עוד לפני שהרגע הראשון שבו הוורוד הזרחני של "ברבי" זרח על המסכים מסביב לעולם, היה ברור שמדובר בלהיט. סרטה של גרטה גרוויג (והתסריט של נח באומבך) לקחו את דמותה הבובתית של ברבי למקום חדש, מטא-הוליוודי, חכם ומענג והכניסו בסופו של דבר כמעט 1.5 מיליארד דולר. ומאז שואלת את עצמה עיתונות הבידור והתרבות האם יהיה סיקוול. אבל כשמדובר בלהיט הגדול ביותר שראה הקולנוע מזה שנים, השאלה היא כמובן לא "האם", אלא רק מתי ואיך. ולפי דיווח בלעדי ב"הוליווד ריפורטר", התשובה היא ממש עכשיו כי לגרטה גרוויג ונח באומבך יש סיפור.

>> הישר בלב: שרה מישל גלר שוקלת קאמבק של "באפי ציידת הערפדים"
>> ראינו זיקוקים: "אנורה" ראוי לכל הפרסים בדרכו המפתיעה אל האוסקר

על פי הדיווח של כריס גארדנר, שהוצלב משני מקורות שונים, גרוויג ובאומבך הגיעו לאחרונה להסכמה על סיפור המסגרת של סרט ההמשך לשובר הקופות המונומנטלי. בני הזוג שהיו מועמדים לאוסקר על התסריט שהעניק ל"ברבי" את החיים החדשים שלה, הגיבו עד כה באופן אמביוולנטי לגבי שאלת הסיקוול, וגרוויג אף הדגישה בריאיונות שוב ושוב שאינה פוסלת את האפשרות ואף תשמח אם משהו כזה יקרה, אבל שהכל תלוי בשאלה אם יימצא הסיפור הנכון. וב"הוליווד ריפורטר" משוכנעים שהוא נמצא ומדווחים שגרוויג ובאומבך גם העבירו אותו לאחים וורנר, נתנו למעשה אור ירוק למו"מ על החוזים, וכבר הכניסו אותו לשלבים ראשוניים ביותר של פיתוח.

באופן מעניין וחריג, גם צמד היוצרים וגם האולפן החולש על הפרנצ'ייז הלוהט מיהרו להכחיש את הידיעה, אבל האחים וורנר הגיבו ש"הדיווח אינו מדויק", בעוד גרוויג ובאומבך הגיבו ש"אין לגיטימיות לדיווח הזה", ניסוחים רפים יחסית להכחשה. כאמור, ב"הוליווד ריפורטר" עומדים מאחורי הפרסום שהגיע לדבריהם ממקור בבכיר והוצלב עם מקור נוסף. על כל פנים, פרטים על הסיפור עצמו אינם צפויים לדלוף לפני שנראה טריילר ראשון. וזה יכול לקחת זמן. הרבה ממנו.,

האתגר הגדול של גרוויג, באומבך והאחים וורנר, יהיה לפני הכל למצוא את הזמן לפתח, לכתוב ולהפיק את הסיקוול. בני הזוג עסוקים מעל הראש בפרויקטים שאמורים לעלות בנטפליקס בשנה הבאה ובפרויקטים עתידיים, מרגו רובי וריאן גוסלינג גם הם לו"ז מלא למדי לשנים הבאות, ורק לתאם הפקתית את כל הטאלנטים הנ"ל יהיה הפקה הוליוודית בפני עצמה. גם אם הכל ילך חלק, ספק אם נראה את המשך עלילותיה של אשת הפלסטיק האיקונית לפני סוף 2027. נמתין.

• המסך
• ברבי
• קולנוע
• הוליווד
• גרטה גרוויג

זה היה צפוי למדי: המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב 2024 הוכרזו בטקס הוליוודי קליל לפני שעה קלה, ואת הרשימה מובילות "ברבי" בקולנוע ו"יורשים" בטלוויזיה, עם תשע מועמדויות כל אחת, שמסמנות את הדומיננטיות הברורה שלהן בתחומן, כשעיקר הדרמה צפויה להתרחש בקטגוריית השחקן ושחקן-המשנה הטוב ביותר בסדרת דרמה, שני פרסים אליהם מועמדים שישה שחקנים מהקאסט של "יורשים".

