רגע לפני שנגמר הקיץ ומתחילה שנה אקדמית חדשה, ד"ר אסנת צוקרמן רכטר, חוקרת אמנות ואוצרות עכשווית, יועצת אקדמית ומנהלת שותפה של תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה בבית לאמנות ישראלית, ובעיקר תל אביבית ללא פשרות, משתפת בחוויית העיר שלה ומקווה שהשנה החדשה תתחיל כסדרה לאחר שהחטופים כבר יחזרו הביתה והכיכרות והרחובות יפסיקו להיות עצובים. איימן, סיסטר.

>> העיר שלנו: 7 המלצות של תל אביבים לחיים הטובים בתל אביב

1. הטיילת (בין מרכז פרס לשלום ונמל יפו)

מאז תקופת הקורונה, ועוד יותר בתקופת הממ"ד הנוכחית, הכמיהה למרחבים פתוחים מתחזקת אצלי. המקטע הזה של הטיילת פחות עמוס בבתי קפה, האוויר בו קריר יותר, האוכלוסייה מגוונת יותר ושומעים בליל של שפות – עברית, ערבית, רוסית, אמהרית, צרפתית, אנגלית – לרגע אפשר לחוש ולא רק לדמיין איך יכולנו להיראות אילו.

2. קריית שלום

השכונה שלי. בתים נמוכים ועצי לימון בכל חצר.דרום העיר, משני צדי קיבוץ גלויות, החפור והמאובק, הוא האזור המועדף עלי. אני מקווה שהעירייה תשכיל לא להרוס את המרקם המיוחד שלו וכן לעזור לכל פושטי היד שמתרבים בו מיום ליום.

3. רחוב עזה

במקטע שבין רחוב חבר הלאומים לרבנו ירוחם, שם נמצא מתחם המכללה האקדמית תל אביב-יפו שבה פועל בית לאמנות ישראלית, ביתי המקצועי שאני גאה להיות חלק מהצוות הקטן והמופלא שלו, והוא אתר של סף, ממש כשם שמעידים שמות הרחובות שמקיפים אותו. לצד שני מוסדות חינוך נוספים שפועלים בו, סטודיו אנקורי ובית ספר ערבי-עברי, ישנם בו אזורים שהפיתוח העירוני עוד לא נגע בהם. באחת מפינות מגרש המכללה, במבנה פחוני, מסתתר משק חי פרטי. בדרך לכיתה אפשר להריח ולפעמים גם לראות סוסים, עיזים, תוכים (לא דררות) ותרנגולים.

4. MYKI

החנות עם הבגדים הכי יפים בעיר ועם רחבת כניסה מקסימה שכולה צמחים.יהודה הלוי 85

5. בית פנורמה

אחד הבניינים המסקרנים בעיר. הכי שונה מקניון, ויש בו המון מהכל, כולל המחסנים של גלריה גבעון, בית ספר לציור, מסעדת שיפודים בוכרית עממית עם מרק דושפרה טוב וחנות המפעל של הדליקטסן שהיא הפינוק של ימי שישי.דרך בן צבי 84

