במסגרת הקוקטייל המוזר שהציבה לנו המציאות הישראלית, חגיגות 90 השנים לשידור הציבורי שיצוינו השבוע, לרגל השידור הראשון של "קול ירושלים" ב-30.3 של שנת 1936, התלבשו היטב על אווירת הכאוס הכללית סביב המלחמה הנמשכת, האזעקות ואפילו הגשם המוזר הזה בסוף מרץ. וכשמסביב הכל מוזר, הגיע הזמן להתאחד עם המוזרות הישראלית דרך אחד הביטויים המובהקים שלה: קליפים ישראליים.עוד הרבה לפני עידן ערוץ 24 (ויוטיוב וטיקוטוק שבאו אחריו), הווידאו קליפ הישראלי חגג בשלוש תכניות מרכזיות: "זהו זה", שצילמה קליפים להופעות המוזיקליות במסגרת התכנית בחינוכית ושתי תכניות אחיות – "עד פופ" ו"להיט בראש", ששידרו קליפים בפריים טיים של ערץ 1 באמצע שנות השמונים, והפיקו לא מעט רגעי ביזאר מופתיים שאין לנו ברירה אלא לדרג. תמיד היינו מוזרים.

>> לפני שהיינו כאן: 11 הרגעים הכי גדולים של הערוץ הראשון
>> בואו נעוף יחד: 10 הפתיחים הכי נצחיים של הטלוויזיה החינוכית

מקום 10: אבי טולדנו // דיינו

קפיצה קצרה לעוד מקום שאירח לא מעט הזיות – הקדם אירוויזיון. הפעם של שנת 1989. אבי טולדנו מגיע לקדם הזה אחרי שתי הצלחות לא קטנות עם "הורה" (שכתב לעצמו) ו"חי" (שכתב לעפרה חזה ז"ל), והפעם עם עוד שיר טוב יחסית בשם "דיינו". רק שהביצוע בעיקר ייזכר בזכות הויזואליה: טי שירט שחור ונטייה מוזרה לעשות ג'אגלינג עם כדור בלתי נראה.

מקום 9: אלי גורנשטיין // לארצי יש יום הולדת

כל מילה שאגיד, רק תגרע מהאיש והאגדה שהוא אלי גורנשטיין. מהתפקיד המושלם כזמי ב"הלהקה", דרך מי שעשה את הילדות שלנו כמי שדובב את סקאר ב"מלך האריות" ושר את "רכבת ההפתעות" – גורנשטיין הוא איש ברוך כשרונות וזמר נדיר, אלא שכאן הוא מגיע שלא בטובתו, אלא בעיקר בגלל הקליפ שבו, משום מה, אנחנו חוזרים למנהג של "עוד להיט" להציב במרכז את המגיש דורי בן זאב, הפעם כילד יום הולדת. מה.

מקום 8: גידי גוב // שלוש בלילה בעיר

"שלוש בלילה בעיר" הוא אחד השירים היפים והקצת נשכחים של גידי גוב מתוך אלבום הבכורה שלו (שמוכר בתור "התקליט עם הפרפרים") – שגם התמודד בפסטיבל הזמר 1978 (והפסיד ל"אבניבי"!), אבל גם הקליפ שלו היה מוזר להחריד – כולל סצנה שבה גוב מנסה להדליק סיגריה ואז נתקל ב… דורי בן זאב, שמציע לו אש כבובה מתוך חלון ראווה. גוב, אגב, מסרב וממשיך הלאה. הגיוני.

מקום 7: אבי טולדנו // ויקטור

חוזרים אל טולדנו היקר, והפעם עם שיר נשכח במיוחד מתוך אלבום שנשא את אותו השם ויצא ב-1988. בשיר, טולדנו מעודד חבר בשם ויקטור ומספר לו ש"עם הזמן הכל הסתדר", אבל בקליפ, שהגיע לנו הודות ל"זהו זה", הוא מנהל דיאלוג עם בנאדם שמאוד חשוב לדבר איתו, שזה הוא עצמו, רק בחולצה צהובה. פיצול האישיות שלא ידענו שאנחנו צריכים.

