לא עבר הרבה זמן עד שתל אביב זיהתה את הכישוף שנקרא העוגות של מגזינו. כשנפתחה המסעדה האיטלקית כולם התלהבו מהטייק מהניסיון לרענן את פורמט הפסטות-פיצה הקבוע (עם הרבה פסטות ופיצה, אבל בטוויסט), אבל די מהר הדיבור על מגזינו התפקס סביב סוף הארוחה. הקינוחים המטורפים שלהם – פאי לימון ופיסטוק, עוגת גזר מעלפת, הקראק פאי וכל שאר המתוקים של השף-קונדיטור ברק כהן (שעזב את מגזינו בדצמבר האחרון לטובת הרפתקה עצמאית) – תפסו את רוב תשומת הלב ואת תשומת הוולט, כך שהמסעדה נזנחה קצת לצד. וזה לא הוגן. לכם, לא להם.

>> תאכלו עוגות: נפתח הקפה-קונדיטוריה הראשון של מגזינו. ועוד ברמת אביב
>> ותודה על העוגות: השף ברק כהן עוזב את מגזינו בדרך למקום חדש משלו

עכשיו שיש למגזינו גם חנות קונדיטוריה נפרדת בסמוך למסעדה, וגם סניף של קפה-קונדיטוריה חדש ברמת אביב ג', אפשר להתרכז שוב במנות שאוכלים לפני הקינוח. כי בסוף מגזינו מספקת מענה לחוסר משמעותי בעיר – מנות איטלקיות ברמה. פיצות יש אמנם שפע, אבל מאוד קשה למצוא פסטה מוצלחת שעוברת משלוח בשלום, או אפילו יוצאת למשלוח. מגזינו הם בדיוק המקום ממנו אתם יכולים להזמין איזה בולונז בדרגת מסעדה או ניוקי משגע במשלוח, וזה באמת בעל ערך לא מובן מאליו. פחמימות על גלגלים, מה עוד צריך? אה, איזה קינוח. טוב, זה קצת יקר, אבל אם כבר מזמינים ממגזינו, אין מצב שלא ננצל את הצ'אנס.

מנה מומלצת:קשה מאוד שלא ללכת על הקלאסיקה שהיא ספגטי קרבונרה (82 ש"ח) קלאסי עם פלפל שחור, חלמון ביצה, פרמזן ובייקון. מה חשבתם, שתקבלו חזה אווז? פה זה הדבר האמיתי.
יש אופציה לטבעונים?גם לכם מגיע אווירה איטלקית בצלחת, ויש כמה מנות מעניינות – כולל היצע פיצות מאוד יפה על בסיס גבינה טבעונית של חברת Mashu, אבל אנחנו היינו הולכים על הכיף של מנת ריגטוני פומודוריני (72 ש"ח).
איך מזמנים?בוולט
ואם לא בא לי? לפעמים רוצים משהו קצת טראשי יותר, או פשוט אחר, יש לנו גם רשימה ענקית שלהמשלוחים הכי טובים בתל אביב. הכל מתחבא שם – אושר, חיי נצח, אהבת אמת, וזה רק ההמבורגרים ברשימה.

• מה מזמינים היום
• מגזינו
• אוכל איטלקי
• משלוח
• ארוחות משפחתיות
• קונדיטוריה

לא פשוט לרצות את כולם, אבל אנחנו מאוד רוצים לנסות – כי כשזה נוגע לבחירת מסעדה עבור כל המשפחה, מדובר בהחלטה שעשויה לקרוע משפחות. אז למען שלום הבית,מצאנו את המסעדות הכי טובות לביקור עם כל המשפחה, כולל ילדים בררנים שלא חייבים להסתפק בשניצל גוסס עם קטשופ, ומבלי שתצטרכו להתפשר יותר מדי על איכות האוכל שלכם. הבחירות של טיים אאוט.

