מאז שיצאה "פלוריבוס" הסדרה החדשה של וינס גיליגן באפל TV, היא צברה שבחים מקיר לקיר.גם אנחנו שיבחנו אותה. בסוף השבוע האחרון שוגר אל העולם פרק סיום העונה שהבהיר כי אכן לא מדובר בפלא של עונה אחת, אלא בסדרה שבנויה לטווח הארוך והיא כאן כדי להישאר. לצד המבקרים שמיהרו להכתיר אותה כיצירת מופת אחרי שני פרקים, התגברו לאורך העונה הקולות שהכריזו על הסדרה כאיטית, יומרנית, משעממת וחדגונית. ובכן, מה הם מבינים.

>> אתה חדש פה? 13 דמויות שלא ברור איך הסתדרנו בלעדיהן לפני 2025
>> שנה זוועה: מצעד הרגעים הכי מחרידים של 2025 בטלוויזיה שלנו

לאורך הסדרה, ליווינו את קרול סטורקה (ריה סיהורן) בשלל סיטואציות חברתיות ואישיות, וסוף העולם מעולם לא נראה כה רגוע. התרגלנו לקבל מסרטי/סדרות אפוקליפסה ספקטרום רחב של חלליות, פיצוצים, אסונות טבע וחייזרים שונים ומשונים, עם קצב עלילה מהיר על גבול הפסיכוטי וצפייה מלאת אדרנלין. זה לא המקרה כאן. סוף העולם של וינס גיליגן הוא מהיר. הכל קורה בדקות. קצת כאוס ברגעים הראשונים, אבל מולקולת ה-RNA הזאת השתלטה ממש במהירות על הכוכב והשאירה את קרול סטורקה לבדה, האישה הכי זעופה בעולם שצריכה עכשיו להציל את האנושות מזן משונה של אושר זומבי בחסות מוח הכוורת.

פגשנו יחד עם סטורקה חלק מהשורדים הנוספים, שרק הדגישו את המסר שקשה להיות בדעת מיעוט, בעיקר כשאתה יודע שזו הדעה הנכונה. ממש סיפורו של השמאל. בסופו של דבר גם היא מבינה – לא משנה כיצד תנהג, התודעה הקולקטיבית אינה יכולה להכיל את שונותה ותנסה לצרף אותה כך או כך.

הרגעים בהם קרול נמצאת לבד, ללא השורדים, ללא זושיה וללא השיבוטים – אלה הרגעים הכואבים באמת. זוהי נקודת החולשה של קרול. קרול יודעת בדידות מהי בעוד כולם ביחד בתודעה הקולקטיבית. מאותה סיבה בדיוק, במחזה "קרנפים" של יונסקו מתלבט מר ברנז'ה בעצמו, במונולוג סיום נהדר, אם להצטרף לקרנפים. ועל זה בדיוק העונה כולה משחקת.

קצת אחרי שפורסמה הביקורת שלי על הפרקים הראשונים, הייתי אמור להתראיין לתוכנית רדיו. הריאיון הוקלט, אבל בשל תקלה טכנית הוא לא שודר. באותו ריאיון הייתה שיחה ערה ומעניינת בשאלה למה לא להצטרף, בעצם. למה להתעקש להישאר אינדיווידואל, כשבבירור נהיה מאושרים יותר אם נצטרף לעדר? היה ברור מהרגע הראשון ש"פלוריבוס" היא מניפסט נגד התקרנפות, אבל לא היה ברור מה גיליגן רוצה לומר על זה. בסוף העונה קיבלנו את כל התשובות. או לפחות לא מעט תשובות.

בסופו של דבר, מה שגיליגן אומר זה שהקרנפים הם לא בהכרח אנשים רעים, אלא אנשים עם דרך רעה שהשתכנעו שעדיף להם לחיות בוויתור על עצמם ועל אנושיותם מאשר לסבול עם מחשבה עצמאית. הגילויים לאורך העונה הזאת הראו לנו שלמולקולה אין כוונה לעצור רק כי קרול אמרה שהיא לא מעוניינת, זה ימשיך עד שקרול תסכים לוותר על עצמה. היא הייתה צריכה לחוות את כל מה שחוותה לאורך העונה – האבל, הרצון להיאבק, הבדידות – כדי להבין שבמקום שבו יש קרנפים, אין בני אדם.

כאמור, גיליגן לא נשען על אקשן בסדרה הזאת. זה מטעה, במיוחד כשגם הפעם הוא לוקח אותנו לנופים המוכרים של ניו מקסיקו ועדיין – זאת ממש לא אותה סדרה. אם בסוף העונה הראשונה של "שובר שורות" וולטר ווייט מפוצץ את המשרד של טוקו סלמנקה וסוגר איתו עסקה, כאן גיליגן מארגן לנו סיום עונה הרבה יותר עדין, הרבה יותר שקט ובלי לעשות שרירים. עד הפרק האחרון קרול עוברת תהליך שלם שמכין את הקרקע לתהליך הבא, שיהיה הרבה יותר קשה, כי עכשיו היא אוהבת את הנגיף המוזר הזה והקושי יהיה לחסל אותו בכל זאת.

