לילה נטול הפתעות ודרמה בהוליווד: בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע שנערך הלילה זכו בפרסים המרכזיים כל המועמדים שהיו צפויים לזכות בהם, כפי שהסתמנו בטקסי הפרסים האחרים לאורך שלושת החודשים האחרונים, ובראשם "אופנהיימר" עם שבעה פרסים ו"מסכנים שכאלה" עם ארבעה. סרט האנימציה הישראלי הקצר "מכתב לחזיר" של טל קנטור הפסיד בקטגוריה לסרט "המלחמה נגמרה" שנוצר בהשראת שירם של ג'ון לנון ויוקו אונו. וזה כנראה אומר הכל.

>>

בערב שהיה נטול הפתעות לחלוטין, לקח כצפוי "אופנהיימר" את כל הקופה עם פרס הסרט הטוב ביותר, ופרסי אוסקר ראשונים בקריירה לכריסטופר נולאן (בימוי), קיליאן מרפי (השחקן הטוב ביותר) ורוברט דאוני ג'וניור (שחקן המשנה הטוב ביותר), כשאליהם מצטרפים פרס העריכה, פרס הצילום ופרס הפסקול המקורי. רגע מרגש קמעה נרשם כשסטיבן שפילברג העניק לנולאן את הפרס שלו, במה שנראה כסימבול להחלפת המשמרות בין שני הבמאים הגדולים של הוליווד.

זכיות משמחות נוספות נרשמו לאמה סטון (השחקנית הטובה ביותר, "מסכנים שכאלה") ובילי אייליש (השיר הטוב ביותר, "ברבי"), כשבמקרה של שתיהן מדובר באוסקר שני בקריירה הצעירה שלהן. כצפוי דה'ווין ג'וי רנדולף ("נשארים לחג") זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, הסרט "20 ימים במאריופול" על המלחמה באוקראינה זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, וסרטו של האיו מיאזאקי "הילד והאנפה" גרף את פרס סרט האנימציה הטוב ביותר.

בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר זכה סרטו הבריטי דובר הגרמנית של הבמאי היהודי ג'ונתן גלייזר, "אזור העניין", ואת הבמה ניצל גלייזר כדי לשאת נאום אמביוולנטי שבו תקף את ישראל אך הזכיר גם את קורבנות שבעה באוקטובר וטען שהשואה אינה יכולה לשמש הצדקה לכיבוש. "אנחנו עומדים פה כבני אדם המסרבים לכך שישתמשו ביהדות שלהם ובשואה לשם כיבוש שפגע בכל כך הרבה אנשים חפים מפשע, בין אם זה הקורבנות של השבעה באוקטובר או המתקפה המתמשכת על עזה", אמר הבמאי בנאום שהיווה התייחסות יחידה למלחמה בעזה לאורך הטקס ונתן את הטון ליחס כלפי ישראל מאחורי הקלעים.

במה שנראה כתבוסה קשה להסברה הישראלית, לא צוינו בטקס ולו פעם אחת השבויים והחטופים בעזה, ועל השטיח האדום לא נצפו הסיכות הצהובות שמביעות סולידריות עם משפחות החטופים, בניגוד לטקס פרסי האמי וטקס פרסי גלובוס הזהב שנערכו מוקדם יותר השנה. מיד אחרי שבעה באוקטובר עמדה מרבית הוליווד לצד ישראל, אך החודשים שחלפו מאז מחקו את התמיכה והחליפו אותה בביקורת קשה. על בגדי רבים מהסלבז שהגיעו לטקס, ביניהם בילי אייליש, ראמי יוסף ומארק ראפלו. לפני הטקס נערכה מחוץ לאולם הפגנה פרו-פלסטינית שהובילה לעיכוב של מספר דקות בתחילתו. אפשר רק להתנחם בביצוע החי והאדיר של ריאן גוסלינג לשיר מ"ברבי", שהיה ללא ספק שיאו של ערב מחורבן למדי.
>> טקס האוסקר שודר בשידור ישיר ב-yes וב-+STING, הטקס הערוך והמתורגם ישודר ביום שלישי בשעה 21:00 ב-yes MOVIES DRAMA.

