זו לא תהיה הגזמה פראית לומר ששכונות עבר הירקון נמצאות בעיצומה של פריחה קולינרית. השמות הגדולים כבר שם – חיים כהן, רותי ברודו, אהרוניואפילו פנדה, וסביבם מתפתחים מקומות בילוי קטנים ושכונתיים. ברזינה הוא בדיוק כזה – בית קפה ובר שמכוון לתושבי השכונה בתפריט ובתוכן, וגם בסיפור – שתי נשים שגדלו לא הרחק מכאן, ובמובן מסוים שבו הביתה.
>>ספייסהאוס 2.0: הבר שבקבק את הקוקטייל חוזר להגיש אותו על הבר

"זה פרויקט שנרקם כבר כמה שנים", מספרת שיר וייל, אחת השותפות, אשת הייטק בעברה. "כל פעם הייתי בעמדה כזו או אחרת בעבודה וזה לא התכנס, ובשנה האחרונה זה נראה לי הדבר הנכון לעשות". מי שגייסו אותה לפרויקט הם פזית אלון מייזל, חברת ילדות מנאות אפקה ובעלת "לה פז בייקרי" בגבעתיים, ובעלה תום מייזל (זוט אלורס, טורי). הם גם אלה שהביאו את הילה ירקוני, שותפה בלה פז בייקרי, ואת השף אושיק כהן. "חיפשנו לפתוח באזור שבו גדלנו ולחזור למקום השכונתי. מצאנו נכס שהוא אמנם לא בנאות אפקה, אלא ברמת אביב גימ"ל, במרכז מסחרי קטן עם קצב וחנות דגים שנמצאים שם מיליון שנה. הוא מתאים לאינטימיות שאנחנו מנסים לייצר".

בבוקר קפה ומאפה, בערב פיצה ויין. ברזינה (צילום חן מיזי)

לעומת מרכז שוסטר, שנחשב לחלון הראווה של השכונה, המרכז המסחרי ברחוב ברזאני צנוע וחף מבוטיקים מעוצבים. חמשת השותפים נכנסו לחלל שאיכלס בעבר סניף של מאפיית בבקה, סידרו מחדש את החצר הירוקה וחילקו את הקונספט לבית קפה בשעות היום, ובר יין בערב. בבוקר מגיעים לכאן הורים עם ילדים בדרכם לבית הספר ולגן, ועוצרים לכוס קפה (השנייה ב-5 ש"ח) ושוקו (חינם לילדים).

בשעות הצהריים המקום נסגר לקראת סרוויס ערב, עם תפריט שמתאים לזלילה ליד כוס או בקבוק יין: פיצות מחמצת אפויות בתנור אבן (58-68 ש"ח), סלטים (65-74 ש"ח) ומנות לחלוקה כגון צלחת גבינות עם פרי עונתי, ריבה ואגוזי מלך (31 ש"ח), קרפצ'ו פלפלים קלויים וגבינת המאירי (82 ש"ח) ותפוחי אדמה מדורה וקרם פרש סודי (57 ש"ח). בהמשך יתווספו דגים נאים ופסטות, ומפאת גודל המטבח וענייני רישוי השותפים נאלצים לבחון כל מקרה לגופו. מסיבה זו סרוויס צהריים אינו מתאפשר בשלב זה למרות הביקוש, אבל הפי האואר כבר יש – 15 אחוז הנחה שמעודדים הגעה עם הילדים לארוחת ערב לפני המקלחת.

קרפצ'ו פלפלים וגבינת המאירי.ברזינה (צילום חן מיזי)

כדי להוסיף עומק לאוכל וליין ברזינה הוא גם מקום של מילת הקסם התקופתית – תוכן. בשישי האחרון התקיימה סדנת שזירת פרחים ("זה משהו שהולך טוב בקפה של פזית בגבעתיים, וניסינו להעתיק את הרעיון לכאן כסוג של קבלת שבת") ובעתיד צפויים להיערך ערבים קונספטואליים שמתאימים לצביון השכונה. אם אתם גרים בגימ"ל ויש לכם רעיון לערב כזה, בברזינה תמצאו אוזן קשבת. וגם קפה ויין ומשהו טעים לאכול בלי לעמוד בפקקים ברוקח.
ברזאני 4, ראשון-חמישי 13:30-07:30 ו-18:00-חצות, שישי 13:30-07:30, שבת 20:00-חצות