גווידו

כמה וכמה עסקי אוכל כושלים חלפו בחלל הפינתי שב שדרות בן גוריון, עד שהגיע גווידו והפך את המוג'ו – ובצדק. מנות גדולות, פסטה שכולם אוהבים ותמחור נוח (אבל באמת!) יוצרים דיל אטרקטיבי במיוחד, וגם האווירה קלילה ולא מחייבת. מזמן לא הייתה כאן מסעדה כל כך ידידותית ללקוחות ולחשבון הבנק.
בשבילכם:זיטי – פסטה וכדורי בשר ברוטב עגבניות אפויים בתנור, וכוס יין ב-14 ש"ח.
בשביל הילדים:אותו דבר מינוס היין.
בן גוריון 34

>> 19 בתי קפה שפתוחים בשבת בתל אביב
>> 21 המסעדות העממיות הכי טובות בתל אביב

משק עפאים

הגבינות הנפלאות, המאפים ומוצרי החווה החקלאית של משק עפאים שומרים על מקומם הטרי (יחסית) בבית הבאר העתיק והרומנטי בואכה יפו. כשהבטן מלאה דברים טובים יש סיכוי שהילדים יסכימו להקשיב כשתסבירו להם על סחר הוגן וחקלאות בת קיימא.
בשבילכם:בורקסון – בצק קרואסון חמאה במילוי כל טוב המשק, למשל משוויה עגבניות ופלפלים חרוכים וביצה עלומה עם מלפפון טרי וזיתי טאסוס (46 ש"ח).
בשביל הילדים:בורקס מים עם ביצת משק אורגנית, ירקות חתוכים וזיתים (46 ש"ח).
סלמה 6

זוזוברה

גרסת הלואו קוסט של שף אבי קונפורטי למטבחי אסיה היא שריד של אימפרייה פוסט-אסייתית, ויש היגיון בכך כי סוס מנצח לא מחליפים. השולחנות הארוכים אידיאליים לארוחה משפחתית והאוכל מוגש במהירות, פקטור חיוני כשמגיעים עם ילדים רעבים.
בשבילכם:פו בו – אטריות אורז, בקר חרוך, נבטים, בצלים, צ'ילי ועשבי תיבול בציר עוף חריף (79 ש"ח).
בשביל הילדים:אטריות אטריות ביצים ונתחי עוף ברוטב סיני מתקתק (52 ש"ח כולל לימונדת פירות יער/מים).
זוזוברה

עברי בפארק

בלוקיישן מושלם, בליבו של פארק אריאל שרון המרהיב שבקצה המזרחי-דרומי של תל אביב, קפה-מסעדונת קטנה וחמודה חולשת על כל מה שהפארק המעולה הזה צריך. המקום שייך למחלבת עברי הנהדרת ממושב עזריה, מאפים אדירים יוצאים מהטאבון, הגבינות המשובחות של המשק משתלבות לצידם (יתכן שזו הבוראטה הטובה בישראל), וכל הטבע הירוק שמסביב ישדרג את חוש הטעם אוטומטית. בילוי נפלא. למרבה הצער סגור בשבת (אבל פתוח בשישי בבוקר!).
בשבילכם:פיצה בוראטה נפלאה (75 ש"ח) או פלטת גבינות זוגית עם פוקאצ'ה מהטאבון (89 ש"ח). או שניהם, בעצם.
בשביל הילדים: קלצונה מוצרלה (49 ש"ח)
עברי בפארק

אגאדיר

מאז פרוץ המלחמה העיר מוצפת בהמבורגרים מתוחכמים, אבל זה לגמרי לא מה שאנו מחפשים לארוחה משפחתית. לכן רשת אגאדיר הוותיקה אף פעם לא מאכזבת וכל אחד יכול למצוא בה משהו לטעמו, גם ילדים ואפילו טבעונים.
בשבילכם:אם אין חובת המבורגר לכו על פילי צ'יז סטייק – נתחי סטייק סינטה צרובים עם גאודה וירקות מוקפצים בלחמניית מחמצת, איולי שום צ'יפוטלה וקולסלואו (69 ש"ח).
בשביל הילדים:ג'וניור 160 גרם בלחמנייה (52 ש"ח) וצ'יפס (18 ש"ח).
אגאדיר

