בישראל תמיד אוהבים לפתוח שולחן. שימו לנו מזטים, סלטים, פיתות וניגובים, העיקר שיהיו צלחות קטנות והרבה מהן, כי אין שמח יותר בלב מלמתוח את היד לקצה השני של השולחן בשביל להגיע לחצילים. לשמחתנו, בשנתיים המקומות גם מקומות חדשים החלו להבין זאת, כך שבתקופה המוזרה הזו איכשהו קיבלנו כמה מסעדות חדשות שמתאימות בול לשולחן עמוס במלא קטנות. אלו המקומות שהכי שווה לפתוח בהם שולחן ברחבי תל אביב. רגע, הגיעו הסרדינים או ששכחו אותנו?
>>אזעקת אמת: סוף סוף יש דונאטס נורמלי, טרי ומוצלח בתל אביב

גיטה

סממן מובהק לשיאה של התופעה הנוכחית שמגדירה מחדש את המושג הכה ישראלי "פתיחת שולחן". בתפריט צלחות קטנות ממולאות בכל טוב דוגמת סלט עגבניות חריף, מנגולד מבושל בלימון ובשמן זית, סלט רוקט וסומאק, חומוס גרגרים, פיתות ופלאפל – והם רק הסיפתח לשיפודים המופלאים שיוצאים מהגריל: שיפוד כנפיים מסקרן, שיפוד שייטל חלומי, שיפוד קבב ושפע מובטח.
לוינסקי 39 תל אביב

מפגש שאבי

חמארה בלתי רגילה שנפתחה ברביעיית פלורנטין, ולמרות היותה המצטרפת האחרונה לרשימה, יש כאן אווירה נעימה, מוזיקה ערבית עדכנית ברקע ובעיקר אוכל מצוין ובלתי שגרתי שמשלב טעמים חמימים של בית עם טכניקה מורכבות יותר. מאחורי מפגש שאבי עומדת דניאל שמיר, שמבשלת מנות ערביות וים תיכוניות מהמטבח עליו גדלה, ומוסיפה להן אינטרפרטציה אישית. מתחילים בפתיחת שולחן נדיבה שכוללת מאזטים מבוססי ירקות (6 סלטים ב-64 ש"ח), ואחריהם יגיע קסם – ביסים אדירים ותבשילים מיוחדים שמתבשלים על הסירים שעות ארוכות. יאללה אודרוב.
המעון 5, רביעיית פלורנטין, תל אביב

השחף

מהמסעדות המדוברות של העונה האחרונה, ולא בכדי – אי אפשר להתעלםמקיר הפסיפס המרהיב שנמצא בחזית המסעדה, עליו אמון האמן אורן פישר, ואי אפשר להתעלם גם מפתיחת השולחן הנדיבה שהמקום מציע. בלי יותר מדי דוואינים תמצאו שם שלל מזאטים שמנגבים בלחם לבן, וכן מנות דגים ופירות ים טריות, מצוינות ובמחירים הוגנים. לפתיחת השולחן האולטימטיבית נמליץ על צזיקי, צ'יפס, סלט סלק, איקרה נהדרת, חריפים וחמוצים. משם מגבירים עם דגי חכה מטוגנים, תמנון על הגריל ועוד ממה שיצא מהים באותו הבוקר.
הרצל 22 תל אביב

אולימפוס

אולימפוס היא המסעדה הוותיקה ביותר בתל אביב, כך שיש מאחוריה 113 שנה של פתיחת שולחן כהלכתה. מי שלימדה את כולם את תורת פתיחת השולחן ממשיכה במשימה בהצטיינות, במרץ וכמובן כיד המלך. השולחן מתמלא אט אט בצלחות קטנות של חומוס, צזיקי, טחינה, קציצות פארסה לימוניות, במיה, פאבה, סלט יווני, סלט גזר וסלרי מסורתי ועוד ועוד ועוד. אחרי הפתיחה המרשימה הזו סביר להניח שכבר תהיו די שבעים, אבל לא באמת תרצו לסיים ארוחה באלימפוס בלי ממולאים מכל המינים, שישליק והמוסקה הכי טעימה בארץ.
קרליבך 7 תל אביב

