Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
סאטירה חריפה. מימין לשמאל: גבי סידון, לי גאון ואורי ויינשטוק (צילום מסך מתוך הקליפ "סעו מכאן")
בתוך 24 שעות צבר השיר "סעו מכאן" מיליוני צפיות ברשתות החברתיות, כשבמרכזו ביצוע סאטירי חריף ל"צלילי השקט" של סיימון וגרפונקל שתוקף את שרי הממשלה על אחריותם למחדל שהוביל לטבח בדרום. כל הפרטים על היוצרים שמאחורי המנון המחאה הראשון של מלחמת חרבות ברזל
מלחמות ישראל תמיד הביאו איתן להיטים מוזיקליים, בין אם מדובר בשירים להרמת המוראל, שירי אבל וכאב או שירי מחאה קודרים, אבל בחודש הראשון למלחמת חרבות ברזל הכאב וההלם היו גדולים מדי ולמרות כמה ניסיונות זריזים לא נרשמו הצלחות גדולות בתחום. ביום שישי זה השתנה בבת אחת עם עלייתו של שיר המחאה "סעו מכאן", שהפך תוך שעות ללהיט ויראלי עצום. האזינו:
את השיר כתב אורי ויינשטוק, חבר לשעבר בלהקת "הדורבנים" ומוזיקאי מוערך, והוא גם מבצע אותו יחד עם לי גאון וגבי סידון, שותפיו למופע הילדים הנפלא "ילד פעם". הלחן שייך, כמובן, ל"The Sound Of Silence", להיטם העל-זמני של סיימון וגרפונקל שנכתב לדבריהם כ"שיר על חוסר היכולת של אנשים לתקשר זה עם זה" והוכתר כהמנון אבל ומחאה כשיצא לאור שלושה חודשים אחרי רצח הנשיא ג'ון פ. קנדי.
לא יודעת למי הקרדיט אבל המנגינה של sound of silence עם הדרישה מכולם להתפטר כי הרגו/שחטו אותנו גאוניpic.twitter.com/IwjJuWYSHy
בגרסתו הישראלית פונה השיר בטוויסט סאטירי נוקב אל שרי הממשלה וחברי הכנסת של הליכוד ודורש את התפטרותם, כששיאו הדרמטי מוקדש לבנימין נתניהו שזוכה לתיאור "האפס המושלם שקרע לנו את העם". מילות השיר החריפות על רקע הלחן הקלאסי ושובר הלב, מלוות בוידאו פשוט בשחור-לבן שבו השלושה מבצעים את השיר בביצוע חי בתוך מקלט, הצליחו להכות כנראה במיתרי הצייטגייסט וזכו למיליוני צפיות תוך 24 שעות. אנו מביאים כאן את מילות השיר במלואן כשירות לציבור:
"רלוונט" שואפת להיות פלטפורמת שידור רלוונטית. האם היא תצליח?
אוריאל דסקל ב"למען האמת" (צילום מסך: רלוונט)
פלטפורמת השידורים החדשה "רלוונט" היא אחד הדברים החשובים שקרו כאן על מפת התקשורת בשנים האחרונות, והתוכניות הראשונות שעלו לאוויר מסמנות כיוון איכותי בהרבה מזה של ערוצי המיינסטרים. אבל כדי לפרוץ אל הקהל הרחב יצטרכו לקרות שם כמה שינויים דרמטיים. וליאור שליין זה לא מספיק
הדיבור עליה נמשך כבר כמה חודשים טובים, אבל השבוע זה סוף סוף קרה: "רלוונט", פלטפורמת השידורים החדשה, עלתה בשעה טובה לאוויר. המטרה, על הנייר לפחות, היא הקמת ערוץ מדיה חדש ואינטרנטי – דרך סמארטפונים, טלוויזיות חכמות או במחשב הביתי – שייתן פייט מסוג אחר לערוצים המסחריים ולאתרי החדשות. מי שעומדים מאחורי הערוץ הם שלושה – ניר צוק, איש עסקים שהגיע מעולם ההייטק; מודי פרידמן, שהיה אחד ממייסדי קשת וערוץ 10 וליאור שליין – הקומיקאי שנעלם מהמסך בשנים האחרונות, ומנסה להקים גוף שידור חדש כדי לנצח יחד איתו (ועוד נדבר על התכנית החדשה שלו).
