את מהפיכת הדוקו-פשע של השנים האחרונות אי אפשר לכמת. מז'אנר דוקומנטרי ששמור לחובבים בלבד, העשור האחרון (והסטרימינג) הפך את תעלומות הרצח להתמכרות עולמי, וגם אנחנו בישראל התמכרנו. רק מה, בניגוד לאמריקאים המשוגעים האלו, יש אצלנו פחות רוצחים סדרתיים וגם פרשיות הפשע שלנו מרגישות לפעמים שכונתיות מדי. אבל הסיפור שנגלל ב"איש הנחשים", שזמינה מהחודש שעבר ב-yes, לא היה מבייש גם את מפיקי טייגר קינג, על הדמויות, הסיפור ופיתולי הנחש שלו.
>>רוצחים מלידה: ואולי המפלצות האמיתיות בסדרה הזאת הם אנחנו

השם יעקב סלע אולי זכור למי מכם ששרד את הנייטיז, אבל מי שלא הולך לגלות חתיכת טיפוס יוצא דופן – בן מאומץ להורים ניצולי שואה שפיתח אובססיה קיצונית לנחשים, החזיק כ-160 נחשים בביתו ובאופן כללי היה לאחד מחובבי/מומחי הנחשים הגדולים בארץ, אבל גם אדם שישן עם קוברה במיתתו. וזה מגרד רק את קצה הסיפור המופרע שלו, שכולל גם (יותר מדי) נשים, כמה מעשים שעוברים את גבולות המוסר והחוק, וסוף טראגי עם היעלמות מתוקשרת ומציאת גופתו בחורשות חיפה. ולמרות שתעלומת הרצח עצמה כבר נפתרה לפני שנים, והרוצח כבר שוחרר – יש הרבה מה לגלות במהלך שלושת פרקי הסדרה.

הסיבה לכך טמונה בטוויסט מחוכם שהופך את זה מדוקו פשע עם סיפור מעולה ודמויות מרתקות (כל משפט שלישי של לוכדי הנחשים יגרום לכם להגיד "רגע, מה?"), למסע חקר תיעודי משפחתי. בלב הסדרה עומד דווקא תומר, צעיר על הספקטרום שפותח את תיק האימוץ שלו, ומגלה שק נחשים של ממש עם ההבנה שאביו הביולוגי היה אותו יעקב סלע. במסע חקר מרשים, שכולל השגת פרוטוקולי משפט הרצח, תומר מקלף את שכבות הבצל סביב אביו ואת הארס הרב שמסתתר שם, ועובר תהליך שמוביל אותו להבין יותר מי היה אביו, ואולי גם מה הוביל למותו. בינג' מהיר של פחות מ-3 שעות, ואין לנו מה להתבייש מול הדוקו-רצח של האמריקאים.
"איש הנחשים", 3 פרקים, עכשיו ב-yes VOD

• המסך
• דוקומנטרי
• yes
• פשע אמיתי

בפעם האחרונה שטארון אגרטון כיכב בסדרה של דניס ליהיין, קיבלנו את המיני סדרה הנהדרת "ציפור שחורה". הראשון הוא זוכה גלובוס הזהב וכוכב קולנוע בהתהוות ("קינגסמן", "רוקטמן", אבל לא סופרמן), השני הוא סופר ספרי פשע שהפכו לסרטים כמו "מיסטיק ריבר" או "שאטר איילנד", ובהתאם הסדרה הראשונה בה עבדו יחד היתה להיט ענק ואחת הסדרות הטובות של אותה התקופה, אבל מי שגרפו את רוב המחמאות (והפרסים) היו הקומיקאי פול וולטר האוזר שנתן תפקיד מהפנט, וריי ליוטה בהופעתו האחרונה. כנראה שאגרטון וליהיין נשארו עם חשק לעוד, כי הם חזרו לאפל TV עם סדרה חדשה, ומעט שונה מקודמתה. אל דאגה, עדיין יהיה מותח.

>>לא הבנתם את הפורמט: "הדוב" היא אקספרימנט. והצופים נכשלים בו

בדומה ל"ציפור שחורה", גם "עשן" מבוססת על אירוע אמיתי (שנחשף בפודקאסט בשם Firebug), ועוסקת בדייב גודסן, חוקר שריפות שמתקשה עם תפיסת שני מציתים שמשתוללים במרחב שלו, אז מצמידים לו את השוטרת מישל קלדרון שתעזור לו בחקירה למרות שעבורה מדובר בסוג של עונש על שלא המשיכה את הרומן שלה עם הבוס. עד כה נשמע די סטנדרטי, שלא לומר כמעט משעמם – אבל אל תיפלו לטעות שלנו, כי אם תשרדו את שני הפרקים הראשונים (ואתם תשרדו, הם קלילים גם אם עוד מבלבלים), תגלו את הטוויסט שנרמז כבר בטריילר, אבל הופך את הסדרה למשהו אחר לגמרי.

