>> עינת צרפתי (כדאי שתעקבו) היא מהמאיירות הבולטות בישראל, כלת פרס רמת גן לספרות ילדים מאויירת. ספריה הרבים אותם כתבה ואיירה תורגמו לכ-20 שפות וזכו בפרסים יוקרתיים, ביניהם "השכנים", "ארמון בחול", "צרו בצרורות", ו"יהיה בסדר". בימים אלה רואה אור ספרה החדש, "אני שונאת לחכות", ספר מצחיק ומרהיב על ציפייה ועל סבלנות ועל הצדדים החיוביים של ההמתנה.אתם רוצים ויכולים לקרוא אותו.

>> אווירת רוקנרול נכחדת וסלון שכונתי // העיר של איתי פיינגולד
>> המקום הכי אותנטי ביפו וחיבוק אימהי מהקהילה // העיר של ג'ול עבוד
>> חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך // העיר של טל יוסיפוב

1. בית אריאלה

כמו כל חובבת ספרים אני חושבת שספריה היא המצאה נהדרת,אבל ספריית בית אריאלה היא הנהדרתמכולן.ספריית הילדים והנוער שהיא בילוי האהוב עלינו בימים גשומים,ויש גם ספריית קומיקס נפלאה,ארועי תרבות ואפשרות להשאיל פאזל(סליחה אם איבדנו איזה חלק).בשנתיים האחרונות המאבק להשבת החטופים היה חלק בלתי נפרד מהמרקם של הספריה,עכשיו בכל ביקור בהזה צובט את הלב וגם משמח לראות את הרחבה שלה כמעט ריקה.
שאול המלך 27 תל אביב

2. המגדלור

חנות שהיא נווה מדבר של ספרים ושל יופי,אני אוהבת בה את המגוון ואת ההזדמנותלמצוא שם ספרים שהם לא בהכרח חדשים ואת אוסף ספרי האומנות מהארץ והעולם.במגדלור יש מקום לספרות ויצירה ישראלית,ואני תמיד מתרגשת אם אני נמצאת שם בחלון.
מקווה ישראל 18 תל אביב

3. גן מאיר

בתור אמא,את העשור האחרון העברתי הרבה בגינות,בילוי שהוא גם מטלה.להגיע לגן מאיר זה תמיד תענוג,גם בזכות בריכת המים שבלב הגינה,עם אנפת הלילה המדוכדכת והרבה שושנות מים,גם בזכות כל הדברים שקורים כל הזמן מסביב:קבוצת טאי–צ׳י,מתאמנים שאפתניים בגינת הספורט,חוג כדורגל של קטנים ועוד כל מיני דמויות.בגן מתחבא גם הפסל המקסים בעולם של עמוס קינן,של גמל עגלגל ליד עץ דקל.

4. חוף בוגרשוב

אני מאוד אוהבת להיות בים,ויותר מהקטע של המים אני אוהבת את החוף.חוף בוגרשוב הוא אחד החופים העמוסים והרועשים, מה שמבטיח שתמיד יהיה על מה להתבונן.לכל זמן ביום יש את המשמרת שלו,הפרלמנטים השזופים של המוקדם בבוקר,המשפחות שמגיעות לפני שממש חם עם הקטנים ומחליפות אותם בערך בעשר,והצעירים שקמו מאוחר ומגיעים להשתזף במשמרת השלישית.אני מקווה שיבוא יום ואצטרף לפרלמנט ים עם שחר.

5. הרחוב

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעיר הוא ללכת ברחוב,גם ברחובות ראשיים עם חלונות ראווה חדשים או טמבוריות ישנות וגם ברחובות קטנים,שאפשר להתקל בהם בעץ שקמה שאכל גדר,או בבניין שמישהו הדביק עליו מלאך קרמיקה קטן.