מיד אחרי "ברבי" מתייצב הסרט "אופנהיימר" של כריסטופר נולאן עם שמונה מועמדויות, אחרי קיץ שבו שני הסרטים החזירו את הצבע ללחיים של תאגידי הקולנוע בהוליווד, ואחריו "רוצחי פרח הירח" ו"מסכנים שכאלה" עם 7 מועמדויות כל אחד. בינתיים בצד הטלוויזיוני של הדברים, גם "הדב", "האחרונים שבינינו", "1923", "פארגו" ו"ביף" קיבלו מספר מועמדויות בקטגוריות המרכזיות שלהן, ובסך הכל הציגה רשימת המועמדיות של גלובוס הזהב מעט מאוד הפתעות וסיבות להתמרמר – אם כי הריסון פורד יכול להיות מאוכזב שאף אחת מהופעות הבכורה הטלוויזיוניות שלו – בתפקיד ראשי ב-"1923" ותפקיד משנה ב"שרינקינג" – לא הביאה לו את המועמדות לפרס. אבל שאלה יהיו הצרות שלנו.

פרסי גלובוס הזהב עברו בשנתיים האחרונות ריענון מסיבי, אחרי שספגו אש כשהתברר שתא הכתבים הזרים בהוליווד שחבריו הם המצביעים בו – אינו מונה חברים שחורים כלל. מאז פורק המבנה הניהולי הקודם של הפרס ומספר החברים בתא הכתבים הזרים הוקפץ ל-300 איש ואישה מ-75 מדינות, אבל המכה שספגה יוקרתו של הטקס עדיין מורגשת, ועד לרגע זה לא ברור מי ינחה אותו אחרי שקומיקאים רבים סירבו לתפקיד. השנה יועבר הטקס לראשונה ב-CBS, אחרי ש-NBC ויתרה על שידורו בעקבות המהומה התקשורתית סביבו.הטקס עצמו יתקיים בחודש הבא (9.1.24), וישודר בישראל בשידור חי ב-yes.

הדבר החשוב ביותר, כמובן, הוא שאמה סטון אהובתנו מועמדת לשני פרסים, גם כשחקנית הטובה ביותר בקולנוע בקומדיה/מיוזיקל (על "מסכנים שכאלה") וגם בפרס הטלוויזיוני המקביל (על "הקללה" הווירדית עם נייתן פיילר). בהנחה ש"ברבי" ו"אופנהיימר" יתחלקו ביניהם בפרסים יפה יפה – בעיקר עקב העובדה שהם לא מתחרים ראש בראש ומפוצלים לקטגוריות "דרמה" ו"קומדיה/מיוזיקל" – אותנו מעניינת בעיקר התחרות בקטגוריות הסדרות הטובות ביותר: על פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר מתחרות "יורשים" (HBO), "הכתר" (נטפליקס), "1923" (פאראמונט+), "הדיפלומטית" (נטפליקס), "האחרונים שבינינו" (HBO) ו"תוכנית הבוקר" (אפל TV+), במירוץ שנראה שהוכרע מראש.

על פרס הסדרה הקומית/מיוזיקל הטובה ביותר נלחמים באופן אקלקטי למדי "הדוב" (FX), "בארי" (HBO), "אבוט אלמנטרי" (ABC), "רק רציחות בבניין" (Hulu), "טד לאסו" (אפל TV+) ו"Jury Duty" (אמזון FreeVee), ואין לדעת לאן זה ילך. בקטגוריית סדרת אנתולוגיה/מוגבלת מחכות לרגע שלהן "פארגו" (FX), "ביף" (נטפליקס), "דייזי ג'ונס אנד דה סיקס" (אמזון פריים וידיאו), "שיעורים בכימיה" (אפל TV+), "שותפים למסע" (שואוטיים) ו"כל האור שאיננו רואים" המושמצת (נטפליקס), וגם כאן הכל נראה פתוח מאוד אם כי מגיע ל"פארגו". נתראה ב-9.1 ונקווה שלא נצא כועסים שוב.