ומכיוון שאי אפשר באמת לדרבן אתכם מבלי אפילו לרמוז, לפחות נזהיר שמכאן והלאה יהיה סוג-של ספוילר – כי מצד אחד, אנחנו מגלים את זהות שני המציתים די מהר. מצד שני, זה הופך את המשימה של השוטרת להרבה יותר מורכבת, במשחק חתול-ועכבר עם החוקר הקרוב ביותר אליה בניסיון להוכיח את מה שהיא חושדת עליו. בהתחשב בצוות שמאחורי עשן, זה הולך לקחת המון טוויסטים והפתעות, ולהישאר מותח ומצולם לעילא תוך כדי. אל תתפלאו אם לאורך השנה, גם הסדרה הזו תצבור לה מומנטום ואם 9 הפרקים שלה יקיימו את הבטחתם, יש מצב שיש לנו פה להיט בוער. שמישהו יעביר מטף.
"עשן", 2 פרקים ראשונים עכשיו באפל TV. פרק חדש מדי יום ו'

• מה רואים הלילה
• דרמה
• אפל טיוי
• פשע אמיתי

במשך כמעט 30 שנות הקריירה שלו, המפיק והבימאי גיא ריצ'י הפך כמעט לז'אנר. זה לא שהוא באמת היה כזה חד גוני, כמו שהסרטים "לוק סטוק ושני קנים מעושנים", "סנאץ" ואפילו הגרסה שלו לשרלוק הולמס הגדירו את השדה הסמנטי של סרט מסוג גיא ריצ'י: פושעים לא חכמים מדי, חוליגנים אנגליים, קצב מהיר ואבסורדיות מטופשת של פשע אמיתי. עם "שוד היהלום" בנטפליקס, ז'אנר הגיא ריצ'י מקבל תוספת מרעננת מהסוג הדוקומנטרי, אבל החוויה עדיין גיא ריצ'ית להפליא.

>> "120>" זה לא רק טמפו, זו הצהרת כוונות: במסיבה הזו רוקדים לאט לאט

המיני סדרה הדוקומנטרית, שהופקה על ידי גיא ריצ'י כמובן, מגוללת סיפור אמיתי שהוא, כמו שמודגש היטב במהלך הטריילר, אחושיליג גיא ריצ'י. עיקרו הולך כך: חבורה של פושעים מקצוענים-אך-מאוד-מחוספסים מתכננים שוד יהלומים חסר תקדים – הם יפרצו בכוח (אל תשאלו איך, כי זה יפתיע) לתצוגת יהלומים שמתארחת ב"כיפת המילניום", מבנה מוגזם שהוקם (כדי לחגוג את שנת 2000) על גדות נהר התמזה. שזה די דבילי, כי נהר ענק שמוביל מחוץ למדינה זו דרך מעולה לברוח ממנה, כפי שתככנו הפורצים לעשות בסירות מנוע.

התוכנית היתה קצת מגושמת, כפי שניתן להבין, אבל מצידה השני היתה יחידה מיוחדת של שוטרים ממחלקות שונות, שעקבו מקרוב על התוכניות של אותם חבורת פושעים. הדוקומנטרי מפריד בין הצדדים, ומציג בפרק הראשון את הפושעים והתוכניות שלהם (כולל ריאיון חשוף ברמות עם הראש של המבצע), ואז בפרק השני מגיע לשוטרים שמספרים איך עלו על התוכנית. עם שחזורי שוד ברמת סרט של גיא ריצ'י (אבל מהפחות מתוקצבים) ודמויות צבעוניות ברמה שלא היתה אמינה אם זה לא דוקו, יש פה בינג' קצר ומושלם לערב ריצ'י במיוחד.
"שוד היהלום", עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• דוקומנטרי
• נטפליקס
• פשע
• פשע אמיתי

השבוע עלו ב-Hulu שני הפרקים הראשונים של "משפחה אמריקאית טובה", סדרה עם סיפור מסוג "אם זה לא היה סיפור אמיתי, אף אחד לא היה מאמין לתסריט": ילדה בת 9 מאומצת למשפחה ממוצעת, ולא הרבה אחרי ננטשת על ידם כי הם מאמינים בכל ליבם שהיא אישה בת 22 שמנסה להונות אותם. יאייקס. לכבוד ההזיה החדשה החלטנו לחפש את הסדרות שהתבססו על סיפורים מוגזמים, וחזרנו עם סדרת חרדות חדשה מהמציאות. יאי, תודה!