מפגש רמב"ם

אבירם כץ והחבר'ה מהבסטה ארגנו במפגש רמב"ם פתיחת שולחן מהסרטים. במקום קיימת אווירה עממית ושמחה, כהולם ללוקיישן בשוק הכרמל, והשווארמה היא מלכת החגיגה כמובן, אבל אם תשבו במקום תוכלו לעשות פתיחת שולחן כמו שצריך עם לא מעט סוגי סלטים דוגמת סלט סביח (מכורים!), סלט עשבים מופלא, סלט שווארמה טעים ברמות וגם צלחות קטנות בדמותן של: צזיקי, חריפים, ביצה קשה, עמבה, פיתות. בערב מצטרפים גם שלל שיפודים מהגריל, למי שבמקרה לא בוחר בשווארמה, והשולחן נפתח עד לקצה נחלת בנימין.
רמב"ם 3 תל אביב

שישקו

קשה לשכוח את הימים שהיינו פותחים שולחן במסגרת בראנץ' שיכורים בשישקו בסמטת הר סיני. מאז שישקו עברו לוקיישן, אבל פתיחת השולחן ממשיכה להשתבח ונותרה נדיבה, נעימה ומזמינה בהחלט. בימי השבוע יש גם האפי אוור שווה שנמשך בין 18:00-20:00, וכולל 30 אחוז על כל התפריט, כך שאם תכננתם גם ככה למלא את השולחן, עכשיו אתם יכולים לעשות זאת בריבוע. מזאטים מכל טוב הארץ בנוסח בלקני כמו סלט חצילים שרופים, צזיקי עם אגוזי מלך, כבד קצוץ עם חזרת לבנה, פלפלים חריפים עם פטה וחלה כה נימוחה לנגב בה את הכל ולקוות לטוב. כל זאת משמש פתיח מופלא לקבב הבולגרי, לקלמארי המטוגן ולקציצות דגים. שיכורים לנצח.
הכובשים 48 תל אביב

הזקן והים

מסעדה יפואית נפלאה שהפכה למיתולוגיה בזכות פתיחת השולחן הנודעת שלה, הכוללת לא פחות מ-22 מזאטים טריים ומתובלים היטב. הם מלווים בלאפות, פיתות ועוד פחמימות שיוצאות ישר מהטאבון שעושות לנו שמח בלב ובבטן. היופי שכל ההתחלה הזו כלולה במחיר של המנה העיקרית, שם כבר תמצאו שלל דגים, פירות ים ובשרים מברבוניות או לוקוס מלכותי, ועד שרימפס בחמאה ושום או צלעות כבש. ללא ספק פתיחת השולחן הכי מרשימה בעיר, והנוף של הים ממול הוא כבר בונוס.
קדם 85 יפו

האחים

האחים יותם ואסף דוקטור לימדו אותנו מהי פתיחת שולחן, שכולה על טהרת התוצרת המקומית. סלטים טריים מערוגות מקומיות, שיפודים מהגריל ממשקים כחול לבן, דגה טרייה והקפדה על חומרי גלם איכותיים ומעניינים בנוסח ים תיכון. בתפריט יש הצעה אידאלית שעונה לשם הפוליטי משהו (בכל זאת באחים דוקטור עסקינן) "תכנית החלוקה", ואכן מציעה חלוקה הוגנת ביותר של 3 מנות קטנות ב-54 ש"ח או 5 ב-82 ש"ח. נמליץ במיוחד על פריקי כרובית, פטה כבשים, מסבחה חמה או קישואים חמים ביוגורט. אופציה מזמינה נוספת היא צלחת שיפודים נהדרת עם ניגובים, ממרחים ולחם ב-299 ש"ח, וזו הדמוקרטיה שאנחנו נלחמים עליה.
אבן גבירול 26 תל אביב

גוגיס

בגוגיס יש, ללא עוררין, את פתיחת השולחן עם VFM הכי מוצלח בכל תל אביב, כך שכאן הכסף שלכם שווה יותר. תחילה מתחילים עם צלוחיות פתיחה במחיר מדהים שנע בין 6-14 ש"ח לצלוחית (איזו מילה חמודה זו צלוחית), ומציעות חומוס, טחינה, סלט ירקות קצוץ, צ'יפס ושעועית ירוקה. אחרי פתיחה ראויה ממשיכים לשיפודי שיפוד פרגית, לבבות, כבד עוף או מרגז ב-19 ש"ח (או אנטריקוט ב-26 ש"ח, למי שזכה בחישגד). אפשר ורצוי כמובן גם לדחוף את הכל לפיתה, ועדיין להישאר בטווח מחירים מפתיע שבין 27-36 ש"ח. כן, הבטחנו תמורה נאה, בגוגיס קיימו.
אלנבי 47 תל אביב