אפשר להתפלפל עד סוף הזמנים על הפואטיקה של "פלוריבוס", אבל אי אפשר להגיד שלא מדובר בסדרה הטובה ביותר השנה. בסופו של דבר כשמסתכלים על ההקשר למגפת הקורונה ועלייתו המחודשת של טראמפ לשלטון, קשה להתכחש למגמה הגלובלית המפחידה של אובדן החשיבה העצמית והכניעה לשקרים ואשליות. אנחנו בעיצומו של רגע מדאיג שבו המוני בני אדם כבר מתנהגים כמו עדר. אם לא הבנתם את "פלוריבוס" או חשבתם שהיא משעממת, יתכן שכבר נדבקתם. לכו להיבדק.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• אפל טיוי
• וינס גיליגאן
• מדע בדיוני
• אפוקליפסה

זה לא יד המקרה ואתם לא מדמיינים – ז'אנר הסדרות הפוסט-אפוקליפטיות אכן פורח יותר מתמיד. זה די הגיוני בסך הכל, כי לידתו של הז'אנר נטועה בפחד האנושי מהרס עצמי קולקטיבי, ולא סתם הוא מלבלב בתקופות של חרדה קיומית כמו לידת הפצצה הגרעינית, המלחמה השקטה או – כמו שאפשר לראות כיום – חוסר יציבות גלובלי. "האחרונים מביננו", "סילו", "פרדייס" "טוויסטד מטאל" – כולן יצאו בשנים האחרונות, ועוסקות באיך זה ירגיש אחרי שנהרוס את הכל. וכולן אהובות עלינו, אבל ל"Fallout" שמור מקום מיוחד.

הסדרה של אמזון פריים, שמבוססת על משחק מחשב מצליח, היא גרסה כיפית, חכמה ומרשימה כאחד לז'אנר. לוסי מקליין (אלה פורנל) היא מבודדות הניצולים ששרדו השמדה גרעינית בשנות ה-50 של המאה ה-20. או יותר נכון – היא מצאציהם, שגדלו במקלט אטומי עצום שנבנה מתחת לאדמה, ויצרה קהילה מוגנת ומגוננת מהחוץ. כשפורצים חוטפים את אביה (קייל מקלכלן) הוא מחליטה לצאת אל השממה שבחוץ ומגלה שבניגוד למה שאמרו לה כל חייה, יש שם דווקא עולם שלם וחי. לא בהכרח חי טוב, אבל חי.

המסע האופטימי – איכשהו – של לוסי ברחבי המערב הפרוע הסייבר-פאנקי בעולם הרטרו-פוטוריסטי עם אובססיית פיפטי'ז היה אחד המהנים בעונת הראשונה, עם טון שנע בין חוש הומור מופרע לאלימות מזעזעת ואנושיות מתוקה, ודמויות בלתי נשכחות כמו היצור (וולטר גוגינס הפשוט נפלא) והחייל האמיץ-מתוק מקסימוס (ארון מוטן). חיכינו מאוד לעונה השנייה, ממנה הפרק הראשון עלה היום באמזון, ולפי הטריילר – שמראה את הצטרפותם של ג'סטין ת'רו וקומייל ננג'יאני לקאסט ואת הגעתם של לוסי והיצור ללאס וגאס שורצת חקייני אלוויס מפלצתיים – זה הולך להיות כיף לא פחות מהעונה הראשונה. לא נראה לנו שככה נראה אחרי שואה גרעינית, אבל אם זה נכון, אולי זה דווקא שווה את זה.
"פולאאוט", עונה 2, עכשיו באמזון פריים

• מה רואים הלילה
• אמזון פריים
• אפוקליפסה

אנחנו לא רוצים להפחיד, רק להתריע: המצב במדינת ישראל הוא – איך נגיד את זה במילים עדינות? – סיוט מתמשך שבו כל מה שיכול להשתבש אכן משתבש. וכמו הברווז של דודו גבע, גם על הגרדום אחנו עוד אופטימיים, אבל גם לא יכולים יותר להתעלם מהקול הקטן והרשע שבראש שטוען שיכול להיות יותר גרוע. אז הרשו לנו להיות נביאי זעם לרגע ולמצוא את 26 הדברים שעדיין, איכשהו, גם עכשיו, עדיין יכולים להשתבש.

>> שמישהו יביא לנו אוסקר: 18 היוצרים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל
>> פלאנט הוליווד: 17 השחקנים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל
>> שגרירים של הצלחת: 14 השפים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

צונאמי

מדינת ישראל לא מוכנה לאסון טבע בסדר גודל של צונאצי, חרף כל השלטים שתלויים בעיר. גל ענק יהרוס את ערי החוף שלנו ויגרום למאות קורבנות, וזה עוד מבלי לדבר על כל המים מלאי מלאי המדוזות שיוטחו בפנינו – "שארקנדו", אבל עם יצורי ג'לי מלאי ארס צורב. מה שבטוח, כולנו יודעים שהחרדים רק ינצלו את ההזדמנות כדי להאשים את הגייז.