• אוכלים שותים
• רמת אביב ג'
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• בר יין

אני לא רגילה להיות ב-9 בבוקר ברמת אביב ג'. אבל עכשיו 9 בבוקר, ונדמה שהתושבים באזור כבר עירניים מתמיד. טוב, יש להם סיבה טובה, כי רבים מהם פוקדים כרגע את בית הקפה החדש שנפתח לפני ימים אחדים בשכונה, זה שהלוגו שלה יהיה מוכר לכל שמנמני העיר, וסתם חובבי המתוק. כי זה בית קפה ראשון מבית הקונדיטוריה של מגזינו. כן, שמעתם נכון. סניף הקונדיטוריה שצמוד למסעדת מגזינו אמנם מציע קפה מוצלח, אבל הסניף החדש הוא כבר החבילה השלמה – סניף רחב ידיים לעוגות המרשימות בעיר.

>>להזמין וולט ולנוח: שינויים דרמטיים בשירות המשלוחים הפופולרי

האגדה על העוגות של מגזינו החלה לפני שמונה שנים, אז ברק כהן החל לאפותן במסעדה עד שהכו גלים ברחבי העיר. אבלכהן עזב לפני כחצי שנה, כאשר את דרכו המשיכה הקונדיטורית שרון כהן (אין קשר משפחתי).״אנחנו מאוד שמחים ומתרגשים מהמקום החדש", מספר טל שטרן, שותף במגזינו. "התחלנו לתכנן אותו לפני שנתיים, אבל להקים עסק במדינה הזו לוקח הרבה זמן, שלא לדבר על התקופה הקשה מנשוא שנכנסנו אליה. אז עכשיו אנחנו בעיקר מחייכים ושמחים שהנה נפתח השער״.

חבר חדש בשכונה. מגזינו רמת אביב. צילום: יעל שטוקמן

השער המדובר כולל מקומות ישיבה רבים, בפנים או בחוץ, וכמובן ויטרינה בעלת תפריט העוגות המוכר, לצד עוגות נוספות פרי עטה של שרון כהן, מאפי בוקר מפתים, כריכים צבעוניים וכמובן, עמדת קפה. בכל זאת, שיהיה לכם תירוץ לאכול את כל המתוק הזה. איתי בידרמן, השף של קפה איטליה (גם היא חלק מקבוצת מגזינו) שעזר בהקמת המקום החדש מסביר את הקהל הרב שהגיע בטענה שתושבי השכונה רק חיכו לבית קפה״כזה שהוא ממש מתחת לבית, ולא שייך למרכז קניות כזה או אחר. אלא עומד בפני עצמו״.

סיבה להגיע לצפונה. מגזינו רמת אביב. צילום: יעל שטוקמן

המקום עצמו שמשי ונעים, מעוצב למשעי וניכרת בו השקעה של שנתיים, ומחשבה על כל פרט. החלק המרכזי הוא, כמובן, הוויטרינה שניצבת בפנים. איתרנו קודם כל את פאי הלימון-מרנג והקראק פאי שאנחנו אוהבים, ואת הפאי ג'אנדויה ופאי השקדים וכל המוכר והטוב לנו. עכשיו כשנרגענו, אפשר להתפנות לעוגות החדשות:פאי מייפל ומי ורדים, ועוגת גבינה באסקית מושלמת. המחיר הוא עדיין מחירי מגזינו (46 ש״ח לפרוסת עוגה, אמאל'ה), אבל עובדה שאנחנו עדיין משלמים אותה ומתענגים על כל ביס.

