עפאים

בית קפה־מעדניה המבוסס על תוצרת משק עפאים לחקלאות בת קיימא – מודל העוסק בשרשרת גידול ויצור המזון משלב הזרע ועד לצלחת, ומטמיע ערכים של אורגניות, סחר הוגן וידידותיות לבעלי חיים. סניפי משק עפאים מאופיינים בעיצוב נוסטלגי ובתפריט שתמיד אפשר למצוא בו משהו טעים, מארוחת בוקר וקפה טוב ועד מגש גבינות וכוס יין. וגם אם כבר יש לנו סניפים בתל אביב, זה לא סיבה לא להתרגש מביקור בסניף המקורי.
משק עפאים, בית הכרם 19 ירושלים

12. אסו סלון

באחד הרחובות הקטנים והמקסימים בירושלים, רחוב ינאי כמובן, מתחבא סלון אסו של השף אייל אסולין – חלל אינטימי שמתפקד גם כבר יין, וגם כסלון אירוח לערבים קולינריים ותרבותיים. התפריט מתחלף כל העת ומציע טאפאס מסקרנים מחומרי גלם עונתיים, פופ אפים שונים באים לבקר מפעם לפעם ובראנץ' בשישי.בימים אלה אסולין עוזב את ירושלים לטובת ראש פינה ואין לדעת איזו השפעה תהיה לכך על אסו, שימשיך לפעול, אבל מניסיון העבר בהחלט שווה לתת למקום צ'אנס.
ינאי 3 ימים ב'-ה' בין 19:00-00:00, שישי בין 12:00-16:00. להזמנות 052-5092676

13. טאקוס לואיס

טאקריה אותנטית קטנה וחמודה שאפשר לאכול בה טאקוס מטורטיות תירס בעבודת יד, עם מילויים שונים הכוללים בשר, דגים והמון רטבים חריפים יותר ופחות.
טאקוס לואיס, שלומציון המלכה 11 ירושלים

14. בית העם

אין ירושלמי שלא מכיר את ז'ראר בכר, אבל לטובת מי שאינו ירושלמי נספר לכם כי במרכז תרבותי שהפך לנקודת ציון משמעותית בעיר. לאחרונה נחנך בו בית העם, ברחבה של ז'ראר בכר. מקום שבבוקר אפשר למצוא בו קפה עם מאפים וסנדביצ'ים טריים, ובלילה הוא הופך לבר מסעדה עם יין ותפריט אוכל במחירים מאפשרים וירושלמיים בהחלט. ואפילו לא צריך להזמין מראש.
ימים א-ה בין 8:00-23:00, יום שישי מ8:00-15:00. בצלאל 11

15. סושיה

אל תעקמו אף על השם כמו תל אביבים, כי הסושיה הירושלמית היא אחד המקומות הכיפיים והפופולריים בירושלים. מקום כיפי וקטן עם אווירה היפסטרית במידה, הודות למרבית הלקוחות שהם קרוב לוודאי מבצלאל או סם שפיגל. בכל מקרה, יש בה סושי טרי ומצוין, קערת דגים לחלום עליה בלילה, סאקה בנדיבות ואווירה מחשמלת במיוחד בישיבה על הבר.
יוסף טרומפלדור 1, ימים א'-ה- בין 11:45-22:00, יום שישי 11:30-14:00. 02-6259055

16. קפה קדוש

אין באמת צורך להרחיב מילים על המוסד של איציק וקרן קדוש, אושיות קונדיטוריה ותקשורת. התור תמיד ארוך אך בסופו ממתינים קינוחי בוטיק, עוגות שמרים סקסיות, מנות פסטה אהובות וקינוח "קרן שמש" – קרן השמש שתחזיר את החטופים הביתה.
קפה קדוש, שלומציון המלכה 6 ירושלים

17. 02

לא מזמן, בחסות המלחמה, עברה מסעדת 02 במלון ענבל בירושלים שינוי ממסעדת בשר כשרה לביסטרו עונתי, קונספט שהחסרון בנוכחותו מורגש בבירה. שף אברהם פרייזן מצליח לאזן בין דרישות הכשרות לטעם הקהל, במנות ששואבות השראה מירושלים, מדריד, פריז וניו יורק ומצליחות להיות עכשוויות וקלאסיות בו"ז. ממש ליד, מאחורי דלת כבדה נסתרת, תמצאו את בר 22 – בר חדש וסקסי בסגנון ספיק איזי עם קוקטיילים ומנות קטנות לעזור להחליק את האלכוהול.
ז'בוטינסקי 3, ימים א'-ה' בין 18:00-22:00, 02-675-6649

18. טלביה

מתחת לתיאטרון ירושלים ממוקם בר יין או גסטרו בר במונחי תל אביב, ששמו הולך לפניו כבר שנים רבות. בשעות הבוקר אפשר ליהנות כאן מצלחת דגים מלוחים, אגז בנדיקט או פרנץ' טוסט, ובצוהריים המטבח עובר לפאזת בראסרי. ההצלחה הובילה לפתיחת עסקים נוספים תחת מטריית טלביה: קונדיטוריה צרפתית עם זווית מקומית, גלידריית וריגטו, ומסעדת פרינג' המוערכת כשלעצמה.
טלביה, שופן 5 ירושלים

