Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
צריכים לנוח מהכל? רוצים לילה במלון בראון? יש לנו את ההטבה בשבילכם
מלון בראון ברוט (צילום: מקס קובלסקי)
מה אתם עושים בדצמבר-ינואר (כן, גם בחנוכה)? זה לא בדיוק הזמן האידיאלי להתחפף לחו"ל, אבל אם אתם רוצים לנוח בלי לעבור בנתב"ג, יש לנו את ההזדמנות שחיפשתם - הטבה ללילה (באמצע השבוע) באחד ממלונות בראון בתל אביב
מה אתם עושים בדצמבר-ינואר (כן, גם בחנוכה)? זה לא בדיוק הזמן האידיאלי להתחפף לחו"ל, כי ברוב היעדים כרגע, איך לומר זאת בעדינות, קר ממש. אבל אם לא דחוף לכם לעבור בנתב"ג אלא אתם פשוט רוצים להתנתק קצת, להירגע קצת, לנוח בחדר מלון מצוין מבלי כל המסעות שנלווים לכך בדרך כלל, יש לנו את הפתרון עבורכם: משתמשי פועלים וונדר יכולים לרכוש שובר לרכישת לילה באחד המלונות הנבחרים של מלונות בראון בתל אביב – מלון בראון ברוט, מלון דייב גורדון, מלון דייב לוינסקי ומלון דייב דאון טאון.
מה מקבלים שם? לילה לזוג בחדר קלאסי (אנחנו אוהבים קלאסיקות) על בסיס לינה וארוחת בוקר (אנחנו אוהבים גם ארוחות בוקר). שימו לב שאפשר לנצל את השובר הזה ללילה בימים ראשון-רביעי (כולל ליל רביעי-חמישי), שמצד אחד, נכון, זה לא סוף שבוע, מצד שני, החלק היפה הוא שזה מאלץ אתכם לקחת יום חופש אמיתי, שזו הסיבה שהתעניינתם בכל הסיפור הזה מלכתחילה, לא ככה? (שימו לב גם שלא ניתן להוסיף ילד/תינוק לחדר. אמרנו לכם, חופש אמיתי).
לא היינו מתנגדים ללילה באמצע השבוע. מלון בראון TLV (צילום: מוש בנימין)
אז בדיוק זה עובד? אז ככה: רק צריך להיכנס לאפליקציית פועלים וונדרולהזמין שובר ב-349 ש"ח ו-25 נקודות (מחיר מלא: 723 ש"ח!). שימו לב שהשובר זמין לרכישה עד 19.12.22 או עד גמר המלאי (את השובר יש לממש באתר עד ה-22.12, וכמו כן שימו לב שלמרות מגבלות התאריכים על הרכישה, המימוש עצמו אפשרי, כאמור, בדצמבר ובינואר). התעייפתם מרוב מספרים? לפחות אתם יודעים שתוכלו להירגע אחר כך בחדר מלון.