הטובות והמוכרות. מגזינו רמת אביב. צילום: יעל שטוקמן

את החידוש האמיתי אפשר למצוא בגזרת המאפים, כי בכל זאת מדובר בבית קפה:בריוש סוכר רך (18 ש״ח), דייניש פיסטוק ופטל, דייניש שוקולד ודייניש קינמון (18 ש״ח לאחד), וכמובן קרואסון שוקולד וקרואסון חמאה מידי המגזינו (18 ש״ח לכל אחד). יש מגוון פיננסיירים (דולצ׳ה, שוקולד צ'יפס או פטל פיסטוק, 22 ש״ח לאחד), וחידוש מסקרן – בר שוקולד, שהוא למעשה אקלייר מצופה שוקולד ואגוזי לוז עם קרם שנטילי וניל מלמעלה. רלוונטי מאוד למי שממש, אבל ממש, רוצה להתפנק לצד הקפה (38 ש״ח).

מאפים שמחדשים. מגזינו רמת אביב. צילום: יעל שטוקמן

בזירת הכריכים תמצאו כריך ביס עם סלט ביצים בלחם לבן וענני (24 ש״ח), כאשר אותו הלחם גם מככב בכריך ביס טונה (24 ש״ח). אגב, למי שלא מצליח לבחור בין טונה לביצים, יש אופציה של דואט בדמות כריך דו קומתי, שמגיע בלחם קסטן או דגנים. אל תדאגו מהחלק הקשה, כי אין (34 ש״ח). מלבד זאת יש כריך גאודה בלחם כפרי עם ירקות טריים (28 ש״ח), או בריוש עם סלמון מעושן וגבינת שמנת (28 ש״ח). יפה לכם רמת אביב ג׳ על הרכש החדש, אפילו עידית לינוביץ׳ עשויה להגיע ולהתפנק.
"מגזינו רמת אביב". אבא אחימאיר 1, א'-ש' 7:30-19:00. שעות הפתיחה צפויות להשתנות ולהתעדכן לאחר הרצה.

• אוכלים שותים
• מגזינו
• קונדיטוריה
• רמת אביב ג'
• חדשות האוכל

בזמן מלחמה, כשענף המסעדות כורע תחת נטל המציאות, כל מסעדה חדשה היא פרח בלב מדבר – במיוחד כשמדובר במקום שמתאמץ לשדר נורמליות במפות לבנות, שירות אכפתי, תפריט מוקפד ואווירה נעימה. ואז, בדיוק בין הסלט לפסטה, נשמעת אזעקה.

הצוות מוביל את האורחים לחדר מדרגות סמוך שמשרת סניף קופת חולים, והמראה של אימהות חרדות חובקות תינוקות בני יומם מכמיר לב. אחרי עשר דקות כולם מתפזרים והדיסוננס בין הנורמלי ללא נורמלי צף במלוא עוצמתו – עם יירוטים מעל לראש, למי יש ראש לאוכל (חוץ מאכילה רגשית).

לברוח עם הפיצה לממ"ד. בראסרי 18 (צילום לירן מימון)

בראסרי 18 נפתח לפני פחות מחודש ברמת אביב ג', מול גינה ירוקה ומרכז שוסטר. בעבר פעל כאן קפה פרש, ובעלי המקום החליט לפרוש מהרשת ולהקים מסעדה עצמאית. "הוא התגורר מספר שנים באיטליה והיה לו חזון להביא לכאן את הבראסרי של רותי ברודו בצורה שונה מעט, בדגש על המטבח האיטלקי ומבלי לאבד את הטאץ' הישראלי", אומר אוריה גרינס מנהל המסעדה, ומספר על מעבר הדרגתי בין שני העסקים.

"הלקוחות צריכים להסתגל לשינוי – שירות ברמה גבוהה יותר ומקום שהוא פיין דיינינג. לכן אנחנו מנסים להיענות לכל בקשה, למשל לקוח שמזמין קפה בספל זכוכית בשעה שהבאנו במיוחד סט פורצלן חדש. אבל אנחנו לא רוצים לאכזב ועל הדרך מספרים על הבראסרי החדש".