מקום לא אהוב בעיר

כיכר המדינה.בלי קשר להיותה סמל סטטוס של יוקרה, הכיכר שהיתה כל כך אהובה עלי בעבר שינתה את פניה. בצעירותי ולאורך השנים גרתי במספר דירות שכורות באזור הזה. הכיכר העגולה הפתוחה עם הדשא רחב הידיים במרכז שימשה אותי ורבים אחרים להליכות, לטיולים עם הכלב, למשחק עם הילדים. חציתי אותה לכל הכיוונים אינספור פעמים. הפקעתה של הכיכר הפתוחה היפה בעיר לצורך בנייה מסיבית של מגדלים היא חטא של ממש בעיניי.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון, סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרטים של אודריוס סטוניס, הבמאי הליטאי שהיה אורח דוקאביב 2024. סרטיו והמפגש עמו בסינמטק תל אביב חושפים אתהאנושיות במלוא עדינותה ויופיה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הציורים החדשים של שרון פוליאקין, בת הזוג שלי, והספר החדש של עידן צבעוני – בשבח הלבנטיניות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לעמותת הללשמסייעת ליוצאי ויוצאות החברה החרדיתלהשלים פערים ולהשתלב בחברה הכללית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לד"ר אורית שטיין רייזנר, מנהלת בית החולים השיקומי רעות, שהיתה סטודנטית בתכנית האוצרות והמוזיאולוגיה שלנו ושבימים כתיקונם היה לה גם זמן לחשוב על אמנות ורפואה, ויחד איתה לכל מי שעוסק בשיקום פיזי ונפשי.

מה יהיה?
זו לא השאלה הנכונה. עדיף לשאול – מה עלינו לעשות?

• העיר שלי
• אוצרות
• נמל יפו
• דליקטסן
• המכללה האקדמית תל אביב יפו
• קריית שלום

מי: אורית עטיה (58)
איפה: שלושת החיצים, קריית שלום
ותק: 9 שנים
מטראז': 100 מ"ר

אורית היא אישה רבת כישרונות, תחביבים ועיסוקים – היא מורה ליוגה, מנהלת שיווק בתחום הנדל"ן, מעצבת בנשמתה, ושפית בלבה. דירתה ממש כמותה, רבת סגנונות ומעוצבת בשילובים מעניינים ולא קונבנציונליים. אחרי מגורים של 12 שנה בקוסטה ריקה היא מצאה בית בקריית שלום, אותו היא הפכה לפנינה אמיתית.

>> בפעם שעברה: איך ליפול בטעות על בית יפואי אותנטי בשוק הפשפשים

"כשחזרתי לארץ חיפשתי בית קרקע במבנה רביעייה, בקרבה לטבע. עברתי הרבה ערים, עד שהמתווך הביא אותי לשכונת קריית שלום, אותה לא הכרתי לפני כן. עצי הלימון המפוזרים, הרחובות הקטנים ללא מוצא, ויחסי השכנות בה כבשו את ליבי. יש פה אנרגיה טובה", מספרת אורית. "כשראיתי את הדירה ידעתי ישר מה אני עושה ממנה, זו הייתה דירת שיכון מוזנחת בת 65 מטר, שהרחבתי ותכננתי בדיוק לצרכיי. לא רציתי בית חדש, סטרילי, רציתי לייצר תחושה של בית שכבר גרים בו שנים, של בית עם סיפור".

המטבח

"היה לי חלום על מטבח מנירוסטה. לנירוסטה יש סטייטמנט, חוץ מזה שזה מאוד פרקטי לתחזוקה וניקיון. לא רק המטבח שלי מנירוסטה, גם רוב הכלים שלי בתוכו. התלבטתי מאוד מה לעשות בקיר שמאחוריו, עד שהבנתי שבטון ישתלב פה הכי טוב, ושכנעתי את הקבלן לעשות לי יציקה שהייתה מאוד קשה לביצוע".

האי

"האי הוא המקום האהוב עליי בבית. לאוכל, לקולינריה, לבישול יש חלק עצום בחיי ובמקור, תכננתי את האי כדי שתהיה לי את האפשרות לארח פה סדנאות בישול. אמנם הסדנאות מעולם לא יצאו אל הפועל אבל אני כן מארחת פה כל הזמן אנשים".

פינת האוכל

"את שולחן האוכל והכיסאות קניתי מהמותג האיטלקי B&B, והם הולכים איתי כבר שנים. את גוף התאורה הספציפי הזה חיפשתי לא מעט זמן, הוא שייך למעצבת Lucie Koldova ונקרא קפסולה. על הקיר הצמוד תלוי שעון של אלסי, והחלון הפתוח תמיד מכניס את הירוק פנימה".

