הגר אנגל, שחקנית, היא מהכישרונות העולים הבולטים של תיאטרון בית ליסין, ובימים אלה היא מככבת בו בהצגה המצליחה "לילה ברומא" (כרטיסים אפשר וכדאי להזמין כאן), ובמקביל גם במחזמר הלוהט "שיקגו" בתפקיד ולמה הלוהטת לא פחות (כרטיסים להצגות ביוני כאן) שבו היא מחליפה מזה זמן את רונה לי שמעון ההרה. ממליצות מאודלעקוב.

>> הם באו מאיטליה. הם הבעלים של גלידה ארטה. וזאת העיר שלהם
>> תל אביב של בועז נוי כל כך יפה. זאת העיר המצוירת שלו

1. בית ליסין

הבית השני שלי. אני בתיאטרון כבר ארבע שנים. התחלתי בהצגה "לעבור את הקיר" על פי הסרט של רמה בורשטיין ומחזה של אורן יעקובי בבימוי של עידו רוזנברג. ואז החלפתי בהצגות רבות אחרות: "המשתמט" (רועי חן), "בבצ'יק" (יהונתן אינדורסקי), "סטמפיניו" (עיבוד חופשי של עדנה מזי"א ז"ל לשלום עליכם). בתקופת המלחמה התחלתי חזרות להצגה שבסוף לא עלתה (בלי קשר למלחמה). אבל החזרות נתנו לי מקום של שגרה חיובית, מקום של נחמה, מקום מפלט מהמחשבות שלי העצבות שלי והפחד שהגעתי אליהם. היה גם קאסט מדהים של אנשים לשתף איתם את המחשבות והתחושות שלי.

הכל מוכן לעתיד של התיאטרון. האולם הגדול של תיאטרון בית ליסין (צילום: גיא יחיאלי)

בימים אלה אני משחקת בהצגה "לילה ברומא" – מחזה מאת רמי ורד בבימויו של אילן רונן. במרכז העלילה זוג יהודי וזוג ערבי שבעל כורחם נקלעו לאותו חדר במלון ברומא אחרי שטיסתם נדחתה בשל אירוע בטחוני. אני משחקת את החדרנית האוקראינית שמדברת איטלקית ועברית. מבחינתי, מעבר לכך שמדובר בקומדיה מצוינת, ההצגה הזאת פשוט חשובה. על אחת כמה וכמה בימים של מלחמה ופילוג חברתי. המחזה מציג את המורכבות בחברה הישראלית ומביא מסרים של סובלנות, הבנה, קבלה הקשבה, איחוד, התבוננות עצמית, מחיקת סטריאוטיפים, והכל כמובן דרך דמויות עם הכי הרבה דעות קדומות שמנסות לתת לצופה איזו מראה על עצמו. בלי ציניות, אני מרגישה בת מזל לקחת חלק בהצגה הזאת. השחקנים בקאסט הפכו להיות חברים מאוד מאוד קרובים לי, בתקווה לכל החיים.
פרישמן 44

2. המגדלור

בתחילת המלחמה הייתי מגיעה לשם הרבה עם חבר/ה או לבד, שומעת מוזיקה או יושבת בבית הקפה המקסים שם. בעיקר הייתי הולכת לאורך הים מסתכלת על השמיים וחושבת על המצב, על מה אני מרגישה, והמון על עילי ברעם ז"ל.

כמו ציור תל אביבי. הנוף של המגדלור. (צילום: אינסטגרם/@migdalortlv)

הייתה לי זכות ענקית להכיר ולהיות חברה של עילוש האהוב (שבדיעבד אני מבינה שאין מישהו שלא היה חבר שלו או שלא הכיר אותו). עילי גר עם אמא שלו עדיטל, אחיו אביתר ובן זוגה עמי בדירה הצמודה אלינו ונהיינו סוג של קומונה. הפכנו את הדירות כמו למעונות, כל פעם יושבים בדירה אחרת. לפעמים גם סער אחותם הגדולה ואמא של עדיטל, שרי, שגרה בקומה הרביעית, היו מצטרפות. אלו היו ערבים הכי מצחיקים שיש, שבעיקר גרמו לי ולנועה אחותי להרגיש חלק מהמשפחה. בשבעה באוקטובר עילי אהובינו נרצח במסיבת הנובה. אז בתחילת המלחמה, כשעוד בכלל לא הצלחתי לתפוס שעילוש איננו, הייתי מגיעה לשם מסתכלת על השמיים, על השמש, על הים, וכמעט כמו מדיטציה, חושבת על עילי שיישאר ילד שמש נצחי.

