>> יסמין רביב (תעקבו) היא מנסיכות האינדי האהובות במחוזותינו, זמרת, יוצרת ומובילת ההרכב הבועט קיקי מלינקי. לפני כחצי שנה היא הוציאה את אלבומם החדש, "לא אותו דבר" וכתבה לנו טור מושלםובו התוודתה ש"רציתי דווקא לכתוב על התחתונים הרטובים שלי. דמיינתי את עצמי דוחפת אותם לפרצוף של פוליטיקאי זה או אחר ואומרת לו – תריח", ומאז ליבנו שייך לה. בעוד ימים מספר (חמישי 8.1 20:00) זה יכבוש את לבונטין 7 ואם יהיה לכם מזל וכרטיסיםזה יכבוש גם אתכם.

>> קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>> בר חשוך וסקסי וקפה על ארגז תנובה // העיר של כפיר רוס
>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון

1. הג'אנק

הג׳אנק של יניב זה החדר חזרות הראשון שעשיתי בו חזרה של קיקי מלינקי הלהקה, ומאז לא עזבתי. תכלס מרגישה שזה הבית שלי. זה גם תמיד נחמד לפגוש שם להקות שעושות מוזיקה מעולה. לאחרונה הכרתי שם את להקת ״צילצל״, טובים ממש, ממליצה לחפש הופעות שלהם.
שוקן 19 תל אביב

2. שמעיה

כשגרתי בפלורנטין חבר סיפר לי שיש את המקום הזה ברחוב ויטל שהוא כמו מסעדת פועלים של פעם. שמעיה באמת מכין את הממולאים הכי טעימים בעולם. אכלתי שם לאחרונה אחרי המון זמן שלא הייתי שם ושמחתי לראות שזה עדיין הוא מבשל במטבח הפצפון מאחורי הדלפק והאוכל בדיוק באותו הטעם.
ויטל 2 תל אביב

3. רחוב הגלבוע

פעם לימדתי פסנתר אצל משפחה שגרה ברחוב הקטן והיפהפה הזה שמחבר בין שינקין לשדרות רוטשילד. זה רחוב מרוצף עם הרבה עצים וכמה ספסלים ואיזה שתי פינות ישיבה עם לוחות שחמט שמצוירים על שולחנות מאבן. ישר התאהבתי ברחוב וגם אחרי שכבר לא לימדתי אצל המשפחה הזו אהבתי לשבת שם בהפסקות בין תלמידים, בייחוד בקיץ בגלל שיש שם הרבה שקט וצל ואנשים שעוברים ואומרים לך "צהריים טובים".

4. קפה החשמל

קפה החשמל גורם לי לחשוב על המונח "תל אביב של פעם", למרות שאני לא יודעת כמה "פעם" נחשבת התקופה שבין 2016-2023. מי שהמליצה לי עליו היתה השחקנית מיכל ויינברג שהיתה שרה במקהלה קטנה שניצחתי עליה פעם. אני אוהבת את כסאות העץ ואת הפסנתר שעומד שם ואת המוזיקה ואת הסנדוויץ׳ חביתה.
החשמל 12 תל אביב

5. לבונטין 7

חושבת שההופעה הראשונה שראיתי בלבונטין 7 היתה של רות דולורס וייס בזמן שהייתי חיילת, התרגשתי בטירוף. זוכרת גם איך התרגשתי בפעם הראשונה שהופעתי שם בעצמי, זה היה בזכות יונתן גולדמן, חברי הטוב שכותב שירים ממש טובים וגם מנגן בס בלהקה שלי. הכרנו בארוחת ערב אצל חברים משותפים ודיברנו על אליוט סמית ואז אמרתי לו שגם אני כותבת שירים והוא אמר "היי, אולי תפתחי את ההופעה שלי בלבונטין" ואני אמרתי "היי, בדוק שכן". שורה תחתונה נראה לי חלק גדול מהאהבה שלי למקומות בעיר זה הסיפור של איך הכרתי אותם.
לבונטין 7 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