19. אמריקן קולוני

כבר מהרגע שבו כף הרגל דורכת על המפתן, מלון אמריקן קולוני ההיסטורי מזמן בריחה קטנה אל זמנים אחרים, עשירים ונינוחים יותר. בפאטיו הפורח תוכלו לשבת לשעת תה בריטית כהלכתה, עם כריכונים וסקונס במגש קומות וקנקן תה – קונספט שיכול להתאים רק למזג האוויר הירושלמי (מדי יום בין 15:00-18:00 בהזמנה מראש). כדי לא לסיים את הביקור בנימה סאחית מדי, סורו לבר שמעוצב כמערה עתיקה ותנו באלכוהול היוקרתי.
לואי ונסן 1, ירושלים, 02-6279777

20. גריל רום

האח הגדול לסטייק האוס הניו יורקי ממלון דןמציע כמעט אותו תפריט – אבל כשר. ובכל זאת הסטייקים מושלמים וגם הצ'יפס והמנות הראשונות, כשעל המחסור בחמאה וקרפ סוזט מפצה אלגנטיות כמו שאפשר למצוא רק במוסדות מסוגו של מלון קינג דייויד. מומלץ להתאבזר בדוד עשיר או לכל הפחות בסיבה מוצדקת לחגיגות, הסכם שלום אזורי למשל.
המלך דוד 23, ירושלים,להזמנות

21. וולדורף אסטוריה

העיר שאין בה צורך במזגן מביאה את מזג האוויר הנעים לשיא ממרומי מלון וולדורף אסטוריה. בר הקיץ THE TERRACE משקיף על העיר מלמעלה ועוטף את האורחים בתפאורת גן נעימה, שמשכיחה את כל מה שקורה מסביב. על אף הסטינג המפואר המנות מתומחרות באיפוק יחסי, כך שכוס יין ונשנוש קטן ליד אינם מצריכים מכירת כליה. והאוויר הצח – פרייסלס.
גרשון אגרון 26-28, ראשון- חמישי, 18:30-23:00

22. פורטה

בר יין מהנה וקליל שממוקם ברחוב שץ שמשמיע תקליטים, מארח ערבי תרבות, מגיש אוכל טעים וזול, והכי חשוב – כל בקבוקי היין בו נמכרים במחיר קבוע של 104 ש"ח. אין עוד הרבה מה להוסיף, וכשהיין עולה ככה גם לא צריך.

שץ 8

23. רחל בשדרה

נכון שבפועל מדובר בסנדוויצ'יה, אך הכריכים שרחל בן אלול יוצאת מאסטר שף מכינה הם הכל חוץ מאוכל "על הדרך". ממרחים, ירקות, גבינות ועשבי תיבול נערמים זה על גבי זה ויוצרים מגה־כריך מאתגר אך טעים אש. מקום שמצדיק עמידה בתור, על אף שלתל אביבים פשוט יותר לקפוץ לסניף בשרונה מרקט.
רחל בשדרה, שדרות בן מימון 13, ירושלים, 02-6644122

שוק מחנה יהודה

כמעט מדי שבוע נפתחים בשוק בתי אוכל ומקומות בילוי חדשים שמצטרפים לשחקנים הוותיקים (מחניודה, עזורה, סטקיית חצות). אם החלטתם לקפוץ לשוק – ואיך אפשר שלא – הנה כמה תחנות שכדאי לשים אליהן לב.

24. אישטבח

מעטים המקומות שמדגימים מהו מטבח ישראלי חדש טוב יותר מאשר בית המאפה הזה, שמשלב מאכל בסיסי סורי/כורדי בשם שמבורכ עם ירקות כבושים, ממרחים וצ'אטנים נוסח יהדות הודו. התוצאה היא מקום פשוט, זריז, מפתיע ושמח שהיינו שמחים למצוא כמותו בתל אביב.

25. סביח אריכא

את מספר הסביחיות בירושלים אפשר לספור על יד אחת. המנה הטובה ביותר נמצאת אצל איתי אריכא ברחוב אגריפס והיא נותנת בקלות פייט למוסדות סביח מפוארים מהמרכז. חצילים שמטוגנים ברגע ההזמנה, פיתות חמות שלא נקרעות לעולם ומגוון תוספות והכול מינימלי, טרי ומדויק. לכמה רגעים נפתח סניף תל אביבי שהיה מוצלח מאוד, אבל לא שרד את המלחמה. שווה ביקור.

26. דוויני פיתה בר

לנישה הכי נכונה בקולינריה הישראלית כיום נכנסה דיני קסורלה, אשת תקשורת לשעבר ומתמודדת מאסטר שף, שבכוך קטן בפאתי שוק מרכיבה פיתות רכות במילוי סטייק דקה, חריימה, כרובית ומעורב טבעוני, עם הרבה חריף ועשבי תיבול טריים. לקוחות קבועים נשבעים במנת צ'יפס בפיתה, ומה שלא תעשו – אל תשכחו להזמין עראק מעורבב עם רוזטה.

27. פיצריה פלורה

בר חינני ותפריט קטן הם הבסיס למסעדונת הזו, ששמה כבר פרץ את גבולות ירושלים בזכות פיצה פריכה ומצוינת ומנות פסטה שמזכירות טרטוריה באיטליה. פיצה פלורה עם רוקט טרי ואפרול שפריץ על רקע המולת שוק מחנה יהודה (או ללא המולה בסניף ברחביה) הם עונג פחמימתי ואלכוהולי קטן וטוב.

