Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ברחובות של תל אביב יש אש. היא בוערת תמיד. לפעמים היא מתלקחת ומתפשטת בכל רחבי הארץ, אבל בדרך כלל היא להבה קטנה שמתודלקת על ידי קומץ שומרי גחלת שלא מתייאשים ולא נבהלים והולכים נגד הרוח ונגד הזרם. האש האקטיביסטית הזאת יכולה להתחיל בתיקון מקומי או במהפכה גדולה, אבל היא פועמת תמיד בעורקי העיר ותושביה וממתינה להתפרץ. טקס אות האיש ההולך נערך השבוע בהנחייתה של לוסי אהריש ובהשתתפות הלהקה סיסטם עאלי, כך הוא נראה בתמונות.
טקס הענקת אות האיש ההולך (צילום: דין אהרוני רולנד)טקס הענקת אות האיש ההולך (צילום: דין אהרוני רולנד)טקס הענקת אות האיש ההולך (צילום: דין אהרוני רולנד)לוסי אהריש. טקס הענקת אות האיש ההולך (צילום: דין אהרוני רולנד)טקס הענקת אות האיש ההולך (צילום: דין אהרוני רולנד)טקס הענקת אות האיש ההולך (צילום: דין אהרוני רולנד)טקס הענקת אות האיש ההולך (צילום: דין אהרוני רולנד)טקס הענקת אות האיש ההולך (צילום: דין אהרוני רולנד)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
30 אלף בני אדם השתתפו בהפגנה ההמונית שחתמה את שביתת הנשים בדצמבר האחרון. אחת מהנשים שגרמו לדבר הזה לקרות היא מייסם ג'לג'ולי, שנאבקת נגד אלימות במשפחה בחברה הערבית וחברה בשלל מאבקים פמיניסטיים, חברתיים ופוליטיים אחרים למען חברה משותפת ושוויונית.
מה ההישג שאת הכי גאה בו בתחום הפעילות שלך?
"לכל תקופה יש את ההישגים שלה. ההישג הראשון המשמעותי עבורי הוא עניין זכויות העובדים ובמיוחד נשים עובדות. נאבקנו שנשים לא יפוטרו ואני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא העובדה שההישגים שועתקו ליישובים נוספים בחברה הערבית, מחוץ לאזור המשולש הדרומי".
איך נראה יום של פעילה חברתית שבד בבד מתפקדת כיו"ר תנועת נעמ"ת באזורה?
"אין רוטינה קבועה. נוסף להיותי פעילה חברתית אני חייבת להגיע לעבודה כל יום ולבצע מה שנקרא 'עבודה רגילה'. אני מפתחת כל הזמן הכשרות, מעבירה הרצאות במגוון נושאים שקשורים לנשים במגזר. מלבד זאת, אחרי שעות העבודה אני מגיעה לפאנלים, מגיעה להרצאות ותורמת את חלקי. זה דורש עבודה מאוד קשה. וכמובן יש לי את המשפחה שלי, הילדים ובן הזוג. ימים עמוסים, אין ספק".
"בהחלט, ברמת מעורבות האזרחים וברמה שאנשים לוקחים אחריות על החיים שלהם ועל השינויים שהם רוצים לראות. במובן של הגנה על זכויות עובדים, למשל, הרבה יותר אנשים מודעים לזכויות שלהם בשוק העבודה. בנושא של מאבק נשים אנחנו מצליחות לרתום עוד ועוד קהלים, משהו שלא היה פופולרי לפני עשר שנים. יש התגייסות ציבורית בכל החברות. אי אפשר להגיד שזה מחלחל בינתיים למוסדות המדינה באופן שהיינו רוצות לראות. זה אומר שאנחנו עדיין צריכות להיאבק ולרתום עוד ועוד אוכלוסיות".
איזה שינוי היית רוצה לראות מחוץ לתחום הפעילות שלך?
"כולנו נמצאים באותה סירה – כולנו מתמודדים עם בעיות של יוקר מחיה, עם חוסר אפשרות לגמור את החודש. כל נושא הדיור מאוד משמעותי בעיניי. אני חושבת שכל הנושאים וכל המאבקים מתחברים – אי אפשר להגיד שמאבק אחד חשוב יותר מהשני. החוכמה היא לדעת שבסופו של דבר כולנו רוצים דבר אחד – חברה צודקת ושוויונית. ומובן שצריך להכניס ללקסיקון את המילים כיבוש ושלום, דברים שנדמה שנהיה מסוכן לדבר עליהם".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אביטל הוא עיתונאי עצמאי שעובד בתקשורת יותר מ־20 שנה. בתחקיריו הבולטים: הוצאות המעון של ראש הממשלה, פרשת התרומות לאם תרצו מכספי הסוכנות היהודית, פרשת העוזרים הפרלמנטריים שתפקדו כלוביסטים ופרשת ניגוד העניינים של מיקי זוהר. אחד הפרויקטים החשובים שעבד עליהם לאחרונה הוא "100 ימים של שקיפות", ששם לו כמטרה לפעול לשקיפות וצמצום שחיתתות במסגרת הפעילות של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
מה ההישג שאתה הכי גאה בו?