• המסך
• אוסקר
• כריסטופר נולאן
• אופנהיימר
• אמה סטון
• רוברט דאוני ג'וניור
• בילי אייליש
• ברבי

דרמה גדולה בהוליווד, כמו שהוליווד אוהבת, במרוץ אל פסלי האוסקר הנכספים: עם הכרזת המועמדויות היום אחר הצהריים התברר כי את המירוץ מובילה "אופנהיימר" עם 13 מועמדויות, מיד אחריה "מסכנים שכאלה" המפתיעה עם 11 מועמדויות ו"רוצחי פרח הירח" של מרטין סקורסזה עם 10 מועמדויות. ומי קופחה ואף נדחקה במרבית הקטגוריות מרכזיות? "ברבי" עם 8 מועמדויות בלבד.

אחרי עונה שלמה של טקסי פרסים שבהם נחשבו "ברבי" ו"אופנהיימר" לטוענים המרכזיים לכתר האוסקר, ואחרי שהרימו כמעט לבדם את הקיץ האחרון בבתי הקולנוע, דווקא על קו הסיום בחרו אנשי האקדמיה לקולנוע שלא להעניק מועמדויות לגרטה גרוויג ולמרגו רובי בקטגוריית הבימוי והמשחק, אבל כן לריאן גוסלינג על תפקיד משנה (וגם לאמריקה פררה). בטח יש כאן משהו אירוני שאפשר לומר על הטייק הפמיניסטי של "ברבי" מול המציאות שעומד במרכזו של הסרט.

"ברבי" כן זכתה במועמדות לסרט הטוב ביותר, אך שם היא מתמודדת מול "רוצחי פרח הירח", "אופנהיימר" ו"מסכנים שכאלה", כמו גם מול "נשארים לחג", ,אנטומיה של נפילה" ו"אזור העניין", כולם בעלי סיכויים טובים יותר. חוץ מהביזוי של "ברבי", ספגו גם ליאונרדו דיקפריו ("רוצחי פרח הירח"), נטלי פורטמן וג'וליאן מור ("מאי דצמבר") התעלמות מוחלטת מחברי האקדמיה למרות הופעותיהם המרשימות.

יש גם שתי נקודות ישראלית משמחת: "מכתב לחזיר", סרטה של האנימטורית טל קנטור (עשו לעצמכם טובה וצפו בסרטון המייקינג-אוף המצ"ב פה למטה), מועמד בקטגוריית סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר ולפחות לפי הטריילר שלו נראה כמו זוכה ראוי. "גולדה" של גיא נתיב אסף מועמדות ראויה מאוד בקטגוריית השיער והאיפור.

בטבלה הפנימית של תאגידי הבידור ההוליוודיים מובילה הענקית דיסני, עם 20 מועמדויות בסך הכל, כשמאחוריה נושפות ורושפות נטפליקס וקומקאסט עם 18 מועמדויות. הקרבות המסקרנים של הטקס שיתקיים ב-10 במרץ, מלבד קטגוריית הסרט הטוב ביותר, צפויים להיערך סביב קטגוריית שחקן המשנה (רוברט דה נירו, רוברט דאוני ג'וניור, ריאן גוסלינג ומארק רופאלו כולם בתמונה), הבימוי (נולאן וסקורסזה בן ה-81 ראש בראש), השחקנית (אמה סטון ולילי גלאדסטון כל אחת עם יד על הפסלון), והשיר הכי טוב (בילי אייליש נגד מארק רונסון, שניהם על "ברבי"). נתראה בטקס ה-96 על השטיח האדום ונקטר יחד גם אז.

• המסך
• אוסקר
• הוליווד
• אופנהיימר
• ברבי
• סרטים מומלצים

האירוע הגדול, המדובר, המפתיע והמספק ביותר של 2023 בקולנוע היה דו קרב מדומה שהפך לטנגו, וממנו כולם הרוויחו – היוצרים, האולפנים והצופים. התופעה שזכתה לכינוי "ברבנהיימר" היתה תולדה של הקורונה, וגם הכרזה רועמת על סיום האפקט המתמשך שלה. מעשה שהיה, כך היה: בדצמבר 2020, כשבתי הקולנוע בארה"ב היו סגורים, הכריזו אולפני וורנר על תכנית חסרת תקדים להעלות את כל סרטי 2021 שלהם הישר לשירות הסטרימינג HBO Max. זה כלל את "טנט" של כריסטופר נולן, שמאוד כעס על כך שסרטו לא זכה לראות מסך גדול. לכן החליט לעזוב את האולפן שאיתו עבד מאז 2002 ועבר ליוניברסל. באוקטובר 2021 יצאה הודעה מיוניברסל שב-21 ביולי 2023 הם ישחררו למסכים את סרטו החדש של נולן, "אופנהיימר". בתגובה אולפני וורנר החליטו להוציא את "ברבי", הסרט הכי מצופה שלהם, באותו תאריך בדיוק.