גרגר הזהב

אין הרבה תענוגות כמו לשבת בגרגר (ככה מכנים אותו הקבועים) בשוק לוינסקי בצהריי שישי עם שולחן מצויד בכל טוב הארץ לכדי פתיחת שולחן חגיגית למהדרין. יש שיקראו לה מסורת של שישי ישראלי, אחנו נקרא לזה פלורנטינינג. על השולחן תמצאו סלט שורשים טרי ובריא, סלט זוקיני רענן עם עלי נענע, חציל קלוי עם טחינה, מג'דרה בניחוח של בית, לביבות פקורה מתובלות היטב בנוסח הודי, פלאפל חמים הישר מהשמן וכמובן חומוס גרגרים ערב לחיך עם שפע פיתות חמימות לנגב בהן הכל. בשעות הערב בסניף הדיזנגופי תמצאו פתיחת שולחן משודרגת כבר עם מנות בשר והפתעות נוספות.
לוינסקי 30 // דיזנגוף 39 תל אביב

צ'יקטי

אולי זה לא המקום הראשון שיקפוץ לכם בראש שתחשבו על פתיחת שולחן, אבל משמעות המילה צ'יקטי אצל האיטלקים היא "צלחות קטנות", שבתרגום לישראלי אומר פתיחת שולחן, רק במבטא איטלקי ועם נימוס אירופאי. בצ'יקטי בהחלט עושים זאת לפי מיטב המסורת הוונציאנית, עם ארצ'יני מטוגנים, צלחת שלושה סוגי סלמי, צלחת חריפים, גבינות, פוקאצ'ה לטבול בה הכל ולהתנחם, סלט פנצנלה, ברוסקטה טרטר בקר וכמובן אפרול שפריץ צונן לרוב. צ׳ין צ׳ין!
יהודה הלוי 58 תל אביב

• אוכלים שותים
• מסעדות מומלצות
• צ'יקטי
• הזקן והים
• האחים
• גרגר הזהב
• שישקו
• מפגש רמב"ם
• אולימפוס

יוון מתרחקת. לא בגלל הפגנות וימי זעם שמנופחים בתקשורת הישראלית, אלא בעיקר בגלל מחירי הטיסות ויוקר המחייה. כשצריך להוציא מאות דולרים רק על כרטיס, וביוון בשיא העונה חם, יקר ולמקומיים אין יותר סבלנות – כבר עדיף לוותר ולהישאר בארץ במזגן. אספנו עבורכם את המנות שהכי מזכירות את הקולות של פיראוס, שחלקן מוגשות עם נוף לים. חיפשתם מנות יווניות בתל אביב? שברו צלחת ובואו איתנו.
>>סטייק האוס שנאמן לעצמו וקבב שנותן בראש. העיר של עומר לגזיאל

על סלט יווני דילגנו, כי עדיף להכין בבית – עגבנייה ומלפפון חתוכים לצ'אנקים, כמה עיגולי פלפל ירוק כהה ופרוסות בצל סגול, קצת זיתים וקצת צלפים ומעל פרוסה עבה של גבינת פטה, מעל זה שמן זית, מעט חומץ יין ואורגנו – והנה חסכנו לכם לפחות 50 ש"ח. חוץ מזה, בגרסאות שמוגשות בעיר יש רוקט, ארטישוק מוחמץ ושטויות שיגרמו לכל יווני התמוטטות עצבים. אנחנו לא נגד פרשנויות, אבל במקרה זה זה כמו לשים טחינה על גיוזה ולקרוא למנה פיוז'ן – פשע קולינרי עם תעודת זהות מזויפת. עזבו אתכם, בואו לאכול כמה מנות יווניות באמת מושלמות.

>> 18 מסעדות הדגים הכי טובות בתל אביב
>> המקומות הכי טעימים בשוק לוינסקי

1. פאבה ובשר מפורק | אוזריה

קוראים לה אוזריה, ובימים אלה ממש היא חוגגת יום הולדת 13, אבל אם נודה באמת, המסעדה האהובה בשוק לוינסקי אינה באמת בית מרזח יווני. במקום זאת, שפית אביבית פריאל מוסיפה השפעות מספרד שרק משדרגות את הטעמים, כמו במקרה של הפאבה – ניגוב מסורתי מאפונה צהובה חצויה, החומוס של היוונים אם תרצו. תוספת "בשר" מפורק של רידיפיין משלימה את המנה, ומקרבת אותה לגרסת המזה"ת לחומוס עם בשר, כדי שנרגיש ממש בבית.78 ש"ח.
מטלון 44, תל אביב