"העובדה ש'100 ימים של שקיפות' הפך לגוף תקשורת בשם 'שקוף'. בהתחלה חשבתי שהמיזם יהיה ארעי ולאורך הזמן זה הפך להיות כלי תקשורת לכל דבר, שפה כדי להישאר, שמייצר כתבות באופן יום יומי ונושא מודל כלכלי חדשני ועצמאי. הרגע שאני הכי גאה בו הוא הבריאה של הדבר הזה".
עד לאחרונה היית עיתונאי עצמאי שעובד לבד, בלי מערכת שנותנת גב.
"היום אנחנו כבר ארבעה אנשים שעובדים בשכר ועוד פרילאנסרים שעובדים איתנו. זה ממש מרגש לראות את זה קורם עור וגידים. אבל אין ספק שכשהייתי לבד נתקלתי בקשיים. כשרק התחלתי להיות עיתונאי עצמאי ביטלו לי את אישור הכניסה לכנסת. לאחר מכן נכנסתי למאבק ארוך שבו הרבה אנשים התחילו להכיר את הסיקור שלי. כולם הבינו שהכנסת הסתירה את בעלי ההיתר לכנסת ונלחמתי למען שקיפות של ח"כים. בסופו של דבר הרשימה נחשפה ומנכ"ל הכנסת החליט לתת לעיתונאים עצמאיים היתר כניסה. אני רואה בזה הישג אדיר שיש בו אינטרס ציבורי ואני פתחתי את הדלת הזאת".
"המאבק שלי על כך שהח"כים יחשפו את היומנים שלהם. כשרק התחלתי אמרו שזה משוגע, היום זה הבון טון. רבע מהח"כים חושפים את היומנים שלהם לציבור. לכנסת הבאה השגתי התחייבות של 40 ח"כים. אנשים מבינים היום שיומנים שקופים זה אומר לוודא שנבחר ציבור עובד בשבילנו, נפגש פחות עם טייקונים ומקדיש את הזמן שלו למען הציבור".
מה היית רוצה לראות מחוץ לתחום הפעילות שלך?
"יש כל כך הרבה. הייתי רוצה שראש ממשלה, כל אחד, יחויב לצאת לוויפאסנה שנתית של עשרה ימים שבהם הוא יהיה בשקט וייזכר למה הוא נכנס לפוליטיקה ומה הוא רוצה לשנות".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קשה לראות סיקור תקשורתי על המאבק בזנות בלי להיתקל בשמה של עו"ד ניצן כהנא. בניסוחים קולחים ועם טיעונים חותכים, היא הפכה לאחת המובילות המרכזיות של המאבק. בדצמבר האחרון עבר בקריאה שלישית "חוק הפללת הלקוח", בסיוע חברות כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית, ובכך רשם המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות היסטוריה כשהפך את ישראל למדינה העשירית בעולם שבה מחוקק חוק כזה.
מה הרגע במאבק שאת הכי גאה בו?
"אישור התכנית הממשלתית למאבק בסחר בנשים. זה מעט אבסורדי, כי אישור החוק הוא הישג הרבה יותר אדיר ממדים, שאני מאמינה שבאמת יעשה מהפכה וישפיע על הדורות הבאים. אבל היה משהו, דווקא המאבק למען קורבנות סחר, שהיה נראה ממש בלתי אפשרי וכשהוא סוף סוף התממש ממש התרגשתי".
"כשנכנסתי לתפקיד במטה, רשויות המדינה אמרו לנו שבישראל בכלל לא קיימת תופעת סחר בנשים ואם כן היא זניחה. במשך שנה וחצי הרגשנו כמו משוגעי הכפר. בכל מקום שיכולנו צעקנו שהסחר בנשים חזר לישראל. כתבנו עשרות מאמרים בנושא, יזמנו המון כתבות בתקשורת והשתתפנו בדיונים בכנסת. למרות זאת פשוט נתקלנו בקיר אחרי קיר. ואז הגיעה נקודת המפנה וממשלת ישראל אישרה תוכנית ממשלתית מפוטרת ביותר למאבק בסחר בנשים, תוך שהיא מאמתת שקורבנות סחר לזנות מובאות בכמויות לישראל ולכן נדרשת היערכות מערכתית למלחמה בסחר".
איזה שינוי היית רוצה לראות מחוץ לתחום הפעילות שלך?