צומת/מחלף קפלן.חציתי אותו באופניים והיה איזה שקע לפני אחד מהאיי תנועה ועפתי ושברתי את שתי השיניים הקדמיות שלי. כשקמתי בא הומלס והציע לי בקבוק מים, זה היה נחמד מצידו. מאז אני לא נראית אותו דבר עם השיניים שלי מהפלסטיק שעלו כמו שכר דירה. זה היה אירוע טראומתי עבורי וכתבתי שיר בנושא שנקרא "לא אותו דבר". מאז אני לא חוצה את המחלף באופניים כי אני פוחדת, ותכלס אשמח לעדכון כשהעירייה תסדר שם את השביל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה המעולה של להקת פלג ולהקת קלפטומנים בלבונטין 7.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" למילן קונדרה. מצאתי את הספר ברחוב בחודש שעבר ומהרגע שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי לעצור.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה מאוד לתרום ל"שוקרי", לייבל עצמאי וחיפאי שבזכותו הרבה מוזיקה טובה מתרחשת. יש קסטות ועוד כל מיני מרצ׳,הנה הם בבנדקמפ.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?
שקד בשן המופלאה עומדת להוציא ספר חדש העונה לשם הלא שגרתי "בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון", יש אירוע השקה חמוד ב-15.1 ביוקה ומפלצות.

מה יהיה?
כל יום נדמה לי שלא יכול להיות יותר גרוע יותר ממה שכבר אבל המדינה שלנו תמיד מצליחה להפתיע. למרות זאת אני מאמינה שיהיה טוב, מתישהו, ואז שוב פעם רע, כמו שכל הזמן.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• לבונטין 7
• קפה החשמל
• שמעיה
• רחוב הגלבוע
• רחוב קפלן

תמי שם-טוב היא סופרת, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ומאחוריה כבר יותר מעשרים ספרים לילדים ולנוער, רובם סיפורים ורומנים היסטוריים. ספריה זיכו אותה בפרסים רבים, ובהם עיטור אנדרסן, פרס ביאליק, פרס לאה גולדברג ופרס דבורה עומר. בימים אלה יוצא לאור "הילדים שומרים עלינו", ספרה הראשוןלמבוגרים, ממואר וסיפור חניכה בו חושפת שם-טוב את חייה לצד האחיות האגדתיות של הספרות העברית, נילי מירסקי וימפה בולסלבסקי.אתם רוצים לקרוא את זה.

1. כיכר החטופים // שער בגין // קפלן

זה לא שאני אוהבת את שלוש נקודות הציון האלה, שמהן כל כך הרבה זמן קוראים, מבקשים, מתחננים, זועקים להחזיר את החטופים הביתה ולהפסיק את המלחמה. הם פשוט הפכו בעיניי למקומות הכי חשובים בעיר. קשה לחלוף על פניהם ולהמשיך הלאה. הם שואבים את הנשמה, ובצדק. פעם לא ידעתי את שמות השערים בקרייה, כי מה לי ולהם. וקפלן היה בשבילי הרחוב הסמוך לשרונה, עם בתי הטמפלרים היפים, בדרך מהשכונה שלי לאבן גבירול. וכיכר החטופים? זאת היתה הרחבה הנהדרת, הפתוחה, עם הפסלים, בואך למוזיאון תל אביב ובעיקר לבית אריאלה. לפני המלחמה, אם הייתי מתראיינת כאן, בטח הייתי בוחרת לציין את בית אריאלה. תמיד אהבתי לבוא לבית אריאלה, בעיקר לשבת בספריית הילדים, ומאז השיפוץ המרהיב, הוא מזמין עוד יותר. אבל השבעה באוקטובר שינה הכל. אני כמעט לא מצליחה להגיע אליו. אני נשאבת בדרך, בקפלן, בבגין, בכיכר החטופים: משם עולה הקריאה הדחופה: די!!!

2. המגדלור

תולעת ספרים, סיפור פשוט, רידינג, ובעיקר המגדלור במקווה ישראל. זה לא רק כמות הספרים. זה גם האופן שבו הם מוצגים. כמעט לא קורה שאני נכנסת ולא רוצה לקרוא לפחות חצי ממה שהן בוחרות לשים על שולחנות התצוגה (ברשתות קוראים להם שולחנות כוח, ולא בכדי). זה הדיסנילנד שלי. וזה לא קורה לי בכל חנות. לפעמים שפע דווקא גורם לי לסחרור, כמו בחנות טפטים. אני לא יודעת מה לבחור ופתאום לא זוכרת את ההמלצות שקיבלתי. אבל עם הטעם של האנשים, בעיקר הנשים, במגדלור, מצליח לי. וחוץ מזה, יש שם קומה שנייה עם עוד ועוד ספרים, כמובן שלא רק חדשים ורבי מכר, וגם חדר מזמין כמו סלון ביתי, שבו מתקיימות סדנאות כתיבה. בעיקר של הסופרת והמנחה ארנה קזין. שם למדתי המון.
מקווה ישראל 18 תל אביב