2. ספנקופיתה | קלמטה

המסעדה היוונייה הוותיקה מיפו העתיקה מככבת בכל רשימת המסעדות הכי רומנטיות/עם נוף/מול השקיעה, כי לפנורמה הכחולה שנשקפת מהחלון אין מתחרים בכל גוש דן. אחרי שנרגעים מהים וסירות הדייגים, אפשר למצוא בתפריט כמה פנינים אותנטיות כמו ספנקופיתה – מאפה בצק פילו פריך וזהוב במילוי תרד וגבינות פטה ומנורי. תוספת קולי עגבניות וביצה קשה אמנם קורצת לג'חנון של שבת בבוקר, אבל במקרה הזה היוונים מנצחים בגדול.52 ש"ח.
כיכר קדומים 10, יפו

3. גירוס עגל וכבש | סופלקיה גרקו

שף תומר אגאי שהקים את הפרויקט כבר התעופף לפרויקט אחר, אבל הסופלקיה נושאת עדיין את טביעת האצבע שלו, ואת התעוזה והאיזון מימי סנטה קתרינה. בגרסה שלו למנה היוונית האיקונית תמצאו נתחי עגל וכבש על פיתה יוונית קלויה ומרוחה בשמן זית ואורגנו, עם בצל ועגבנייה בגריל, סלסה ורדה ויוגורט שום־שמיר או טחינה – לא בדיוק כמו במקור, וגם המחיר לא דומה, אך במבחן התוצאה מתקבל יופי של ביס.78 ש"ח.
גרינברג 25, אזורי חן תל אביב

4. כדורי זוקיני | יאסו תל אביב

מאחורי הכותרת הפשוטה לכאורה מסתתר המאזה (מזאט, בתרגום משובש) המושלם, שמצליח לגנוב את ההצגה גם בשולחן עמוס צלחות ביוון: כדורי קישואים וגבינות פריכים בחוץ ורכים בפנים עם קרם פלפלים ושמנת חמוצה. קלאס באפס מאמץ, בפרט כשמישהו אחר מטגן.48 ש"ח.
הירקון 105 תל אביב

5. סובלאקי קבב | אלבי

עבור תיירים שמגיעים ליוון, סובלאקי הוא שם גנרי לבשר. אין לנו עם זה שום בעיה גם בתל אביב רבתי, במיוחד כשהסובלאקי קבב באלבי מוצלח כל כך: קציצות קבב עסיסיות עם עגבנייה ובצל חרוך על פיתה שסופגת את המיצים והופכת בעצמה לתענוג מושחת. במקום צזיקי תקבלו טחינה חצילים, מחיר פעוט תמורת קירוב לבבות. המחיר, לעומת זאת, פחות מקרב לבב.76 ש"ח.
עמיעד 14, יפו

6. קלמארי מטוגנים | שבתאי היפה

טברנה פשוטה ושמחה שממשיכה מורשת בת יותר מ-60 שנה באווירה שמזכירה מסעדות משפחתיות באיים. המזאטים והדגים נהדרים אבל לנו יש חיבה פרוורטית לקלמארי מטוגנים – מנה אהובה בטברנות ביוון, שהולכת מעולה עם בירה קרה או אוזו. כמה פשוט, ככה טעים.120 ש"ח.
הצורפים 38, יפו

7. מוסקה | אולימפוס

עוד מוסד אהוב שמזכיר בפשטותו ימים אחרים: אולימפוס החלה את דרכה בשוק לוינסקי בשנת 1932, ומאוחר יותר עברה למשכנה הנוכחי – אך הטעמים, האווירה ואפילו התמונות על הקירות לא השתנו. בתפריט יש מציאות נהדרות – אנחנו חותמים בעיניים עצומות על איקרה וקציצות פראסה – אבל המוסקה נחשבת ליהלום שבכתר, ובצדק. שכבות חצילים מטוגנים, בשר טחון ושמיכת בשמל רכה (ללא חלב מטעמי כשרות) עושים כבוד למורשת. המחיר מיושן בקטע טוב גם הוא.45 ש"ח.
קרליבך 7, תל אביב

8. ברבוניות מטוגנות | ברבוניה

נכון שזו לא בדיוק מסעדה יוונית, אבל ברבוניות מטוגנות הן מנה יוונית לכל דבר ועניין – ובמסעדת ברבוניה היא פשוט מושלמת: ברבוניות מקומחות ומטוגנות בשמן עמוק עם פלח לימון, וזהו. רק הים חסר, אבל יש דרך לפתור את העניין אם יורדים לחוף ומזמינים משלוח. תודו שזאת הברקה.110 ש"ח.
בן יהודה 192