"אני רוצה לחיות בעולם שבו כאב וסבל של אוכלוסיות שקופות נעלם, ואם לא נעלם לפחות מקבל תשומת לב כדי שבהמשך נוכל לקדם פתרונות מעשיים כדי לצמצם אותו. השיח על האוכלוסיות השקופות חייב להגיע לקדמת הבמה. האוכלוסיות האלו צריכות להיות חשובות מספיק למקבל ההחלטות, שיפעלו להגן עליהן ולקדם את הזכויות שלהן. יש רשימה לא קצרה של דברים שצריך לתקן והכי הייתי שמחה לראות את השינוי הזה מתחיל להתחולל".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ברלב היא המנוע מאחורי המאבק נגד מתווה הגז ומחאת השחיתות סביב חקירות נתניהו, ומעניקה השראה לרבים ולרבות עם ערוץ החדשות האלטרנטיבי של אישה אחת שהקימה ברשתות החברתיות. ברלב החלה את עבודה כעיתונאית ברשת ב' ובהמשך מינפה את המחאה החברתית לדף הפייסבוק צדק חברתי – חדר המצב. היא כותבת עד היום בערוצי תקשורת עצמאיים כגון המקום הכי חם בגיהנום והעין השביעית.
גיא רולניקאמר שמה שמבדיל אותך מאקטיביסטים אחרים הוא סקרנות אינטלקטואלית.למה דעתך הוא התכוון?
"קטונתי מלפרש את גיא רולניק, אני לא בתחרות עם אחרים ולא מבדלת את עצמי מאחרים, לכל אחד יש דרך משלו. מבחינתי לב העניין הוא שאנשים קמו לקחת אחריות על החיים כאן, וזה מאפיין את כולם וגם נמצא בליבה של מה שאני עושה".
עיתונאים הםאקטיביסטים טובים יותר?
"העבודה העיתונאית בתקשורת המרכזית בשנים עברו נתנה לי המון כלים לנתח את תמונת המציאות, לפרש אותה, להנגיש אותה למי שלא מתמצא ולא מוצא את ידיו ואת רגליו בסבך הפרטים והמידע. קיבלתי המון כלים לעשות את זה כמה שיותר טוב וכמה שיותר אפקטיבי מהבחינה הזאת, אבל זה לא אומר כלום כי אקטיביזם אינו רק מבזקי חדשות, פוסטים או ציוצים אלא גם לבנות במה להפגנה שמתרחשת כל שבוע ליד בית של גורם שלטוני שצריך להפגין מולו, להפיק חומרים שאחרים כתבו ולדאוג שזה יגיע לכל מדיה. כל אחד יכול להיות אקטיביסט. אנחנו מביאים את עצמנו לדבר הזה. כל אחד מביא את היכולות, הכישורים והתרומה שלו".
"חשבתי לעזוב כל חודש בשנתיים הראשונות וגם איימתי שאעשה את זה. קשה מאוד להתפרנס מאקטיביזם והרגשתי שלא אצליח לעשות גם וגם. אקטיביזם בלי רשת תמיכה כלכלית הוא משהו שלא יכול להימשך לאורך זמן. אני לא עמותה, לעמותה קל יותר להשיג דברים מהציבור. היום יש לי כ־110 תומכים קבועים כל חודש בהוראות קבע, פלוס 30־40 מקמפיין קודם כי הם מאמינים בי ובעשייה שלי ומרגישים שאני מייצגת אותם. זו התגייסות משותפת, אני כלי עבודה בשירות הציבור".
מההמאבק שאת הכי גאה בו?
"יש שני מאבקים כאלה. ראשית אגיד שהאקטיביזם בישראל עשה כברת דרך מדהימה מאז 2011. המון אזרחים התעוררו ב־2011, חלק מהם לא חזרו הביתה לספה והשאירו סוג של אוהל וירטואלי פתוח. יש מאבקים שזכיתי לתמוך בהם, לתת גב, וחלק זכיתי להוביל בעצמי.
המאבק שאני לוקחת בו חלק נגד השחיתות השלטונית הוא מאבק מדהים של נחישות ומסירות של אזרחים, לא רק בפתח תקווה אלא בכל הארץ. מאבק נוסף שנטוע עמוק בלבי הוא נגד שוד הגז שאני ממוביליו מאז 2013. זה מאבק שהביא למרכז השיח הציבורי נושא שאיש לא התעניין בו בציבור הרחב, מה שעזר לטייקונים לנצל את זה כדי למקסם לעצמם שורה של הטבות מהמדינה על חשבון הציבור.
ברגע שהמאבק התעורר הצלחנו להפנות זרקור לעובדה שכולנו נשדדים על ידי מונופול הגז. הצלחנו לא רק להפנות זרקור אלא גם להוציא 30 אלף איש לרחובות, להוביל פסיקה של בג"ץ שפסלה חלקים מהמתווה, והיום ברור לכולנו שזה עומד להיות תיק 5000, אם יישארו כאן גורמי אכיפה ".
איזה שינוי היית רוצה לראות מחוץ לתחום הפעילות שלך?
"אהבה בעם. זה חשוב לי מאוד".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