3. שה שנטל

מול המגדלור יש בית קפה קטן, יפה, צרפתי ומוקפד. גם לו יש שתי קומות ועוגות ועוגיות ובאגטים וקיש. שנטל – בעלת המקום – עם המבטא הצרפתי הנהדר שלה, נחמדה מאוד. נכון, בחוץ השולחנות והכיסאות עומדים על המדרכה העקומה, מול ההומלסים של האזור, והאגזוזים והצופרים. אבל לפעמים, כששותים שם קפה, נוגסים בבגט ומתחייכים עם שנטל, אין מה לומר, כמעט פריז.
מקווה ישראל 3 תל אביב

4. העצים של תל אביב

בעיקר אלה שמצמיחים שורשי אוויר. מטורף איך שהגזעים שלהם נראים. הם כמו מחבקים את עצמם ומתלפפים על עצמם. זה לא סתם טבע בעיר, זאת אמנות חזותית טבעית. והיא פראית כל כך. היפים ביותר כנראה נמצאים בשדרות ח"ן, אבל הם בכל מקום, מטפסים על גדרות, מדלגים מעל מחסומים. קראתי פעם שלהצמיח שורשי אוויר זה כמו להצמיח איבר חדש, רק שזה קורה מלמעלה למטה, להתחלה. הלוואי שהיינו יכולים להצמיח שורשים ולחזק לעצמנו את ההתחלה.

5. עלמה ביץ'