אחרי עבודת הקמה קשה ומאומצת, בוודאי בגיוס כישרונות (ויש שם לא מעט כאלה, גילוי נאות: חלקם אנשים שעבדתי איתם בעבר), באה המציאות וצחקה כשהם עשו תוכניות. "רלוונט" היתה אמורה לעלות בדרך אחרת, במועד אחר, ובעיקר בווייב לגמרי אחר. בדרך, הגיעה המלחמה שדי דפקה אותם – ואילצה אותם לעלות במתכונת רזה יחסית, מאוד מבוססת אקטואליה, כשכל ענף הטלוויזיה עדיין נמצא בתוך ה"הולד" וההלם, שהשאירה אחריה השבת הארורה של ה-7.10.
אבל, מתישהו "רלוונט" היה צריך לעלות, והוא החל בשידוריו שלשום תחת הכותרת "בהרצה". ובאמת, לוח המשדרים של "רלוונט" בינתיים קצר מאוד ומכיל ארבע שעות פלוס-מינוס של יצירה יומית חדשה; רובה מבוססת על החדשות, רובה בתוך אולפנים ורובה נוגעת בעולם האקטואליה. לא ברור אם כך זה באמת ייראה כמוצר הסופי והמוגמר, אבל כשמסתכלים על לוח השידורים – ככה זה מרגיש.
בין אם זו התכנית של עמנואל אלבז-פלפס ודניאל זילברשטיין, "אין גבול", שעוסקת (לרוב) בחדשות חוץ; "מאקרו" של עמית תומר ו"המאני האנושי" של אבי שטרן, שעוסקות בכלכלה; מרב בטיטו שבאה עם "פנדורה", תכנית אקטואליה בגוון חברתי; ואוריאל דסקל, עוד עיתונאי שבא מתקשורת הספורט ומגיש תוכנית שכלתנית בשם "למען האמת", עם שורה של טאלנטים תוצרת בית ומבט אחר על הסיפורים שעומדים על סדר היום.
תחושה אחת חסרה מאוד בצפייה ראשונה בשידורי "רלוונט", והיא התחושה שאין לערוץ מרכז כובד ואין דמות מובילה. בין העיתונאים הטובים שעל המסך אין מישהו מספיק כריזמטי שיצליח להוציא את הערוץ מהנישה ולפרוץ שער אל הקהל. התוכניות הפגינו ביומיים הראשונים איכות גבוהה (במיוחד התכנית של דסקל, שנראית כמו משב רוח מרענן מול החדשות של הערוצים הגדולים), אבל קשה לומר שראינו שם משהו שיצליח למשוך קהל באמת רחב, מעבר לגבולות הברנז'ה המצומצמת והמצטמצמת והקהל הליברלי/תל אביבי האנין.
מי שאמור למלא את משבצת הכוכב הוא ליאור שליין (שהוא גם אחד המייסדים של הפלטפורמה) – שחוזר למסך רשמית לראשונה מזה שלוש שנים, עם "צוות שליין". איך זה עובד? בעיקר מרגיש שזה עדיין לא ממש מתניע. תוכנית שלא ברור מה היא רוצה להיות: שעטנז בין המונולוגים של שליין מימי "גב האומה" והשנים האחרונות ברשתות החברתיות, ראיונות אחד על אחד רציניים (אפילו הישגיים, למשל שקמה ברסלר שדיברה לראשונה מאז המלחמה), וקטעים קומיים עם קומיקאים ("כתבים" נוסח ה"דיילי שואו" של ג'ון סטיוארט, פורמט שגם הוא קצת התיישן).
הגיע הזמן להתקדם. ליאור שליין ב"צוות שליין" (צילום מסך: רלוונט)
גם כאן די ברור ששליין היה רוצה לשדר תוכנית אחרת, והאווירה העגמומית ונטולת הקהל מושפעת ישירות מהמלחמה. אבל גם כשיהיה שם קהל (ואולי, מתישהו, גם אורחים שלא קשורים בדרך כזו או אחרת למחאת קפלן), התוכנית מרגישה קצת לא עדכנית. שליין היה ונשאר קומיקאי טוב, אבל המונולוגים שלו הרבה פחות עובדים מפעם – והוא יצטרך לשכלל את התוכנית הזאת למשהו קצת יותר שלם ואולי לחזק את צוות הכותבים שלו.
מישהו נוסף שהיה אמור להיכנס לנעליים של "דמות מובילה" (לפחות לפי התכנית המקורית ומה שפורסם) הוא דניאל עמרם, אקטיביסט הטיקטוק, שבינתיים לא מופיע על המסך. אין לכך סיבה רשמית, אני רק יכול לנחש שהאיש עבר פגיעה תדמיתית לא קלה בזמן המלחמה (בגלל הנכונות שלו לשדר סרטונים מזעזעים מאוד אנקאט), ולכן אולי לא רצו לשים אותו בפרונט. גם עפר שלח הופיע בכמה סרטונים של "רלוונט", ויכול להיות שגם הוא יוכל לתרום ברמת הזיהוי והמוכרות של הפלטפורמה בציבור הכללי.