סלון 1

"תמיד יש לי שני סלונים – בסלון אחד אני מארחת, ובשני אני יושבת לקרוא ולשתות קפה בבוקר. סלון אחד הוא סלון הקריאה, בו שידה שעלתה עם סבתא שלי מטורקיה, ומעליה ציור של האמן הישראלי איוון שוובל שהוא פריט האומנות היחיד שיש לי בבית. את כורסת העץ מצאתי ברחוב בפלורנטין לפני 20 שנה, ושולחן הסלון הגיע מהבית של סבא וסבתא שלי".

סלון 2

"הספה היא הפריט היחיד שקניתי במיוחד לבית הנוכחי. שולחן הסלון הגיע בייבוא אישי מהודו ובמקור שימש כבסיס למיטת ילד. מאחורי הספה ספריית הספרים שלי, שמחולקים בעיקר לאוכל, פסיכולוגיה ויוגה, לצידם פסלים מטיולים בעולם. על אחד המדפים, צעצוע פח של אוטו בן 200 שנה, שקניתי בשוק יד שניה בצרפת".

חדר הרחצה

"אני חולת אמבטיות וידעתי שאתכנן לי אחת כזאת בבית. הרצפה בכל הבית וגם האמבטיה עצמה, מחופות במיקרו טופינג, שהוא סוג של בטון סינטטי אקולוגי ועמיד. האריחים באמבטיה, בעבודת יד מאיטליה. שידת הכיור היא שידת ההחתלה של הבת שלי שמיחדשתי ושיפצתי, עליה מונחים כלי קרמיקה שעשיתי".

חדר השינה

"חדר השינה תוכנן כך שהוא יכול להפוך ליחידת דיור נפרדת עבור הבת שלי, לכן הוא מחולק באופן לא שגרתי. ארון הבגדים מייצר מסדרון כניסה, שמוביל ליחידת רחצה פתוחה ללא מחיצה. הפתיחות הזאת מקלילה, ונותנת תחושת מרחב. בחלל הגדול יש את ספת הטלוויזיה שלי ואת המיטה, ופה אני מבלה את רוב החורף. על קיר המיטה, תליתי קולאז' של פוסטרים יפניים שמכניסים צבע – דגלים, קליגרפיה, אומנות קלאסית, וכרזות למיניהן. ליפן יש מקום גדול בלב שלי".

חדר העבודה

"אני עובדת כל יום מהבית, בימים יפים אני עובדת מהגינה ובכל שאר הזמן מחדר העבודה. השולחן הוא פלטת עץ, תחתיה שתי שידות פלסטיק צבעוניות שקניתי בהביטאט לפני שנים. לאורך הקיר, שידת עץ ענקית שתכננתי עם נגר בקוסטה ריקה והבאתי אותה איתי לארץ".

הגינה

"כל עוד אני יכולה, אני נמצאת בחוץ. טיפחתי גינה ירוקה שאני מטפלת בה יום יום, עם מספר פינות ישיבה שמתאימות לכל שעות היום, ואני נודדת עם השמש ביניהן. על השולחן הגדול כלי עץ שהבאתי מקוסטה ריקה, בו מכינים סוכר דקלים מקומי".

• דירה להכיר
• הבועה
• דירות בתל אביב
• עיצוב הבית
• קריית שלום

>> מיקה דוארי היא זמרת יוצרת, בת להורים חוזרים בתשובה שהתגרשו כשהייתה קטנה, ומאז נדדה בין 19 בתים.לכבוד האלבום השליש שלה, "אני בעצמך" שיצא בתחילת החודש, היא לוקחת אותנו למסע בין שש מהדירות שהיו לה בתל אביב. מצ"ב הסינגל השלישי מתוך האלבום, "אתה רגיש". האזינו

1. רחוב לבנדה (ליד התחנה המרכזית 2014)

