העשור הראשון של המאה ה-21 שינה לחלוטין את עולם הטלוויזיה, ואחת הדוגמאות הבולטות לזה היא הטרנספורמציה שעבר ז'אנר הסיטקום. אחרי תור זהב נוצץ בניינטיז עם "חברים", "סיינפלד", פרייז'ר", "נני", שלל סיטקומים משפחתיים דביקים יותר או פחות וגם "משפחת סימפסון" ו"סאות' פארק", לשנות האלפיים היו תוכניות אחרות לגמרי.
>>

מובילת השינוי הזה הייתה "המשרד", שנפטרה מהצחוקים המוקלטים לטובת הומור מבוכה ושפה כמו-דוקומנטרית, אבל אפשר לציין גם את "איך פגשתי את אמא", "מלקולם באמצע", "רוק 30", "תרגיע", "משפחה בהפרעה" ובהמשך "קומיוניטי" ו"מחלקת גנים ונוף" כסדרות שעזרו להמציא מחדש את הצורה שבה אנחנו רואים קומדיה בטלוויזיה. "סקראבס" לא פעם נשכחת בליינאפ הזה, למרות שזכתה להצלחה בזמן אמת ושודרה כמעט עשור שלם – בין 2001 ל-2010.

יכול להיות שהעונות המאוחרות והחלשות יותר – ובמיוחד עונת הסיום הידועה לשמצה (ובצדק) – פשוט הרסו לה את המומנטום. לכבוד חזרתה לעונת ריבוט די מתבקשת בדיסני+, זה זמן מצוין להפנות זרקור לסדרה שבדיעבד הייתה פורצת דרך וחדשנית לא פחות מכל הנ"ל, ואפילו עברה בכבוד מסוים את מבחן הזמן.

העלילה של "סקראבס" הייתה פשוטה למדי – קבוצה של רופאים צעירים מגיעה לבית חולים ומנסה לתפקד ולשמור על אופטימיות בסביבה קשה וכאוטית. הבחירה בבית חולים כמוקד ההתרחשות העיקרי כמעט וחייבה שילוב של קומדיה ודרמה, ומידה מסוימת של חיבור למציאות, וכבר מהפרק הראשון "סקראבס" הבהירה שלפנינו סדרה הרבה יותר ריאליסטית ומלנכולית מהמקובל בז'אנר, לפחות באותה תקופה. "סקראבס" לא התעלמה מהצדדים המכוערים, המצלקים או המתסכלים בשגרת חייהם של צוותי הרפואה – הדמויות עבדו קשה, עשו טעויות, זעמו על המערכת, איבדו מטופלים וגם חוו משברים אישיים דרמטיים.

באחד הפרקים הקשים בסדרה התרחשה טרגדיה מהסוג שאנחנו רגילים לקבל בסדרות כמו "האנטומיה של גריי" או "האוס" – מטופלת שאיבריה נתרמו התגלתה בדיעבד כחולת כלבת, מה שמוביל למותם של שני מטופלים שעברו השתלה. בפרק אחר מטופלת מבוגרת ואהובה על הצוות מצאה את מותה בבית החולים שבוע בלבד אחרי ששוחררה מאשפוז ארוך – לאחר שנחשפה לזיהום בבית החולים עצמו. הריאליזם של "סקראבס" לא הסתכם בשימוש במקרים רפואיים אמיתיים ומדויקים או אפילו בתיאור החלקים הבעייתיים של מערכת הבריאות האמריקאית, אלא גם לאותנטיות הרגשית שהסדרה הציעה. אף מערכת יחסים זוגית לא הייתה מושלמת וההחלטות שביצעו הדמויות היו, לא פעם, תוצאה של הנסיבות יותר מאשר "ההחלטה הנכונה".

כל זה לא אומר, חלילה, ש"סקראבס" הייתה פצצת דיכאון. רוב הזמן הטון והגישה היו קלילים, אפילו מטופשים. הסדרה סופרה לנו דרך עיניו של ג'יי.די (זאק בראף), רופא צעיר עם נטייה לחלומות בהקיץ ופנטזיות משוגעות, שמוצגות לפנינו במלוא הדרן, מקרב ריקודים בין מחלקות לסצנת קונג פו מושקעת ועד לראשים נמסים. בית החולים "הלב הקדוש" מלכתחילה לא היה מקום נורמלי במיוחד – בכל זאת, הצוות הקים Airband באחד הפרקים – אבל השטותיות של ג'יי.די הפכו אותו לאפילו יותר מטורלל.

עוד ייחוד של "סקראבס" ביחס לתקופה ולמוסכמות הז'אנר הייתה הצורה שבה היא צולמה ונערכה. קודם כל, היא לא צולמה מול קהל ולא שולבו בה צחוקים מוקלטים. בשונה מרוב הסיטקומים באותה תקופה, היא אפילו לא צולמה באולפן טלוויזיה סטנדרטי עם מספר מצלמות במקביל, אלא במבנה שהיה בעבר בית חולים אמיתי. המבנה הפך לסט הצילומים של הסדרה כולה – בית החולים, הדירות של הדמויות וגם הבר שבו הן מבלות. את העובדה שסקראבס לא נראית כמו סיטקום "סטנדרטי" אפשר לייחס לעובדה שהסדרה צולמה במצלמה אחת בלבד, כמו שמקובל לצלם קולנוע. חופש התנועה של צילום במצלמה אחת ולא בכמה במקביל איפשר צילום מושקע ואימרסיבי יותר, וגם הקל על הוספת אפקטים מיוחדים כשהפנטזיה של ג'יי.די הצריכה כאלה.

כל ההבדלים האלה בין סיטקומים קלאסיים ל"סקראבס" והסיטקומים מהסוג החדש התנקזו לפרק "חיי בארבע מצלמות", פארודיה אוהבת שזיגזגה בין המציאות העגומה לבין הפנטזיה של ג'יי.די על חיים פשוטים יותר בסיטקום שבו הכל תמיד מסתיים יפה ושלם. בחיים האמיתיים ד"ר קלסו נאלץ לפטר עובד בבית החולים מטעמי תקציב, בעוד ג'יי.די מטפל בתסריטאי מפורסם שעבד בסדרה "חופשי על הבר", שמאובחן עם סרטן ריאות. בסיטקום הפנטזיה, המשבר התקציבי נפטר בעזרת תחרות כישרונות עם פרס כספי, והאבחנה הקטלנית של המטופל בכלל הייתה של מטופל אחר עם שם דומה, "ולמי אכפת ממנו, הוא אנטישמי".

רוב הזמן הסדרה הצליחה לשמור על האיזון העדין בין שני הטונים הכל כך שונים שלה. כשזה לא קרה קיבלנו את הרגעים הכי חלשים בסדרה, למשל עלילות איומות כמו "ג'יי.די מתעלף בכל פעם שהוא מחרבן". בכלל, "סקראבס" עבדה הכי פחות כשהיא חזרה על טעויות של סיטקומים אחרים – נניח כשנפלה לפתרונות קלים ומהירים כדי לפתור בעיות ארוכות, או כשהחזירה שוב ושוב את ג'יי.די ואליוט זה לזרועות זו.

עם זאת, העונה השמינית שלה סיפקה כמה מפרקי הסיום המושלמים ביותר שנראו בטלוויזיה האמריקאית, כולל פתרון יפה לבעיית אליוט וג'יי.די. כמו כל הרגעים הטובים שלה, גם בסיום היא הצליחה לשלב היטב בין המוח ללב, בין כתיבה חכמה ומציאותית לרצון של כולנו לראות את הדמויות שאהבנו מקבלות סוף טוב. אה, וכן. אחר כך הייתה גם עונה תשיעית ואיומה שנוצרה רק כי בגלל לחצים של הרשת, אבל בחייאת, פשוט תתעלמו ממנה.
כל העונות של סקראבס זמינות בדיסני+, העונה החדשה תעלה מחר (26.2.26)

• המסך
• דיסני
• סטרימינג
• סיטקום

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזכרו: אם השכן שלכם מוזר, זו לא סיבה לחשוד בו ברצח – אלא אם אתם חיים בקצרין.

1. איך להגיע מבלפסט לגן עדן // How to Get to Heaven from Belfast // נטפליקס

בשנים האחרונות יש פחות ופחות סדרות מקור חדשות באמת מעניינות בנטפליקס, כך שהגעתה של הסדרה הזו מאת היוצרת של "נערות דרי" היא ריענון משמח. במילים אחרות, חיכינו לה הרבה. עם השם המוזר והמסקרן הזה, הפעם ליסה מקגי יצרה סדרה מבוגרת יותר, אבל עם אותה תביעת אצבע סגנונית מטופשת בהנאה של נערות דרי. גם הפעם היא עוסקת בחבורת בנות, אבל הן בסביבות גילאי ה-40 ונקלעות לתעלומה מוזרה שמובילה את העלילה, ומכניסה קצת ריגשים (וכראוי, רגעים דביליים) לחייהן.כמה כיף.

2. שכנים מסוכנים // The 'Burbs // ב-yes, ב-HOT וסלקום TV

סרט הקאלט בכיכובו של טום האנקס מהאייטיז, שתורגם דאז בשם "שכנים", עקב אחר דייר בעיירה פרברבית שחושד בשכן המוזר שלו, ומאמין שהוא רוצח – ואז עושה פחות או יותר הכל כדי לאשש את החשש. וכמו כל דבר חצי טוב בהוליווד, גם הוא זכה לרימייק בדמות הסדרה האנרגטית הזו בכיכובה של קיקי פאלמר (שמחליפה את דמותו של האנקס) וג'ייק וייטהול,שחושדים בשכן המוזר שלהםשסוחפים את כל השכונה לכאוס שלהם.

3. ריסט // קשת 12

"אם שיר הפתיחה של "רמזור" צעק ש'אני לא רוצה להתבגר', ריסט אומרת לנו שאם נרצה או לא נרצה הבגרות והזקנה הן עובדה. אנחנו לא מי שהיינו לפני המלחמה, הזמן רשמית השיג אותנו אחרי שכל כך ניסינו לברוח ממנו. ועכשיו הגיע הזמן להגיד את האמת על השבריריות, על הבולשיט, על השקרים של העולם הצעיר. הפאנץ' נשאר אותו פאנץ', אבל הסט אפ בהחלט השתפר. ולכן 'ריסט' שווה את הצ'אנס גם של מי שלא התחבר בעבר להומור המילרי", כתב אבישי סלעבביקורת שלו. ואנחנו באמת לא התחברנו, אבל אולי ננסה.

4. דודג'ר // The Artful Dodger // דיסני+

סדרת ההפתקאות המפתיעה של דיסני+, שלקחה שתי דמויות משנה מ"אוליבר טוויסט" והמציאה להם עתיד שונה באוסטרליה, חזרה לעונה שנייה אחרי צפייה ארוכה, והגבירה את גובה הלהבות שעוטפות את ג'ק דוקינס, שעומד בפני תלייה, ואז בפני יחסים מורכבים עם אהובתו ליידי בל. אל תדאגו, פייגן כבר יגרור אותו שובלצרות חדשות לגמרי.

5. השמועה // The Rumour // צ'אנל 5 ו-Yes

שמועה אחת שיוצאת מכלל שליטה מובילה את המותחן הפסיכולוגי הבריטי הזה, שעוקב אחר אם צעירה שעוברת עם בנה לעיירה שקטה, ומנסה לברר שמועה שהגיעה לאוזנה – שרוצחת ילדים ששוחררה מהכלא עברה גם היא לגור בעיר. האם הופכת לאובססיבית לסיפור, ומנסה לברר מי היא אותה רוצחת לשעבר – רק שסדרת רציחות חדשה סוחפת את כל העיירה איתה לטייפון שלכאוס, דם וחטטנות של שכנים. היי, מה הקטע, זו כבר סדרה שנייה בנושא שכנים חשדנים.

6. מי מכיר אותך? // Unfamiliar // נטפליקס

הפקה גרמנית לנטפליקס שלוקחת את הפורמט הכבר מוכר של מותחן של זוג מרגלים לשעבר שצריך לאזן בין חיי עבודה למשפחה, ומרימים ממנו מיני-סדרה שעוסקת בחיי משפחה, זוגיות, הורות ופיצוצים. לאחר שזהותם של בני הזוג מרט וסימון נחשפת, הם צריכים לקחת את ביתם בת ה-16 ולהגן עליה בפני מי שמנסה להתנקש בחייהם – תוך כדי שמירה על הזוגיות שלהם, גם אחרי כל השקרים שסיפרו אחד לשני.בכל זאת, מרגלים.

7. עובדה // קשת 12

האמת שכבר מאסנו בכל מיני ריאיונות עם "לשעברים" שגיעים לפריימטיים כדי לספק את הגרסה שלהם לאסון שהיו חלק ממנו, בעיקר כדי לנקות את שמם ולהטיל אחריות על אחרים. אבישי סלע צפה בריאיון של המפכ"ל לשעבר קובי שבתאי לספי עובדיה ב"עובדה", שהרגיש כמו עוד מאותו הדבר,ודייק בביקורת שלואת החטא של עובדה בכל פעם שהם מביאים "לשעבר".

• מה רואים הלילה
• סדרות מומלצות
• נטפליקס
• קשת
• דיסני
• דיסני+

"גדלתי על דיסני" זה משפט שיכולים להגיד רבות ורבים בכל מקום ובכל גיל, וזה כנראה חלק מהעניין. אז… גדלתי על דיסני. עוד לפני שהלכתי על שתיים, הסתובבתי בכל הבית על ארבע כמו הפילים ב"ספר הג'ונגל". למדתי לשרוק בזכות נעימת הפתיחה של התרנגול מ"רובין הוד", ומחוּג ציור הייתי חוזר בדילוגים – כי ככה הגמדים מ"שלגיה" לימדו אותי שחוזרים מהעבודה. הקסם, היצירתיות, המוזיקליות וההומור שביצירות האלה מלווים אותי מאז.

>> תל אביב באורות: שוק כריסמס בנמל יפו, שוק חנוכה בכיכר הבימה
>> היאפא והחיה: 19 מקומות שכיף לאכול ולשתות בהם בשוק הפשפשים

כשיצא "היפה והחיה", השני בגל התחייה של סרטי האנימציה הקלאסית של דיסני בתחילת שנות ה-90' אחרי "בת הים הקטנה", הייתי בן-עשרה אבל כבר קהל שבוי. שזה אומר – אחותי הקטנה צופה, אבל אני זה שמתלהב. לימים, ולגמרי במקרה, זה היה המחזמר הראשון שראיתי (ב-1996) והראשון שתרגמתי לבמה מקצועית (ב-2006). אני זוכר את ההתרגשות. רציתי לצקת פנימה את כל מה שאהבתי ונהניתי ממנו לאורך השנים, את ההומור והרגש, החריזה הטבעית והחן, ובמחזמר שבלבו הכמיהה "לשוב להיות בני אדם" – גם את החום והאנושיות.

היה לי חשוב לפנות לקהל הילדים בדיוק כפי שאהבתי שפנו אלי כצופה צעיר, בתשומת לב ובהערכה, ועם דגש על אותם ערכי יצירה כמו למבוגרים – בלי חנופה מסוכרת או בדיחות מרָצות הורים מעל לראש של הילדים – אלא ליצור נוסח עברי נאמן, עשיר וקולח, בגובה העיניים והלב של הצופים כולם, כחלק מחוויה משפחתית. שאיפה ששותפים לה כל יוצרי המחזמר, ששב בימים אלה אל הבמות: משה קפטן הבמאי, ליאור רונן המנהל המוזיקלי ואביחי חכם הכוריאוגרף, איש איש כמיטב כשרונו הרב בתחומו, ויחד רצינו להגיש לקהל מנה של תיאטרון מוזיקלי איכותי ושכל צופה ייקח ממנה איתו הביתה את מה שהוא אהב. ול"היפה והחיה", לצד הסיפור הקלאסי, יש הרבה מה להציע.

ראשית, דמויות בלתי נשכחות: לומייר וקוגסוורת', הפמוט הצרפתי והשעון הבריטי, דואו-קומי נהדר שבן פרי ואוראל צברי ממלאים בתועפות כישרון ונשמה. מאדאם דוּּ-תֵה, הקומקומית הלבבית, שגם שרה את שיר הנושא האלמותי, והופקדה בידיה הנאמנות של כוכבת הילדים הנצחית חני נחמיאס (לראות אותה נכנסת שוב לתפקיד ולתלבושת המאתגרת, כאילו לא חלפו עשרים שנה, היה קסם בפני עצמו). גסטון המאוהב ובעצמו, ולֵפוּ עבדו הנאמן והאהבל (אך חינני), שמגלמים באופן כובש וקורע אברהם ארונסון ואדיר שטיבלמן.

וכמובן היפה והחיה, גיבורי הסיפור, מי שדרך המפגש ביניהם לומדים להתבונן אחרת על עצמם ועל העולם ובגרסה הבימתית הנוכחית זוכים לצמד מבצעים, שמצליח לנסוק גם בשירים שלא הופיעו בסרט, אלה שמרחיבים את המנעד הרגשי (והקולי) של הדמויות – ליהי טולדנו המפעימה בשיר "בְּאור אחר", ויחזקאל לזרוב שחודר ללב גם מבעד למסיכה ב"חיה מושפלת".

ואם הזכרנו שירים, אז היפה והחיה מציע כמה מהיפים שבשירי דיסני, שזה לא פלא כשעל המלאכה מופקדים ענקי יצירה בדמות אלן מנקין על המוזיקה וטים רייס על המילים. מ"בּל", שיר הפתיחה, שכבר בסרט נראה כאילו נלקח מתוך מיוזיקל, ומציג את הכפר ואת הגיבורה שובת הלב, דרך "לכבודךְ", שיר האירוח האולטימטיבי, שהופך לנאמבר בימתי שגדל וגדל ומותיר גם מבוגרים פעורי פה. "גסטון", שיר הערצה לכלי ריק, שמרוב שהוא מצחיק שוכחים כמה הוא חכם וכמובן "היפה והחיה", שיר הנושא שפורט על כל לב.

אם גם אחרי שלושים שנה, היפה והחיה הוא "כמו ניגון עתיק, שלעד חוזר…". זה כנראה גם בזכות כמה רכיבים שקיימים בו עוד מהימים שהיה אגדת עם צרפתית, שהזכירה לנו שהיופי חבוי בפנים, והזהירה מפני דעות קדומות. דמויותיהם של היפה והחיה משתנות רק כשהן מסכימות להיות פגיעות, להודות בטעויות, ולתת מקום לאחר, ושינוי לטובה שחל באדם (או בחיה) כתוצאה מהכרה בטעות ובאחר זה בטח לא נושא רע לעסוק בו, אם לא לייחל לו, בימים האלה.

בהצגות שהתקיימו בקיץ, כשכלי-הבית שרו ״כשנשוב להיות בני אדם", הכמיהה לצאת ממצב מנוון ונטול אופק כמו עברה מהבמה לקהל. ולא פלא, שכשצ׳יפ הילד-ספל אומר לאמו: "אני לא יודע מה אני מרגיש אבל זה עושה לי פרפרים בבטן", והיא עונה "קוראים לזה תקווה", רטט של התרגשות עבר באולם. גם מזה אנחנו צריכים, ואם אפשר בכמויות של דיסני.
>> המחזמר "היפה והחיה" ישוב לבמות המשכן לאמנויות הבמה (דה וינצ'י 28, תל אביב) בחנוכה הקרוב, בין התאריכים 15-21.12.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• מחזמר
• היפה והחיה
• דיסני
• טור אישי

במשך שנים קיבלנו, ללא הרף וברצף,רימייקים לייב אקשן לסרטי האנימציה האהובים של ילדותנו ונדמה שבאולפני דיסני סחטו את הלימון הזה חזק ומהר מדי ושחקו את הגימיק קצת יותר מדי (וד"ש מ"לילו וסטיץ'" הנורא). השבוע התראיין המוזיקאי קווסטלאב בפודקאסט, וסיפר כי הלייב אקשן רימייק שעבד עליו לקלאסיקת האנימציה "חתולים בצמרת" בוטל. זהו צעד חריג לדיסני, שלא ויתרה בשום שלב על ההזדמנות להדפיס דולרים על חשבון הנוסטלגיה, ואולי הוא מסמן את ההבנה שהטריק הזה, במבחן הזמן, כשל לחלוטין.

לייב! אקשן! // התחיל מבטיח, נמאס מהר

הבעיה הגדולה של הרימייקים בז'אנר הלייב אקשן התחילה מיד עם פתיחת העידן הזה. הם פשוט התחילו טוב מדי והעסק נראה מבטיח מאוד עבור דיסני.אם מתעלמים לרגע מהאבטיפוס בדמות שני עיבודי הלייב אקשן של "101 כלבים דלמטים" ו"אליס בארץ הפלאות", הסרט הראשון שהצית את התשוקה של דיסני לחדש כל קלאסיקה אפשרית היה "מליפיסנט".

זאת הייתה הצלחה אדירה עבור דיסני, בעיקר כי הסרט הזה לא היה רימייק של ממש. דיסני לקחו את הסיפור מתוך "היפהפייה הנרדמת" ושינו את נקודת המבט לזו של הנבלית האייקונית. אנג'לינה ג'ולי הייתה הרבה יותר טובה ומרשימה מגל גדות ב"שלגיה" (עוד נגיע לזה), ולמרות שהביקורות לא עפו על הסרט, הוא זכה להצלחה קופתית אדירה. תקציב הסרט היה 180 מיליון דולר בעוד ההכנסות עברו את ה-700 מיליון. מאז דיסני נקטה בשיטת "אם זה עובד לא נוגעים בזה", לפחות עד שזה הפסיק לעבוד.

>> סצנות נהדרות זה לא מספיק: "שפה זרה" לא מתגבש ליצירה שלמה
>> מתפוצצים מצחוק: מצאנו את קומדיות האקשן הכי טובות בדיסני+

"סינדרלה" שיצא שנה לאחר "מליפיסנט" לאקרנים היה יכול להיות נהדר, אם הם לא היו מוציאים את כל הקסם מסינדרלה כשוויתרו על השירים ועל העכברים המדברים. שנה לאחר מכן כבר קיבלנו את גרסת הלייב אקשן של "ספר הג'ונגל", שלא רק היה הצלחה בקופות, הוא גם היה רימייק ממש מוצלח. למעשה עד היום הוא זכור בתור עיבוד הלייב אקשן הטוב ביותר שדיסני הוציאו – ובצדק.

רוב הסרט המקורי התמקד בסיור של מוגלי ביער ובמפגשים שלו עם החיות ללא עלילה של ממש. הבמאי, ג'ון פאברו, החליט לשים את הדגש על העלילה ולמרות שרוב השירים ירדו – זה היה רימייק לייב אקשן שמצדיק את קיומו, אבל גם פותח את הדלת לכל מה שהגיע לאחר מכן, כולל רימייק של "חברי הדרקון אליוט" שעשה את אותו הדבר בדיוק, ורק הדליק את דיסני עוד יותר על נחשול הרימייקים שבקנה.

לייב? אקשן? // היפה, החיה וחיות רעות אחרות

בעקבות ההצלחות, לדיסני נפתח התיאבון, והם החליטו להמר קצת יותר עם עיבוד לאחד מהסרטים הכי אהובים של דיסני: "היפה והחיה". הוא עדיין היה הצלחה מסחררת בקופות, אבל רוב הביקורות הסתכמו ב"עשוי מאד טוב אבל לא מחדש בכלום". זה היה אמור להיות סימן האזהרה הראשון, כי בהמשך זאת תהפוך להיות התלונה המרכזית כלפי דיסני – והבעיה הכי גדולה בעיבודים מהסוג הזה. אבל לפני שנגיע לשם, צריך לדבר על שלב התפתחותי מוזר נוסף – הסרט "כריסטופר רובין" (2018).

למרות שלא היה רימייק, זו הייתה הפעם הראשונה שדיסני הציגו גרסה כזאת במותג שנחשב לכזה שלא נוגעים בו. מה זאת אומרת לא נוגעים בו אצל דיסני? לפו הדוב יש מעמד של כבוד בדיסני. יש לא מעט שימוש בדמות שלו, אבל מעולם לא נעשה בו שינוי ציני. אם בדיסני עושים משהו עם פו הדוב הוא תמיד יהיה בטוב טעם וגם אם זה מתוך חמדנות – זה ירגיש טוב. הסרט הזה עשה בדיוק את זה, והתייחס בהמון כבוד לחומרי המקור.

בן קניגסברג כתב בניו יורק טיימס כי "ברגע שהסרט מרכך את את הציניות הבלתי נסבלת של הדמות הראשית, הוא מציע פחות או יותר את מה שריבוט של 'פו הדוב' צרך להציע: המון נוסטלגיה, קצת הומור ואנימציה שנותנת תחושה שאני יכול ממש להרגיש אותה". הבעיה היא שפו לא הצליח להביא המון אנשים אל בתי הקולנוע, במיוחד לא כשהוא מתחרה עם טיטאנים כמו "משימה בלתי אפשרית" וסרטי קיץ אהובים כמו "אימה במצולות". דיסני לא יצאו מזה בהפסדים, זה היה סרט די דל תקציב (במונחים של דיסני), אך ההכנסות התרחקו מקו המיליארד הנכסף.

לייב! לייב! // דיסני שולפת את התותחים הכבדים

בשלב הזה סביר להניח שבדיסני כבר חשבו על איך להכפיל ולשלש רווחים – והתשובה הייתה כמובן לשלוף את התותחים הכבדים: סרטים אהובים, שמות גדולים, ספקטקלים קולנועיים. "דמבו" היה הסרט הראשון שבאמת ניסה ללכת על הכל. הקאסט הכיל את מייקל קיטון, קולין פארל, דני דה ויטו ואלן ארקין והסגנון הויזואלי של טים ברטון הרגיש נורא מתאים לסיפור המוזר של הפיל המעופף. עם זאת, הסרט גם היה הכישלון הביקורתי הראשון בתולדות רימייקי הלייב אקשן של דיסני והרגיש כמו חיקוי זול ונטול נשמה של האנימציה המקורית.

השלב הבא באופן היה "אלאדין". סרט שכל הילדים בהיסטוריה אהבו, קלאסיקה צבעונית משגעת ומלאת שירים עם נבל מצוין ודמות משנה מבריקה בכיכובו של רובין וויליאמס האגדי. דיסני חשבו שזה יהיה רעיון טוב להמר ממש בגדול והביאו את גיא ריצ'י שיביים ואת וויל סמית' שייכנס לנעליו של וויליאמס. אצל המבקרים הוא כמובן כשל כמעט כמו קריירת הראפ שהוא מנסה להציל, ובנוסף הם פישלו בענק גם עם הליהוק הגרוע של ג'פאר. למרות שהסרט נכשל בביקורות, הצופים די אהבו אותו והכנסות הסרט חצו את רף המיליארד דולר. פה הדפוס של דיסני כבר החל לחזור על עצמו. אם בעבר הגישה הייתה, "אם הקהל אוהב אנחנו נמשיך לעשות זאת למרות הביקורות", בשלב הזה זה כבר היה "אם זה מכניס לנו כסף – נעשה את זה פי אלף – ועל הזין שלנו הביקורות".

לרוב אני בעד הגישה הזאת. זין על הביקורות. אמנים לא צריכים ליצור על פי מה שהם חושבים שהמבקרים יאהב. אבל כאן זה לא נבע משיקולים אמנותיים אלא משיקולים כלכליים נטו, והשלב הבא היה כל כך מצליח שדיסני כבר איבדו שליטה על החמדנות שלהם, כי השלב הבא היה "מלך האריות" (2019).

מדובר בלהיט הגדול ביותר של דיסני אי פעם, סרט שהושקעו בו 250 מיליון דולר והפך למפלצת שגרפה מעל למיליארד דולר והרוויח פי שש מעלות הפקתו. למרות שכאן לא ויתרו על השירים, הסרט עדיין הרגיש חסר נשמה ורוב המבקרים קרעו אותו. וצריך לומר: זה לא באמת עיבוד לייב אקשן, זה עיבוד שהלך לאיבוד. זאת אנימציה ממוחשבת, אין שם בני אדם, אין שם חיות אמיתיות. זה עיבוד אנימציה ממוחשבת לסרט אנימציה. האם זה מנע מדיסני להמשיך לדהור אל התהום? אל תהיו מצחיקים.

אקשן? אקשן? // מ"מולאן" עד "שלגיה" – תחילת הסוף

עוד לפני שיצא "מלך האריות", בדיסני היו מסונוורים מהרווחים שמפיקים הסרטים האלה, שנכשלו מבחינה ביקורתית מכל כיוון, אבל הודות להורים שלוקחים את ילדיהם לקולנוע וכמה מבוגרי דיסני סוטים שממשיכים ללכת ללייב אקשן, המשיכו להרוויח יפה. כבר באותה שנה יצא גם "מליפיסנט 2", וגם "היפהפייה והיחפן", ושנה לאחר מכן יצא הסרט "מולאן", שברמה האישית אני יכול להגיד שהוא כל כך גרוע שזה כואב פיזית (לא רק כי הם ויתרו על מושו, אחת מהדמויות הכי טובות שהיו ברפרטואר של דיסני, אלא כי זה פשוט היה כל כך גרוע ומשעמם שזה היה בלתי ניתן לצפייה).

בשנת 2021 יצא גם הסרט "קרואלה", שהיה אמור להיות המליפיסנט של "על כלבים וגנבים" או כפי שהוא מכונה, "101 כלבים דלמטיים", ושנה מאוחר יותר גם "פינוקיו". הסרט שוחרר אך ורק בדיסני פלוס כדי לקדם את שירות הסטרימינג ואף היה הסרט השמיני הנצפה ביותר בשירות בספטמבר של אותה שנה. עם זאת, המבקרים נתנו את הביקורות הכי קשות שראיתי אי פעם לסרט של דיסני, וכשמול זה היה את הגרסה של גיירמו דל טורו לסיפור בנטפליקס באנימציית סטופ-מושן מגניבה ומקורית, עם תסריט נאמן למקור האיטלקי, באמת לא קשה להבין למה. זה לא רק קשור לתחרות, כמובן. המבקרים כנראה כבר הגיעו לקצה גבול היכולת להכיל את העיבודים של דיסני. וזה מסביר גם לא מעט מהבלגן שקרא ב"שלגיה".

אחרי הכישלון של "פינוקיו" ו"בת הים הקטנה" שהגיע אחרי, דיסני הכריזו על עיבוד מחודש לקלאסיקה של כל הזמנים – "שלגיה". אי אפשר שלא להעריך את האנימציה וההשקעה שיש בסרט המקורי, הראשון של דיסני אי פעם. עם זאת, קשה גם להתעלם מהבעייתיות שבסיפור: הצגת נמוכי הקומה כיצורים קסומים שחיים במערה, הנקרופיליה, הזקנה שמתה. הכל בעייתי. במאה הקודמת פחות.

העיבוד החדש הוכיח מעל לכל ספק שאין שום תועלת בעיבודים מסוג "לייב אקשן", ואתם יכולים להאשים את רייצ'ל זגלר באסון התקשורתי, זה כנראה נכון, ואתם יכולים להגיד שגל גדות היא השחקנית הכי גרועה שישראל ייצאה מאז קום המדינה, וזה גם יהיה מאד נכון, אבל האמת היא שהאשמים האמיתיים הם דיסני, כי כשמסתכלים אחורה על כל סרטי הלייב אקשן שהם עשו, יש רק אחד שהוא באמת מוצדק וכל השאר הם פשוט סרטים שלא שווים את זמן הצפייה.

עכשיו, כאמור, בוטל העיבוד ל"חתולים בצמרת" שעליו היה אמור נלצח המוזיקאי הנהדר קווסטלאב. למה בוטל? קווסטלאב הוא יגיד לכם שזה שינויים בהנהלה, ואם זה באמת נכון – כנראה השינויים האלה הולכים להכניס עוד הרבה שינויים בדיסני, ולנסות להתאים את תאגיד הבידור מחדש לקהל.האם סיימנו סוף סוף את עידן הרימייקים? לפי מה שידוע יש עוד רימייקים בתכנון, בין היתר "מואנה 2", רימייק ל"הרקולס" ואפילו "רובין הוד", אבל אם ההנהלה החדשה באמת רוצה לשנות משהו ולהחזיר את דיסני לגדולתה – הם כנראה יבוטלו. ומוטב רימייק אחד קודם.

• המסך
• דיסני
• דיסני+
• עם הילדים

סוף השבוע האחרון היה יום חג לגיקים, מעריצי פיקסאר, פאן-בויז של מארוול, שוחרי "מלחמת הכוכבים" וכל מה שדיסני, יום שידוע בתור D23, הכנס השנתי המסורתי של דיסני והמקום להכרזות הכי מרגשות של המגה-תאגיד עם אינספור סלבז. ואכן, מבול של חדשות על סרטים וסדרות חדשים ניתך על ראשינו, אז חסכנו לכם את כל ההקראות הקרינג'יות מהטלפרומפטר ובחרנו בפינצטה את החדשות הגדולות, הממש גדולות והמאוד מאוד גדולות. וכן, אתם יכולים להתכונן להמון סרטי המשך, ספין-אופים ועיבודי לייב-אקשן, אבל יש גם כמה פרויקטים מעניינים ומקוריים שצפויים להגיע אלינו.

>> נזכור את כולן: 10 סדרות שבוטלו מוקדם מדי. אולי תחזירו?
>> המציאות לא מפחידה מספיק: 10 סרטי האימה הכי טובים בנטפליקס

מואנה 2 (27 בנובמבר 2024)

הסרט הראשון של "מואנה" עשה היסטוריה בהמון מובנים, אבל יותר מהכל זה הסרט שגרם לדוויין "דה רוק" ג'ונסון לשיר (וזה היה אפילו נאמבר מוזיקלי מצוין). זה היה רק עניין של זמן עד שייצא סרט המשך ועכשיו סוף סוף זה רשמי: מואנה 2 חוזר לקראת סוף 2024. מבחינתנו זה אומר דבר אחד: דה רוק שר שנית. הפעם מואנה ומאווי חוצים את הים כדי להתמודד עם אל הסופות ואפילו יש לה אחות קטנה בשם סימאה. חוץ מזה מהטריילר זה נראה כאילו מואנה משתתפת בטקס אייוואסקה, אז היי, יהיה מעניין.

אווטאר: אפר ואש (2025)

כן, זה הסרט השלישי בפרנצ'ייז הזה עם האנשים הכחולים המאד גדולים. בסרט הקודם ראינו את שבט המים של נאבי, חקרנו שבטים חדשים של הנאבי במשחק Avatar: Frontiers of Pandora וכעת בסרט השלישי אנחנו נפגוש את שבט האש (היי, זה באמת קצת כמו "אווטאר" המצויר!); ג'יימס קאמרון עלה לבמת הכנס עם זואי סלדנה, הבטיחו דמות חדשה שנאהב לשנוא (קצת הייפ על הנבל הבא) והוסיף ש"הסרט הבא הוא לא מה שאתם מצפים לו, אבל הוא בהחלט מה שאתם רוצים". חוץ מזה לא נתנו לנו יותר מדי מידע בתואנה שמוקדם מדי, אבל כן נתנו הצצה לקונספט ארט של הסרט. ראינו נא'בי מסוג אפר על יצור מכונף חדש, ראינו ספינה אווירית, ספק יצור חי בפני עצמו שנראה כמו מדוזה מרחפת, ראינו בני נא'בי רוכבים על באנשיז בלילה וראינו משהו שהוא אולי בני שבט האפר שרוקדים סביב מדורה במה שנראה כמו טקס פולחני כלשהו. וואלה מסקרן.

מונסטר ג'אם (בפיתוח)

עדיין אין המון פרטים על "מונסטר ג'אם" אבל לפי כוכב הסרט, דוויין ג'ונסון, מדובר בסיפור לייב-אקשן על החיים של הנהגים המטורפים בעולם שמוכנים לעלות על משאיות ענק לא יציבות בעליל, למחוץ מכוניות ולסכן את חייהם רק בשביל הריגוש של הקהל. אולי זה ידבר פחות אל הקהל, אבל אני בטוח שיש עוד אנשים כמוני שהיו לפני יותר מעשור במופע משאיות המפלצת שהגיע לישראל ומחכים לראות מכוניות קטנטנות נמחצות לרסיסים על ידי גלגלים מפלצתיים. חוץ מזה, הסרט הזה רק מראה כמה דוויין ג'ונסון הופך מרגע לרגע לחלק בלתי נפרד מדיסני, בתהליך אימוץ דומה לזה של לין מנואל מירנדה, ותכלס אפשר להבין אותו – זה מלא כסף.

Dream Productions (בפיתוח)

אחרי ההצלחה הלא מאד מפתיעה של "הקול בראש 2" אנחנו מקבלים סדרה שמרחיבה את היקום הזה, ומתרחשת בבית הקולנוע לחלומות של ריילי שפועל רק כשהיא חולמת. הסדרה החדשה של פיקסאר תתרחש בין הסרט הראשון לשני וזאת נשמעת כמו דרך מסקרנת להכיר את הדמות של ריילי לעומק ולהרחיב את מה שאנחנו יודעים עליה. בהצצה שדלפה לאינטרנט אפשר לראות את הדמויות של אולפני החלומות מהסרטים וקצת קונספט ארט מסקרן שבעיקר מציג סט סרטי חלומות וכמה הצצות לחלומות של ריילי.

לנצח או להפסיד (06 בדצמבר 2024)

אז גם פיקסאר רצו סדרת טלוויזיה מקורית ויש להם את "לנצח או להפסיד", סדרה מצוירת על קבוצת סופטבול של חטיבת ביניים אמריקאית בשבוע של משחק האליפות שלהם וכל פרק יסופר מהפרספקטיבה של ילד אחר. רוב השחקנים בסדרה הם שחקנים-ילדים לא מוכרים כל כך אבל השם הגדול הוא וויל פורטה בתפקיד של המאמן דן. מהטריילר נראה שגם מעורבים בזה כוחות על טבעיים באופן מסוים, מה שמוסיף טוויסט נחמד בסך הכל לכל הסיפור.

צעצוע של סיפור 5 (2026)

זאת סדרת הסרטים שהשפיעה הכי הרבה על פיקסאר ועל הכיוונים האמנותיים שבהם בחרה ענקית האנימציה. אחרי צעצועים עם רגשות קיבלנו מכוניות עם רגשות, רובוטים עם רגשות, אלמנטים עם רגשות ואפילו רגשות עם רגשות. אחרי כל זה אפשר להבין למה הם ירצו לחזור למקורות ולהוציא עוד "צעצוע של סיפור". האמת? אין לנו עם זה בעיה, לא היה עד היום סרט לא מוצלח בסדרה (אפילו "שנות אור" היה יחסית מוצלח) ונראה שהחבר'ה בפיקסאר צריכים להרגיש רלוונטים כי האויב הגדול של הצעצועים יהיו המכשירים האלקטרונים שמוצמדים לילדים במקום צעצועים. אה כן, הם גם יצטרכו להתמודד עם חמש מאות באז שנות-אורים שתקועים על "מצב צעצוע". בהצלחה.

Hoppers (2026)

זה אולי הסרט הכי מקורי של פיקסאר עד כה. הסרט יעקוב אחרי ילדה חובבת בעלי חיים שיכולה להחליף גוף עם בונה ובעצם להיות סמויה בממלכת בעלי החיים ואף לסייע לבונים להציל את ביתם מבני אנוש חמדנים שמעוניינים להשתלט על האדמה. לפיקסאר היו לא מעט סרטים עם אמירה חברתית בעבר (רק תסתכלו על Wall-E) ובאיזשהו שלב זה נדחק הצידה, אז נחמד לראות שהם מתכננים לחזור לסרטים עם קצת עומק.

אליו (13 ביוני 2025)

הסרט הבא שפיקסאר הכריזו עליו הוא "אליו", סרט הרפתקאות על נער אאוטסיידר שמשוגר למקום בחלל בשם "הקומיונוורס", שם החייזרים חושבים שהוא מנהיג בני האדם. בתפקיד אליו ישחק יונאס קיבראב ואליו יצטרפו זואי סלדנה וג'מילה ג'מיל. הסרט הוכרז כבר לפני שנה ויצא לו טריילר שכיוון לשנת 2024, אבל הוא נדחה לקיץ של 2025 בעקבות השביתות.

משפחת סופר-על 3 (בפיתוח)

בין "משפחת סופר-על" ל-"משפחת סופר-על 2" עבר המון זמן ומלא מעריצים ותיקים שגדלו על הסרט הראשון חיכו בציפייה. הסרט השני של "משפחת סופר-על" היה כל כך מוצלח (בכל זאת הפך תקציב של 200 מיליון דולר להכנסות של מעל למיליארד),שאי אפשר היה לוותר על סרט שלישי. ההכרזה על הסיקוול הזה היא אולי המשמחת ביותר, ולא ידוע הרבה על הפרויקט מלבד זה שהוא נמצא בפיתוח ובראד בירד חוזר לתפקיד הבמאי.

זוטופיה 2 (26 בנובמבר 2025)

ההכרזה הזאת נפתחה עם השועל ניק וויילד, שמספר לג'ודי שהכנס הוא כנס של מכרסמים בקריצה לקהל ומיד ברור לכולם, "זוטופיה 2" מגיע. הפעם ניק וויילד והארנבת ג'ודי הופס צריכים לפתור תעלומה חדשה, המורכבת והמסוכנת ביותר שהייתה להם עד כה, בעיקר כי במרכזה עומד הנחש גארי שאת קולו ייתן לנו קי הוי קואן. הימור קטן: הנחש יואשם בפשע חמור כי ידוע שלזוחלים יש שם רע בזוטופיה, הוא יהיה החשוד המיידי, אבל ניק וג'ודי יאמינו לו שהוא חף מפשע ובסוף יתברר שהוא באמת הפושע. נדבר עוד שנתיים.

לשבור את הקרח 3 (בפיתוח)

גם אם אתם לא ממעריצי "פרוזן", תמונות הקונספט שהציגו ב-D23 נראות מדהים וזה נראה שהארט חוזר קצת למקורות של דיסני. כמובן שאין פרטים על עלילה והדיבור הוא שהסרט ייצא רק בשנת 2027, מה שהופך אותו לסרט הכי רחוק ברשימה עד כה, אז אל תמהרו להתרגש.

דיסני בברודוויי

אם הגעתם לכתבה הזאת אתם ודאי יודעים שדיסני לא רק שולטת על המסך, אלא גם על הבמה. ראינו בעבר את "אלאדין", "לשבור את הקרח" וכמובן את ההפקה האגדית של "מלך האריות" על הבמה. הפעם מודיעים לנו שהם עובדים על גרסת במה של "האמן הגדול מכולם" ובנוסף העיבוד הבימתי של "הרקולס" עובר לווסט אנד בלונדון בשנת 2025. אם זה לא מספיק לכם, בדומה לגרסה המצולמת של "המילטון", גם גרסת המחזמר של "לשבור את הקרח" צפויה לקבל גרסה מצולמת. מי אמר שהתיאטרון מת?

צוות השלד (3 בדצמבר 2024)

ובקפיצה מהירה מהבמה לגלקסיה רחוקה-אנחנו מקבלים סוף סוף טריילר ל-"צוות השלד". בדומה ליקום הקולנועי של מארוול, גם יקום מלחמת הכוכבים סובל מדשדוש קל, אבל מכל הפרויקטים שבו – זה כנראה המעניין ביותר. הסדרה תספר על ארבעה ילדים שמוצאים את עצמם אבודים בחלל – ולראשונה בתולדות "מלחמת הכוכבים" עולם הבית של הילדים דומה לעולם שלנו יותר מכל כוכב שראינו עד כה.

אנדור: עונה 2 (ברבעון הראשון של 2025)

זאת לא הפתעה שהסדרה הזאת חודשה לעונה נוספת, היא בין ההצלחות הבודדות שהיו ליקום של "מלחמת הכוכבים" בשנים האחרונות. לכן גם לא מפתיע שהשחקן דייגו לונה, מי שמשחק את קסיאן אנדור, התקבל באהבה רבה והגיע עם הבטחה: בעונה השנייה הסיכונים יהיו גבוהים יותר, האויב יהיה מאורגן יותר והשעון מתקתק. אנדור מבצע משימות חשאיות בכדי להתאחד עם ביקס קאלין. שוב, לא קיבלנו יותר מדי מידע, אלא רק מתי זה בערך יגיע וקצת קונספט ארט.

המנדלוריאן וגרוגו (22 במאי 2026)

כבר אמרנו שדיסני מתכננים רחוק? כן, כן, המנדלוריאן ובייבי יודה (דיסני אל תתבעו אותי, אנחנו יודעים שאתם שונאים שקוראים לו ככה) יוצאים להרפתקה חדשה בסרט באורך מלא שיוקרן בבתי הקולנוע. זה כבר לא מפתיע שסוחטים גם את הסדרה הזאת עד תום, אבל סרט באורך מלא? לא יודעים. לפחות האקשן מהטריילר נראה מעולה. האם זה יהיה טוב? אולי. האם זה ימכור מלא בובות בייבי יודה אנימטרוניות שאפשר למצוא בקלות באמזון בחמישים דולר (אל תשאלו איך אני יודע)? בוודאי.

הפאנל של מארוול

לא ראינו יותר מדי דברים חדשים אצל מארוול, בעיקר טריילרים והצצות לסרטים וסדרות שאנחנו יודעים שמגיעים: "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא", "דרדוויל: נולד מחדש", "אגת'ה לאורך כל הדרך", "איירון הארט", ו-"ארבעת המופלאים". שום דבר מרגש במיוחד (למעריצים הפנאטים: נכון, נתנו שם כמה פרטים מעניינים, אבל אחרי שלב חמש עדיף להנמיך ציפיות).

פרסי ג'קסון: עונה שנייה

עדיין אין תאריך, אבל אין ספק שאלה חדשות משמחות. העונה הראשונה עיבדה באופן מדויק ככל האפשר את הספר הראשון וכעת הגיע הזמן לספר השני, "ים המפלצות". לפי הספר, פרסי יוצא עם חבריו לחפש את גיזת הזהב שיכולה לרפא את העץ השומר על המחנה שלהם. למרות שלא אהבתי את הליהוק של הדמות הראשית, העונה הראשונה בהחלט החזירה את הכבוד האבוד של סדרת הספרים הזאת שלא קיבלה מספיק הערכה.

דייוויד בליין: אל תנסו (2025)

בגדול-"המסע המופלא של גידי ואהרוני" גרסת הקסמים. בקטן-הקוסם המפורסם דייוויד בליין יוצא למסע חובק עולם כדי לפגוש אנשים עם כשרונות מדהימים ומסוכנים והכי חשוב – אל תנסו את זה בבית.

שישי הפוך 2 (2025)

זאת הייתה אחת ההכרזות המפתיעות, המוזרות, המפוזרות והמסקרנות ביותר שראיתי. בגדול אי אפשר היה לעקוב אחרי לינדזי לוהן וג'יימי לי קרטיס וכל מה שקורה על הבמה, אז בדקתי קצת באינטרנט וגיליתי על מה הסרט יהיה: כמה שנים אחרי משבר הזהות של אנה וטס, לאנה יש כבר בת ועוד רגע גם בת חורגת. אנחנו צפויים לראות את כל הבלאגן שכלול במיזוג של שתי משפחות ועם כל זה (איך לא) אנה וטס יחליפו גוף שנית. לא מפתיע, אבל גם בדיוק מה שציפינו לו בקטע טוב.

שלגיה (21 במרץ 2025)

טוב, זה היה צפוי שתגיע הצצה לרימייק של שלגיה, ובאמת הכל טוב ויפה, אפילו נראה שגל גדות מנסה לשחק הפעם, אבל מה נסגר עם הגמדים? אנחנו בשנת 2024, איך לעזאזל גורמים לנמוכי קומה להיראות כמו דמויות מצוירות בעיבוד לייב-אקשן? כל העסק הזה צורם לי מדי וטוב יעשו אם יגנזו אותו. בכל זאת, זה אופנתי עכשיו בהוליווד.

טרון: ארס (10 באוקטובר 2025)

סוף סוף המשך לסדרת סרטי טרון. הגיע הזמן שירימו את הכפפה ויחזירו אותנו אל האופנוע. הסרט "טרון" שהיה נורא רלוונטי עבור ילדי שנות השמונים והתשעים, מביא אותנו לעידן הבינה המלאכותית כשתוכנה זדונית נשלחת לעולם האמיתי כדי להכיר לאנושות את ה-AI. זה יכול להיות מאד קלישאתי ומתאמץ ולהישמע כמו בומר שמנסה לתקשר עם הדור הצעיר, אבל זה יכול גם להיות ממש מהנה. או שניהם. זה יכול גם להיות שניהם.

מופאסה: מלך האריות (20 בדצמבר 2024)

מישהו ביקש פריקוול לייב אקשן למלך האריות? מישהו? לא? אף אחד? טוב אז תקבלו את זה בכל זאת, עם כל המדובבים (של הלייב-אקשן) ועוד כמה דמויות חדשות. הסרט נכתב על ידי לין מנואל מירנדה, אז אולי הוא לא יהיה מאני-גראב סתמי. נחזיק אצבעות.

• המסך
• דיסני
• מארוול
• פיקסאר
• מלחמת הכוכבים