Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אכלתי לראשונה בחיי במסעדת מישלן. ואז בעוד אחת. והבנתי הכל
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
לירון רודיק היה מהאנשים האלה שבזים לקונספט של לשלם סכומים שנראים כמו מספר טלפון על ארוחת 12 מנות. אבל כשירח הדבש שלו הביא אותו לטוסקנה הוא היה חייב לבדוק על מה כולם מדברים כשמדברים על כוכבי מישלן. אחרי חוויה אחת שמיימית וחוויה אחת שהייתה כל מה שחשש ממנו - הוא ראה את האור
כשאשתי ואני החלטנו לקיים את ירח הדבש שלנו בטוסקנה, היה לי ברור שארדוף אחר החוויה הקולינרית העילאית ביותר – ואוכל סוף סוף במסעדה עם כוכב מישלן. כשהאוזן הישראלית שומעת "מישלן" היא מדמיינת אוכל קטנטן במחיר מופקע – וזה נכון. בחלק מהמקרים. למרות שבעבר גם אני בזתי לקונספט של לשלם סכומים באורך מספר טלפון על פריט אמנות שבסופו של דבר מתעכל, ככל ששמעתי יותר מחברים, הייתי חייב לדעת על מה לעזאזל הם מדברים. כמי שאכל ועבד במסעדות שף וסטריט פוד ישראליות, לא יכולתי להבין כמה ההבדל בחוויה יהיה עוצמתי.
סנטה אליזבטה (פירנצה) // חוויית מישלן אירופאית במיטבה
באירופה התנהג כאירופאי. הסמטאות של פירנצה (צילום: לירון רודיק)
התחנה הראשונה שלנו הייתה פירנצה, שם הזמנתי מקום מראש למסעדה מכוכבת בשם Ristorante Santa Elisabetta. מאחר ואת ירח הדבש שלי ביליתי עם אישה דתייה, הגעתי לבדי למסעדה השוכנת בפיאצה שמתחבאת בין הסמטאות היפהפיות של העיר. מצאתי את עצמי בלובי של מלון שהיה פעם כלא לנשים וקונסיירז' של המלון לקח ממני את הפרטים. לאחר המתנה קצרצרה קולגה שלו הגיע וליווה אותי למסעדה שנמצאת בקומה הראשונה. מאותו הרגע כולם פנו אליי כאל "מר רודיק", לקחו ממני את המעיל, את התיק ואת הדאגות וליוו אותי לשולחן.
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
זו הייתה מסעדה קטנה משחשבתי עם מספר חד ספרתי של שולחנות. הבנתי שאף על פי שהזמנתי מראש, עדיין הזמנתי מאוחר מדי. כי כפי שקורין גדעון לימדה אותנו – המקומות הטובים באמת פונים אל החלונות, ושני המקומות האלה היו תפוסים. למרות שישבתי בפינה – המקום ההוא במסעדות ישראל שבו מושיבים אותך רק כדי להתעלם ממך – קיבלתי את השירות הכי טוב שקיבלתי בחיי. בכל פעם שכוס היין או כוס המים התרוקנו מישהו ניגש למלא אותן ולכל אורך הארוחה המלצרים ידעו באיזה שלב אני נמצא ללא צורך לסמן את זה באמצעות קיסמים או מפיות או סוכר עם הקפה.
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
הארוחה עצמה הייתה מסע קולינרי שלם בעקבות חייו של השף רוקו דה סנטיס, שהחל ממספר פתיחים, אל מנה ראשונה ומצוינת של צלופח (שזה בדיוק אותו המרקם של דג, אגב) ולאחר מכן עברנו דרך מנת רביולו עם ראגו שעשוי משלושה נתחים שונים של בשר, והגענו למנת היונה שהפתיעה עם טעמים עשירים ולא צפויים. בסוף הארוחה, לאחר שטעמתי מחייו של השף הוא יצא מהמטבח בעצמו, דבר שקורה לעתים בישראל, אך התחושה כאן היא לא שהשף הוא סחבק, אלא יותר כמו אמן בגלריה שבא לשמוע מהסועדים מה הם חושבים על היצירה שלו.
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
אחרי הארוחה הזמנתי קפה שלמרבה ההפתעה הגיע עם מגדל מתפרק שעל כל אחת מקומותיו מונחת עוגיה או עוגה שונה, כל אחת מהן בטעם שונה ובסגנון שונה לחלוטין, כולל עוגיה שעשויה מלחם קריסטל שקוף. בתור מי שחווה לא מעט סוגים של מסעדות בחייו, לא היה לי שמץ של מושג שגם הקפה של אחרי יכול להיות אירוע קולינרי כה מפורט. רק במסעדה הבאה הבנתי שנהניתי כל כך גם כי השתדלתי להיות הכי אירופאי שאפשר: הזמנתי מראש מקום, הגעתי בזמן ובלבוש המתאים ודיברתי בטון רגוע ושקט. אבל מה קרה כשנתתי לישראלי שבי לצאת החוצה?
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
נרו גאלו (סיינה) // חוויית מישלן אירופאית במירעה
במהלך הרואודטריפ שלנו בחבל טוסקנה החלטנו לעשות עצירה ספונטנית בעיירה העתיקה סיינה. לאחר שיצאנו ממבוך הסמטאות שלה הגענו לפיאצה דל קמפו המפורסמת וחיפשתי מה לאכול. שלפתי את הטלפון וגיליתי שמטר ממני יש מסעדת מישלן בשם Gallo Nero. למרות שלא הזמנו, ביקשנו לדעת אם יש במקרה מקום פנוי. האחמ"ש (או מנהל המסעדה, לא ברור) אדם גדול ממדים ומשופם, נזף בנו בעדינות ושאל "למה לא הזמנתם מקום?". רצינו להסביר אבל לפני שהספקנו לפתוח את הפה הוא פנה אל תוך המסעדה כדי לבדוק אם יש מקום והושיב אותנו.