מקום 6: ירדנה ארזי // אני לא גרטה גרבו

השנה היא 1982, וירדנה ארזי מחפשת את עצמה בקריירה. אחרי שכבר עברה כמה פאזות – מלהקת הנח"ל, דרך "שוקולד מנטה מסטיק" ועד הנחיית האירוויזיון בישראל בשנת 1979 – היא סוף סוף מוציאה אלבום סולו. רק שכאן מגיע הניסוי – ובעיקר הטעייה – שהתגלמו בסינגל ובקליפ המוזר הזה עם משקפיים שחורים, אווירת סינתי-פופ פאנקיסטית וקול מאוד מאוד גבוה. ארזי למדה בדרך הקשה שהיא לא גרטה גרבו, אבל גם ממש לא קייט בוש.

במקום ה-5: אריאל זילבר // להתראות במבול הבא

זילבר, שהפך שנים אחר כך לדמות שנויה במחלוקת, תמיד אהב לנסות דברים. לפעמים זה הוביל אותו לשירים כמו "ברוש" או "שמש שמש", ולפעמים זה נגמר כמו בשיר הזה, שבו זילבר מתנסה בראפ (1989, כן? בקושי ידעו מה זה ראפרים בארץ), שבו ניסה להסביר לילדים איך לשמור על כדור הארץ, דרך משל על נוח והמבול. בקליפ זה אפילו משתפר כי זה מתחיל בסצנה שבה הוא מקריא סיפור לילדים עם כובע של קאובוי, רוכב על חמור ורוקד על תיבה עם בובות של חיות. כל זה בהחלט מוזר, אבל הרבה פחות ממה שיקרה לו בהמשך הקריירה.

מקום 4: הנרי ברטר // הלו מאדאם לרואה

ברטר הוא מפיק מוזיקלי יהודי-צרפתי שזכור בישראל בגלל שני דברים: הוא האיש שהלחין את הלהיט הכביר "תפילה" של עפרה חזה ז"ל, וזכור כמי שכתב ג'ינגלים ללא מעט מערכות בחירות – כולל לנתניהו, ברק ואריאל שרון. אבל בין לבין הוא התנסה כזמר (קדנציה קצרה מאוד, שבסיומה הוא חזר להפיק) – עם שיר מוזר ומקריפ, וקליפ עם פסנתר, ילדה קטנה וטלפון. אה, ומלא אנשים רוקדים בלי סיבה. הלו?

מקום 3: טוני ריי // הולכים לשוק הכרמל

טוני ריי הוא מוזיקאי ג'מייקני, שהופיע בישראל בסוף שנות השישים עם הלהקה שלו והתאהב בארץ. היצירה המקומית שלו כללה לא מעט להיטי קאלט דוגמת "שמנמנה" וגם השיר הזה, שבו הוא הביע אהבה גדולה לשוק הכרמל ביום שישי. זה עוד כלום לעומת הקליפ, שבו התאחד עם "זהו זה" בפרק מחווה לסדרה "משפחת קוסבי", כולל כל חברי "זהו זה" בבלאקפייס, שבנוסף מזמינים את ריי כדי לרקוד אותם. הם שחורים מארה"ב, הוא שחור מג'מייקה, מה זה משנה? אותו דבר. בדיעבד, לא בטוח שמישהו יצא טוב מהדבר הזה. גם לא המוח שלנו שהשיר הזה נתקע בו למשך שבועות.

מקום 2: שרי צוריאל // חברי הטייפ

מ"קיפי" ועד ההופעה המוזרה הלא פחות באירוויזיון 1986, שרי צוריאל היא מופת של בידור ומוזרות ישראלית. ועל כך היא הוסיפה בהחלט עם השיר הזה, שנכתב לפסטיבל שירי הילדים של שנת 1985. צוריאל שרה בהתלהבות על חבר שלה שהוא… רדיוטייפ, שבתגובה לאהבה היוקדת יודע לצעוק בקליפ שהוא "ישלח אותה לנורווגיה". מה נאמר? לפעמים אפשר להבין את מי שמתחבא בתוך בובה של קיפוד.

