לפעמים נמאס. וכשאנחנו אומרות "לפעמים" אנחנו מתכוונת לפעם בשבוע לפחות. כמה אפשר לשבת בעוד בר יין, עוד קוקטייל בר, עוד גסטרו-פאב, כשכולם איכשהו משכפלים אחד את השני ומספקים את אותה חוויה גנרית? אפשר די הרבה, אבל לפעמים נמאס. וכשנמאס אנחנו מחפשות את המקומות שאפשר לעשות בהם עוד משהו. שיש להם איזה ערך מוסף. שעושים משהו לגמרי אחר ומציעים חוויית בילוי שונה לחלוטין מהסטנדרט. בחרנו להמליץ היום על שלושה מקומות מיוחדים כאלה, רק תבחרו אם אתם מעדיפים חתולים, קרמיקה או משחקי קופסה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> בוצ'ר בפיתה: הסוד הבשרני של שוק הכרמל. יד ראשונה מקצב
>> אלנבי פינת ניו יורק: יש לכם מקדש בייגלים חדש בדרך אל הים

Cat Cafe גבעתיים

למה כדאי:אתמול דיווחנו כאןעל היוזמה המתוקה הזאת של תנו לחיות לחיות ורשת הדיור המוגן "משען", במסגרתה ייפתח פעם בחודש קפה חתולים בבית משען שבגבעתיים, ואתם תוכלו לשתות קפה טוב, לאכול מאפה טבעוני וללטף חתול. ואף לאמץ חתול. תאמצו חתול!
מה טעים:לא באתם לכאן לאכול, אבל דיירי בית משען יתפעלו את הקפה באהבה, וכידוע אהבה זה הכי טעים. תאמצו חתול!
אווירה:באנו ללטף. תאמצו חתול!
קט קפה, מצולות ים 9, גבעתיים,שבת (5.4) ובכל שבת ראשונה בחודש, 15:00-18:00, הרשמה למועד הבא (3.5) תיפתח בקרוב באתר

השועל הכחול

למה כדאי:ברוכים הבאים לקוקטייל בר הכי מקורי בעיר. זה בעצם מקום מפגש לחובבי משחקי קופסה שאפשר גם לשתות בו, אבל כל הפוקוס הוא על המשחקים, ויש כאן למעלה מ-200 (!) כאלה, כולל להיטים מוכרים כמו מונופול וקטאן. ערב של מרטיני ומונופול? עברנו בדרך צלחה וקיבלנו 200 שקל!
מה טעים:אתם באתם לאכול או לשחק פה משחקים?
אווירה:כל הפלורנטין הזאת גיקים, תכלס.
>> השועל הכחול, פלורנטין 7, א', ג'-ה' 17:30-00:00. יום ו' 18:00-00:00. יום ש' 16:30-00:00

Clay House TLV

למה כדאי:היינו מתים שזה יהיה גם בית קפה שסתם אפשר לשבת בו, אבל הוא לא. ה-Clay House הואמקום מתוק להפליא בלוקיישן היסטורישאכלס בעבר את בר "הגלולה" ואת מסעדת "אלי אולי", וכיום אפשר לשתות שם קפה תוך כדי ציור על כלי קרמיקה שהבאתם מהבית או בחרתם במקום, שזה אחד הדברים הכי מרגיעים שעשינו מאז 2020.
מה טעים:האוכל שתגישו בתוך הכלים היפים שציירתם עליהם?
אווירה:אם אתם חושבים שזה רק לבנות אז לא ראיתם את פטריק סוויזי ב"רוח רפאים" ולא הבנתם כלום מהחיים שלכם.
>> Clay House TLV, ברנר 2, א',ד': 10:00-20:00, יום ג', ה': 12:00-22:00, ו', ש' 10:00-16:00.יש לשריין מקום מראשבאתר

• אוכלים שותים
• בילוי
• משחקי קופסה
• קרמיקה
• חתולים

בראשית אוגוסט הודענו בעצב רב על סגירתו של הבר האייקוני ספוטניק, כאשר סיבת הסגירה יוחסה לרצונו של בעל הנכס למכור את הבניין, והמלחמה בוודאי לא הועילה. אבל כידוע במלחמה דברים משתנים מהר, וכעת נודע לנו שבעת הבית התחרט, אך אנשי הספוטניק כבר לא רצו להשתמש בחלל הייחודי, כך שבאלנבי 122 נפתח כעת מקום חדש בשם "מיינד" שמציע ארבע חוויות שונות, ומקווה להחזיר את הלייט נייט לימי הזוהר.