עוד דבר אחד שבולט בחסרונו הוא היכולת של "רלוונט" לצאת קצת מהלופ החדשותי. למעשה, בלוח השידורים הנוכחי יש רק תוכנית אחת שלא מתיימרת לעסוק בחדשות ובנספחיה – וזו "ציון 3", לייט נייט כדורגל ישראלי שמבוסס על הפודקאסט המצליח (עם הרביעייה המובילה – יונתן נמרודי, משה זיאת, איציק שאשו ואשרת עיני), והיא גם התוכנית היחידה שמצליחה להעלות חיוך שהוא לא מריר או ציני. ל"ציון 3" יש עוד דרך לעבור כדי לעשות את האדפטציה המושלמת למסך, אבל עצם הנוכחות שלה – בוודאי בקונטקסט העצוב שבו אנחנו נמצאים – היא כבר משהו ש"רלוונט" יכולה להתברך בו. קצת כיף בתוך החדשות הקשות.
תנו לנו קצת יותר כאלה. "ציון שלוש" (צילום מסך: רלוונט)
שני כיוונים מעניינים נוספים ש"רלוונט" מציעה בתחומים היותר קלילים הם "מה יש בזה", עוד פודקאסט מצליח שהגיע לפלטפורמה (בהובלת אלעד יצחקיאן וקובי מלמד, שגם התארח בכמה מהתכניות) – ו"פומו", תכנית תרבות של העיתונאית שני נחשוני. שתיהן מוצלחות, אבל גם מרגישות כמו טיפה בים האקטואליה.
"רלוונט" אמנם עדיין נמצאת בשלב שידורי הניסיון, אבל אפשר לתת בה כמה סימנים – אחד, ליברליות (שלא לומר שמאלנות ממש) לא מתנצלת וזיהוי מאוד ברור על המפה; שתיים, שפה אחרת ממה שאנחנו רואים בשידורי החדשות המיינסטרימיים. קצת יותר נושכת, קצת פחות ממלכתית ובעיקר הרבה יותר מעניינת מהלופ הבלתי נגמר של האולפנים בערוצים הגדולים. במובן הזה, "רלוונט" חשוב מיומו הראשון. זה לא הניסיון הראשון לייצר קונטרה ליברלית לתקשורת שהלכה חזק מאוד ימינה בעשור האחרון. ראינו את זה ב"דמוקרטי.וי", ניסיון להקים ערוץ אינטרנטי שאפילו התברך בטאלנטית בכירה כמו לוסי אהריש בתחילת הדרך, אבל לא הצליח לגבש סביבו מסה קריטית.
"רלוונט" הוא כמובן סיפור שונה; הוא מגיע עם כיסים יותר עמוקים, עם מערכת רחבה, עמוקה ואיכותית בהרבה ובעיקר עם אמביציה אחרת.צריך לתת ל"רלוונט" שתי הנחות: אנחנו מדברים כאן על היומיים הראשונים, ואף ערוץ טלוויזיה ישראלי לא נראה טוב ביומיים הראשונים שלו (אני מומחה לימים הראשונים של ערוץ 2, אז אל תתעסקו איתי). השנייה היא שאנחנו עדיין בתוך לופ המלחמה, מה שלא מאפשר ל"רלוונט" להציג את כל התחמושת שלו בשלב זה. תחת ההנחות האלה, חשוב לומר שמתסמנת הרבה איכות בתוצרים שהערוץ כבר מביא למסך. הוא יצטרך לספק יותר תוכן, יותר מגוון ויותר מרכז כובד משמעותי כדי לפרוץ את הדרך קדימה. בלי כל אלה, "רלוונט" ישאר נישתי כמו ניסיונות קודמים לייצר פלטפורמה לתקשורת ליברלית איכותית. לפחות יש תקווה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
היום קונים אינדי ישראלי: 11 המלצות של 11 אמנים במבצע מיוחד
כמו מלאך. אלון עדר בבארבי (צילום: אורית פניני)
היום (שישי, 3.11) עורכת בנדקמפ את אירוע ה"בנדקמפ פריידי" השנתי, במסגרתו 100 אחוז מסכום המכירה מגיע ישירות לאמנים. ביקשנו מפלד, עומר מושקוביץ, רייסקינדר, אלון עדר ועוד מוזיקאים שאנחנו אוהבים להמליץ על אלבומים של קולגות שאפשר לרכוש בבנדקמפ. בואו לתמוך באמנים שחורשים את הארץ כדי לתמוך בכם
אף פעם לא קל להיות מוזיקאי עצמאי בישראל, ועכשיו זה נכון יותר מתמיד. הם כבר חשבו שעברו את תקופת הקורונה, ושסוף סוף מותר קצת לתת מוזיקה להמונים ואולי להרוויח טיפה כסף מזה – אבל למציאות הישראלית רצונות משל עצמה. אותם מוזיקאים, שרבים מאוד מהם מסתובבים ברחבי הארץ כדי לשמח חיילים, צריכים את העזרה הצרכנית שלכם. לא מבקשים תרומות, רק שתתמכו בהם בתמורה למוזיקה שהם נתנו לנו.