28. עזורה

אין מי שלא מכיר אתעזורה, ולא רק ירושלמים. שמה של המסעדה הוותיקה נישא בפי פודיז שמגיעים לטרוף סופריטו בטעם געגוע ונוסטלגיה. מקום של כבוד שמור למרקי קובה שמוגשים על רקע ניחוח פתיליות.

29. רחמו

רק שתי מילים יש לנו הפעם: אורז ושעועית. ומי שלא מכיר שיתבייש לו בפינה.

30. קבוצת מחניודה

שוק מחנה יהודה הוא שם נרדף לקבוצה של שף אסף גרניט: מסעדת מחניודה האיקונית והבר הצמוד יודל'ה וצמח הצמחונית־טבעונית,שלפני מספר חודשים הפכה לכשרה. רק כדי להישאר בעניינים אתם חייבים לעצמכם טעימה מאחד מהם לפחות.

31. נעה

• אוכלים שותים
• מסעדות בירושלים
• ירושלים
• תרבות בירושלים
• פסטיבל הקולנוע ירושלים

קרוב לתחילתו של "כן!", שהוקרן אתמול (20.7) בפסטיבל הקולנוע ירושלים, י' מלקק את אוזנה של מיליונרית מזדקנת (עידית טפרסון) שהזמינה אותו ואת זוגתו יסמין לספק את צרכיה המיניים. קרוב לסוף הסרט י' מלקק את נעלו של אוליגרך רוסי (אלכסיי סרבריאקוב מ"אנורה"), ששכר אותו להלחין המנון חדש למדינת ישראל של אחרי ה-7.10. ההתבזות המבחילה של הגיבור, שאינו יודע לומר "לא" ומתדרדר מהאוזן לנעל, היא סוג של הלקאה עצמית של הבמאי, שי' הוא ככל הנראה אלטר אגו שלו.

כמו נדב לפיד, הבמאי הישראלי הכי מדובר בעולם בעת האחרונה, י' (אריאל ברונז) הוא אמן שמתקשה להתגבר על מות אמו מסרטן (נושא שעמד במרכז סרטו הקודם "הברך"). אלא שבניגוד למוזיקאי שאומר "כן" לכל הצעה מבישה שעשויה לשפר את מעמדו הכלכלי, הקולנוע של לפיד זועק "לא!!!". זה קולנוע אגרסיבי, בוטה, משתולל ורועש – ויזואלית וקולית – שזורק על הצופים מטח של אבנים סמליות. אפשר לומר שזה לא הזמן לעידון ולניואנסים, ושההרג וההרס הבלתי פוסקים בעזה מזמינים סוג כזה של קולנוע. לא מעט מבקרים בחו"ל, שראו את הסרט בפסטיבל קאן, אכן בחרו בגישה הזאת, ותיארו את "כן" כסאטירה פרובוקטיבית וגם כ"משבר אקזיסטנציאליסטי". אבל אני לא אוהבת שצועקים עלי במשך שעתיים וחצי (אני גם לא אוהבת זמבורות בהפגנות). מה גם שלא מצאתי עניין רב במה שנצעק.

לפני שאמשיך אני רוצה לציין שקראתי את התסריט כלקטורית בקרן הקולנוע הישראלי. עם זאת, בשלב הצפייה לא זכרתי דבר מעבר למשפט הפתיחה של התקציר בתכניה של הפסטיבל, כך שחוויתי אותו כצופה מהשורה.

אם נשים את הסרטים הקצרים בצד, "כן!" הוא הפרק החמישי ביצירה הקולנועית של לפיד. שלושת סרטיו הראשונים – "השוטר", "הגננת" ו"מילים נרדפות" (זוכה דוב הזהב בפסטיבל ברלין) – עסקו במיליטריזם שמרעיל את התרבות הישראלית, ולגיבוריהם קראו ירון ויואב. הירונים (שוטר, מאבטח) ייצגו דימוי מרתיע של ישראליות אגרסיבית וג'ינגואיסטית, בעוד היואבים (ילד משורר, צעיר המחפש את עצמו בפריז) התפענחו כהשלכות אוטוביוגרפיות של הבמאי.

עוד ביקורות סרטים:
>> שנזוז לג'רוז? 7 סרטים שראינו בפסטיבל הקולנוע וכדאי גם לכם
>> מתחיל בפיצוץ: זה הסופרמן הכי מהנה שהיה לנו מזה 45 שנה

בסרטו הרביעי, "הברך" (פרס השופטים בפסטיבל קאן), שני הטיפוסים כמו התכנסו לתוך דמותו של קולנוען מאצ'ואיסטי ומרוכז בעצמו, שזכה לכינוי הסמלי י' – האות הראשונה של שני השמות. י' הוא גם שמו של המוזיקאי שדמותו מובילה את "כן!", וכמו הי' שקדם לו גם הוא קונסטרוקט מופשט שהורכב לצורך ניסוח מסרים. הוא דמות חלולה, וזה מייצר ניכור מובנה, למרות היותו אב לתינוק מתוק. הפעם לפיד כיוון את המצלמה לעבר המאיון העליון (שזכה לייצוג גם ב"השוטר") כדי לעסוק בתרומתו להתבהמות של החברה הישראלית. אלא שבזמן שהוא פיתח את התסריט התחולל ה-7.10 ולפיד עשה התאמות.