מקום/ תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני אוהבת לרכב(ולהרכיב)על אופניים,ומשתמשת הרבה בשבילי האופניים לאורכה של העיר.עם כמותרוכבי הקורקינטים והאופניים החשמלייםזה נהיה די קשוח.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "הכל נשאר חי" מאת דנה קיילה וירדן גלבוע,על חזרה ממלחמה ועל אהבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר ״ילדות רעות״ של קמילה סוסה ויאדה שמספר את סיפורה של קבוצת טרנסיות שמוצאות תינוק נטוש בפארק.ספר קשוח אבל גם מלא הומור ותקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת ״יוניטף״שדואגת לילדים חסרי מעמד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הורים לילדים קטנים,ילדים בזומים,בעלי עסקים קטנים.אנשים שלא זוכרים איזה יום היום,כרגע די כולם זקוקים להרמה.

מה יהיה?
יהיה טוב.

• העיר שלי
• ספרי ילדים
• בית אריאלה
• המגדלור
• גן מאיר
• חוף בוגרשוב
• אופניים

>> נעם שוס, תל אביבית בלב ובנפש. היא כנרת בארוק מהמובילות בארץ, מורה ומנצחת, כנרת ראשית של תזמורת הבארוק ירושלים. בחודש הבא היא תשתתף בפסטיבל באך העשירי (11.3-5.3 בירושלים, תל אביב וחיפה), שם תוביל את התזמורת במגניפיקאט של באך ועוד יצירות מופת פרי עטו בקונצרט שיתקיים בהיכל התרבות בתל אביב (7.3), ותנגן גם בתכנית הקאמרית "באך והתנ"ך" באולם ימק"א הירושלמי הקסום (10.3).פרטים וכרטיסים באתר הפסטיבל

>> מקום קבוע לארוחת שישי ומעוז של תרבות ושפיות // העיר של לי גאון
>> עץ שראה אינספור נשיקות ותל אביב להתאהב בה // העיר של דליה שימקו
>> קפה של שלווה והשראה ושכונה שרוקמת סאונד. העיר של שי סול

בוידאו: סונטה אופוס 2, מס' 3 לכינור וויולה דה גמבה מאת בוקסטהודה (במאי ועורך: יורם רון)

1. גינת דבורה

גינת שעשועים עם גינה קהילתית ומקלט עירוני שמהווה מרכז לנגמלים מסמים. עברתי לא מעט חוויות משמעותיות בגינה הזאת עם הבת שלי. בימי הקורונה העליזים כשהתחילו לפתח את הגינה הקהילתית, זה היה התירוץ שלנו לצאת מהבית פעם ביום לראות מה גדל שם ומה מצב הגינה. בדיוק קניתי לה מצלמה אמיתית בה היא תיעדה את השינויים בגינה לאורך תקופה ובשעות שונות של היום. הזמן המיוחד הזה של הקורונה איפשר זמן להסתכלות מקרוב על הטבע ומה שמתחולל בו כל הזמן – גם בימי מגיפה. יצא כל כך יפה ששלחתי צילום שלה לתחרות של הנשיונל ג'אוגראפיק. בימי המלחמה עם איראן רצנו כמו כל השכונה למקלט בגינה. היה קשוח – ארבע דקות ריצה ואז הצטופפות עם כל התל אביבים על כלביהם וטפיהם. אז האובססיה שלי היתה לצלם את הכלבים השונים.
סמטת גור אריה 6 תל אביב

2. בתי הקולנוע במרכז העיר

אחרוני המוהיקנים – הסינמטק, קולנוע לב וקולנוע יפו. מאפשרים חוויה תל אביבית של צלילה לעולם אחר במרחק הליכה או באופניים, גם בשבת. מציעים תרבות שהיא לא תמיד רק הלהיט האחרון. מתגעגעת לימים שבכל העיר היו קולנועים – כל אחד עם הסגנון שלו. קולנוע פריז, קולנוע תל אביב, גת, פאר ועוד.. זוכרת את ההתרגשות בה צעדתי לכל אורך רחוב בן יהודה לקולנוע "תכלת" לראות את הסרט "דקה לחצות" של ברטראן טברנייה המבוסס על חייו של הסקסופוניסט לסטר יאנג.