בתעשיית הקולנוע הניחו שזאת נקמת האולפן בבמאי הסורר, ונולן אכן התעצבן כראוי. אבל בסופו של דבר הקרב בין גוליית לגולייתה התגלה כהברקה שיווקית. "ברבי" ו"אופנהיימר" פנו לכאורה לקהלים שונים – ילדות מול גברים – אבל בעצם שניהם פנו לכולם. כזכור, הטריילר של "ברבי" הבטיח ש"אם אתה אוהב את ברבי, הסרט הזה בשבילך. אם אתה לא אוהב את ברבי, הסרט הזה הוא גם בשבילך". התחרות, לכאורה, השיקה אלפי כתבות וממים והשוואות רלוונטיות יותר ופחות, ואלה יצרו תחושה שחובה לראות את שני הסרטים כדי להישאר מחוברים לשיח. כוכבים הוליוודיים עם המוני עוקבים אף הודיעו על כוונתם לצפות בהם ברצף כ"דבל פיצ'ר", כמו שהיה נהוג בשנות השלושים והארבעים.

סקר שפורסם באוגוסט השנה גילה ש-22 אחוזים מהצופים שקנו כרטיסים ל"ברבי" לא היו בקולנוע מאז תחילת הקורונה לפחות. כתוצאה מכך, הסרט הוורוד שבר כל מיני שיאים (הקומדיה הכי קופתית מעולם, הסרט הכי מצליח שביימה אישה) והכניס 1.442 מיליארד דולר. לעומתו, הסרט האפל רשם הכנסות של "רק" 952 מיליון דולר – אבל שניהם הכניסו יותר מהציפיות הכי וורודות. ומה שהכי חשוב, וגם משמח, שניהם לא היו נגזרות של סרטים אחרים – לא סיקוול, לא פריקוול ולא ספין-אוף – אלא סרטים מקוריים עם התחלה, אמצע וסוף, ועם אמירה. "ברבי" אמנם מבוסס על מוצר פופולארי, ולפרקים נראה כסרט פרסומת לבובה של מאטל, אבל גרטה גרוויג הצליח להפוך מעשיה דידקטית המשובצת בנאומים פמיניסטיים לסרט מצחיק, שובב ושובה לב. לא כולם אהבו, אבל גם השונאים קנו כרטיסים כדי שיוכלו לשנוא עם נימוקים.

מנגד, הכישלונות הקופתיים הגדולים של 2023 היו של סרטי המשך בפרנצ'ייזים וותיקים שטעינו לחשוב שהם לא יכולים להיכשל. "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" ו"המארוולס" העניקו לאולפני מארוול את הכישלונות הכי גדולים שלהם, והאולפן המתחרה DC קומיקס הפסיד כסף על "בלו ביטל", "הפלאש" ו"שהאזאם! 2: זעם האלים". שני האחרונים דווקא היו חביבים למדי, אבל נראה שגם הם סבלו מעייפות החומר, ומכך שהצופים מיצו את העניין בגיבורי-על בחליפות גוף. בעוד עזרה מילר, כוכב "הפלאש", הוחבא מכלי התקשורת בשל סדרת התנהגויות בעייתיות, זאקרי לוי תרם למבוכת הכישלון כשפנה אל עוקביו באינסטגרם וממש התחנן בפניהם ללכת לסרט. זה לא עזר. ככל שהיקומים של שתי החברות התרחבו לעבר המולטיוורס ולטלוויזיה, ועוד דרשו מהצופים לראות הכל כדי להבין הכל, זה נעשה יותר מדי בשביל אלה שאינם מכורים.