• המסך
• גלובוס הזהב
• ברבי
• יורשים: הסדרה הטובה של העשור?
• כריסטופר נולאן
• גרטה גרוויג
• נטפליקס
• HBO

יש ב"ברבי" סצנה קצרה ומקסימה, שבה הצעירה הנצחית פוגשת לראשונה בחייה הוורודים אישה זקנה. ברחבי האינטרנט מתרוצצת שמועה שהזקנה, שברבי המופתעת אומרת לה בספונטניות נרגשת "את נורא יפה", היא ברברה הנדלר, בתה של ממציאת הבובה רות הנדלר. זה לא נכון. הזקנה היפה היא מעצבת התלבושות אן רות', שזכתה בשני אוסקרים על עבודתה ב"הפצוע האנגלי" ו"הבלוז של מא רייני". גרוויג סיפרה למגזין "רולינג סטון" שהמפיקים שבו והציעו לה לחתוך את הסצנה כדי לשפר את הקצב, אבל היא התעקשה. "אם אני חותכת אותה אני לא יודעת למה אני עושה את הסרט הזה", היא אמרה. גרוויג בת ה-39, שעשתה את כל הדרך מהשוליים של הקולנוע העצמאי ללב המיינסטרים, יודעת יותר טוב מכולם על מה הסרטים שלה, ולכן הקהל הולך איתה.

אני זוכרת את הרגע שבו התאהבתי ב"ליידי בירד", הסרט הראשון שביימה לבדה. באחת הסצנות הגיבורה הצעירה (סירשה רונן) נכנסת לשירותי הבנים ורואה את החבר המושלם שלה, שלומד כמותה בבית ספר קתולי, מתנשק עם נער אחר. כריסטין מופתעת ונפגעת, וכשדני (לוקס הדג'ס) סוף סוף מגיע לדבר איתה אנחנו מזדהים עמוקות עם הפגיעה שחוותה, ורוצים שהוא ירד על ברכיו. אבל הוא בכלל מתחנן שלא תספר לאף אחד, ורק אז הוא אומר שהוא מצטער ומתבייש ושהוא יודע שיהיה רע והוא זקוק לזמן כדי לחשוב איך לספר להוריו. בבת אחת העלבון המר שלה מתחלף באמפתיה כלפי הנער האבוד שמולה. "אל תדאג" היא אומרת, ודני מתפרק ובוכה בזרועותיה. ההיפוך הרגשי המפתיע הזה הוא רגע מהותי בהתבגרות של כריסטין המרוכזת בעצמה, והוא מעיד על תבונתה הרבה של גרטה גרוויג כיוצרת.

"יש לי צורך עמוק לדאוג לדמויות שלי", היא אמרה בראיון לניו יורק טיימס. "זה לא שאני לא רוצה ללכת ברחובות אפלים – אני רוצה לאחוז בידיהן כשהן הולכות ברחובות האפלים. אני רוצה ללכת איתן לשם, לייצג אותן בכנות, ולמצוא את החסד". גרוויג מספרת שכשהיתה בכיתה ז', היא השתינה במכנסיה במהלך בחינה במתמטיקה כי זה היה בית ספר חדש, והיא לא ידעה אם היא יכולה לבקש לצאת. נערה שישבה לצידה הבחינה במצוקתה, הציעה לה את הסווטשרט שלה ואמרה לה לקשור אותו סביב מותניה וללכת לאחות. שנה אחרי כן גרוויג כתבה לעיתון בית הספר סיפור מתוק ומצחיק על ילדה שמשתינה במכנסיה ועל הילדה שעוזרת לה. כשהמורה תלתה אותו על הלוח, גרוויג החלה לראות את עצמה כיוצרת. בקולג' היא כתבה מחזות לקבוצת התאטרון שבה השתתפה, וכשהקבוצה איבדה את הזכויות להעלות את "מיזרי", היא כתבה בתוך שבועיים מחזה חלופי על בת שרוצחת את אמה.