3. בתי קפה ותיקים

בתי הקפה שמחזיקים עדיין עיתון יומי ופיל שכונתי. קפה מסריק, טורטה דלה נונה. לא יכולה לצרוך חדשות ממסך הטלפון. יושבי הקפה הקבועים כבר מכירים אחד את השני. חלקם מגיעים לקונצרטים שלי באופן קבוע.
>> טורטה דלה נונה / מלכי ישראל 13 תל אביב // קפה מסריק / שדרות מסריק 12 תל אביב

4. Bike 73

חנות האופניים השכונתית בפרישמן. הכי נחמדים ואמינים. חיכיתי הרבה זמן שיפתחו חנות אופניים באזור.
פרישמן 73 תל אביב

5. ת"א תרבות דה וינצ'י

מקום שמאפשר לאומנים מרחב יצירה במחיר שפוי. נותנים תחושה שבאמת יש רצון לתמוך ולטפח אומנות ועשייה. בערב הראשון של המלחמה עם איראן היתה לי שם חזרה. כמה שעות אחר כך, המקום הופצץ. המשך הפרויקט כמובן לא התקיים. לשמחתי מאז הם חזרו לעבוד. לא מזמן עשיתי שם חזרות לראשונה מאז סוף המלחמה. סגרתי מעגל.
דה וינצ׳י 14 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

שבילי האופניים באבן גבירול ובארלוזרוב.השביל מתחיל, פתאום נפסק, פתאום ארון חשמל או עמוד חשמל באמצע השביל או מישהו יורד מהאוטובוס ישר לתוך השביל. בלגאן… שיסדרו את זה כבר. האופניים הם הבייבי של תל אביב, לא?

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
כשהבן שלי, שהיה סדירניק קרבי במלחמה, היה יוצא הביתה, היינו לפעמים רואים יחד סרטים קלאסיים. בין השאר סרטים של קובריק – "אודיסאה בחלל: 2001" ו"התפוז המכני". סרטים מעוררי מחשבה עם אסתטיקה חד פעמית ושימוש גאוני במוזיקה. הסתכלות על האנושי ועל העל-אנושי. שם מראה על כמה מסוכן לתת כח רב למישהו או משהו. ההשחתה שבאה עם הכח אורבת שם תמיד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
צריך להרים לתל אביבי הממוצע מרובע 3, שגר בבניין ללא חניה ובכל זאת ממשיך לחיות, לפעול ולבלות בעיר ולגרום לה להיות חיה ובועטת. בכאוס תחבורתי וללא תקווה לתמ"א ברובע (עקב מגבלות "העיר הלבנה") קל להתייאש ולעזוב, אבל בכל זאת העיר שוקקת ומלאה בפעילות, ביוזמה וביצירתיות, בצעירים, במשפחות ובמגוון אנושי נדיר. זה לא מובן מאליו.

מה יהיה?
יש מחזוריות ולכן יהיה עוד מאותו הדבר ואז להיפך. וחוזר חלילה. יהיו עוד ריבים ומלחמות, ואז שלום וכמיהה לשלווה. עד שמישהו שוב ייזכר שבעצם מגיע לו יותר.בתור ילדה ובצעירותי זכיתי לחיות בתקופה של הסכמי שלום היסטוריים והתפתחות מטאורית של ישראל ושל תל אביב בפרט. עכשיו אנחנו שוב בתקופה של גלי מלחמות וכמעט כאוס. מקווה שעוד בחיי אספיק להנות מעוד גל של רגיעה ואופטימיות. המחזוריות קורית עכשיו מהר יותר, לא צריך לחכות 50 או 100 שנה לשינוי. אשאר עם תחזית פחות מעוננת לעתיד.

• העיר שלי
• מוזיקה קלאסית
• גינת דבורה
• קולנוע יפו
• קולנוע לב
• סינמטק תל אביב
• בתי קפה
• אופניים
• שבילי אופניים
• ת"א תרבות דה וינצ'י

>> איל חלפון הוא במאי ותסריטאי, חלק מדור הזהב של הקולנוע הישראלי בניינטיז ("קרקס פלשתינה"), ובימים אלה ממש עולה אל מסכי בתי הקולנוע סרטו החדש, "ברנינג מן", בכיכובו של שי אביבי, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר ופרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה 2025.אתם רוצים לראות אותו.