היום (שישי, 3.11) תערוך פלטפורמת המוזיקה בנדקמפ את אירוע ה"בנדקמפ פריידי" השנתי, במהלכו כל סכום שתשלמו לאמנים מגיע ישירות אליהם, ללא עמלה או קנסות. לשם כך ביקשנו מעשרה מוזיקאים ישראלים לבחור אלבום אינדי ישראלי שהם אהובים, בתקווה שתאהבו את ההמלצה ותרצו להזרים קצת כסף לעבר התרבות הפצועה שלנו. אלו המלצותיהם, עכשיו תורכם.
דניאל רוביןממליצה על "we can be friends" של iogi
"ממליצה בחום על האלבום היפייפה והמתוק שיצא בתאריך המשונה ה-6.10, וכאילו חיכה לי כדי לנחם אותי ביום שאחרי. האלבום הזה כל כך מדוייק לי לרגעים שאני זקוקה לאסקפיזם, מרגישה שהוא מצליח להוציא אותי בעדינות ולהרים מעט את האנרגיות בימים שזה קשה במיוחד. יוגי כהרגלו מנגן על כל הכלים וכותב את השירים הכי מלודיים ויפים, "6am" נכנס לי עמוק ללב עם פזמון מפואר, "regular visitor" ו-"slow step on quality wood" באנרגיה המתוקה והמדבקת שלהם הצליחו לגרום לי לחייך. גם "she" היפהפה שמגיע בסוף כאילו להשלים את החיבוק. קל לשמוע כמה כיף ליוגי באולפן עם עצמו, באיזו יצירתיות וקלילות המוזיקה יוצאת ממנו. כשיוגי הפיק את האלבום האחרון שלי זכיתי להיות בחדר ולראות את הקסם הזה קורה בלייב, והאמת היא שהחוויה היא בדיוק מה שמדמיינים כשמקשיבים לו – מגרש משחקים בלתי נגמר של יצירתיות". להאזנה ורכישת האלבום של Iogi להאזנה ורכישת מוזיקה של דניאל רובין
דניאל רובין (צילום: ענבל אייל)
נטע וינרממליץ על "אספר לך" של לונא אבו-נסאר
"אני לא שומע מוזיקה. כבר חודש. מוזיקה היא החיים שלי, העבודה שלי, ההשראה שלי. כל אלה נעצרו לפני חודש. הנסיונות להקשיב לשירים כדי לבכות טוב יותר או להרגיש טוב יותר עלו בתוהו. כמו כף יד על עור שרוף, או חיבוק על שבר. כואב מדי, תלוש מדי, מכעיס מדי. הבנתי בימים האלה שבשירים שלי ניסיתי להגיע לסיפור של המקום הזה דרך הקצוות. לעשות מקום למחשבה ולבכי ולריקוד דרך מה שהיה ושדמיינתי שעלול להיות. השפות שהובילו אותנו לכאן לפני מאה שנה ואלה שאולי נזכה לדבר בעוד מאה. הסיוטים והחלומות שהולידו אותנו לעכשיו, הסיוטים והחלומות שאנחנו עלולים לחיות מחר. בחודש האחרון הייתי צריך שירים שמחזיקים את הקצוות האלה, שיש בהם מימד של כח כישוף. לא שירי קינה ואבל, הם לא יגרדו את הרסיסים של הנפש. לא שירים שבאים לשמח. אין להם סיכוי. הייתי צריך שירים שיש בהם כמוסה של אמת, בימים האלה ומעבר להם. פלסטרים על לב שלא יכול להיות יותר שבור. האלבום "אספר לך" של לונא אבו-נסאר הוא כזה. יש בו את כל העצב והאמת והכח בשביל להצליח לחיות בימים הנוכחיים ואולי גם להסתכל ולהרגיש מעבר להם". להאזנה ורכישת האלבום של לונא אבו נסאר להאזנה ורכישת מוזיקה של נטע וינר
נטע וינר. צילום: יאיר מיוחס
עומר מושקוביץממליצה על "אלון עדר" של אלון עדר