אביב גפן נכנס לפוליטיקה

כי זה יקרה. עמוק בלב אתם יודעים שזה יקרה. מתישהו בהופעה בזאפה הוא יודיע בפני הקהל הנרגש שהוא מחליט לעזוב את המוזיקה כי "המדינה צריכה אותו". זה יקרה דרך רשימה חדשה (כלום ושום דבר א-לה בני גנץ), יהיה ראיון התפכחות ב"7 ימים" (חנוך דאום כבר מוכן עם השאלות), סרט דוקומנטרי מקיף (כי לאביב גפן באמת חסר זמן מסך בישראל) ועצרת המונים בפארק הירקון. איזה דיכאון.

גירוש ספרד 2

הגירוש השנוא על כולנו חוזר בגרסה חדשה ומשודרגת, והפעם עם 2.5 מיליון מוסלמים שכבר חיים בספרד. אל דאגה, אנחנו לפחות ביתרון מספרי.

בן גביר ראש ממשלה

זאת באמת סיטואציה מפחידה, אנחנו יודעים. אבל רק תחשבו על זה שאם זאת הקדנציה האחרונה של נתניהו, כפי שכולנו מקווים, יכול להתקיים מצב של ואקום שלטוני בו בן גביר יהיה לשון המאזניים, ממש כפי שבנט היה לפני שנים אחדות – ואתם יודעים שהוא ישתמש בכל מעט הכוח שיש לו כדי להגיע לתפקיד ראש הממשלה. מבעית, נכון?

נאור ציון פותח מסעדה

המתכונים המוזרים של הסטנדאפיסט וכוכב הטיקטוק בהתהוות כנראה כבר נטפו לפיד שלכם, והשלב הבא חייב להיות פתיחת מסעדה. כל המנות האהובות של ציון, כמו "בולונז לילה לעצלנים", "סטייק עגלה" ו"ראמן" (מנה חמה עם פסטרמה) יוגשו, ואתם בטח תראו מלאן משפיעני אוכל מגיעים לשם ומחמיאים לעיצוב. סעמק, זה עוד עשוי להפוך ללהיט.

סגירת תאגיד השידור הישראלי

הגוף שהוקם על חורבות רשות השידור (והישנה והרעה) עושה שידור ציבורי כמו שצריך לעשות – סדרות מעולות שלא היינו מקבלים בערוצים מסחריים, דוקו חשוב, תכניות רדיו מצטיינות ואפילו אגף הסכתים עטור פרסים. ודווקא בגלל שהוא מצליח ממשלת ישראל הנוכחית כל הזמן יושבת לו על הזנב. נותר רק להתפלל שזה לא יקרה, אבל זה הרבה יותר קרוב ממה שנראה לכם כחלק מהרצון להחריב את מדינת ישראל ולהקים על חורבותיה משטר חדש.

עונה חדשה של סברי מרנן

אנחנו יודעים שרק לפני כמה חודשים הכריזו על סיום הסדרה, אבל האם אתם בטוחים שזה מה שיקרה? מה אם הם צילמו עוד עשרה עונות בסוד ופשוט ימשיכו לשדר אותם? האם אתם יכולים לשרוד את זה? האם דביר בנדק יכול לשרוד את זה? שלא לדבר על "סברי מרנן" ב-AI! אוי, זה כבר ממש מפחיד

הכדורגל עוזב את השבת

המגמה הזאת לצערנו כבר החלה: בימים אלה ממש הפלייאוף העליון והתחתון של ליגת העל כבר לא משוחקים בתוך השבת, אלא רק מהשעה 19:30 והלאה. ולא משנה מה הסיבות כרגע (נחשו!), זה פשוט הרסני, כי שבת וכדורגל הם אחד הדברים הנורמליים היחידים שעוד יש כאן. אבל אם המגמה הזאת תימשך, גם המסורת הזו תיהרס. עוד שבת, אה?

תכנית טלוויזיה ב-AI

רשתות הטלוויזיה הגדולות שלנו כבר משתמשות בטכנולוגייה AI ליצירת פרומואים ופינות, אז השלב הצפוי הבא הוא תכנית טלוויזיה שנוצרה לחלוטין על ידי AI. אם יש מדינה אחת חסרת טעם מספיק בשביל לעשות את זה, זו ישראל. דמיינו גרסת אנימציה קריפית אפילו יותר של ארז טל, שתנחה שעשועון שכל המתמודדים בו לא קיימים במציאות אז לא צריך אפילו לשלם על פרס. זה רעיון כל-כך גאוני ומרושע שאנחנו בטוחים שתיכף נקבל שיחה מאבי ניר לגבי רכישתו.

כרישים לבנים ישתלטו על אילת

כרישים זה כבר לא עניין חדש בחופינו, ואף אחד לא יתפלא אם הכרישים יחפשו שטח עם יותר מאנצ'ים על חופי אילת. כמה ישראלים סקרנים שחושבים שזה בטוח לתת לילדים שלהם לשחות עם כרישים ללא הכשרה או השגחה, ויש לנו שיט ברמת "מלתעות".

אייל גולן קורא לך… לאירוויזיון

ביום מן הימים השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן ושרת התרבות והטקסים מירי רגב ישתפו פעולה על מנת לנרמל את הלא נורמלי, וכמובן שקשת 12 יקפצו על ההזדמנות להרים ריאליטי, בה נערות יתחרו על תפקיד זמרת הליווי של אייל גולן לאירוויזיון. לכאורה.