*ללקוחות בנק הפועלים המחזיקים בכרטיס אשראי של בנק הפועלים ומצורפים לערוץ "פועלים באינטרנט". בכפוף לתקנון התכנית באתר הבנק, לתנאים בעמוד ההטבה ולתנאי השימוש באפליקצייתPoalim Wonder.עד גמר המלאי **אם תצטרפו ל-Poalim Wonder תקבלו 25 נקודות מתנת הצטרפות, ותוכלו ליהנות ממגוון הטבות
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המקום שאפשר לאכול בו מאיר אדוני ליד הבריכה. העיר של לי פן
זה לא השם של המכשף ב"צרות גדולות בסין הקטנה"? לי פן (צילום אנטולי מיכאלו)
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: לי פן, הבעלים של מסעדת פקין שהודיעה על סגירתה ושותף בחטיבת המסעדנות של מלונות בראון חי ונושם בעיקר אוכל אסייתי, אבל ברור שגם הוא לא יכול לעמוד בפני הפיתה של ג'סמינו
פרט לכך שאני אוהב מאוד אוכל אסיאתי, אני חושב שבטאיזויש מוצר ייחודי שאינו קיים בארץ. כמי שהתגורר בלונדון ומכיר את הסצנה האסיאתית אני יכול לומר שטאיזו באותה רמה וחדשנות כמו מקומות בחו"ל.מנחם בגין 23
טאיזו (צילום: דרור עינב)
2. ג'סמינו
הפיתה בג'סמינוהיא בעיני הכי טובה בעיר. יש משהו כובש בפשטות של המקום, עם שלט קטן ותפריט מצומצם ובלי שיווק (חוץ מהתור). הקונספט מדויק והמוצר טוב וטעים.אלנבי 99
מקום עם קונספט ייחודי – פיין דיינינג שמתפתח לבר עם די ג'יי וריקודים. אפשר להעביר שם ערב שלם שמתחיל בחוויה קולינרית ואווירת מינגלינג על הבר ולראות את זה הופך סביבך למועדון שמח עם מוזיקת מיינסטרים ואווירה של החיים. ועם בריכה. זה גם המקום היחיד בארץ שאפשר לאכול בו אוכל של מאיר אדוני. וגם יש בריכה.יבנה 42
https://www.instagram.com/p/CWqVcoXo-pA/
4. מטה
אני לא בליין לילה באופי שלי אבל כשאני כבר יוצא למועדון שאינו שלי, אני מעדיף את מטה – מועדון אנדרגראונד טכנו מגניב שנפתח בשתיים בלילה. יש שם די ג'ייז מחו"ל וקהל יפה, וכשאני יוצא למועדון זה רק לשם.בן יהודה 1
כשחזרתי מלונדון, לאחר תקופה שהיו בבעלותי מסעדות בעיר וניהלתי את תחום האוכל בשוק קמדן, קניתי אתפקיןכהזדמנות עסקית. בילדותי גרתי ברמת השרון ואני זוכר את עצמי אוכל שם הרבה עם ההורים. עד היום אני לא יכול לעמוד בפני עוף חמוץ מתוק עם רוטב ורוד זרחני.משה סנה 54
החדשה של מאיר אדוני מצדיקה את מעמדו, אבל המחיר? אאוץ'
קרוקט תירס של מלי מלו (צילום: אסף קרלה)
האוכל של מאיר אדוני הוא עדיין, למרות הנפילות הקטנות, אחד המוצלחים שאפשר למצוא. הבעיה היא שיש מחיר לתהילה, ובמקרה של "מלי מלו" התהילה היא של השף והמחיר המוגזם לגמרי עלינו
הכניסה למלי מלו, המסעדה החדשה של מאיר אדוני היא סוג של חדר בריחה. קודם תגיעו לרחוב יבנה. אחר כך תמצאו את מלון "בובו" (ו..יש לנו זוכה בתחרות "מלון או הפודל של השכנה מקומה 7"). תחצו את ריחות הזבל של הרחוב ותכנסו במהירות לגן התלוי המהמם, שבקצהו מחכה "השומר". בשביל לעבור אותו צריך לענות על שאלות ולהציג תו ירוק. אם תצליחו, תכנסו למעלית. עכשיו תצטרכו לנחש לבד לאיזה קומה לעלות. טיפ של אלופים – לא לקומה 3L, שם זה מבוי סתום. אל תשאלו איך גילינו.
אם תנחשו נכון תגיעו ללובי של המלון. תצטרכו לחצות את חדר האוכל ולמצוא את השלט שמכוון למסעדה. הוא יביא אתכם למעליות. פה תצטרכו לזהות את הקומה הנכונה מהשילוט ולהקיש אותה כדי שתגיע המעלית. אבל יש טריק. אם לא תגיבו מספיק מהר המעלית המפונפנת תיסגר ובמקומה תשלחו למעלית שירות שמרגישה כמו קופסת טונה מהצד הלא כייפי שלה (לא שיש צד כייפי, אבל נניח). ואז מגיעים ל"מארחת". היא מכריזה על ההגעה במכשיר קשר, ואז, כאילו משום מקום נפתחת דלת שחורה ומתוכה מגיח מישהו בצעקת "מה קרה???"; מה שקרה זה שפיצחנו את החידה והגענו. עכשיו, אפשר לקבל משהו לאכול?