3. כיכר החטופים

אני לא יודעת אם מקום אהוב זאת ההגדרה הנכונה, אבל בהקשר של המלחמה זה בהחלט מקום שמביא לי המון כוח למאבק להשבת החטופים. אז מן הסתם, כשאני באה להפגנות אני שם, אבל גם אם יש לי הצגות באזור חשוב לי לעבור שם. מצד אחד אני מתמלאת עצב שהחטופים שלנו עוד שם, ומנגד הכיכר נותנת לי להרגיש שיש מקום שמאחד את כולנו למען המטרה הכי הכי הכי חשובה שיכולה להיות.

שתיקה רועמת. כיכר החטופים, נובמבר 2023 (צילום: יהודה ברגשטיין/שאטרסטוק)

4. Fithouse רוטשילד

כידוע יש לפיט האוס הרבה סניפים בתל אביב כשהאהוב עליי הוא הסניף ברוטשילד. בתחילת המלחמה לא היו הצגות והימים נהיו קצת ריקים, אז חיפשתי מקום שבו אוכל להזיז את הגוף ולהעלות את התדר ומצב הרוח. כשהייתי צריכה להתחיל להיכנס לכושר, לפני התפקיד החדש שלי במחזמר "שיקאגו", הלכתי לעשות שם שיעורים דרך אפליקציית מכבי. הסטודיו סופר נגיש והשיעורים באווירה מהממת. אני אישית אוהבת ללכת לשיעורים של פילאטיס מכשירים, אבל יש כמובן עוד מגוון שיעורים. מעבר לכך, שפעילות, כל סוג של פעילות גופנית, עזרה לי לא לשקוע בעצבות או בדיכאון בעקבות המלחמה.
רוטשילד 140

5. Rooftop98

בר מסעדה שווה ביותר בקומה האחרונה של מלון מאייר, ממש מול בית ליסין. זה מקום שאני נמצאת בו פעם בחודש לפחות, אם זה ב-happy hour, אם זה אחרי הצגה, או אם זה כדי לחגוג אירוע מיוחד. אני משתדלת לקחת על עצמי את תפקיד "א. הרמות" בקאסטים שאני נמצאת בהם, ולקחתי לשם את חברי הקאסט בכמעט כל הצגה ששיחקתי בה. שם חגגנו את סיום ההצגה של "לעבור את הקיר", וערבים רבים עם הקאסט של "המשתמט". מה שאני אוהבת במקום הוא שיש אווירה סופר פנסית, אוכל טעים של השף צביקה שטראוס, קוקטיילים ברמה גבוהה וגולת הכותרת – הנוף. נוף שמשקיף על העיר ונותן לרגע אווירה של חופש, גם בימים הלחוצים ביותר.
דיזנגוף 98

על גג העיר. רוףטופ 98 (צילום אנטולי מיכאלו)

מקום לא אהוב בעיר:

נווה שאנן, לצערי, שכונה פחות סימפטית שדורשת שדרוג ותשומת לב. אחת השחקניות שאני משחקת איתן בבית ליסין התגוררה שם כמה חודשים. היינו מלווים אותה הביתה כדי שלא תלך לבד, ואחרי כמה חודשים בלבד היא נאלצה פשוט לעזוב.

עדיין אזור של הזנחה. נווה שאנן (צילום: טלי מאייר)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
המחזמר "היי אוון הנסן", בבימויו של עמית אפטה היקר לליבי, השאיר אותי שלולית של דמעות עד כדי כך שלקח לי כמה ימים להירגע ממה שראיתי. יש קאסט של שחקנים וזמרים (וחברים) פנומנליים, מהשורה הראשונה בארץ. המחזמר עוסק בניכור חברתי, חרם וההתמודדות עם תחושות דיכאון ואובדנות. תחושות שאני מניחה שרבים מאיתנו התמודדו איתם גם בעקבות המלחמה. בהצגה רואים איך הגיבור כנגד כל הסיכויים מסתבך ולבסוף לוקח אחריות על מעשיו ומצליח להוציא את עצמו מהבור השחור שנכנס אליו. החטופים שלנו שחזרו מהשבי עושים בעייני את הבלתי יאמן ומוצאים כוחות כל יום לצאת מן החושך לבחור בחיים ולהצטרף למאבק להשבת החטופים שעוד שם.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יש המון יצירות שנתנו לי השראה או שהתלהבתי מהן מאוד' אבל בהקשר של המלחמה יש שיר שהולך איתי – השיר של עידן רייכל' דולב רם ופן חזות "להאמין". מעבר לזה שהוא באמת יפה (ואולי אפילו קצת קיטשי), הוא מבטא בעיניי איזה רעיון של אופטימיות לא מתנצלת שאינה תליה בדבר. לפעמים אני חושבת מה עוד אני כאזרחית יכולה לעשות למען השבת החטופים חוץ מלתרום למטה, ללכת להפגנות, להביע תמיכה ולהעלות סטורי כל יום? פשוט להאמין. להאמין שיחזירו אותם. להאמין שנשתקם מזה. להאמין שמציאות ורודה יותר מחכה לנו. "להאמין בלי לדעת".