מגזינו

המטבח האיטלקי הוא קונצנזוס שתמיד בא טוב בארוחה משפחתית, ובמגזינו הוא מבוצע בצורה מצוינת. כמה סלטים ומנות פתיחה קטנות, פיצה, פסטה ועוגה מוגזמת מהוויטרינה ויצאתם הורי השנה. התפריט העסקי (15 אחוז הנחה, ראשון-חמישי) מוגש עד 17:30, שעה טובה לחזור מהים ולשבת לארוחת ערב מוקדמת לפני המקלחות.
בשבילכם:סלט קאצ'ו א פפה, ספגטי קרבונרה, פיצה פפרוני
בשביל הילדים:מה שאתם לא עושים, אל תזמינו להם את עוגת היומולדת. הם לעולם לא יוכלו לאכול שום עוגת יומולדת אחרת.
מגזינו

ביתא קפה רמת אביב

הסניף הוותיק ביותר של ביתא קפה חביב עלינו בראש ובראשונה בגלל הלוקיישן, מרכז מסחרי שכונתי כמו פעם עם עצים, ציוצי ציפורים ואווירת קיבוץ. אפשר לשחרר את הילדים לשחק מבלי לחשוש ואחר כך להסתער על התפריט ולבחור משהו טעים לאכול.
בשבילכם:נקניקיות עגל צלויות, תפוחי אדמה ותבשיל כרוב ובייקון (78 ש"ח).
בשביל הילדים:שניצל, פירה וסלט ירקות קצוץ קטן קטן (78 ש"ח).
ברודצקי 17

האחים

החצר האחורית של מסעדת האחים מושלמת כמקום לפרוק בו אנרגיות, ובתפריט יש מבחר נאה של מנות שילדים יסכימו לאכול. בנוסף אי אפשר שלא להזכיר את ההתגייסות האדירה של הבעלים האחים יותם ואסף בתחילת המלחמה, ולכן מן הראוי להצביע ברגליים ולתמוך בהם. אבל חשוב מזה – האוכל נהדר, אז זו תמיכה מהסוג הטעים ביותר.
בשבילכם:מסאחן דג ים על פיתה שרופה עם בצל מקורמל, שקדים, צנוברים ויוגורט (84 ש"ח).
בשביל הילדים:ספאייח טלה – פיתה צלויה ממולאת בשר עגל וטלה, עגבניות ועשבי תיבול (47 ש"ח).
אבן גבירול 26

קפה גרונימן

בגלגולו הנוכחי התמקם דוכן הפיצות והכריכים, שנקרא בעבר "גרונימן 8", בחורשת עצים רחבת ידיים בגדה המזרחית של רחוב רידינג. בפיסת הטבע העירוני הנדירה אפשר להאכיל את הילדים במחיר סביר ואז לשחרר אותם לשחק בדשא ולהציץ בגינה הקהילתית, בזמן שאתם מנשנשים דרינק ופחמימה. בשעות ההפי האואר יש מבצע 1+1 על אלכוהול בכוסות.
בשבילכם:פיצה טנגו עם רוקט, פרמזן, שמן זית וגרידת לימון. יאם
בשביל הילדים:רבע פיצה מרגריטה והם מסודרים
רידינג 34

דרבי בר דגים

כשמתכננים ארוחה משפחתית יש היגיון בפורמט המזרחי – פתיחת שולחן עם סלטים, ניגובים ופיתות שמחירם כלול בעלות המנה העיקרית. בדרבי בר דגים מציפים את השולחן בצלחות קטנות ומעוררות תיאבון כהכנה לעיקריות מדגים ופירות ים אבל לא רק. וכשלילדים נמאס לשבת אפשר פשוט לשלוח אותם לשחק מחבואים בקניון.
בשבילכם:דג מטוגן או בגריל עם תוספת חמה וסלט (129-139 ש"ח).
בשביל הילדים:ילדודס שניצל (64 ש"ח).
ברודצקי 43

קפה עלמה גן מאיר

את מספר הריאות הירוקות בעיר, שהן יותר מפיסת דשא ושני עצים, אפשר לספור על כף יד אחת. בגן מאיר הילדים יכולים להתרוצץ חופשי ואחר כך לחבור להורים לארוחה קלילה בקפה עלמה, שממוקם בתוך המרכז הגאה. באותה הזדמנות הילדים ייחשפו לסביבה מכילה וסובלנית ולקהילה שהעיר תומכת בה, בניגוד לרעיון התפילה בהפרדה שבג"צ אישר לקיים בגן מאיר לפני יום כיפור.
בשבילכם:קרוק מאדאם סלמון על טוסט בריוש עם גבינת שמנת וגאודה (69 ש"ח).
בשביל הילדים:פיצה נפוליטנה, כי איתה אף פעם אי אפשר לפספס (62 ש"ח)
טשרניחובסקי 22 א', גן מאיר

