כבר אמרו הכל לגבי האמירה המיזוגנית לפיה "נשים אינן מצחיקות", אבל האמת – אין כבר צורך להדוף את האמירה הזאת, כי יש מספיק קומיקאיות ויוצרות שמפריכות אותה לחלוטין. וגם עיון קצר בספריה של דיסני+ יוכיח לכם את זה. חלק יקרעו אתכן מצחוק, חלק יגרמו לכם לגחך בעונג ולהגיד בקול "הו איזו הלצה", אבל מה שבטוח – הן חזקות, הן עצמאיות והן מצחיקות. מיני מאוס צדקה!

>> צוחקות איתכם: 10 הנשים שהכי מצחיקות אותנו בכל העולם
>> קורעות בסטרימינג: הנשים הכי מצחיקות שאפשר למצוא בנטפליקס

אן פלטשר ("ההצעה", 2009)

זאת קומדיה שכיף להיזכר בה בנוסטלגיה. ממבט ראשון היא נראית כמו קומדיה זחוחה, אבל היא גם הייתה תצוגת יכולות קומיות נהדרת עבור ריאן ריינולדס רגע לפני שנכנס אל הספנדקס האדום של דדפול והתחיל להילחם עם חרבות סמוראים, וזה בעיקר בזכות הבמאית אן פלטשר ("27 שמלות", "סטפ-אפ" ואפילו טקס אוסקר) שיצרה קומדיה קורעת מצחוק עם פרוטגוניסטית חזקה שחייבים לתת גם לה קרדיט – סנדרה בולוק. אין ספק ששתי הנשים האלה ביחד עובדות מצוין וזה מהסרטים האלה שתמיד כיף לחזור אליהם.

ג'וליה רוברטס ("אישה יפה", 1990)

קומדיה רומנטית אגדית ואיקונית שמבוססת על אחת הקומדיות הותיקות בעולם – "אילוף הסוררת" מאת וויליאם שייקספיר. אולי סיפור כזה היה נעשה באופן שונה לחלוטין היום, אבל הסרט הזה זכה למעמד קאלט בזכות ולא בחסד, ומי שהופכת אותו לכזה היא כמובן ג'וליה רוברטס, שממש רחוקה מלהתנהג כמו מיליונרית בסרט הזה. לראות אותה אוכלת בחוסר נימוס או אומרת דברים לא במקום זה בדיוק מה שהפך את "אילוף הסוררת" לקומדיה כה אהובה לאורך מאות שנים, ואין ספק שהליהוק הזה השתלם לכל הצדדים. חבל שרוברטס מיעטה לעשות קומדיות, יש לה את זה.

בט מידלר, שרה ג'סיקה פרקר, קתי נאג'ימי ("הוקוס פוקוס", 1993)

אם לא צפיתם בפנינת הקאלט הזאת – רוצו לראות, כי זה פשוט כיף אדיר לראות את שלושת הנשים האלה ביחד. הסרט הזה רחוק מלהיות יצירת מופת, אבל הוא מבדר והכימיה בין שלושת הנשים כל כך נפלאה ומופרעת בו זמנית שלא תוכלו להוריד את העיניים מהמסך. בסרט הזה הן משחקות מכשפות אחיות שמתעוררות לתחיה כשילדים סקרנים מעיינים בספר עתיק ומקולל. זה רחוק שנות אור מהקומדיות שעושים היום ולא דומה לשום דבר אחר ברשימה הזאת. למעשה, לצפות בזה כיום מרגיש כמו לצפות בצ'אפלין בתחילת שנות האלפיים. וזה תמיד כיף.

אקוופינה ("גברת החידונים", 2023)

אקוופינה יצרה לעצמה שם בתור אחלה ראפרית, שחקנית מעולה וקומיקאית קורעת, וכאן אנחנו מקבלים 2 מהכשרונות שלה (בלי הראפ, ואנחנו בסדר עם זה), וסרט בהובלה נשית מלאה עם הבמאית ג'סיקה יו והתסריטאית ג'ן דאנג'לו. הסרט עוקב אחרי אן, אישה מכורה לשעשועונים שכתוצאה מכך פיתחה כישרון יוצא דופן – ידע כללי. יחד עם אחותה היא הולכת להשתתף בשעשועון כדי לכסות את חובות ההימורים של אמא שלה. "גברת החידונים" הוא סרט כיפי עם המון הומור לא צפוי ולפעמים אקראי. ועם המון אקוופינה.

