Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

דביר בנדק

כתבות
אירועים
עסקאות
נו, אמרנו או לא אמרנו שזה אלי אילדיס. "הזמר במסכה" (צילום מסך: קשת 12)

הקול אבוד: השיטה לפיצוח זהות המשתתפים ב"הזמר במסכה"

הקול אבוד: השיטה לפיצוח זהות המשתתפים ב"הזמר במסכה"

אם יש משהו שכבר אפשר להבין על "הזמר במסכה", זה שאי אפשר לסמוך על קולם המתעתע של המתמודדים. ויש לנו נוסחה לפתרון: רמז + תמונה + אמירה = מייקל לואיס

נו, אמרנו או לא אמרנו שזה אלי אילדיס. "הזמר במסכה" (צילום מסך: קשת 12)
נו, אמרנו או לא אמרנו שזה אלי אילדיס. "הזמר במסכה" (צילום מסך: קשת 12)
6 באוקטובר 2020

אני לא מאמין, הייתי כל כך קרוב. עוד בפרק הראשון השניצלים שאכל הכריש רמזו ל-"סברי מרנן" של בנדק, ועם התמונה של קונג פו פנדה בסדרת הרמזים השניה (אותו בנדק דיבב) כבר הייתי בדרך לפיתרון, אבל הביצועים זרקו אותי הצידה וגרמו לי להאמין לקונספירציית אלי אילדיס.

האמת, גם בשמיעה בדיעבד של הביצועים קשה לחבר בין הקול של בנדק לשירתו של הכריש. לא בלתי אפשרי, אבל קשה, הרבה בזכות תיקוני האוטוטיון והעובדה ששר באוקטבה גבוהה מהרגיל, וזה די מבאס שלמעט טל פרידמן, אף אחד לא נשמע כמו עצמו.אם כך, בניסיון לפתור את החידה, אין טעם לסמוך על חוש השמיעה, אז כל מה שנותר לנו זה הרמזים.

הקוד הוא התאמה בין תמונה לאמירה, מה לא ברור. סטטיק ובן אל (צילום מסך: קשת 12)
הקוד הוא התאמה בין תמונה לאמירה, מה לא ברור. סטטיק ובן אל (צילום מסך: קשת 12)

הסוד לפיצוח כל כתב חידה טוב הוא פיענוח הקוד הסודי שממנה היא מורכבת, מציאת החוקיות, ובכל הנוגע לרמזים הקשים של "הזמר במסיכה", הקוד הוא התאמה בין תמונה לאמירה. המפתח לפיתרון היה ברגעים בהם בנדק דיבר על כלכלה בזמן שהציגו לו את סלסלת הפירות (רמז לקמפיין הבנק), על הקריירה בזמן שדפק מארס טורקי (רמז לעוד סדרה בה שיחק) או על בובה בזמן שבחר בסרט האדום (רמז לרד אורבך, איתו הגיש תוכנית). רק התעלמות מהתוכן הישיר של האמירות וליקוט רמזים ויזואלים ומילות קוד יכול לעזור לנו לפצח את הפתרון.

לפי כל הרמזים זה היה אמור להיות פלאפל קוביות. הזמר במסכה (צילום מסך: קשת 12)
לפי כל הרמזים זה היה אמור להיות פלאפל קוביות. הזמר במסכה (צילום מסך: קשת 12)

אם כך, בואו נמשיך וננסה לפצח את הרמזים של שארית המשתתפים בפרק, ונתחיל בפלאפל התמיר. ההימור של סטטיק ובן אל על מייקל לואיס מסתדר לי עם המון רמזים, בינהם הישרדות, הא.ק.ג שמתייחס לבעיות הלב שבגינם עבר צנתור בגיל 16, "מסביב לעולם ב-80 יום" (הצגה שלואיס כתב) ואפילו הקלפים, שעשויים להתייחס לסופר האמריקאי מייקל לואיס שכתב את הספר "פוקר שקרנים", אבל אני גם חייב להודות שלואיס לא כל כך מתאים לרמזים של הפרק הראשון, עם הדגש על משקל, הקפה והילד טוב ירושלים.מצד שלישי, מייקל כן דיבר על הרצון שלו להתקבל לקונצנזוס הישראלי בעבר, בתור בן לצמד מהגרים שלא ידע עברית עד גיל שש. אני עדיין מאמין שזה הוא, אבל עד שאראה רמז על קוביות לא אהיה בטוח לחלוטין.