בדירת מרתף מתחת למוסך, באולפן הקלטות שלא עבד. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בתל אביב אז באמת לא הכרתי כלום, פשוט הגעתי. לא פרקתי את הדברים שלי בחודש שגרתי שם, כנראה לא הרגשתי בבית. יום אחד אח שלי בא לבקר אותי, ראה את חדר המדרגות והוציא אותי משם. הוא לא האמין ששם אני בוחרת לגור. הרחוב עצמו הוא רחוב קטן והיו שם בעיקר מהגרים שלא מצאו את מקומם. הדבר המיוחד ברחוב, למרות שלא מצאתי את עצמי שם, זה אולפן ההקלטות הנחשב "פלוטו", אליו מגיעים הרבה מוזיקאים.

2.רחוב מגדל (נווה צדק 2015)

ההפך הגמור, ממלכה מעולם אחר, בית עצום ו-7 בנות (כולן אמניות) שמדי פעם לומדות תורה. טוב, בוא נגלה את האמת, רק אני הלכתי לשיעורי ימימה, אבל הגיע אלינו פעם בשבוע רב ולמדנו תורה יחד או משהו בסגנון. זו הייתה הפעם ראשונה בחיי שהרגשתי בית. יש לי משם חברה עד היום שגם ניגנה איתי יחד בלהקה. ונווה צדק בעיניי הוא אחד האזורים הכי יפים בתל אביב – הבתים הישנים עתיקים ולא מסתירים נוף, יש את הגלידה של המלכה "גולדה" וסוזן דלל שזו רחבה מהממת עם מופעים יפים בפנים ומתחם התחנה ופארק המסילה שהוא מאד קרוב והיום הפך למקום מגניב עם מסלול להליכה ואופניים ובית קפה. בקיצור, אזור נעים שגם היום אני מטיילת בו.

3. קריית שלום (2016)

שכונה מאד כפרית עם יותר ירוק וטבע יחסית לתל אביב. יש משפחות שגרות שם הרבה שנים ומרגישים שהם "האנשים האמיתיים" של המקום, ויש בזה משהו פשוט ואותנטי. גרתי שם עם בן זוג והיינו עושים ארוחות שישי על גבעה קטנה שנמצאת שם וקראנו לה "פארק איילון" כי הייתה צמודה לכביש איילון דרום. אני זוכרת שמאד אהבתי את המכולת והמוכר הפשוט, את הפיצה הקטנה, משהו שם כאילו נשאר בשנות ה-70' וזה מילא אותי השראה יותר מהרחובות העמוסים והגדולים כמו אלנבי.

4.שוק התקווה (2020)

לא זוכרת את השם של הרחוב, גרתי שם בסאבלט לחודש-חודשיים בבית צמוד קרקע עם גג נורא גדול, וגם היאוש היה גדול, וגם האסבסט. זה היה בית מדהים אבל השותפה שם יום אחד החליטה להתעלם ממני, מזל שלשותף שהיה קרוב לעזיבה היה פסנתר ולב טוב. אהבתי לבקר בשוק התקווה. זה שוק נורא חמוד ומקומי. לצערי הגעתי בשיא הקורונה אז קרבה לבני אדם הייתה בקושי המלצה. היו בגינה עלי גת בשפע. הם פשוט גדלו שם.

5. יפו, פוסטל (2020)

גרתי ברחוב הדואר בהוסטל שנקרא פוסטל, המיועד בעיקר לתיירים אבל גם לאנשים שבאים לזמן קצר. יפו, כפי שגיליתי אז וגם היום, הרבה יותר יפה ומעניינת לי מתל אביב. הרחובות, הבניינים, האנשים, משהו מרגיש לי מסקרן ומתאים לי יותר. החדר שהשכרתי בתוך ההוסטל היה קטן נורא, בלי מזגן, בשיא הקיץ ושיא הקורונה.