הפרק הראשון, ששמו "החיים הטובים", מתאר את העשירים חוגגים את עושרם בסביאה בכחנלית ביבשה ובים (כמו ב"משולש העצבות" של רובן אוסטלונד), ואת חייהם של י' ויסמין שמתפרנסים מלבדר אותם. בפרק השני י' יוצא למדבר לחפש אחר השראה ללחן להמנון החדש, ופוגש את אהובתו משכבר הימים לאה (נעמה פרייס, זוגתו של הבמאי). לאה תמללה עדויות מחרידות של שורדי ה-7.10, והיא מקבצת אותן למונולוג סוער במכונית. הפרק האחרון צולם בקפריסין, ובו אנחנו שומעים ביצוע של ההמנון המוזמן.

ההמנון המדובר לא נכתב עבור הסרט, אלא הוא גרסה חדשה ומעוררת חלחלה שכתבו שני יועצי תקשורת ל"שיר הרעות" של חיים גורי וסשה ארגוב, מיד אחרי ה-7.10. "על חוף עזה יורד ליל הסתיו, מטוסים מפגיזים הרס הרס. הנה צה"ל חוצה את הקו לחסל את נושאי צלב הקרס. עוד שנה לא יהיה שם דבר ונחזור בבטחה לביתנו. תוך שנה נחסל את כולם ונחזור אז לחרוש את שדותינו", שרו אז ילדים מתוקים, מפונים מעוטף עזה, שלא ידעו מה הם שרים. השיר המזוויע, שעלה לרשת בנובמבר 2023, תואר ב"מעריב" כ"קורע לב", ב"סרוגים" ובערוץ 7" כ"מרגש", וב"הארץ" כ"מבזה", וכבר הפך ל"אסון הסברתי" בעולם, כששותף ברשתות החברתיות כדוגמה לתאוות הדם הישראלית.

לפיד שם את המילים הגסות האלה על דף נייר מוכתם בדם – רפרנס אירוני ל"שיר השלום" שנמצא על גופתו של יצחק רבין. זאת, מן הסתם, אמירה על הדרך שעשינו מאז רצח רבין, ממבקשי שלום לחפצי נקמה. אלא שעל אף שבמסיבה הדקדנטית בתחילת הסרט משתתפים גבר חרדי והרמטכ"ל (שמנהל דו-קרב שירים עם י'), לא ממש הבנתי את הקשר בין האוליגרכים שמשתלטים על נכסי המדינה, לבין "נחסל את כולם" ששרים הילדים. "כן!" אינו מאמר פוליטי המחויב לניסוח טיעון מנומק, אלא יצירת אומנות. ועדיין ,אם הסרט טוען לקשר מהותי בין הדברים (בלי לאזכר את השפעת המתנחלים, למשל), הוא אינו חוקר אותם אלא רק זורק אותם על המסך. לתחושתי מדובר בשני סרטים שונים שהודבקו יחדיו. לפיד עשה משהו דומה מבחינה נרטיבית ב"השוטר", אבל שם זה עבד.

לצד "הבוז" של גודאר – על מחזאי שמוכר את נשמתו להוליווד ומאבד את הערכתה של אשתו – אחת ההשראות לסרט היא "עמודי התווך של החברה" מ-1926 של הצייר הגרמני ג'ורג' גרוס. הציור הנודע מאייר קריקטורה גרוטסקית של אנשי האליטה הגרמנית (בהם איש דת וגנרל) שתמכו בפשיזם בתקופת ויימר שקדמה לעליית הנאצים. התקריב על הציור בתחילת הסרט הוא מעין מקבילה אומנותית לנאום התהליכים של יאיר גולן מ-2016. מבחינת האמירה הפוליטית אין כאן משהו חדש. מבחינה אומנותית – אני מעדיפה קולנוע שמעצב דמויות מורכבות שמעוררות בי עניין רגשי לעקוב אחריהן. קולנוע זה לא ציור סטאטי שמאפשר לצופה לבחור כמה זמן להקדיש לו.

יש לציין שבניגוד לפריז ב"מילים נרדפות" – שיופיה הידוע נראה שיקרי בעיניו של יואב, ולכן הוא השפיל עיניו למדרכות – תל אביב דווקא מצטלמת מאוד יפה במצלמתו של שי גולדמן. כלומר, באותם רגעים שבהם המצלמה מפסיקה להסתחרר. חוף הים מפתה כמו בסרטי תיירות, וגורדי השחקים המוארים בלילה מציגים את העיר כמטרופולין מרהיב. היופי הזה בפרק הראשון מוצג כדימוי לניתוק מההרג וההרס בעזה, שבה י' יתבונן ממרחק בפרק השני. הפסקול כולל מוזיקה עכשווית שלא הכרתי, וגם את "Love Me Tender" של אלוויס פרסלי, המשמש ניגוד עז לכל השאר, כי המבע הקולנועי של הסרט נטול כל רכות.
>> "כן!" // הקרנה נוספת בפסטיבל הקולנוע ירושלים: שישי, 25.7, 17:45, סינמטק 3

• ביקורת סרטים
• נדב לפיד
• קולנוע ישראלי
• פסטיבל הקולנוע ירושלים

בשל מעמדה הנוכחי של ישראל בעולם, לא כולם רוצים להציג את סרטיהם בפסטיבלי הקולנוע בארץ. זה צמצם את מרחב הפעולה של אנשי פסטיבל הקולנוע ירושלים שייפתח מחר (26.7-17.7), ובכל זאת הצליחו להרכיב שם תכנית נאה, גם אם פחות עשירה מהרגיל.