מחסור בחטיפים אמריקאים

הדוד המשוגע מאמריקה כבר מטריף את הכלכלה העולמית עם תכנית המכסים שלו, אז מה יקרה ברגע שזה יתחיל להשפיע עלינו? הלכו כל החטיפים האמריקאים המשובחים שאנחנו אוהבים לקנות בפיצוציות במחיר מופקע. איך נסתדר בלי ה-Deep River Chips ו"סניידרס" שלנו? נצטרך לשרוד על תפוצ'יפס וביסלי. מה אנחנו, חיות?!

יגאל עמיר יוצא מהכלא

על פניו, יש חוק שאוסר על זה – אבל אנחנו בישראל 2025, ולמי אכפת מחוקים, נכון? גם לא האמנו שראש ממשלה ימשיך לכהן עם כתבי אישום, ולא האמנו שבן גביר יהיה שר בממשלה, ולא האמנו שיהיו כאן חטופים ולא נעשה הכל כדי להחזיר אותם. זה רק השלב הטבעי הבא. ימצאו תירוץ, יגידו שהעם היה מפולג, כל מני דברים. אתם יודעים עמוק בלב שלכם, ואז יסדרו לו חנינה. אתם כבר מכירים את המונולוג.

נפילת אינטרנט כוללת

כולנו שמענו על נפילות החשמל הגדולות באירופה, וכולנו יודעים שגישת ה"יהיה בסדר" אומרת שדבר כזה יכול להתרחש גם אצלנו. עזבו, לא צריך להגזים – מספיק שהאינטרנט יפול. תחשבו על זה – מדינה שלמה ללא דרך לצפות בטיקטוק או להיכנס לטוויטר להתלונן על זה שהאינטרנט נפל? ותחשבו על כל הפודקאסטים שלא נוכל להוריד! כל השוק יקרוס!

ערעור על תוצאות הבחירות

כולנו קצת אוהבים להדחיק, אבל ברור שזה יהיה הצעד הבא. מתישהו יגיעו גם לזה – כשבמערכת הבחירות גוש נתניהו לא יזכה לרוב, פתאום נראה בערוץ 14 את "פרשנים" חמורי הסבר משקרים על "זיופים חמורים במגזר הערבי" ועל "הצורך לספור מחדש". ראינו את הסרט הזה באנגלית. אה, רגע הם כבר ניסו לעשות את זה פעם אחרונה, ואז גילו שיש להם רוב, וכבר לא היה על מה להתלונן.

ביטול הבחירות

והשלב שאחרי כמעט מתבקש. "אנחנו באמצע מלחמה" הוא יגיד, "סיכון לביטחון" הוא יקשקש, "אבל הסמול!" הוא יזעק, ומועד הבחירות יידחה עד שנתניהו כבר יהיה מבוגר מדי להיכנס לכלא. ורק אז אולי יהיו בחירות, כי יש כבר בימין הקיצוני אנשים שקוראים ליאיר לרשת את הכתר.

מדינת תל אביב תתפצל משאר ישראל

זה אולי נשמע כמו גן עדן אמיתי, אבל תחשבו על זה לעומק – איך תבקרו את ההורים, עם דרכון? חוץ מזה זה באמת יהיה נורא עצוב אם נגיע לשם בסוף, ואין לנו חשק למדיניות הדו"חות של חולדאי בתל אביב החדשה.

איחוד נוסף של כוורת

במילה אחת: די. שמענו את השמועות והדיבורים, ראינו שיש הצעות, אבל בבקשה מכם – חלאס. אף אחד לא צריך את זה. "כוורת" עשתה איחוד מדהים ומרגש ב-2013 שלגמרי צריך להיות הסוף. עוד איחוד סתם יהיה פאתטי ועצוב. נכון לבינתיים חברי "כוורת" (בראשם דני סנדרסון וגידי גוב) עומדים בסירובם, ונשאר רק לקוות שהם ימשיכו בכוחם זה.

עוד יותר אסי ורותם, ועוד יותר אסי ורותם

כנראה שזה הסעיף הכי סביר והכי קרוב, אבל באמת שכבר קשה לעקוב, ולדעתנו הם תופסים בקשת כ-98% מכל דקות המסך. בקשת יסחטו את הלימון הזה עד הסוף, אז תתכוננו לתכנית תחקירים חדשה בהגשת המנחים הלעוסים על המסך. מי יודע, מתישהו ליונית וקושמרו יימאס, ואולי הם גם יגישו פה חדשות.

טקס הדלקת המשואות הבא

כבר היה לנו הדלקת משואות של סלבז בשקל, נאומים פופוליסטיים של נתניהו ועכשיו גם AI של עפרה חזה. לכולנו ברור לאן זה הולך – צמד המגישים יותם זמרי ולירון חולצה אפורה מציגים את "התקווה" בביצוע קובי פרץ וזאב רווח ב-AI. "כל עוד בלבב חתולה" יהיה להיט בטיקטוק, והמירי היתה מאושרת.