מקום טוב להיקלע אליו במקרה. סיינה (צילום: לירון רודיק)
המלצרים לא שאלו על אלרגיות או רגישויות וקיבלנו פינוק מהשף בצורת שני קרקרים. כשהסברנו לאותו אחראי משמרת בנימוס שאשתי לא יכולה לאכול כלום מטעמי כשרות, הוא האשים אותנו בכך שלא אמרנו מראש (למרות שלא שאלו, כפי שעשו במסעדה הקודמת) ומאותו הרגע האחמ"ש שאני לא זוכר את שמו אבל נקרא לו לצורך העניין טוני, הפך לאויב המושבע שלי, במיוחד כשלאחר מכן הניח את המנה הראשונה על השולחן, הסביר עליה הכי מהר שרק היה יכול והפנה את הגב לפני שיכולנו להודות לו. כשהודנו לו הוא רק נבח עלינו "פרגו" מבלי להסתובב.
גאלו נרו (צילום: לירון רודיק)
באותו הרגע הישראלי שבי עמד להתפוצץ ולצאת עליו בסגנון "מיי מאני בילט יור קאנטרי", אך לתפארת מדינת ישראל הצלחתי להתאפק. לא הצלחתי כמובן ליהנות מהארוחה כמו שצריך, כי כל הזמן הייתי עסוק במיקום של טוני ביחס אליי, אבל כן שמתי לב שהמנות היו די מסורתיות ופחות מעניינות. אפילו קינוח השוקולד-תותים עם סוכריות קופצות היה גימיקי ולא מספיק טעים, ובסופו של דבר לא הייתה מכל ארוחת הטעימות הזאת מנה אחת שתיחקק בזכרוני. האם היה טעים? טעים. האם שבעתי? שבעתי, ועדיין זה היה רחוק שנות אור מהחוויה שלי בסנטה אליזבטה.
גאלו נרו (צילום: לירון רודיק)
החוויה הזאת הייתה כל מה שפחדתי שמסעדת מישלן תהיה – יקרה מדי ולא מצדיקה את המחיר – ולמרות זאת שילמתי יותר בסנטה אליזבטה והייתי משלם שוב את הסכום בשביל אותה החוויה. זה לא רק כי "היה לי טעים" ולא רק כי למדתי את קורות חייו של השף תוך כדי הארוחה, זה השילוב של הדברים האלה עם האופן שבו דאגו לי כסועד מהרגע הראשון שנכנסתי. לא הייתי צריך להצביע כמו תלמיד בכיתה א' בשביל שהמלצר ייגש אליי, ואפילו לא לסמן להם שייקחו ממני תשלום. קיבלתי מעטפת כוללת ללקוח ששדרגה את הארוחה, מבלי שהרגשתי שמטפלים בי כמו ילד קטן מצד אחד ומבלי שהייתי צריך לנופף בידיים שלי כאילו אני מכוון מטוס או ליצור קשר עין עם מלצר שעסוק מדי בטלפון.
גאלו נרו (צילום: לירון רודיק)
אפילוג: מה שטוני המלצר המרושע מבין
סוף סוף הבנתי למה אנשים הולכים למסעדות מישלן. זה לא רק בשביל השואו והפוזה, זאת פשוט רמה שהקולינריה הישראלית עדיין לא הגיעה אליה, ועל מי שמנסים מסתכלים כמו על משוגעים. ואולי עיקר הבעיה:מלצרים ישראליים הם לרוב אנשים שלא מושקעים מאד במקצוע שלהם, מלצרים שטיפים בשבילם הם דבר מובן מאליו. אלה ילדים שלא רואים בזה מקצוע, אלא עבודה מזדמנת. עוד רגע הם יטוסו לטיול הגדול ולא יצטרכו לזכור באיזו מנה יש כוסברה או אם בתירס יש אבן יוגורט. הם רוצים לעשות קופה קטנה ולחזור לחייהם.
במקומות שאכלתי בהם בטוסקנה היה ברור שלמלצרים אכפת ממקום העבודה שלהם, הם מעריכים אותו ועושים את העבודה על הצד הטוב ביותר, והגיע הזמן שבענף המסעדנות בארץ יבינו שקולינריה היא יותר מרק מטבח טוב ופוטוגני. כמו כל יצירה טובה, ארוחה טובה בנויה מכל האלמנטים מהם הארוחה מורכבת, כולל הסיפור שמאחורי המנות וכולל השירות. האנשים שמנצחים על חוויית הלקוח צריכים להיות אנשים שאכפת להם מהמקום שהם עובדים בו – ולמרות שקיבלתי חוויית מישלן פחות טובה, אני יודע בוודאות שלטוני המלצר המרושע היה אכפת ממקום העבודה שלו יותר מכל מלצר אחר בארץ. נ.ב: מסעדת מישלן לא חייבת להיות יקרה במיוחד, יש המון מסעדות מישלן במחירים נוחים באתר הרשמי, ממליץ להציץ, תודו לי אחר כך.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
נומה נומי: המסעדה הטובה ביותר בעולם תיסגר בשנה הבאה
שף רנה רדזפי ב"נומה" (צילום: גטי אימג'ס)
נומה, המסעדה הטובה ביותר והמשפיעה ביותר בעולם, תסגור את שעריה הקופנהגנים בתחילת 2024. השף והבעלים רנה רדזפי, שהמציא את המטבח הסקנדינבי מחדש, הסביר ש""צריך לחשוב על כל התעשיה הקולינרית מחדש. הפורמט הנוכחי פשוט קשה מדי ולא בר קיימא, אנחנו צריכים למצוא דרכים לעבוד אחרת"
לפני עשרים שנה, אי שם ב-2003, הוקמה בקופנהגן מסעדה ששינתה את פני הקולינריה העולמית. קראו לה Noma והשף הצעיר שלה, רנה רדזפי, אז בן 26 בלבד, המציא מחדש את המטבח של דנמרק והפך אותו תוך מספר שנים למוביל בעולם. הבוקר מדווח ה"ניו יורק טיימס" כי בשנה הבא תסגור המסעדה – שנבחרה שוב ושוב כטובה בעולם מאז 2008 – את שעריה בפעם האחרונה ותהפוך למעבדה קולינרית שתייצר מנות חדשות ומוצרים חדשים עבור Noma Projects, זרוע המסחר הדיגיטלי של מסעדת היוקרה.