>>צונאמי הסגירות בתל אביב לא נגמר. אבל את קפה שפירא חייבים להציל

מאחורי מיינד עומד עדן פרקו, שעבר לתל אביב אחרי עשור בחיי הלילה של אילת. בשיא פעילותו בעיר הדרומית הוא היה בעלים של מתחם מסיבות ל-2000 איש, הפעיל גן אירועים ומתחם גלאמפינג, וצבר ניסיון בעל ערך בבילוי ואירוח. את החלל שאיכלס את הספוטניק הוא שיפץ לגמרי, והקדיש כל חלל לקונספט אחר. נתחיל עם החלל החיצוני של החצר, שיתפקד בתור בר-מסעדה עם תפריט עליו אמון השף דור ברנשטיין – שף צעיר, אך בעל רקורד של 12 שנים במטבח, כולל שנה וחצי בטאיזו ושנה במסעדה של אסף גרניט באיים הקאריביים.

ברנשטיין מקדש בתפקיד את חומרי הגלם המקומיים, עם מנות כמו סלט עשבים, רימונים ואגוזים על מצע לאבנה עם אבן יוגורט (47 ש"ח), נשנושי ברים קלאסיים כמו נאצ'וס עם גוואקמולי וסלסה (38 ש"ח) או חציל קלוי עם סילאן, פיסטוק וטחינה (32 ש"ח) וסמאש-בורר עם תפוחי אדמה מטוגנים ואיולי ברביקיו (64 ש"ח). וכן, אתם בטח יכולים לנחש כבר, אבל גם כאן יש סיגר דג עם כוסברה, אריסה וטחינה (62 ש"ח). בקיצור, אוכל של בר-מסעדה-קלאב מהנהוג בתחום.

החלל הפנימי יאופיין כקלאב, שמתהדר במערכת סאונד מושקעת ושואף לארח את טובי הדי.ג'ייז בארץ, כאשר פרקו שואף שהקלאב יזכיר ברוחו את ברלין – על כן, ינוגן בעיקר טכנו, אבל סגנונות נוספים יוזמנו לבקר מדי פעם. הלקאב יפתח במשך ארבעה ימים בשבוע, עם נטייה טבעית לסופ"ש וליינאפ די.ג'ייז די הגמוני – הערב (14.11) למשל ינגנו במקום אושרי כהן, נורי, טאשיק ובנשי, וכיאה למסורת בעיר – תוכלו להתעדכן בליינאפ השבועי דרך אינסטגרם, אך ישלהירשם אליהם מראש.

שני החללים הנותרים יוקדשו לגרסאות שונות של ברים – החלל העליון עוצב בתור בר קוקטיילים אלגנטי למי שרוצה להתגנב למציאות אחרת, והחלל הפנימי התחתון כבר מקבל רוח (וכל הנראה, גם ריח) של בר סיגרים שלוגמים בו וויסקי ומדמיינים את עצמך בסרט הוליוודי דל תקציב, אבל מושקע במכונות עשן. "זה לא כיף לפתוח מקום במלחמה, בלשון המעטה", מסביר פרקו את ההיגיון מאחורי התזמון. "אבל מבחינתי אין דבר כזה שלא נצליח להרים פה את המקום. אין לא נצליח – יש לא עשינו מספיק. העובדה שכל חלל פה מוקדש לקונספט אחר, מה שאומר שיש לכל חלל חוויית בילוי שונה, וכל אחד יכול למצוא את עצמו באחד מהם".
אלנבי 122, החלל יפעל בימים ב'-ה', כאשר המסעדה פועלת בין 20:00-00:00, הבר בין 20:00-02:00, והקלאב החל מחצות עד אור הבוקר.