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חד משמעית המאבק להחזרת החטופים אני לא רואה מטרה חשובה מזאת כרגע להגיע להפגנות, להגיע לכיכר, לתרום למטה משפחות החטופים. מעבר לזה יש את עמותת"הצבעים של עילי", שהוקמה על ידי המשפחה והחברים של עילי ברעם ז"ל אהובינו. העמותה נועדה להמשיך את דרכו של עילי ולהכיר אותו, את אישיותו המהפנטת ואת ערכיו. העמותה פועלת לקידום אורח חיים בריא תחת תחומי העיסוק שעילי עסק בהם, בין היתר טבילות במי קרח (שיטת ווים הוף) שיטה שעילוש הביא לארץ התמחה בה והעביר סדנאות לקבוצות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עדיטל זו-ארץ, אהובתי הלביאה, אמא של עילי ז"ל וסער ואביתר שמלמדת אותי חוזק עצמה ואופטימיות מה הם. שבכל פעם שאני מגיעה אליה הביתה אני מקבלת ממנה כוחות.

מה יהיה?
אני כמובן לא יודעת להגיד מה יהיה, אבל אני יכולה להגיד במה אני מאמינה. אני מאמינה בכוח של העם היפה הזה, מאמינה שיש פה גרעין כל כך טוב שרוצה לשנות ולעשות טוב. אני רוצה להיות אופטימית ולהגיד שיהיה הכי טוב בעולם אם נאמץ הקשבה, סובלנות, ובעיקר לא נשכח את החטופים ונלחם כל יום, כל רגע, כל דקה כדי להחזיר אותם הביתה.

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון בית ליסין
• המגדלור
• כיכר החטופים
• חדר כושר
• רופטופ 98
• נווה שאנן

>> סיסי (סטפניה) פגאני ומרקו קמוראלי נולדו והכירו באיטליה. לאחר תקופה ארוכה במזרח הרחוק ועיסוק בצלילה, הם חזרו לאיטליה ללמוד הכנת גלידה ועלו לישראל כדי להביא את הבשורה. את החנות הם החליטו לפתוח ברחוב נחלת בנימין המזוהה עם אמנות ויצירה מקומית, וקראו לגלידריה Arte – שם שמבטא את האופן שבו הם מתייחסים להכנת גלידה וכוונה לקדם אמנות ישראלית. תערוכות מתחלפות של אמנים ישראליים, הרצאות והקרנות של סרטי שחור-לבן ישנים יוצרים סינרגיה בין הגלידריה לרחוב שבו היא פועלת, ובימי חמישי בערב מתקיים מופע של הרכב ג'ז בשיתוף מוזיקאים ישראליים. החודש מציינת גלידריית ארטה עשור להיווסדה באירועי תרבות וטעמים מיוחדים בהשראה ישראלית ואיטלקית.

>> תל אביב של בועז נוי כל כך יפה. זאת העיר המצוירת שלו
>> ההמבורגר הטוב בישראל ושיפוד בשתיים בלילה. העיר של גל זהבי

גלידה כמו שג'לאטו צריכה להיות. ארטה (צילום: יחסי ציבור)

1. טשרניחובסקי 6

המסעדה הוותיקה של איל מרמלשטיין ודליה לוגסי היא מקום שאנחנו אוהבים ללכת אליו לאכול וליהנותמאווירה משפחתית נעימה. פירות ים, קלמרי וחצילים וסלט אוקטופוס פורטוגלי, ואנחנו מסודרים.
טשרניחובסקי 5

טשרניחובסקי 6 (צילום מיכאל לוצקר)

2. בית העמודים

מקום שכל חובב ג'אז מגיע אליו ובצדק. כשמרקו פגש את המוזיקאי קאי גלוסקא, בימים הראשונים להקמת הגלידה, הוא הכיר לו גם את בית העמודים שבקרבת מקום. החלטנו לארח את קאי ובהמשך אמנים אחרים, שמנגנים ג'ז מדי חמישי בערב – ערבים שהפכו להיות מוקד עלייה לרגל ונקודת אור במדרחוב. כך בימי חמישי אחרי העבודה, אנחנו יוצאים לשתות בירה וליהנות מקצת מג'ז.
רמב"ם 14

בית העמודים (צילום אינסטגרם/beithaamudim)

3. תיאטרון בית ליסין

דיזינגוף 101

בית ליסין (צילום: גיא יחיאלי)

4. פרא

אנחנו אוהבים לשבת בפרא על כוס בירה ודג מעולה, ולשתף פעולה עם השפים אביעד פלד ואורי שטיינברג ועם אביאל, עידן ונועה, שמגישים את הגלידה שלנו כקינוח.
נחלת בנימין 27