השף רדזפי הסביר בשיחה עם ה"טיימס" כי "פיין דיינינג, ברמתו הגבוהה ביותר, הגיע לנקודת שבירה" והוסיף ופירט שהמשך אחזקת המסעדה, עם מאה עובדים שמקבלים תשלום נאות עבור שעות עבודה אינסופיות כדי לייצר ארוחות ברמה הגבוהה ביותר במחירים שהשוק יכול לשאת, פשוט אינה אפשרית. בהתיחשב בכך שארוחה ממוצעת ב"נומה" עולה כ-500 דולר לאדם, נראה שמדובר ברעידת אדמה. "צריך לחשוב על כל התעשיה הקולינרית מחדש", אמר רדזפי, "הפורמט הנוכחי פשוט קשה מדי ולא בר קיימא, אנחנו צריכים למצוא דרכים לעבוד אחרת".
מסעדת נומה ידעה תהפוכות רבות לאורך שני העשורים שבהם שלטה בפסגת הגסטרונומיה העולמית. רדזפי הפך אותה לסנסציה כשהחייה את המטבח הנורדי, ביסס אותו על ליקוט קפדני של פרודוקטים מקומיים מן הטבע (ואחר כך גם בגידולם), ושילב במנות שלו מגוון רחב של חומרי גלם מקומיים ובלתי מכורים, כולל אצטרובלים ומחטי אורן, שחת וצמחי יער פראיים ואפילו חרקים. בשנת 2015 נסגרה המסעדה ונפתחה מחדש כשנה לאחר מכן במיקומה הנוכחי וקיבלה את כוכב המישלן השלישי שלה. ב-2020 סגרה אותה הקורונה והיא נפתחה מחדש לתקופה כבר יין והמבורגרים פרימיום בטייק אווי, וב-2021 זכתה מחדש בתואר המסעדה הטובה בעולם.
רדזפי ונומה התניעו את מגמת הפארם-טו-טייבל שסחפה את העולם הקולינרי בעשורים האחרונים,ובשנת 2013 סיפר השף ל"טיים אאוט לונדון"ש"כשפתחנו את נומה, התעוררו בנו סקרנות מחודשת ורצון לחקור את הנוף שלנו. בהתחלה רק טעמתי את כל מה שראיתי, אבל לא הייתי ממליץ על כך. לכל אחד בצוות היה בשלב כלשהו קלקול קיבה. זה היה מטורף, אף פעם לא ידעתי שיש כזה היצע שם בחוץ". דרזפי היה גורם מפתח גם בהכנסת טכניקות של שימור, כבישה, ייבוש והתססה אל עולמות הגורמה, אותן שילב בנומה מהרגע הראשון: "אני זוכר שחשבתי: לעזאזל, החורף תכף מגיע", הוא צוחק. "מה לכל הרוחות אבשל? מהר מאוד מצאתי שאם מעבדים מרכיב כלשהו בתסיסה, בכבישה או בייבוש, אפשר ליצור טעמים מדהימים ומעניינים וליצור מרכיבים חדשים למזווה שלך".
6 דברים שלמדנו בסופ"ש סתווי אצל האחות הים תיכונית שלנו
אתונה. צילום: shutterstock
עד שיצאנו לסופ"ש קצר מהעיר שלנו נחתנו באתונה הקרובה וגילינו עיר שדי קשה להגדיר. קל מנגד להיכנס לדיכאון מהמחירים הנוחים, האקלים הטוב והאנשים הנחמדים. בקיצור: אספנו כמה טיפים ורשמים
אל תנסו להגדיר את אתונה. גם לא לקטלג. ניסיונות כאלה נידונים לכישלון מראש. כן, יש פה קצת אירופה, גם קצת ים תיכון, ובטח עוד כמה דברים. יש גם יותר מאתונה אחת. יש את אתונה של הים, ואת זו של העיר, את אתונה של מעלה ואת זו של מטה. כל אחד יכול למצוא את האתונה שלו.
אתונה. צילום: shutterstock
2. נעים כאן. מאוד
האקלים פה נוח. הוא כל כך נוח שזה מעט מוזר כשנוחתים. דיסוננס. את הז'קט מאפסנים ברוב הזמן בפינה הכי חשוכה של המזוודה. באוקטובר. איך זה מתיישב עם היותך על יבשת אירופה? שאלה טובה, אבל מה זה באמת חשוב. היה מזג אוויר מושלם. סופ"ש לאחריו כבר ירד גשם. האם זה מבטיח משהו? לא, ברור שלא. אבל זו לא אירופה הקרה מדי. זה בטוח.
לא תרצו לדעת כמה זה עולה. באמת. צילום: שחף סגל, רשת בראון
3. זול כאן. מאוד
זול כאן בקטע מעצבן. זול כאן מאוד. גם אם אתם חסרי מושג בכלכלה ומעולם לא צפיתם בתכנית צרכנות, אתם הולכים להסתובב עם מחשבון בעודכם מסתובבים בשווקים ובמסעדות ועשן יצא לכם מהאזניים. המבורגר וצ'יפס שיעלו לכם בארץ כ-70 שקל, עולים כאן פחות ממחצית הסכום. מוצרי בסיס בשווקים במחירים מצחיקים. ומעציבים. ומדכאים, ברגע שחוזרים לפה.