הים, החוף ובעיקר עלמה ביץ',כי יש בו גלים, הטיילת, הדרך עד בת ים. בכל זאת תל אביב, שהיא תל אביב-יפו.
קויפמן 7 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אני שונאת את אזור התחנה המרכזית הישנה, נווה שאנן והרחובות הסמוכים לו. רק לעבור שם מדכא אותי, אפילו במכונית, בחלונות סגורים, גם כשמנסים לא לראות מה קורה על פני השטח, מרגישים את העליבות והאכזריות שרוחשות מאחורי החלונות, בתוך החצרות והחנויות. כשהייתי נערה היינו נוסעות באוטובוס מקרית אונו, שבה גדלתי, לנווה שאנן, כדי לקנות נעליים. היו שם הרבה חנויות, והיה מגעיל, סליזי, מטריד. כשגדלתי ועברתי לתל אביב אף פעם לא חזרתי לקנות שם נעליים. לא רציתי לדרוך במקום.
בשנת 2000 התחלתי לערוך את מדור הבריאות של עיתון לאשה. המערכת היתה ממוקמת שם, בבניין מעל בית הדפוס גרפוליט. במשך כמה שנים הייתי מגיעה לשם מגן מאיר, שם גרתי, באופניים (למה הפסקתי לרכוב?!) ובדרך הלוך ובדרך חזור העיניים שלי ראו כל כך הרבה כאב. מגזין לאשה היה תקוע שם, בתוך הבניין הרועד (בגלל מכונות הדפוס בתחתיתו), כמו יקום מקביל, נוצץ. אם הייתי יכולה הייתי רוכבת לשם בעיניים עצומות. זה היה מקום רע ונשאר מקום רע. אני זוכרת לו לטובה רק את העובדה שחנוך לוין גדל שם.
ועוד דבר שאני לא אוהבת בעיר – שאין בה מספיק צל. סדרו לנו צל בבקשה, אנחנו ניצלים פה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הלכתי לצפות בהצגת היחיד"עשר קופסאות גפרורים" של תיאטרון אורנה פורתבבית ילדים בהרי ירושלים. כבר ראיתי את ההצגה הזאת בעבר, למעשה פעמיים, כי יש לי עניין עם יאנוש קורצ'אק. וההצגה הזאת – שהיא עיבוד לסיפור ילדים קצר שקורצ'אק כתב – תופסת משהו כל כך קורצ'אקאי ומהותי והומאני, ומאוד לא שואתי, שרציתי לצפות בה שוב. השחקן עמיחי פדרו, בתפקיד קורצ'אק, מצליח להכניס את הילדים לתוך הסיטואציה. הם שותפים מלאים להתרחשות. כאמור, כבר ראיתי אותו בעבר, בתפקיד קורצ'אק מצליח לכבוש קהל צעיר (בלי שום פעלולים או עזרים, רק כמה קופסאות גפרורים ריקות).
אז זה התרחש בסוזן דלל. קהל נוח. הפעם ההצגה התקיימה במקלט של פנימייה. הילדים שם מגיעים מחיים מורכבים, כמו שאומרים. לא קל להם, ובהתאם, את זאת ידעתי מראש, הם לא קהל קל, שמתמסר למבוגר, ועוד להצגת יחיד, בלי תפאורה, בשפה לא דיבורית. הם נכבשו לאט, בהתחלה מתוך היסוס, אבל בהדרגה – גם מי שבהתחלה נראה בהתנגדות מלאה – הם התחילו לשתף פעולה, ואז לקחת תפקיד, לשחק, לצחוק, ליהנות, להגיב מהראש ומהלב. וככה, במקלט של פנימייה, מלא בילדים זזים בכיסאות פלסטיק, התגשמה לה שעת חסד קורצ'אקאית. ופתאום הרגשתי – מה שכל כך הרבה זמן לא הרגשתי – תקווה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "סדריק" של עמית גיש. פחדתי לקרוא אותו. ידעתי שהוא על חייל צה"ל פיליפיני, שמת במלחמה, ושההורים שלו קיבלו אישור שהייה, רק אחרי שהוא מת. פחדתי שהספר יכאיב לי כל כך כי שוב אווכח כמה שאנחנו איומים כלפי הזרים שאנחנו מביאים לכאן, כדי שיטפלו לנו בזקנים. לא התכוונתי לקרוא אותו, כי כמה אפשר להסתכל בעיניים לאכזריות שבתוכנו? ובכל זאת חברה המליצה. אמרה, הוא לא עושה את זה. הוא לא לוחץ עוד יותר על בלוטת האשמה. אז העזתי. והאופן שבו המחבר מספר על החייל הזה, המשפחה שלו, החברים, הקשר איתם לצורך הכתיבה, איפשר להסתכל לאמת המרה בעיניים בלי להיקרע. זה מה שיצירת אמנות טובה עושה. ההנאה האסתטית מאפשרת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מה שקשור בהשבת החטופים והפסקת המלחמה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים גרין: הלא הם התאומים עילאי ואלון-לי גרין, שביחד הקימו את חנות הספרים המשומשים המשובחת – האחים גרין – שעברה מכיכר מסריק לפלורנטין. החנות היפה והמרווחת נותנת כבוד רב לספרים ישנים יותר ופחות, וצדה ספרים מבוקשים מיד שנייה. מחצית הצמד – אלון-לי גרין, ממקימי תנועת "עומדים ביחד" – מחזיק ומתחזק (יחד עם השותפה שלו רולא דאוד) את התקווה שיכול להיות לנו בסדר, ביחד, יהודים וערבים, שעדיין יש פה הומאניות וסולידריות.

מה יהיה?
לפעמים נראה לי שאין עתיד, שהכל פה אבוד. אבל אני מאוד מאוד מקווה שאני טועה. הלוואי שיהיה בסדר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• המגדלור
• שה שנטל
• עלמה ביץ'
• שדרות ח"ן
• כיכר החטופים
• רחוב קפלן
• נווה שאנן

לפני כשבועיים ביקשנו יפה מתל אביב להתעורר, והנה עם הודעת פיקוד העורף על ביטול כל ההנחיות לשעת חירום בכל רחבי הארץ, היא כנראה מתעוררת: במוצ"ש הבאה (7.12) יתחדשו ההפגנות בכיכר הדמוקרטיה – צומת בגין-קפלן – נגד ההפיכה המשטרית וממשלת החורבן ולמען החזרת החטופים, כך על פי דיווח של אורי סלע מ"וואלה" בטוויטר/X.

>> תל אביב, תתעוררי: זה הרגע הגרוע ביותר בתולדות העיר להתייאש בו
>> הפריים טיים של קשת ורשת בישר לאזרחי ישראל: המלחמה נגמרה

על התחדשות ההתנגדות למהלכיו הדיקטטוריים של נתניהו הודיע מטה המאבק של המחאה, שהיה ממובילי הפגנות הענק נגד הממשלה לפני השבעה באוקטובר ועם החזרה לרחובות כשהתברר שאיש מחברי ממשלת המחדל אינו מתכוון לקחת אחריות על חלקו בטבח ובהפקרה.