• אוכלים שותים
• אוכל יווני
• אוזריה
• יאסו
• אולימפוס
• אלבי

לחברה המודרנית יש בעיה עם כבוד לזקני השבט שלנו. החדש והצעיר והמהיר והטרנדי תופס לא פעם את המקום של בעלי הניסיון, ומפעם לפעם אנחנו אוהבים להיזכר שיש המון מה ללמוד מהוותיקים – או במקרה של סצנת האוכל המקומית, המון מה לאכול מהם. בתל אביב יש כמה מסעדות שחצו את קו 80 השנה – מספר פשוט מדומיין בשוק שבו מקומות נסגרים על ימין ועל שמאל. היום אנחנו ממליצים על 3 המסעדות הכי וותיקות בכל תל אביב.לא מתאים לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> אסף גרניט, בוא ותאכל את הסנדוויץ' הזה ותגיד שאתה לא מתבייש

אולימפוס

למה כדאי:המסעדה היוונית-בלקנית הזו נפתחה ב-1932 בפינת הרחובות קישון-לוינסקי על ידי שלמה סטרומזה שעלה מסלוניקי, והייתה בית גידול לטבחים ומסעדנים רבים שהמשיכו אחר כך לפתוח מסעדות בלקניות משלהם כמו תרמית פרמידה. בשנות ה-90 היא עברה לידיו של סלוניקאי אחר, פפו נחמן שמנהל את המקום עם בנו וכלתו, ומכין את אותו אוכל ים תיכוני מסורתי עוד משנות השלושים.
מה טעים:יש לנו מילה אחת עבורכם: מ-מ-ו-ל-א-י-ם. על לא דבר.
אווירה:בת 93 שנים עם אפיל של מסעדת פועלים.
>> אולימפוס, קרליבך 47

מסעדת שמוליק כהן

למה כדאי:לא פחות מארבעה דורות בשלנים עברו במסעדה הזו, ותומר רוזין, הנין של רבקה (אמו של שמוליק כהן), הוא זה שמנהל את העניינים יחד עם אמו ציפי. ההיסטוריה המכובדת הזאת עשויה להסביר את קסמו של המוסד שמגיש אוכל יהודי מזרח אירופאי כמו בשטעטל, עם מפות לבנות מגוהצות, אווירה שמחה ותצלומים מפעם על הקירות שמזכירים לנו כי מדובר בפיסת היסטוריה מכובדת.
מה טעים:קלאסיקות מבית סבתא (לפחות סבתא כלשהי), כמו גפילטע פיש כהלכתו עם חריין, טשולנט, רגל קרושה לחובבים או סלט ביצים עם גריבלאך.
אווירה:בת 89 שנים, אבל שמורה כאילו אתמול ברחתם מאירופה.
>> שמוליק כהן, הרצל 146

קיטון

למה כדאי:מנשה קדישמן אמר על קיטון ש"כולנו הומלסים בנשמה וקיטון מזכיר לנו את הבית שאבד". הציטוט הזה מסביר הכל – את קסמה של קיטון, את העובדה שהיה למקום עבור תל אביביים של לפני קום המדינה, כבר אז, כפיסה נוסטלגית מבית שאבד, וגם את העובדה שהיא ממשיכה לשרוד גם היום באותה המתכונת.
מה טעים:כל הקלאסיקות של פעם – החל מקיגל, כבד קצוץ וצימעס, כלה בוורניקס רכים וממולאים תפוחי אדמה (אל תפספסו אותם) ועד טשולנט בשרי לפי הספר.
אווירה:בת 80 שנים, אבל מרגישה כמו בית. לפחות בית אשכנזי.
>> קיטון, דיזנגוף 145

• אוכלים שותים
• מסעדות
• אולימפוס
• קיטון
• שמוליק כהן

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: הקפה שהוא הרבה יותר משכונתי, הגינות הכי קהילתיות, התפריט הכי שחור, המסעדה הכי ותיקה, הארכיון הכי מנחם ועוד המלצות של תל אביבים על דברים שכדאי לאכול, לשתות ולעשות בתל אביב.