"תמיד אוהבת את אלון עדר. הייתי באינספור הופעות שלו, עוד לפני שהוא הוציא את האלבום הראשון שלו לפני מיליון זמן. מבחינתי אלון הוא בית ספר לכתיבת שירים – מוזיקליות מטורפת עם מילים מדויקות. האלבום החדש של אלון עדר, "החיים שלי פיגוע יפהפה", מבחינתי מביא את אלון למקום חדש של סאונד. מהוקצע, עכשווי ומקורי. אני אוהבת את החיפוש המתמיד שלו להתחדשות, וזאת השראה אמיתית. עם הפקות של מתן אגוזי, עיליי אשדות ונמרוד גולדפרב, ומיקסים של גל עובד ואסף שי אלון. עדר החדש נשמע בדיוק במקום שלו: מלא סטייל ומגניבות בלי לוותר על הרגש והכאב. אבל האלבום הזה ספציפי לא בבנדקמפ, אז תרכשו את האלבום הראשון קודם, ואז האזינו לאחרון בספוטיפיי ותעברו מסע". להאזנה ורכישת האלבום של אלון עדר להאזנה ורכישת מוזיקה של עומר מושקוביץ
עומר מושקוביץ. צילום: זוהר ראלט
אלון עדרממליץ על "הזמן האחרון" של נדב הולנדר
"אני רוצה להמליץ על האלבום ׳הזמן האחרון׳ של נדב הולנדר, שיצא בסוף השנה שעברה. האלבום נכתב סביב מחלת האלצהיימר של אמו והפרידה ממנה, ברגישות רבה ובתו מוזיקלי אחד שנמצא לאורך כל האלבום. נדב ואני בלהקה ביחד כבר הרבה שנים, ואני תמיד מתרגש לראות את היצירה שלו מחוץ ללהקה בשירים, תיאטרון, קולנוע ועיבוד". להאזנה ורכישת האלבום של נדב הולנדר להאזנה ורכישת מוזיקה של אלון עדר
אלון עדר (צילום: דין אהרוני רולנד)
פלדממליץ על "הסנדק" של פישי הגדול
"הקסטה 'פישי הגדול במחיר קטן' יצאה ב-99 עם איזה חמישה סינגלים. רק אחריו יצא האלבום "הסנדק" – לא אשכח שהלכתי להופעה שלו במשביר לצרכן בטבריה, ברחבה, ופגשתי אותו. הוא באמת גדול בגובה וגדול בשירים. זו קלאסיקת היפ הופ ישראלית עם סימפולים מדהימים כמו ג'קי מקייטן, אורחים כמו קובי אוז. תקופה מאוד מרגשת, וכל שיר הוא פשוט להיט. סמל מיני, פישי הגדול". להאזנה ורכישת האלבום של פישי הגדול להאזנה ורכישת מוזיקה של פלד
ממשיך לבעוט. פלד. צילום: דורון סרי
רוני בר הדסממליצה על "Party Pooper" של שיר פרום
"לאחרונה גיליתי את שיר פרום שהוציאה השנה אלבום חדש בלייבל רו טייפס. התאהבתי במוזיקה של שיר משמיעה ראשונה. הנוכחות והעומק בשירה שלה, כתיבת השירים הנוגעת והמפתיעה, וההפקה המוזיקלית הנוסטלגית והמרעננת של שיר, בשיתוף עם בן זוגה יותם אגם. בימים הכואבים האלה האלבום הזה נותן לי הרבה נחמה ואני ממליצה בחום להקשיב לו". להאזנה ורכישת האלבום של שיר פרום להאזנה ורכישת מוזיקה של רוני בר הדס
רוני בר הדס (צילום: אדוה דרור)
רייסקינדרממליץ על "Every Magic Has Its Cost" של נטע פולטורק
"מוזיקאים שמנגנים עם כל הגוף שלהם, שמרגישים שהמוזיקה מהדהדת מהמהות הכי פנימית של הבנאדם, זה ככל הנראה הסוג האהוב עלי. ונטע פולטורק היא כזאת, ביג טיים. לשמוע את המוזיקה שלה זה להכיר אותה וזו חוויה מרתקת מלאת סודות, רבדים ויופי גדול. נטע היא משוררת. היכולת שלה להוציא רגש ממיתרים של גיטרה היא מופלאה. הסיפורים שיש לה לספר מרתקים. המוזיקה של נטע מרגישה שהיא מגיעה מתוך עולם פנימי שהייתי מגדיר אותו כיער אורבני טרופי מושלג ואפל של אהבה. היתה לי הזכות לנגן עם נטע, וזו היתה חוויה מעוררת השראה. ממליץ בחום להיכנס לעמוד הבנדקמפ שלה ולרכוש דברים. ואם אפשר לחזות בה בלייב אז בכלל". להאזנה ורכישת האלבום של נטע פולטורק להאזנה ורכישת מוזיקה של רייסקינדר