• חיי לילה
• ❤ תרבות
• אוכלים שותים
• בילוי
• מסיבות
• ברים בתל אביב

אם האסוציאציה הראשונה שעולה לכם במחשבה על צמד המילים "עד חצות" היא ביסקוויט, אולי הגיע הזמן להתעדכן. תתחילו להרגיל את עצמכם אחרת, כי עכשיו זה שמו של האירוע הכי (לא) מגניב (בקטע טוב) שפספסתם. "עד חצות" היא מסיבה לאנשים עייפים, כהגדרת המארגנים, שמיועדת בעיקר להורים – נו, כמובן – אבל גם לאנשים שמנהלים חיים באופן אחראי ומסודר ואשכרה קמים בבוקר וישנים בלילה. אז המסיבה הזו תתקיים בשעות הסבירות של ערב. עד כאן נשמע טוב ואפילו יפהפה, רק שהאירוע מתקיים ב-1 באפריל. מה שנקרא, פה חשדתי. אבל לא, מסתבר שזו לא עבודה בעיניים.

>>קנו כרטיסים מהר, לפני שייגמר: מסיבות פורים בתל אביב 2024

"אמרו לנו שהפרסום של זה זה כמו אבחון פסיכולוגי, כל אחד רואה בזה משהו אחר" אומר אחד משלושת המארגנים, אלעד יצחקיאן, הייטקיסט בן 35 וחצי מהפודקאסט המצליח "מה יש בזה". "יש כאלה שחושבים שזו מתיחה, יש כאלה שחושבים ש'וואי, סוף סוף אני יכול לצאת', יש כאלה שאומרים, 'בטח רק זקנים יהיו שם, זה לא יעניין אותי'. זה תופס כל אחד בצורה אחרת".

זה התחיל מפוסטמיואש בקבוצת הפייסבוק "אורבן מאמז" שפרסמה אשתו של יצחקיאן, מיקה רונן-יצחקיאן, הייטקיסטית בעצמה וחלק מהפודקאסט "קפיצת גדילה", וגם יחצנית מסיבות בדימוס. "בא לי מסיבה ביום חמישי שתתחיל ב-19 והפיק יהיה ב-21 וב-23 וחצי גג אני אזחל שיכורה הביתה – ואקום מטושטשת לגמרי בשישי אשים את בנותיי בגן ואז אמשיך לישון ואשבע שאני לא שותה יותר בחיים…." היא כתבה בפוסט.היצחקיאנ'ז הם הורים לשתי בנות, ומקטרים בכיף על החיים שלהם מפעם באוזני חברתם, הדי ג'יי עדי דגני – שאם השם שלה מצלצל מוכר זה כי נתקלתם בה מנגנת בליינים כמו מסיבת כיתה ד', 1984 ו-בריטני ביץ' – וכבר בפוסט ניסתה לברר עבור השלושה אם יש היתכנות לקהל למסיבה כזו.

"זה בא ממקום כואב. בא לי לצאת, להתלבש יפה, להתאפר, וכאילו הכי הרבה שאני יכולה זה לצאת למסעדה או לחתונה בשעות האלה. בא לי משהו שהוא שלנו, כמו פעם, פשוט בשעות סבירות. כתבתי את הפוסט מהנקודה הזאת" מסבירה רונן-יצחקיאן."אחרי שפרסמתי את הפוסט אמרתי לעדי ולאלעד 'יש כבר 20 לייקים, אפשר לעשות את זה!'. קאט ל- אני חוזרת אחרי הרדמות של הבנות, פותחת פייסבוק – 600 לייקים 200 תגובות. אומג, מה קורה כאן? והנה אנחנו סולד אאוט בפחות מ-24 שעות מפרסום המסיבה".

נראה ששלישיית 'עיניים טרוטות' עלתה פה על כשל שוק של חיי הלילה – הורים צעירים חסרי מנוח. מסתבר שיש בליינד ספוט משמעותי בשעות המתות שכולם ערים ועירניים, סוג של, כלומר שעות הערב. אם בערים אחרות בעולם מסיבה יכולה להתקיים בשעות מקסימות של צהריים בסופ"ש, או אפילו להתחיל בשש שבע – עשר אם ממש שורף – בתל אביב זה כמעט ולא בלקסיקון.

"פתיחת דלתות ב-11 ו-וייב ב-2 בלילה, כמו שקורה בכל המסיבות זה מוגזם. שום דבר טוב לא קורה ב-2 בלילה". קובעת רונן-יצחקיאן. גם אם אפשר לחלוק על האמירה הזאת, ההורים שבינינו יודעים – עצם הניסיון להגיע לשעה המופרכת נפסל עוד בשלב הרעיון. ורק לשם הבהרה, בשעה מופרכת הכוונה ל-11 בלילה. מזל שמישהו נכנס למלא את הוואקום הבהול.