למרות זאת, ניסיונותיה להתקבל ללימודי תואר שני בכתיבה לא צלחו. זה לא דיכא את רוחה, והיא פנתה למסלול אחר. החל מ-2006 היא השתתפה כשחקנית וכתסריטאית בכמה סרטים מסוגת "ממבלקור" (הפקות נטולות תקציב עם יותר דיאלוגים מאשר עלילה), וב-2008 אף ביימה יחד עם ג'ו סוונברג את "לילות וסופי שבוע", על גבר ואישה שמתקשים לנהל מערכת יחסים משום שהם גרים בערים שונות. גרוויג לקחה השראה מהדמות שגילמה דיאן קיטון ב"הרומן שלי עם אנני" (בנעוריה היא אף התלבשה כמותה), ובהופעותיה היה סוג של טרלול גולמני משולב בעצב. ג'יי דופלאס, שביים אותה בקומדיית האימה "Baghead", מתאר אותה כ"גאונה גמלונית" שיש לה "את האומץ לחשוף את עצמה לחלוטין בפני אנשים אחרים".

עם השילוב הזה היא פרצה למיינסטרים ב-2010 כשהופיעה לצד בן סטילר ב"גרינברג" של נואה באומבך. אחרי הצילומים באומבך עזב את רעייתו, השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי, והפך לבן זוגה (כיום יש להם שני ילדים משותפים). אבל ב-2012 כשגרוויג כתבה איתו את התסריט של "פרנסס הא", עיתונאים ואנשים בתעשייה הניחו שהחבר המפורסם שלה עשה לה ג'סטה כשנתן לה קרדיט כמי שעזרה לו לכתוב. "זה הרתיח את דמי", היא אמרה מאוחר יותר. במבט לאחור הסרט העגמומי והמלבב הזה, שבו גילמה רקדנית כושלת, נראה כתואם את הפילמוגרפיה שלה יותר מאשר את שלו.

היחס המקטין ליוצרות, על אחת כמה לבנות זוג של יוצרים, אינו נדיר, ואני חייבת להודות שגם אני חטאתי בו. לכן כשסיימה את כתיבת התסריט של "ליידי בירד" גרוויג ידעה שהיא חייבת לביים אותו בעצמה. "חשבתי, כן יש עוד דברים שאת צריכה ללמוד, אבל לא תלמדי אותם אם לא תעשי אותם". כשיצאה לגייס כסף להפקה רוב המממנים הפוטנציאליים שפגשה היו, מן הסתם, גברים. היא התרשמה ש"אם היו להם בנות או שהן גדלו עם אחיות, הם הבינו מה זה, ואם לא, הם לא יכלו להאמין שנשים נלחמות ככה. זה היה חלון מעניין ללמה יש סיפורים שלא זוכים להיות מסופרים. אנשים אפילו לא מבינים שיש בכלל סיפור".

"ליידי בירד", המתמקד ביחסיה הסוערים של הגיבורה הצעירה עם אמה הביקורתית והקשה (שיושבת לתפור לה שמלה בלילה לפני שהיא הולכת לחגוג את חג ההודיה בבית סבתו העשירה של החבר שלה), זכה להצלחה נאה בקופות. הוא אף זיכה אותה בהילולים ובמועמדויות לאוסקר על התסריט ועל הבימוי (גם הסרט היה מועמד). לפתע, אחרי עשר שנים בצד, גרוויג הפכה לקולנוענית נערצת ומבוקשת.

גרוויג מספרת שבטרם החלה לביים שתי קולנועניות, מירנדה ג'וליי ורבקה מילר (שביימה אותה בקומדיה "הרומן של מגי"), העניקו לה זוגות נעליים נוחות. "חשבתי שאם הייתי מכניסה את זה לתסריט, אנשים היו חושבים שזה סמל ברור מדי. שתי במאיות נתנו לי נעליים, כאילו אם חיפשתי סימן, הנה הוא". היא נעלה את הנעליים האלה לסט של "ליידי בירד" כל פעם שהרגישה שהיא זקוקה לדחיפה. דבר נוסף שהיא נוהגת לעשות על הסטים שלה כדי להשרות אווירה טובה הוא לארגן מסיבות ריקודים שבהן השחקנים ואנשי הצוות מתבקשים להתנועע באופן חופשי ומטופש בלי לנסות להיראות מגניבים.