>> תקציר הפרק הקודם: הבריכה הכי טובה בארץ, מסעדת פתיליות בכפר שלם, קרואסון טבעוני מושלם

קפה // קפה שפירא

איתן ששון, השף של מסעדת גוצ'ה כבר כמעט 20 שנה, עם המלצה מרגשת על אחד המקומות הכי מיוחדים בעיר:
קפה שפירא הוא הרבה מעבר לבית קפה שכונתי. זה מקום שהוקם מתוך חזון של מקום מפגש לקהילה וליזמות, אירועים ודיאלוג, ואפשר גם ריקודים ומוזיקה. בפעם הראשונה כשהגעתי לשכונה, לפני חמש שנים, תהיתי לגבי ההיתכנות של המקום, אבל עם הזמן הבנתי שזהו המרכז הקהילתי של השכונה שכל הזמן מחדש ומתרענן – משבוע הספר דרך מכירות שכונתיות ועד מסיבת די.ג'יי מדי יום שלישי.רלב"ג 15// העיר של איתן ששון

הרבה יותר מבית קפה. קפה שפירא (צילום: יפעת יוגב)

ספוט // גינות קהילתיות

שלושה אזרחים ותיקים בתל אביב התאגדו ליצירת פודקאסט על הרפתקאותיהם בגיל השלישי והזכירו לנו איזה כיף זה גינות קהילתיות:
המגמה של גינות קהילתיות בעיר מאפשרת גם לאזרח הוותיק וגם לצעיר ליצור חיי קהילה תוססים סביב נושא משותף. במיוחד יש לציין את הגינה הקהילתית רידינג ברמת אביב, שם יש חורשה לכלבים, אפשר לעבוד בטבע, ואפילו יש קפה-פיצריה גרונמן עם תור לא קטן מדי יום. כנ"ל גם גינת דבורה בארון בלב העיר, עם גינה נהדרת, ארון נתינה ,מסיבת החלפות מדי סוף חודש ועוד// העיר של "בטל בשישים"

מסעדה // לונג סנג

השף דור דטנר, שמנהל קולינרית את מפעלות קבוצת סורה מארה (TGV), מסגיר את אחד הסודות הקולינריים האהובים עלינו:
סינית ותיקה עם וייב של פעם שאני מת עליה. אני יליד תל אביב ומכיר את המסעדה עוד מהמקום הקודם ליד כיכר האופרה. פעם אפילו חגגתי שם יום הולדת. יש שם שני תפריטים, אדום לכולם עם קלאסיקות ממסעדות סיניות מפעם ושחור למיטיבי לסת. אני מזמין כמעט אך ורק מהשחור, והמנה האהובה עליי היא double cooked pork – בטן חזיר עם כרוב ומחית שעועית מותססת חריף וכיפי. הקהל גם כן מגוון ויש בו לא מעט סינים שמזמינים מנות שאני אפילו לא יודע איך קוראים להן.אלנבי 44// העיר של דור דטנר

האגדה על התפריט השחור. לונג סנג (צילום: אנטולי מיכאלו)

חנות סטודיו // גרנות קרמיקה

טל ואלון בר, פודיז מוכרים בעיר, פתחו את D298, הקפה ספיישלטי הכי צפוני בעיר, ועכשיו אתם יודעים מאיפה הכלים הכי יפים שלהם:
האחים אמיר (שהוא גם מנהל בבית תאילנדי) ואיתן גרנות פתחו סטודיו לקרמיקה (גרנות קרמיקה),כזה שמשלב בין עבודת יד וייחודיות של הכלים שהם מייצרים למחירים שבעלי עסקים יכולים להרשות לעצמם. הם יתאימו את הכלים לצרכים הספציפיים של העסק, ויספקו כלים שיגרמו גם למי שמעדיף בדרך כלל לשתות בזכוכית, לנסות את הקפה שלו בספל// העיר של טל ואלון

מסעדה // אולימפוס

שף דור דטנר עם עוד המלצה קולינרית משובחת על המסעדה הכי ותיקה בתל אביב (92 שנים ועוד בועטת!):
קלאסיקה על זמנית. בעלי הבית תמיד נמצאים במקום, רואים את הלקוחות ומארחים. המשרדים של הקבוצה שלנו נמצאים ליד אז לפחות פעם בשבוע אני שם, יושב עם החבר'ה מהפרלמנט הקבוע. עבורי זו נגיעה של חופש ביוון, ארוחת צהריים זריזה וחוזרים לעבודה.קרליבך 7// העיר של דור דטנר