גם "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" בכיכובו של האריסון פורד בן ה-81 נכשל, ו"משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק ראשון" הכניס די הרבה כסף (567.5 מיליון), אבל עם תקציב של 300 מיליון ועוד 100 מיליון לשיווק, זה לא מספיק. ועכשיו מתחבטים מה לעשות עם החלק השני, שיציאתו למסכים נדחתה ל-2025. בניסיון לבדל אותו מחוסר ההצלחה של החלק הראשון (שעצר באמצע הסיפור), עלה רעיון לשנות את שמו, ולהפוך אותו מחלק שני של סרט שביעי בסדרה, ל"משימה בלתי אפשרית 8".

אפילו "מהיר ועצבני 10" אכזב בקופות, עם הכנסות של 714 מיליון דולר למול תקציב של 340 מיליון דולר (אחד הגדולים בהיסטוריה). הוא אמנם ממוקם במקום החמישי בטבלת המכניסים הגדולים של 2023, אבל החישוב המקובל הוא שבלוקבאסטר צריך להכניס לפחות כפול מתקציב ההפקה כדי להיחשב להצלחה קופתית. זה גם הסיפור של "בת הים הקטנה" של דיסני, עוד רימייק לייב אקשן מיותר לסרטי האנימציה שלהם. אבל בינתיים אין שינוי בתכניות של דיסני להמשיך עם המנהג המגונה הזה.

במקרה של בת הים, כמו גם "שלגיה" (שמועד יציאתו נדחה מ-2024 ל-2025), הסרטים הם גם קורבנות של אידיאולוגיית ה-Woke מצד אחד, וגזענות מצד שני. הליהוק של שחקניות שגוון עורן לא צח כשלג בתפקידים שאוירו בעבר כלבנות עורר זעם אינטרנטי כלפי דיסני וכלפי האלי ביילי ורייצ'ל זגלר היפהפיות והמוכשרות. אולי פספסתי משהו, אבל אני לא זוכרת כאלה התקפות על וויל סמית שנכנס לנעליו של רובין וויליאמס בתפקיד הג'יני הכחול ב"אלדין". אולי זה היה בגלל שב-2019 סמית עדיין היה כוכב גדול, ואולי בגלל שהוא גבר – זאת תופעה ידועה שנשים חוטפות הרבה יותר שנאה ברשתות מאשר גברים. בכל אופן, אם במקום רימייקים עם תיקונים פמיניסטיים וגזעיים דיסני ייצרו תפקידים חדשים בסרטים מקוריים עבור נשים מכל המוצאים האתניים כולנו נרוויח.

הסיבה העיקרית לדחיית מועדי היציאה של "משימה בלתי אפשרית 8" ו"שלגיה" ועוד סרטים רבים היא תוצאה של אירוע גדול נוסף שארע השנה – שביתות השחקנים והתסריטאים. שביתת השחקנים, שנמשכה 118 ימים, מה-13 ביולי ועד ה-8 בנובמבר (שביתת התסריטאים החלה עוד קודם לכן), ובכך גרמה להקפאה של פרויקטים רבים, ולדחייתם של אחרים. זה אומר שהתקציבים המנופחים של חלק מהסרטים שצילומיהם הופסקו באמצע, בהם "משימה בלתי אפשרית 8" ו"גלדיאטור 2" של רידלי סקוט, התנפחו עוד יותר, מה שיקשה עליהם להחזיר את ההשקעה עוד יותר. את כישלונם של חלק מהסרטים שיצאו למסכים השנה תולים גם בכך שבמסגרת השביתה השחקנים לא השתתפו בקידום שלהם. זה לא הזיק ל"אופנהיימר", ששחקניו יצאו באופן הפגנתי מהקרנת הבכורה שלו בבריטניה, אבל אולי זה פגע בסרטים פחות מדוברים.

זה היה יכול להימנע אילו התאחדות המפיקים נענתה מראש לאיגודי התסריטאים והשחקנים, שדרשו להתאים את תנאי העבודה והשכר לעידן שירותי הסטרימינג. לפי הדיווחים השביתה המשותפת, שלא היתה כמותה מאז שנות השישים, הסתיימה בניצחון סוחף של השחקנים שיקבלו – לפחות עד 2026 – העלאת שכר מינימום, הגנה מפני בינה מלאכותית (שמאפשרת שימוש בפניו ובקולו של שחקן) ובונוסים על שידור תכנים בסטרימינג. יש לזכור שכשמדובר בהעלאת שכר מינימום אין הכוונה לטום קרוז ולגל גדות, אלא לכ-160,000 שחקנים וכ-11,500 תסריטאים שאינם מרוויחים סכומי עתק, וחלקם אף מתקשים להתפרנס. אפשר רק לקוות שאת ימי השביתה ראשי האולפנים ניצלו כדי לחשוב מחדש איזה סרטים הם רוצים להפיק.