>> לגור בגן עדן ולהתפלל תחת כיפת השמיים // העיר של ג'ודית מרגי
>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו. העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל

1. חוד המחט

שלוחה היפסטרית/ ברלינאית/ פלורנטינית בצפון הישן. הקפה סביר, ויטרינת המאפים צנועה, אבל יש מבחר מלהיב של תקליטים ולעיתים גם ריח עשן מתקתק כמו בשנות השבעים. ובערב מכינים שם פיצות נפוליטניות משובחות בטוסטר אובן ביתי.
דיזנגוף 225 תל אביב

2. אצל אסנת

שריד מעידן הקרח, מהימים שבהם אכלו שניצל ופירה לארוחת צהריים, כשעוד לא היו "מסעדות שף", "תן ביס" ו"עסקיות משתלמות". ארבעה שולחנות מתקפלים, שלושה סירים עם תבשילים ביתיים, סלט ירקות, טחינה, כמה פרוסות לחם ותשלום רק במזומן.
אבן גבירול 160 תל אביב, בשעות הצהריים בלבד

3. ביסקלטה

חנות האופניים של שחר. מכונאי בחסד, אחד שלוקח כלי שנהג אוטובוס מעך במתכוון, ומחזיר אותו לשבילי העיר כמו חדש. מאז שעבודות הרכבת הקלה באבן גבירול הפכו את הגישה אליו לסבוכה ומעיקה, שחר מספק שירות תיקונים אל ומבית הלקוח. אוסף, מתקן, משפץ, מחזיר כעבור יום או יומיים.
אבן גבירול 173 תל אביב (טל' לבירורים: 0543104978).

4. אמורה מיו

יש כנראה איטלקיות טובות ממנה, בוודאי שיש מסעדות מתוחכמות ומעודכנות יותר, אבל אין מקום טעים ומלא שמחת חיים כמו זה של שלומי. בעל הבית, האיש שראוי לפרס יקיר העיר. אם לא למעלה מזה.
אבן גבירול 100 תל אביב

5. הטמבוריה של שייע

ברזים, ברגים, מברגים, נורות, דבק נגרים ודבק סנדלרים, מלכודת עכברים, תריס נגד מקקים ו/או נמלים, דיבלים, כפפות לטקס, ראש מתכוון למקלחת עם שלושה מצבים, דלי לספונג'ה, דבק חבלנים בשני גדלים, רתכת, כננת, וו גרירה ועוד. אינך יכול להיות אדם בוגר בלי קשר הדוק וישיר עם טמבוריה כלשהי. זו מגיעה עם בונוס של מנהל שנראה כדמות עצובה מסרטים ישנים וטובים של וודי אלן.
דיזנגוף 278 תל אביב