כזכור, המחאה נגד הממשלה, זו שמכונה "מחאת קפלן" או "מחאת הדמוקרטיה", נעצרה בפועל כשהתאחדה בתחילת ספטמבר עם הפגנות משפחות החטופים בגשר בגין ועצרת מטה משפחות החטופים מכיכר המוזיאון, לטובת ההפגנות הגדולות בתולדות המדינה שמשכו כחצי מיליון איש לאזור שבין שדרות שאול המלך לרחוב קפלן. מאז, גם בגלל הנחיות פיקוד העורף, לא התקיימו ו/או אורגנו הפגנות ענק בתל אביב נגד הממשלה. כעת, מול בליץ החקיקה האנטי-דמוקרטית מטעם הממשלה בזמן מלחמה וכשהחטופים עדיין מופקרים – הגיעה לטעמם של רבים העת לחזור לרחובות במאסות.

בשלב זה עדיין לא יצאה הודעה רשמית לגבי קיומה של ההפגנה, וגם לא הודהדה קריאה כזאת בשלל קבוצות הווטסאפ והטלגרם של תנועות המחאה, מתוך כוונה לקדם את אירועי המחאה של הסופ"ש הבא באינטנסיביות לאורך השבוע. ממטה המאבק נמסר כי: "המחאה תתמקד בחשיפת הברית המסוכנת שנרקמה בין הכוחות הקיצוניים בממשלה: קידום ההפיכה המשטרית לחילוץ ראש הממשלה ממשפטו, הטבות למתנחלים והבטחות להתיישבות בעזה, והכל תמורת המשך השתמטות הציבור החרדי".

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• רחוב קפלן
• כיכר הדמוקרטיה
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו

זה היה לילה היסטורי של מחאה בתל אביב, כשברחובות קפלן-בגין-שאול המלך התייצבו כחצי מיליון איש להפגנת זעם נגד ממשלת ההפקרה אם להאמין למובילי המחאה או כעשרה אנשים עם חתול אם להאמין לערוץ 14, העיר התרוקנה, המסעדות והברים נסגרו, ולאחר העצרת והנאומים חסמו אלפים את נתיבי איילון חרף האלימות המשטרתית הקשה עד לשעות הקטנות של הלילה. היום ינסו במטה משפחות החטופים להמשיך את המומנטום בשלל אירועי מחאה על רקע השביתה במשק.

>> מדינת ישראל התנתקה מהמציאות והתמכרה לסמלים // טור דעה
>> מאות מסעדות בתל אביב נסגרו לטובת המחאה: רשימת הכבוד

המחאה חזרה לצומת קפלן-בגין הבוקר כבר בשעה 07:30, כלומר בדקות אלה ממש, בהובלתם של בני משפחות החטופים מישל אילוז, עומרי ואלי שתיווי, דני אלגרט, וקובי סמרנו, לצד מחאות דומות בצמתים בכל רחבי הארץ, וצפויה להמשיך משם להפגנה בגשר בגין שתתחיל בשעה 12:00. בשעות הערב יפוצלו ההפגנות בין שלושה מוקדים: גשר בגין בתל אביב עם משפחות החטופים, והפגנות בקיסריה וברחוב עזה 35 בירושלים, מול בתיו של המפקיר הלאומי.

בנוסף, בשעה 08:00 בבוקר צפויים מפגיני צפון העיר להתאסף בצומת הפיל, וב-09:45 תחסום הפגנה נוספת את צומת נמיר-רוקח, כשב-10:30 תתקיים הפגנה בכיכר השעון היפואית. בשעה 11:00 יפתח ברוטשילד מרחב מחאה מותאם להורים ולילדים בכל גיל (ללא מגהפונים, זמבורות, משרוקיות וציוד הגברה רועש), וההורים מתבקשים להביא מחצלות פיקניק, דגלי ישראל, בגדים ואביזרים צהובים, משחקים מותאמי גיל ונשנושים, למה שמסתמן כאירוע המחאה הנעים ביותר של היום.