ירוק בעיניים. בראסרי 18 (צילום לירן מימון)

על מנת לא לטלטל יותר מדי את הספינה – כלומר את תושבי השכונה ולקוחות קופת החולים – שומר בראסרי 18 על הכשרות שאפיינה את בית הקפה, ומשווה ומעלה באוכל. בשעת הבוקר זהו בית קפה לכל דבר. לצד חשודי הבוקר המיידיים (ארוחת בוקר זוגית, שקשוקה קלאסית, אגז בנדיקט) אפשר למצוא בתפריט מנות בראנץ' כגון קרוק תרד (68 ש"ח) וסקרמבל סלמון – מקושקשת רכה עם סלמון מעושן, עירית ואבוקדו על לחם כוסמין (72 ש"ח כולל מיץ/קפה), כריכים ומאפים.

מ-12:00 נכנס לתוקף תפריט הצהריים שנחלק למתאבנים, סלטים, פסטה ופיצה מתוצרת בית ומנות דגים. רוב המנות מוכרות אך הביצוע טוב ואף מפתיע יחסית למסעדה שכונתית – סלט עגבניות שרי טריות, צנוניות וקרם פטה וארטישוק עם פלוט פריך; פיצה קרם פולנטה ופטריות; ופילה בר ים צרוב בחמאת לימון וירקות העונה. המחירים סבירים יחסית לצפון העיר, בממוצע 40 ש"ח למנה ראשונה, 65 ש"ח לפיצה בגודל נאה ופסטה וכ-90 ש"ח לעיקרית דגים. המשקאות נושאים גם כן תמחור שכונתי נוח – 33-44 ש"ח לכוס יין, 29-44 ש"ח לסנגריה וקוקטיילים.

רותי ברודו כהשראה. בראסרי 18 (צילום לירן מימון)

כרגע המסעדה פועלת במתכונת מצומצמת לסרוויס בוקר וצוהריים בלבד. גרינס מספר שהאזעקות משפיעות על תנועת הלקוחות, אך בעקבות קבלת הפנים החמה והביקוש יופעל בקרוב גם סרוויס ערב. "אנחנו מתחילים להבין שנצטרך להתחיל ולהאריך את שעות הפעילות. עד עכשיו היינו פתוחים עד 16:00 או עד שהלקוח האחרון בצהריים היה נכנס. לפעמים הסרוויסים היו דלים", הוא מודה. "אנחנו נמצאים בשכונה ותיקה עם אוכלוסייה מבוגרת. אבל אנו מחפשים להביא משהו צעיר וחדש שישתלב במרקם החיים בצורה מכובדת כדי ליהנות מכל העולמות". ובימים כאלה מקום הגון ומכבד עם פיצה שאפשר לרוץ איתה לממ"ד הוא המקסימום שאפשר לבקש.
אבא אחימאיר 18, ראשון-חמישי 08:00-16:00, שישי 07:30-14:30, שבת סגור

• אוכלים שותים
• מסעדות חדשות
• רמת אביב ג'
• רותי ברודו
• הבראסרי

משהו טוב קורה ברמת אביב גימ"ל. במרכז שוסטר נפתחו לאחרונה בר יין, פיצרייה ושווארמה טורקית שבדיוק זכתה לביקורממבקר האוכל רחוב שלנו.ואליהם מצטרפת כעת המבורגריה שכונתית חדשה מבית טוב – "ברגר" הוא היוזמה האחרונה עד כה של גל רווה, בעלי בר היין שנפתח לא מזמןתל א וין, והאיש שברזומה שלו רשומים גם הזוריק (הידוע גם כבית של טרנטינו), שאטו שועל וגם אל וסינו (עליה כתב מבקר המסעדות שלנו"הלוואי על כל העיר מסעדה שכונתית כזאת במחיר כזה"). את הבחירה לפתוח בשכונה, רווה מסביר בפשטות: "רמת אביב גימ"ל זו השכונה הכי מתפתחת בתל אביב ומגיע לה המבורגר שאינו רק רשתי. יש כאן המון ילדים ובני נוער וזה מתבקש".