וגם: ג'ונו, בר יין

לא ממש ישבתי שם, אבל מאז שהילד שלי השתחרר משירות מילואים ארוך זה מרכז חייו. עובד שם, מבלה שם, מבין בסוגי יין וטעמי קפה וחס וחלילה שאבא או אימא שלו יכנסו לו לטריטוריה.
דה האס 1 תל אביב (כיכר מילאנו)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אוטותל ושות'. הייתי אמור להיות לקוח קלאסי של רכב שיתופי. בלי רכב פרטי, עם צורך מתמיד לנסוע לאן שהוא. אלא שהתעריף מוגזם, לא תמיד יש רכב פנוי ובפעם האחרונה שהזמנתי אחד הייתי תקוע בתוכו 50 דקות בגלל תקלה טכנית. יש בעיר תחבורה ציבורית טובה ויעילה. רכבים שיתופיים היו אמורים לתת לי פתרון לנסיעות לנתניה, גדרה וכפר סבא. הם לא, ואופציית קנית רכב פרטי שוב על הפרק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
חמש אצבעות.מן הסתם יצא לכם לראות בחוף הים או בפארק חבורות נערים ונערות שרצים עם שקי חול על הגב, זוחלים על החול, מתאמנים בסחיבות פצוע. אני מריע להם, מוחא להם כף, מלא הערכה לנחישות לא רק לשרת בצבא אלא להיות שם הכי טובים. יש בעיר מסגרות שונות של כושר קרבי, זו של תנועת חמש אצבעות מעט שונה מאחרות: האימונים המפרכים אינם מטרה בפני עצמה, אלא כלי להעצמה אישית, פיתוח מנהיגות ובעיקר – אחראיות חברתית. עקרונות ייסוד בתנועה שבגבעת שמואל או כוכב יאיר כל ילד לוקח בה חלק,ואילו בתל אביב רק מעטים שמעו עליה. למשל, הבן שלי.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה?
הוסטל ז'בוטינסקי, סרט תיעודי. זה ממש מול הבניין שלנו, ההוסטל, וחוץ מזה שבשעות מסוימות של היום יש שם חניה לא ידעתי עליו דבר. אריק להב, חבר ועורך הסרט "ברניניג מן", שלח אלי קישור לגרסת עבודה של סרט תיעודי שביימהעדי יפה כהן. שעה של קסם אנושי, עמוס רגש ואהבת אדם. הגיבורים שמתויגים כ"בעלי תפקוד נמוך", מספקים לך, הצופה, כוח. טוענים את החיים במנות גדושות של אופטימיות. וגם יוצרת הסרט לא חסר לה, רגש וכשרון.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
בעקרון, לכל מי שפונה אליך ומבקש עזרה. ואם מחפשים המלצות אז,המרחב של רון,שהוא מעין בית לווינשטיין לחיות שהוקם לזכרו של החייל רון שרמן שנחטף ונהרג ברצועת עזה. וגםמרכז אופיר למנהיגותשמוקם לזכרה של סמ"ר אופיר שושני שנרצחה בדירתה בכפר עזה. כנסו לרשת, חפשו את הקישור, פתחו ארנק, זה עושה טוב בלב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הרד בלוק של הפועל כדורסל. המהלך של ארגון האולטרס – נטישת הקבוצה בשם כל מיני טיעונים מתחסדים וטהרניים- היא מהמעשים הבזויים בספורט העירוני ובספורט בכלל. מי ששר בצהרים "אחריך בכול מקום" וכבר בערב מדיר רגליו ממשחק דרבי כי ההיכל/ בעל הבית/הדי.אן.איי/ אינם לטעמו, הוא מי שמשוכנע שחשיבותו גדולה מזו של הקבוצה. יותר מזה, הוא בטוח שהוא הקבוצה. שהמשחקים הם רק תפאורה, עילה להצגה שלו ושל חבריו. כשזה מגיע אחרי שנים של תבוסות, ניהול בעייתי, ומגרש צר מידות, הגישה הזו גרועה במיוחד. היא מתנשאת ואנטי דמוקרטית. הרד בלוק קוראים תיגר על המחרימים. הם אמנם מעטים מדי ולא מאורגנים דיים, אבל הם תקווה לעתיד טוב יותר. וממש לא אכפת לי מי תומך בהם, גם אם זה עופר ינאי.

מה יהיה?
אותו דבר, פחות או יותר: נתבאס בבחירות (כי מסתבר שלא כולם חושבים בדיוק כמונו); נתלבט אם לנסוע ליוון או ליפן או גם וגם; נחכה חצי שעה עד שיתפנה שולחן בקפה אוריג'ם או כל בית קפה אחר בעיר; נגיד שנורא יקר פה ונזמין עוד נשלם כמעט 40 שקלים על קפה ופרוסת עוגה; הילדים (חלקם לפחות) יעשו המון ימי מילואים; נחפש (ולא נמצא) משהו טוב לראות בנטפליקס; נשחה בים בחורף; ננצח עוד דרבי; נפסיד עוד אליפות; נברר אופציה לנדל"ן מניב במדינה או עיר שעד אתמול לא שמענו עליה; נתעצבן, נגיד שהגיע לנו עד כאן, ניקח משהו כדי להירגע. אולי גם כדי להירדם. ונתפלל שנהיה בריאים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• חוד המחט
• אבן גבירול
• אמורה מיו
• אופניים
• טמבורייה
• ג'ונו
• אוטותל

>> ליז קוקין (כדאי שתעקבו), היא מנהלת תחום יין וסאקה בקבוצת הלנה (שכוללת גם את צ׳אקולי ו-ASA), והיא מנצלת את החזרה לשגרה להעמקה במקצוע. "ישנה תחושת אופוריה והקלה, תחושה של אנחת רווחה וחגיגה", היא מאבחנת ממקומה שמאחורי הבר ומספרת על ניסיון לחזור לחיים, שמורגש במסעדות וגם בשיח היומיומי. "אנשים יותר משוחררים, צוחקים ומאושרים, אבל עדיין יש חללים חטופים. רק כשהאחרונים יחזרו נוכל כולנו להתפנות לריפוי עמוק".