סרטון של ריקוד שכזה מהסט של "ברבי" זלג לרשת ובו נראית גרוויג רוקדת עם הצלם רודריגו פרייטו שצילם גם את הסרטים האחרונים של מרטין סקורסזה. גרוויג שאלה את הרעיון מהבמאי מייק מילס, שאיתו עבדה בסרטו הנהדר "נשות המאה ה-20". ריקודים שכאלה משתלבים גם בסרטים עצמם, כמו בעיבוד הנפלא שלה ל"נשים קטנות", שבו ג'ו ולורי (סירשה רונן וטימותי שאלאמה, שני שחקנים שאיתם עבדה גם ב"ליידי בירד") פוצחים בריקוד מטופש באחד הרגעים המשוחררים והיפים בסרט כולו. היא עצמה למדה בלט בילדותה, אבל נאלצה לוותר על זה כשגילתה שרגליה אינן ניחנות בגמישות הנדרשת.

https://twitter.com/barbzforbernie/status/1682925301846749185

הפרויקט הבא שלה, שמיועד לצאת למסכים במרץ, הוא "שלגיה" בהפקת דיסני עם רייצ'ל זגלר בתפקיד הנסיכה הזכה, גל גדות כאמה החורגת, וגמד אחד בלבד. יש לציין שגרוויג רק כתבה את התסריט (עם ארין קרסידה ווילסון), בעוד שרביט הבימוי הופקד בידי מרק ווב. מוקדם יותר החודש התפרסם שהיא תכתוב ותביים עבור נטפליקס שני סרטים המבוססים על ספרי נרניה. "עדיין לא התחלתי לכרוך את זרועותיי סביב זה", היא אמרה. "אבל אני מפחדת מזה, וזה מרגיש כמו מקום טוב להתחיל ממנו. אני חושבת שכשאני מפחדת, זה תמיד סימן טוב. אולי כשאפסיק לפחד מפרויקט מסוים, זה יאמר לי שאני לא צריכה לעשות אותו".

• המסך
• גרטה גרוויג
• ברבי
• פמיניזם

אנחנו מקווים שאתם מוכנים, כי הסופ"ש הזה הולך להיות מלחמה. בקולנוע, כלומר. שני סרטי ענק צפויים להגיע מחר לקולנוע – מהצד הורוד של הזירה, "ברבי" הצבעוני של גרטה גרוויג; מהצד האפל, "אופנהיימר" של כריסטופר נולאן. האינטרנט כמובן ניצל את ההזדמנות להתפרע, וכינה את האירוע בשם בהלחם הבסיסי "ברבנהיימר". על פי התחזיות, אין שאלה בנוגע לאיזה סרט אמור להצליח יותר מסחרית – ברבי צפוי להכניס במהלך סופ"ש הפתיחה בין 95 ל-110 מיליון דולר, בעוד שאופנהיימר אמור להגיע רק לאזורי ה-45 עד 50 מיליון לסופ"ש הקרוב. עם זאת, הקרב לא מתקיים רק בזירה הכלכלית – התגובות והביקורות החלו להגיע מהסרטים, ובאופן אולי לא מפתיע, הם מתעדפים את הסרט היותר אפלולי.

"אופנהיימר" של נולאן, אשר הביקורות הרשמיות עליו טרם פורסמו, קיבל שבחים יוצאי דופן מאפיקים אחרים – קולגות, אנשי קולנוע שונים ומבקרים שלא התאפקו והיו חייבים לצייץ. הבימאי והתסריטאי הותיק פול שריידר ("נהג מונית", "השור הזועם"), למשל, כתב שהסרט הוא "הסרט הכי טוב והכי חשוב במאה הזו. אם אתם רואים רק סרט אחד בקולנוע השנה, זה צריך להיות אופנהיימר. אני לא גרופי של נולאן, אבל האחד הזה מעיף את הדלת לחלוטין מהצירים".