>>פוסט אמת: איך הטלוויזיה והקולנוע התמכרו ל"מבוסס על סיפור אמיתי"?

הפסיכיאטר מהבית השכן

בין מיליארדי הפודקאסטים שהוקדשו לפשעים אמיתיים ומטורללים נמצא גם הסיפור של אייק הרשקוף – מטפל שדגל בגישה ישירה עם מטופליו, גישה שאפשרה לו להשתלט בהדרגה על חייו של אחד ממטופליו. לאורך שלושים שנה הוא תפס בעלות על כסף, עסקים ורכוש של אותו מטופל, ואפילו ניתק אותו ממשפחתו. הסיפור המזעזע הזה עובד לסדרה של אפל טי.וי, בכיכובם של וויל פארל בתפקיד המטופל ופול ראד בתפקיד המטפל המתעלל.

חי בסרט

ראשית היה The Room, סרט הקאלט שכונה לא פעם הסרט הגרוע הטוב ביותר. אחריו הגיע The Disaster Artist, הספר שכתבו גרג ססטרו וטום ביזל על סיפור ההפקה המשוגע לגמרי של אותו סרט, שכל קשר בינו לבין הפקה קולנועית תקינה מקרי לגמרי. ואז הספר הפך לסרט בעצמו – קומדיה שחוזרת להזיות הגדולות ביותר מההפקה המקורית אבל גם מעין דרמה מוזרה על החברות בין ססטרו לבין טומי וויזו, הדמות האניגמטית שאחראית לכל הביזאריות הזו.

דוב הקוקאין

עוד מקרה של סיפור שהשתנה קלות בדרך למסך הגדול, וב״קלות״ אני מתכוונת מאוד מאוד (מאוד). דוב הקוקאין האמיתי לא יצא למתקפת אמוק מפחידה נגד בני אדם בעקבות צריכת לבנת קוקאין שסוחרי סמים איבדו ביער, בין היתר בגלל שהוא מת רבע שעה אחר כך. אז כן, הסיפור האמיתי פחות מעניין קולנועית אבל עדיין מטורלל לגמרי, בעיקר בזכות תוצאותיו – הדוב קיבל את הכינוי ״פבלו Escobear״ ופוחלץ והוצב בקניון בקאנטקי, שם הוא נמצא עד היום, למקרה שתרצו לבקר.

GLOW

הסדרה הלא מוערכת דיה של נטפליקס אמנם בדיונית ברובה, אבל בליבה סיפור אמיתי משנות השמונים – ליגת האבקות טלוויזיונית נשית, זולה אך נועזת, עתירה בדמויות סטריאוטיפיות, גימיקים וקאמפ. צמד הפרסונות היריבות שבמרכז הסיפור – הנבלית הרוסייה זויה דה דיסטרויה והגיבורה הכל-אמריקאית ליברטי בל, נקראו במקור קולונל נינוצ׳קה ואמריקנה. גם לדמויות נוספות בסדרה הייתה מקבילה מציאותית, כולל ביירות המחבלת המשוגעת, שבמקור נקראה פלסטינה.

חריף אש

בשנים האחרונות הוצפנו בסרטים על המצאות של מוצרים כאלה ואחרים. זה המוזר ביותר ביניהם – דרמה הקומית בבימויה של השחקנית אווה לנגוריה, שמספרת כיצד שרת בחברת חטיפים המציא את הצ׳יטוס החריף אש. על פי הסרט הוא עשה זאת בעזרת זיהוי מבריק של קהל היעד הלטיני, שחיבתו לחטיפים חריפים לא נענתה עד אז על ידי התאגידים האמריקאיים, מה שהוביל אותו לפתח בעצמו את הטעם האייקוני. הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של ריצ'רד מונטנייז, סיפור סינדרלה אמיתי ומרגש חוץ מהעובדה שהוא… אממ.. נו… זה… כנראה לא אמיתי. עדויות של קולגות מהעבר של מונטנייז שמות סימן שאלה ענק על כל העניין, ברמה שהובילה לעזיבתו של מונטנייז את תפקידו בחברת פפסיקו, ובהמשך להגשת תביעה מצידו נגד אותה החברה. באמת חריף.