>> שכונה להתחבר בה למציאות ומחבוא של אמנים // העיר של ג'אי דמיין
>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר

1. בוסר

מלאי של יינות ייחודיים שתמיד משתנה, זה מה שהכי קוסם לי במקום הזה. אני תמיד יכולה לשתות יין חדש שעוד לא טעמתי (או קפה), באווירה רגועה ונעימה של קהל שבא לעשות בדיוק את אותו הדבר, רק לשתות יין נחמד ולקשקש על החיים. כל אלו במחירים משתלמים יחסית לתמורה.
החשמל 5 תל אביב

2. שפרה

מעדנייה יפואית שתמיד נותנת לי תחושה של בית, ומספקת את כל מה שאני רוצה בבית – פרחים יפים, גבינות טריות, יין משובח, לחם עסיסי, ממרחים וסלטים שמכינים במקום, תבלינים מיוחדים ועוד מוצרים שלא חשבת שקיימים בכלל. הכל בשפע מגוון ואווירה חמימה ונעימה.
מרגוזה 8 יפו (שוק הפשפשים)

3. קוצ'ינה הס

בפעם הראשונה שהגעתי למקום לא הבנתי איפה אני. חלל קטן עם כמה שולחנות בודדים מעוטרים במפה ופרח. וזה הכל. אפילו מוזיקת רקע לא נשמעה. בהתחלה האווירה הרגישה מעט מביכה, אפילו שהייתי עם בן זוגי, אבל בדיוק אז הקסם של המקום התחיל לקרות. במהלך הערב קיבלנו מספר מנות בסגנון איטלקי שהיו מדויקות וטעימות להפליא, מחסור המוזיקה יצר רחשי שיחות ברקע שהובילו אותנו לשיח עמוק ואינטימי וזו הייתה חוויה כל כך שונה ומיוחדת בעיר. בסוף הארוחה רציתי רק לחזור לבקתה שבה דולק אח ולהמשיך לחיות בעולם שנוצר לנו.
הס 4 תל אביב

4. Bicycleman

אמיר אופניים הוא בחור שיודע כל מה שמתרחש בעיר. מגיעים אליו להתעדכן ולקשקש תוך טיפול מסור באופניים ובנפש. הוא תמיד נותן מענה ותמיד כיף להגיע.
אלנבי 46 תל אביב

5. כריסטוף

מקום אינטימי בשוק לוינסקי שתמיד מקבל אותך בחיבוק. את עמרי אני מכירה כבר כמה שנים ותמיד המפגש איתו או עם המקום מזמין וגורם לרצות להישאר. מבחר יינות מצויין במחירים מצויינים עם שירות מצוין.
השוק 28 תל אביב (שוק לוינסקי)