למעשה, זה נראה כאילו אנשי קולנוע שונים התחרו במי מהלל יותר את הסרט – מבקר הקולנוע לשעבר של האל.איי טיימז, קנת' טוראן, כתב: "כנראה עבודתו המרשימה ביותר של נולאן עד כה, בדרך בה הסרט משלב את האמנות הויזואלית הידועה שלו עם אחת מהצלילות הכי עמוקות לתוך דמות בהיסטוריה האחרונה של הקולנוע האמריקאי".

תגובות נוספות הגיעו מכותבת הקולנוע של סוכנות AP, לינדזי בר, שקרא לסרט "הישג ספקטקולרי במלואו, סטוריטלינג יצירתי והופעה מלאת ניואנסים מקיליאן מרפי, אמלי בלאנט, רוברט דאוני ג'וניור, מאט דיימון וכל המעורבים". סגן עורך מגזין הקולנוע טוטאל פילם כתב שהסרט השאיר אותו המום, והוסיף שהוא "חקר דמות בהיקף הכי גדול, עם הופעה מרכזית עילאית על ידי קיליאן מרפי. דרמה היסטורית אפית, אבל רגישות מאוד נולאנית: המתח, המבנה, תחושת ההיקף, עיצוב סאונד מבהיל, ויזואליה יוצאת דופן. וואו".

הסרט "ברבי", לעומת זה של נולאן, כבר התחיל את סיבוב הביקורות הרשמי שלו, והתגובות בהחלט מצוינות (אתר ריכוז הביקורות רוטן טומטוס בדק ומצא שהציון המשוכלל לביקורות הוא 90%), אבל יש גם כמה הסתייגויות שחותכות את השמחה. באופן כללי, רוב מוחלט של הביקורות הילל את בניית העולם הצבעונית של גרוויג, את הליהוק של מרגו רובי וריאן גוסלינג, ואת האווירה הקלילה והקומית של ראשיתו. אבל חלקם הסתייגו מהתפתלות העלילה (במסגרתה ברבי מוצאת את עצמה בעולם האמיתי), וחשו שהמסר הפמיניסטי הרגיש טיפה מפוספס.

• המסך
• ברבי
• אופנהיימר
• כריסטופר נולאן
• גרטה גרוויג

בשבוע שעבר קבלתי על כך שגם השנהאף אישה אינה מועמדת לאוסקר בקטגוריית הבימוי. כשכתבתי את הטקסט עדיין לא ראיתי את "נשים קטנות" והסתמכתי על כך שסרטה של גרטה גרוויג זכה בשש מועמדויות לאוסקר, בהן בקטגוריות הסרט והתסריט. עכשיו משצפיתי בו אין לי ספק שגרוויג הייתה צריכה להיות מועמדת, משום שמדובר באחד העיבודים הקולנועיים הטובים והמוצדקים ביותר לטקסט ספרותי אהוב.

ספרה של לואיזה מיי אלקוט מ-1868 על התבגרותן של ארבע אחיות בניו אינגלנד בזמן מלחמת האזרחים כבר זכה לשלל עיבודים בימתיים, קולנועיים וטלוויזיוניים, חלקם אפילו טובים, כך שרבים מהצופים הפוטנציאליים ודאי מכירים את הסיפור גם אם לא קראו אותו. גרוויג, שגם כתבה את התסריט, פירקה את הספר והרכיבה אותו מחדש באופן שמעניק משמעויות חדשות לאירועים המוכרים, מבלי לאבד את הקסם של המקור.

ג'ו הנערית תמיד הייתה מעוניינת יותר בכתיבה מאשר באהבה רומנטית, והסרט מתחיל בפגישה שלה עם מו"ל (טרייסי לטס המצוין), שמסגביר לה מה היא צריכה לכתוב. גם את אחיותיה אנחנו פוגשים בבגרותן, אחרי שכבר פגשו את הגברים שלצידם יבחרו לחיות, ומשם הסרט חוזר בפלשבקים לתקופות מוקדמות יותר בחייהן – המצולמות בצבעים חמים וזוהרים יותר – ובהדרגה ממלא את הפערים. התבנית הנרטיבית הזאת מייצרת דגשים דרמטיים חדשים ומעצימה את מימד החיפוש העצמי של הגיבורות. כל האירועים הזכורים נמצאים שם, אבל חלקם, כמו התספורת של ג'ו, מוצגים כבדרך אגב, והפוקוס מועבר למקומות אחרים. גרוויג אף הסתמכה על דברים שאלקוט סיפרה על כתיבת הספר ועל הלחצים שהופעלו עליה מצד המו"ל, ושילבה אותם בסרט באופן חכם שמאפשר לנו לחוות את הסיום בהתאם לנטיית ליבנו.