לוקיישן // שדרות בן גוריון

רון ביטרמן מככב בהצגה המאוד מומלצת "עד שהמוות יפגיש בינינו" ושולח אותנו למקום שבו קל להתאהב בתל אביב:
אחת הסיבות שאני כל כך אוהב לגור בתל אביב. שדרה ירוקה שמובילה לים עם בתי קפה, גני שעשועים ופסלי אמנות. אני מוצא את עצמי מתרגש לא פעם כשאני עובר שם ומתלהב כשמוסיפים עוד פינות ישיבה או פסל חדש כמו של בן גוריון ופולה// העיר של רון ביטרמן

פולה, תעשי לנו קוצ'מוץ'. הפסל של שירה זלוור, שדרות בן גוריון בסמוך לבית בן גוריון (צילום: כפיר סיון)

המסך // כאן ארכיון

טל ואלון בר מ"קפה 51" חוזרים אלינו עם המלצת צפייה מושלמת לכל מי שזקוק להתרפקות מנחמת על העבר:
מה שמצליח לתת כוח ונחמה בימים האלו מבחינתנו זה שיטוט בארכיון של תאגיד השידור הציבורי. אנחנו מודעים לעובדה שזה מסגיר את הגיל שלנו, אבל אל מול כל העצב והכאב שיש במשדרי החדשות האינסופיים בכל הערוצים, קצת נוסטלגיה עם "להיט בראש" משנות ה-80' או הפרקים הראשונים של "שום פלפל ושמן זית", נותנים לרגע אפשרות לשכוח ממה שקורה עכשיו, ולהיזכר בימי התום של פעם// העיר של טל ואלון בר

מזון לנחמה. חיים כהן וליאור אשכנזי, "שום פלפל ושמן זית" (צילום: דורין הרשקוביץ חביס)

• ❤ תל אביב
• העיר שלי
• קפה שפירא
• לונג סנג
• אולימפוס
• שדרות בן גוריון
• כאן 11

"ב-7.10 בשבת בבוקר הייתי במפעל היצרני שלנו, עם משלוח גדול שכלל מנות חדשות לקפה המגדלור. היינו בהעמסות ותוך כדי החלנו לקבל סרטונים ומבזקים על חדירת מחבלים. התחלנו לעשות טלפונים לשותפים, למנהלים ולעובדים ולעדכן אותם על סגירה עד להודעה חדשה. זה היה לא פשוט", נאנח שף דור דטנר. למחרת, כשהבינו שכוחות נשלחים לחזית בדרום ללא אספקת מזון, פתחו דטנר וצוותו מערך תמיכה והחלו לבשל מפונים ולחיילים.

>> העיר של שירה פרבר: מים קדושים ומפלצת בטון מכוערת
>> העיר של דניאל בגנו: מרכז תרבות סקסי ויריד להרגעת העצבים

"היינו בין הראשונים. הוצאנו בכל יום מאות מנות מחומרי גלם שנשארו במסעדות שלנו ומתרומות. בהמשך תמכנו בחמ"ל האחים בחומר גלם, תרומות ושינוע ברכב קירור שלנו. ניסינו להיות עסוקים ולספק לעובדים שלנו תעסוקה ורשת ביטחון, שלא יישבו בתוך ביצת החדשות שכל אחד נפל לתוכה מחוסר מעש". כמעט חודש סיפקה הקבוצה מזון עד שהעסקים החלו להיפתח מחדש. "הרגשנו שאנחנו צריכים לתת לאנשים קצת אוויר, שיוכלו להגיע לבלות, ולעובדים שלנו איזושהי רוטינת עשייה והרגשה שהמציאות יכולה להתקיים במקביל לזוועות שכולנו חווינו".

1. לונג סנג

סינית ותיקה עם וייב של פעם שאני מת עליה. אני יליד תל אביב ומכיר את המסעדה עוד מהמקום הקודם ליד כיכר האופרה. פעם אפילו חגגתי שם יום הולדת. יש שם שני תפריטים, אדום לכולם עם קלאסיקות ממסעדות סיניות מפעם ושחור למיטיבי לסת. אני מזמין כמעט אך ורק מהשחור, והמנה האהובה עליי היא double cooked pork – בטן חזיר עם כרוב ומחית שעועית מותססת חריף וכיפי. הקהל גם כן מגוון ויש בו לא מעט סינים שמזמינים מנות שאני אפילו לא יודע איך קוראים להן.
אלנבי 44

2. אדא חנינא

כמעט 15 שנים אני יפואי ואדא חנינא הוא קפה הבית שלי. הם קולים את הפולים בעצמם ומשקיעים גם בסאונד ומוזיקה. אני מגיע מוקדם בבוקר, בין הלקוחות הראשונים, ופותח את היום על אספרסו בחורף ואספרסו כפול עם קרח בקיץ. לפעמים אני קופץ לשם לפגישות אחר הצהריים ובשישי־שבת בבוקר בא עם בת זוגי לקפה.
רבי חנינא 9