בין הסרטים המבטיחים אפשר למצוא כמה מזוכי הפרסים הגדולים בפסטיבל קאן, בהם "אימהות צעירות" של האחים דארדן, שזכה בפרס התסריט, "הסוכן החשאי" של קלבר מנדונסה-פיליו שקטף את פרסי הבימוי והשחקן הראשי ו"ערך סנטימנטלי" של יואכים טרייר שזכה בפרס הגדול (הפרס השני אחרי דקל הזהב). שמעתי דברים טובים גם על "איים" של יאן-אולה גרסטר, הגרמני המוכשר שעושה מעט מדי סרטים ("Oh Boy", "לארה").

בין הקלאסיקות שיעלו מחדש בפסטיבל אפשר למצוא את "הנוסע" של מיקלאנג'לו אנטוניוני מ-1975, עם ג'ק ניקולסון, מריה שניידר ושוט סיום מאוד מפורסם. וגם עותק חדש ומרהיב של "הגלולה" – סרטו של דוד פרלוב מ-1972 על פי תסריט מטורלל של ניסים אלוני, עם יוסי בנאי ואבנר חיזקיהו. בשורות הבאות תמצאו שבע המלצות בגוף ראשון על סרטים שראיתי ואהבתי.

1. לקחים // Lesson Learned

נכון, מדובר בעוד סרט בית ספר שכמותו ראינו לא מעט בשנים האחרונות. אבל כדאי מאוד לשים לב לסרט ההונגרי היפה הזה, שניחן בסגנון ובקצב משל עצמו. פאלקו בן העשר מגיע מגרמניה לבית ספר בבודפשט, ולא כל כך מסתדר עם הכללים המקומיים. כשהוא מתריס נגד המורה לספורט, הלז מנחית עליו את מלוא זעמו, והמורה היחידה שמעזה לומר משהו (אנה מיזואיי היפהפייה, שגילמה זונה ב"הברוטליסט") חוטפת גם היא. יש בסרט ממד אלגורי המתייחס לשלטון הנוכחי בהונגריה, אבל הוא הרבה יותר מזה. קו עלילתי שלם מוקדש לניסיונות לתקן חלון שהתנפץ מפאת בלאי, והוא מתסכל ומצחיק ומעיד על כשרונו הרב של הבמאי באלינט סימלר, שיודע ללכוד את האמת הפנימית של כל סיטואציה.
שישי 18.7, סינמטק 2, 22:00 // שבת 19.7, סינמטק 3, 18:30 // ראשון 20.7, סינמטק 1, 10:00

2. אבודים בבולטימור // The Baltimorons

סרטו השישי של ג'יי דופלאס (ג'וש פפרמן ב"טרנספרנט"), והראשון שביים ללא אחיו מארק, הוא מין סרט חג מולד שהוא קומדיה רומנטית עגמומית, עקמומית ומקסימה בתכלית. דופלאס כתב את התסריט יחד עם הקומיקאי מייקל סטרסנר, שמופיע בתפקיד הראשי. בדרכו לבית הוריה של ארוסתו בערב החג, קליף – סטנדאפיסט שנטש את הבמה – שובר שן ונוסע למרפאת השיניים היחידה בבולטימור שעדיין פתוחה. תכניות החג של הרופאה הגרושה (ליז לארסן בהופעה חמה) משתנות גם הן, והשניים מעבירים יחדיו את הלילה ברחובות העיר. הבדיחות הקצת אגרסיביות בתחילת הסרט לא ממש הצחיקו אותי, אבל ככל שהוא התקדם נכבשתי לגמרי על ידי החיבור האותנטי שנוצר בין שני האנשים הפגועים האלה. מהסרטים הבודדים שמעניקים עיסוי לנשמה.
>>שני 21.7, סינמטק 2, 19:15 // חמישי 24.7, סינמטק 3, 10:00 // שבת 26.7, סינמטק 1, 19:30

3. חיים שניים // Second Life

גם הסרט הצרפתי הזה נפרס ברובו על פני כמה שעות בעיר גדולה – הפעם פריז, ביום פתיחת האולימפיאדה. אליזבת כבדת השמיעה (אגת רוסל מ"טיטאן") מתרוצצת בין דירות כדי לחלק מפתחות לתיירים ששכרו אותן. הבוס דורש שתהיה נחמדה ותצבור ציונים טובים באפליקציה, אבל היא טרודה ומצוברחת מכדי לחייך. אחד הלקוחות, צעיר ידידותי עם שיער ורוד (אלכס לות'ר מ"סוף הפאקינג עולם") נדבק אליה, ומתעקש לשובב את רוחה. סרטה הקצר (77 דק') של לורן סלאמה ניזון מהמראות והרעשים של העיר החוגגת, כשלא פעם אליזבת מורידה את מכשיר השמיעה שמחבר אך גם חוצץ בינה לבין העולם. זאת לא קומדיה רומנטית, אלא דרמה עדינה ונוגעת ללב על הידידות המתפתחת בין שני אנשים אבודים.
>>שישי 18.7, סינמטק 3, 12:15 // שני 21.7, סינמטק 1, 12:30 // רביעי 23.7, סינמטק 4, 15:30