יריב לוין ממנה את עצמו לנשיא בית המשפט העליון

מספיק מושחת מוסרית, מספיק שונא את העליון ומספיק שם על הכל זין כדי פשוט לעשות את זה. שיהיה בהצלחה לכולנו.

חיות בר משתלטות על הפריפריה

עם גל ההברחות שראינו לאחרונה, לא נתפלא אם קופים, תנינים, אריות ולטאות אקזוטיות יתרבו עד אובדן שליטה, וזה רק עניין של זמן עד שהאבולוציה (ומפעל הטקסטיל בדימונה) יעשו את שלהם. אם למדנו משהו מכוכב הקופים, זה שאסור לתת להם טכנולוגיה.חשבתם שקופים על רחפנים זה חמוד? תחשבו שוב!

עוצר לילי

לא רחוק היום בו איזה חבר כנסת שרוצה תשומת לב יציע למנוע הפגנות מסוכנות נגד השלטון בעזרת עוצר לילי. כל האזרחים צריכים להיות בבית משעה שמונה עד הבוקר למחרת, ואז אין יותר ברים, הלכו ערבי סטנדאפ ואין סיכוי למסיבת טכנו טובה. טוב, אולי זה לא כזה נורא – לפחות יהיה תירוץ להשלים קצת נטפליקס.

דודו טופז חוזר לחיים

אנחנו יודעים מה אתם חושבים – זה קצת מופרך. אז נכון, כרגע – אבל אתם לא יודעים על איזה טכנולוגיה סודית עובדים בחדרי חדרים. או אולי הוא יחזור כבינה מלאכותית. אולי סתם רובוט שיכול לצבוט לך את התחת. בכל מקרה, חזרתו של דודו טופז תוביל לעידן חדש של בידור טלוויזוני שאנחנו לא מוכנים לו, וכנראה תגרום להרבה בכירים טלוויזיונים להסתגר בבית.

פצצת אטום איראנית

אין ספק, אחד מהתרחישים הגרועים ביותר שיכולים לקרות במדינה – בעיקר כי אז נצטרך להודות שביבי צדק. האוכל עולה לנו רק מלחשוב על זה.

מפעל "כתר" יפשוט את הרגל ויפסיק לייצר כיסאות

ואז מה יישאר לראות בטיקטוק?

• אפוקליפסה
• עתידנות
• אסון
• צונאמי
• יגאל עמיר

בין כל הרעש והריאליטי שעולים מדי שבוע לשירותי הסטרימינג, "האתרנאוט" של נטפליקס מרגיש אחרת. ראשית, כי על אף ערכי הפקה הוליוודים מדובר בהפקה ארגנטינאית רחבת היקף. שנית, כי דווקא מהחצי השני של העולם זה מרגיש כל כך קרוב אלינו, וזה לא משנה שאצלם האסון מתבטא בשלג מסתורי שמתחיל לרדת מהשמיים ולהרוג כל מי שבא במגע איתו – כי גם אצלנו יודעים איך מרגיש האדם הפשוט שצריך להתמודד עם אסון, עם מלחמה ועם עריצים תאבי שלטון.

>>מארוול מספיילרים לכולם את הסרט "ת'אנדרבולטס*" כמהלך שיווקי

הסדרה המושקעת (הערכת התקציב היא 15 מיליון דולר) היא עיבוד לקומיקס ארגנטינאי באותו השם משנות החמישים של העיתונאי הרדיקלי הקטור חרמן אוסטרהלד, אדם ששילם בחייו (ובחיי ילדיו) על התעקשותו למרוד נגד המשטר הצבאי ששלט בארגנטינה דרך היצירה שלו. עד היום "האתרנאוט" נחשב ליצירה פוליטית חשובה בארגנטינה, וכשתצפו בששת פרקיה תוכלו להבין בדיוק למה, אבל גם בלי הסאבטקסט הפוליטי שמתאים גם אצלנו, ההפקה המרשימה והבנייה המותחת של הסיפור יספקו לכם בינג' מעולה.

ואם שמתם לב שאנחנו נזהרים מספוילרים, אז זה לא במקרה – גם לירון רודיק ניסה להתחמק מלהרוס לכם את חוויית הצפייהבביקורת שכתב על הסדרה: "אני לא רוצה להרוס לאף אחד אז אני לא יכול להגיד יותר מדי, אבל כשתגיעו לפרק האחרון, אתם תבינו בדיוק מה המסר ולמה הסיפור סופר כפי שהוא סופר, וזה לא שיש כאן טוויסט מטורף וחסר תקדים, אבל זה פשוט עשוי כל כך טוב שבאמת חבל להרוס. אני כן אגיד שנורא קל, דווקא בישראל של שנת 2025, להזדהות עם הנושאים בהם הסדרה עוסקת: מלחמה, הישרדות ועריצות. והיא לא מתביישת להגיד באיזה צד היא בוחרת". יופי, כי אלו בדיוק סוג הסדרות שאנחנו רוצים לראות דווקא עכשיו.
"האתרנאוט", 6 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• אפוקליפסה
• קומיקס

כן, זו תקופה מייאשת ונדמה שהמציאות היא סאטירה אחת גדולה ולא מצחיקה, וכבר בקרוב העולם יתדרדר לדיסטופיה שבה נילחם על מקורות מים ודלק ונגד זומבים וחיזרים. נו, אתם יודעים, כמו בפעם האחרונה שטראמפ נבחר. אחרי הכל, ההגדרה של דיסטופיה היא מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים הנתפסים כשליליים. ברוח התקופה המדכאת, יצאנו לבחון את העתיד הנורא שמציירת לנו הטלוויזיה, כדי להזכיר לכם שלא רק שהמצב תמיד יכול להיות יותר גרוע, אלא שכנראה שהוא גם בהחלט יהיה יותר גרוע. איך אומרים בטלוויזיות? תבלו.