ברי לארסון, טיונה פאריס, אימאן ולאני ("המארוולס", 2023)

אני מכריז על הסרט הזה באופן רשמי כסרט הכי אנדרייטד ברשימה הזאת, ואחד האנדרייטדים של העשור בכלל. "המארוולס" הוא לא סרט קומדיה בהגדרה, אבל הוא אחד הסרטים הכי מבדרים ומצחיקים שיצאו למארוול בשנים האחרונות. השילוב בין לארסון, ולאני ופאריס הוא אחד מהמוצלחים שנראו על המסך בשנים האחרונות. אימאן ולאני במיוחד מגלה שם יכולות קומיות שלא כל כך נראו ב"מיס מארוול". כן, זה סרט מוזר של "מארוול", אולי כי הוא לא מבוסס על שום סיפור מרכזי ודי מתנתק מחומרי המקור, אבל אחרי כל הפרויקטים הבינוניים שהוציאו שם בשנים האחרונות, "המארוולס" היה משב רוח מרענן שהציג נשים בתפקיד גיבורות על בתוך ז'אנר מאד גברי. אולי זאת גם הסיבה שבגללה הרבה מעריצים לא אהבו את הסרט. אל תהיו אינסלים, תנו לו צ'אנס, אתם תהנו.

אליוט פייג' ("ג'ונו", 2007)

עוד פיסת נוסטלגיה משובחת. "ג'ונו" הוא סרט אינדי נפלא העוקב אחר נערה סרקסטית בת 16 שנכנסת להריון לא מתוכנן עם מייקל סרה. סרטים באותה תקופה הכילו המון אנשים מבוגרים שלא נראו כמו בני נוער בתפקידים של בני נוער, ולמרות שהשניים היו אז בני 20 הם נראו כמו בני נוער וזה היה ליהוק ריאליסטי שעבד. פייג' עשתה אז עבודה משחקית מדהימה ובלתי נשכחת – כ-15 שנה לפני שתשנה את שמה ותזדהה כגבר טרנס – וזה השתלב כל כך נהדר בטון הציני ובהומור השחור בסרט. "ג'ונו" הציג את כל הקשיים של הריון לא צפוי בגיל הנעורים בצורה קלילה ולא מתחנפת, והפך לאחד מקומדיות הנעורים הכי טובות שהיו על המסך.

דומי שי ("אדומה אש", 2022)

רק עכשיו פיקסאר שחררה את "ניצחון או הפסד", סדרת האנימציה הראשונה שלה שכבר המלצנו עליה כמיועדת גם לילדים וגם למבוגרים, אבל לפני שהיא הגיעה קיבלנו את "אדומה אש", סרט שהיה הצהרת הכוונות של פיקסאר לגבי הנושאים בהם יעסוק אולפן האנימציה הותיק והמפורסם. הגישה הנוכחית שפיקסאר נוקטת בה היא הנגשה של נושאים מורכבים ובוגרים להורים וילדים, ו"אדומה אש" בניצוחה של הבמאית, דומי שי, עושה את זה בענק. הסרט שעוקב אחרי ילדה שאחת לכמה זמן יכולה להיהפך לפנדה אדומה עצומה כשרגשות עוצמתיים עולים בה הוא אחת מהדרכים הכי מעניינות ומיוחדות להנגיש לילדות את הנושא של התבגרות נשית. דומי שי עושה את זה עם הומור שגם מבוגרים יצחקו ממנו ועם המון לב, וכמובן עם המון פנדות אדומות ענקיות – שזה תמיד נהדר.