3. ענן

חנות תקליטים, בר וחדר האזנה שיש בו תכנים רבים שקשורים לתרבות ואמנות. אחלה משקאות ואווירה טובה.
רענן 36

4. אולימפוס

קלאסיקה על זמנית. בעלי הבית תמיד נמצאים במקום, רואים את הלקוחות ומארחים. המשרדים של הקבוצה שלנו נמצאים ליד אז לפחות פעם בשבוע אני שם, יושב עם החבר'ה מהפרלמנט הקבוע. עבורי זו נגיעה של חופש ביוון, ארוחת צהריים זריזה וחוזרים לעבודה.
קרליבך 7

5. אופטיקה צביקה דטנר

חנות המשקפיים של אבי, צביקה דטנר, היא לא פחות מאשר מוסד תל אביבי. היא נמצאת באותו מקום כבר 40 שנה וחוץ מאופטיקה זהו גם מקום מפגש של שחקנים ואנשי תרבות ואמנות, למשל יהודה פוליקר ואהוד בנאי. אף אחד לא בא, קונה משקפיים והולך – תמיד יש שיחות ואנשים נשארים. אבי עובד שנים רבות עם תיאטרון והפקות סרטים ומאז שאני ילד לפחות פעמיים בשבוע אני יושב שם ושומע סיפורים.
שלמה המלך 35

מקום לא אהובבעיר

כולנו באותה חוויה של חסימת הכבישים והדרכים. הרבה שנים נהגתי להתנייד עם באופניים ותמיד היה קשה. בשנתיים האחרונות מצב קצת השתפר כי נסללו שבילי אופניים, אבל אני חזרתי לאופנוע ואני מוצא את עצמי עושה שעה סיבוב כדי להגיע לרחוב שנמצא מטר ממני, בגלל חסימת כבישים. ביפו, המון קווי אוטובוס הועברו לרחובות קטנים ובאופן כללי בעיר תמיד יש פקקים, צפצופים ובלגן בלתי נסבל.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"דרכו של הפסיכונאוט", סרט דוקומנטרי שחוקר את חייו ועבודתו של סטניסלב גרוף, פסיכיאטר יליד צ'כיה וחלוץ הפסיכותרפיה הפסיכדלית. יצרה אותו אישה די מבוגרת שהיו לה חוויות אישיות בטיפולים פסיכדליים. בשלב מסוים היא הגיעה לתקרת זכוכית ושמעה על איש מעורר השראה, והחליטה שהיא עושה עליו סרט. כמי שעבר תהליך טיפולי כזה, עניין אותי ללמוד על המחקר ועל גילוי חומרים שיכולים לתת לאנשים כלים ותקווה להתמודדות עם חיי היומיום בעולם מודרני ומלחיץ, שהולך לכיוון של אסונות טבע ואקלים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "ריקוד המציאות" מאת ‫אלחנדרו חודורובסקי, אוטוביוגרפיה של דמות שנתנה לי המון השראה במהלך החיים – מטפל, איש תיאטרון, שחקן, במאי וקומיקסאי, שנחשפתי אליו בגיל צעיר יחסית דרך סרטיו ודרך דברים שקשורים לפסיכומאגיה, שיטת טיפול שהוא המציא. דרך סיפורים ותרגילים שהוא נותן בסוף, הספר לימד אותי המון דברים על עצמי ונתן לי השראה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הרבה שנים אני מתנדב ב"תרבות של סולידריות" – תנועה שמקדמת עזרה הדדית וערבות קהילתית. לאורך השנים הם עושים דברים מדהימים ומצליחים לגעת בהמון סוגי אוכלוסיות, שאף ארגון ועמותה אחרים לא מצליחים להתמודד איתם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בזמנים כאלה הכי צריך להרים למשפחות החטופים ולמאבק שלהן. תמיכה במשפחות החטופים מתחברת עם רוח החופש והסולידריות שמאפיינת את תל אביב בתקופה הזאת.

מה יהיה?
אני מאמין שאם כל אחד יתמוך בקרובים אליו ויישאר אופטימי – יהיה טוב.

• העיר שלי
• המגדלור
• סורה מארה
• לונג סנג
• אדא חנינא
• ענן בר
• אולימפוס
• אופטיקה