סורי אתי לוי, הגענו למסקנה שזו לא את. הזמר במסכה (צילום מסך: קשת 12)
סורי אתי לוי, הגענו למסקנה שזו לא את. הזמר במסכה (צילום מסך: קשת 12)

בנוגע לשפירית, אני אאלץ להיכנע לתאוריה שראיתי אונליין שמדובר ברינת גבאי מכיוון שהיא מצטרפת לרמז בולט מאוד מהתוכנית הראשונה – בסיום סדרת הרמזים, השפירית שולפת כדור לוטו עם הסיפרה 1, ממש כמו עירית ענבי, בזמן שהיא אמורת שהיא מקווה שהשפירית "תצליח להשתיק את השד הקטן שבי". זה היה איתות מובהק לשיר קדם האירוויזיון 1992 של ענבי, "השד הקטן שלי". הרמז המאוד חד משמעי הזה לא הסתדר לי, מכיוון שענבי לא התחברה לשום רמז אחר, עד שגיליתי בעקבות התאוריה שגבאי היתה זמרת הליווי של ענבי באותו השיר ממש. גבאי כן מתאימה להרבה רמזים אחרים (השקת קריירה בגיל 16, בן זוג שהוא גם סוכן דומיננטי, שלושת הדובים על שם שלושת ילדיה), אז סורי אתי לוי, תצטרכי להפתיע אותנו בפעם הבאה.

עלינו על זה, הבחור מימין הוא עידו רוזנבלום. הזמר במסכה (צילום מסך: קשת 12)
עלינו על זה, הבחור מימין הוא עידו רוזנבלום. הזמר במסכה (צילום מסך: קשת 12)

שאר המתחרים עדיין מעורפלים מדי, אז נקדיש להם סיבוב בזק: הפיטרייה היא לא מיי פיינגולד (מה הקשר כוכבת) ולא רוני דואני (למרות הגובה), אז כנראה שזו מיכל אמדורסקי, וגם כאן יש רמז מרכזי שמחבר בין אמירה לתמונה – היא אורזת תיק בזמן שהיא אומרת "כבר בגיל צעיר (…) ברחתי רחוק כדי להגשים את החלום שלי", והפתרון נמצא דווקא בצבעי הפריטים שהיא מסדרת בדיוק לפי דגל הונגריה, המדינה אליה אמדורסקי טסה בגיל 15 ללמוד מחול. הימור החסידה שלי, אתי אנקרי, עדיין לא השתנה וכך גם עם ניקול ראידמן בתור הפופקורן, אבל קשה להגיד שיש רמזים נוספים לעבר הפתרונות האלה, מעבר לקולות המבצעים. ואם יש משהו ללמוד מדביר בנדק, זה שאסור לנו לסמוך על הקול.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אם יש משהו שכבר אפשר להבין על "הזמר במסכה", זה שאי אפשר לסמוך על קולם המתעתע של המתמודדים. ויש לנו נוסחה...