4. נגררת // Tow

כותרות הפתיחה של הסרט מכריזות שמדי לילה בין מיליון לשלושה מיליון אנשים בארה"ב ישנים במכוניותיהם. זה סיפורה האמיתי של אחת מהם, כפי שסופר בעיתון בסיאטל. אולגה מתגוררת בטויוטה קורולה שלה – כלומר היא הומלסית מוכחשת – ומנסה למצוא עבודה כעוזרת וטרינר. כשמכוניתה נגררת והיא נדרשת לשלם את ההוצאות, היא יוצאת למאבק משפטי נגד חברת הגרירה, ובינתיים חייה הולכים ומתדרדרים מדחי אל דחי. משום שזה סרט אמריקאי עם כוכבים כמו רוז בירן (שגם הפיקה), אוקטביה ספנסר, אריאנה דבוז ("סיפור הפרברים"), דומיניק ססה ("נשארים לחג") ודמי לובאטו כהומלסית מזמרת, ברור לנו שאולגה תזכה לסוג של ניצחון. ועדיין סרטה של סטפני ליינג מציג ללא כחל וסרק את הצד האפל של הקפיטליזם הדורסני נוסח אמריקה התאגידית, והרגעים המשעשעים שהוא זרוע בהם אינם מעמעמים את החוויה.
>>שלישי 22,7, סינמטק 3, 17:45 // רביעי 23.7, סינמטק 1, 10:00 // שבת 26.7, סינמטק 1, 21:45

5. רשתות של אחר הצהריים // Meshes Of The Afternoon

מיה דרן היתה היוצרת הבולטת ביותר בתחום קולנוע האוונגרד שפרח בארצות הברית בשנות ה-40. סרטה הראשון מ-1943 (אותו יצרה עם בן זוגה אלכסנדר האמיד) הוא גם המפורסם ביותר, למרות שאורכו הוא רק 14 דקות. זהו חלום עז הבעה ומרהיב ביופיו, עתיר דימויים פסיכואנליטיים של תשוקה ואימה, שהקדים להעלות על המסך סובייקטיביות נשית. "רשתות של אחר הצהריים", בכיכובם של צמד היוצרים, יוקרן לצד סרטים קצרים נוספים במסגרת מחווה שאצר חן שיינברג לקולנוען האקספרימנטלי בנימין חיים.
>> שלישי, 22.7, סינמטק 2, 16:30

6. קוצר רוחו של הלב // Ungeduld Des Herzens

עיבוד חופשי למדי של הרומן של שטפן צווייג מ-1939, שמעביר את ההתרחשות מערב מלחמת העולם הראשונה להווה ומשנה את סוף הסיפור. חייל/אופנוען שגרם בטעות למבוכתה של צעירה נכה ממעמד גבוה מתייצב בביתה לבקש סליחה. כשהיא מתאהבת בו (בזמן שהוא מזיין את אחותה), הוא לא בדיוק יודע מה לעשות עם זה, אך אינו רוצה לפגוע בה. באופן מפתיע, הסיפור על אשמה וחמלה נקלט היטב בעידן השיימינג ברשתות החברתיות. סרטו הראשון של לאורו קרס הגרמני עשוי כראוי ומעורר עניין, על אף הופעה מעט אטומה של ג'וליו בריצי המקועקע, שמקשה על הצופים להבין מה מניע אותו (נראה שגם הוא לא לגמרי מבין).
>>שלישי 22.7, סינמטק 4, 18:00 // שישי 25.7, לב סמדר, 11:30 // שבת 26.7, סינמטק 1, 12:00

7. בלה

בלה הוא שמה של יונה לבנה ויקרת ערך, שהיא גם, כמובן, סמל לשלום החמקמק. זהר שחר וג'מאל ח'לאילה יצרו יחדיו קומדיית מסע קלילה, מבדרת וקצת עצובה שמתרוצצת בין ישראל לגדה המערבית, בעקבות היונה שהשאיר אחריו אביו המנוח של יקי (אלישע בנאי), מוזיקאי גולה בברלין ששב ארצה להלוויה, ונחפז לחזור לגרמניה. יקי, חבר ילדותו בילאל (חנא ביראך) ובנות זוגם, לימור (ג'ייד דייכס וויקס) ונרג'יס (אסיל פרחאת), נדחפים למכונית אחת, ואחרי כן לאחרת, בניסיון להביא את היונה מהגדה לתערוכה בירושלים, שם הם מתכוונים למכור אותה לנסיך אמירתי. ז'אנר ההרפתקאות בדרכים מקבל כאן רובד פוליטי מהדהד, שאינו מטביע את הסרט במסר.
>>שלישי 22.7, סינמטק 1, 18:00 // רביעי 23.7 סינמטק 3, 13:15

• ❤ תרבות
• קולנוע
• המסך
• פסטיבל הקולנוע ירושלים
• סרטים מומלצים

פסטיבל הקולנוע ה-42של ירושלים ייפתח במועדו וללא דחיות (26-17 ביולי 2025), ואירוע הפתיחה שלו יתקיים כמתוכנן בבריכת הסולטן, בהשתתפות אורחי הכבוד גל גדות ולורנס בנדר, שיקבלו אותות הוקרה על תרומתם לעולםהקולנועהבינלאומי. הסרט שיוקרן באירוע הפתיחה החגיגי יהיה"ערך סנטימנטלי", יצירת המופת בבימויו של יואכים טרייר שזכתה בפרס הגרנד פרי (הפרס השני בחשיבותו) בפסטיבלקאן. אבל עם כל הכבוד לאורחי הכבוד ולסרט הפתיחה, מה שבאמת מעניין אותנו זה הסרטים הישראלים שהצליחו להגיע למסך הפסטיבל למרות שנות המלחמה.