6. שדרות ירושלים (2020 – היום)

המקום שבו אני גרה כיום, תכף כבר שלוש שנים בצפון יפו בבית מהמם עם הרבה מקום ואור ואוויר ושותפים מגניבים. אני מאד אוהבת את הגג של הבניין, זה המקום הקבוע שאני הולכת אליו בשקיעות, משתדלת לא לפספס. מאד אוהבת את השוק היווני, ולאכול כנאפה עם גלידה קרה ותה נענע. יש כאן את הסמטאות הכי יפות שיש, מלא מקומות עם אוכל טעים בשוק (כמו פועה), הרבה אמנים ואומנות. גן הפסגה זה אחד המקומות היפים שצופה על כמעט כל תל אביב ועל הים. בשבתות אני משחקת שם ששבש ושחמט עם הבן זוג שלי. יש גם שביל על הים מנמל יפו עד לבת ים עם משטחי דשאים פסיכים וגבעות. מתה על האזור הזה.

• העיר שלי
• דירות בתל אביב
• סאבלט
• דירות שותפים
• יפו
• שדרות ירושלים
• רחוב לבנדה
• נווה צדק
• קריית שלום

1. קפה מסריק

זה הלוקיישן של הפרלמנט שישי שלי ושל חבריי הוותיקים (שאוט אאוט לקבוצת "חברים?" בווטסאפ). אחד המקומות הכי נעימים בעיר, קפה פשוט על פינת רחוב מול הכיכר, סמל של תל אביביות לא יומרנית ונעימה. תמיד תענוג לסגור את השבוע שם עם החבר'ה, הבעלים וגם אבא שלי שמצטרף אלינו מפרלמנט בבית קפה ליד.מסריק 12

2. פאב השופטים

עוד שריד של תל אביב אחרת, והמקום בו יצאתי לדייט הראשון שלי עם עדי אשתי. כיף לשבת שם כשרוצים רגע בילוי שאין בו יותר מדי כיפים וסמול טוק עם מכרים מהלילה, סתם שיחה טובה אחד על אחד (לכן גם מקום מצוין לדייט).אבן גבירול 39

3. נואיבה

ובכל זאת, הבית זה התדר. אני באמת לא ממש יוצא לשום מקום אחר, וכשאני שם אני ספציפית אוהב לשבת בנואיבה, לעשן ולשמוע תקליטים איזוטריים מהאוסף המעולה שלהם. מדהים לראות איך המקום שכמה חברים שלי הקימו כפופ-אפ של אוהבי מוזיקה שינה את פני העיר לחלוטין.סמטת בית הבד 7

4. מ.א.ב פירות וירקות בע"מ

אני ועדי (ויוסי הכלב) עברנו לפני שנה לקריית שלום, שכונה שלא הכרתי, רחוקה מהמרכז. יקיר, מנהל הירקניה מעבר לפינת הרחוב שלנו, הוא כנראה החבר הראשון שלי פה, תמיד גורם לי להרגיש בבית והירקות אצלו תמיד ברמה גבוהה מאוד.ישראל גורי 35

5. קולנוע רב חן

אולם 1. שורה 8 באמצע. אני ממש מקווה שבתי הקולנוע התל אביביים לא ייעלמו לגמרי מהמפה. הכי כיף ללכת ברגל לסרט, ואני חושב שבית קולנוע, לפחות אחד, הוא מרכיב חשוב בכל עיר שרוצה לקרוא לעצמה עיר.בן עמי 16

>> מיכאל כהן יופיע בשיגולה בלוק פארטי שתעיף את האנגר 11 לשמיים ב-8.6, שם יתארחו בין היתר גם פלד, עדן דרסו, די.ג'יי מש, טדי נגוסה, אקו, עדי אולמנסקי, מיכאל סוויסה, וייב איש, סימה נון ועוד ועוד ועוד.פרטים וכרטיסים מחכים לכם כאן. רק רצינו להזכיר גם שלפני שנתיים שוחחנו עם חברי הלייבל שיגולה והיה כיף חיים.