>> ידידתנו הגדולה: 20 הסדרות הכי אמריקאיות בתולדות הטלוויזיה
>> לא רואים עתיד: 29 הסדרות החדשות הכי מבטיחות של נובמבר

17. לזרוס הקר Cold Lazarus (1996)

הבריטים הצעיו לנו לאורך השנים לא מעט סדרות דיסטופיות (התלת-רגליים!), אבל אין הרבה סדרות כמו Cold Lazarus, החלק השני של דרמת הטלוויזיה "קריוקי" שיצר דניס פוטר. הסדרה מספרת על מדענים במאה ה-24 שמצליחים לשחזר זכרונות ממוחו של מחזאי צעיר שמת וראשו הוקפא. בעולם הדיסטופי הזה כמעט כל החוויות הן וירטואליות, ודברים מזיקים כמו קפה וסיגריות הוחלפו בתחליפים מלאכותיים. קשה לחשוב על עתיד נורא מזה. קחו את הפרק הראשון מיוטיוב, שיהיה לכם.

16. 12 קופים (2015-2018) Monkeys 12

דיסטופיות אוהבות מגפות, כמו שנראה בהמשך, ולפנינו אחד העיבודים הבולטים של העשור הקודם. הסדרה מבוססת באופן מאד חופשי על הסרט משנת 1995. פרטי העלילה טיפה שונו, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון: מגפה משתוללת בעולם, ג'יימס קול חוזר בזמן כדי להציל אותו. העתיד הדיסטופי שם היה ההווה הדיסטופי שלנו בעשור הנוכחי, ולמרות שלא הגענו למספרים של המגפה בסדרה – 7 מיליארד – היו רגעים שחשבנו שאנחנו בדרך לשם. ואולי אנחנו עדיין בדרך?

15. איאון פלקס (1991-1995) Aeon Flux

איאון פלקס היא לא רק סדרה שהשפיעה על כל כך הרבה יצירות בכל כך הרבה מדיות, היא לא רק עשתה מהפכה בעיצוב של אנימציה למבוגרים, היא גם הציגה עולם דיסטופי בסגנון האקספרסיוניזם הגרמני והיא נראית כמו החלום הרטוב של כל בתול בן 16: אישה בלבוש פטישיסטי נלחמת במוטנטים, רובוטים וכמובן באויב המושבע שלה (ולפעמים המאהב) – הדיקטטור הטכנוקרט טרוור גודצ'יילד. זאת סדרה ממש מהנה שלא הייתה מתקבלת היום באותו האופן, אבל זה עדיין עולם שכיף להישאב אליו. רק תנסו להימנע מהעיבוד לייב אקשן של שנת 2005.

14. האסיר (1967-1968) The Prisoner

לפעמים צריך לחזור לעבר כדי לראות את העתיד, והנה הלכנו עד לשנות השישים. אחרי מלחמת העולם השנייה העיסוק בעולמות דיסטופיים הלך וגבר בעקבות הזוועות שהעולם ראה, קיבלנו יצירות כמו "המלך נוטה למות", "הבט אחורה בזעם" וכמובן – "האסיר", שעוקבת אחרי סוכן חשאי המתעורר בכפר נופש המשמש כלא לאנשים האוחזים מידע בעל ערך עבור ראש הכפר. סיפורים על עולמות דיסטופיים הם תמיד ביקורת על העולמות שלנו, ולמרות שמדובר בסדרה בת 60 שנה שלא תמיד מצליחה לשמור על קוהרנטיות, היא הזדקנה לא רע בכלל ויש בה המון נושאים שמתיישבים בול על מה שקורה עכשיו.

13. פולאאוט (2024-הווה) Fallout

אחת ההצלחות הכי גדולות של אמזון פריים וידאו מאז היווסדה היא הסדרה "פולאאוט" שלוקחת את העולם הפוסט-אפוקליפטי שנבנה במשחקי המחשב המפורסמים, ומביאה אותו למחוזות הלייב-אקשן עם כל המאפיינים שהיו במקור: המון רפרנסים לשנות החמישים והמון הומור. זה עולם שכולם מנסים לשרוד בו, גם אם זה אומר להפוך למפלצות, וזה כולל המון דם, מלא כיף ואפילו יש שם אמירה על עולמנו העכשווי איפשהו. מי אמר שסוף העולם הוא בהכרח דבר רע?