4. אף אחד לא יוצא מפה רעב או צמא
לא יוצאים רעבים או צמאים מפה. כמות המסעדות מהפנטת. מבלבלת. אפילו במלכודות תיירים תמצאו אוכל טוב במחירים סבירים. גם כמות המאפיות לא הגיונית. תאביסו ספנקופיטה או בורצה עכשיו, דיאטה בארץ. אולי. גם ברים יש פה, והרבה. לפחות שניים מהם בטופ העולמי. כמעט כולם מדברים אנגלית ברמה מסוימת, אבל כדאי להיות נחמד ולומר "אפחריסטו" בסוף. תודה.
המקומיים מאוד אוהבים להפגין. כן, הרבה יותר מאתנו. הם אוהבים להפגין על הכל. כמעט שאין סיכוי שלא תתקלו בהפגנה אם תעברו באזור סינטגמה ליד הפרלמנט. אה, ולא להיבהל מהשוטרים הלבושים עם ציוד מלא ומסכות. ככה זה תמיד.
6. כדאי לעלות
רחובות אתונה לא תמיד כ"כ זוהרים. פלורנטין כזה. היופי נגלה כשעולים בה למעלה, לגבעה או למבנה. זה לא חייב להיות האקרופוליס, גם גבעת הזאבים, פילופאפוס, אראופגוס או אפילו גג מלון מעוצב יספקו לכם תצפיות מרהיבות במיוחד. ברגעים האלה מבינים את העיר.
כיכר אומוניה, מהגג של מלון בראון אקרופול. צילום: מייק ציטיאס
ועוד כמה קטנות:
אם נכנסתם לשירותים ולא מצאתם ברז לשטוף ידיים, הסתכלו למטה. לרוב יש דוושה
היזהרו כשאתם חוצים את הכביש. כן, גם כשירוק.
אם אתם חוששים שתעקצו במוניות – הורידו את אפליקציית beat. גם הרכבת התחתית מומלצת.
אין צורך לעשות חבילת גלישה בארץ או בשדה. מחוץ לכל מטרו עומדים נציגים של חברות סלולר ומציעים סימים במחירים מצחיקים.
אף פעם אל תבקשו פה קפה טורקי. רק קפה יווני.
היינו האורחים של רשת המלונות "בראון" הפותחת בימים אלה את מלון "לייטהאוס" בבירה היוונית
אף אחד לא אוהב תיירים, בעיקר תיירים לא אוהבים תיירים. ב־2018 התרוצצו ברחבי העולם יותר ממיליארד תיירים והם רצו רק דבר אחד: לא להיות תיירים. רק לא להיות תיירים. כי תיירים, כידוע, הם צורת קיום עדרית וקולנית, אבודה תמיד וחסרת מושג. אנחנו לא כאלה. אנחנו רוצים להכיר את המקומות של המקומיים, לישון במיטות של המקומיים, לאכול את האוכל של המקומיים. אנחנו רוצים להרגיש כאילו השכונה בברלין שהשתקענו בה לשבוע היא השכונה שלנו. אנחנו רוצים להכיר את הסודות המקומיים, את העיר הסמויה מעין, את החוויה שתיירים אינם חווים.
הבעיה היא ש"אנחנו" זה בעצם כולם, והאמת היא שאין יותר סודות, לא באמת. אין סוד אורבני שכמה שעות של חפירות בגוגל לא יחשפו. עם גוגל מאפס בכף היד, אין יותר ללכת לאיבוד בעיר זרה. עםAirbnbבכיס, כל שכונת ג'נטריפיקציה תוססת בעולם יכולה להיות השכונה שלנו. סך כל הידע האנושי, המסתכם בשלל אפליקציות, יכול לסייע לנו לאתר בשניות את המסעדה והבר והמועדון הכי לוהטים בסביבתנו גם ללא כל הכנה מוקדמת. אם כולם יכולים לקבל את "החוויה המקומית", היא הופכת לעוד מתקן בפארק השעשועים של החיים.
אנחנו תיירי אלגוריתם, לא טובים בהרבה מהורינו ששוטטו בעיניים פעורות בטיימס סקוור עם מצלמה ענקית על הצוואר וחולצתI<3NY, ואנחנו רוכשים חוויות תיירותיות שהונדסו טכנולוגית כך שייתנו לנו את התחושה שאנחנו לא כמו התיירים "ההם". אבל אנחנו כן. ההבדל המרכזי, וזה אולי הכי חשוב, הוא שכיף לנו בטירוף. משימות תיירותיות שבעבר היו דורשות משאבים נפשיים אינסופיים הפכו לפעולה קלילה שאפשר לבצע תוך כדי שהות ביעד הנבחר, כמעט באותה נונשלנטיות שאנחנו מורגלים לה בבית. כל העולם פלורנטין פינת סמטת הר סיני.
לא תתפסו אותנו עומדים בתור ללובר או מתרגשים למראה הביג בן, אבל אנחנו יכולים להרצות לכם באריכות על הקינוחים הכי שווים בברלין, חנויות הווינטג' הכי מגניבות באמסטרדם, הטאפאס הכי חדשני בברצלונה והמסיבות הכי מקורחנות באיביזה. אירופה הסודית שלנו אינה סודית כלל, כל אחד יכול למצוא אותה, אבל בשביל זה צריך לחפש ולמי יש כוח לחפש? לאף אחד. שלחו לינק, באימא שלכם. וכך במקום להסתובב בעולם עם מדריך לונלי פלאנט עב כרס, אנחנו משוטטים בו חמושים בלינקים "הכי טובים" מהסוג שאתרTime Outהמתחדש עמוס בהם. כנסו כנסו, לפחות חסכנו נייר.
)ירון טן ברינק)
פורטו
Guindalense Football Club
זה לא מה שאתם חושבים. הבר התחיל במקור כמקום מפגש לאוהדי כדורגל, אבל היום הוא אחד מהמקומות הכי מגניבים ונחשבים בעיר. הבר, הממוקם בשכונת Fontainhas, הוא מקום של מקומיים. יש בו מסיבות מעולות, הבירה באירו והמוזיקה טובה. כיף שגילינו אותו.