פרא (צילום אנטולי מיכאלו)

5. AKA

אנחנו מאוד נהנים מהאוכל והאווירה במסעדה של שף איתי קושמרו, שנבחר על ידי מגזין פורבס כצעיר מבטיח מתחת ל-30. כשלאורחים מוגשת גלידה שלנו לקינוח בטעמי וניל, דונה הלנה ואפרסק לבנדר, אנחנו מרגישים עוד יותר קרבה והזדהות עם המקום.
נחלת בנימין 44

בראנץ' של ליגת האלופות. AKA (צילום חיים יוסף)

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית החדשה – מקוםמלוכלך ומפחיד שמאוד לא נעים להסתובב ביום ובטח לא בלילה, ביחד או לחוד.

המפגע העירוני הגדול במזה"ת, איתנו לנצח. התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "להעיר אריות" בקאמרי, עיבוד לספרה המצליח וזוכה הפרסים של איילת גונדר גושן. זוהי דרמה פסיכולוגית מרתקת ומורכבת על החצר האחורית של ישראל – עובדים זרים, פליטים מאריתריאה, סודן וכדומה – ועל התנגשות חזיתית בין האנשים שיש להם הכול, לבין האנשים שנמאס להם להיות שקופים. השחקנים מדהימים ומצליחים להעביר את הקושי והבעיה בצורה שלא מפחיתה מכבודו של אף צד ולהמחיש בצורה מצוינת וחזקה את הבעייתיות וההבדלים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ההופעה של עדן גולן באירוויזיון בשנה שעברה. למרות כל הדברים שנאמרו נגדה, היא שרה באופן כל כך חזק ומקסים שפתח לנו את הלב.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתחילת המלחמה תרמנו למד"א, ואנחנו חושבים שהכי חשוב לתמוך במשפחות החטופים ובמאבק להחזרת החטופים הביתה. בעינינו חשוב לשמור על הזיכרון של חטופים כמו שלמה מנצור ז"ל, שלכבוד יום ההולדת שלו העלינו ברשתות החברתיות תמונות של אנשים שאוכלים גלידה לכבודו לבקשת המשפחה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אנחנו מעורבים ותורמים מפעם לפעם לארגונים ועמותות בתחומים מגוונים כמו איכות הסביבה, בעלי חיים, גשר אל הנוער ועוד, אבל כיום צריך להרים לכל החיילים במילואים או בסדיר. לכן מאז תחילת המלחמה חיילים במדים מקבלים אצלנו גלידה בחינם.

מה יהיה?
יהיה בסדר, בוודאות. יש בעם אנשים חזקים שעוזרים לחלשים ובסופו של דבר נצא מהמצב הזה. אנחנו אופטימיים.

• העיר שלי
• גלידריות בתל אביב
• ארטה
• טשרניחובסקי 6
• בית העמודים
• AKA44
• תיאטרון בית ליסין
• פרא
• תחנה מרכזית תל אביב

>> עופר סקר הוא תסריטאי ("אורי ואלה") ועכשיו גם מחזאי, והמחזה הקומי שלו"איך הפכתי לאבא שלי"יעלה במסגרת פסטיבל "פותחים במה" בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר. הפסטיבל נוצר כחלק מהחזון האמנותי של בית ליסין, לקידום מחזאות ישראלית ועידוד יוצרים צעירים, ובמסגרתו עולות על הבמה הקראות מבוימות של מחזות מקור חדשים עם מיטב שחקני בית ליסין. הפסטיבל ייפתח היום (6.12) ויימשך עד שבת (9.12).פרטים וכרטיסים כאן

1.

זה קרה ב-2019. ים, ילדת הסנדוויץ' שלי שהיתה אז עדיין תינוקת, התעוררה בוכה באמצע הלילה. אשתי, שבקושי התעוררה, מלמלה לעברי "תיגש אליה". ומשום מה, מתוך ערפילי השינה, לרגע אחד קצר נדמה היה לי שאני שומע אותה אומרת לי: "תיגש, יובל".
יובל זה השם של אבא שלי.
לקח אולי חצי שנייה למוח שלי להבין את הטעות, והלכתי להרים את ים. אבל תוך כדי שאני נכשל באופן מחפיר בניסיון להרדים אותה, הדבר הזה שהאוזן הפרוידיאנית שלי שמעה לא עזב אותי.
אני לא אבא שלי, חשבתי. ברור שאני לא אבא שלי! אבל הנה אני עומד כאן, באמצע הלילה, באמצע החיים, גבר עייף מחזיק בידיים תינוקת שנראית בדיוק כמוני…
אולי אני כן אבא שלי?

תרשו לי לגלות לכם טריק מקצועי שכל יוצר ישראלי מכיר: רוצה לצאת נביא? פשוט תוסיף מלחמה לסיפור שלך. רוב הסיכויים שעד שהפרויקט יהיה מוכן, תפרוץ עוד אחת

2.