• העיר שלי
• מיכאל כהן
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 946 // 25 שנות דוקאביב
• קריית שלום
• תדר
• רב חן

זוכרים אתהסאגה בלתי נגמרתלפינוי התחנה המרכזית? זוכרים איך מירב מיכאלי ורון חולדאיהחמיצו הזדמנות היסטוריתלפנות את המבנה המשוקץ מאוטובוסים ולהקל על סבלם של תושבי השכונות הסמוכות? זוכרים שמפינוי ב-2023 עברנו לפינוי ב-2026? ובכן, עכשיו גם זה בספק, הודות להתערבותו של סוכן הכאוס אמיר אוחנה, בתוקף תפקידו כיו"ר הכנסת.

העיתונאי אסף זגריזקמדווח הבוקר ב"גלובס"כי התנגדותו של אוחנה לסעיף בחוק ההסדרים שיאפשר את הקמתם של מסופי אוטובוסים זמניים, עשויה לבטל בפועל את התוכנית להעברת מחצית מהאוטובוסים מהתחנה המרכזית ב-2024, שהייתה אמורה להתאפשר באמצעות הכשרת מסוף זמני במתחם פנורמה שעל דרך בן צבי, עד להקמתו של מרכז תחבורה קבוע בצומת חולון.

תושבי שכונת קריית שלום הסמוכה, ביניהם פעילים בולטים בימין הקיצוני, יצאו למאבק נגד הקמת מסוף פנורמה, זאת למרות שהוא אמור לאכלס מספר קטן יחסית של אוטובוסים חשמליים, ללא מסחר וללא הקמת מבנים. אמיר אוחנה גוייס למאבקם עוד בימי הממשלה הקודמת ודרש אז לבטל את התוכנית ואת "השלכותיה ההרסניות על השכונה". מהשכונות שנרמסו וזוהמו בידי התחנה המרכזית לאורך 30 השנים האחרונות, כנראה שקצת פחות אכפת לו.

וכיצד תוקע אוחנה מקל בגלגלי התוכנית? משרד התחבורה מבקש להעביר בחוק ההסדרים את השימוש בצווי חניה, המאפשרים הקמת חניונים זמניים בידי הרשויות על שטח בבעלות פרטית, לצורך הקמת המסופים הזמניים. העברת חוק ההסדרים כרוכה במו"מ בין משרדי הממשלה ליו"ר הכנסת בדבר העברת החוקים לוועדות או הוצאתם מחוק ההסדרים להליך חקיקה רגיל. אוחנה מתנגד לתיקון במסגרת חוק ההסדרים ודורש להוציא אותו להליך חקיקה רגיל, מה שיעכב בוודאות את מתווה פינוי התחנה המרכזית, ימנע הקמתם של מסופים זמניים בכל רחבי הארץ, וישבש את השירות בתחבורה הציבורית. אבל החברים של אוחנה בקריית שלום יצביעו לו בפריימריז וזה מה שחשוב.

המהלך של אוחנה מצטרף לשורת מהלכים של סוכנת הכאוס מירי רגבלפגיעה בתחבורה הציבורית בכלל, ובתחבורה הציבורית בתל אביב בפרט. כזכור, רגב כבר הכריזה מלחמה על הנת"צים שמאפשרים תחבורה ציבורית מהירה, מאיימת לסכל את פרויקט המטרו בגוש דן, ועלתה על מסלול התנגדות מהיר עם נת"ע סביב פתיחת הקו האדום של הרכבת הקלה. הספק נאה לה ולאוחנה בפחות משלושה חודשים.

• הבועה
• תחנה מרכזית תל אביב
• נווה שאנן
• קריית שלום
• #פיד_תחבורה
• תחבורה ציבורית בתל אביב