מצב שזו מנת הכיסונים הכי טעימה בארץ. מלי מלו (צילום: אסף קרלה)
הודעות היח"צ ששוגרו בשנה שעברה שעברה, כשהמסעדה נפתחה לראשונה, איפה שהוא בין הסגר הראשון לשני, נשמעו מאוד מבטיחות. מאיר אדוני, כנראה אחד השפים/סלבס הכי גדולים בישראל, פותח מסעדה חדשה, על גג המלון החדש של רשת בראון "בהשקעה חסרת תקדים". שזה משפט אירוני כשמדברים על עיצוב רטרו שכאילו נלקח היישר מן העבר, כולל שנדלירים וקיר מטבח אחורי בצבע ירוק סבנטיז. התפריט, לעומת זאת הוא ההיפך המוחלט. מעניין, חדשני ובעיקר מפתה. לא יודע מי כתב את שמות המנות והתיאורים שלהן, אבל הוא עשה עבודה מעולה. מהסוג שגורם לך לרצות להזמין כל מנה ומנה.
התחלנו עם "הרובע הלבנוני בבנגקוק" שזה שם מעולה למנה אדירה. אולי התחלנו זו מילה קצת מוגזמת. התחילו בשבילנו. התפריט של מלי מלו לא מחולק לראשונות ועיקריות. כיוון שמדובר לצערנו בטרנד תל אביבי, כבר למדנו שהדרך להבדיל הוא באמצעות המחיר. המנות הזולות הן הראשונות והיקרות הן עיקריות. כשהמנות התחילו להגיע לשולחן בסדר אקראי הבנו שזה לא עובד כאן ככה. פשוט כי אין באמת מנות עיקריות. באופן גורף, כל המנות שאכלנו, מלבד הקינוחים היו קטנות יחסית. המחירים שלהן, לעומת זאת, היו פחות צנועים.
אז התחילו בשבילנו עם "הרובע הלבנוני בבנגקוק". ובלי להגזים, יש מצב שמדובר במנת הכיסונים הכי טעימה שאכלנו כבר הרבה זמן. אל השולחן הגיעו כיסוני פנקייק לבנוני במידת קריספיות כל כך מושלמת ששמעו את הקרנץ עד רוטשילד. הם היו ממולאים בבשר טלה עם בצל מקורמל וצנוברים. עד כאן הרובע הלבנוני. בנגקוק יוצגה במנה עם עלים חרדליים שבהם עוטפים את הכיסון ורוטב תאילנדי מבוסס צ'ילי שבו אפשר לתבול אותם. התוצאה היא לא פחות ממהממת. שילוב טעמים שמתפוצץ לך בפה וגורם לך לרצות לאכול עוד ועוד.
הבעיה היחידה היא שבמחיר של85 שקלים, להגיש שני כיסונים מרגיש, איך נאמר את זה בעדינות, מעט גרידי (ובעצם ממש לא מעט). הקרוקט תירס חלב הביא איתו תחושות דומות. מצד אחד זאת מנה מעולה. כדור קרוקט, קרם תירס שעבר טיגון עד שהבחוץ נהיה קריספי אבל נשארת רך במרכז ועליו יושבים סשימי דג ים ושמנת חמוצה. מנה של ביס אחד, אבל מוצלח. כזה שמשאיר אותך עם טעם של עוד. הרכות של התירס עוטפת את הדג וגורמת לך למצמץ בלשון כדי לקבל עוד שניה של טעם. מצד שני, שלושה כדורים קטנים ב-65 שקלים? נראה לי שעלינו על מגמה.