מחר, יום שישי ה-8.12 בשעה 11:00, המחזה הקומי שצמח מתוך ביעות הלילה המשונה שלי יעלה בקריאה מבוימת, במסגרת פסטיבל פותחים במה המעולה של בית ליסין. המחזה פותח במסגרת חממת עתיד התיאטרון בחסות עיריית תל אביב-יפו, בהנחיה הדרמטורגית של אבישי מילשטיין, ובקריאה שלו ישתתפו ארז דריגס, שלומי טפיירו, נתי קלוגר, חני נחמיאס, גיל וסרמן, יניב שביט ודניה לנדסברג, שגם ביימה בכישרון רב.

קוראים לו "איך הפכתי לאבא שלי", והוא מספר על גבר שמתעורר ביום הולדתו ה-40, ומגלה שחזר 30 שנה אחורה בזמן, והפך להיות אבא שלו כשאבא שלו היה בן 40. עכשיו, הוא חי מחדש את הילדות האומללה שלו, אלא שהפעם הוא חווה אותה מנקודת המבט של האבא הבלתי נסבל שלו. "פריקי פריידיי" פוגש את "בחזרה לעתיד", ושניהם ביחד הופכים לסיפור על משבר אמצע החיים.

כמו שהדברים האלה בדרך כלל עובדים, המחזה כבר מזמן לא עליי ובטח שלא על אבא שלי – מהר מאוד גיליתי שבשביל שהסיפור הזה יעבוד, האבא והבן צריכים להיות הפכים מוחלטים, מה שהפך אותנו למודל בלתי שמיש בעליל. ובכל זאת, אלמנטים מסוימים מהילדות שלי נותרו בסיפור – בעיקר המיקום שלו בפרדס חנה שבדיוק התחילה להפוך אז לאימפריית השאנטי של המזה"ת… וגם השימוש במלחמת המפרץ כרקע לעלילה.

פותחים במה? יאללה. תיאטרון בית ליסין (צילום: גיא יחיאלי)

3.

כן. מלחמת המפרץ. המחזה מלא באזעקות, טילים, פאניקה ציבורית ואנשים שמסתגרים בבתיהם. זה היה ככה עוד אז, ב-2019, כשרק חשבתי על הרעיון. ועכשיו הוא הרגע שבו אני אמור לכתוב על כמה שהמחזה מקבל פתאום משמעות אחרת לגמרי בימים האלה, משמעות מצמררת, כמעט נבואית!

אבל תרשו לי לגלות לכם טריק מקצועי שכל יוצר ישראלי מכיר: רוצה לצאת נביא? פשוט תוסיף מלחמה לסיפור שלך. רוב הסיכויים שעד שהפרויקט יהיה מוכן, תפרוץ עוד אחת. רק תחשבו על הפרקים של "שיר אחד": זה כמעט מנדטורי שמתישהו באזור הדקה ה-12 הזמר יכריז ש"הקלטנו את השיר בדיוק בתקופת מלחמת ההתשה / יום כיפור / לבנון / האינתיפאדה / האינתיפאדה השנייה והאווירה הקשה נתנה לטקסט משמעות אחרת לגמרי". אני שם כסף שזה לא היה שונה גם אם היו מקליטים פרק על "איפה העוגה".

אחד מנזקי המשנה של התקופה האומללה הזאת היא הנסיגה לדיבור בקלישאות. אם מישהו כבר מצליח לנסח אמירה סבירה, כל האחרים נאחזים בניסוח שלו וחוזרים אחריו. כאילו עצם הניסיון להגיד משהו אחר הוא סכנה

4.

חשוב לי לכתוב את זה כי לא כל כך בא לי לנסות ולהעמיד פנים שהמחזה שלי מתעסק בהווה המדמם והמדכדך שלנו. כלומר הוא קצת כן, אבל זאת ממש לא היתה הכוונה. להיפך, רציתי לכתוב דרמה קומית מחממת לב ואני ממש מקווה שהצלחתי. ולא בא לי להשתמש ב"רלוונטיות" הזאת כאיזו דרך עקומה לנמק את העובדה שאנחנו עושים קריאה של מחזה באמצע תקופה כל כך מחורבנת.

האמת היא שבכלל לא בא לי להתנצל. מצד שני, גם לא בא לי להגיד "דווקא עכשיו!" או "קצת אסקפיזם" או "תפקידי כאמן", או כל קלישאה אחרת שאנשים נאלצים להשתמש בה עכשיו בשביל להצדיק את המובן מאליו – שהקיום כולו לא נעצר ב-7 באוקטובר, למרות שרוב הזמן זה כל כך מרגיש ככה.