Escada dos Guindais, 4000-279
https://www.instagram.com/p/Bwt8rhGBDXs/
נקודת התצפית Virtudes
אחת הנקודות היפות לראות בהן שקיעה בעיר, מעל נהר הדורו. זה מקום אליו מגיעים המון חבר'ה מקומיים ורק לאחרונה תיירים מתחילים לגלות אותו. מי שרוצה להרגיש אווירה מקומית או להכיר צעירים שחיים בעיר צריך לסמן את היעד הזה.
מסעדה עם אוכל איטלקי ברמה גבוהה מאוד, אבל מה שהכי חשוב הוא שמדובר במסעדה שאליה מגיעות הרבה משפחות איטלקיות לארוחת ערב. יש מעט מאוד תיירים שמבקרים שם והרבה מקומיים, אז האווירה אותנטית.
אוסף פרטי בתוך בניין מגורים רגיל שהוסב לתצוגה במרכז העיר, עם כניסה חינם. הפוקוס של האוסף הוא על אמנות אסלאמית, עם שלוש קומות שלמות רק עבורה. מדובר ברמה גבוהה של מחקר, ארכיון, הנגשה, אוצרות והצגה של אוסף היסטורי, והכל יפה כל כך – כמו קורס מזורז בהיסטוריה של האסלאם. המקום הוא גם דוגמה קלאסית לתרבות הציבורית הדנית: מוסד שברור שנשפך עליו הר של כסף ותשומת לב, אבל הכל בו קטן וצנוע, בדיוק במידות הדרושות ולא יותר מזה.
אין סודות באמסטרדם. הסודות הכי גדולים של העיר נחשפו כל כך הרבה פעמים בידי כל כך הרבה תיירים שזה קצת כמו לחפש סודות בדיסנילנד. אבל מחוץ לעיר, מרחק שעה של דיווש אופניים נמרץ צפונה, נמצא הפארק הלאומי של אגם ה־Twikse הצונן, מקום שבו רגל תייר לא דרכה ואתר מושלם לפיקניק, קמפינג וטבילה הגונה בימי החמסין של יולי ואוגוסט.
כולם מכירים את הוונדל פארק. מעטים מכירים את הבונקר שמתחתיו. הוא נבנה ב־1947 כמקלט אטומי ציבורי, אך כבר בפיפטיז הפך למרכז תרבות צעירה, בסיקסטיז הופיעה בו להקה אנונימית יחסית בשם פינק פלויד וכעבור שנים של הזנחה וכשלונות הפך ב־2011 למרכז מרשים של תרבות פאנק ונויז, אמנות, יוגה ומדיטציה המתופעל כולו בידי מתנדבים ללא מטרות רווח. הכניסה תמיד חינם, תרומות מתקבלות בברכה.
Hearth
מסעדה צמחונית עם אפשרויות טבעוניות. היא אמנם נמצאת בשוק אלברט קאופ המפורסם אבל אינה מוכרת מאוד. המקום ירוק ומלא באור, כיאה למסעדה ששמה הוא שילוב בין "לב" ל"כדור הארץ" ושמה דגש משמעותי על אקולוגיה.
בר מקומי שאליו תושבי האזור מגיעים לתפוס צ'יל בימים החמים. המסורת היא של ישיבה על גדות המים או על רהיטי יד שנייה ומדי פעם לקפוץ למים להתרענן. הספוט הזה רחוק מהמרכז המתויר ועל כן אהבנו אותו כפליים. תוכלו גם לאכול שם תוך כדי כל העיסוק הזה בשמש, מים ואנשים יפים מהולנד.
Dijksgracht 4, 1019 BS
Skate cafe
בר־מסעדה שווה מאוד. בפנים יש חצי בריכה של סקייטבורד ובחוץ מגרש קטרגל קטן. כל לילה יש שם אירוע אחר והמוזיקה מגוונת.
Gedempt Hamerkanaal 42, 1021 KM
Loetje
הסטייק הכי טעים בהולנד. כל המקומיים יודעים את זה, התיירים פחות. זאת רשת שהתחילה עם סניף אחד קטן וגדלה, ובכל זאת כולם מגיעים לכבוד הסטייק שלהם עם הרוטב המעולה.
Stationsplein 10, 1012 AB
Ton Ton West
שימו לב: זה מידע מהפכני שיכול לשמש אתכם לדייטים א־לה קומדיה רומנטית. מדובר בבר שנמצא בתוך הווסטרפארק במערב העיר וכולל משחקי ארקייד כמו הוקי אוויר או משחקי יריות למקרה שהדייט מסלים. האזור עצמו מלא בברים ומסעדות שתיירים לא מכירים.
Polonceaukade 27, 1014 DA
Kartika
מסעדה אינדונזית מקסימה. לא ברור אם האנשים שטסים לאמסטרדם לעשן יודעים את זה אבל המטבח ההולנדי מושפע מהמדינות שהולנד כבשה בתקופת תור הזהב הקולוניאלי שלה. ההולנדים לוקחים טייק אוויי של המטבח הזה כמו שאנחנו רגילים להזמין הביתה קוסקוס או חריימה כשאיפה לחיים חמימים יותר.
Overtoom 68IV, 1054 HL
Kure Jan Strand
פארק נחמד בצפון העיר. בכלל, צפון אמסטרדם כמעט אינה מוכרת לישראלים. יש באזור הרבה פארקים יפים ויש מצב שהפארק הזה הוא היפה ביותר שבהם.
Noorderlaaik 1, 1511 BX Oostzaan
Café Brecht
בית קפה/בר ממש במרכז העיר בהייניקנפליין, אבל איכשהו רק המקומיים מבלים בו. זה מקום אדיר עם שיק של סלון גרמני, קומפלט עם נקניקיות שמנות וגבינות מסריחות ומשקאות אלכוהולים מיוחדים שנגנבו מתרבויות חמות יותר כמו סנגל. הם מכניסים למוסקו מיול שלהם מלפפונים והרבה ג'ינג'ר ומגישים קוקטיילים מרעננים של סודה, אשכולית אדומה ורוזמרין, לצד קומבינציות מפתיעות עם אגוז מוסקט ומי זהר.