כמו תמיד לקראת סוף השנה, והשנה אף יותר בגלל המלחמה, כמה מהסרטים הבולטים שמיועדים לככב בטקס האוסקר עדיין לא הגיעו לישראל. משום שאני מצביעה לגלובוס הזהב קיבלתי לינקים לצפייה ביתית, ואני יכולה לספר שנכונו לנו כמה סרטים נהדרים ממש. צפייה מרוכזת בסרטים שונים מאוד זה מזה, כמו "מוזרים שכאלה" של יורגוס לנטימוס ו"נשארים לחג" של אלכסנדר פיין, לצד "ברבי" ו"ניאד" (עם אנט בנינג כשחיינית וג'ודי פוסטר כמאמנת שלה) חידדה את העובדה שבלא מעט מהם הגיבורים נשארים בסוף ללא בני זוג, ומעדיפים את חברתם של חברים. היתה רק דרמה רומנטית בולטת אחת השנה, "חיים שלמים" של סלין סונג, וגם בה הגיבורה מוותרת על הפנטזיה ונשארת עם בן זוג שהוא יותר חבר טוב מאידיאל רומנטי. וגם זה אומר משהו על העידן שבו אנו חיים.

• סיכום 2023: די כבר
• המסך
• קולנוע
• ברבי
• אופנהיימר

סרטו האחרון של כריסטופר נולאן גוררתשואות כמעט בפה אחד ממבקרים, וגם הקהל מצביע ברגליו (אם כי לא כמו לסרט השני על פצצה, 'ברבי'), אך לא כל הצופים מרוצים באותה המידה, ולא כולם מסיבות זהות. במהלך הסופ"ש האחרון מגזין TIME ריאיין צופה מסקרן במיוחד – את צ'ארלס אופנהיימר, נכדו של ממציא פצצת האטום והאדם שבמרכז הסרט, רוברט אופנהיימר. ולמרות שהנכד העריך את יצירתו של נולאן, היתה לו השגה אחת מעניינת.

הבעיה של צ'ארלס אופנהיימר נוגעת לסצינה אחת, ואם אתם אנשים שממש ממש חוששים מכל ספוילר אפשרי, אפשר לעצור כאן – אבל אם אתם נורמלים, אפשר לספר שהתלונה של הנכד נוגעת לסצינה בה סבו, במהלך לימודיו באירופה, ניסה להרעיל את המרצה הנוקשה שלו בעזרת הזרקת ציאניד לתפוח שלו. למעשה, הבעיה של צ'ארלס נובעת עוד מהספר זוכה הפוליצר מ-2006 עליו מבוסס הסרט – "פרומתאוס האמריקאי: הניצחון והטרגדיה של רוברט ג'יי אופנהיימר", שם הסיפור תואר באופן טיפה חמקמק.

"אם קראתם את 'פרומתאוס האמריקאי' בזהירות, הסופר אומר ש'אנחנו לא באמת יודע אם זה קרה'", מסביר הנכד. "אין תיעוד על כך שהוא ניסה להרוג מישהו. זו האשמה חמורה, וזה רוויזיה היסטורית. אין אפילו אויב או חבר אחד של רוברט אופנהיימר ששמע את זה בחייו ומחשיב את זה כסיפור אמיתי. 'פרומטאוס האמריקאי' לקח את זה מאיזה התייחסות בה דיבר על טיול ספינג ברייק, וכל הדיווחים המקוריים על הסיפור – היו רק שניים, אולי שלוש – דיווחו שהם לא ידעו על מה רוברט אופנהיימר דיבר. למרבה הצער, 'פרומתאוס אמריקאי' סיכמו את זה בתור 'רוברט אופנהיימר ניסה להרוג את המורה שלו', ורק אז מסייגים שאולי יש את הספק הזה".