רייסקינדר (צילום: נוי פורר)
ענת מושקובסקיממליצה על "לא אלבום אבל הנה" של גיאגיא
"בימים הנוראים האלה, האבל מרגיש גם פרטי וגם קולקטיבי, גם אישי וגם לאומי. ואני נזכרת בגיאגיא, יוצר ישראלי חד פעמי במלוא מובן המילה, שעזר לי לעבור תקופה קשה אישית ב-2019 מבלי שהוא ידע. האלבום שלו עם איילו 'לא אלבום אבל הנה' עשה לי להרגיש הרבה פחות לבד. עשה לי לחייך ולדמוע ולהרגיש חיה. אני זוכרת שניגנתי קאוור לשיר שלו, ״אסטרונאוט״, במופע שלי בקרית טבעון, ובזכות הביצוע הזה התחיל השת״פ שלי עם שון לו יון גלעד (צ׳יל פיל) שהיה בקהל וגם העריץ את גיאגיא. מאז זכיתי לשתף פעולה עם שניהם יחד, והייתי צריכה לצבוט את עצמי. גיאגיא הוציא מאז עוד שירים יפים, ואני מחכה לכל הריליסים העתידיים שלו". להאזנה ורכישת האלבום של גיאגיא להאזנה ורכישת מוזיקה של ענת מושקובסקי
קודם כל גל תורן. הכריזמה שנודפת ממנו כשהוא שר, תמיד הוא מצליח לגעת באיזה תדר שהוא שונה מהשאר שבא לך להקרע על העולם בזעם ובתשוקה. אני חושב שהחיבור עם גיא לוי נתן לו עוד נגיעה מלטפת שגורמת לכל הדבר להיות יותר עגול ומנחם. המלודיות העשירות, ההרמוניות, והשילוב ביניהם יוצר איזה קסם חדש. שירים יפים יפים ישר ללב, כתובים לעילא. באמת יוצא דופן בנוף הישראלי. וגם חסר מאוד. החוצפה, הכתיבה המושחזת. ותמיד אחזור לאותן הרמוניות שמתפתלות בתוכי, ויוצאות החוצה בשירים היפים האלו.
כמובן שבייבי נפלא, כאן אצלנו בפסנתר. אני מתחבר לגל גם מעצם היותו שחקן שנגלה אלינו בשנים האחרונות בתפקידים מצויינים, ומתחבר אליו מהמקום של מישהו שיש לו 2 פנים. כי כמוהו גם אני, גולש בין עולמות המוזיקה והמשחק. שאפו. להאזנה ורכישת האלבום של ליילי להאזנה ורכישת מוזיקה של דוד שאול
דוד שאול (צילום: יחסי ציבור)
רם אוריוןממליץ על אלבומי הסולו של אור אדרי
אלבומי הסולו של אור אדרי – ״כידוד״ ו״20 צעדים״ הם לטעמי שתי קלאסיקות אמיתיות של כתיבה ביצוע והפקה, כאשר כל שיר שכלול בהם יכול בקלות לשאת את תואר "אחד היפים של העשור האחרון ובכלל". מבחינת ביטוי אישי ספציפי, הקפדה אסתטית, הפגנת טעם משובח ובאופן כללי הווייה של אייקון סטייליסטי, אור אדרי היא המקבילה העברית לאושיות פופ סופר הרמוני מלודי ואווירתי כמו אייר, מלודיז אקו צ'יימבר או סטריאולאב ובמידה לא מבוטלת התשובה המילניאלית והנשית לקולגה המקומית א.א(מדורסקי). להאזנה ורכישת האלבומים של אור אדרי להאזנה ורכישת מוזיקה של רם אוריון
אין יותר לייב מזה. רם אוריון (צילום: דייב מיכאל שחר)