Weteringschans 157, 1017 SE
Hortus Botanicus Vrije Universiteit
גן בוטני קטן וחינמי שממוקם סמוך לאוניברסיטה ולבית חולים, אבל גם קרוב לתחנת Zuid. יש בו גן יפני, חממות של צמחייה מדברית וטרופית, שבילים קטנים ונפלאים בין במבוקים ופעמוניות, והוא מוקף מים. במרכז הגן יש מדשאה עם מזרקה קטנה והרבה לונגים שאפשר להיזרק עליהם ביום שמשי. זו פנינה מיוחדת מאוד באמצע אזור קצת יותר מסחרי של העיר, אז זו הפוגה ברוכה. לוקח לפחות 45 דקות לראות הכל, אז אף על פי שהשטח קטן, השיטוט בהחלט מוצדק.
חנות ענק שמספקת כמה צרכים במקביל, כך שלא חייבים להחליט אם רוצים לקנות מתנות מפוצצות סטייל או לשבת לאכול ולהירגע. הקפה מעולה, המנות טעימות, החנות כוללת חפצים שווים לבית, ויש אפילו מרפסת כיפית לרבוץ בה.
Tempelhofer Ufer 1, 10961
Hallesches Haus
Holzmarkt Pampa
מקום מדליק על הנהר ומהבחינה הזאת הוא כמעט כמו בילוי בחוף ים. יש שם מאפייה, בר וחצר קהילתית, אווירה טובה והופעות חיות. בימי שבת הם גם מקיימים שוק. מקום מושלם להתרווח בו, לשבת על קצה הנהר עם ספר או עם פיצה (או עם שניהם) וליהנות מהנוף.
גינה קהילתית שיש בה גם שוק פשפשים חמוד ושסמוכה לחנות יד שנייה ובר. אם כל זה לא הדליק אתכם יש שם גם דוכן תירס. אם אתם אנשים של ירוק בעיניים, עציצים ועצים ומחפשים חוויות פשוטות של טבע עירוני זה בדיוק המקום בשבילכם.
Prinzenstraße 35-38, 10969
Modulor
חנות יצירה עצומה לאמנים עם פוטנציאל רכישות שווה במחירים זולים. אפשר גם למצוא שם אביזרים ודברי נוי מדליקים לבית. זה כאילו יולטה מכיכר מסריק ואיקאה עשו ילד, רק שזה בברלין. אנחנו רוצים הכל ומייד.
Prinzenstraße 85, 10969
ZAZZA Kaffeehaus
קפה מעולה ובראנץ' מטריף לאנשים עם עיניים גדולות ואפילו נעים לשבת בחוץ. אם תהיו ילדים טובים אולי גם תקבלו את הביצה הקשה שלכם עם ציור משעשע על הקליפה. אם תסתכלו סביב ותלכו קצת באזור תמצאו עוד בתי קפה היפסטריים, אם אתם בקטע של סבב קפה בלתי נגמר בעיר.
Schönleinstraße 7B, 10967
https://www.instagram.com/p/BxmsrDco_2S/
House of Small Wonder
המקום הזה מספק ארוחות בוקר שהן בגדר המלצת חובה. מאפים ופירות טריים ויפים, עוגות, סנדוויצ'ים וביצים עלומות. אם חשקה נפשכם בארוחה אחרת ביום אפשר גם לאכול שם ארוחת צהריים או ערב, לא נשפוט אתכם.
Johannisstraße 20, 10117
DUDU
כל זמן הוא זמן סושי, בטח במסעדת הפיוז'ן האסייתית הזאת. סגנון הישיבה הוא בשולחנות ארוכים והעיצוב ניטרלי, נקי ועושה חשק. תמצאו שם גם מרקים, ראמן, סלטים אסייתיים וקוקטיילים, כי כל זמן הוא זמן קוקטייל.
המקום הזה לא ממש מתחבא, אלא אם להיות בשרלוטנבורג זה להתחבא. אבל בעיר מפוצצת באמנות והיסטוריה גרנדיוזית, מוזיאון שמוקדש כולו לצילום הוא בשורה מרעננת.
Hardenbergstraße 22-24, 10623
Caseta de nines del Putxet
בית קטן משובץ באבני פסיפס צבעוניות שנבנה בסוף המאה ה־19, שממנו אפשר ליהנות ממראה העיר, בקרבת Jardins de Mercè Rodoreda. כל האלמנטים המקוריים נותרו בעינם, והמקום מטריף במיוחד לילדים, אבל לא רק.
Quinto Cuarta
מסעדה סודית במיטב הטרנד – לא תמצאו באינטרנט כתובת ולא תפריט, אבל אם תשלחו מייל ליזם הפרויקט אלסנדרו קסטרו (quintocuartabcn@gmail.com), שיוצא בכל בוקר לקנות מצרכים כדי להכין מעדנים איטלקיים כיאה למוצאו הסיציליאני, אולי תקבלו הזמנה לארוחה.
לונדון
Pleasant Lady
בדוכן הזה בסוהו מוכרים קרפים סיניים מלוחים העונים לשם Jiang Bing. מדובר במנת רחוב אהובה בצפון סין, שמהווה ארוחת בוקר פופולרית, ומשלבת בין טעמי ביצה מטוגנת, רוטב בוטנים, עשבי תיבול ומילוי בשרי מעניין. טעימה ממכרת ומיוחדת.
23 Greek St, Soho, W1D 4DZ
Homeslice Neal's Yard
אחת הפיצריות המיוחדות בלונדון נמצאת בסמטה האינסטגרמית Neal's Yard בקובנט גרדן. הפיצה נאפית בתנור לבנים אמיתי. מומלץ לבלוס לצד בירה קרה ולא לשמור את הסוד לעצמכם כי כל מי שטעם היה אסיר תודה פלוס.