למי שהתארגן מראש, הליין המוזיקלי במסיבה הקרובה יהיה מיינסטרים פינת חתונות, רק בלי לשפוך 500 זוזים. למי שלא – עוד לא ברור בשלב זה אם זה יהפוך לליין קבוע, אבל אם לשפוט לפי דרישות הקהל יתכן שלא תהיה להם ברירה. "לא זרקתי את המחשב שלי על הבוס שלי ואמרתי לו 'זהו, אני מתפטרת, אני מלכת חיי ערב'. זה באמת כדי שלי יהיה כיף ולי יהיה מה לחכות" יצחקיאן מבהירה. אזגם אם סיפור הסינדרלה המזדקנת של חיי הלילה יהפוך לדלעת בחצות, יש פה כפפה שצריך להרים – חלאס עם השעות המוגזמות, חלום שלנו שילחצו על פליי ראשון ב-19:30 ושהשיא יתחיל כבר בעשר. למה או או כשאפשר גם וגם?
1.4 בפאי, אחד העם 54, פתיחת דלתות 19:30, סונג אחרון בחצות. רוצו, נשארו עוד טיפה כרטיסים בכניסה.

• חיי לילה
• בילוי
• מסיבות
• אספת הורים

יצאנו לחגוג את תחילת השנה הלועזית. בכל מקום אחר בעולם זה סתם מאורע רגיל שמתרחש פעם בשנה – יוצאים לשתות, שמחים סביב אנשים, אולי רוקדים קצת, סופרים אחורה לחצות ומתנשקים. אתם יודעים, חיים נורמליים. סתם מציאות. אבל אנחנו לא חיים במקום עם הזכות לצאת וליהנות. בעת מלחמה איבדנו את היכולת להתנתק, גם בעיר שאינה נרדמת, גם בערב האחרון של השנה, גם כשסתם רוצים לשמוע זיקוקים, אבל חוטפים בומים.

יצאנו החוצה בסביבות עשר וחצי, בדרך לבר צפון יפואי שסגרנו בו מקום מראש די בקלות יחסית לערב הסילבסטר בתל אביב. לא באמת משנה איזה בר, כי האווירה היתה קצת דומה בכל מקום בעיר דרכו עברנו – כולם יצאו מגונדרים במידה, מנסים לא לבלוט או להרעיש יותר מדי, אבל עדיין נואשים לשמוח. זה לא הרגיש כמו המסיבה, אלא כמו אנשים שממש מחפשים מסיבה. כמו התור האורך לאומן 17 שחלפנו על פניו – כולם עומדים קצת קפואים, קצת נרגשים, מאוד זהירים וטיפה טראומטיים. בשביל שנהיה פוסט-טראומטיים צריך להיות בפוסט.

העיר הרגישה, אולי לראשונה מאז ה-6.10, כאילו היא חיה שוב, אבל יש בהרגשה הזו מידה של פיקציה. כי מאחורי האשליה האופטית של כיף, ריח רגשות האשמה ריחף באוויר. מחוץ לבר שבאזור מרזוק ועזר ישבו כמה אנשים על השולחנות, עישנו ודיברו בעדינות. כולם קצת מרגישים לא נוח שהם יוצאים. אני הרגשתי קצת לא בנוח שיצאתי. עושים לזה רציונליזציה, כמובן – 'אין שום עזרה בלהישאר מדוכא בבית', 'צריך להניע את הכלכלה', 'החיים חייבים להמשיך' – כל אלו מנטרות שנזרקות לקדמת הראש, אבל מאחוריו המחשבות על כל אלו שלא פרווילגיים מספיק לחגוג את השנה החדשה לא עוזבות. מילואימניקים, סדירים, פצועים, הרוגים, חטופים וכל מי שנפגע מהחרא הזה. הרציונליזציה מנצחת, לפחות טכנית, אבל אתה לא באמת מאמין לעצמך שמותר ליהנות.