טברנה רומנה

אוכל איטלקי הוא הגו טו הכי מוצלח לארוחה משפחתית, ובטברנה רומנה יש מנות שהן קונצנזוס בכל גיל. כדי לחוות את המסעדה במלואה מומלץ להזמין מנה מכל קטגוריה – וברמת המחירים במקום זה לגמרי אפשרי – ולהתפלל שהילדים ישאירו לכם משהו לאכול. כשהם מסיימים, הרחבה המקורה היא מקום מעולה למשחקים, ולגדולים אפשר להוסיף הסבר על רחוב קפלן ומשמעותו במציאות הנוכחית.
בשבילכם:גבינת פרובולונה אפויה, רכה ונימוחה עם דבש אורגנו ופפרונצ'ינו (39 ש"ח), הולך מעולה עם שפריץ.
בשביל הילדים:פסטה ורוטב ראגו, קלאסיקה שתמיד עובדת (79 ש"ח)
קפלן 8

מרלן

הפינה החמודה אך בעייתית במפגש שבין קינג ג'ורג' לשדרות בן ציון נתפסה סוף סוף על ידי מרלן, ספוט ההמבורגרים המשובח מגבעתיים. בתפריט יש את כל מה שילדים אוהבים לאכול, ואחר כך הם יכולים לשחק ברחבה המוצלת (בהשגחה כמובן) עד שאתם מסיימים את הקוקטייל. בימי השבוע אולי תתפסו גם את מבצע ה-1+1 שלהם, אז בכלל זכיתם.
בשבילכם:ספייסי הוט דוג – נקניקיית עגל עם איולי סרירצ'ה, בצל מוחמץ, תירס קלוי, צ'דר וחלפיניו (49 ש"ח).
בשביל הילדים:נאגטס (38/44 ש"ח) וצ'יפס (17 ש"ח)
שד' בן ציון 2

דיקסי

יש קלאסיקות שעובדות תמיד, ויש את דיקסי שעושה את זה כבר 30 שנה פלוס. אווירת הדיינר ותאי הישיבה עם הספות האדומות עובדים על הילדים כמו קסם, ביפבורגר צנוע סוגר להם את הפינה (יש תפריט ילדים מכובד ועתיר אופציות), ואתם יכולים להתפנות להתמודד עם מנות הבשר המתוחכמות יותר שחיים כהן יודע להוציא מהמטבח כאן. דבר אחד תמיד בטוח: יש משהו טוב לכולם.
בשבילכם:ביף בורגר 4 גבינות ושבבי בייקון (89 ש"ח)
בשביל הילדים:ארוחת ילדים עם ביפבורגר 125 גר', צ'יפס, מיץ וגלידה אמריקאית לקינוח ב-49 ש"ח, יותר זול ממקדונלדס.
דיקסי

• אוכלים שותים
• מסעדה עם המשפחה
• עם המשפחה
• דיקסי
• עם הילדים

הטרנד החדש של מסעדות בעיר הוא גיל כניסה מינימלי. עזבו רגע את הברים שהפכו למסעדות. בואו ונניח ששם אפשר להבין את האירוע. אבל קרה בשבועות האחרונים כמה פעמים שניסינו למצוא שולחן במסעדה, ועד שכבר מצאנו משהו, פתאום אומרים לך שאין כניסה מתחת לגיל 21. אתם מסעדה תאילנדית, בשם כל מה שקדוש, מה יש לכם שם שיהרוס נפש של בן 17? הרי זה לא שבין מנה למנה יש מופע כדורי פונג מעדות הפטפונג (ואם כן, בואו נודה, הבעיה שלכם היא הרבה יותר עניין של מוסר והיגיינה מאשר כניסת קטינים).