13 Neal's Yard, WC2H 9DP
Nautilus
בשכונה צפונית, באזור לא מתויר, חבויה כפנינה מסעדת פועלים שמתמחה בפיש אנד צ'יפס. העיצוב פשוט, השולחנות מעץ, ומסביב סביר שתתקלו בתושבי השכונה.
27-29 Fortune Green Rd, West Hampstead, NW6 1DU
התעלה בקינגס קרוס
על גדת הריג'נטס קנאל כמה מאות מטרים מתחנת קינגס קרוס קם לא מזמן מרכז בילוי באתר תעשייתי ישן בשם Coal Drops Yard. האווירה יאפית מאוד והמקומות שנמצאים שם הם לא שוס גדול, אבל ליד הגשר שעובר מעל התעלה יש מדרגות רחבות שעליהן יושבים מדי ערב לונדונים שסיימו לעבוד עם בירה וצופים בברווזים שטים לאטם. שווה יותר מעוד בילוי בפאב בריטי רגיל.
Stable St, Kings Cross, N1C 4DQ
(צילום: Getty Images)
Pages
חנות ספרים מוקפדת ומהממת שמורכבת אך ורק מספרים של סופרות ומשוררות. אם זה נשמע לכם מוגבל זה מעיד רק עליכם, והשיטוט במדפים הוא חוויה חשובה בעיקר לגברים.
5 Cheshire St, E2 6ED
House of Dreams
ברחוב בעל מראה רגיל לחלוטין במזרח דליץ' נמצא בית חימר משונה. האמן סטיבן רייט שאחראי על עיצוב המקום מממש בו את הקונספט "האשפה של אדם אחד הוא האוצר של אדם אחר". קירות המקום מכוסים באינספור דברים שהוא אסף – מבובות נטושות עד במכסים של עטים, שביחד יוצרים פסיפס קיטשי מרהיב שפתוח להנאת הציבור רק מספר ימים בכל שנה.
מבחוץ הבית הזה נראה כמו כל בית אחר ברחוב לא מרשים במיוחד בלונדון, אבל כניסה אליו תשאב אתכם היישר לתקופה הויקטוריאנית. פנים הבית כמעט לא השתנה מהתקופה שבה גר בו המאייר אדווארד לינלי סמבורן שחי שם עד שלהלך לעולמו ב-1910. דורות שגרו שם אחריו כמעט ולא עשו שינויים ואפילו לא זרקו את הניירת המשפחתית שהושארה. עדות חייה לאסתטיקה של מעמד הביניים בקנסינגטון באותה תקופה.
18 Stafford Terrace, Kensington, W8 7BH
https://www.instagram.com/p/BxfmzGHAJLA/
סידנהם היל ווד
אפילו בשיא הקיץ, כשכל פיסת דשא ירוקה כבר נתפסה על ידי לונדונים צמאי שמש, עדיין ניתן למצוא מקומות שקטים, כמו הדונם הזה של חורש צפוף עם שבילים מצטלבים, שהוא השריד האחרון ליער העתיק שכיסה בעבר את כל שטחה של לונדון. אם נכנסים עמוק מספיק אל תוך היער, נתקלים במה שנבנה כדי להיראות כמו שרידי מבנה וויקטוריאני.
ורשה
Pardon, To Tu
בר מיוחד שמשלב אירועים תרבותיים בתחום המוזיקה, סדנאות לילדים, מפגשי קריאה, מופעים, חנות ספרים, חנות תקליטים וחנות יין.
Aleja Armii Ludowej 14, 00-637
https://www.instagram.com/p/BipeqDnB8JA/
Bliżej – Klubokawiarnia
מקום חדש יחסית שמשלב קפה אוכל ואירועים תרבותיים. כדי להגיע אליו צריך לקחת רכבת תחתית כי הוא לא ממוקם בלב העיר. במקום יש הקרנות קולנוע באוויר הפתוח, חצר עם כיסאות נוחים ושמיכות ובעיקר הרבה מקומיים מגניבים. התפריט הוא – הפתעה – בסגנון מזרח תיכוני ומתאים גם לצמחונים.
בית קפה שממוקם בגטו קרקוב, במה שמוכר בשם כיכר הכיסאות. למרות המיקום באתר מורשת מוכר, קל לפספס את בית הקפה הזה כי הוא קטן. מדובר בבית קפה מקומי סטנדרטי אבל אפשר לבלות בו עם מקומיים בזמן שאלו קוראים את העיתון שלהם, מדברים ביניהם או עובדים על הלפטופ.
Plac Bohaterów Getta 2, 30-547
Forum Przestrzenie
מתחם מדליק שהוקם בתוך מלון פורום שהוקם בתקופת הקומוניזם וננטש מאז. למה פורום? כי הוא מורכב מחללים שונים, בהם בר, בית קפה עם אוכל לא יקר מדי ואזור עם חצר תחת כיפת השמים. יש שם הופעות, שוקי אוכל, אירועי אופנה ועוד. זה המקום ללכת אליו אם אתם סקרנים לגבי מה עושים מקומיים בקרקוב.
כמו בתל אביב, גם בפריז כמעט לא נותרו ברים הנאמנים לפורמט השכונתי המקובל – רק שתייה, תקלוטים חובבניים של הלקוחות הקבועים, ולעתים אדם או שניים שמופיעים עם גיטרה ומיקסר לעיני ארבעה אנשים. במובן הזה הפופ אין הוא דינוזאור ותיק ונדיר בעיר, שכן הוא שורד בתצורתו האינטימית בלב פריז מאמצע שנות ה־90 ומעולם לא הוכתר כ"מוסד" ולא הכניס לתפריט אפילו צ'יפס. הבירה (תוצרת המקום) לא יקרה, ומסורת קבועה של במה פתוחה בימי ראשון תציל כל דייט נבוך בזכות חוסר המודעות העצמית של אחרים.