בכלל, אחד מנזקי המשנה של התקופה האומללה הזאת היא הנסיגה לדיבור בקלישאות. אם מישהו כבר מצליח לנסח אמירה שנשמעת סבירה, כל האחרים נאחזים בניסוח שלו וחוזרים אחריו. כולם אומרים את אותן מילים וחושבים את אותן מחשבות ושומעים את אותם השירים (בואנה, חשבתי שאני זקן מדי בשביל להתלהב ממישהו בשם "יגל אושרי" אבל החרא הזה ממכר!) – כאילו עצם הניסיון להגיד משהו אחר הוא סכנה.

זה באמת נזק משני, שולי אפילו. אבל לטווח ארוך גם הוא מסוכן. וזאת, אם תרצו, כל ההצדקה שצריך בשביל להמשיך לעשות אמנות: מישהו צריך להמשיך להגיד משהו חדש, מקורי. גם מצחיק.אני לא יודע אם המחזה שלי הוא כזה. אבל אני יודע שניסיתי.

אולם ומלואו. בית ליסין בסגר הקורונה (צילום: איליה מלניקוב)

5.

ודרך אגב, האולם בבית ליסין הוא מרחב מוגן.

דרך אגב באמת. עופר סקר (צילום: אוסף פרטי)

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• טור אישי
• תיאטרון בית ליסין
• מחזאי
• הצגות

ביום ראשון הקרוב ימלאו 58 ימים למלחמה, שהם גם 58 ימים שבהם עולם התרבות של תל אביב על מוסדותיו היה סגור ומסוגר. ובעיר שבה התרבות היא הלב הפועם, אם אין תרבות – יש דיכאון. השבוע החלו התיאטראות הגדולים בעיר לחזור בהדרגה ובאיטיות לפעילות, ויחד איתם גם הסינמטק, וביום ראשון הקרוב תכנס עיריית תל אביב-יפו את כל מוסדות התרבות המרכזיים בעיר לערב אחד גדול של מופעים בחינם כדי לחגוג את שובם בצל המלחמה, תחת הכותרת ההולמת את חנוכה ואת המצב, "מדליקים את האור".

זה יקרה בערב יום ראשון הבא(3.12 19:00), כשבמוסדות התרבות של העיר ידליקו נרות של תקווה המסמלים את חזרתם לפעילות בצל המלחמה. במקביל ייערכו אירועים מרגשים מעולמות התיאטרון, קולנוע, מוזיקה, מחול, אמנות ועוד בסימן זיכרון, תקווה וחוזקה של הרוח הישראלית. האירועים, ביוזמת מועדון דיגיתל של עיריית תל אביב-יפו, הם ללא עלות אך מותנים בהרשמה מראש דרך אפליקציית דיגיתלאו האתר העירוני.

"אנו נרגשים מחזרתם של מוסדות התרבות בעיר המסמלים, בין היתר, את הרוח הישראלית שאיש לעולם לא יחלישה", אמר ראש העיר רון חולדאי. "תרבות היא צורך חיוני גם בימי שגרה וביתר שאת בזמני מלחמה ואין לערער על נחיצותה לטובת רוחו של אדם. אני מזמין את תושבי ותושבות העיר להצטרף להדלקת נרות התקווה וליהנות מהשפע שיש לבתי התרבות בעיר להציע, גם בזמנים מאתגרים אלה".

מוזיאון העיר בכיכר ביאליק (צילום: שאטרסטוק)

פירוט האירועים:

מדליקים את האור בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, 20:00-19:00, רח' דיזינגוף 101
הדלקת נר תקווה ושירים על זיכרון ותקווה בהלחנת המוזיקאי עילי בוטנר מתוך הצגות תיאטרון בית ליסין המצליחות: "בלוז לחופש הגדול", "אפס ביחסי אנוש" ו"לעבור את הקיר". משתתפים: מגי אזרזר, חן אמסלם, עילי בוטנר, עוז זהבי, חני נחמיאס, משי קלינשטיין, נועם קלינשטיין, הראל ליסמן, דורון אורן ושחקני "בלוז לחופש הגדול".

מדליקים את האור בסוזן דלל למחול ולתיאטרון, 19:00-18:00, רח' שבזי 12 (ברחבה הפנימית)
הדלקת נר תקווה והמיצג האומנותי "קול האימהות" שיצרו יחד הכוראוגרפית גלית ליס והאמנים רוני לבבי ואביה מירון בשיתוף עם מרכז סוזן דלל. המיצג משולב במיצב ובמרכזו מנהרה ואימהות – פעולה אמנותית שמטרתה להדהד את הזעקה להשבת החטופים. על קטעי שירה מופקדת השחקנית ליליאן ברטו.