• המסך
• דיסני+
• קומדיות
• קומיקאיות
• יום האישה הבינלאומי
• פורים

ג׳סיקה קירסון היא אמא לארבעה, ניו יורקרית, יהודיה, לסבית – ואחת הנשים הכי מצחיקות שתפגשו. היא הופיעה בישראל לראשונה לפני 6 שנים, וכעת בגיל 54 היא חוזרת לתל אביב כשהיא נמצאת בנקודת שיא בקריירה שלה. היא החלה להופיע לפני למעלה מ-20 שנה, ועשתה זאת בהצלחה, אך סרטונים מתוך ההופעות שלה שעלו לרשתות החברתיות הגדילו את כוחה, וחשפו אותה לקהלים חדשים ומאות אלפי עוקבים.

כיום בין הופעה להופעה, היא עובדת על ספיישל חדש שצפוי לעלות בקרוב בנטפליקס יחד וגם על סיטקום בהשתתפותה עם חברת ההפקה הגדולה 20th Century Studios. בביקור הקודם שלה בארץ היא עשתה לא פחות מ-9 הופעות במגוון ערים בארץ, בהן צפו בעיקר אמריקאים וקנדים יהודיים שמתגוררים כאן. כעת היא צפויה למשוך אליה צופים חדשים ומגוונים בהופעה שתיערך בחמישי הקרוב (4.7) בהבימה.

במה שונה ההופעה הקרובה שלך בהשוואה להופעות הקודמות שלך בארץ?
״היא דומה בהרבה מובנים, והנושאים הם פחות או יותר אותם הנושאים, אבל קרו הרבה דברים מאז – פוליטיקה, מגיפה. אני אמנם לא מדברת על פוליטיקה בהופעה שלי, אבל זה בהחלט משפיע על האווירה הכללית. כקומיקאית אני תמיד גדלה ומתפתחת, וגם הקריירה שלי התרחבה מאז הביקור האחרון. אני מרגישה קומיקאית אחרת עכשיו".

אם כבר הזכרת פוליטיקה, את עוקבת אחרי מה שקורה כאן בארץ?
״אני עוקבת אחרי אירועים פוליטיים, בייחוד אחרי אלו שקורים בארה״ב, אבל אני לא צופה בחדשות כי זה מדכא מדי. אני לא חושבת שפוליטיקה היא מצחיקה, והיא מפלצת את הקהל. אני לא מעלה נושאים פוליטיים כי זה יותר ילחיץ את הקהל מאשר יגרום לו לצחוק״.

האם קיבלת תגובות תקיפות על הביקור שלך בישראל?
״קיבלתי תגובות רעות כשפרסמתי שאני מגיעה לתל אביב, אבל אני תמיד מקבלת תגובות כאלו כאשר אני מדברת על ישראל או על היהדות שלי. תמיד יש תגובות של Free Palestine, רוצחים וכדומה. פעם הייתי מגיבה להם בחזרה, אבל הבנתי שאי אפשר לנצח ויכוח דרך מחשב. היום אני חוסמת הרבה אנשים, אני פשוט לא רוצה אותם ברשתות החברתיות שלי״.

ההומור של קירסון הוא שחור, נושך וגס. היא מדברת על הזהות שלה כיהודיה ולסבית ועל התמודדות שלה עם מצבים נפשיים, דימוי גוף והתמכרויות – ואת כל זה היא עושה בשפע של כריזמה ובאופן מופרע ומצחיק. יחד עם זאת, היא לא מרגישה שהחלקים האלה בזהות שלה צריכים להיות בהכרח בפרונט.״זה לא בראש הרשימה של נושאים שחשוב לי לדבר עליהם", היא מסבירה, "אבל זה חלק ממי שאני, אז אני כן דנה בזה. זה לא הדבר היחיד שאני מדברת עליו, וזה תלוי בהופעה הספציפית, בקהל ובהקשר הכללי. יש אנשים שמגדירים את כל הזהות והשיח שלהם סביב זה, וזו הבחירה שלהם, אבל אני מעדיפה לדבר על זה ברגעים מסוימים".