>> האהבה הראשונה שלנו: 7 ספרים שגרמו לנו להתאהב במילה הכתובה
>> ההופעות הכי טובות בתל אביב: כל ההופעות שכדאי לראות בקיץ 2025

כמדי שנה, גם הפעם יציג הפסטיבל תוכנית ענפה שלסרטים ישראלים ובמרכזה תחרויות נושאות פרסים לקולנוע עלילתי, תיעודי, קצר וניסיוני, ביניהםשמונה סרטים עלילתיים באורך מלא שיתמודדו בתחרות חג'ג' המרכזית, שישה סרטים תיעודיים באורך מלא שיתמודדו בתחרות דיאמונד, 17 סרטים בתחרות לקולנוע ישראלי קצר והקרנות מיוחדות נוספות, ביניהן הקרנה של "כן", סרטו החדש והמדובר של נדב לפיד והקרנה מיוחדת מעותק משוחזר של "הגלולה", סרטו האייקוני של דוד פרלוב מ-1972. הסכום הכולל של הפרסים שיחולקו בתחרויות הישראליות והבינלאומיות השנה יעמוד על כמיליון ש"ח.

בין הסרטים שיתחרו על פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר נמצאים לא פחות מחמישה סרטי ביכורים של במאים ובמאיות שזו סרטם הראשון, כשאת מירוץ ההימורים הברנז'איים מוביל הסרט "שפה זרה" בבימויים של מיכל ברזיס ועודד בן-נון ("איה") שהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל טרייבקה זכתה לביקורות מהללות במיוחד. ואלה שמונת הסרטים שיתמודדו על הפרס הגדול:

נאנדאורי

סרט הביכורים של אתי ציקו שגם כתבה את התסריט, בכיכובם של נטע ריסקין ורולנד אוקרופירידזה, מתרחש בכפר נידח ושכוח אל בהרי גיאורגיה המושלגים, כשבואה של אישה זרה לכפר מפר את השלווה.

חמצן

סרטה החדש של הבמאית נטעלי בראון ("שוטינג", "מקווה שאני בפריים", "התליין") שגם כתבה את התסריט, שהוא גם סרטה העלילתי הראשון באורך מלא: ענת, מורה חובבת שירה בבית ספר יסודי ואם יחידנית לעידו, מחכה בקוצר רוח לשחרורו מהצבא ולטיול המשותף שלהם בהודו. כשהשחרור מתבטל ועידו נשלח למלחמה חדשה שבדיוק פרצה, היא יוצאת למסע כדי להשיבו הביתה. בקאסט: דאנה איבגי, בן סולטן, נורית גלרון ועוד.

שפה זרה

כאמור, מהסרטים הכי מעוררי ציפייה בפסטיבל, עם קאסט בינלאומי מפואר שכולל את שרה אדלר, אולריך תומסן, יחזקאל לזרוב, לארס איידינגר, גל מלכה, משה פולקנפליק. העלילה: איה ממתינה לבעלה באולם מקבלי הפנים בשדה התעופה, אך מוצאת עצמה אוספת גבר זר במקומו. האינטימיות המיידית שמתפתחת ביניהם נגדעת כשהאיש הזר נעלם ומותיר אותה עם מפתח לחדרו וכמיהה בלתי ממומשת שנראה שרק אדם זר יכול לספק. הממממ.

מאמא

סרט הביכורים של אור סיני (תסריט ובימוי) ערך פרמיירה עולמית במסגרת לא תחרותית בפסטיבל קאן, ובמרכזו מילה, אישה פולנית העובדת הרחק ממולדתה בתקווה לצבור ממון שיבטיח את עתיד משפחתה. כאשר תאונה בלתי צפויה שולחת אותה בחזרה לכפר הפולני העני שממנו באה, היא נאלצת לקבל את העובדה שהזמן החולף שינה את בני משפחתה ללא היכר, ולמעשה גם אותה. עםיבגניה דודינה, ארקדיוש יקוביק, קתז'ינה לוביק, מרטין אוגובו, דומיניקה בדנרצ'יק, מאוגוז'טה זווידסקה, וילמה נויברג, חלי גולדנברג ומאיר סוויסה.

בלה

סרט הביכורים המשותף של זהר שחר וג'מאל ח'לאילה, קומדיית מסע יהודית-ערבית שנשמעת כמו שמחה גדולה: כשיקי מבין שבלה, היונה המסולסלת שירש מאביו, שווה הון – היא כבר נשלחה לחתונה בגדה המערבית. הוא יוצא עם חברו מילדות בילאל, ועם נשותיהם, למסע כאוטי בין מחסומים, חתונה וסולחה פלסטינית כדי להחזיר לידיו את היונה יקרת הערך – ולמכור אותה לנסיך אמירתי בירושלים.

הים البحر

חאלד, ילד בן 12 מכפר ליד רמאללה, נוסע לים במסגרת טיול כיתתי. בניגוד לשאר חבריו, הוא לא מורשה לעבור את המחסום. מאוכזב, חאלד יוצא למסע בכוחות עצמו. אביו, שעובד בישראל כפועל ללא אישורים, עוזב הכל ויוצא לחפש את בנו חרף הסיכון שייתפס ויאבד את הפרנסה. סרטו של שי כרמלי־פולק ("בילעין חביבתי"). עםח'ליפה נאטור, מחמד גזאוי, מרלן בג׳אלי והילה סורג'ון.