טרטר הדג הערבי היה המנה הבינונית הראשונה של הערב. הוא לא היה רע בשום צורה. השילוב בין הדג, היוגורט והתמרינדי שהיו הבסיס של המנה – היה טוב והשתלבו יפה יחד, אבל זאת מנה קצת בנאלית שהתחושה היא שכבר אכלנו די הרבה כמוה וכנראה גם טובות יותר. יקרות ממנה (81 שקלים לטרטר לא גדול!) כנראה ולא פגשנו.
ההמבורגר הכי יקר בעיר. מלי מלו (צילום: אסף קרלה)
כל זה נשכח ועבר כשהגיעה "הקצב מסן ז'רמן" שזה שם ממש מוצלח לטרטר בשר מוצלח אפילו יותר. קודם כל כי זאת פרזנטציה מוצלחת: הבשר מגיע כשהוא מתפרש (מרוח? שרוע? זה טרטר. יש לזה מצב צבירה רשמי?) על צלחת ועליו יושבות התוספות – איולי, אנשובי, חלמון ביצה וציר בקר, ויוצרות תמונה אימפרסיוניסטית של שקיעה תל אביבית. ערבוב מהיר ואתה מקבל לפה חווית טעמים אדירה. אם זה לא מספיק, עם המנה הוגשו גם טוסטים של לחם בריוש מרוח בכמהין וגבינת גרויייר. כן, זה נשמע היסחפות. לא, זה ממש לא. למעשה, משהו בשילוב בין הכמהין, הגבינה ולחם הבריוש לוקח טרטר מצוין ומצליח לתת לו עוד שדרוג.
הייתי אומר שמרגישים את היד של אדוני במנה אבל הוא ישב על הבר כל הערב, אז מקסימום מרגישים את השראתו. ועדיין זה בהחלט דבר מרשים. למרבה הצער, המנה הבאה, "ניחוחות פריז" הייתה הרבה פחות מוצלחת. לא כי היא לא הייתה טובה, אלא כי מרוב ניסיון להתחכם היא הייתה בנאלית להחריד. אפשר להבין את הרעיון בלקחת פילה, לכאורה הנתח היוקרתי, אחד מהעמודי התווך של המטבח הצרפתי, ולהביא אותו למזרח התיכון על שיפוד. יש פה אפילו משהו מעניין. אבל התוצאה, כמו ברוב המקרים שמנסים להמציא את הפילה מחדש, פשוט לא מספיק טובה. הפירה שהוגש עם הבשר היה מוצלח, הברוקומיני היה עשוי מעולה. השום קונפי נהדר. אבל כשהבשר מרגיש קצת יבש וחסר טעם, קשה להתרגש אפילו מציר בשר ברמת המופלא.
ואז הגיעה המנה הבאה. הנה התיאור שלה כמו שהוא הופיע בתפריט "בריוש, אנטריקוט קצוץ, צ'דר, איולי קוניאק, קרעי תפוחי אדמה וגרמולטה איטלקית, איולי פפריקה". תודו שזה נשמע פצצה. לא היה שום סיכוי שלא ניקח אותה. רק כשהיא הגיעה לשולחן הבנו שזו הדרך הכי מוגזמת שפגשנו כדי לתאר צ'יזבורגר. הדבר היחיד שהיה יותר מוגזם מזה, היה המחיר. ב-103 שקלים, זה ככל הנראה ההמבורגר הכי יקר בעיר. ולמרות שהוא מתובל מצוין ועשוי טוב, עם צריבה מבחוץ ועסיס מבפנים, ולמרות שתפוחי האדמה היו מוצלחים למדי – בסוף, גם אם תקרא לזה סליידר, זה עדיין צ'יזבורגר לא מאוד גדול עם ציפס מתוחכם ב-103 שקלים.