הכל חולף בראש גם כשהמארחת מלווה אותך פנימה, מול עמדת הדי.ג'יי. זה באמת מקום נחמד. לא היה ריק, אבל קשה לקרוא לזה מלא. יותר נוכח. המוזיקה הצ'יזית מכסה קצת על המחשבות, ואם עוצמים עיניים מספיק חזק כשמכניסים לפה ביס מוצלח מאחת הראשונות, אפשר להרגיש שנייה של שפיות מתקדמת במורד הגרון. ואז הביס נתקע לך באמצע, כי בשולחן העגול שלידך הגיעה חבורה ענקית של בנות 20. אחת מהן, האחרונה לעבור לידך, מדדה על זוג קביים, רגלה חבושה היטב. בכל זמן אחר אולי היית חושב שהיא נקעה את הרגל, אבל בימים האלה קשה לנער את המילה "נובה" מהראש. אין לי מושג אפילו אם היא באמת אחת מהנפגעות, אולי בכלל קרץ אותה קרץ – אבל המחשבות לא מחכות לגלות מה האמת.

הערב ממשיך, וכולם משתתפים בתיאטרון השמחה המדומה, מנסים לנהוג כאילו זה סילבסטר אמיתי. האלכוהול בהחלט עוזר קצת, והאווירה משתחררת עוד יותר לקראת חצות. אף אחד לא ממש מצליח לספור את העשר-תשע עד חצות, אז הדי.ג'יי הנרגש פשוט שם את להיט השנה החדשה שלו – "Sing Hallelujah!" של ד"ר אלבן, באיחור של כשלושים שנה. כולם מרימים כוס, מוציאים קריאת התלהבות שנשמעת פחות כמו קריאות שמחה לשנה הבאה, ויותר כמו נשיפת אוויר קולקטיבית החוצה. זה לא הרגיש משחרר, אבל לפחות יש מה לנסות לחגוג, גם אם לא מצליח.

ואז מתיישבים חזרה, ולרגע אולי אפשר להאמין לאשליית השפיות הזו, עד שסדרת פיצוצים עמומה הקפיצה את כל הנוכחים בבר. הבחורה עם הרגל נראתה לחוצה אפילו יותר. משהו משולחן אחר צעק "חבר'ה, זה זיקוקים, לא לדאוג", ומכיוון שאף אזעקה לא נשמעה בצפון יפו, ואף אחד לא קם מהשולחן, כולם הסכימו להאמין לו. רגע של הדחקה קולקטיבית שמתרחש בשידור חי, כאילו הסכמנו לשמור על עוד קצת מהאשליה שאנחנו אנשים נורמליים, שנמצאים במציאות שפויה, וחוגגים את תחילת השנה הלועזית. לא משנה כמה נשקר לעצמנו, אין כרגע נורמליות, שפיות, שגרה או אפילו בילוי. יש רק ניסיון נואש להיאחז במציאות אחרת. חמש דקות אחרי כולם כבר היו בטלפון, ועדכנו את המשפחה שהם בסדר.

והאמת המוזרה היא שלא בהכרח שמת לב לכל זה במהלך הערב. הצלחת ליהנות גם מבעד להכל, והמציאות חלחלה רק בדיעבד, כשקראת מחדש את כל הסימנים שנשארו באוויר במהלכו. זה המציאות הנוכחית שלנו, בין ניסיון להיאחז בשפיות למציאות הלא שפויה שאנחנו בה. וזה יהיה כך לעוד זמן מה, אז כדי שנתחיל להתרגל למה שאי אפשר להתרגל אליו. תל אביב בזמן מלחמה היא לא אותה העיר שהיתה לפניה, אבל איכשהו, היא עדיין מנסה. גם אנחנו.

• סילבסטר
• ❤ תל אביב
• טור אישי
• בילוי
• מלחמה

• Facebook
• Twitter
• Email

אם היינו מספרים לכם שהקיץ הזה יביא איתו הזדמנות לדרינקים קלילים תחת השמש בחוף הים או בפארק, הייתם מגלגלים עיניים כי אין כאן באמת דבר חדש. אבל אם היינו אומרים שהדרינקים האלה, בין אם הם יינות מבעבעים או קוקטיילים מרעננים, יגיעו בתוך בקבוקים קטנים ואלגנטיים שניתן לקחת ולהגיש בכל מקום – השיחה היתה תופסת כיוון אחר לגמרי. יצאנו להכיר את Just Be, וגילינו שהקיץ הזה הולך להיות טוב יותר משציפינו.

נתחיל עם הבשורה המרגשת – "Just Be" מותג היין והקוקטיילים הכי מרענן בתעשיה, מגיע ממש בימים הקרובים לארצנו הקטקנטונת, ונכנס בסערה אל תרבות הבילוי של הקיץ הישאלי. המותג שומר כמובן על קלאס אירופאי גבוה ומהודק, אך נושא איתו גם קלילות ורעננות שרק מחכה להתפרץ מהבקבוק, שזה ממש מזכיר אותנו הישראלים ששומרים על סטייל אבל לעולם לא מוותרים על כפכפי האצבע והטמפרמנט החם.

