אור־לי ברלב זכתה באות האיש ההולך על מאבקה המתמשך נגד השחיתות

ברלב היא המנוע מאחורי המאבק נגד מתווה הגז ומחאת השחיתות סביב חקירות נתניהו, ומעניקה השראה לרבים ולרבות עם ערוץ החדשות האלטרנטיבי של אישה אחת שהקימה ברשתות החברתיות. ברלב החלה את עבודה כעיתונאית ברשת ב' ובהמשך מינפה את המחאה החברתית לדף הפייסבוק צדק חברתי – חדר המצב. היא כותבת עד היום בערוצי תקשורת עצמאיים כגון המקום הכי חם בגיהנום והעין השביעית.

גיא רולניק אמר שמה שמבדיל אותך מאקטיביסטים אחרים הוא סקרנות אינטלקטואלית. למה דעתך הוא התכוון?

"קטונתי מלפרש את גיא רולניק, אני לא בתחרות עם אחרים ולא מבדלת את עצמי מאחרים, לכל אחד יש דרך משלו. מבחינתי לב העניין הוא שאנשים קמו לקחת אחריות על החיים כאן, וזה מאפיין את כולם וגם נמצא בליבה של מה שאני עושה".

עיתונאים הם אקטיביסטים טובים יותר?

"העבודה העיתונאית בתקשורת המרכזית בשנים עברו נתנה לי המון כלים לנתח את תמונת המציאות, לפרש אותה, להנגיש אותה למי שלא מתמצא ולא מוצא את ידיו ואת רגליו בסבך הפרטים והמידע. קיבלתי המון כלים לעשות את זה כמה שיותר טוב וכמה שיותר אפקטיבי מהבחינה הזאת, אבל זה לא אומר כלום כי אקטיביזם אינו רק מבזקי חדשות, פוסטים או ציוצים אלא גם לבנות במה להפגנה שמתרחשת כל שבוע ליד בית של גורם שלטוני שצריך להפגין מולו, להפיק חומרים שאחרים כתבו ולדאוג שזה יגיע לכל מדיה. כל אחד יכול להיות אקטיביסט. אנחנו מביאים את עצמנו לדבר הזה. כל אחד מביא את היכולות, הכישורים והתרומה שלו".

כל הזוכים והזוכות באות "האיש ההולך": באנצ'י סלמסה | דוד מזרחי | לינור דויטש | סיסטם עאלי | ורד נבון | שרון שפורר | שושקה אנגלמאיר | אור-לי ברלב | ניצן כהנא | תומר אביטל | מייסם ג'לג'ולי

היו רגעים שחשבת לעזוב, שהרגשת שנכשלת?

"חשבתי לעזוב כל חודש בשנתיים הראשונות וגם איימתי שאעשה את זה. קשה מאוד להתפרנס מאקטיביזם והרגשתי שלא אצליח לעשות גם וגם. אקטיביזם בלי רשת תמיכה כלכלית הוא משהו שלא יכול להימשך לאורך זמן. אני לא עמותה, לעמותה קל יותר להשיג דברים מהציבור. היום יש לי  כ־110 תומכים קבועים כל חודש בהוראות קבע, פלוס 30־40 מקמפיין קודם כי הם מאמינים בי ובעשייה שלי ומרגישים שאני מייצגת אותם. זו התגייסות משותפת, אני כלי עבודה בשירות הציבור".

מה המאבק שאת הכי גאה בו?

"יש שני מאבקים כאלה. ראשית אגיד שהאקטיביזם בישראל עשה כברת דרך מדהימה מאז 2011. המון אזרחים התעוררו ב־2011, חלק מהם לא חזרו הביתה לספה והשאירו סוג של אוהל וירטואלי פתוח. יש מאבקים שזכיתי לתמוך בהם, לתת גב, וחלק זכיתי להוביל בעצמי.

המאבק שאני לוקחת בו חלק נגד השחיתות השלטונית הוא מאבק מדהים של נחישות ומסירות של אזרחים, לא רק בפתח תקווה אלא בכל הארץ. מאבק נוסף שנטוע עמוק בלבי הוא נגד שוד הגז שאני ממוביליו מאז 2013. זה מאבק שהביא למרכז השיח הציבורי נושא שאיש לא התעניין בו בציבור הרחב, מה שעזר לטייקונים לנצל את זה כדי למקסם לעצמם שורה של הטבות מהמדינה על חשבון הציבור.

ברגע שהמאבק התעורר הצלחנו להפנות זרקור לעובדה שכולנו נשדדים על ידי מונופול הגז. הצלחנו לא רק להפנות זרקור אלא גם להוציא 30 אלף איש לרחובות, להוביל פסיקה של בג"ץ שפסלה חלקים מהמתווה, והיום ברור לכולנו שזה עומד להיות תיק 5000, אם יישארו כאן גורמי אכיפה ".

איזה שינוי היית רוצה לראות מחוץ לתחום הפעילות שלך?

"אהבה בעם. זה חשוב לי מאוד".