עדי שחםממליצה על האלבומים של אלה שיק בלום
יוצרת אינדי רוק ישראלי מקומי, שכל כולו תל אביב מעיניים של תל אביבית. האלבום הראשון שלה מלא בכעס צודק ונאיבי והאלבום השני הוא אלבום שברון לב לסבי, שניהם מלאים בהמנונים קליטים מהסוג שגורם לי לרצות לשיר באוטו בצעקות . הכנות הכמעט TMI של אלה נכנסת לי ללב בלי שרציתי. כשהיא שרה "אמא אמרת שבאתי בטעות" או "משקרת שאין לי זמן, מעדיפה להיות בודדה", משהו בי מתכווץ ומתרחב. במילים פשוטות היא אומרת כל מה שסיפרו לנו שאסור להגיד בקול. השירים של אלה נותנים מענה לצורך שלי לשמוע עכשיו מוזיקה ישראלית מנחמת, נוגעת, לא צינית ומרחיבת לב. להאזנה ורכישת האלבומים של אלה שיק בלום להאזנה ורכישת מוזיקה של עדי שחם
עדי שחם (צילום: אלה ברק)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בסופ"ש: מחזירים אהבה למוזיקה הישראלית בבנדקמפ פריידיי
לייב אין תל אביב. קותימן בהופעה (צילום: אורית פניני)
ביום שישי תערוך פלטפורמת המוזיקה בנדקמפ את אירוע ה"בנדקמפ פריידי" השנתי שלה, במהלכו 100 אחוז מסכום המכירות מגיע ישירות לאמנים. יוזמה אזרחית קוראת לנצל את היום לרכישת מוזיקה ישראלית עצמאית כדי לתרום משהו בחזרה למוזיקאים שחורשים את הארץ בהתנדבות כבר שלושה שבועות
אין כמעט מוזיקאי או מוזיקאית ישראלית, זמרים וזמרות, נגנים ונגניות, שלא בילו את שלושת השבועות האחרונים בסבב הופעות התנדבותי בלתי נגמר בין בסיסים צבאיים ושטחי התכנסות, מלונות מפונים הומי ילדים, בתי חולים גדושי פצועים ומשפחות חטופים ונעדרים. במשך כל הזמן הזה החמיר מצבם הכלכלי של מרבית אמני ישראל, שלא היה טוב במיוחד עוד לפני פרוץ המלחמה. יוזמה אזרחית חדשה מבקשת לפצות אותם בדרך הכי בסיסית שאפשר: לרכוש את המוזיקה שלהם.
היוזמה החלה אתמול בציוץ של עיתונאי התרבות עינב שיף ("ידיעות אחרונות") שקרא לעוקביו לנצל את אירוע ה"בנדקמפ פריידיי" שיחול ביום שישי הקרוב (3.11) כדי לרכוש מוזיקה של יוצרים ישראלים עצמאיים ולתת מעט גב לקהילת האינדי המקומית.
בואו נעשה מזה איזראלי פריידיי. בנדקמפ (צילום: שאטרסטוק)
בנדקמפ, פלטפורמת הסטרימינג המוזיקלית הבינלאומית שמאפשרת למוזיקאים להשמיע ולמכור את יצירותיהם גם ללא תיווך של תאגידי בידור ומוזיקה, מקיימת מדי זמן את ה"בנדקמפ פריידיי", יום מכירות שבו 100 אחוז מדמי המכירה מגיעים לאמנים וללייבלים העצמאיים, ללא העמלות שגוזרת עליהם הפלטפורמה, כולל אלבומים, סינגלים ומרצ'נדייז. מאות מוזיקאים ומוזיקאית מישראל, חלקם מוכרים מאוד, מנהלים פעילות עניפה בבנדקמפ, וכאן אתם נכנסים לתמונה.
אל קריאתו של שיף לנצל את המחווה הגלובלית של בנדקמפ לאמנים כדי לרכז מקסימום תמיכה במוזיקאים ובמוזיקאיות שלנו, הצטרפו ביממה האחרונה רבים מתעשיית המוזיקה המקומית הקטנטנה כדי להפיץ את הבשורה, והנה הגיעה ידם הארוכה עד אלינו.