המשקאות של Just Be מגיעים בבקבוקי אלומיניום נוטפי סטייל, כאלה שניתן להכניס בקלות לכל תיק או פאוץ' בדרך אל הים, וכאלה שיגנבו את ההצגה בכל דיספליי של מסיבת קיץ לוהטת. אותם בקבוקים נושאים בתוכם מגוון של יינות מבעבעים וקוקטיילים (תיכף הפירוט, קצת סבלנות) מרעננים ומדויקים בטעמיהם, כאשר יש תשומת לב חזקה מאוד לגבי חומרי הגלם שמשמשים ליצירתם, שכולם כמובן טבעיים ואיכותיים ביותר.

וממש רגע לפני שכולם יסתובבו מחויכים עם בקבוקי מתכת צבעוניים, יצאנו לטעום ולספר לכם קצת על כמה מהבולטים שבהם, כדי שתוכלו להגיד ששמעתם לפני כולם.

BeSecco– הראשון והיוקרתי שמתכבד בבקבוק מוזהב הוא הסקו, שהוא כמובן הפרוסקו האיטלקי המפורסם. וכמוהו, גם הוא יין מבעבע יבש שכל אחת היתה מאחלת לעצמ בתחילת של מסיבה קייצית או בסופה של ארוחה מוקפדת. לפרוסקו של Just Be טעם פירותי עדין ופרופיל נעים של יין יבש. הוא יהיה נהדר בכוס שמפניה למשקיעים, או ישר מהבקבוק כי ככה הכי נוח.

BeRose– הבקבוק הוורדרד והקליל הזה מחביא בתוכו יין רוזה מבעבע נפלא! פרחוני, עדין ונעים ובעל צבע משגע. המנעד המדהים בין היכולות שלו להיות מוגש בכוס מוקפדת לבין הפשטות בלקחת אותו לים כמו שהוא בתוך הבקבוק, מביאה לכדי מוצר שפשוט אסור לפספס.

BeHugo– עברנו מיינות מבעבעים אל קוקטיילים, וההוגו של Just Be הוא קוקטייל שמרגיש כאילו אצרו את תחושת השחרור של הקיץ בתוכו. הוא מכיל טעמים מרעננים ומתפרצים של סמבוק, לימון מתקתק ונענע שמתפצפצים על הלשון בעזרת בועיות הגז הנעימות שבו. את ההוגו שותים כשהוא קר מאוד, והוא בדיוק מה שנצטרך ביום קיצי לוהט.

BeSpritz– השפריץ, המשקה שנוטף סטייל וגורר הערצה בכל מקום בעולם, מגיע לתוך בקבוק שמסייע לקחת את האפריטיבו האיטלקי לכל מקום. הצבע הכתום הבוהק של השפריץ של JustBe מתכתב עם צבעה הבוהק של השמש בקיץ, ומאזן אותה בטעמים מתקתקים ומרירים מסעירים כמו שרק שפריץ יודע.

BeRuhbarb– בין אם מוגש קר בבקבוק אלגנטי או בכוס מסוגננת (בחיזוק קוביות קרח נוספות ועם כמה פירות יער טריים, כמובן!) – המשקה תמיד מרענן, לא משנה אם אתם נהנים ממנו על החוף, בבר או במסיבת גן. טעמי פירות יער מופלאים המוסיפים מתיקות לקוקטייל, הופך את המסיבה שלכם למלאת גלאם. העובדה היא ש-BeRhubarb מתאים לכם במדויק לימות הקיץ החמימים! הבקבוקים מגיעים בסגנון Justbe האצילי והם האקססורי המושלם לעונה החמה.

ובקיצור, אחרי חמשת בקבוקי JustBe, עם הרבה שמש קיצית וכמות מוגברת של אנרגיות טובות, הבנו כמה משמח זה שהקיץ מספק תירוץ אידאלי לקחת בקבוק רוזה או שפריץ מרענן לכל מקום וזה לגמרי יהיה הדבר הטבעי לעשות.

>> לפרטים והזמנה של המשקאות של Just Be

• אלכוהול וקוקטיילים
• דרינק
• בילוי
• קיץ