ארגו

לנו יש את הדראג של אהוד ברק ולאמריקאים את המבצע של ה-CIA לשחרור דיפלומטים שנלקחו כבני ערובה באיראן. המסווה שאיפשר את המבצע, ועומד במרכז הסרט זוכה האוסקר ״ארגו״, היה של הפקת סרט אמריקאי. כמובן שבסרט יש גם חרטוטים הוליוודיים – מהוספה של סצנת מרדף דרמטית להשמטה של דמויות מפתח בסיפור האמיתי או צמצום החשיבות של קנדה במבצע. אבל גם אחרי שמורידים את השינויים האלה, נשארים עם סיפור היסטורי מספיק ביזארי כדי להיראות כמו המצאה מוחלטת.

זה יכול לקרות גם לך

ספיקינג אוף דברים שנשמעים כמו המצאה מוחלטת – מה תגידו על קומדיה רומנטית שבה שוטר מציע למלצרית להתחלק איתו בטופס לוטו במקום להשאיר טיפ, אבל אז הטופס אשכרה זוכה? הסרט הזניח למדי משנות התשעים, בכיכובם של ניקולס קייג׳ וברידג׳יט פונדה, נוצר בהשראת מקרה אמיתית שהתרחש בפיצריה בניו יורק, בעקבותיו זכו השניים ב-6 מיליון דולר והתחלקו בו שווה בשווה. כמו רוב העלילה עצמה גם הטוויסט הרומנטי לא היה ולא נברא (הדמויות האמיתיות היו נשואות לאחרים כשכל זה קרה), אבל בתכלס, עדיף טיפ של 3 מיליון דולר מאשר להתחתן עם ניקולס קייג׳.

לא

סרטו של הבמאי הצ׳יליאני פבלו לארין חוזר לאחד האירועים הכי מעניינים בהיסטוריה של מדינתו – משאל עם שהוביל לנפילת החונטה הצבאית של אוגוסטו פינושה. ״לא״ מספר את הסיפור הזה דרך עיניו של פרסומאי שלוקח לידיו את הקמפיין לעידוד הצבעה נגד פינושה ובעד קיום בחירות דמוקרטיות. במקום תשדירי שירות מדכדכים על פשעי הדיקטטורה, הוא בוחר בגישה ארטיסטית ואבסטרקטית – הבטחה לעתיד מלא שמחה ורוח נעורים. הסיפור ההיסטורי היה כמובן מורכב יותר מזה שהוצג בסרט וכלל עוד שלבים בקמפיין חוץ מסרטונים מגניבים, אבל זה לא מפחית מהעניין והייחוד של האירועים האמיתיים.

חמישה ימים בממוריאל

מוכנים לדיכאון קיצוני? הסדרה מבית אפל טי.וי, שהתבססה על ספר מאת העיתונאי שרי פינק, חוזרת לאחד האירועים הקשים בעקבות הוריקן קתרינה – בית חולים בניו אורלינס שנפגע מהצפה, אובדן החשמל ותנאים הולכים ומחמירים. בסדרה ובמציאות אנשי הצוות נדרשו לדילמות מוסריות בלתי נתפסות, כולל האפשרות לבצע המתת חסד במטופלים שלא ניתן להציל.

הנערה עם המחט

ואם כבר נכנסנו לדיכאון, נמשיך לסרט תוצרת דנמרק שהיה מועמד השנה לאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. סיפורה של הדמות הראשית בו – אישה צעירה שנכנסת להריון בלתי מתוכנן בשנת 1919 – בדיוני, אך הוא כולל דמות אמיתית ומחרידה מההיסטוריה הדנית בתפקיד מרכזי. מדובר ברוצחת סדרתית בשם דגמר אוברבי, שמספר קורבונותיה איננו ידוע עד היום. מה שכן ידוע היה שהיא פגעה בתינוקות וילדים שהיא עצמה אימצה. בררר.

אנשי המסיבות

ונחזור לדברים קלילים יותר – אחד הסרטים הכיפיים והפחות נוסחתיים בז׳אנר הביופיק המושמץ. סטיב קוגן מגלם כאן את טוני ווילסון, איש שעזר להפוך את מנצ׳סטר לבירה תרבותית עם חברת התקליטים פקטורי רקורדס ומועדון ההאסיינדה המיתולוגיים. הסרט חוזר להצלחותיו הגדולות וגם לכישלונות המפוארים של הטיפוס הזה – נניח, ההחלטה להפיץ סינגל של ניו אורדר בגרסה בלתי רווחית שגרמה לכך שהוא הפסיד עוד כסף עם כל תקליטון שנמכר.