שכונתי ולא מתחכם אבל כל כך טעים. ברגר (צילום מי-טל אזולאי)

שלא כמו בהמבורגריות המוגזמות המציפות את מרכז העיר, ברגר מכוון לקלאסיקות. בתפריט שיצר שף הקבוצה עידן אבני מופיעים קציצה מבשר בקר איכותי בלחמנייה שנבחרה בקפידה, רטבים מתוצרת בית וטופינגז שמתאימים גם לקהל בעל טעם מתוחכם, למשל אווז מעושן ואננס, או תפוח וגאודה קשיו. "יש הרבה יותר מושחתים מאיתנו. אין לנו מזרקי מייפל. רק קציצה שלא מנסה להתחכם אלא פשוט להיות טובה".

ברשימת ההמבורגרים תמצאו קלאסיק ברגר – קציצת בשר בקר במשקל 200 גרם עם איולי צ'יפוטלה, חסה, עגבנייה, חמוצים ובצל סגול (52-70 ש"ח), דה ברגר עם אננס צלוי ואווז מעושן (66-84 ש"ח), רידיפיין ברגר 160 גרם (66-84 ש"ח), צ׳יקן ברגר מפילה עוף ברביקיו עם קולסלאו תפוח, חלפיניו וארוגולה (47 -65 ש"ח) ולאמב ברגר עם קציצת כבש ברביקיו (62-80 ש"ח). יש גם צ׳יפס רגיל (15 ש"ח) וצ׳יפס ארטישוק (31 ש"ח), ארנצ׳יני לביבות ריזוטו וגבינה (35 ש"ח), נתחים מיוחדים שמיושנים במסעדות הקבוצה וסלטי עוף וקיסר איקוניים מהזוריק משלימים את הארוחה.

גם סטייק יש. ברגר (צילום מי-טל אזולאי)

בתחום העיצוב, ההמבורגרייה הלא מתחכמת מרשה לעצמה להתחכם. האמנית דליה רווה, אמו של רווה ומי שמעצבת את רוב המקומות שהוא פותח, בחרה במוטיבים מהג'ונגל שמוסיפים צבע למשטחי הבטון של מרכז שוסטר. אריזות מעוצבות וליין חולצות באותו קו סגנוני מבליטים את המקום, שכבר מעורר עניין בקרב תושבי השכונה. והדובדבן שבקצפת – כרטיסי גירוד נוסטלגיים נושאי פרסים. כי מי לא רוצה לסיים המבורגר ולזכות בפרס של עוד המבורגר?

אבא אחימאיר 21, ראשון-חמישי 11:00-22:00, שישי 11:00-17:00, שבת 17:00-22:00

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• המבורגר
• רמת אביב ג'
• מרכז שוסטר

אני לא מרגיש בבית בצפון תל אביב. אני יודע שממרום גילי הדוחק לארבעים אני אמור להתחיל לחבב את השכונות מצפון לירקון (וגם לחבב סודה משום מה), אבל הזמן לא משנה את מה שהלב יודע – זה לא האזור שלי. משהו בבורגנות הפרברית המנומנמת פשוט מדכא אותי, השקט המושלם, הירוק בכל פינה. איפה כל הזבל ברחובות? ממה אתם מתעלמים, צפונים יקרים, אם לא מהומלסים? איך חיים באזור שבו כל האוכל רחוב מגודר במרכזי קניות? אם אמות מבפנים ואעבור לגור בצפון תל אביב, אני מבקש שתקברו אותי בים כדי שאולי אצוף בטעות בחזרה לדרום העיר.

המוות המתוק והמעוצב. מרכז שוסטר ברמת אביב ג'. צילום: יח"צ

עם כל המטען הזה, מפעם לפעם נפתח בצפון תל אביב פינת אוכל רחוב שראויה לביקור, כמו… הממ…. נראה לי שהיה את ה… אה לא, זה בצפון הישן. לא חשוב, בכל מקרה, עכשיו נפתח בצפון תל אביב מקום שכזה – שווארמה חדשה בשם "טומביק", שנפתחה במרכז שוסטר שברמת אביב ג'. יחסית לאזור שאוכל הרחוב העיקרי שלו הוא ג'פניקה ורולדין, השווארמה הזו מתיימרת להביא את טורקיה לצפון תל אביב, והסרטונים שהראו את הסיחים רמזו שלא רק טורקיה כאן, אלא אירופה – סוג השווארמה, לפחות שיפוד העגל עם טבעת שומן הכבש מלמעלה, נראה בדיוק כמו השווארמיות שאתם מכירים מארצות אירופה. בדיוק אותו גילוף דק ועדין של בשר במעטפת לאפה קלילה מהרגיל, דונר-קבב-סטייל. אין מה לעשות, אני צריך לחצות את הירקון. מה לא עושים למען שווארמה?

