סביר להניח שרוב הקהל לא מכיר את שמו של גנאדי טרטקובסקי, אבל כל מי שגדל עם הסדרות של הרשת הנפלאה "קרטון נטוורק" מכיר את יצירותיו, ובמיוחד את סגנון האנימציה הייחודי שלו – הוא היוצר והאנימטור הראשי של הסדרות "המעבדה של דקסטר" ו-"ג'ק הסמוראי", היה חבר צוות מרכזי ב"בנות הפאוור פאף" ו-"באטמן: הסדרה המצוירת" וביים את סדרת האנימציה המצליחה (ויש שיגידו, גם המוצלחת ביותר בפרנצ'ייז) "מלחמת הכוכבים: מלחמת המשובטים". בקיצור, האיש אחראי על חצי מהילדות שלכם. אך לילדות, בניגוד לתזה של הפרופסורים הנכבדים פורטיס וסחרוף, יש קץ.

ב-2019 הוציא טרטקובסקי סדרה מעט שונה, שעלתה ברשת אדולט סווים, הגרסה למבוגרים של קרטון נטוורק – "Primal", שבמרכזה צמד גיבורים פרהיסטורים שמנסים לשרוד בעולם האכזרי לאין שיעור של העולם העתיק. הרפתקאותיהם של ספיר ("חנית", באנגלית. לא כמו המכללה) הניאנדרטל ופאנג טירנוזאורוסית מכוונות, בשונה מכל עבודות העבר שלו, דווקא לקהל מבוגר יותר, ומנצלות ז'אנרים שונים כדי להתעסק בנושא המבוגר מכולם – אובדן.

>>אתמול ראינו את איסה ריי מדמיינת צמד ראפריות

עשרת פרקי העונה הראשונה זכו להצלחה ביקורתית בלתי רגילה לסדרת אנימציה, לא מעט בזכות פריימים עוצרי נשימה, אנימציה מקורית וסוחפת, עריכה מתוחכמת ויכולת גלילת סיפור יוצאת דופן. בניגוד לרוב הסדרות המצוירות למבוגרים, טרטקובסקי בחר לקחת את היצירה שלו למקום הרפתקני וכמעט פילוסופי בקצב, בנושאים וברוח, והכל בסדרה ללא מילים, על אדם קדמון ודינוזאורית. עונתה השניה תתחיל את הסיפור בדיוק איפה שעצרנו, כאשר השניים מנסים לחפש את מירה, האישה שפגשו בסיום העונה הקודמת, בתקווה להמשיך את הקשר האנושי הנדיר. בסדרה כל כך אנושית, זה בסיס אולטימטיבי לעוד עונת מופת.

שני הפרקים הראשונים בעונה של "Primal", אדולט סווים

• מה רואים הלילה
• אנימציה
• אנימציה למבוגרים
• דינוזאורים
• המלצות צפייה

הקיץ הזה, יותר מתמיד, כולו בסימן חיפוש אחר אטרקציות לכל המשפחה באוויר הפתוח, הרחק מווריאנט הדלתא שאורב במקומות סגורים ובהם צפיפות גדולה של צלחות הפטרי האנושיות הידועות בכינויין "ילדים". אז הנה אחת שתסגור לכם יום באוגוסט: פארק דינוזאורים חדש בגני יהושע.

הפארק, שיפתח במתחם הספורטק הצפוני ב-1 באוגוסט, צפוי לכלול 35 דינוזאורים ענקיים ודמויות פרהיסטוריות, ביניהם מובטח גם שלד הדינוזאור הגדול בעולם, לצד מסלול גשרים הרפתקני, תל חפירה ארכיאולוגי למציאת אוצרות מאובנים, קולנוע מציאות מדומה, פינות ישיבה מוצלות, מתקני רכיבה, מתחם מתנפחים ענק, מתחם קטנטנים ועוד.

הדינוזאורים בפארק, יש לציין, אינם פסלים סתם כי אם פסלי ענק זזים ורועמים שמבטיחים לא להיות Lame. הפארק יהיה פתוח מדי אחה"צ בין 16:00 ל-21:00, לא כולל ימי שישי, עד סוף ספטמבר.כרטיסים במכירה מוקדמת באתר לאן.

• הבועה
• גני יהושע
• דינוזאורים
• פעילויות לילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

אם יצא לכם להתהלך בעיר בחודשים האחרונים ולסובב את הראש בעקבות חולצה, ז'קט או פוסטרים מאוירים בצבעים מסמאי עיניים, דינוזאורים מוצבים בתנוחות פרובוקטיביות, המבורגרים מתאבדים וכיתובים באמהרית – כנראה נתקלתם באחת היצירות שלPupik. את כולן מלווה אותה יד, אותם קווים מדויקים, אותן דמויות מתוקות להחריד ובעיקר הרצון הבלתי נשלט כמעט להסתכל, לנסות לפענח מה מתרחש בהתפוצצות הצבע הפסטלית. את שמו וזהותו ביקש Pupik שנשמור במערכת, אך על הסיפור מאחורי היצירה שלו יש לו הרבה מה לומר.

"שיחקתי דיאבלו כשהייתי קטן ולאחת הדמויות שלי קראו Pupik. אני אוהב את איך שזה נשמע, את איך שההברות של המילה מסודרות, אז החלטתי ללכת על זה כשם", הוא מסביר. "לא למדתי לצייר או לעצב, פשוט תמיד עשיתי את זה. בגיל ההתבגרות התחלתי לעשות גרפיטי ואחרי הצבא הלכתי לכיוון הייטק ועיצוב אפליקציות, עבדתי בזה קצת אבל החלטתי שאני חוזר לציור. באיזשהו שלב רציתי ללבוש את האיורים שלי – אז פשוט עשיתי את זה".

עוד כתבות מעניינות:

אתגר האינסטגרם החדש שמקים את בובת הבראץ לחיים
טרנד המשקפיים המיותר שחורך את הרשת
7 מותגים שאסור לכם לפספס ביריד דרס קוד סוף עונה

בשלוש השנים האחרונות Pupik מפרסם בגדים למכירהבעמוד האינסטגרם שלו, באאוטסייד סוסייטי ובקיוסק של הכולי עלמא, שם הוא גם שותף פעיל ביצירת שפות עיצוביות ופוסטרים לאירועים. הוא עיצב פוסטרים לדודו פארוק ולראפר שקל, עבד עם הקומיקאי האמריקאי חניבעל בורס ועיצב לזמרת היפנית־אמריקאית מיטסקי. "אחרי התערוכה הראשונה בכולי עלמא התחלתי לעצב להם תפריטים, הם מאוד נתנו לי להתפתח ולא שמו לי קווים אדומים. היום אני עובד על להרחיב את Pupik למותג של ממש, אני מוציא עוד ועוד דברים ומתחיל להתעסק בעיצוב של בגדים, קונה בדים ומכין אותם מאפס. לא למדתי עיצוב אופנה או איך לייצר בגד, אני פשוט אוהב את המקום הזה של לנסות לבד ולראות לאן זה לוקח אותך, לעשות טעויות".

איך זה מרגיש לראות אנשים לובשים את האיורים שלך?

"זה נורא מגניב. הבגדים והאיורים שלי זה המקום שבו אני מתפייס עם כל מיני אישיוז. אני פורק את מה שאני מרגיש ומתמודד עם דברים שעוברים עליי וזה נחמד לראות אנשים שמזדהים עם זה. זו הסיבה שאני מעדיף לשמור על Pupik, זה נותן לי את האפשרות ואת המרווח האישי לגשת לנקודות שלא הייתי ניגש אליהן ביומיום – חרדה, סקס, אקזיסטנציאליזם, גוף וקבלה של תחושות קשות שאתה לא בהכרח רוצה שיהיו לך.

כשזה Pupik אז לא יודעים אם היוצר הוא גבר או אישה, מצד אחד זה סופר אסתטי ויפה עם לבבות ומצד שני נורא בוטה וגס. אם אתה רואה את הדברים שלי אתה יכול לחשוב שאני בן אדם מאוד נוירוטי, מיני ובוטה, אבל בפועל זה לא נכון. בשורה התחתונה אני עושה הכל בשבילי ולעצמי".

מאיפה מגיעים לך רעיונות לאיורים ולעיצובים?

"הייתי ילד טבע, נורא אהבתי דינוזאורים ותמיד היו לי ספרים על דינוזאורים. הם נכנסים עד היום כרפרנסים. אני אוסף אבנים ומאובנים וכל מיני שיט כזה, וכשהתפתחתי יותר עם Pupik הבנתי שאני רוצה להכניס את עולם הילדות שלי עם המקומות שאני נמצא בהם כאדם בוגר. חייתי שנתיים באתיופיה כחלק מהעבודה של אבא שלי, והתרבות הזו השפיעה עליי מאוד. אני משתמש בשפה האמהרית די הרבה ממקום של חיבור לחוויות שחוויתי בתור ילד, ובכלל אני חושב שריבוי תרבויות בתוך אמנות זה חשוב. אני מאוד אוהב פוסטרים יפניים משנות ה־60 וה־70 ואת החיבור בין מתיקות למשהו שהוא מורבידי. הייתי אומר שזה שילוב של פוקימון, דיאבלו, טבע ודינוזאורים".

• כולי עלמא
• חולצות
• איורים
• דינוזאורים
• אופנה
• החיים היפים
• אופנה ישראלית

• Facebook
• Twitter
• Email

הניינטיז היו עשור מלא תקווה, אסקפיזם, ניצני גלובליות ואופטימיות בכל פינה. עשור שבו התהלכו בינינו ענקים שהיום השאירו אחריהם רק שרידים עתיקים: דנה דבורין, שי קפון ודן שילון. בשנים האחרונות הניינטיז חווים פריחה מחודשת בתחומים כמו אופנה ועיצוב, ואנחנו עדים ללא מעט טרנדים שעשו קאמבק, מוצדק יותר או פחות. מעניין שהטרנד הזה קורה בעשור שבו מדינת ישראל הופכת לתמונת מראה של המדינה ההיא מלפני 20 שנה: חברה מסוגרת יותר, שמרנית, בדלנית, שלא מקבלת את העולם בזרועות פתוחות אלא מרגישה שהוא כולו נגדה. למעשה חוץ מאשר גל הטרור הנוכחי, קשה להאמין שמדובר באותה מדינה. אבל רכבת הטרנדים לא עוצרת ובמהלך הקיץ תתארח על שטח ענקי במוזיאון ארץ ישראל התערוכה "עידן הקרח והדינוזאורים".

התערוכה – הכוללת פסלים ורובוטים ענקיים של דינוזאורים לצד יונקים ענקיים מעידן הקרח ופעילויות כמו חשיפת שלדי מאובנים והיכרות עם תהליך היווצרות הדינוזאורים – מגיעה לארץ דווקא בתקופה שבה עם ישראל נוטש יותר ויותר את תיאוריית האבולוציה ומתייחס לכדור הארץ כעל משהו שנוצר באלפי השנים האחרונות.

"יכול להיות שחלק מהמשפחות הדתיות מספרות את זה כמעשייה, אבל יש משפחות שבשבילן זה לא סותר בשום צורה, הן לא חושבות על ההבדלים בין התנ"ך לתורת האבולוציה", אומרת ד"ר שרית אשכנזי־פוליבודה, חוקרת מאובני דינוזאורים מאוניבסיטת בן גוריון בנגב, שרק לפני שנה חשפה שלד של אלסמוזאור (דינוזאור ימי ענקי) באזור פראן שבערבה. "יש איתי המון חוקרים גיאולוגים דתיים, והסתירה הזאת לא מפריעה להם. הם לא מחפשים את ההקשרים האלה. הם משאירים את הדת במקום שלה ואת העבודה שלהם במקום אחר".

איך זה מתקשר לטרנדים שחוזרים? זה בכלל משהו שמקושר לתקופה? הרי זו היסטוריה.

"זה תמיד מרתק ילדים. אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשני דברים: אחד, דינוזאור זה כמו דרקון. זה כמו יצור מיתי, יצור מהאגדות, אבל יצור שבאמת היה קיים. יש המון סוגים, המון מינים, זה עולם שלם של יצורים אגדתיים שהיו פה ובכל פעם מגלים עוד מהם, בצורות שונות ומקומות שונים, בכל פינה בכדור הארץ. הדבר השני הוא שיום אחד הם פשוט נעלמו, הם היו על כדור הארץ ואז נעלמו במכה אחת, וילדים מטורפים על הרעיון של מין ששלט בכדור הארץ ונעלם. מלבד זאת זה נושא שתמיד בכותרות: תמיד יש תגליות חדשות. בשנות ה־90 מילא הסרט 'פארק היורה' תפקיד ענקי בפופולריות שלהם. הסרט ריתק אליו צופים בגלל האפשרויות שהתגלו באותה התקופה בתחום ההנדסה הגנטית. כיום מדענים מנסים לשבט דינוזאור בוגר מעוברי תרנגולת, שמקושרת אליהם גנטית. תמיד יש עוד תגליות שמקפיצות את העניין בדינוזאורים.

"העובדה שהדינוזאורים ויונקי עידן הקרח הם יצורים מיתיים שבאמת הלכו על אותה אדמה שעליה עומד כיום, למשל, מוזיאון ארץ ישראל, היא שורש המהות וההצלחה של תערוכות כאלה. אפשר להתרשם מדרקון יורק אש ב'משחקי הכס', אבל הדרקונים נשארים בדמיון. הידיעה כי גרסה חיה ואולי גדולה יותר של הפסל העצום במרכז המוזיאון התקיימה במציאות על אותו כוכב לכת (ובמקרים של יונקי עידן הקרח, ממש נלחמה על אותם שטחים עם בני האדם הראשונים) הופכת את עניין התצוגה למשהו הרבה יותר ריאליסטי, וזה אפילו לא עניין של ביצוע".

״זה דבר אחד ללכת לראות דרקון בקולנוע, ודבר אחר לגמרי לראות טירנוזאורוס רקס בגובה אמיתי, שזז, ששואג, שאפשר לרכוב עליו", מציין דודי ברקוביץ', ראש חברת הדרן שהביאה את התערוכה לישראל. ברקוביץ' זיהה את הצורך בתערוכות חינוכיות, כאלו שיוצגו גם במוזיאונים ולא רק במתחמי ענק כמו האנגר 11 (שם הוצגה תערוכה מוקטנת של התערוכה – מבחינת היקף, לא מבחינה גודל הדינוזאורים – לפני כארבע שנים) או גני התערוכה. "ב־2012, אחרי התערוכה בנמל, זיהינו כמה הקהל צמא לתערוכות שהן גם לימודיות, כאלו שייכנסו למוזיאונים. בסופו של יום דינוזאור זה משהו שלא מפסיק לעניין, בלי קשר לתקופה או למקום. גם בישראל הקהל הדתי מגיע. צריך לזכור שהפן המדעי עובר להורים, עבור הילדים יש פה אלמנט משחקי בשביל הילדים. בכל מקרה אף אחד לא מגיע לראות את זה ויוצא עם מחשבות שליליות".

אף שמדובר בתמרור אזהרה בשביל כל המין האנושי, ששולט היום בכדור הארץ, הנושא כמעט לא עולה בקרב הילדים או ההורים, שנהנים לחשוף את הילדים למין ששלט בפלנטה הזו ונכחד עקב אסון פתאומי. "לפעמים לא חושבים על הקשר הזה", אומרת ד"ר אשכנזי־פוליבודה. "אי אפשר לצפות מהם שיעשו תמיד את ההקשרים האלה כשהם באים לבלות, אפשר ליהנות בלי להכיר את הבסיס המדעי. ילדים הם ילדים".

עידן הקרח והדינוזאורים, מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2 תל אביב, 89 ש"ח

• טיולים ופעילויות
• פארק היורה
• מוזיאון ארץ ישראל
• עידן הקרח והדינוזאורים
• דינוזאורים
• עם הילדים