כשטיילר דה קריאייטור המציא את שמו, גם הגאון המופרע הזה לא ידע עד כמה הוא מדייק. לאורך השנים התפתח מראפר זועם עם טקסטים פרובוקטיבים למוזיקאי פנומם שמשנה את התרבות בה הוא פועל אט אט. בהתאם, ההערצה לטיילר שונה מרוב אמני הפופ – מעריציו נוטים להגזים. זה בדיוק המקרה עם "Tyler The Game", משחק מחשב באנימציית ביט שלוקח אתכם לאתגר בתוך עולמו של היוצר המבריק.

>>דרך מצוינת לפתוח את 2025: כל הסרטים הכי טובים ב-10 שקלים

"אנחנו רוצים ליצור את החגיגה האולטימטיבית של הגאונות של טיילר היוצר בצורת משחק וידאו עם שלבים בהשראת העולמות הצבעוניים והקסומים שנוצרו מהמוזיקה, האלבומים והקליפים שלו", כתב אלי גרהאם, אנימטור בריטי ויוצר המשחקבקיקסטארטר שהוקםלצורך הנעת הפרויקט. "הרעיון הוא 'למשחק' כמה מהרגעים האייקונים של הקריירה שלו – בין אם זה קפציה דרך שדה חמניות ענק ומלא דבורים (Flower Boy), נסיעת אופניים דרך היערות (Wolf), התחמקות ממעריצים נלהבים מדי (Noid) או לברוח מלהישרף על ידי מצית (IFHY).

• ❤ תרבות
• דיגיטל
• טיילר דה קריאייטור
• משחקי מחשב

את התמה המרכזית של "אנדרגראונד מאה שערים" דווקא מצאתי מקסימה ולא שגרתית. סדרת הרשת של התאגיד מספרת לנו על הרכב היפ הופ חיפאי ששמו היה "בלאדי ואדי" (שם אש) שחבריו חזרו בתשובה, והתמקמו בלב המעוז החרדי, שכונת מאה שערים. אותו הרכב מתואר במואר במסגרת הסדרה ככזה שניבאו לו הצלחה גדולה – הציעו להם הכל, וזה ערער אותם – ועל בסיס כך חברי ההרכב עשו את המעבר הקיצוני אל הצד האמוני. בהמשך הפרקים הם גם פוגשים את הראפר "טנק" (בגילומו של סאבלימינל), ששואף להחזיר את הלהקה להצלחה במתכונת החרדית הנוכחית.

>>הצביעו תל אביב: סקר טיים אאוט הבינלאומי 2024 יוצא לדרך

היפ הופ זה של כולם/ן. זה ז'אנר של ההווה, והוא חלק חשוב בתוך תרבות שמשתמשת במה שקיים (בעיקר בתחילת דרכה בשכונות השוליים של ניו יורק). ועל כן, אם מטרתה של הסדרה הזו היא לקיים סימביוזה בין ההיפ הופ לעולם הרוח והאמונה: אני אומר תביא. אני בעד. כי היפ הופ זה של כולם/ן. רק שבמקרה הספציפי של הסדרה המדוברת הזו, זה נעשה באופן מרושל ומגוחך.

מאיפה להתחיל? ראשית, בשביל מהלך נרטיבי משכנע שבו להקה כזו או אחרת מתוארת כהבטחה גדולה, צריך גם מוזיקה גדולה. משהו שיעיף ראשים. ומוזיקה כזו פשוט לא נמצאת בסדרה כלל, ובפרט המוזיקה שמזוהה עם הגלגול החרדי של הלהקה. מה שאנחנו מקבלים במקום זאת, זה שחקנים (מוכשרים ככל שיהיו) שנדרשו להיכנס לדמות של "ראפר" ו"חרדי", והפקות מוסיקליות שנשמעות כמו התוצאה הראשונית של חיפוש פרומפט ל"מוסיקת היפ הופ מגניבה" ב-CHAT GPT. אם הסדרה הזו על מוזיקה, היא לא יכולה להיות עד כדי כך לא מתאמצת, או לא מאתגרת, או גרוע מכך – סטריאוטיפית.

בעצם רגע, ככה בהכרח מציגים את תרבות ההיפ הופ על המסך הישראלי כבר מעל לשני עשורים. ולפעמים, מחוסר התמצאות בתרבות או מזיהוי הזדמנות של מניעים כלכליים, יש כאלו המשתפים פעולה עם הרידוד. עכשיו זה ההיפ הופ, ומחר זה בסדרה חדשה שעושה את אותו ניכוס ורדוקציה לתרבות. בנוסף, ייתכן שיש בו גם סטריאוטיפיזציה לעולם ולתרבות החרדית. וזה משונה שזה בא דווקא מכיוון של יוצר קולנוע וטלוויזיה בעל תשובה. כך אתה רוצה להציג את המגזר שאתה רואה עצמך חלק ממנו?

עם כל המרחב החרדי ש"אנדרגראונד" מבקשת לתאר לנו באופן לא מאפיין, היא ממשיכה את הקו המוכר של אותו הייצוג המוגחך של ההיפ הופ בארץ, דרך אותן הדמויות עם הכובע ההפוך שעושות "יו יו מאן" בשילוב תנועות ידיים. והפעם להבדיל, זו אותה גברת בשינוי אדרת: האאוטפיט הממוסחר שיובא מארצות הברית, מוחלף במשהו קרוב יותר – אאוטפיט חרדי. וכמיטב המסורת, היא משתמשת בנטייה המבאסת של התרבות הישראלית העכשווית – שימוש בהיפ הופ כתרבות מוסיקלית צעירה, קומוניקטיבית ובעלת יכולת ביקורתית על המציאות, אבל בתור קוריוז ששמו עליו רסן.

ההרכב החרדי בסדרה נצפה כשהוא מופיע במקלט באופן דיסקרטי לקהל צעיר ומצומצם. כלומר, שהפעילות שלו נעשית במחתרת, וזה קונספט נהדר עם פוטנציאל גדול. הם יכלו להיות כמו טרובדורים מקומיים, שמבטאים כלפיי החוץ את הקשיים וההווי של האוכלוסייה שבתוכה הם חיים. ממש כמו בנקודה מסוימת במהלך ימי ראשית ההיפ הופ, או בשכונות בבריטניה שבהן הקושי מנותב דרך הדריל. אך במנוגד לכך, תוכן השירים של ההרכב הוא עם קו פרו-אמוני מובהק, ומדבר לרוב על הרצון להתקרב ליהדות. זה תוכן שמתקשר עם הקהל שלהם? זה מתקשר איתי כחילוני באופן סמוי? אני אמור לחזור בתשובה או להיבהל מחילונים?

שאלות אלו מצטרפות לעוד כמה שאלות חשובות על הסדרה: האם סאבלימינל הוא באמת האיש הנכון ללהק לסדרה על היפ הופ בירושלים? ולמה ראפרים ירושלמים – אפילו חרדים, על פי הסדרה – צריכים לעלות להופיע בתל אביב בשביל שבכלל תהיה האפשרות שמישהו ישים אליהם לב? הרבה סימני שאלה שכאמור, תמיד עולים כשמכניסים את ההיפ הופ לתכנים קולנועיים וטלוויזיוניים בישראל. אבל אותי מעניין העתיד הפרקטי: איך עושים שהיפ הופ ותוכן מסחרי לצפייה יפסיקו לריב ביניהם? איך מביאים פה בארץ את הלכלוך ה-"8 מיילי" הזה שמוטמע עמוקות בדי אן איי של ההיפ הופ? איך לוכדים באופן האופטימלי את ההיפ הופ ואז מציגים אותו על המסך, כדי שמישהו כמוני, שאוהב היפ הופ ממש כמו את אח שלי הגדול, יתגאה בו?
תומי רותם פועלתחת השם שירוטוכראפר ומפיק מזה שנים רבות, שכן ינק את הסגנון מאביו חן רותם, אחד הראפרים הראשונים בישראל. הוא גר ופועל בירושלים, ומעצב ומלחין פסי קול למסך

• המסך
• כאן
• דיגיטל
• חרדים
• מאה שערים
• סאבלימינל

"שמונה חודשים טובי הכותבים בישראל ניסו לתאר את תחושת הגועל מהממשלה", כתבמשתמש X תותבציוץ לפני כיומיים. "חלקם ניסו לרגש ולפנות ללב. אחרים ניסו לשכנע בטיעונים לוגיים מגובים בנתונים סטטיסטיים. חלק אפילו איבדו עשתונות ופנו לקללות וגידופים. אבל אז הגיע גובי אחד, מזג עיזה וזה הרגיש הכי מדויק שיש. קול של דור". אין בכלל ספק שבימים האחרונים העיזות של גובי היו נושא השיחה העיקרי של פיד הטוויטר, במה שהפך להיות הסיוט של כל שר וחבר ממשלה. או לכל הפחות, של אנשי הסושאל שלהם.

>>מזנון של טירוף: 13 הרגעים הכי קורעים של אייל שני באינסטגרם

אז מה היא אותה פרקטיקת עיזות, ולמה היא חשובה? ובכן, היא לא – אבל היא בהחלט בערך הדבר היחידי שעושה לנו טוב על הלב כרגע, אז יהיה נחמד אם תעשה גם לכם. במהלך הימים האחרונים החלגובי(אחד האנשים האהובים בטוויטר, והמוזג של הלב שלנו) לענות לציוצי חברי הממשלה ושופרות מזדמנים עם תשובה פשוטה וקולעת: סרטון קצר של עיזה מלקקת את האוויר. התשובה הישירה נגעה ללב הצייצנים, שהחליטו לפברט את התגובות עד אין קץ, ובכך ליצור ראטיו (בעגת המקום) חסר תקדים על כל תגובה, בפער של מאות עד אלפי לייקים. לטובת העז, כמובן. בן גביר מסית? קבל עיזה על הראש שלך, והיא גם תקבל הרבה יותר לייקים. זה קטן, זה ילדותי, זה לא משפיע בשום צורה על המציאות המחרידה פה – למעט שזה עושה לנו טוב. וזה הרבה.

ראשית ימי העיזות של גובי התרחשו בכלל במהלך ימי ניסיון ההפיכה המשטרית, אז במשך יומיים קסומים באפריל מזג גובי כ-30 עיזות לכל מי שניסה לקדם דיקטטוריה. העיזה עוד צצה מפעם לפעם (במיוחד בתגובה לבן גביר), אבל בימים האחרונים היא עשתה את הקאמבק הראוי לה לאחר שמירי רגב פרסמה ציוץ עם הברכה "שבוע טוב, חודש טוב ובע״ה לבשורות טובות", עליו קיבלה 410 לייקים, כולל בוטים. גובי הגיב עם העיזה, לצד הכיתוב "העיזה הזאת עושה לך ראטיו יא שbורה כולם שונאים אותך", נבואה שהתגשמה עם כ-2,700 לייקים. מאז גם עמיחי שיקלי, בועז ביסמוט, ניר ברקת, טלי גוטליב, דודי אמסלם וכמובן, איך לא, איתמר בן גביר חטפו עיזה שעקפה אותם בלייקים, ועיזה עוד נטועה.

פנינו אל גובי כדי שיספר לנו מדוע נולד צבא העיזות שלו, אבל הוא רק זרק עלינו עיזה נוספת ואמר: "ידעתם שאריאל זילבר כתב את 'ואיך שלא' על העיזה שלו? נמזגו כבר כל המילים, נמזגו כל התגובות. אי אפשר לקרוא או לשמוע אותם יותר, ומהריק הזה העיזה שלי קמה, ומוזגת את התגובה הראויה בזמן הזה לכל פחי האשפה של האינטרנט. 'אל תירא ישראל אל תירא, כי גור עיזות הלוא אתה'. שלכם, גובי מהאינטרנט". אכן, מילותיו של GOAT אמיתי. תמשיך למזוג אותם עד שיתפטרו. או לכל הפחות, יבכו בכל פעם שהם רואים עיזה.

• אינטרנט
• דיגיטל
• ❤ תל אביב
• טוויטר
• רשת

הצלם אלכס ליבק ידוע בהיותו כזה שמצליח לתעד את המציאות הישראלית בצורה יוצאת דופן: גם יומיומית וגם פיוטית, גם סטנדרטית וגם ביקורתית. מה שאנחנו קוראים החיים עצמם. לרגל יום המוזיאונים הבינלאומי שחל בשבוע שעבר הושקה תערוכה דיגיטלית חדשה, שמאפשרת לנו לשוטט בין למעלה מ-20 צילומים של ליבק – בלי לזוז ממקומנו.

התערוכה היא שיתוף פעולה ראשון בין Google למוזיאון תל אביב לאמנות, וזמינה לצפייה באתרGoogle Arts & Culture– וליבק הוא האמן הישראלי הראשון שזוכה להציג תערוכת יחיד דיגיטלית בפלטפורמה הבינלאומית, לצד תערוכות חדשות מ-50 מוזיאונים ברחבי העולם שעלו במקביל.

זהו שיתוף הפעולה הראשון בין Google למוזיאון תל אביב לאמנות ביצירת התערוכה הדיגיטלית, וגם הפעם הראשונה שבה זוכה אמן ישראלי להציג תערוכת יחיד ב- Google Arts & Culture. בתערוכה, שאותה אצרה רז סמירה (עד לאחרונה אוצרת הצילום של מוזיאון תל אביב לאמנות שמונתה לאחרונה לתפקיד האוצרת הראשית של מוזיאון ארץ ישראל), מוצגות 22 תמונות שצילם ליבק בין השנים 1986-2022 ובמרכזן ניסיונו של ליבק להציג תמונת מצב עדכנית של המציאות הישראלית מבעד לעדשת המצלמה.

התערוכה האינטראקטיבית, מאפשרת "לטייל" בין חדרים במרחב המוזיאון הווירטואלי ולצפות בכל תמונה במסך מלא. חלק מהתמונות מלוות בקריינות בקולו של ליבק עצמו, שמשתף באנקדוטות ובסיפורים מאחוריהן.״כצלם אני מודע לכאוס וההמולה של החיים האורבניים״, אומר ליבק. ״אני מעין בלש חובב החוקר את העיר ומרחביה אך, בעיקר את תושביה. אני מנסה לבנות פסיפס חזותי שיהווה עדות לחיים בישראל״.

אז מה אפשר לראות בתערוכה? לא נספיילר יותר מדי כי בואו – אתם צריכים להשקיע מינימום מאמץ כדי לצפות בה בעצמכם. נספר רק שחיבבנו במיוחד את צילום הכלב וצב הים על חופי תל אביב (הרבה לפני שמישהו ידעמי זאת יוליה), את הדינזואורים בשוק הפשפשים, את הנשים הרוחצות בסחנה וגם כמה תמונות חזקות במיוחד מחווארה, רמאללה ועזה. עכשיו תורכם לבחור את האהובות עליכם, ולשוטט כמו ליבק.

"המשוטט" זמינה לצפייה באמצעות אפליקציית Google Arts & Culture שזמינה באינטרנט, ב-iOSוב-Android.

• ❤ תרבות
• צילום
• אמנות
• תערוכות
• דיגיטל
• גוגל
• מוזיאון תל אביב
• אלכס ליבק

עד לא מזמן, מנועי AI המתרגמים טקסט לתמונה לא היו נגישים לציבור, ורק מעטים היו יכולים לגשת ולשחק באלגוריתם – אבל עכשיו שוק האינטליגנציה המלאכותית נפתח לציבור הרחב הגיע הזמן לנצל אותו לטובתנו. כולנו מכירים את תל אביב כמעט בעל פה, אבל רק דרך עיניים אנושיות – לא דרך עיני מכונה שיכולה לחשוב, לדמיין, ללמוד וליצור. אז החלטנו להביא לכם את תל אביב כפי שלא ראיתם מעולם.

מגדלי עזריאלי

נתחיל עם הכניסה האייקונית לעיר: שלושה מגדלים שהחלו להיבנות כבר אי שם ב-1996 ומאז הפכו לחלק בלתי נפרד מסמלי העיר. המקום הזה גם ליווה רבים מאיתנו בילדות ובנעורים – מי לא זוכר את עזריאלי כנקודת מפגש, את המשחקייה האגדית או את הג'ימבורי במרפסת, כשההורים היו רוצים לעשות קניות בלי ילדים על הראש? בתמונה שלמעלה תוכלו לראות את הגרסה הקודרת, שרחוקה מלהיות יום כיף בג'ימבורי, שם המגדלים ככל הנראה משמשים כביתם של כת סתרים סודית ששולטת בתל אביב מן הצללים, אבל כאן מתחת תמצאו את הנוף לעזריאלי רומנטי יותר משקיים בעיר.
מה כתבנו:שלושה בניינים גבוהים בצורת ריבוע, משולש ועיגול.

>> בינה מלאכותית היא כלי מבריק. הבעיה היא ההורים שלה. אנחנו
>> AI על המסך מגיע בשלושה טעמים: חמוד, מפחיד וסקסי
>> ביקשנו מהמחשב להמציא פרקים לסדרות מוכרות. יצא קצת אנטישמי
>> כולם מדברים על אמנות גנרטיבית. אבל מה זה לעזאזל?

כיכר הבימה

כיכר הבימה הפכה לאחד המקומות האהובים בעיר, ולא רק לצורכי הפגנות. הכיכר עצמה מלאת פרחים, מיצגים ומיצבים אמנותיים, תיאטרון ופינות ישיבה. את רוב הדברים האלה האינטליגנציה המלאכותית לא הצליחה לקלוט, אבל בדבר אחד כן שמרה על נאמנות למקור – היעדר הצל.
מה כתבנו:שלושה כדורי מתכת ענקיים מונחים אחד על השני באלכסון בכיכר מלאת פרחים.

התדר

בית רומנו הוא אחד המתחמים המורכבים בתל אביב. כמות הפעמים שהלכתי שם לאיבוד מתקרבת לכמות הפעמים בהם הלכתי לאיבוד בסנטר. זה גם אחד הקונספטים הכי מורכבים שצריך לפרט לאינטליגנציה המלאכותית. התלבטתי מה תהיה הדרך הכי טובה לתאר את המתחם ל-AI, אבל גוגל נתן את התיאור הכי מדויק, והתוצאה של ה-AI מסכמת את זה יפה.
מה כתבנו:תחנת רדיו אונליין עם פיצרייה פופולרית וסצנת סופי שבוע תוססת עם הופעות חיות, והופעות של תקליטנים.

דיזינגוף סנטר

המבוך הכי קשה בתל אביב מקבל גרסה די מדויקת למציאות – עם הפיתולים, החנויות הצבעוניות והמורכבות המיותרת – ומדהים שכל מה שהיה צריך לתאר לתוכנה כדי שתבין את אופי המתחם הפתלתל הוא "קניון שבנוי כמו מבוך":
מה כתבנו:קניון שבנוי כמו מבוך מלא בחנויות וילדים אימואים עם סקייטבורדים.

שוק הכרמל

שוק הכרמל זכה לאיור הכי מדויק – הרטיבות של הרצפה גם בימים החמים ביותר, דוכני המתכת האפורים והמעברים הצרים שבאים לידי ביטוי בתמונה שיצרה האינטליגנציה המלאכותית, מה שמוכיח שגם בעולמות וירטואלים מקבילים, יש מקומות שפשוט לא יכולים להשתנות.
מה כתבנו:שוק צר בתל אביב עם רצפה רטובה ועכברושים.

מזרקת "מים ואש" בכיכר דיזינגוף

אתם זוכרים את הימים בהם הייתם הולכים בדיזינגוף ומגיעים למבנה מכוער ועגול שתקוע על הכיכר ואז מבינים שבסך הכל מדובר במזרקת "מים ואש" של האמן יעקב אגם? טוב, קשה לשכוח מזרקה אגדית שיורקת אש. אז אם התגעגעתם, הנה היא כאן בגרסה קצת אחרת ממה שזכור לכם.
מה כתבנו:מזרקה בתל אביב שיורקת מים ואש.

פארק המסילה

פארק המסילה הפך די במהירות לאחד מהלוקיישנים האהובים ביותר בעיר. לא רצינו להעמיס על מנוע ה-AI, ובגלל ששם הפארק די מסביר את עצמו, זה כל מה שנתנו לה. יצא יותר גולמי ממה שאנחנו מכירים.
מה כתבנו:פארק המסילה בתל אביב.

כיכר רבין

כיכר רבין היא אחד הנקודות המרכזיות על אבן גבירול וכמו כיכר הבימה, גם היא ידועה בשל ההפגנות, העצרות ומגוון המסעדות הרחב שמאפשרות לחטוף מהן איזה משהו, וללכת לאכול בכיכר. או לפחות, היה אפשר כשהיא לא היתה בשיפוצים. אבל יש דבר אחד שגם האינטליגנציה המלאכותית לא יכולה לשכוח.
מה כתבנו:כיכר בתל אביב עם גופתו המתה של איש זקן בחליפה לאחר שנורה שלוש פעמים בגבו.

• דיגיטל
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 926 // מי הזיז את הבינה שלי
• מחשב
• אינטליגנציה מלאכותית