כאן הכל קורה. רחבת סוזן דלל (צילום: שאטרסטוק)

מדליקים את האור במוזיאון העיר, 20:30-19:00, רח' ביאליק 27
הדלקת נר תקווה והצצה למוזיאון העיר תל אביב-יפו לפני פתיחתו לציבור: שוטטות עצמאית בתערוכות המוזיאון שעתידות להיפתח באביב הקרוב.

מדליקים את האור בתיאטרון הקאמרי, 19:10-18:30, שדרות שאול המלך 19 (במבואת הכניסה)
הדלקת נר תקווה ומופע שירים מתוך "ימים טובים פי אלף" – מופע מוזיקלי חדש בניהולו המוזיקלי של פיטר רוט. המופע הנכתב בימים אילו עוסק במצב בארץ, משתתפות: השחקניות אולה שור סלקטר ונוי הלפרין. בין השירים שיבוצעו: "מדינה קטנה" ו"תמיד יחכו לך".

מדליקים את האור במוזיאון תל אביב לאמנות, 20:00-19:00, רח' שאול המלך 27 (התכנסות בגן הסלעים)
טקס הדלקת נר תקווה בגן הסלעים וסיורים בשתי תערוכות: סיור הכולל תרגילי רישום בתערוכה "רוני טהרלב: אור אחר מזה"; התנסות חווייתית ברישום. הסיור וההפעלה בתערוכה מתאימים למתחילים ולמתקדמים כאחד ויכללו הסבר על העבודות ותרגילי רישום. כני ציור וציוד רישום יסופקו בתחילת הסיור. וסיור בתערוכה "איליה ואמיליה קבקוב: מחר נמריא" – מיצבים טוטאליים ושאפתניים המורכבים מאלמנטים אדריכליים וציורים המוצבים בתוך חללי התצוגה המוזיאליים. המבקרים במיצבים מוקפים בגירויים חזותיים ושמיעתיים המעניקים התנסות ישירה ובלתי אמצעית עם מציאות אחרת, השאובה במידה רבה מחיי היומיום בברית-המועצות.

מוזיאון תל אביב מחכה לכם. צילום: שאטרסטוק

מדליקים את האור בסינמטק, 21:00-19:00, הארבעה 5 (אולם 3)
הדלקת נר תקווה עם המנהלים האמנותיים של פסטיבל סאונדטראק תל אביב- ישיב כהן ודנה קסלר, פסטיבל המוקדש למוזיקה ופסקול בקולנוע . והקרנת הסרט "העיר הזאת", אופרת הראפ הבלשית שהפכה לקאלט וסחפה את הקהל הישראלי עם הסטייל הייחודי והחד פעמי שלה.

מדליקים את האור במוזיאון ארץ ישראל עם תיאטרון חיפה, 22:00-19:30, רח' חיים לבנון 2, מבואת אולם קלצ'קין
19:30- הדלקת נר תקווה ומפגש עם השחקן שלמה בראבא כוכב הצגת התיאטרון "הקומיקאים" אשר ישחזר תמונות חיים ייחודיות ומרגשות מבית אבא בצורת שירים וסיפורים מהבית הרלוונטיים דווקא עכשיו יותר מתמיד.
20:30- ההצגה "הקומיקאים" בכיכובם של שלמה בראבא ומוני מושונוב המגלמים צמד קומיקאים אמריקאי וותיק המשלב כוחות מחדש לאחר שנים של נתק.

מדליקים את האור במרכז תרבות אניס ביפו, 21:00-19:00, רח' פעמונית 9 (מבואת מרכז אניס)
הדלקת נר תקווה, מופע אקוסטי בהובלת המוזיקאית מיקה שדה בליווי גיטרה וכינור וערב במה פתוחה בהשתתפות הקהל.

חדש מהניילונים. תיאטרון גשר בקורונה (צילום: איליה מלניקוב)

מדליקים את האור בתיאטרון גשר, 19:40- 19:00, שדרות ירושלים 9
הדלקת נר תקווה וערב שירה בהנחיית רועי חן, דמוטורג ומחזאי הבית, בהשתתפות שחקני התיאטרון: אפרת בן צור, שלומי ברטונוב, גלעד קלטר, יובל ינאי, רות רסיוק, מיכל ויינברג, אורי יניב, לילאן רות. בין השירים: "מכתב לאימא", "לילה חשוך", "הימים האחרים" ועוד

מדליקים את האור במוזיאון הישראלי במרכז רבין, 21:00-19:00, רח' חיים לבנון 8
הדלקת נר תקווה והמופע המוסיקלי "אלמה קול נשי ישראלי"- מוסיקת עולם ושירים ישראלים בעיבודים מיוחדים בהשתתפות אנסמבל זמרות בליווי גיטרות וכלי הקשה. בין השירים: "לו יהי", "הללויה" ועוד. בתום המופע יתקיימו סיורים שמטרתם להפיח תקווה ולשים דגש על הרוח הישראלית המנצחת. הסיורים כוללים הדרכה קולית ופרונטאלית.