מאיר אדוני: הטאץ' במטבח מורגש גם כשהוא יושב על הבר (צילום: ירון בניש)
אגף הקינוחים הציע שלוש אפשרויות אז עשינו את הדבר הנכון ולקחנו את שלושתם בלי שום רגשות אשם. ואז חיכינו. וחיכינו. ואז הגיע מלצר (לא דבר של מה בכך, בשלב ההוא. השירות, שהיה מוצלח למדי בהתחלה, הלך ונעלם לאורך הערב) והתנצל שהמטבח בעומס והקינוחים מתעכבים. זה היה קצת מוזר בהתחשב בעובדה שהמסעדה לא הייתה מלאה בשום צורה. הציעו צ'יסר פיצוי אז סלחנו. כאלה אנחנו. תנו לנו פיצוי ואנחנו שוכחים הכל.
חוץ מזה שהיה שווה לחכות. הטובה מבין מנות הקינוחים הייתה הטארט מנגו. קוביות בצק סבלה עדין, עם קרמו מנגו ויוזו מרהיב, קציפת יוגורט שמרגישה כאילו אתה אוכל ענן ורוטב פטל שעטף את הכל בחמיצות מתקתקה. גם המלבי שש בש התגלה כיציאה נהדרת. הררי מלבי בלבן ובשחור (המלבי השחור הוא מלבי שהוסיפו לו אבץ) שיושבים על שערות קדאיף ומוגשים עם גלידת פיסטוק שהיא לא פחות מאדירה. שילוב נהדר שגרם לנו ללקק את הצלחת עד שהשארנו אותה נקייה לחלוטין. מנת השוקולד היתה החלק החלש של הקינוחים. היה כאן שילוב די כיפי בין קרמו השוקולד לקציפת הקרמל וטוויל הקקאו, וגם כאן כאן לא השארנו אפילו פירור, אבל משהו במנה לא התרומם. אולי כי היא הרגישה קצת משומשת. ואולי זה הפחזניות שהוגשו איתה והיו קשיחות ולא מוצלחות.
מלי מלו מוכיחה חד משמעית שהמעמד של מאיר אדוני לגמרי מוצדק. האוכל שהוא עושה (או לפחות מתכנן) הוא עדיין, למרות הנפילות הקטנות, אחד מהמוצלחים שאפשר למצוא כאן. הבעיה, כמו שידקלם לכם כל בומר, ש – fame costs. רק שבמקרה הזה התהילה היא של השף והמחיר המוגזם הוא עלינו.
נ.ב. גם הדרך למטה היא סוג של חדר בריחה. טיפ של אלופים 2 – אל תרדו בקומת הלובי הלא נכונה. יש שם יציאה לרחוב אבל יש שם שומר שרק נובח עליך שאסור לצאת מכאן, ומחזיר אותך למעלית. שוב, אל תשאלו איך גילינו
שמרים שוקולד עסיסית, דייניש ריקוטה מתקתק, קרואסון חמאה אלוהי, מאפין אוכמניות אוורירי או קווינאמן מושחת – בחרנו את 14 המאפים הטובים ביותר שיגישו לכם בתל אביב ליד הקפה של הבוקר. נו, כבר בוקר?
שמרים שוקולד | לחמים
הבבקה הישראלית שכבשה את ניו יורק הוכתרה כעוגת השוקולד הטובה בעיר על ידי כל מגזין ודירוג אוכל נחשב. כאן אנחנו פשוט קוראים לה שמרים שוקולד ואוכלים אותה בנימוס בבית הקפה של לחמים ברחוב החשמונאים, או קונים הביתה ואז אוכלים עם הידיים ישר מהאריזה (16 ש"ח לפרוסה, 39 ש"ח לעוגה שלמה).
לחמים, החשמונאים 103 תל אביב.