מאתמתן שרון6 באוקטובר 2020
אלה ניקוליבסקי. צילום: נמרוד סונדרס

הרמת מסך: השחקניות והבימאית שכדאי שתכירו

הרמת מסך: השחקניות והבימאית שכדאי שתכירו

רעות אלוש, מיה לנדסמן ואלה ניקוליבסקי רק מסיימות את לימודיהן בבתי ספר למשחק ולבימוי, וכבר צפוי להן עתיד מבטיח

אלה ניקוליבסקי. צילום: נמרוד סונדרס
אלה ניקוליבסקי. צילום: נמרוד סונדרס

רעות אלוש

25, שחקנית, בוגרת טרייה של יורם לוינשטיין

בעוד כמה חודשים תיכנס רעות אלוש (לצד קאסט מרשים שכולל את תומר קפון ומירן מנקס) לחייכם וללו"ז הטלוויזיה השבועי בסדרת הדרמה המדוברת של יס "תאג"ד", שעוסקת בקורותיהם של חיילים בבסיס צבאי. אלוש היא בחורה קטנה עם בייבי פייס שלא מסגירים את חדות ומהירות המחשבה שלה, והניגוד המפתיע הזה עובד לטובתה. "על הבמה אני מעדיפה תפקידים קומיים", היא אומרת, "זה פאן מטורף. כשאתה מבין שגרמת לאנשים לצחוק זאת תחושת אופוריה בלתי רגילה. על המסך אני מעדיפה את הדרמה. הקהל לא איתך פיזית אבל יש אתגר גדול – לשים לב לניואנסים שצריך להביא למצלמה כדי שהצופה יעבור איתך את הסיפור. בצילומים ל'תאג"ד' הייתי צריכה להיכנס למצבים רגשיים תוך שנייה ו'להביא את זה'. זה מאוד מספק כשמצליחים".

ספרי על רגע מכונן במהלך הלימודים.

"שיחות אמצע שנה עם המרצים בשנה א'. ידעתי שאני לא מספיק טובה, כי באמת לא הייתי טובה, אבל קיבלתי המון פידבקים מחזקים. הם אמרו לי שאני חייבת להפסיק לפחד. אני זוכרת שיצאתי מהמשרד ולקחתי על עצמי החלטה שאני לא דופקת חשבון יותר, שאני לא נותנת לאף אחד להוריד אותי וזה לא ביג דיל אם יהיו אנשים שפחות יאהבו אותי. ברגע הזה התחלתי לפרוח".

עם מי את חולמת לעבוד?

"כריסטופר נולן. אני אוהבת מותחנים פסיכולוגיים וכש'התחלה' יצא ראיתי אותו ארבע פעמים בקולנוע כי הוא חרפן אותי. הייתי רוצה לקבל אצלו תפקיד חזק של אישה מורכבת".

אז פנייך לחו"ל?

"יש בי רצון להצליח מעבר לים, לאו דווקא הוליווד. אני רואה את עצמי אורזת מזוודה לאמריקה הלטינית. אני גם יודעת ספרדית, אז למה לא?"

רעות אלוש. צילום: נמרוד סונדרס
רעות אלוש. צילום: נמרוד סונדרס

מיה לנדסמן

23, שחקנית, בוגרת טרייה של ניסן נתיב

את מיה לנדסמן אי אפשר לפספס. אולי אתם מזהים אותה מהתפקיד הקטן שעשתה כנערת תנועת נוער הזויה ב"האחיות המוצלחות שלי", וגם אם לא, אנחנו לא דואגים לה. הנוכחות הבימתית של לנדסמן היא בין המרשימות שנתקלנו בהן, מתובלת בחן בוטה וגס רוח, ואיכשהו גם כשאין לה טקסט בפה היא מוצאת דרך שקטה וערמומית למשוך את הזרקור אליה. קוראים לזה כריזמה. "אני לא זוכרת את עצמי בלי הרצון להופיע. בין אם שזה להשתכר בארוחות משפחתיות בגיל 14 ולשיר שיקאגו או לעשות מונולגים לחברים שלי", היא אומרת, "אבל בלימודים בסטודיו נפלה עליי ההבנה שכשאני על הבמה אני פשוט דלוקה".

מה התפקיד שהכי מדליק אותך לגלם?

"סינדרלה. דווקא מפני שהיא כל כך שונה ממני, מעניין אותי לחקור את עצמי בתוכה".

מה השיעור הכי חשוב שלמדת בניסן נתיב?

"שכל דמות שאני פוגשת היא נצחית ואני חד פעמית, שהכי מצחיק בתוך העצוב והכי עצוב כשהכי שמצחיק ושאיחורים הם החטא הנורא מכל. באמת. גם למדתי לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים, שזה כישרון שילך איתי לנצח".

מה את מעדיפה: תיאטרון, טלוויזיה או קולנוע?

"אני אוהבת לראות קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון במידה שווה ואני הכי אוהבת להירדם מול שלושתם. בתכלס זה לא משנה לי מה אני עושה, כל עוד אני מעוררת את הצופה בצד השני".

עם מי את רוצה לעבוד?

"אני רוצה לעבוד עם מי שמעז לקחת סיכונים. אם אפשר לכוון גבוה, אז פדרו אלמודובר, מיכאל הנקה ולארס פון טרייר. אם אתם מרשים לי לעוף לשמים אז אסי דיין, רונית אלקבץ וחנוך לוין. ואם אני נשארת בגבולות ישראל אז מרינה בלטוב, אריאל ברונז, יחזקאל לזרוב, ג'ייסון דנינו הולט, אודי בן משה ומיקי גורביץ'". שמעתם?

מיה לנדסמן (צילום: איליה מלינקוב)
מיה לנדסמן (צילום: איליה מלינקוב)

אלה ניקוליבסקי

27, במאית, בוגרת טרייה של סמינר הקיבוצים

"הרגע הכי חשוב בלימודי הבימוי שלי קרה לפני שהם התחילו, ביום שבו התקבלתי לפקולטה למשפטים. באותו זמן החלטתי שהתיאטרון הוא רק תחביב ושכדאי שאמצא מקצוע אמיתי. מכתב הקבלה הציב בפניי מראה, הבנתי שאני הולכת לצעוד אל תוך מסלול חיים של מישהו אחר רק למען נוחות. יומיים אחרי כבר נרשמתי לסמינר הקיבוצים", מספרת אלה ניקוליבסקי. לפני כמה חודשים היא ביקשה להעלות עיבוד משלה ל"אני ואשתי שלי", מחזה על טרנסקסואלית כבת 65 המגולל את סיפור הישרדותה יוצא הדופן בשתי מלחמות העולם. ניקוליבסקי רתמה את השחקן הוותיק עזרא דגן לשורות הקאסט וקיבלה במה מכובדת בפסטיבל תיאטרונטו האחרון.

העיבוד שלה, עבודתה הראשונה מחוץ למסגרת הלימודים, זכה לשבחים מקיר לקיר, בין היתר מצד מנהלי קפה הקאמרי שהחליטו להעלות אותו אצלם באוגוסט הקרוב. "הבחירה ללכת על בימוי היא בחירה להסתכל על התמונה הגדולה", היא מסבירה את העדפת הבימוי על המשחק, "זה משהו שאני לוקחת לחיים, לא רק בהקשר התיאטרלי. בתור במאי עליך לחתום חוזה התבוננות עם העולם. העבודה הזאת מצריכה אותך להיות ער לטיפוסים, רגעים, חוויות ורגשות. יש צורך לשמור על המאגר הזה חי כל הזמן, כדי שבבוא הרגע אוכל להשתמש בו ולדייק את הסיפור שארצה לספר".

איזה סיפור הכי היית רוצה לספר?

"הייתי רוצה לעבוד על 'הנסיכה האמריקאית' של נסים אלוני. יש בו איזון מושלם בין הריאליסטי למסוגנן. זה מחזה אינטלקטואלי, רגיש ואמיץ, מלא רבדים ומזמן תיאטרליות. זה מטעמים לבמאי. הוא נוגע בנושא של חילופי דורות ומות המלוכה, דברים שהם רלוונטיים כיום ובעולם האמנות בפרט. אני מחכה להזדמנות לגעת בו".

אלה ניקוליבסקי. צילום: נמרוד סונדרס
אלה ניקוליבסקי. צילום: נמרוד סונדרס

וגם: סרט הביכורים של מיכל ויניק עושה קולות של להיט לסבי

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

רעות אלוש, מיה לנדסמן ואלה ניקוליבסקי רק מסיימות את לימודיהן בבתי ספר למשחק ולבימוי, וכבר צפוי להן עתיד מבטיח

מאתנועה בונה11 ביוני 2016
ארז תדמור (צילום: יולי גורודינסקי)

זעקי, ארץ פצועה: ארז תדמור על הטרגדיה של הישראלים. ראיון

זעקי, ארץ פצועה: ארז תדמור על הטרגדיה של הישראלים. ראיון

"ארץ פצועה", הסרט החדש והמבעבע מרוב לחץ של ארז תדמור, כבר זיכה אותו בפרס אופיר לבמאי הטוב ביותר אבל כעת ניגש למבחן האמיתי שלו על מסכי הקולנוע בישראל. כפי שתדמור אומר בעצמו, "זה לא סרט לאירופאים"

ארז תדמור (צילום: יולי גורודינסקי)
ארז תדמור (צילום: יולי גורודינסקי)
11 בפברואר 2016

ארז תדמור הוא ככל הנראה במאי הקולנוע הכי פורה בארץ. ב־15 השנים האחרונות, מאז סיים את לימודיו בקמרה אובסקורה, הוא ביים חמישה סרטים קצרים, סרט תיעודי אחד על ג'וזי כץ וחמישה פיצ'רים. הפיצ'ר האחרון, "נמל בית", כבר הושלם ומיועד לצאת למסכים בנובמבר, אבל השיחה הזאת התקיימה לרגל צאת סרטו הרביעי "ארץ פצועה", שזיכה אותו בפרס אופיר לבימוי.

הסרט בוחן את מערכת היחסים בין שוטר צעיר (רועי אסף, שזכה אף הוא בפרס אופיר) לבין מפקדו הנערץ והלא ישר (דביר בנדק), ומראה מה קורה כשהשוטר המנומס ושותפו האלים (משה אשכנזי) מופקדים לשמור על מחבל מתאבד (תאופיק ברהום) שמאושפז בבית חולים לצד פצועים מהפיגוע שחולל. המראה שהוא מציב בפנינו אינה נעימה כלל וכלל. זה הסרט הראשון שתדמור ביים לבד. לפניו יצר עם גיא נתיב את "זרים" ואת "הבן של אלוהים" (שזוכה להצלחה גדולה בהמוני פסטיבלים יהודיים ברחבי העולם) ועם שרון מימון את הלהיט הקופתי המלבב "סיפור גדול".

איך אתה מסביר את ההספק המרשים שלך?
"זה מה שאני עושה – קם בבוקר וכותב. יש אנשים שרצים מדי בוקר, אני כותב. ואחרי שאני מגיש תסריט לקרן, בזמן שמחכה לתשובה אני כותב משהו במקביל. המטרה שלי להתקדם מסרט לסרט וללמוד. אני אוהב במאים שמתעסקים בז'אנרים שונים, כמו וודי אלן. 'נמל בית', למשל, הוא מערבון מודרני על עובדי נמל, אבל אני נמנע מלכתוב עליו בפייסבוק כדי שאנשים לא יתבלבלו בינו לבין 'ארץ פצועה' שעדיין לא יצא".

קו חיפה-בוסטון

את "ארץ פצועה" הוא כתב עוד ב־2003, בהשראת כתבה שראה בערוץ 2 על מחבל שאושפז בבית חולים בעפולה בחדר עם נוף שבו שמרו עליו שלושה שוטרים, בעוד שאר המטופלים סבלו ממחסור במיטות במחלקת טיפול נמרץ. "קרובי משפחה התלוננו על כך שהם מחכים לניתוח בעוד המחבל שוכב בחדר VIP והשוטרים התלוננו למה הם שומרים על רוצח כשהתפקיד שלהם הוא לתפוס את הרעים. החלטתי לעשות סרט על השוטרים וכתבתי דרמה באורך 50 דקות. קיבלתי תקציב מקרן מקור, אבל הרבה אנשים אמרו שזה יכול להיות פיצ'ר והחלטתי לחכות. אחרי 'סיפור גדול' ו'הבן של אלוהים' חזרתי לפרויקט יחד עם הסופר אפרתי שלמה. בינתיים קרו בארץ דברים דומים למה שדמיינתי אז. הלקטורים העירו שזה לא אמין שמחבל יוצא על דעת עצמו ועושה פיגוע בגלל אהבה נכזבת. אחרי הפיגועים האחרונים, כשכל ילד לוקח סכין, אני כבר לא שומע את ההערות האלה".

מדוע בחרת למקם את עלילת הסרט בחיפה?
"בחיפה יש משהו שמזכיר לי את סרטי בוסטון, כמו 'מיסטיק ריבר' והסרטים של בן אפלק. זאת עיר נמל, עולם של מעלה ועיר של מטה. למעלה על ההר בדניה גר הקצין המושחת ונושם אוויר צח, ובני המעמד הבינוני נחנקים בשכונות המצוקה למטה, והיום יש שם את כל הרעל הזה. בדרך כלל העשירים אוהבים להיות ליד הים. כאן זה הפוך".

אבל בית החולים החיפאי הצטלם דווקא בחולון. "צילמנו בוולפסון מתחת לאדמה, במרתף שנועד, חס וחלילה, למלחמה אטומית. הוא מוכן עם מיטות וכרגע מתפקד כמחסן תרופות. כל בתי החולים נראים אותו דבר וחיפשנו מקום אחר, שייתן תחושת כלא. בוולפסון יש מחלקה שבה מצלמים הרבה סרטים, והמקום נראה כמו בית חולים פרטי מיופייף. ראינו רכב נוסע מתחת לאדמה, עקבנו אחריו וכך גילינו את המרתף. היה מחניק מתחת לאדמה והצלם אסף סודרי היה חוטף כאבי ראש. צילמנו גם במחלקה הרגילה, אבל צבענו את הקירות בעובש ושמנו צינורות על התקרה כדי שיטפטפו – מטפורה לכך שהכל נוזל ונמס. רצינו תחושה של מחלקה בטיטאניק, שיגיע מבול שייקח את כולם.

"סודרי ואני גילינו שאנחנו אוהבים את סידני לומט, וויליאם פרידקין ואלן ג'יי פקולה, שבשנות ה־70 עשו סרטי משטרה פוליטיים ופרנואידיים כמו 'סרפיקו', 'אחר הצהריים של פורענות' ו'הקשר הצרפתי'. בהשראתם בית החולים הפך למטפורה לכלא, עם דלתות שנפתחות ונסגרות, ובין השוטרים לקרובים של הפצועים יצרנו מערכת יחסים של סוהרים ואסירים. זה לא ריאליזם מוחלט. ברגעים של בלגן סודרי שם את המצלמה על הכתף וצילם בקלוז אפים כדי שלא תדע איפה אתה נמצא, מי מימינך ומי משמאלך".

האם הרתיחה המתוארת בסרט הקרינה על ההפקה?
"כבמאי הכי מפחיד אותי שיש המון אנשים על הסט, ועוד הייתה אופרציה של מכות בתוך ההמולה. הרכבנו סוג של ריקוד, הכוריאוגרף סטיב שיינפלד אמר לפעלולנים איך ליפול ועשינו הרבה חזרות, כמו שעושים חזרות למחזמר, כדי שאף אחד לא ייפצע ולא יהיה בלגן. זה נורא מאתגר לעשות סצנה כזאת, גם כי לניצבים יש נטייה להידחף למצלמה. כאן כל אחד ידע מה עושה".

קם בבוקר וכותב. ארז תדמור (צילום: יולי גורודינסקי)
קם בבוקר וכותב. ארז תדמור (צילום: יולי גורודינסקי)

עד עכשיו ביימת עם שרון מימון וגיא נתיב. איך היה לביים לבד?
"בעיניי זה כמו הרכב. כמו שיש משינה ויש יובל בנאי. כאן היה איתי צוות מדהים. רועי אסף היה מאוד מעורב בתחקירים, ישב שעות בספריות וקרא כתבות על שוטרים שאיבדו את הבנים שלהם. כשיצאנו לסיורי לילה עם המשטרה ראיתי איך הוא מרכיב את הדמות שלו תוך כדי פגישה עם האנשים. קובי עמר, הדמות של רועי, הוא אנטי גיבור, מין השוטר אזולאי מודרני ופחות קומי, זה שהוא אומר לאנשים תודה וסליחה בא מהמפגש עם השוטרים. ראינו שכשהם באים לפושע, הם אומרים מה שלומך, מה נשמע, והפושע לא כועס על השוטר. כל אחד עושה את העבודה שלו.

"מבחינתי הפרס לשחקן חשוב יותר מפרס הבימוי (ארבעה שחקנים זכו בפרסי אופיר על הופעות בסרטיו – י"ש). שם אני מתמקד ויש תמיד קצת ממני בדמויות. רועי ראה שאני איש מנומס, שיש מקומות שאני נותן קצת לאחרים ומשאיר עצמי בצד, מוותר על האגו שלי, ואמר לי 'אני אשחק אותך'. באחת הסצנות היפות הוא מדבר עם אייל רוזלס על הבן שלו. בטייק הראשון הוא אמר את הטקסט מהתסריט ועשה את זה מרגש. אחרי זה אמרתי לו 'זרוק את הטקסט ותעשה אימפרוביזציה'. הוא לא התכונן לזה. הוא התחיל לאלתר, וזה היה כל כך מרגש שזה מה שנכנס לסרט".

"זאת הטרגדיה שלנו"

איך היה לשוב ולעבוד עם דביר בנדק בתפקיד כל כך שונה?
"כתבתי את הדמות במיוחד בשבילו. הטקסט היה כתוב איך שהוא מדבר. ב'סיפור גדול', בכל טייק שלו אנשים היו נקרעים מצחוק, וידעתי שבכל קומיקאי טוב יש שחקן טוב. כשהגיע לחזרה הראשונה עם רועי ושיחק פתאום תפקיד דרמטי ראיתי שדמיינתי אותו בדיוק כמו שהוא שיחק. אני מכיר אותו כל כך טוב".

הסרט כבר הוקרן בחו"ל?
"כרגע יש התעניינות משני מפיצים בארצות הברית. הייתה מפיצה מצרפת שהתלהבה אבל רצתה שלשם האיזון אכניס לסרט קטע טלוויזיה שבו נראה איך אנחנו מפוצצים את עזה. סירבתי. אמרתי לה שזה סרט על ישראלים. יכול להיות שזה לא סרט לאירופאים".

אז זה סרט עלינו?
"המדינה שלנו מאבדת את השפיות. בשלב מסוים עזבתי את התסריט ונסענו לטיול משפחתי באי קטן ביוון. כשחיכינו לטיסה הביתה, היא איחרה בשעתיים. ככה זה ביוון. היו שם המון ישראלים שהתחילו להשתולל על דיילות הקרקע, התלוננו על האיחור ועל כך שאין מזגנים. הם צדקו, אבל הדרך הייתה נוראית. התביישתי. חזרתי ל'ארץ פצועה' והכנסתי את זה לתסריט. אחר כך, כשנפלו כאן טילים במהלך צוק איתן, נכנסתי לבית מרקחת וראיתי אישה כבת 90 עם הליכון צועקת על הרוקח 'ערבי מסריח' כי הוא נתן למישהו לעקוף אותה בתור או משהו כזה. זאת הטרגדיה שלנו. רציתי לעשות סרט עלינו. לראות איך אנחנו".

"ארץ פצועה",למועדי ההקרנה

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"ארץ פצועה", הסרט החדש והמבעבע מרוב לחץ של ארז תדמור, כבר זיכה אותו בפרס אופיר לבמאי הטוב ביותר אבל כעת ניגש למבחן האמיתי...

מאתיעל שוב11 בפברואר 2016
אייפון. צילום: Shutterstock

ערה? ערב הקראת אסמסים בפיקוק חוזר לסיבוב שני

ערה? ערב הקראת אסמסים בפיקוק חוזר לסיבוב שני

אחרי ההצלחה בשנה שעברה, ערב הקראת האסמסים של הפיקוק מכה שנית. אז אם ממש בא לכם לשמוע על מה אורי גוטליב מדבר עם המנקה שלו, זה בדיוק המקום בשבילכם

אייפון. צילום: Shutterstock
אייפון. צילום: Shutterstock
8 בפברואר 2016

בואו נודה באמת, 90 אחוז מהיום שלנו אנחנו שם – בקבוצות המשפחתיות, בקבוצות העבודה, עם בת הזוג ועם מי לא. רוצה להכיר בן אדם לעומק? תעיף מבט בווטסאפ שלו.

ואם באמנות מודרנית אין באמת חוקים, אז קבלו את ערב הקראת האסאמסים השני, שירה עכשווית פוסט מודרנית שמורכבת כולה מרגעי היום יום. ירון ברובינסקי, ממייסדי הערב ומשתמש ווטאספ כבד, הבין שכולנו בעצם מקריאים ומשתתפים הודעות אחד עם השני כל הזמן ואם כבר זה המצב אז למה לא לעשות את זה על במה?

"זה ערב קטן שכונתי וחסר משקל אבל מאוד מצחיק", אומר ברובינסקי. "בשירה המודרנית אנשים מביאים את עצמם לידי ביטוי. לפעמים זה מכוער, לפעמים זה עצוב, לפעמים זה מצחיק והכי מגניב זה שזה מתועד- כלומר אתה חייב לקחת אחריות. בתוך הדבר הרע הזה של הסמארטפון האסאמסאים זה אחד הדברים הטובים, זה גלויות קטנות."

הערב הראשון, שנערך לפני שנה, השאיר אצל המשתתפים והאורחים טעם של עוד ולכן לפני כמה חודשים התעוררה לחיים קבוצת הווטאסאפ "שמעון פרס מקליד" שכוללת את ארבעת מארגני הערב ואירוע נוסף נרקם.

"אנשים הקריאו הכול, בין אם זה הקבוצה של ההורים בגן או הגרוש או המנקה", אומרת שירי פדלון, מפיקת הערב. היה מאוד מצחיק, מתוך ההבנה שזו צורת התקשורת הכי בסיסית שלנו."

הערב שיתקיים בבר הפיקוק ביום רביעי, יתחיל בדיוק בתשע וחצי, או כך לפחות מדגישים המארגנים. מי שמכיר את המקום יודע שאולי זו המלצה טובה, ושצריך להגיע מוקדם, כדי לתפוס מקום. הכניסה חופשית והערב כולו נערך בהתנדבות מתוך הרצון של המשתתפים ליצור ערב מצחיק, מרגש ושונה.

אז את מי תוכלו לשמוע מקריאים ממיטב השיחות המוקלדות שלהם? בין היתר ישתתפו באירוע דביר בנדק, אורי גוטליב, אבי דנגור, דרור רפאל, מולי שולמן, עירית קפלן, ריקי בליך, תום יער, נלי תגר ועידו קגן.

ערב הקראת אסמסים, יום רביעי (10.2) בשעה 21:30, הפיקוק מרמורק 14

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אחרי ההצלחה בשנה שעברה, ערב הקראת האסמסים של הפיקוק מכה שנית. אז אם ממש בא לכם לשמוע על מה אורי גוטליב...

מאתתומר ממיה8 בפברואר 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!