שעות הצהריים של היום יתאפיינו בפעילות מחאה מועטה, כשהפוקוס יעבור למסע הלוויה של הירש גולדברג פולין ז"ל ומסע הלוויתה של כרמל גת ז"ל, אותם ילוו מפגינים ומפגינות החל מהשעה 14:30. הלוויתו של גולדברג פולין תתקיים בבית העלמין קהילת ירושלים גבעת שאול, ואילו הלווייתה של כרמל גת תתקיים בשעה 17:00 בקיבוץ בארי. הציבור מוזמן.

בנוסף, בשעה 16:00 תצא שיירת זעם מגעש אל צומת לטרון דרך כבישי גוש דן (הצטרפות לקבוצה הייעודית כאן), ובשעה 19:30 בערב יצטרפו בני הנוער, שגדשו את הרחובות בהפגנת אמש במספרים חסרי תקדים, ויצאו הערב לצעדה ב-19:30 מכיכר דיזנגוף למאהל המחאה ברוטשילד ומשם להפגנה בגשר בגין. האתגר הגדול של המחאה ביום הזה יהיה להסתדר עם תחבורה ציבורית במתכונת מצומצמת, ולשם כך הוקםמערך טרמפים למחאה, שיחבר בין מבקשי לנותני הטרמפים. הרשימה המלאה של אירועי המחאה היום מחכה לכםבאתר ריסטארט ישראל.
>> רשימה זו תעודכן במהלך היום במידת הצורך.שווה לעקוב

• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו
• מטה החטופים והנעדרים
• הבועה
• רחוב קפלן
• כיכר החטופים

בכל ערב במדור זה ממש אנחנו ממליצים לכם על סדרה חדשה או שידור טלוויזיוני כזה או אחר שינעים את זמנכם, ובתקווה גם יספק איזה אסקפיזם קל למציאות המחרידה שלנו. אתם יודעים, פינת יציאה מהשגרה והמלצות טלוויזיה. מה רע? אבל הערב זה לא ערב רגיל, וגם אנחנו מצטרפים לקריאה הנחרצת של משפחות החטופים לצאת ולהפגין הערב (19:00 בצומת קפלן, כן, זה בסדר גם אם תגיעו באיחור). אבל אם נבצר מכם להגיע להפגנה מכל מגבלה, חשוב מאוד שתהיו מעודכנים. ועם כל (חוסר) הכבוד למהדורות החדשות של 11-12-13 שיתגלגלו הערב לתוך הלילה במקום השידורים הרגילים, הם לא יספקו לכם את התמונה המלאה.

>> תל אביב נסגרת: מאות מסעדות הודיעו על סגירתן למען מחאת החטופים
>> עוצרים את המדינה: כל הפרטים על אירועי המחאה הערב בתל אביב

לכן המלצת הצפייה שלנו הערב היא דווקא לא ערוץ, אלא אדם. אור-לי ברלב – העיתונאית העצמאית והאקטיביסטית שמסקרת ומשדרת את ההפגנות במהלך השנים האחרונות, בדגש על הפגנות קפלן נגד ממשלת נתניהו, וכעת את ההפגנות למען החזרת החטופים. השידורים של ברלב הפכו עוד ב-2020 ללהיט, עם מאות אלפי צופים וסיקור מבפנים, מהשטח, של מה באמת מתרחש בהפגנות.

ברלב עובדת במימון הציבור, ולמען הציבור, ואף זכתה במגוון רחב של פרסים בזכות פעילותה – פרס סמי מיכאל לשוויון ולצדק חברתי, פרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה ואות אבירת איכות השלטון בקטגוריה מאבק חברתי מטעם התנועה לאיכות השלטון. במילים אחרות, היא אשת התקשורת היחידה שבאמת מבינה ומכירה את המחאה, והשידורים החיים שהיא מפרסמת באופן תדיר בחשבונות הפייסבוק והטוויטר שלה הם תיעוד היסטורי. אז ביום שכזה, בו המדינה צריכה לצאת מהבית ולהפגין למען החזרת אחינו, אם אתם בוחרים בכל זאת להישאר – עדיף שלכל הפחות תשמעו מאור-לי מה קורה שם בחוץ. לאסקפיזם נחזור כשנוכל להרשות לעצמנו את זה.
לפייסבוק של אור-לי ברלב.
לטוויטר של אור-לי ברלב

• מה רואים הלילה
• מחדל נתניהו
• שבעה באוקטובר
• רחוב קפלן