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שאין בקרבתו מתקן לקשירת אופניים! אופניים הם הרגליים שלי בעיר, אני מתניידת איתם כל הזמן, ושכאין מקום לקשור אותם יוצאת תוצאה מבאסת של קשירה על גדר/עמוד מפוקפק. ומהתוצאה הזאת כל תל אביבי נפגע פעם אחת לפחות. אני לא מכירה אחד שלא נגנבו לו האופניים וקוראת לעיריית תל אביב לשים יותר מתקני קשירה ברחבי העיר ולטפל בגניבות!!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"הכאב הכללי" של אוצר האמנות וחברי הקרוב איילם קאלי, תערוכה שהייתה בנויה ממספר אמנים שהציגו מייצגים שונים בהקשר למה שחוו בשנתיים האחרונות. תפס אותי במיוחד "ציור" לבן ענק שנראה תמים על פניו, ובתוכו היו חבויות דמויות. המסר היה שמרחוק אתה לא רואה הכל, תצטרך להתקרב כדי לראות פנימה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הנסיכה מונונוקי" של סטודיו ג'יבלי – זהו הסרט הראשון מבית ג'יבלי שראיתי בחיי הבוגרים, כשבסופו לא הבנתי איך לא ראיתי לפני. כל כך הרבה משמעות ועומק בסרט מדויק ובדיוני לחלוטין. מדובר בגדול על הקרב בין היער לעיר, כשאין צודק או טועה ואין פתרון מוחלט למאבק… אליהם הצטרפו "הטירה הנעה של האוול" ו"המסע המופלא". כל סרט בדרכו העניק לי מחשבה והתבוננות על רבדים שונים בחיים, כשהעיקרי הוא לפעול.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שקשור לחקלאות ישראלית. אנחנו התל אביבים לא מרגישים את זה ביום יום, אבל שטחי יבול שונים ברחבי הארץ עצרו מלכת. תזמינו ירקות ממשק מקומי (משק חביביאןלמשל), יש להם מוצרים איכותיים מאוד שמגיעים עד פתח הבית ישירות מהמשק. וכמובן הזמינו יין ישראלי, כדי שכל תעשיית היין הישראלית תוכל להמשיך ולצמוח ולהתמקצע ולהגיע לטעמים חדשים, ייחודיים וישראליים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רוצה להרים לכתב ויוצר התוכן וחברי הטוב עידן זקן, שתמיד מצחיק ויודע להגיד גם מילה טובה ובגדול הוא המקום שלי לאסקפיזם, בין אם בתוכן הציבורי ובין אם בשיחה האישית. תודה לך שתמיד שם בשבילי 3>

מה יהיה?
יהיה ממש ממש טוב! כל החטופים יחזרו, המלחמה תסתיים, נחגוג ברחובות וכמובן נשתה יין טעים!

• העיר שלי
• הלנה
• בוסר
• מעדניות בתל אביב
• קוצ'ינה הס
• אופניים
• בר יין

>> איתן קימל ומיכל קימל-אשכולות (ממש כדאי שתעקבו) הם זוג שותפים לחיים וליצירה, בעלי משרד האדריכלים קימל-אשכולות שנוסד ב-1986 ופועל מאז משכונת נווה צדק, כשבמשך העשורים הפך לאחד הבולטים והחשובים בעיר ובארץ ומעורב כיום בעשרות פרויקטים ברחבי הארץ, אירופה, ארצות הברית ואסיה. בסוף השבוע הם יציינו40 שנות יצירה (וזכייה בפרס לנדאו לאמנויות ומדעים)​ בתערוכת פופ-אפ מיוחדת שתהיה פתוחה לקהל הרחב בסופ"ש הקרוב בלבד (שישי 21.11-שבת 22.11). התערוכה תשתלט על בניין "סטארט-אפ ניישן סנטרל" בלילינבלום 28 (שבעצמו עוצב על ידי קימל-אשכולות), ויוצגו בה 40 פרויקטים נבחרים של המשרד, מתקופות שונות ​ומקומות שונים בארץ ובעולם. הכניסה חופשית ואתם רוצים להיות שם.

>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר
>> לבד בבריכה הקפואה בחורף ומסעדה עם אבא // העיר של שי כהן
>> ללכת בעיניים עצומות ומקום שאף פעם לא נמאס // העיר של טל גנור

1. הים

מיכל:בשבילי אין כמו הים, ולא הייתי יכולה לחיות רחוק ממנו. אני אוהבת ללכת על החול, עם הרגליים במים, לצעוד צפונה עד המרינה ודרומה עד יפו, על הבוקר, עם חברה או עם מוזיקה באוזניים. וגם לשחות – כששוחים מעבר לשוברי הגלים אפשר לראות מקרוב את הגלים שמתנפצים עליהם. זה נותן לי תחושת מרחבים נפלאה ועוזר להתאזן בתקופות הקשות.