אחד מהקטעים המוכרים והחוזרים שלך הוא חיקוי קורע מצחוק של אישה יהודייה מבוגרת ונרגנת, מאיפה הדמות הזו הגיעה?
״עשיתי את החיקוי הזה מאז שאני ילדה. זאת סבתא שלי. אלו כל הנשים שגדלתי איתן שרק יושבות במועדון ובמסעדות ובמקומות שגדלתי בהם. אני מתה על הנשים הללו. זה כל כך מוכר לי וגורם לי להרגיש כאילו אני בבית, אתה יודע? אני פשוט אוהבת את כל התרבות הזו. אני אוהבת את הנשים היהודיות המבוגרות הללו. הן כל כך מצחיקות, הן כל כך כנות, והן פשוט אומרות כל מה שעובר להן בראש. אתה אפילו לא מתעצבן עליהם הרבה כי הן פשוט אמיתיות. אז כן, בגדול הדמות מבוססת בעיקר על סבתא שלי".

סבתא שלך נשמע דמות היסטרית. מה את עוד יכולה לספר עליה?
״היא הייתה ממוצא פולני. היא הייתה מעריצה ענקית של קומדיה וסטנדאפ. היא אהבה לצפות בסטנדאפ וללכת להופעות כל חייה. היא זו שכל הזמן אמרה לי שאני צריכה לעשות את זה, וכל כך פחדתי לעשות את זה. לבסוף התחלתי ללמוד ועשיתי את זה. למדתי בניו יורק במשך שישה שבועות בשנת 1999, ובסוף הלימודים הופעתי בקומדי קלאב. היא הייתה שם יחד עם כל המשפחה שלי. בהמשך היא גם צפתה בי כשעשיתי טלוויזיה ודברים נוספים. היא הייתה כל כך גאה״.

חלק משמעותי מהופעותיה של קירסון הוא האינטראקציות עם הקהל. היא צוחקת על הקהל כמו שהיא צוחקת על עצמה, וכמה מסרטוניה הוויראלים ביותר כוללים חילופי דברים מצחיקים ואינטנסיביים עם הצופים והצופות. אני שואל אותה אם היו מקרים בהם צופים נפגעו מהגישה הלא עדינה שלה.״כמעט ולא", היא מפתיעה. "בסרטונים רואים קטעים קצרים וערוכים של בין חצי דקה לדקה. בסרטונים לא רואים את ההופעה המלאה ואת כל האווירה הטובה. אנשים לא לוקחים אותי ברצינות, יש דרך לעשות את זה בצורה שלא תהיה פוגעת. בדרך כלל אני מזהה מי מהקהל רוצה שאני אדבר איתו ומי לא, ואילו אנשים נהנים ופתוחים לזה. באחת מכל מאה פעמים מישהו או מישהו עלולים קצת להיעלב אבל בכל מקרה יצאו מההופעה עם חיוך ותחושה טובה".

באחת מההופעות דיברת על תגובות שקיבלת ברשתות החברתיות, שהאשימו אותך בכך שאת ״מרושעת״.
״כן, ובכן, היו כמה קטעים של אינטראקציות מהקהל שהעליתי והשיגו מיליוני צפיות. כמה אנשים צעירים הגיבו וטענו שאני 'יורדת על אנשים'. האמת היא האנשים בקהל צחקו בהיסטריה ואהבו את זה, ואז הצעירים האלה באינטרנט התעצבנו בשם האנשים בקהל. זה כל כך מרגיז כי האנשים בקהל נהנו בטירוף וגם דיברו איתי אחרי ההופעה, חיבקו אותי ואמרו שהרבה זמן הם לא צחקו ככה, ואז האנשים הרגישים באינטרנט התעצבנו בשבילם. זה פשוט מגוחך״.

את ההופעה של ג׳סיקה קירסון בהבימה יחמם הקומיקאי הקנדי דניאל ריאן ספולדינג, שאהוב במיוחד על התל אביביים. איתו גם דיברנו בביקור הקודם שלו בארץבאוקטובר האחרון.