12. פיירפליי (2002) Firefly

אחת האכזבות הכי גדולות של שנות האלפיים המוקדמות הייתה הביטול של סדרת המד"ב הנפלאה הזאת, שצברה קהל מעריצים שמתאבלים על ההחלטה הזאת עד היום. למרות שהסדרה בוטלה בטרם עת והשאירה אחריה המון קצוות לא פתורים, היא הציגה גלקסיה אכזרית בה שטה הגחלילית, סרניטי, ובתוכה צוות מבריחים עם מלא קסם שצריכים להתמודד עם תקיפות של שודדי חלל מצד אחד ושלטונות החוק מצד שני, בעולם ויקום שבהחלט התחרבשו מכל כיוון אפשרי. כמה גרוע יכול להיות העתיד של המין האנושי? ובכן.

11. פרינג' (2008-2013) Fringe

בואו נודה באמת, סדרת המד"ב המצוינת של ג'יי.ג'יי אברהמס לא התחילה את דרכה כסדרה דיסטופית. יש בה לכל אורך הדרך את הפחד מדיסטופיה, אבל ההתמקדות שלה היא בצוות סוכני FBI, בראשותו של המדען המטורף וולטר בישופ (השחקן הבריטי ג'ון נובל בתפקיד חייו), שמשתמשים במדע-שוליים כדי לפתור את החקירות שלהם. רק בעונותיה האחרונות היא הופכת לסדרה דיסטופית-על-מלא, כשבעונתה האחרונה היא שולחת את הגיבורים שלנו 20 שנה קדימה, אחרי שציוויליזציה מתקדמת פולשת לכדור הארץ ומשתלטת על הכוכב שלנו. יש למה לחכות.

10. חומריו האפלים (2019-2022) His Dark Materials

למי שזוכר מילדותו את הסרט "המצפן הזהוב": זאת הגרסה הטובה של הסיפור. זהו העיבוד הראשון שנשאר נאמן לאמירות של סופר ספרי המקור, פיליפ פולמן, אמירות נגד הכנסייה שאולפנים רבים ניסו להתחמק מהן לאורך השנים. הדבר הכי מרשים בסדרה הוא בניית vעולם. ביקום של חומריו האפלים, כל ילד מקבל חיה המשקפת את נפשו ואיתה הילד גדל' ומי ששולט בעולם זאת דת שמזכירה באופן מחשיד את הכנסייה הקתולית. יחד עם הכתיבה החכמה והליהוקים המצויינים יש לנו סדרה מעולה שממש לא מספיק אנשים מדברים עליה.

9. שורדים (1975-1977) Survivors

כמו שהובהר כבר קודם – הדיסטופיה כבר כאן ו"השורדים" היא ההוכחה לכך. הסדרה הקלאסית של ה-BBC עוקבת אחרי קבוצת אנשים ששרדה מגפה נוראית שחיסלה את מרבית העולם ומזכירה מאוד את Covid-19, כולל העובדה שאת המגפה הפיץ רופא סיני. במובנים רבים הסדרה הזאת הקדימה את זמנה, החידוש שיצא בשנת 2008 לא הצליח להתעלות על המקור, אבל אם אתם רוצים לדעת כמה מעט התקדמנו בבריחה מהדיסטופיה ב-50 השנים האחרונות – זאת ההזדמנות שלכם.

8. בית הבובות (2009-2010) Dollhouse

בית הבובות היא סדרה סופר-כיפית עם קונספט מאד מורכב, ננסה להסביר באופן הכי פשוט שאפשר: מדובר במוסד תת-קרקעי בלוס אנג'לס בו מוחזקים אנשים המשמשים כבובות. כלומר, הם מקבלים אופי חדש וזכרונות חדשים, שכמובן נמחקים עם סוף המשימה, כאשר מפעילי הבובות מחליטים. נוצר כאן מצב דיסטופי בו האדם הופך למוצר, רכוש של התאגיד, ללא רצון או שליטה עצמית. למרות שהיא לא הזדקנה הכי טוב, היא שווה צפייה רק בשביל הקונספט המעניין שמצליח להחזיק שתי עונות שלמות עד שהסדרה בוטלה.

7. האיש במצודה הרמה (2015-2019) The Man in the High Castle

הסופר פיליפ ק. דיק כתב ב-1962 את הסיוט של כל פטריוט אמריקאי: מדינות הציר ניצחו במלחמת העולם השנייה וארצות הברית נכבשה, כשהשלטון בה מתחלק בין גרמניה הנאצית בחוף המזרחי ויפן בחוף המערבי. נשמעת כמו מציאות מזעזעת לחיות בה? כן, במיוחד עבורנו, כי גרמניה הנאצית חוגגת בסדרה הזאת: רצח עם, טיהור אתני, עבדות, חיים תחת שלטון טוטליטרי, יש בסדרה הזאת הכל מהכל והיא מסקרנת, מפחידה ומטלטלת. עם כל מה שקורה בעולם, כולל האירוע המחריד באמסטרדם, נראה שהיא רלוונטית מתמיד.