עם זאת, למרות הדאגה למורשת סבו (בכל זאת, הוא לא הרג אף אחד, חוץ מכל היפנים האלה), צ'אלס לא כועס על נולאן. "מצאתי את עצמי מקבל ומחבב את הסרט. חשבתי שהוא מספר סיפור מושך ופשוט יכלתי לקבל אותו כיצירת האמנות שהיא… באמת מפעילה. מאוד שמחתי שזו התגובה, אני לא ציפיתי לזה", אמר, והמשיך להלין. "לפעמים עובדות נגררות דרך משחק של טלפון שבור. בסרט מתייחסים לזה באופן מעורפל ואתה לא לגמרי יודע מה הולך, אלא אם אתה מכיר את סיפור הרקע. זה מפריע לי שזה היה בביופיק עם הדגש הזה, בלי הדיסקליימר שזה שמועה בלתי מבוססת שאנחנו רוצים לשים פה כדי להפוך את זה למעניין. אבל אהבתי חלק מהדמרטיזציה. חשבתי שהשיחה של אנשטיין עם אופנהיימר בסיום היתה מאוד אפקטיבית, גם אם היא לא היתה אירוע היסטורי מבוסס".

• המסך
• אופנהיימר
• קולנוע
• כריסטופר נולאן

כריסטופר נולאן הוא האינטלקטואל שבין הבמאים של שוברי הקופות הקיציים, ואחד הקולנוענים היחידים בהוליווד ששמם מביא אנשים לאולמות. גיבורים אובססיביים על סף הטירוף מניעים את כל יצירתו, החל מסרטו הראשון "Following" " (על סופר צעיר שעוקב אחרי אנשים ברחוב), ועד "אופנהיימר" על אבי פצצת האטום. בתסריטים המפותלים והכה מורכבים שהוא כותב (לפעמים עם אחיו ג'ונתן) הוא נוהג לחקור לפרטי פרטים את התהליכים והמהלכים השולטים בעולם הבדיוני שבחר לעצמו, בין שמדובר באשליה הבימתית (והקולנועית), במיתוס של גיבור־העל, או במרחב התודעה. לרגל יציאת "אופנהיימר" למסכים, חברי מערכת טיים אאוט דרגו את תשעת הלהיטים הגדולים שכתב וביים (לכן "אינסומניה" לא ברשימה), וצללנו לפילמוגרפיה של קולנוען שגם סרטיו שדורגו בתחתית הם מלאכת מחשבת של קולנוע.

9. טנט (2020)

גם את הסרטים הפחות טובים של נולאן כדאי לראות, כי כמו "טנט" הם לרוב פאזלים יפהפיים, גם אם הם לא עונים על כל הציפיות. מותחן הריגול מתקופת הקורונה הוא סרט מאד-מאד יפה, אבל עם מעט מדי תוכן ומודעות עצמית. הסרט עצמו לא מתוחכם כפי שהוא מתיימר להיות' וכמו "עלייתו של האביר האפל" חסרה לו נשמה. אני מאמין שיהיו מעריצים שיגנו על הסרט, אבל אי אפשר להתעלם מחוסר ההצלחה שלו לרגש את הצופים. הצפייה בו הרגישה אמנם כמו הרכבה של פאזל, אבל היא לא הזיזה כלום אצל הקהל.(לירון רודיק)

8. עלייתו של האביר האפל (2012)

כריסטיאן בייל חוזר לנעליו של ברוס וויין, ומתמודד עם אויב קלאסי נוסף – ביין. נכון, טום הארדי נותן הופעה אייקונית בתפקיד הנבל המנופח, אבל בסופו של דבר ביין, שאמור להיות גאון טקטי בעל יעד סופי כלשהו, הוא רק בובה על חוטים חסרת מטרה. אנחנו מדברים על "האיש ששבר את באטמן", שילוב קטלני של כוח פיזי מפלצתי וגאונות טקטית, בן אדם שחושב עשרים מהלכים קדימה, אבל בגרסה של נולאן הוא לא חושב אפילו שני מהלכים קדימה. זהו הפרק האחרון של הטרילוגיה, אך למרות זאת עד הרגע האחרון נפתחים עוד ועוד מעגלים שלא ייסגרו לעולם, כמו רובין חדש או החשיפה שברוס וויין עדיין חי. בקיצור, זה סיום צולע לסדרת סרטים מאד מצליחה.(לירון רודיק)

7. באטמן מתחיל (2005)