2. אופניים

איתן: אופניים זה אולי לא מקום, אבל בשבילי הן כל מקום. בתל אביב אני כמעט תמיד נע באופניים. לפגישות, לסידורים, או סתם לרכיבה להנאתי לאורך הטיילת או בשדרות. זו הדרך שלי לנקות את הראש. ודבר אחד ברור: בשום אופן לא אופניים חשמליים – אני מכור לדיווש האמיתי.

3. בוסתן מוז"א

מיכל: בוסתן מוז"א הואפארק חדש וקסום, שאני כל כך שמחה שזכינו לקחת חלק בחזון ובהקמה שלו. בכל פעם כשאני בסביבה אני אוהבת להיכנס לבוסתן, לעשות סיבוב סביב האגם וליהנות מבועה של שקט, ממש ליד דרך נמיר הסואנת. יש שם על הגבעה עצי זית עתיקים מדהימים, מהגדולים שראיתי אי פעם.

פארק המסילה

איתן:כמו קסם נפתח לו בשנים האחרונות פארק המסילה, ונראה שהוא מקשר בין כל המקומות וכאילו תמיד היה שם. אני אוהב להגיע לשם בסוף היום, לשבת על ספסל ולשתות בירה עם חבר, או להיכנס בתחילת הערב ל"קיסה", בר כמו פעם עם ג'אז טוב.
ג'אז קיסה, בית רומנו, דרך יפו 7 תל אביב

5. גאגא בסוזן דלל

מיכל:שיטת התנועה הנפלאה של אוהד נהרין משחררת את הגוף ומרחיבה את הלב. מין מילון של תנועה שבכל פעם נולדות בו מילים חדשות. הגאגא נותנת לי תחושת חופש, זרימה ושחרור בכל פעם מחדש.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מיכל:בכל פעם שיורדים גשמי ברכה, גם הביוב זורם אצלנו לים ביחד עם מי הגשם. למה? מתי זה ייפסק סוף סוף?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איתן:הייתי לאחרונה שוב בהופעה של יהודה פוליקר – הופעה מרגשת! פוליקר עדיין נכנס ישר ללב, ומקבל מהקהל כמויות אדירות של אהבה מטורפת.
מיכל:"אוי אליאס אליאס" – מופע קברט מצחיק עצוב מיצירות חנוך לוין של חברתי היקרה השחקנית ליליאן ברטו, ביחד עם מוני מושונוב ודרור קרן. המופע רץ כבר כמה שנים, ומשתבח כל הזמן. זה ערב מרגש, חכם ונוגע — מומלץ בחום!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיכל:הפרויקט של תמרי. כששגיא דקל חן חזר מהשבי ושר את הביצוע המרגש שלו ל"קרן שמש", נחשפתי לפרויקט של תמרי, מיזם מוזיקלי שהוקם בעוטף לזכרה של תמר קדם סימן טוב ומשפחתה שנרצחו בשבעה באוקטובר בניר עוז. חברי הפרוייקט הם חניכי ובוגרי כפר הנוער ביכורים, והם עושים גם שיתופי פעולה עם אמנים מוכרים. יש להם ביצועים נהדרים ומפתיעים לשירים ישראליים, כמו "מלאו אסמינו בר" או "יוצא לאור" עם אהוד בנאי. מרפא את הלב ברגעים עצובים.

לאיזה אירגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בעת הזה?
איתן:אחים לנשק. מנהיגים אמיתיים, שעושים כל כך הרבה מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לחברה הישראלית, ואהבה אמיתית למקום הזה. מרשים אותי איך הם מצליחים להוביל יוזמות משמעותיות בהמון תחומים שונים. ממש מעוררים השראה!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיכל ואיתן:כל מי שמגלים איכפתיות ומתעקשים להמשיך לצאת להפגנות, למען עתיד טוב יותר למדינה שלנו, גם כשכבר אין כוח וחשק לצאת מהבית שוב ושוב.

מה יהיה?
מכל התסריטים שחולפים לנו בראש, והם רבים ומכל הסוגים, אנחנו בוחרים בתסריט האופטימי: כל החטופים יחזרו והשפיות תחזור למדינה המטורפת שלנו!

• העיר שלי
• אדריכלות
• אדריכלים
• חוף הים בתל אביב
• אופניים
• פארק המסילה
• גאגא
• סוזן דלל