ג׳סיקה קירסון, תיאטרון הבימה, חמישי 6.7,21:30,לרכישת כרטיסים

• ❤ תרבות
• קומיקאיות
• להט"ב
• קומדיה
• סטנד אפ

אם שום דבר לא ישתבש באופן נוראי במהלך השבוע הקרוב, ניקי גלייזר סוף סוף תקיים את ההופעה הראשונה שלה בארץ הקודש. הקומיקאית, שידועה בהומור הגס שלה ובזכות מספר הופעות מדהימות בערבי הרוסט של "קומדי סנטרל", תגיע להיכל התרבות בתל-אביב(ה', 27.5,לרכישת כרטיסים)כחלק מסיבוב ה"Good Girl" הבינלאומי שלה. וזו היתה הזדמנות נהדרת עבורנו לתפוס את גלייזר לשיחה על ישראל, רוסטים ועצות לקומיקאים וקומיקאיות.

דיברת עם חברים קומיקאים שכבר הופיעו כאן כדי לשמוע איך זה?
"אני מניחה שכדאי שאני אשאל כמה אנשים מה הוייב פה. אבל אני קצת לא רוצה לדעת אפילו, כי אני יכולה רק לעשות את מה שאני עושה. אם אני נכנסת יותר מדי ל'מה אנשים רוצים', אז זה לא אותנטי, וזה לא מרגיש כמו הופעה טובה. אני מניחה שאני יכולה לשאול… מה אתה חושב? מה כדאי לעשות או לא לעשות?"

אני חושב שכאשר אנשים באים מחו"ל אנחנו אוהבים את מה שהם עושים. אנחנו אוהבים את תחושת השחרור של זה.
"כן, אני חושבת שזה נותן לכם תירוץ להוציא את זה קצת. אני יכולה רק לעשות את מה שאני עושה ולקוות שזה יעורר הזדהות אצל מישהו, ולא יפגע באף אחד יותר מדי. יש מספיק חומר שלי באינטרנט, כך שאם אתה נפגע ממה שאני אומרת, לא עשית את המחקר שלך. אז אני מקווה שזה יהיו אנשים שחושבים כמוני, אבל מצד שני אני בהחלט גם 'לוחצת על כפתורים' אפילו של אנשים שיגידו שהם מעריצים גדולים שלי. אני יכולה לדבר על משהו שיעצבן אותם, אבל זה אף פעם לא הכוונה שלי. אני רק רוצה שכולם יהנו".

זה סיבוב ה"Good Girl" שלך. את מקדישה הרבה מחשבה לבחירת שמות לסיבובי הופעות וספיישלים?
"זה תמיד הדבר האחרון שאני חושבת לעשות. יש בדיחה במופע הזה שאני מדברת על למה לנשים פתאום יש פטיש של הערצה, ואיך זה דבר מעניין, וגם אני חושבת שזה קצת שובב. אבל זה גם על איך שאני באמת רוצה להיות 'ילדה טובה', כאילו למרות הדברים שאני אומרת, אני רוצה שאנשים יחבבו אותי ואני רוצה לשמור על הכללים, ולא להיות בצרות. זה הפרדוקס הזה שאני מתמודדת איתו על הבמה – הרצון שעדיין יחשבו עלייך כ"יפה" ו"עדינה" ו"נשית", אבל גם להגיד דברים שהם די גבריים לתוך מיקרופון. זה על המאבק שלי בזה".

במהלך השנים סיפקת כמה הופעות זכירות במופעי הרוסט של "קומדי סנטרל". איך כתיבת בדיחות לרוסט שונה מכתיבת בדיחות לסטנדאפ?
"בדיחות רוסט הן הרבה יותר ספציפיות, וצריך שכל הבדיחה תיכנס בשורה אחת, אז זה הרבה יותר ממוקד. והן צריכות להיות הרבה יותר מרושעות, ולבוא ממקום מאוד מכוער של הנפש שלך. אני בדרך כלל לא מתעסקת בחלק הזה בעצמי בסטנדאפ שלי. כן, אני כותבת על דברים שמעצבנים אותי, אבל כשאתה מסתכל על מישהו שאתה צולה, אתה צריך לחשוב על הדברים הכי גרועים. אתה צריך לתת למוח שלך ללכת למעמקים הכי מלאי שנאה של התודעה שלך, ולהוציא משהו נוראי על הבן-אדם הזה. זה מקום מאוד מכוער להיות בו, ואחרי שאני מסיימת עם רוסט אני בדרך-כלל צריכה 'ניקוי רעלים' מהדפוס חשיבה שהייתי בו כאשר כתבתי את הבדיחות האלו. בגלל שזה פשוט… צריך להיות בן-אדם ממש רע בשביל לחשוב ככה כל הזמן".