ולא מדובר במקרה מנותק. בגדול, יש תחושה שסצינת המסעדות התל אביבית לא מאוד מחבבת משפחות. רוב המסעדות פה יקרות מדי, מתוחכמות מדי או "קונספט" מדי בשביל ארוחה משפחתית. למצוא שולחן למשפחה לצהריים בשבת, במסעדה שהיא גם ווליו פור מאני (כי בכל זאת, תזכרו מי משלם על כל השולחן) וגם מספיק מגוונות שגם הילד הנודניק והבררן ביותר ימצא מה לאכול (יודעים, אגב, מה יותר קשוח מבן של חייט עם חורים בבגדים? בת של מבקר מסעדות שרוצה רק נאגטס), זו משימה על סף הבלתי אפשרי. כלומר אפשרית, אבל רק אם אתה מוכן להתפשר.

>> שחיתות לכל המשפחה: מתכון לקראק פאי של שף ברק כהן ממגזינו
>> ריאיון נדיר עם יורם ירזין, מבעלי "מגזינו" ומבכירי המסעדנים בעיר

אז אתה יכול להתפשר האיכות וללכת על המבורגר או על אסייתי (סושי + מוקפץ + שניצלונים לילדים תמיד אפשר למצוא). אתה יכול להתפשר על מסגרת האשראי וללכת לאחת מפלצניות ה"מנה ראשונה ב98 ₪", שצומחות כאן כמו פטריות סאן גורלנד אחרי הגשם (אין באמת כאלו פטריות, אבל זה לא יפריע להם לחייב אותך עליהן מחיר מופקע). או שאתה יכול לוותר על הספונטניות. מסתבר שאם אתה מתקשר שלושה שבועות מראש, כשאתה מגלה שבת13 נוסעת לטיול בצופים, אתה ממש יכול להזמין שולחן לשעה כמעט סבירה במגזינו. אל תשאלו איך גיליתי. או לפחות אל תספרו לבת13.

וברגע שאתה נכנס בדלת אתה מבין שאתה לא לבד: מגזינו היא מוקד עליה למשפחות ולגמרי ברור למה. היא גדולה אבל לא ענקית. חמימה אבל לא קלסטרופובית. היא רועשת אבל עדיין מאפשרת לעשות מסביב לשולחן את "20 שאלות" (ולקבל ציון ממש מביך, בואו לא נדבר על זה). במילים אחרות – זה מרגיש קצת כמו בית. אמנם בית עם מטבח שבמרכזו טאבון ענק (ועם מארחת ששולחת את אלו שלפניך בתור להביא מהאוטו את אישורי ההתחסנות של הילדה כי "בלי זה היא לא יכולה להיכנס"), אבל עדיין בית. נו, אז אפשר לקבל משהו לאכול בבית הזה?

התחלנו עם פוקצ'ה. היא לא הייתה מושלמת, בעיקר כי היא בילתה כמה שניות מיותרות בטאבון ששרפו אותה קצת מלמעלה, אבל היא הייתה ממש קרובה לשלמות. יש קצת זילות במושג פוקצ'ה באזורנו, ולרוב אנחנו מקבלים גרסאות שטוחות (תרתי משמע) שקצת מפספסות את הפואנטה. זאת הייתה עבה, ואוורירית, עם בסיס כל כך פריך עד שהיה נדמה שטיגנו אותו. אבל מה שהיה עוד יותר מוצלח היה מה שהגיע עם הפוקצ'ה: צלחות אישיות.

די מדהים שב-2021, כמעט שנתיים לתוך הקורונה, צלחות אישיות הן עדיין לא דבר בסיסי. לא נתפס בכלל בכמה מקומות, כולל כאלו מהנחשבים בעיר, לא טורחים לתת לסועדים שחולקים מנות צלחות אישיות. וגם אם נותנים, לא תמיד דואגים להחליף אותן בין סבבי הגשה. כאן החליפו גם צלחות וגם סכו"ם בלי שהיינו צריכים לבקש. זה היה כל כך מרגש ששקלנו להציע שנעזור בשטיפת הכלים.