כי את מכוערת

סרט הביכורים של שרון אנגלהרט. רגע לפני שהיא הופכת לקצינה בישראל, אביגיל, חיילת חסרת ביטחון עם בעיות זעם, חוזרת לביתה הדחוס בירושלים כשלנגד עיניה משימה אחת: לאבד את הבתולין לפני שהסופ"ש נגמר. התוכניות משתבשות כשהיא מגלה שאחותה הקטנה בהריון. עכשיו, במקום להיפטר מהבתולין – היא צריכה להיפטר מתינוק. עםריקי רייף סיני, אורי אבינועם, יעל אבקסיס, יוסי מרשק ובן סולטן.

בתים

סרט הביכורים של ורוניקה ניקול טטלבאום, שערך את הפרמיירה העולמית שלו בפסטיבל ברלין. סשה, אדם א־בינארי שהיגר לישראל מברית־המועצות ב-1990, חוזר לכל הבתים שבהם התגורר בעיר ילדותו, צפת. הוא אוסף זיכרונות, משחזר טראומות ומתעמת עם פחדיו העמוקים ביותר. עםיעל איזנברג, טלי שרון ויבגניה דודינה.

• ❤ תרבות
• פסטיבל הקולנוע ירושלים
• סינמטק ירושלים
• סרטים
• קולנוע ישראלי
• קולנוע

חגיגת הקולנוע הגדולה של פסטיבל הקולנוע בירושלים הגיעה אתמול לשיאה, עם חלוקת הפרסים לזוכים ולזוכות בקטגוריות התחרותיות של הפסטיבל, בטקס חביב וצנוע שנערך בסינמטק ירושלים בהנחיית שפרה קורנפלד. למרות הצניעות, חולקו שם פרסים בסך כולל של כמיליון שקלים, ונרשמה לפחות הפתעה משמחת אחת: חלק משמעותי מהזוכים בפרסים הן זוכות.

>> "דדפול & וולברין" מבדר. אפילו מאוד. אבל זה לא בזכות יו ג'קמן

את הפרס המרכזי, פרס חג'ג' לסרט הישראלי העלילתי הטוב ביותר, קיבל "עיד", סרטו של יוסף אבו מדיעם, שנחשב לסרט הבדואי הראשון בישראל וביקורות משתפכות הורעפו עליו לאחר הקרנתו בפסטיבל. כוכב הסרט, שאדי מרעי המצוין (אתם זוכרים אותו מהעונה הראשונה של "פאודה"), זכה בפרס השחקן הטוב ביותר, ומסתמן שזה יהיה אחד הסרטים המדוברים של השנה.

מכאן עבר הזרקור אל היוצרות: בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר זכתה תום נשר, בתו של הבמאי האייקוני אבי נשר, על סרטה "קרוב אליי" המבוסס על הטרגדיה שחוותה משפחתה כשאחיה, ארי נשר, נהרג כשרכב פגע בו בעודו רוכב על אופניו בתל אביב. הסרט זכה בחודש שעבר גם בתחרות Viewpoints של פסטיבל טרייבקה בניו יורק. ליה אללוף, שמגלמת בסרט את בת דמותה של תום נשר, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר.

ציון מיוחד לשבח הוענק ל"כביש הסרגל", סרטה השני של מיה דרייפוס ("ההיא שחוזרת הביתה") בכיכובם של טלי שרון ועידן עמדי, העוסק גם הוא לא מעט בשכול ומוות – תמה שכנראה תחזור על עצמה לא מעט בקולנוע הישראלי של השנים הקרובות. הסרט עוסק בחוקרת משטרה מבטיחה מתל אביב שמועברת אל משטרת עפולה ומנסה לפענח את היעלמותה של אלמנה יפהפיה מקומית שאיש אינו מחפש אחריה.

בפרס התסריט הטוב ביותר זכתה מאיה קניג על הסרט הסאטירי "חלב", שעוסק בניסיון לניצול תעשייתי של חלב-אם, אותו גם ביימה וערכה. בפרס דיאמנד הנחשב לסרט התיעודי הטוב ביותר זכתה דנאל אל-פלג על סרטה "המושל" שחושפת באומץ את מעשיו של סבא שלה כמושל הצבאי, בעקבות ריאיון שערכה עמו ונגנז בהוראת הצנזורה הצבאית. בפרס לבימוי תיעודי זכתה שקד אורבך על סרטה המרגש "ציפורים משונות", העוסק בהתמודד של משפחה שאחד מילדיה הוא אוטיסט, מנקודת מבטה של אחותו הקטנה.

וזה לא נגמר: בתחרות הפיצ'ינג לסרט קצר זכתה רנא אבו פריחה-אסיאג על "החולות לא מדברים", בפרס הסרט הקצר זכתה כליל כובש על הסרט "שכבות", בפרס לסרט הסטודנטים הטוב ביותר זכתה רייצ'ל שץ על הסרט "דברים שאין להן שמות", ובפרס סרט האנימציה הטוב ביותר זכו ניקה ז'וקובה ורימה גפן. בקטגוריות הבינלאומיות זכתה הבמאית סנדיה סורי בפרס סרט הביכורים העלילתי על "סנטוש". פסטיבל הקולנוע ה-41 בירושלים יימשך לאורך הסופ"ש ויינעל ביום ראשון הקרוב.אנחנו כבר המלצנו.

• המסך
• פסטיבל הקולנוע ירושלים
• קולנוע ישראלי
• סינמטק ירושלים