6. מראה שחורה (2011-הווה) Black Mirror

אם יש משהו ש"מראה שחורה" יודעת לעשות זה לייצר עולמות שמדכא לחיות בהם. בין אם מדובר בעולם בו אפשר לחסום אנשים במציאות ובין אם מדובר בעולם בו כולם מצלמים אותך כל הזמן, "מראה שחורה", במיוחד בעונותיה הראשונות, הביאה כל כך הרבה הברקות וחידשה לגמרי את האופן שבו אנחנו חושבים על "דיסטופיה": זה לא צריך להיות שממה מדברית רדיואקטיבית וגם לא פצצת אטום. "מראה שחורה" מסתכלת בעיניים של החברה ומראה לה את העתיד הקרוב, ורק על זה מגיע לה איזה פרס דיסטופי במיוחד. אולי לזיין חזיר, נגיד.

5. סיפורה של שפחה (2017-הווה) Handmaid's Tale

אנחנו מתקרבים לנקודת הסיום של הסדרה שסחפה מיליוני צופים ברחבי העולם. זאת סדרה לא פשוטה לצפייה, עם תחזית מדכאת ביותר עבור האנושות כולה שבקעה ממוחה של הסופרת מרגרט אטווד ומתגשמת מאז לא מעט בהווה. "רפובליקת גלעד" היא אולי הפרשנות הכי מדויקת לפחדים של שמאלנים – מדינת הלכה. טוב, גם אם הפרשנות של "בני יעקב" לתנ"ך קצת שונה מההלכה, זה נשמע די דומה לשאיפות של נציגי הציונות הדתית והחרדים בכנסת. לא כיף בכלל.

4. סילו (2023-הווה) Silo

סדרת המד"ב של אפל TV+ וגרהם יוסט הביאה עד כה עונת בכורה מעולה (השנייה תתחיל החודש) בזכות מהלך חשוב אחד: הם לקחו את כל מה שטוב בכל כותר דיסטופי שקיים, והוסיפו לזה סיפורים כתובים היטב שישאירו אתכם במתח עד השנייה האחרונה. בתור צופה אתה מרגיש חלק מתושבי הבטונדות שמתחת לאדמה, כי בדיוק כמוהם אתה כבר לא יכול להיות בטוח אף פעם מה נכון ומה לא נכון. הסדרה מהנדסת לצופה את התודעה כפי שהשלטון מהנדס את תודעת נתיניו. סדרה שנתניהו מוכרח לראות.

3. משחק הדיונון (2021-הווה) Squid Game

הקוריאנים עושים דברים משוגעים בטלוויזיה ובקולנוע ואנשים מרבים להתעלם מהתעשייה שם, אבל מ"משחק הדיונון" אי אפשר היה להתעלם. בתוך העולם שלנו, היומיומי והמוכר, הם יצרו מיקרו-קוסמוס דיסטופי שמתנהל לפי רייטינג ואנשים לא היו יכולים להוריד את העיניים מהמסך, למרות הזעזוע. לא נשכח את תחושת הדיכאון לאחר הצפייה באותה סצנה מפורסמת, במהלכה אין חוקים וכולם מחכים לכיבוי האורות כדי להתחיל לתקוף. זה היה טבע האדם במלוא כיעורו, וכבר אי אפשר לחכות לעונה השניה.

2. ניתוק (2022-הווה) Severance

זה היה קרב צמוד, אחרי הכל "ניתוק" יצרה את הדיסטופיה הפוסט מודרנית באופן מושלם: דרך מקום העבודה. חברת "לומון" מנתקת את הפרסונה של עובדיה מהעובד עצמו ובעצם מייצרת שתי זהויות, האחת חופשיה לחלוטין ושנייה בעבדות נצחית. כבר בעולמנו אנחנו משועבדים למקום העבודה ו"ניתוק" מתייחסת לכל האספקטים שרק אפשר תוך כדי שהיא "רק שואלת שאלות" על תרבות העבודה המודרנית והסיוט שבתוכו כולנו חיים. את התשובות כולנו יודעים ומדחיקים כל הדרך לאפוקליפסה.

1. האחרונים מבינינו (2023-הווה) The Last Of Us

לגיימרים חנונים כמונו הייתה המון ביקורת על "האחרונים מבינינו". טוב, לא המון ביקורת, רק שיביאו הרבה יותר זומבים. אבל אי אפשר להתעלם מהאופן בו ניל דרוקמן וקרייג מאזין שחזרו את העולם של משחק הוידיאו הפופולרי בלייב אקשן. לא רק שהם הרחיבו את עולם המשחק והביאו דמויות חדשות שטרם ראינו, הם גם הצליחו להפוך את האדם למפלצת גרועה יותר מכל זומבי. אפשר כמובן להשוות ל"מתים המהלכים" שלא נכנסה לרשימה, אבל כאן הדמויות היו מורכבות הרבה יותר, וזה באופן אוטומטי הופך את הזעזוע לקשה יותר. בניגוד לעולמות דיסטופים אחרים ברשימה, זה אולי העולם הכי זהה לעולמנו מבחינת לוקיישנים, טכנולוגיה והטבע האנושי. והוא לא טוב, אם לא הבנתם עד עכשיו.

• המסך
• הסדרות הכי טובות
• דיסטופיה
• אפוקליפסה
• מדע בדיוני