נערות הרדיום

סרט הדרמה הזה צולם ב-2018 וקצת נפל בין הכיסאות בעקבות מגפת הקורונה, על אף שזכה לביקורות לא רעות. ועדיין, קשה להאמין שהסרט מצליח להיות מטלטל ומרתק כמו המקרה האמיתי שמאחוריו: סיפורן של נשים צעירות שבמסגרת עבודתן צבעו שעונים וחפצים נוספים בצבע זוהר בחושך, שנוצר בעזרת החומר הרדיואקטיבי רדיום. ההשלכות הבריאותיות של העבודה במפעל היו מזוויעות ברמה קיצונית, והמאבק המשפטי שלהן השפיע על האחריות אליה נדרשים מעסיקים מאז ועד היום.

האיש שלא היה

במקור הסרט הזה נקרא ״מבצע קציצה״ (Operation Mincemeat), כשמו של ספר רב מכר שעסק במבצע הסודי שהוביל המודיעין הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה. ביקום מקביל היה אפשר להעניק לו שם אידיוטי כמו ״לעבוד על היטלר״ כי, נו, זה מה שקורה – גופה של מחוסר דיור הופכת לגופה מזויפת של קצין בדיוני לחלוטין, שעליו השותלו מסמכים מזויפים כי להטעות את האויב בנוגע לתוכניות של בעלות הברית. התוספת היצירתית לצרכים קולנועיים הפעם – משולש רומנטי. איך לא. פרט מידע מפתיע שדווקא היה במציאות – מעורבות במבצע של מחבר ״ג׳יימס בונד״ איאן פלמינג.

• מבוסס על סיפור אמיתי
• המסך
• סדרות
• סרטים
• פשע אמיתי

תופעת המבוסס על סיפור אמיתי יצאה מכלל שליטה. אולי זה פשוט סף הגירוי שגובהה תמידית, אבל אנחנו באמת מרגישים שמשהו הקצין בשנים האחרונות, ולצד התנפלות מהירה שהופכת סיפורים אמיתיים לסדרה לפעמים בטווח של שנתיים מהאירוע, גם הסיפורים שמביאים הופכים מוקצנים יותר ויותר. מה לעשות, אחרי שראיתם את ההוא שרצח את אשתו, צריך משהו יותר מוזר, יותר קיצוני, שיותר לא תוכלו להאמין שזה אי פעם קרה. "משפחה אמריקאית טובה" היא אחד ממקרי הקיצון המוזרים שראינו.

>> יש המון החלטות גרועות ב"שלגיה", אבל גל גדות היא לא אחת מהן

בבסיס הסיפור האמיתי הזה נמצאת הטרגדיה של נטליה גרייס, שנמסרה עם לידתה לבית יתומים באוקראינה, ולאחר שאובחנה בגמדות התגלגלה לארה"ב. שם היא אומצה, ואז הוחזרה לאמנות, ואז שוב אומצה – הפעם על ידי זוג אמריקאי סטנדרטי שאולי רצה לעשות טוב בעולם, אבל זה לא מי יודע מה הצליח. המשפחה המאמצת התחילה לחשוד בנטליה שהיא משקרת בנוגע לגילה, ושהיא לא ילדה בת 8 עם גמדות, אלא אישה בת 22 שמנסה להונות אותם לספק לה בית. לא נספר לכם איך האירוע המופרע הזה נגמר, אבל רק נגיד שבסוף מגלים מי צדק.

"משפחה אמריקאית טובה" היא המיני-סדרה של Hulu (שידועים כחובבי ז'אנר ה"מבוסס על סיפור אמיתי"), שגייסה את אלן פומפאו ("האנטומיה של גרייס") ומארק דופלאס (נו, ראיתם אותו באיזה מליון סרטי אינדי) בתפקיד ההורים, וליהקו את השחקנית (בת ה-28, עם גמדות) אימוג'ן פיית' ריד לגלם את הילדה נטליה. היוצרת קאטי רובינס ("סאני" הנהדרת) בחרה להצמיד את החצי הראשון של הסדרה לנקודת המבט המבוהלת והקרועה (והקצת מוגזמת מבחינה אמנותית) של ההורים, ולתת את החצי השני של הסדרה לפרספקטיבה של נטליה עצמה – כך שאם נסגרתם על לבחור צד בשני הפרקים הראשונים, אל תתנו לזה להכריע עד שתראו את כל 8 הפרקים. כי חשוב לזכור – גם כשהסיפור אמיתי, המספר בוחר כמה ומה ממנו לספר לכם.
"משפחה אמריקאית טובה", שני פרקים ראשונים עכשיו ב-Hulu, בחודש מאי גם בדיסני+

• מה רואים הלילה
• המסך
• פשע אמיתי
• Hulu