ובכל זאת עשית לא מעט.
"כי זה גם כיף, כי זה תמיד כאלה בעיות מתמטיקה, כי אתה חושב על הדבר שאתה רוצה לצחוק עליו. נגיד, מה הדרך הכי מצחיקה שאני יכולה להגיד לברוס וויליס שהוא "האז-בין". זה היה לפני שהיה לו דמנציה, אז זה היה מצחיק, ועכשיו זה לא. או נגיד, קייטלין ג'נר – אני רוצה לצחוק על זה שהיא פעם הייתה אבא מזניח לילדים האחרים שלה. אוקי, מה הדרך הכי מצחיקה שאני יכולה להגיד את זה, בכמה שפחות מילים, בלי פשוט להגיד את זה? איך אתה אומר את זה בצורה מחוכמת. זה כיף, וזה מאתגר, לעומת המופע סטנדאפ שלי. תודה לאל, כי כשאני מסיימת עם רוסטים, אני מותשת. זה כמו האולימפיאדה של קומדיה".

אם יהיה לך רוסט משלך, מי היית רוצה שיהיה שם ומי יהיה הרוסט-מאסטר?
"אני אף פעם לא הייתי רוצה שיעשו עליי רוסט. בגלל שיש לי עור דק מדי, ואני מתכוונת לזה באופן מילולי. אני הופכת להיות מבוגרת יותר, וכשאת מבוגרת יותר, כאילו באמצע שנות השלושים שלך, זה מתי שמתחילים לספר עליך בדיחות שאת זקנה. ואני כבר מרגישה ככה כל הזמן, אזאני לא צריכה חבורה של קומיקאים צעירים ומצחיקים שמוצאים את הדרך הכי מצחיקה להגיד את זה עליי. אני חושבת שרוסטים הם מזוכיסטיים, ואני בחיים לא אהיה במרכז של אחד. אני חושבת שזה יהיה כיף לעשות רוסט ללינדזי לוהן, או פאריס הילטון. כאלה, בחורות שהייתה להן גאולה מאז שצחקו עליהן מלא, ועכשיו כולנו מרגישים נבוכים שצחקנו עליהן, כי הן עברו תקופות קשות, וגם נראה שיש להן עור עבה, בזכות כמות הזמן שצחקו עליהם ב"ביזנס", הן אולי יוכלו להתמודד מזה. אבל האמת שאני אפילו לא אבקש מהן לעבור את זה. לא משנה כמה חזקה את חושבת שאת, הרוסטים באמת הרסניים וגורמים לך להרגיש ממש עצובה".

ומכיוון שונה לגמרי, השתתפת בשנה שעברה ב"זמר במסיכה". איך זה מרגיש כקומיקאית להופיע במדיום כזה שונה?
"זה היה מדהים! אני אוהבת לשיר יותר מאשר לעשות סטנדאפ, אז זה היה תענוג בשבילי. כאילו, אני מתה על קומדיה, אבל זה כמה שאני אוהבת לשיר – זה הדבר האהוב עליי לעשות. זה היה כל-כך כיף, ואני תמיד מתביישת לשיר, למרות שזה הדבר האהוב עליי, כי אני לא טובה בזה כמו בקומדיה, אז אני תמיד מרגישה כזה 'אני לא צריכה לעשות את זה, אף אחד לא רוצה לשמוע אותי שרה'. אז הזמר במסיכה היה מדהים כי אף אחד לא ידע שזה אני, אז אף אחד לא היה יכול להגיד 'מה היא עושה?', כי הפואנטה של התכנית זה להיות מישהי שבדרך כלל לא שרה ולשיר. זה נתן לי תירוץ לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת".