אבל עכשיו הצלחות כאן ואפשר לחלוק כמו שצריך במנות הראשונות, שתיהן מאוד יפות בגודלן ומותאמות לחלוקה – קרודו טרחון וסלט עגבניות והמאירי. הקרודו (אתם יודעים שזה סתם "נא" באיטלקית ולא באמת אומר משהו, כן?) היה תרגיל מוצלח למדי בגאומטריה של המרחב. חוץ מפיסות הטרחון, ולא מעט צ'ילי, היו בו המון קוביות בכל הגדלים. מלבני אבוקדו גדולים, גלילי עגבניה ירוקה בינוניים, ריבועי לפת קטנים וטרפזים בלתי נראים של בצל סגול (היה כתוב בתפריט, לא נצפה במציאות). התוצאה של כל המשוואה הזו, פלוס כמות נדיבה של שמן זית, היא אולי לא הברקה קולינרית אבל היא ביס נהדר שמשלב עדינות טעמים עם קרב מרקמים. והכי כיף – זה עובד גם בלי הדג, אז כשהוא נגמר יש לך מה לנגב עם הפוקצ'ה. אתה אפילו מוצא את עצמך אוכל לפת מבחירה.

סלט העגבניות היה הרבה פחות עדין. למעשה, העדינות הייתה ממנו והלאה. עגבניות השרי היו חתוכות בגסות לחצאים, גבינת המאירי פוזרה בנדיבות על גבול המוגזם. כל זה כמובן רק עניין טכני, כי מה שעוד נעשה ביד חזקה היה התיבול. מישהו נתן שם ביד חופשית. התוצאה הייתה מנה מלוחה למדי שפעם בכמה ביסים נותנת לך בעיטה משוגעת של מליחות שאתה מרגיש לאורך כל עמוד השדרה עד עצם הזנב. זה לא רע בהכרח, אבל זה מאוד מפתיע (שלא לומר מלחיץ) אם מגיעים לזה לא מוכנים.

בשלב הזה הגיעו לשולחן מתנות – מנות שקיבלנו על חשבון הבית. הראשונה הייתה ברוסקטה עשויה בדיוק למידה המושלמת, ועליה ישבו סלסת עגבניות ופלמידה כבושה. זאת מנת ביס נהדרת, בעיקר כי הברוסקטה האדירה גונבת את ההצגה, בעוד שהסלסה והדג מלווים אותה מאחור. המנה השנייה הייתה מוצרלה ואנשובי, והיא הייתה אחת המתנות היותר מוצלחות שקיבלנו השנה.

תראו, הסיפור של האנשובי הוא ידוע. זה מסוג המרכיבים שהרבה אנשים מסתייגים מהם עקרונית, לגמרי בצדק. אנשובי זה קשוח. לא "אשכי קיפוד ים קשוח", אבל עדיין אירוע מורכב עם סיכויי נפילה גבוהים וסיכוי הצלחה נמוכים. מה שקורה כאן שווה את הסיכון. רשמית אין פה באמת משהו שמצדיק את הכינוי "מנה". כמה חתיכות מוצרלה, כמה פיסות אנשובי, שקדים קלויים, שמן זית, ופלפל שחור. זה מנה? זו בקושי רשימת מרכיבים שאולי, עם עבודה וזמן תצא מהם מנה. אבל אלו רק הגדרות תאורטיות שהביס הראשון משתיק ברגע. השילוב בין הגוף הרך והקריר של המוצרלה עם המליחות של האנשובי והקרנצ'יות של השקדים כל כך מדויק, שאתה חייב לקחת עוד ביס רק כדי לוודא שאתה לא ממציא דברים.

לעיקריות הלכנו על שתי מנות פסטה ופיצה. הניוקי פירות ים, כלומר עם רוטב עגבניות וקלאמרי חזר למוטיב הפשטות המוצלחת. הקלאמרי היו עשויים מצוין והצליחו לשמור על המרקם שלהם, הרוטב היה עדין ומתובל טוב אבל השיא היו הניוקי עצמם. מספיק קשיחים בשביל נגיסה והרמה במזלג, אבל כל כך אווריריים עד שהם נמסים בפה. מנה טעימה, מנחמת וגם מאוד נדיבה.