שמונה שנים אחרי שג'ואל שומכר המאיס את גיבור-העל העטלפי על הצופים, נולאן איתחל את הסדרה עם כריסטיאן בייל בתפקיד ברוס וויין, תוך שימת דגש על אנושיותו. הוא הרכיב מחדש את המיתוס של באטמן, פרט אחר פרט, כמו היה פרק בעבודת דוקטורט בנושא "מיתוסים וגיבורי-על". קלישאות משומשות הוחזרו לשורשים הארכיטיפיים שלהן, והפכו לאלמנטים מנומקים ומוסברים היטב במרקם של המיתוס. ליאם ניסן, בתפקיד התאורטיקן של הז'אנר, ניסח עבור הצופים נושאים כמו פחד ותיאטרליות, ודמויות אחרות הסבירו את הוויה דולורוזה שהגיבור צריך לעבור על מנת להפוך לגיבור-על, ואת הפרדוקס של המסכה. לפעמים זה נראה קצת אקדמי מדי, אבל זה היה בסיס מצוין להזניק את הסרט הבא, שהעמיק את העיסוק בדמות הגיבור ויחסיו עם החברה.(יעל שוב)

6. בין כוכבים (2014)

סרט המד"ב הזה הוא אחד ההישגים הקולנועיים המרשימים של נולאן. למרות שלפעמים הוא קצת יותר מדי רגשני, "בין כוכבים" מרגיש כמו הדבר הכי קרוב ל"2001: אודיסאה בחלל" של הקולנוע המודרני. הסרט עצמו מספר על צוות שנשלח לחלל למצוא בית חדש עבור תושבי כדור הארץ לאחר הרס הכוכב. למרות הקיטש שהסרט לעיתים לוקה בו, מדובר לא רק באחת החוויות הוויזואליות הכי טובות שנולאן יצר, אלא גם בסרט שנשאר רלוונטי עד היום. כל שני וחמישי אנחנו מקבלים חדשות מדאיגות על עתיד הכוכב שלנו וזאת תזכורת לנזקים שהאדם גורם לטווח הרחוק, אבל גם תזכורת לטווח הקרוב שאנחנו יכולים לעשות דברים קצת אחרת.(לירון רודיק)

5. דנקרק (2017)

נדמה שכל הקריירה המרהיבה של כריסטופר נולאן היתה הכנה לסרט הזה. לראשונה הוא לקח על עצמו לשחזר אירוע היסטורי, וההרמוניה בין התחכום המבני לתוכן האנושי הניבה קולנוע מזהיר וחודר קרביים. הנרטיב מפוצל לשלושה צירי זמן (שבוע על החוף, יום בים, שעה באוויר) המתמזגים לזמן רציף רק לקראת סוף הסרט. זה סרט מלחמה יוצא דופן מבחינה זו שאינו מדחיק את התבוסה, ואנחנו לא רואים בו חיילים אוחזים בנשק ונלחמים (פרט לטייסים), אלא בעיקר אנשים שמנסים לשרוד, לא תמיד בדרכים מעוררות כבוד. אף שכל הפצצה מהאוויר גובה המוני קורבנות, אין בו פרצי דם ואיברים מרוטשים ועם זאת הוא מלחיץ עד אימה כבר מדקותיו הראשונות. סימפוניה של רעשים ומעט מאוד דיבורים מעוררים בנו תגובות פיזיות לא רצוניות לצד רגעים של רגש טהור, והדרמה האנושית העזה נבנית דרך סדרה של החלטות מוסריות מטלטלות.(יעל שוב)

4. ממנטו (2000)

המותחן הפסיכולוגי הזה הוא מאבני היסוד של מותחנים פסיכולוגיים. סרטו השני באורך מלא של נולאן, והראשון שזכה להפצה רחבה, עוקב אחר אדם עם אמנזיה אנטרוגרדית שלא זוכר מה קרה לפני עשרים דקות. כדי להיות מסוגל להתמודד עם העולם, הוא מקעקע על עצמו הוראות פעולה ודברים שחשוב שיזכור. הסרט, המבוסס על סיפור קצר שכתב האח ג'ונתן, מדגים כמה זיכרון יכול להיות דבר גמיש ומתעתע. יש בסרט המון דברים טובים (גאי פירס, למשל), אבל יותר מכל זה הסיפור שמסופר מהסוף להתחלה, באופן שגורם לצופה לפקפק בכל דבר שהוא רואה. על אף ש"ממנטו" אינו מהוקצע כמו הסרטים המאוחרים יותר של נולאן, זה סרט מקורי, ייחודי ורענן ולא תראו כמותו בשום מקום אחר.(לירון רודיק)