במהלך הקריירה גם הנחית תכניות ריאלטי ותכניות אירוח. זה דורש סט אחר של כישורים מסטנדאפ?
"אתה יודע, זה לא צריך להיות שונה, אבל אנשים מתייחסים אל זה כאילו שזה כן. לדעתי הקומיקאים הכי טובים הם אלה שהם פשוט עצמם באופן טבעי, ויכולים לדבר באותה צורה על הבמה ומחוץ לבמה. יש איזה מימד פרפורמטיבי שאני מאמצת שאני מופיעה כמנחה, אבל ברוב המקרים אני חושבת שאתה צריך להיות טוב באלתור ו… בעצם אני מניחה שזה כן כישרון אחר. אני משנה את התשובה שלי. כי בתור קומיקאית, את צריכה רק לחשוב על דרך אחת לבצע בדיחות, הדרך שאת בחרת לעשות את זה על הבמה. וכשאת מנחה זה דרך שונה לגמרי לדבר. המנחים הכי טובים לדעתי משלבים את שני הגישות האלה, וזה מה שאני מנסה לעשות. יש קומיקאים שראיתי מנחים דברים ואני חושבת 'הו ג'יזס, זה קשה לצפייה'. הם לא יודעים לקרוא טלפרומפטר, הם לא יודעים לשנות את טון הדיבור שלהם. אתה חייב להיות קצת 'שואו-מן'".

יש לך עצות קומדיה לקומיקאים וקומיקאיות בתל-אביב?
"הייתי אומרת שככל שאת מגיעה יותר מהר לאיך שאת מדברת עם חברים שלך, ואין יותר מדי הבדל בין איך שאת מוסרת מידע על או מחוץ לבמה, כך תהיי טובה יותר. האנשים שאתם הכי נהנים לראות על הבמה הם בדרך כלל לא האנשים שמספרים בדיחות בצורה ברורה. הם מדברים על הבמה, כמו שהם מדברים בכל מקרה. והדרך הכי טובה להיות טוב בזה, זה לעשות את זה שוב ושוב. כי אין דרך להשתפר יותר מהר מאשר פשוט להשקיע את הזמן, לצערי. זה החלק האכזר שבעסק. אין קיצורי דרך".

• ריאיון
• קומיקאיות
• קומדי סנטרל
• סטנדאפ
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 947 // כולם יכולים לקפוץ

• Facebook
• Twitter
• Email

פול פייג הוא, ככל הנראה, האיש הכי מצחיק שמעולם לא שמעתם עליו. הוא היוצר של סדרת הקאלט "פריקים וגיקים" (צפו בדחיפות אם פספסתם), הוא ביים פרקים של כמה מהסדרות החשובות ביותר בטלוויזיה האמריקאית ("משפחה בהפרעה", "רוק 30", "מד מן", "מחלקת גנים ונוף" ו"המשרד") ולאחרונה הפך לנותן החסות הרשמי של הנשים המצחיקות ביותר בהוליווד כבמאי של "מסיבת רווקות", "עצבניות אש" ושל הפרויקט הבא שלו – הרימייק הנשי ל"מכסחי השדים".

סרטו האחרון הוא "מרגלת" בכיכובה של מליסה מקארתי כסוכנתCIAמגושמת אך מבריקה, שעיקר עבודתה נעשית מאחורי השולחן כשותפה הסמויה של ג'וד לאו – עד שניתנת לה הזדמנות לעבוד כסוכנת סמויה ולהעמיד פנים שהיא עקרת בית חובבת חתולים מאייווה, וכוכב סרטי האקשן האיקוני ג'ייסון סטיית'ם מצטרף אליה לטירוף.

הנה כמה דברים שפייג – שללא ספק היה זוכה באוסקר לו הייתה קטגוריה לבמאי עם הכי הרבה סטייל – למד במהלך הקריירה.

כשיש לך ספק – רקוד קונגה

"היה רגע מכונן אחד שבו החלטתי שאני רוצה לעשות קומדיה – הייתי בן 6 או 7 ושרתי במקהלה מול כל בית הספר. פתאום נתנו לי מאראקס, אז התחלתי לשקשק בהם ולעשות ריקוד קונגה קטן. הקהל השתולל מצחוק. ככל שרקדתי יותר, כך הם צחקו יותר. זו הייתה חוויה רוחנית, לא התגברתי עליה מאז".