הריגטוני קרבונרה הייתה מנה טובה לא פחות, אבל מהז'אנר הרעשני. לפרקים היה נדמה שבמטבח השתמשו בכל העדינות שהייתה להם בשביל הניוקי ולקרבונרה לא נשאר. כידוע, אין דבר כזה "יותר מדי בייקון", אבל אילו היה, כנראה שכאן היינו מתקרבים לזה. וכל הכמות האדירה הזו, שעשויה מושלם, עטופה בקרבונרה מחוזקת (כלומר לא רק ביצה וגבינה אלא גם שמנת) והכל מתובל בפלפל שחור ביד חזקה ובזרוע נטויה. התוצאה של כל זה ביחד עם צינורות הפסטה היא ביס שאי אפשר להתעלם ממנו, סערת טעמים ומרקמים שמסתחררת על הלשון. וגם אחרי שהיא מסתיימת אתה עוד מרגיש את הקרמיות של השמנת שממשיכה להסתחרר.

פיצה מרגריטה הייתה החלק הכי חלש בכל הארוחה. הבצק שלה היה חביב, לא יותר, אבל הבעיה המרכזית הייתה יחס הגבינה/רוטב/בצק שפשוט לא עבד. היה שם הרבה יותר מידי בצק והרבה פחות מדי דברים עליו. זה היה כל כך הרבה פחות מוצלח מהפוקצ'ה של ההתחלה שאי אפשר היה שלא לצאת מאוכזבים.

סיימנו עם ביקור בויטרינת הקינוחים, חלק מרכזי בכרטיס הביקור של מגזינו. יש רגעים שבהם הדבר הנכון ביותר הוא לעשות את המובן מאליו וזה בדיוק מה שעשינו כשלקחנו קראק פאי ואת הפאי לימון פיסטוק, כנראה שני הקינוחים הכי ידועים של המסעדה.

הקראק פאי היה, סליחה על מילות הכפירה, חביב פלוס. זה היה טעים ולא מתוק מדי, אבל הייתה תחושה של עיגול פינות באוויר. אין מצב שהפאי הספציפי שקיבלנו היה הופך ללהיט כזה היסטרי. הבסיס הרגיש קצת עבה מדי ומרושל, משהו במילוי הרגיש מוזר. אין לי ספק שאכלתי טובים ממנו. רובם במגזינו. שותפי לשולחן, אגב, מבקשים ומבקשות למסור שאין לי מושג מהחיים ושזה היה מושלם. הפאי לימון פיסטוק, לעומת זאת, הוא עדיין יצירת מופת. אירוע אדיר שכולנו הסכמנו על אדירותו. עדיין מוגזם להפליא, עדיין טעים באופן לא סביר, עדיין שילוב אגדי בין בסיס הפיסטוק המריר וקרם הלימון החמוץ, עדיין עם הר המרנג שיושב מעל בהיסחפות מוחלטת שמשדרגת את האגדה למיתוס.

מגזינו היא ההוכחה שעדיין אפשר לאכול טוב בתל אביב ולא למשכן בשביל זה את הדירה, שאפשר לתת שירות מצוין וקשוב גם בלי פוזה ובלי לתפוס תחת על הלקוחות, שאפשר ללכת לאכול עם כל המשפחה בלי להתפשר ושכולם יצאו בסוף עם חיוך (לא כולל בני עשרה מרירים, אל תשאלו איך גיליתי).

מגזינו, דרך מנחם בגין 21, שני-שבת 00:00-12:00 (סגור בראשון), 03-7570535
★★★✯3.5 כוכבים (★★★★4 כוכבים לארוחה משפחתית) // ♥♥♥♥4 מסכות קורונה (בדיקה מדוקדקת בכניסה, צוות עם מסכות חלקית)

פוקצ'ה 18
קרודו טרחון 68
סלט עגבניות והמאירי 58
ניוקי ים 98
ריגטוני קרבונרה 68
פיצה מרגריטה 62
קראק פאי 44
פאי לימון 44

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• מגזינו
• האחים ירזין
• מסעדות איטלקיות
• אוכל איטלקי
• ארוחות משפחתיות

• Facebook
• Twitter
• Email

• ארוחות משפחתיות
• משלוחי מנות
• אוזני המן
• אסור להשוות
• פורים
• תחפושות
• תל אביב
• לפתן
• עירוני