האווירה בטומביק לא שונה מדי מכל שווארמה מתיימרת שנפתחה בשנה האחרונה – עיצוב מינימליסטי אך נקי להפליא, שורה נאה של סלטים טריים (וגם כאן, חשוב להדגיש, נקיים) ושני סייחים שתופסים את מירב תשומת הלב. כאן יש תוספת אווירתית קטנה בדמות תמונת קיר ענקית של שווארמה אחרת מכיכר טקסים. הגעתי בשעה די מאוחרת לשווארמה, אחרי רדת החשיכה (בעיני דווקא השעה הכי טובה לשווארמה, אף אחד לא מסתכל), כך שלא ממש היה תור והשירות היה נהדר, לבבי ומעורר תיאבון. לא מספיק שווארמרים מספרים לך על הסיח שלהם בגאוות יחידה שכזו, וזה עושה חשק. המחירים, כיאה ללוקיישן והתקופה, בהחלט יקרים – פיתה 47 ש"ח, לאפה 57 – אבל היומרה לייצר שווארמה קצת אחרת והעובדה שאין יותר מדי אלטרנטיבות ראויות באזור מאפשרים את התג הקשוח. אם כבר, אז כבר. הלכתי על הלאפה של מיקס, בהתאם להמלצה.

קפיצה קטנה לחו"ל, רק איזה חו"ל? טומביק (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם tombik_1)

השווארמר גילף את הסיח עם הסכין המסורתית, ואז הוסיף קצת גילופים מלמעלה בעזרת המכונה, והגיש לי את השווארמה שגולגלה כראוי. האמת שהביס הראשון לא היה משהו – יבש ומלא בצק – אבל ביס ראשון של שווארמה לא משקף כלום. ואכן, ככל שהמשכתי כך הלאפה הפכה לטעימה יותר. שכבות גילופי הבשר הדקיקים התאספו לביס בשרי מצוין ועמוס טעמי בשר, בעיקר כי השווארמה עצמה מתובלת בעדינות מפתיעה. זה גם לא בשר שמנוני, ולמרות חתיכות השומן כבש שגולפו גם הן לתוך הלאפה, זו היתה שווארמה לא שמנונית (לפחות יחסית לשווארמה). החומוס-טחינה הרטיבו את הבשר, הסלט הפגיש אותה עם חמצמצות קלה (אם כי הסלט החריף לא ממש היה חריף) והלאפה הדקיקה עטפה את הכל לגודל נגיס שכיף לטפטף עלייו משיפקה ולהוסיף עוד קצת טחינה, כי למה לא.

דק אך מהודק. שווארמה טומביק. צילום: מתן שרון

וואלה, נחמד פה. לא מעיף ראש, לא משנה חיים ולא טיסה לטורקיה, אבל בהחלט טעים ומספק, ואפילו לא מפוצץ יותר מדי (אולי זה לא יתרון, לא החלטתי). זה באמת קצת מזכיר את השווארמות מאירופה, בעיקר במובן שהן לא משהו בלתי נשכח או מרשים בשום צורה – פשוט בשר בצלייה איטית שמתובל בעדינות ומגולף לפרוסות דקיקות בתוך לאפה. זה פשוט, וזה פשוט טוב. בשטח המדבר של אוכל הרחוב בצפון העיר, זה הרבה יותר מסתם. זה חשוב. כי מקום בלי שווארמה טובה לא מרגיש לאף אחד כמו בית. ולכולם מגיע להרגיש בבית, עם איזה לאפה שווארמה ביד.

"טומביק", אבא אחימאיר 17, א'-ה' 11:00–21:30, ו' 11:00–15:30

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• שווארמה
• אוכל טורקי
• צפון תל אביב
• רמת אביב ג'
• מרכז שוסטר