עולם הקומדיה נעשה גברי מדי

"לנשים היו כל כך הרבה תפקידים גרועים בקומדיות גבריות ב־35 השנים האחרונות. ראיתי הרבה נשים מצחיקות שהפכו לא מצחיקות בסרטים, רק כי הן נאלצו לגלם קריקטורות של מה שגברים חושבים על נשים. זה מאוד הפריע לי. אני אוהב לעבוד עם נשים, הן מצחיקות אותי יותר מגברים. מליסה מקארתי, למשל, מעולה. מגוחך שהשאלה 'האם נשים הן מצחיקות' בכלל עולה לדיון. זה כמעט מקביל לגזענות".

אם משהו לא קיים, תמציאו אותו

"אני מת על סרטי מרגלים, אבל הבנתי שאף אחד לא ייתן לבחור שביים את 'מסיבת רווקות' לעשות סרט ג'יימס בונד. אז המצאתי את 'מרגלת'".

ג'ייסון סטיית'ם מצחיק מאוד

"לג'ייסון יש מלא הומור עצמי. ב'מרגלת' ביקשתי ממנו לשחק את הדמות המגוחכת שלו לחלוטין ברצינות. כשאני עובד עם אנשים שאינם קומיקאים אני בדרך כלל אומר להם להוריד את הווליום. כששחקנים מגיעים לסט בגישת 'אני הולך להיות מצחיק' – אפשר ממש להריח מהם את הזיעה. זה פשוט לא עובד ככה".

הוליווד טעתה לגבי קומדיות נשיות

"לפני שעשיתי את 'מסיבת רווקות', כולם אמרו לי שזה לא יעבוד וכמעט האמנתי להם. חשבתי לעצמי: האנשים האלה בשואוביז, הם בטח יודעים משהו שאני לא יודע. בסוף החלטתי לסמוך על האינטואיציות שלי. יש כל כך הרבה קומדיות רומנטיות שכתובות יתר על המידה. 'מסיבת רווקות' עבד בגלל הכנות".

תמיד יש צורך בגרסה רדיקלית של "מכסחי השדים"

"קיבלתי את ההצעה לביים את הרימייק לסרט הקלאסי בזמן הצילומים של 'מרגלת'. הרגשתי מוזר. הכוכב הרולד ראמיס הלך לעולמו, ביל מארי לא רוצה להשתתף, אבל משום מה המשיכו לבקש ממני לעשות את זה. ניסיתי לחשוב איך בכל זאת אפשר לעשות את זה, ופתאום היה לי רעיון – אולי אני אלהק את כל הנשים המצחיקות שאני מכיר? הרבה אנשים כועסים שאנחנו מתעסקים ככה עם הסרט, ואני מבין את זה. זה לגיטימי. אבל כשהטענה היא 'איך אתה מעז ללהק נשים!', זו באמת סתם מיזוגניה".

הגיע הזמן לקטגוריית אוסקר עבור הקומדיה הטובה ביותר

"אפילו נפגשתי עם ראש האקדמיה לקולנוע לגבי זה, אבל ככל שזה נשמע נדוש – לשמוע קהל צוחק במשך שעתיים זה טוב יותר מכל פרס. בכל זאת, קשה מאוד לעשות קומדיה. כדי שקומדיה תעבוד, זה חייב להיראות חסר מאמץ".

• משפחה בהפרעה
• עצבניות אש
• מכסחי השדים
• שחקניות
• קומיקאיות
• סטיית'ם
• CIA
• מרגלת
• מליסה מקארתי
• ג'וד לאו
• ג'יימס בונד
• פריקים וגיקים
• קומדיה
• פול פייג
• מחלקת גנים ונוף
• פמיניזם
• המשרד
• חתולים
• מד מן
• רוק 30
• נשים
• מסיבת רווקות
• ביל מארי
• סרטים
• תרבות