שמרים שוקולד של לחמי. צילום: דניאל לילה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מי שרוצה את החג שלו ברוח מזרח אירופה, יכול לא להסתפק ברגשות אשם ולערוך הזמנות עד הבית מסנדר: מרק קניידעלך (34 ש"ח למנה), ראש של דג ממולא (33 ש"ח), לשון עגל עם פטריות (50 ש"ח למנה), שניצל בציפוי קמח מצה (50 ש"ח למנה) וכל שאר המנות המסורתיות (דמי משלוח בתל אביב 30־40 ש"ח, תלוי במרחק).
בחוות צוק – המעדנייה, החוואי תומר צוק והשף אסף שנער הרכיבו תפריט טייק אוויי על רצף העצלנות שבין להכניס לתנור בבית לבין להניח על הצלחת את המנה המוכנה. מלבד גפילטע פיש (13 ש"ח ליחידה) ושות', מציעים פה מנות על בסיס מיטב הנתחים של האטליז: כתף עגל בערמונים, שזיפים ובירה (56 ש"ח למנה), תבשיל צוואר טלה במשמשים (68 ש"ח למנה), וכן מסדר צלעות טלה בתימין ולימון כבוש (279 ש"ח לק"ג), עוף שלם ללא עצמות ממולא באורז ופירות יבשים (45 ש"ח לק"ג) ועוד.
בביסטרו בראון מציעים ללכת על סדר של קלאסיקות עם טוויסט. במקום כבד קצוץ – פטה כבד עם ריבת בצל, קונפיטורת אגסים, בריוש קלוי וג'ל יין (54 ש”ח), במקום סלט – בלנד עלי סלנובה ולבבות קיסר עם קונפיטורת אגסים, גבינה כחולה ושקדים פרוסים (56 ש"ח), במקום סלט תפוחי אדמה – מילה פוליה של תפוח אדמה, תפוח עץ, בזיליקום ופרמזן (32 ש"ח), וכן קישוא, קולרבי ובטטה ממולאים בבורגול עשבי תיבול וירקות ומוגשים ברוטב עגבניות ( 82 ש"ח), פילה לברק עם עשבי תיבול שום ויין לבן, מוגש עם לקט ירקות אפויים (120 ש"ח) וכו'.
הדוכנים בשוק צפון מתארגנים כדי שתוכלו לערוך שם רכישות של אוכל מוכן לשולחן החג. באטליז קדן תמצאו שוק כבש מתובלת במרינדת הבית להכנסה לתנור ( 149 ש"ח לק"ג), במאריס סלפיש יימכרו קציצות בורי עם תערובת תבליני מאריס לצד איולי אריסה ביתית – לצלייה בגריל או לבישול ברוטב. ( 150 ש"ח ל־12 קציצות), ובכתר המזרח מוכרים לחג כבד קצוץ, עלי גפן, ממולאים, סופריטו ועוד.
שוק צפון, ראול ולנברג 20 רמת החייל, ראשון־חמישי 10:00־20:00, שישי 8:00־17:00, 6432000־03
יוחנן
במעדניית יוחנן משועבדים לחג החירות ומכינים מבחר מאכלים בסגנון ביתי מקצועי שמתאימים לכל סוגי החוגגים: כבד קצוץ (40 ש"ח לחצי ק"ג), לביבות בטטה (10 ב־60 ש"ח), לביבות פראסה (10 ב־60 ש"ח), עוף במילוי אורז ופירות יבשים (130 ש"ח), שוק טלה (280 ש"ח) וגם מבחר מנות מפתיעות.
ליל סדר פולני כהלכתו – זה מה שבקיטון יודעים לעשות טוב יותר מבכל מקום אחר. בתפריט לחג מרק עוף (25 ש"ח לחצי ליטר) פלוס קניידלעך (9.90 ש"ח ל־100 גר'), שניצל עוף (40 ש"ח לק"ג), ברווז בתנור ברוטב תפוזים (140 ש"ח לק"ג), אוסובוקו (150 ש"ח לק"ג) ושאר מנות שגורמות לפולניות להיאנח.