105 Rue Amelot, 75011
Lavomatic
הבר הזה מתחבא בתוך מכבסה. איך זה פועל? אחת הדלתות של מכונות הכביסה במקום היא בעצם דלת לבר אליו עולים במעלה מדרגות. מה? כן.
30 Rue René Boulanger, 75010
L'Épicier
בר שממוקם בתוך מכולת עם מוצרי מזון של מהגרים כמו קוסקוס, תבלינים, קופסאות שימורים או סולת. עדיין יש לקוחות שקונים שם מוצרים רגילים בלי לדעת את הסוד שהמכולת הזו שומרת. כדי להגיע לבר צריך לדחוף דלת סתרים מיוחדת במדפים של הקוסקוס. יא מאמא.
24 rue Notre Dame de Nazareth
Baranaan – Cocktail Bar & Restaurant
אם לא מיציתם את הקונספט של ברים בהסוואה, הבר הזה חבוי בתוך מסעדה הודית וצריך להיכנס לשירותים כדי למצוא את הכניסה שלו, שמדמה כניסה לתוך קרון רכבת נוסעת בהודו. לא התגעגענו לנסיעה ברכבת הודית אבל אם נשיג מזה קוקטייל שווה אז סבבה.
בר שכונתי שמנוהל על ידי אלג'יראים ותוניסאים מתוקים שמוכר בירה והמבורגר בזול, זול מאוד. תביאו איתכם תמונת פספורט אם יש לכם חשק להטביע חותם בפריז כי קירות המקום מלאים בתמונות של האנשים שביקרו בו.
מסעדה סינית פשוטה וטובה שמתמחה בנודלס. האוכל זול, טעים וטרי והנראות של המסעדה מזכירה את המקומות הסיניים בתל אביב. כיף גדול.
95 Rue Beaubourg, 75003 Paris
Pigalle Basketball
נשמע כמו המלצה תמוהה, אנחנו יודעים, אבל מדובר במגרש כדורסל צבעוני ומרהיב ביופיו, סמכו עלינו. אז אם בא לכם סטורי חמוד תעברו שם, מה אכפת לכם.
17 Rue Duperré, 75009
(צילום: Getty Images)
Miss Ko
מסעדה אסייתית שאפשר להתפנק בה על קוקטיילים מיוחדים ועל מנות אסייתיות מעולות. זהירות! לא לגלול יותר מדי את התמונות בפיד הפייסבוק של המקום, זה גורם לריור קשה.
גינה שנמצאת מאחורי הסקרה קר, בסמוך לכרמים של מונמרטר, שהייתה בעבר חלק מאדמה חקלאית זנוחה שהשתלבה חזרה אל הטבע. עצים, צמחים ופרחים נשתלו והתפשטו במקום באופן עצמאי, הרבה לפני שעיריית פריז החליטה ב-1987 להפוך את פינת החמד לגינה רשמית.
17 Rue Saint-Vincent, 75018
מוזיאון זאדקין
אחד המוזיאונים האינטימיים והסודיים ביותר בפריז, שמציג גם שפע של אומנות מודרנית. במבנה, אשר במקור היה ביתו של האמן הרוסי הקוביסטי אוסיפ זאדקין והוסב למוזיאון ב־1932, נותרה הרוח של האמן ואשתו הציירת ולנטין פראקס שחיו שם למעלה מ־40 שנה.
חנות יד שנייה עם מותגים ותיקים במחירים נוחים. החנות נקייה, נעימה ומסודרת ולחובבי הז'אנר יש פוטנציאל למצוא שם בגדים שווים.
Hornsgatan 75, 118 49
Hornstulls Strand
מדשאה ליד הים ונקודת תצפית נהדרת לבלות בה. המקומיים קוראים לה חוף – נו טוב – וכשמזג האוויר טוב הם מתארגנים על יין וגבינות ועושים שם פיקניק מהבוקר עד אחר הצהריים. בול למי שמחפש וייב מקומי.
מקום חמוד, מואר ומתוק לארוחות בוקר או לעצירת קפה אם אתם בסיבוב שופינג. אפשר למצוא שם ברוסקטות שוות, ביצים עלומות, מיץ סחוט, סלטים ומתוקים שכיף להתפנק עליהם בבוקר (או בכל שעות היום).
אם במקרה תזדמנו לסינגפור בחודשיים הקרובים, אל תחמיצו את החמידות הבאה. בית קפה שמוקדש כולו לאחת הדמויות המצוירות האהובות בעולם נפתח שם בינואר ויפעל עד סוף חודש מרץ. המנות הן חלום אינסטגרמי למהדרין, כשהתפריט איננו מוגבל לטעמים מתוקים בלבד.
אם להאמין לדיווח של כתבת Business Insider שביקרה במקום, האוכל טעים ברובו והמשקאות "פחות סוכרתיים ממה שהם נראים". את התפריט עיצבה אמנית אוכל בשם שירלי וונג (המכונהLittle Miss Bento) והוא משלב קינוחים צבעוניים ומנות עיקריות, בהן פושין מאורז מכורבלת בחביתה עם "מצעים" מרוטב קרם סלק, לחמניות מאודות עם דמות החתולה ושרימפס-בורגר עם לחמנייה חתולית למראה. הקינוחים והמשקאות מרהיבים – קחו למשל את ארוחת ההמבורגר הזו שהיא בכלל עוגה:
החתולה פושין (כן, חתולה ממין נקבה) נוצרה על ידי קלייר בלטון ואנדרו דאף בשנת 2010. מדמות קומיקס אינטרנטי היא הפכה למותג ענק עם סטיקרים לצ'אט של פייסבוק ואינספור מוצרים נלווים. בית הקפה בסינגפור הוא הראשון בעולם שמוקדש לה ואחראית לו רשת בשם Kumoya, שכבר עשתה דברים דומים עם מותגים כמו דובני אכפת לי והפוני הקטן. הרשת לא לבד וברחבי מזרח אסיה, והעולם בכלל, יש לא מעט עסקים דומים סביב דמויות מצוירות:
