תל אביב צריכה עוד מוזיאונים. כן, יש לנו כבר לא מעט, ותוספות חדשות יחסית כמו מוזיאון הטבע ואנו – מוזיאון העם היהודי בהחלט העשירו את ההיצע. אבל דף המוזיאונים באתר עיריית תל אביב-יפו מכיל כרגע 23 מוסדות מוזיאליים רשמיים, וזה קצת רחוק ממה שקורה בערים כמו אמסטרדם (144 מוזיאונים), בריסל (93 מוזיאונים) או סטוקהולם (83 מוזיאונים), ולכן משמח שבשנה הבאה ייפתח "מוזיאון העיר" בבית העיר היפהפה שבכיכר ביאליק. משמח יותר: המוזיאון מחפש יוצרים מכל תחומי העשייה כדי לתת להם כסף.

מוזיאון העיר, שמתוכנן לפתוח שעריו בקיץ 2023, אמור להציג תערוכות מתחלפות "שמבוססות על הנראטיב העירוני, על התושבים והתושבות שחיים בה ועל הסיפורים שמרכיבים אותה". תחת ההגדרה האמורפית הזאת מחפשים אוצרות ואוצרי התערוכות אמנים מכל התחומים בקול קורא שהתפרסם היום בפייסבוק, ומזמין אותם להגיש את הצעתם בטופס אינטרנטי (לינק בתחתית הידיעה).

השנה ומדי שנה יזמין המוזיאון יוצרים ויוצרות, תושבי ותושבות העיר, להציע עבודות חדשות המבוססות על סיפורי העיר בכל פורמט של עיצוב, איור, צילום, וידאו, סאונד, אמנות פלסטית, תנועה, פרפורמנס וכל צורת ביטוי אמנותית אחרת. היוצרות והיוצרים שהצעתם תתקבל יקבלו שכר אמן ותקציב להפקת עבודה חדשה, וישתתפו בסדרה של מפגשים עם אוצרות ואוצרי התערוכה וצוות המוזיאון. אם היינו אמניות היינו לגמרי הולכות על זה.

>> להגשת הצעה בקול הקורא של מוזיאון העיר החדש הקליקו כאן

• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• ❤ תל אביב
• בית העיר
• עיריית תל אביב
• אמנים
• אמנים צעירים

1. גינת שינקין

רחוב ילדותי, שם שיחקתי בנעוריי. הרבה חוויות מעצבות בחיי ורגע אחד מכונן בשנת 1993 – מצעד הגאווה הראשון שהתקיים בתל אביב יצא מאותה הגינה בה שיחקתי בארגז החול. שנים לאחר מכן, כשהבאתי לשם משאית, קישטתי אותה בבלונים, ויחד יצאנו לתהלוכת גאווה מרגשת ושמחה, עם אמירה מאוד ברורה של שוויון וקבלה. מאבק קהילתי הכרחי, קהילה מתגבשת שצועדת בשם החופש והשוויון – היה זה רגע מרגש ומשמעותי בחיים שלי, וגם בחיי העיר תל אביב.

2. כיכר הבימה

התיאטרון הלאומי והמתחם שלצידו תמיד מעוררים בי את תחושת הניצחון והחופש, החופש האמנותי להבעה עצמית וליצירה. מכל מקום שמגיעים, תמיד עוברים דרך הכיכר המפורסמת בצומת הרחובות המרכזי. המבנים וצורת הגינה הפתוחה שמסביב מאפשרים מפגשים בין-אישיים, מחאות גדולות, ואת התרבות הבועטת שנוצרת שם כל פעם מחדש. בייחוד לאחר השיפוץ והעיצוב האדריכלי הייחודי שנותן לי תמיד את ההרגשה של חופש ביטוי אמיתי במרחב הפתוח והחופשי.

3. בית העיר

בניין היסטורי, בית העירייה המקורי, שכיום מציג אמנות עכשווית ומארח תערוכות מתחלפות. זכיתי להיות חלק מהאמנים הצעירים והמוכשרים שמציגים שם, עם תערוכת 'חותמת לילה' – תערוכה פורצת דרך לראשונה מסוגה בעולם, בה קיבלו חיי הלילה אישור רשמי כמוסד תרבותי. התערוכה יצרה תהודה בינלאומית בקרב מפיקים, בעלי מועדונים, אנשי לילה, פרפורמרים ובליינים ששמעו עליה והגיעו לצפות בה מכל העולם (ניו יורק, לונדון, מדריד, פריז, איביזה ועוד), במשך למעלה מחצי שנה שבה היא הוצגה. התגובות היו יוצאות דופן וחיממו לי את הלב.

4. גבעת הילטון

רוב האנשים שמגיעים לאזור הזה, עוברים דרך הגבעה בדרכם אל ובחזרה מ… אני דווקא אוהב לעצור שם ולנצל את הנקודה הקסומה הזו לצפות בשקיעות הכי יפות, לנקות את הראש ממחשבות, לחוות את השילוב האולטימטיבי בין הטבע לאורבני ובעיקר לקבל השראה מהמרחבים הפרוסים לנגד עיני. גבעת הילטון היא גם נקודת ציון סימבולית עבור קהילת הלהט"ב. מימין ניצב חוף הילטון הגאה, ומשמאל גן העצמאות המיתולוגי ונקודת הפתיחה של מצעדי הגאווה והאהבה (שהיו בתחילת שנות ה-2000) – שוב, ביטוי של חופש ושמחה בעיר הכי אהובה עלי בעולם.

5. הרצל 16

אני תמיד מרגיש אווירה חמימה ומזמינה במקומות של רותי ברודו, תמיד יש אוכל טעים ומוזיקה טובה. מיקום המבנה של הרצל 16 (הרחוב הראשון של תל אביב), האותנטיות שהוא מסמל, הכניסה הפנימית עם המעלית הראשונה בעיר, יוצרים יחד עבורי חוויות בילוי שונה וייחודית, המקום בו חגגתי את יום הולדתי השנה ואין ספק שבזכות צוות המקום, זו היתה לגמרי שמחה אחת גדולה!

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• שינקין
• שירזי
• כיכר הבימה
• בית העיר
• הרצל 16

הגיעו לשם אמש, בין השאר, שושקה, יהודה קיסר ושירזי, חילקו בירות ונקניקיות בלחמנייה לאורחים ונוגנה מוזיקה שמחה של חפלות, בהתאם לרוח הזמן. מסיבת הסיום לקראת סגירת בית העיר היתה משמחת ויפה, רק שהתרחשה מעט מתחת לרדאר – קצת כמו השיפוץ עצמו שצפוי להתחיל בקרוב במקום. רק לפני 12 שנה שופץ בית העירייה הישן במטרה שיהפוך למוזיאון עירוני, כשגם השיפוץ הנוכחי נועד, ובכן, לאותה מטרה בדיוק.

פנינו לעירייה השבוע במטרה לקבל מעט פרטים בנוגע לשיפוץ הנוכחי, ומעבר לכך – לנסות להבין עד כמה הוא נחוץ. נמסר לנו כי השיפוץ יערך בעלות של 24 מיליון שקל, מתוכה 10 מיליון שקל שמגיעים מתרומה. הצפי הוא שהמבנה ייפתח שוב במהלך שנת 2023.

"הבניין שופץ לקראת חגיגות המאה של העיר, וכעת נדרש שיפוץ נוסף שעיקרו הכנסת מערכות מולטימדיה, חיווט ותקשורת עבור התוכן האמנותי שיוצג במוזיאון", נמסר מהעירייה, "המבנה עצמו ימשיך להיות תחת שימור מחמיר ובתהליך תשתתף הארכיטקטית מאירה קובלסקי שעשתה את השיפוץ הקודם".

מאז שיפוצו הקודם ב-2009 הפך בית העיר (בניין העירייה הישן) למוקד תוסס של תרבות ואמנות, עם תערוכות מתחלפות שעניינן תל אביב-יפו. הוא מורכב ממבנה בניין העירייה הישן ששומר, וכן מאגף חדש שהתווסף לו. התערוכה האחרונה שהוצגה בו עסקה בהיסטוריה של שכונת כרם התימנים, כשבעבר נערכו בה תערוכות על חיי הלילה של העיר (כן, מכאן שירזי) וכמובן "הארץ המובתחת" שבה נוצרה הלכה למעשה דמותה המוחשית של שושקה אנגלמאיר.

קשה להכריע עד כמה השיפוץ הנוכחי הכרחי, ואולי ב-2023 כשהמקום ייפתח שוב (בהנחה שזה אכן יקרה ב-2023), נאמר לעצמנו שזה לגמרי היה שווה את זה. שסתם יצאנו קנטרנים. ועדיין, קשה גם להתעלם מפסיכוזת השיפוצים שעוברת העיר, במרחבים הציבוריים והפרטיים. זו לא רק הרכבת הקלה, נראה שאין פינה בעיר שלא מתנהל בה שיפוץ בסדר גודל כזה או אחר. זו הפכה לברירת המחדל פה בעיר. כולם עם מבט לעבר העתיד, כשלעתים נשכח פה ההווה.

• הבועה
• עיריית תל אביב
• כיכר ביאליק
• בית העיר

1. חוף בוגרשוב

מתה עליו כי קצף גלים לבנבן ומי מלח ושמש. קשישות משחקות מטקות, לפעמים באים לבקר אותי זבובים. אוהבת להתפחלץ על מגבת, לקרוא מגזינים מפונפנים, לדמיין שאני מגה סטארית סלבריטית בסן טרופז. מעבר לים יש חוצלארץ, ואולי גם שם בחורות עם סטייל, כמוני, קוראות מגזינים על החוף, ואנחנו חוצלארץ בשבילן. אוהבת את החוף גם בגלל השיר שלי, "היה ים סוער התורן חרק, חרטום הספינה כמעט ונשחק. שושנה שושנה שושנה".

2. אלנבי

הרחוב האהוב עלי, כי המדרכות סדוקות, וקיר מתייפח ואוטובוס מת. וחנויות ספרים יד שניה, בגדים ואלקטרוניקה, חלונות ראווה של עסקים זעירים בדרך לים, ובניינים שנראים ארמונות לשעבר, וכל מיני מקומות שמזכירים לי דברים – קולנוע אלנבי, וזמיר, ובית כנסת "מושב זקנים" שעל המדרגות שלו קרסטן ואני התגוללנו לילה אחד כשהיינו שיכורות, וחנות בולים בפסאז' שבתור ילד חנון נסעתי אליה בווספה של סבא שלי, וקניתי סדרת בולים משולשים, ובאלנבי קפצתי פארקור וטיפסתי על בניינים, ובאלנבי עומדת בצניעות הקונדיטוריה הקבועה שלי, "רינה", בפינת בלפור, שבה אני קונה כל שבוע עוגה ומבקשת בנימוס "גבינה בבקשה, דלת סוכר". או "קצפת, חתיכה גדולה, אם אפשר עם התות", או "חצי קילו פרג". ומנשנשת באצבעות בדרך הביתה.

3. שוק בצלאל

כי שם אפשר למצוא שמלות מתאימות לכל דבר תלויות על קולבים; כל הרחוב בוטיק. אוהבת גם את לוינסקי ואת הכרמל, אבל רק בשוק בצלאל יש בגדים שהם שיא האופנה בזיל הזול. מצאתי שם בננות פלסטיק בסלסלה, שתפרתי מהן חצאית "רפובליקת בננות" להפגנה, ומצאתי שם נעלי עקב אדומות יפהפיות תוצרת ספרד, ואחרי שלושה ימים איבדתי אותן בים. וגם קומבניזון ורוד סוג ד' שלבשתי פעמיים ונפרם.

4. שדרות רוטשילד

כי שם יש לי הרגשה שאני בשאנז א ליזה, ויש שם פסל סוס עם דיזנגוף שלפעמים אני מטפסת עליו לדהירת אחר צהריים. ועכשיו אגלה לכם שני סודות שמעטים יודעים: על הפסל הזה מוטבעות אותיות ומילים אוהבות שכתב דיזנגוף לסוס שלו. רק אם מתקרבים מבחינים. ודבר שני: דיזנגוף, ראש העיר הראשון שלנו, היה נודיסט, ואפילו קיבל פעמיים דו"חות מפקח – על התפשטות בפומבי בים!

5. מזרקה ליד מגדל האופרה

כי למרות שקפצתי לכל המזרקות בתל אביב, בפריז, בברלין וגם ברומא, אני אומרת לכם בכנות שאת זאת בקצה של אלנבי אני הכי אוהבת מכולן. ולילה חורפי אחד, גשם שוטף בשיא הקורונה, קפצתי לתוכה כמו מטומטמת ואחר כך קפאתי והצטננתי והשתעלתי וכולם הביטו בי בחשדנות ויעצו לי להיבדק. אבל הכי כיף בקיץ. המזרקה קרירה, נהדרת ומושלמת, ובזכותה אני לא צריכה לגנוב ג'קוזי מהמדינה, ולא צריכה אמבטיות מלכותיות. אני לוהטת ומזיעה, והמים במזרקה מרעננים לי את האני הפנימי, והכלור מחטא את הנשמה שלי. האושר בהתגלמותו. כשאני יוצאת מהמזרקה רטובה אני שוקלת מאתיים קילו מינימום, כי עשויה כולי ספוג ולבד, ומטפטפת את כל אלנבי, בדרך הביתה.

6. בית העיר

אוהבת אותו כי הוא ממוקם בכיכר יפהפייה. כי זאת היתה העירייה הראשונה של תל אביב, בימים שבהם דיזנגוף, ראש העיר, הנודיסט הראשון בארץ, ניהל את העניינים. בבית העיר נולדתי – שושקה, מצדפה, לפני חמש שנים, בנוכחות תזמורת, רקדניות ואלפיים מוזמנים. בבית העיר הצגתי תערוכה שגרמה לי להבין שאני יכולה לעשות דברים שבחיים לא חשבתי. ולמשך כמעט שנה הבניין הזה, עם הגג הנפלא וקומת המרתף, היה הבית שלי. לאורך רחוב ביאליק התנופפו דגלי משי עם ציורי שושקה. ועדיין כשמתקרבת אל בית העיר אני חשה הלמות לב, כמו לקראת אהוב. על גג הבניין ממול, בית ביאליק, הנחתי פסל גפילטע עם כובע גזר, שנשאר שם עד היום. אם תל אביב היא עוגת קצפת, בשבילי בית העיר הוא התות.

7. האי ברחבת הבימה

כי יצר אותו דני קרוון הנהדר שנפטר לפני חודשיים, ואהבתי את האי בודד הזה ממבט ראשון, והפגנתי עליו עוד לפני בלפור, עם שלט "אני לא שרה ושחיתות זה חרה", וארגנתי פעולות אקטיביסטיות בפסגת האי, כמו חלוקת צימוקים להמונים בט"ו בשבט, וסוכריות אנטי גזעניות ביום הבחירות, ופעם ספגתי מבין ענפיו קקי של עטלף שנדד מרוטשילד, ולפני כמה חודשים הגעתי אליו כרובינזון קרוזו בסרט הקצר "אי" שביימה הבת שלי תמר, שמתרחש כולו על האי בהבימה. חלקתי בסרט פיצה "טוני וספה" עם חזיר בר, ובסיום הסרט עליתי על רפסודה והפלגתי אל האופק, הרחק מעבר לפסל התרוממות של קדישמן.

אני שושקה אנגלמאיר (ולפעמים זאב). נולדתי מצדפה בכיכר ביאליק ומאז אני סלבריטית, אמנית ולוחמת צדק אקטיביסטית והרפתקנית.בימים אלה מתכננת פרפורמנס בנוה שאנן עם זוג אמנים מגרמניה, מציירת חמסושקות באקריליק על עץ, מרצה על אקטיביזם בכל הארץ.ממש כמו תל אביב, אני שוש בלי הפסקה, וזאב מותש ממני. בגלל זה קוראים לי שוש פשוש, והוא זאב המאכזב

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• ❤ תל אביב
• שושקה
• זאב אנגלמאיר
• שדרות רוטשילד
• רחוב אלנבי
• חוף בוגרשוב
• בית העיר
• כיכר הבימה