זה "נשים קטנות" למאה ה-21, שבו הגיבורות נחושות יותר לבחור בעצמן את מסלול חייהן, ועם זאת הוא נאמן לדמויות ולרוח הטובה של הספר. הבימוי, הצילום והפסקול ממלאים את הסרט באנרגיה והאחיות כל הזמן נמצאות בתנועה. אחד הרגעים היפים והמפתיעים הוא הריקוד הפרוע של ג'ו ולורי על המרפסת, שנראה כאילו הכוריאוגרפיה שלו נוצרה על ידי הדמות שגרוויג גילמה ב"פרנסס הא", הסרט שיצרה עם נואה באומבך. הם מלווים בצלילים העולצים של אלכסנדר דספלה שיש לו כבר שני אוסקרים, והוא בהחלט עשוי לשוב ולזכות משום שזה אחד הפסקולים הכי יפים שהלחין.

צוות השחקנים לא היה יכול להיות מושלם יותר. סירשה רונן ופלורנס פיו ("מידסומר") – שתיהן מועמדות לאוסקר – נפלאות עד מאוד כג'ו ואיימי, הסופרת והציירת, שיש ביניהן יריבות מתמשכת אך גם אהבה גדולה. הדרמה של הסרט מתגבשת סביב היחסים בין שתי האחיות האלה, ולצורך כך גרוויג כווננה מחדש את יחסה של איימי לשכן לורי. טימות'י שאלאמה נהדר בתפקיד הנער שמתגורר בבית ממול עם סבו העשיר ונמשך למשפחתיות החמה, הנדיבה והתוססת של בנות מארץ'. הסצנה שבה הוא מציע נישואים, אתם יודעים למי, רומנטית ונואשת וממלאת את הלב עד גדותיו.

אמה ווטסון זורחת בתפקיד האחות הבכורה מג, ששאיפותיה ביתיות יותר (בהופעתה הראשונה היא לובשת שמלה בצבע ירוק כהה שמזכירה את שמלת הווילון של סקרלט או'הרה ב"חלף עם הרוח", וכך מרפררת לעוד גיבורה גנדרנית אך דלת אמצעים מאותה תקופה). וגם אמה סקנלן המוכרת פחות (אחותה של איימי אדמס בסדרה "דברים חדים") נוגעת ללב כבת' בעלת הנשמה הטהורה. כדי להפוך אותה ליותר מקדושה מעונה, גרוויג העניקה לה רגע יפה שבו היא תורמת תרומה מהותית לאומנותה של ג'ו.

לורה דרן ומריל סטריפ מעולות כתמיד בתפקידי האם החמה והדודה החמוצה שמנסחות משפטים לחיים, וגם כריס קופר משאיר חותם רגשי כסבו של לורי. לואי גארל כפרופסור באר צעיר ואטרקטיבי מזה שתואר בספר, אך בסופו של דבר החלק הכי רומנטי ומרגש בסרט הוא לידת הספר "נשים קטנות". ואיזה יופי שכך.

ציון:5/5
סרט על:ארבע אחיות אמריקאיות מתבגרות במאה ה-19
ללכת?כן. כן. כן. סרט חם, וחכם, ומלא חיים

Little Women בימוי: גרטה גרוויג. עם סירשה רונן, פלורנס פיו, אמה ווטסון, לורה דרן, טימות'י שאלאמה, מריל סטריפ. ארה"ב 2019, 135 דק'

• ביקורת סרטים
• גרטה גרוויג
• אוסקר
• סרטים