>> "מדליקים את האור", הדלקת נר של תקווה ושלל מופעים, מוסדות התרבות ברחבי תל אביב. ראשון 19:00.פרטים נוספים והרשמה לאירועים כאן

• ❤ תרבות
• תל אביב נרתמת
• עיריית תל אביב
• תיאטרון גשר
• תיאטרון הקאמרי
• תיאטרון בית ליסין
• מוזיאון תל אביב
• מוזיאון ארץ ישראל

קצת חדשות טובות לא יזיקו לעולם התרבות הישראלי: אחרי יותר מחודש של השבתה מוחלטת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ולאחר שבוטלו מאז מאות הצגות שתוכננו להתקיים, הכריזו בימים האחרונים שלושת התיאטראות הגדולים בתל אביב על חזרה הדרגתית לפעילות החל מהשבוע הבא, בשורה טובה גם למאות השחקנים והעובדים שמתפרנסים בהם וגם לצופי התיאטרון שמתגעגעים לאורות הבמה.

פייר, התגעגענו. עמוס תמם ומרים זוהר, תיאטרון הקאמרי (צילום: אור גפן)

תיאטרון הקאמרי היה הראשון להכריז על חזרתו לעניינים, והוציא לדרך כבר ביום ראשון את "כאן ועכשיו", אירוע שנתי לפיתוח מחזאות מקורית שמתקיים כל השבוע, ןבמסגרתו מתקיימות קריאות של חמישה מחזות מקוריים בהשתתפות שחקני התיאטרון.בין השחקנים שישתתפו בקריאת המחזות השנה: מרים זוהר, רבקה מיכאלי, גילה אלמגור, מיה לנדסמן, עירית קפלן, דביר בנדק, אודיה קורן, רמי ברוך, יצחק חזקיה ועוד. ביום ראשון הבא (19.11), יעלה הקאמרי בבכורה מופע מוזיקלי חדש בהשתתפות מיטב שחקני הקאמרי, שיעסוק במצב בישראל ואשר נכתב בימים אלה ממש.החל מה-20.11 יחודשו כל הצגות התיאטרון, בהן "איש הגשם", "מה קרה לעולם", "נרות יום הולדת" ועוד.

גם תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר הכריז על חזרתו ההדרגתית לפעילות. לפעילות חלקית, עם "בין קודש לחולון", הצגה חדשה בכיכובו של אבי קושניר שתעלה ביום חמישי הבא ותרוץ בין ה-23 ל-27 בנובמבר באולם הבית בתל אביב. את המחזה הקומי כתב דניאל לפין, והיא תוצג לראשונה אחרי שהייתה אמורה לעלות בפרמיירה ב-7.10. בדצמבר ייערך בבית ליסין פסטיבל "פותחים במה" למחזאות ישראלית, ובחנוכה יקיים התיאטרון סדרת הצגות של "המלאך", הצגה מוזיקלית חדשה לכל המשפחה מאת אפרים סידון ובבימויה של ציפי פינס. ההצגה המוזיקלית "בלוז לחופש הגדול", שהוקפאה בשל המלחמה, מתוכננת לעלות במהלך חודש דצמבר.

נחמה על הבמה. ליה קניג וגילת אנקורי, "מרציפנים" בתיאטרון הבימה (צילום: רדי רובינשטיין)

תיאטרון הבימה נערך אף הוא לחזרה לפעילות, ויצלם ביום חמישי קליפ קאמבק עם כל כוכביו, ביניהם סנדרה שדה, מיקי קם, צביקה הדר, לי בירן וטל מוסרי. בשלב זה יציג התיאטרון באולמות מסקין וברטונוב בלבד, המהווים מרחב מוגן למקרה ותישמע אזעקה. בתאריכים 24-22 בנובמבר יועלו ההצגות "השכנים מלמעלה" עם אסנת פישמן, נורמן עיסא, אודי רוטשילד ועדנה בליליוס וההצגה החדשה "מרציפנים" עם ליא קניג, גילת אנקורי, אורי הוכמן וריקי בליך, שהצגת הבכורה שלה נדחתה מאמצע אוקטובר. ב-27-26 תוצג ההצגה "זרים מושלמים", ובתאריכים 30-28 בנובמבר תוצג ההצגה "את שאהבה נפשי" עם עמית רהב ודניאל ליטמן שחוזר לתפקיד כמחליפו של השחקן ידין גלמן, הנמצא בשיקום עקב פציעתו במלחמה. כל מה שנשאר לכם זה להזמין כרטיסים וללכת להצגה הצגה.

• ❤ תרבות
• תל אביב נרתמת
• תיאטרון בית ליסין
• תיאטרון הקאמרי
• התיאטרון הלאומי
• הבימה