3. האביר האפל (2008)

דרמת אקשן? מסת קומיקס? טרגדיה של גיבור-על? "האביר האפל" מותח את ההגדרות הז'אנריות המקובלות. התסריט השאפתני והמשובח עושה דברים שבשום פנים ואופן אסור לעשות בסרטי קומיקס. כגיבור-על אנושי, באטמן מוצא את המגבלות שלו, ולכן זה סרט גיבור-העל הכי דמוקרטי ואפילו הומניסטי שאפשר להעלות על הדעת. החברה זקוקה לגיבורים, הוא אומר, אבל אסור לנו לסמוך עליהם יותר מדי. משפט המפתח המנוסח על ידי התובע המחוזי הארווי דנט – "או שאתה מת כגיבור, או שאתה חי מספיק זמן כדי לראות את עצמך הופך לנבל" – מהדהד גם ב"אופנהיימר". על אף קדרותו התמטית והחזותית וגלימת הטרגדיה שהוא עוטה, "האביר האפל" מאמין ברוח האנושית ומפנה לכך עלילת משנה על שתי מעבורות הנסות מאימתו של הג'וקר (הית' לדג'ר בהופעה פנומנלית). ההצלחה הגדולה של הסרט היא בכך שהוא מצליח להטמיע את השאלות המוסריות הגדולות בתוך דרמה מהותית, רלוונטית ומרגשת, עשירה בדמויות ובאירועים שכולם מתחברים למארג שלם.(יעל שוב)

2. התחלה (2010)

נדמה שרק נולאן יכול לעצב תזה בתורת החלומות כסרט אקשן מלהיב. "התחלה" הוא מותחן אקשן אינטלקטואלי, המתרחש בעולם שבו קיימת טכנולוגיה שמאפשרת לאנשים לחדור לתוך חלום של מישהו אחר. אפשר גם לשכפל את החוויה ולחלום חלום בתוך חלום בתוך חלום בתוך חלום. החלומות האלה נשלטים חלקית על ידי הארכיטקטים שבונים את המרחבים המרהיבים שבהם הם מתרחשים, והזמן בתוכם נע באופן הרבה יותר מהיר מאשר בעולם האמיתי. זה כנראה סרט האקשן עם התסריט הכי סבוך ומסובך אי פעם, אבל נולאן לא מאבד שליטה ומצליח לנמק בפרטי פרטים את ההיגיון המפותל עד כיפוף שכל של הפאזל הקולנועי הרב־שכבתי שברא. הוא דורש מאיתנו ריכוז גבוה אך משאיר אותנו מסומרים למסך לכל אורך 148 דקותיו.(יעל שוב)

1. יוקרה (2006)

העיבוד לספרו של כריסטופר פריסט, על יריבותם העיקשת וההרסנית של שני קוסמי במה בלונדון של תחילת המאה העשרים, הניב סרט מחוכם על אמנות האשליה של הקולנוע. הסרט חושף בפנינו את האמת המסורבלת והלפעמים כואבת שמאחורי האשליה הקלילה, ותוך כדי כך הוא ממשיך לעבוד עלינו. צמד האמנים (בגילומם של כריסטיאן בייל ויו ג'קמן) מחפשים אחר הקסם המושלם שיעניק להם תהילת עולם, אך הם משקיעים לא פחות אנרגיה ומחשבה בניסיונות להכשיל זה את זה. הטריק הכי מרשים שנולאן שולף מכובעו הוא העובדה שדווקא כשאנחנו מפענחים את החידה שבמרכז הסרט, הוא נעשה הרבה יותר מעניין מבחינה דרמטית. ל"יוקרה" יש סוף מפתיע, אבל בניגוד למרבית הסרטים עם סופים שכאלה, הסרט מזמין אותנו לפתור את התעלומה בשלב מוקדם יותר, כי רק כך נבין לעומק את הגיבורים הלא נחמדים שלו, ואת ההקרבה העצומה שהם מקריבים למען אמנותם. ואז הסרט, שבתחילתו נדמה כסתם בידור טוב, מתפענח כטרגדיה על אנשים שתשוקתם לשלמות היא הקללה שלהם.(יעל שוב)

• המסך
• כריסטופר נולאן
• קולנוע
• סרטים
• באטמן
• אופנהיימר