"קהילה" היא מלת מפתח בימים אלה והקהילה שלי היא המוזיקה הישראלית העצמאית, שחווה ימים איומים בלי הופעות ובלי קשב. בשישי הקרוב יש "בנדקמפ פריידיי", וכל הרכישות באתר הולכות לאמנים ולאמניות. קורא לכל מי שהנושא קרוב לליבו – קנו שם בשישי
"'קהילה' היא מלת מפתח בימים אלה והקהילה שלי היא המוזיקה הישראלית העצמאית, שחווה ימים איומים בלי הופעות ובלי קשב", כתב שיף בטוויטר. "בשישי הקרוב יש 'בנדקמפ פריידיי', וכל הרכישות באתר הולכות לאמנים ולאמניות. קורא לכל מי שהנושא קרוב לליבו – קנו שם בשישי". גם אנחנו כאן ב"טיים אאוט" מצטרפים לקריאה, ואף ננג'ס לכם על זה שוב בהמשך השבוע.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עוצרות את זה: עיריית ת"א-יפו בקמפיין נגד אלימות מינית ברשת
מתוך קמפיין עיריית ת"א-יפו נגד אלימות מינית (צילום ועיצוב: סטודיו טאצ')
היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים יחול בשבוע הבא (25.11), והעירייה תציין אותו במהלך עירוני רחב היקף כדי לעורר מודעות למאבק באלימות מינית במרחב הדיגיטלי, ובעיקר לאיסור הפצת תכנים מיניים ללא הסכמה שגורמת לפגיעות עמוקות, בעיקר בקרב צעירים וצעירות. זה ליטרלי בידיים שלכם
על רקע ההידרדרות המתמשכת של זכויות הנשים בישראל תחת ממשלת העבריינים של נתניהו, ובעיקר על רקע הזינוק באלימות נגד נשים שמגיע בעסקת חבילה עם שלטון בעל סממנים פאשיסטים-משיחיים, היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים שיחול ב-25 בנובמבר נראה עצוב מתמיד. זה כמובן הופך אותו גם לחשוב מתמיד, וכמדי שנה גם הפעם תקדיש עיריית תל אביב-יפו את היום הזה לשלל אירועים רלוונטיים של אקטיביזם חברתי.
תחת הכותרת "לעצור את השרשור" ירוכז קמפיין עירוני חדש ורחב היקף להעלאת מודעות לאיסור הפצת תכנים מיניים ללא הסכמה ולמאבק באלימות מינית במרחב הדיגיטלי, תופעה הולכת ומתרחבת שמותירה פגיעות עמוקות, רובן בקרב צעירים וצעירות. בין היתר יכלול הקמפיין שיעורים בבתי ספר בנושא מניעת אלימות מינית ברשת, הרצאות, סדנות וקורסים בנושאי אלימות מינית ומגדרית במרכזים הקהילתיים ובמרכזי הצעירים ברחבי העיר, פעולות ייעודיות בתנועות נוער ופעילות שטח בשיתוף איגוד הברים והמסעדנים במרכזי בילוי וברים בעיר.
מתוך קמפיין עיריית ת"א-יפו נגד אלימות מינית ברשת (צילום ועיצוב: סטודיו טאצ')
עוד לפני שה-AI יכניס אתכם לסרטי פורנו ללא הסכמתכם, המרחבים האינטרנטים הם זירה מאתגרת ומורכבת של פגיעות מיניות: צילום, הפצה, סחיטה או הטרדה מינית באמצעות כלים דיגיטליים, לעיתים קרובות ללא הסכמה וללא הבנה של עומק והיקף הפגיעה. אלו הן עבירות פלילית כמובן, אך מעבר להיבט המשפטי, השלכותיהן הרגשיות והחברתיות של הפגיעה קשות ועמוקות. בעירייה מתכוונים לעורר מודעות לנושא בקרב הציבור הרחב, בדגש על בני ובנות נוער בגילאי 15–18, מתוך הבנה שהמאבק באלימות מגדרית חייב להתייחס לזירה הדיגיטלית, לחדד את גבולות ההסכמה גם ברשת, ולצייד את הציבור בכלים שיסייעו לזהות, למנוע ולדווח.
מתוך קמפיין עיריית ת"א-יפו נגד אלימות מינית (צילום ועיצוב: סטודיו טאצ')
"אלימות מינית ומגדרית במרחב הדיגיטלי כבר מזמן איננה שולית או נסתרת. האחריות שלנו כעיר וכחברה היא לעצור את השרשור, לעמוד לצד הנפגעות והנפגעים, ולחנך לדור שמבין שגבולות, הסכמה וכבוד הדדי תקפים גם ברשת", אמר מוטי רייפ, חבר מועצת העירייה מחזיק תיק חוסן ושוויון מגדר. "עיריית תל-אביב-יפו, בהובלת הרשות לחוסן ושוויון חברתי ובשיתוף כלל יחידות העירייה, נלחמת באלימות מינית ומגדרית בכל מרחבי החיים ובכל הכלים העומדים לרשותה. המהלך השנה הוא המשך ישיר למחויבות זו. נמשיך לפעול בכל זירה כדי לוודא שהעיר שלנו תהיה בטוחה, מכילה וטובה יותר לכולם ולכולן". >> אירועי היום הבין-לאומי למניעת אלימות כלפי נשים, 25.11.25, בכל רחבי העיר.הפירוט המלא של האירועים באתר העירייה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו