קצת כמו המדינה שמתוכה היא בקעה, גם "ארץ נהדרת" חזרה מפגרה בת שבוע לתוך הווייה קולקטיבית שמתמצה בשתי מילים: "מה, שוב?". וכן, כנראה שחזרנו אל בורות המים ולתחושות החרדה המפעמות סביב הדיבורים על תקיפה אמריקנית באיראן והאפשרות של תגובה שתופנה – כמובן – כלפינו. לא ברור מה תעשה תקופת ההמתנה הזאת למדינה, אבל היא בהחלט עשתה טוב ל"ארץ נהדרת".

>> ככה לא מנצחים מכונת רעל: מי אשם בבריחת נתניהו מאחריות?
>> מכה שנית: "אלף מכות" התגברה על כל מכשול בעונתה השנייה

יש משהו בפגרות קצרות של התכנית שמסורתית תמיד מייצר פרקים טובים. אולי זה מרחק הזמן והעובדה שיש עוד שבוע לשייף כמה דברים, אבל גם הפרק ששודר אמש (רביעי) היה אחד הטובים "אם לא ה…" (ריספקט קשת ליבליך), פרק שבו הדבר שבלט יותר מכל הוא האנרגיות: "ארץ" חזרה, ברמה מסוימת, לתפקיד שלה מפרק המלחמה באיראן (יוני 2025): להיות הפילטר שמאפשר לפרוק החוצה את המתח והתחושה הכאוטית דרך צחוק. מה ששונה הפעם מפרק המלחמה ההוא, הוא שיש פחות טאבואים ללחוץ עליהם – העובדה שכלום לא קרה אפשרה לה לרוץ חופשי יותר, וגם באמת להצחיק.

ואולי, בכלל, הסיבה שהפרק הזה כן עבד היא שהפוליטיקאים קצת נדחקו ממנו הצידה. לאחר מערכון הפתיחה המצוין על רשת ההימורים "פולימרקט" ("אם להמר על החיים שלך, לפחות תעשה מזה כסף") – הפאנל הראשון בעיקר התעסק בטאלנטים של מהדורות החדשות ובפרשנות שלהם למצב. ניר דבורי (של ליאור אשכנזי המבריק), אהוד יערי (דמות אנדרייטד, נחזור ונאמר) וכמובן בני סבטי שניצל את חזרת המלחמה כדי לחזור למסך (תפס את עמדת הפרסי שאחרי 7.10 היתה שייכת לאליהו יוסיאן, ונמחקה מהלופ מסיבות מובנות). הפוליטיקאים הגיעו בהמשך, אבל המיקום שלהם היה יותר פרופורציוני ויותר נכון.

בנוסף, ראינו בפרק של "ארץ" משהו שאנחנו בדרך כלל לא רואים: קו עלילתי שהולך לכל אורך התכנית ונוגע לאיש שבאמת מקבל פה החלטות – נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הוא הופיע כמה פעמים במהלך הפרק, עם המלמולים חסרי הפשר והשאלה הנצחית – יתקוף או לא יתקוף? הפשר של "ארץ נהדרת" למצב היא בעצם שבתקופה המוזרה שאנחנו חיים בה, אף אחד לא באמת יודע, גם לא טראמפ עצמו. המודיעין הרי גם ככה איבד אמון ב-7.10, ועכשיו אנחנו תלויים בין פרשני חדשות שעסוקים בעיקר בעצמם ובמסרי השלטון שהם מהדהדים – או בכל מיני קוראות בקלפים, אפרופו ההופעה של ריקי קיטרו. "ארץ" לא מתיימרת לפרש את המצב הזה, אלא להגיד כמו אואזיס בשעתה – כל מה שאנחנו יודעים, הוא שאנחנו לא יודעים. ועכשיו, בואו נצחק מזה.

ואכן, משהו בשריר הצחוק השתחרר. לא רק בפאנל הראשון, אלא גם בהמשך, מערכונים כמו חמינאי ו"גנרל אכזרי", גולדקנופף ברחובות בני ברק/טהרן או אפילו הפארודיה המדויקת על סרטון "הליכודיאדה" (שהגיעה בתפקיד הבעיטה בבטן), פשוט עבדו נהדר. אפשר היה לראות את זה גם בפרצי הצחוק אצל הפאנליסטים – "ארץ" קיבלה את הגרוב שלה בחזרה. אולי בהשפעת החרדה מהמצב והצורך בפורקן, אולי זה פשוט הכישרון המתפרץ שקיבל חיים חדשים וגב מהמאמן לתקוף גלים גלים.

הסמל המובהק של הפרק המצחיק והאנרגטי הגיע דווקא בסיומו – והוא לא היה קשור למתחים ולחרדות שלנו. זה לא סוד ש"ארץ" מתקשה למצוא את המערכון הרץ שלה העונה: היא פתחה את העונה עם נתב"ג (מה שלדעתי מאוד הצליח, אבל ירד מהפרק מסיבות ששמורות להפקה), המשיך עם ליב יטאנוב – שלא התרוממה, אבל כנראה עשתה רעש בטיקטוק – ושוב, אולי הזמן עשה את שלו, אבל נדמה ש"ארץ" מצאה את להיט הקאלט הבא שלה: הרב תינוקא.

זה מתחיל מחוש הריח הנהדר של "ארץ" לקומיקאים שמסתובבים בעולם הבידור. הפעם הם מצאו את דניאל חן. לא היה צריך להתאמץ מדי – חן הרי מככב בסדרה משלו בהוט ("ילד רע") וגם על הבמות וברשת לא קשה למצוא את הסטנד אפ המעולה שלו. הוא גם הופיע בכמה פרקים קודמים של "ארץ", בעיקר בדמות של מרדכי דוד. אבל נדמה שהפעם הם מצאו לחן את הנישה הנכונה: הפארודיה המדויקת על "הרב ינוקא", אותו רב אופנתי שמשגע את הרשת וכובש את הקהל המסורתי והעאלק-דתי בברכות וישועות, כל עוד אתם מצלמים לרוחב בטלפון.

זה נכתב מצוין, זה הופק נהדר, זה דיבר בשפה שהקהל הרחב יבין וזה גם ישב על היסוד שהפך את ראובן מ"כמעט שבת שלום" ללהיט: החשיפה של הזהות הדתית המפוקפקת. גם כאן יש מישהו שמתיימר לרבנות ולקדושה, אבל בעצם לא ממש בקיא במה שהוא מדבר ויותר עסוק בקידום עצמי ובתדמית. בדרך המצחיקה מאוד והכשרונית מאוד, הצליחו להכניס קצת לתופעת ה"רבנים לעת מצוא", ששוטפת את ישראל, וגם להכניס עוד שחקן נהדר לסגל הנבחרת של "ארץ", שבוודאי יככב בתכנית בשנים הקרובות.

הפרק ה-11 של העונה הזאת ב"ארץ נהדרת" הוא פרק פתיחת החצי השני של העונה (לפחות כרונולוגית), ואם זה מסמן משהו, הרי שתחושת החירום עושה לה עוד קאמבק. "ארץ" חשבה שיש לה עונה קלילה ביד – אבל השבוע המציאות ידעה לדפוק טוב בדלת ולהבהיר (בכפוף להחלטה שרירותית של נשיא לא לגמרי אפוי) שזה זמן לחזור ולבדר אנשים שנמצאים בפחד. עוד נראה האם זה יתפתח ואיך – אבל אתמול, דווקא בעיצומן של שעות מלחיצות, זה היה פשוט מגניב לצפייה ואוורר הרבה מאוד מתח שהצטבר בראש ממהדורת החדשות שקדמה לה. איך אומר הרב תינוקא: מה יש בזה? הבל הבלים.

• המסך
• ארץ נהדרת
• סאטירה ישראלית
• קשת
• דונלד טראמפ

זוכרים איך במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הבריתכל הוליווד התגייסה לתמוך בקאמלה האריסולהסביר כמה מסוכן דונלד טראמפ ואיזה אסון יהיה אם הוא ייבחר? אז תשכחו מהכל, כי מאז השבעתו השנייה של הנשיא התקפלה הוליווד כמו אוריגמי והפכה לכלבלבו השקט והכנוע של טראמפ, כולל פיטורים שרירותיים של כוכבים ואקזקיוטיבס בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ועכשיו מתברר שהיא גם מתכוונת להפיק סרטים כבקשתו.

>> איך מארוול הצליחו סוף סוף לא לפשל את "ארבעת המופלאים"
>> אדייייי: דירוג 10 הסרטים הכי טובים בקריירה של אדי מרפי

במהלך סוף השבוע יצאו בארצות הברית דיווחים לפיהם הנשיא מעוניין לראות סרט נוסף בסדרת "שעת שיא" (Rush Hour) עם ג'קי צ'אן וכריס טאקר, ואף שוחח על כך עם התומך הבכיר שלו (ושל בנימין נתניהו), לארי אליסון, מיליארדר ההייטק שרכש לאחרונה את פרמאונט עבור בנו. יומיים אחר כך כבר פרסם אתר חדשות התעשייה "דדליין" שבפרמאונט נתנו אור ירוק להפקת "שעת שיא 4" בהסכם מיוחד בין תאגיד הענק לבין תאגיד האחים וורנר-דיסקברי שמחזיק בזכויות על פרנצ'ייז הקומדיה-אקשן הפופולרי.

כאן זה נהיה באמת מעניין, כי על פי הדיווחים מי שאמור לביים את הסרט החדש הוא ברט רטנר, במאי הטרילוגיה המקורית ומי שלא ביים סרט בהוליווד מאז 2014 ואחרי שהואשם על ידי נשים רבות בהטרדות ותקיפות מיניות מסוגים שונים. מה שראטנר כן עשה זה לעלות לישראל כיהודי, להסתחבק עם יאיר נתניהו והמיליארדר ג'יימס פאקר ולביים לאחרונה סרט דוקו מפרגן על מלאניה טראמפ שיעלה בינואר הקרוב באמזון פריים. ג'ף בזוס, עוד מולטי-מיליארדר שעומד בתור כדי ללקק את בהנותיו של טראמפ, רכש את הסרט לשידור ב-40 מיליון דולר, כי מה זה כמה עשרות מיליוני דולרים בשביל יחסי הון-שלטון טובים.

במקביל, פרמאונט גם הגישה הצעת רכישה על וורנר-דיסקברי, בדרכה להפוך לתאגיד הבידור הגדול בעולם, וההסכם הזריז ביניהם לגבי הפקת והפצת "שעת שיא 4" מסמן את הלהיטות של כל הצדדים לשמח את הדיקטטור האמריקאי שבדרך. בתקשורת האמריקאית מציינים כי התערבותו הישירה של טראמפ היא שהובילה לתחייתו של המותג, אך למרות זאת אין וודאות מלאה כי הסרט אכן יופק בסופו של דבר, ולו מהסיבה שג'קי צ'אן כבר בן 71 ואינו בנוי לתצוגות הפיזיות שהיו חלק מרכזי מהכיף בטרילוגיה המקורית, ואילו כריס טאקר לא הוביל סרט בתפקיד ראשי מאז 2007. אם חשבתם שכרגע הוליווד מוציאה בעיקר סיקוולים גרועים, חכו חכו מה טראמפ מתכנן לה.

• המסך
• דונלד טראמפ
• הוליווד
• אקשן
• פרמאונט+

בזמן שאנחנו עסוקים בעיקר בעצמנו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ דואג ללא מעט כותרות ואירועים מעוררי מחלוקת. מי שעוקב אחר השערורייה התורנית יודע שטראמפ, בדרכים עקלקלות וספק חוקיות, שלח את ידיו לעבר לוח השידורים של רשת CBS, השייכת לפרמאונט, ועל פניו נראה כי דרך תביעה חסרת ביסוס ואיום במניעת מיזוג של חברת האם – טראמפ דאג להשתיק מבקרים נוקשים, לרבות ביטול תוכנית האירוח הפופולרית של סטיבן קולבר. אך עכשיו שחקנית נוספת נכנסת למגרש, תוכנית האנימציה הסאטירית "סאות' פארק", שחזרה לעונתה ה-27 במלא העוצמה, עם מתקפה ישירה ומתריסה כנגד טראמפ.

זה מתחיל, איך לא, עם קרטמן, שמתעורר לגלות שבשל קיצוץ בתקצוב תחנת הרדיו הציבורית האהובה עליו NPR, הוא לא יהנה מהתוכנית האהובה עליו שהיא "לסביות ויהודים מתלוננים על דברים" (תיאור לא רע לתחנה הליברלית). כשהוא מגיע לבית הספר הוא מגלה שגם החלל הקדוש הזה הופקע, ו-PC פרינסיפל, שבמשך 8 עונות ייצג את תרבות ה"Woke", עכשיו הפך למאמין ישו הדוק (פאוור כריסטן פרינסיפל), ובעיצומו של הליך הדתה קיצונית לבית הספר. כמה קיצונית? הוא מביא את ישו לבית הספר, שבירה בוטה של אחד הקונצנזוסים האחרונים באמריקה – הפרדת דת ומדינה.

אם בעבר טראמפ יוצג בסאות' פארק על ידי דמותו של מר גריסון, הפעם הנשיא מקבל דמות נפרדת משלו, עם קריצה לקלאסיקה סאות' פארקית – טראמפ החדש גס, מאויר עם תמונת פנים אמיתית של הנשיא וכמובן, מנהל מערכת יחסים עם השטן. בפעם האחרונה שראינו דמות שכזו זה היה לא אחר מסדאם חוסיין, אתם וודאי זוכרים. למעשה, טראמפ מוצג כמעט אחד לאחד (כולל מוזיקת הנושא) כפי שחוסיין הוצג בסרט "סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר" (1999. כן, הרבה זמן עבר) – אותו סטייל אנימציה, אותו קול דיבוב, אותה התנהגות של דיקטטור מזרח תיכוני. כשהשטן אומר לטראמפ שהוא מזכיר לו אקס שהיה לו, הפאנץ' הופך למובהק.

גם אנשי העיר סאות' פארק מתייחסים לטראמפ כמו אלדיקטטור צעצוע במזרח התיכון, ואט אט הגופים שאמורים להגן על האזרח – הממסד, מערכת החינוך, עיתונאי תחקירים, מערכת המשפט – מתקפלת בפני הנשיא, שמא יתבע או יקשה את חייהם. ההשוואה לחוסיין היא קיצונית, אבל נועדה לתפקד כהתגרות בנשיא שעשה קריירה מלקרוא לאובמה חוסיין. וההתגרות הזו רק הולכת וגוברת ככל שהפרק מתקדם, עם אינספור בדיחות על איבר מינו של הנשיא, ובסיומו "תשדיר תמיכה בטראמפ" שכולו דיפ פייק משפיל ומקטין עד לדמות של זין קטנטן מדבר. כמה רחוק זה עוד ילך? כמה שטראמפ של המציאות יאפשר להם.

את המהלך של טריי פארקר ומאט סטון אפשר להבין יותר דרך קו העלילה של קרטמן, שבפרק הזה הופך מנבל לדמות מעט חשופה יותר – הילד השמן תמיד היה האנטגוניסט, וחי על התרסה ושנאה. אבל עכשיו, בעולם שבו כולם הפכו להיות קרטמן, הוא מרגיש חסר ייחוד ומעדיף למות. בחירה המעניינת, והמצחיקה שלו, לקחת את באטרס איתו מרגישה כמו דימוי למה שיוצרי סאות' פארק עושים לרשת פרמאונט – סוג של פעולת תגמול על ההתנהלות האיומה של חברת התקשורת הזו.

יום לפני עלייתו של הפרק הזה הוכרז כי סטון ופארקר הגיעו להסכם עם פרמאונט, שמספק להם חוזה על 50 פרקים בחמש השנים הבאות, בתמורה ל-1.5 מיליארד דולר. ההסכם הזה הגיע לאחר הליך משא ומתן ארוך ומייגע, במהלכו יוצרי סאות' פארק טענו כי אנשי פרמאונט הופכים את חייהם לסיוט, והלכה למעשה פוגעים בסדרה. העיקוב אף גרר דחייה של העונה החדשה בשבועיים. אבל מרגע שנחתם, בדיוק כמו קרטמן, גם יוצרי הסדרה מושיבים את סאות' פארק בכיסא הנוסע, ומכריזים ש"זאת ברית התאבדות". אם טראמפ יתבע את סאות' פארק או ידאג לביטולם, הם יקחו את פרמאונט איתם.הפרק הראשון של העונה מבהיר שהכפפות ירדו – ואין חוקים.

"זאת שנת 2025 ואין הרבה דברים לא חוקיים" אומרPC פרינסיפל לסטן, שמתרעם על הכנסת ישו לבית הספר בטענה שזה לא חוקי. וזו אכן רוח הדברים – בעידן שבו מתבטלות האשמות חמורות נגד נשיא ארה"ב רק כי הוא נבחר, בזמן שבו הוא יכול לדאוג לביטול של תוכנית המבקרת אותו, שבו החופש של מוסד עיתונאי כמו "60 דקות" מסונדל בגלל תביעה חסרת פשר – אין הרבה דברים לא חוקיים.זה התהליך שעובר העולם שלנו כרגע – הקצנה הולכת ומחריפה של הערכים. אנחנו מרגישים את זה על בשרנו במדינה, והעולם כולו חווה את זה מול טראמפ, שחזר בענק כשמולו אין אופוזיציה, רק אנשים שמפחדים מהטירוף שלו.

"סאות' פארק" מחליטה להיות האופוזיציה הזו, אבל זה לא מספיק, ובמהלך הפרק הם מכירים באפשרות שלא דמיונית שהוא ינסה להשתיק אותם. אם הפרק הזה מעיד משהו, הם מתכננים ללכת רחוק. ואם יש משהו אחד שברור לי מהפרק הבאמת משגע הזה, זה כמה חסרה בישראל בסאטירה בועטת. ל"ארץ נהדרת" בהחלט היו כמה הברקות, אבל זה מעט מדי ולבדם אי אפשר. בזמן שסאות' פארק מציגה את הזין הפצפון של טראמפ, כאן לכל היותר אפשר להתמקד בכתם הגדול של ביבי. סאות' פארקמסתכלת לנשיא בעיניים, ואומרת לו: "בוא יא בן זונה, תתבע אותי". וגם אם אנחנו כבר הותשנו מהמאבק המתמשך בארץ אוכלת יושביה, היא בהחלט נותנת השראה ועוזרת להרים את הראש, ולנסות להילחם בכל כוחנו.
"סאות' פארק", עונה 27, פרק 1

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• סאות' פארק
• דונלד טראמפ
• סאטירה

המסורת הארוכה של שערוריות סאות' פארק החלה פחות או יותר עם לידתה, אי שם ב-1997, אבל השערוריה של עונתה ה-27 עוד עומדת להיכתב בספרי ההיסטוריה. זה התחיל, בשונה מבדרך כלל, עוד לפני תחילת העונה – לא נלאה בפרטים, אבל רק נגיד שפרמאונט+ לא היו מרוצים מתנאי חידוש החוזה מול יוצרי הסדרה טריי פארקר ומאט סטון, מה שהוביל לדחיית תאריך עליית הסדרה בכשבועיים. אמש, אחרי שפארקר וסטון קיבלו את החוזה שרצו, הפרק הראשון לעונה עלתה, וגילינו שהשערוריה רק מתחילה, ומאז כולנו רק מחכים שנשיא ארה"ב יפנה 20 דקות מזמנו כדי לצפות בפרק.
>>"סורי, בייבי": סרט עתיר ניואנסים והומור, זו עוד פנינה מבית A24
>>"הרגתי אותך בחלומות שלי" הוא ניצחון קטן של הילד שרציתי להרוג

הסדרה על ארבעת הילדים והעיירה הקולורדואית השקטה מעולם לא היתה מעודנת בסאטירה שלהם, ותמיד העדיפו את הבוטה על פני הניואנסי, תוך שליחת חצים חדים לעבר כל מי שבעיניהם מציג צביעות, ריקבון מוסרי או הרס תרבותי – אך בפרק הזה, שנקרא "הדרשה על ההר", הם חצו את הגבולות של עצמם. הפרק מתמקד, איך לא, בשינויים הקיצוניים שעברו על ארה"ב מאז בחירתו השנייה של טראמפ, ומציג לראשונה את דמותו של הנשיא כפי שהוא – בלי השוואות למר גריסון, בלי התחמקויות מתחכמות. והוא, לפי יוצרי סאות' פארק לפחות, דיקטטור מזרח תיכוני שמזכיר את סדאם חוסיין, שוכב עם השטן, מסתיר את קשריו לפדופיל ג'פרי אפשטיין ובעל זין קטן באופן קיצוני. מילים (ואיורים, ו-AI) שלהם, לא שלנו.

לשם הבעיטה הפומבית במבושיו של טראמפ, בסאות' פארק החזירו שתי דמויות אייקוניות מהסדרה שנעלמו מהעונות המאוחרות, השטן וישו, שחוזרים כל אחד למקומו החדש – מיטתו של טראמפ ובתי הספר, בהתאמה. גם קרטמן מתמודד עם משבר אקזסטנציאליסטי ברגע שהוא מבין שתרבות ה-Woke מתה, ועכשיו "כולם שונאים את היהודים, כולם סבבה עם שימוש בקללות לגייז", מה שאומר שכולם קרטמן, אז מי הוא? לקינוח הם גם עוקצים את חברת פרמאונט עצמה (שכאמור, היתה נעולה במשא ומתן חוזי מולם) על הפחדנות מול טראמפ, וההתקפלות מולו בנושא "60 דקות", כמו גם השוחד הברור של ביטול תוכניתו של סטיבן קולבר. לא יכלנו לבקש פתיחת עונה יותר בועטת מזו, והמון זמן לא חיכינו לפרקי סאות' פארק הבאים כמו עכשיו.
"סאות' פארק", עונה 27, בקומדי סנטרל ופרמאונט+

• מה רואים הלילה
• המסך
• סאות' פארק
• דונלד טראמפ
• סאטירה

כבר חודשיים מאז שעצרנו את העסקה הקודמת, אנשים פה מתהלכים בכבדות עצומה. אי אפשר לנשום זה כבר אנדרסטייטמנט למצב שבו נמצאים אזרחיות ואזרחי המדינה אחרי כמעט שנתיים של מלחמה. ופתאום ברגע אחד, מגיעה הודעה ככה סתם, בערב רגיל, שמשחררים חטוף. עידן אלכסנדר, חייל בודד שעלה לארץ מארצות הברית כדי להתגייס. למה דווקא הוא? כי יש לו אזרחות אמריקאית.

>> החינוך הממלכתי בסכנה: אג'נדה משיחית בדרך לתוכנית הלימודים
>> מה יש לצחוק: איך ההומור הישראלי שרד את המלחמה? בקושי

הלב לא ידע את נפשו. לשמוח? כמובן. חטוף משתחרר, בחור צעיר ששרד 584 ימים בשבי חמאס, חייל שיצא להגן עלינו ועל המדינה שלנו ונחטף בעת מילוי תפקידו, חוזר הביתה. אין דבר מרגש יותר, משמח יותר, מעורר תקווה יותר. חתיכת עור קטנה וחדשה על הפצע הפתוח של כולנו שאולי תעזור לו להגליד. ובמקביל דקירות הכאב הקשות: עוד 58 נשים ואנשים שם. עוד 58 משפחות שגורל יקיריהן לא ידוע, והן לא מקבלות תשובות, לא מקבלות מידע חדש, שום כיוון דרך. למה? כי אין להן דרכון זר. כי הילדים שלהן, הבעלים שלהן, הבנות שלהם, הבנים שלהם "רק" ישראלים. והכל קורה פתאום ומעל הראש שלנו.

מה זה אומר עלינו? איזה אנשים הפכנו להיות?
כאלה שמקדשים מוות על פני חיים.
כאלה שמקדשים כיבוש שטח על פני חיים.
כאלה שמעדיפים כוח על פני הצלת חיים.
כאלה שתאבי נקמה על פני הצלת חיים.

אי אפשר להכיל את הקלות הבלתי נסבלת של השחרור הזה. כמה פשוט זה לסיים כאן את המלחמה הזאת, כמה פשוט זה ליצור מציאות אחרת. אם אפשר לעשות את זה כך, זה פשוט. לא קל, אבל פשוט. צריך לדבר, צריך לשבת לשולחן המשא ומתן ובעיקר צריך לרצות את זה. לרצות להציל, לרצות להגן, לרצות להשיב את הביטחון, לרצות להשיב את החופש, לרצות לאפשר לנו, אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל לחזור לנשום, ולאחים שלנו לשוב לחיים.

שום דבר מכל אלה לא באינטרסים של הממשלה הזאת. בגלל זה הכל תקוע. עד שמגיעה "יד אלוהים" כתומה בשם דונאלד טראמפ ומכתיבה מדיניות אחרת. בחיים לא האמנתי שהוא יהיה האיש שיציל אותנו מעצמנו. ובאיזשהו אופן, כרגע, הוא אכן האיש. הלוואי שימשיך לדחוף, שימשיך ללחוץ, שימשיך לקחת את הכוח מממשלת הדמים הזאת. שכולם יחזרו עכשיו, באמת עכשיו, כי הוא פתח לנו את הצוהר.

מי היה מאמין שיהיה קל כל כך לכבול אותם וקשה כל כך לשחרר אותם, והכל על האדמה שלנו. בבית שלנו. לא אפסיק להיאבק עד שכולם יחזרו, עד שנעיף הביתה את המקריבים והמפקירים ונתקן את המדינה. כדי ששחרורו של חטוף לא יהיה כה בלתי נסבל בקלותו, אלא המובן מאליו.
>> כלנית שרון היא מנכ"לית שותפה בתנועת המחאה האמנותית"החזית הוורודה"

השמחה בכיכר החטופים עם העברתו של עידן אלכסנדר לידי ישראל:

• טור דעה
• כיכר החטופים
• מחדל נתניהו
• דונלד טראמפ