מקום ראשון: טובה גרטנר // אתמול

מאיפה להתחיל? מהשיר המוזר להחריד של גרטנר ("אם שאלת רק אתמול מה היה/ אז פתחת את הפה גדול, אה אה אה")? מזה שהיא הולכת משום מה בנמל תל אביב הנטוש של שנות ה-80'? מחבורת הגברים בג'ינס שמגיעים ממול, עוצרים את ריצת הבוקר המשותפת (?!) שלהם ורוקדים אחריה? מהעובדה שכל החבורה המוזרה הזאת לא יודעת ללכת? מזה שבאיזשהו שלב הם מתחילים לשרוק בלי סיבה נראית לעין? מזה שמשטרת ישראל לא מתערבת בכת המוזרה הזאת? מה הולך פה?! אין לי מושג. אבל זה נראה לי כמו מקום ראשון מצוין. אה אה אה.

• המסך
• הערוץ הראשון
• החינוכית
• קליפ

בצילה של המלחמה, השידור הציבורי הישראלי חוגג בימים אלה 90 שנה. דרך ארוכה עברנו מאז השידור הראשון של קול ישראל (ב-1936 עדיין "קול ירושלים") ועד התוצרים המבריקים של התאגיד בימינו אנו, ועכשיו זה זמן טוב לעצור ולסכם. הפעם, נתמקד בחטיבה מאוד מסוימת של השידור הציבורי – הטלוויזיה החינוכית.מה שהתחיל כיחידת סמך במשרד החינוך לפני 52 שנים ("הטלוויזיה הלימודית"), הפך בגלגולים השונים למשהו שליווה את הילדות שלנו קרוב קרוב. באופן אבסורדי, זה קרה דווקא בימים שלא התחנכנו, כשנשארנו בבית, והסדרות המצוירות של הבוקר זרמו לנו מול העיניים.לכבוד החגיגות דרגנו את עשרת הפתיחים הגדולים ביותר של החינוכית בכל הזמנים. תזכורת: לא באנו לכאן לדרג את הסדרות, רק את הפתיח שלהן. את המוזיקה. בואו נלך (לשם).

>> לפני שהיינו כאן: 11 הרגעים הכי גדולים של הערוץ הראשון
>> המלצת הצפייה של המדינה: 15 הסדרות הכי טובות בתולדות כאן 11

מקום 10 // טובטוב הגמד

זה סיפור מדהים על סדרה ספרדית, שמבוססת על ספר הולנדי, והגיעה איכשהו לישראל. ב-1986 היא שודרה לראשונה עם הפתיח (שנשאר מהלחן המקורי שכתב חאבייר לוסדה קלבו) שקיבל מילים חדשות (שפרירה זכאי הבלתי נגמרת), ועל הביצוע הופקד אריה מוסקונה ז"ל. מוסקונה תמיד היה מבצע מצוין, וזה בהחלט שיר זכור היטב – הוא מקום 10, כנראה, בגלל הספוילר המטורף שמוסקונה דופק בסוף השיר. פתיח שאחריו לא שווה לראות את הסדרה. פתיח שהוא לא כזה טוב טוב (סליחה על משחק המילים הזה. אני אצא, רק תמשיכו לקרוא).

מקום 9 // היי בינבה

חוזרים ליפן, המדינה שבלעדיה לא היה לנו שום דבר לראות כילד בטלוויזיה – חוץ מאת חיים יבין. "היי בונבו" היתה סדרה יפנית שנוצרה גם היא בשנות השמונים, על מכונית צהובה שנולדה מתוך ביצה במשחטת רכב (נשבע לכם). הפתיח היפני המקורי היה הרבה פחות איקוני, אבל בארץ הוא הפך לקלאסיקה. תמר אורן תרגמה, ומי שהופקדה על הביצוע היא זמרת אלמונית יחסית בשם עליזה אברג'יל. פתיח נפלא וקסום, שגם הכניס את הביטוי "בינבה" לשפה שלנו – כצעצוע לילדים וכדרך לתאר מכוניות מאזדה ישנות. ואף מילה על זעם הרשע, הנבל הראשון של ילדותנו, שלימד אותנו לפחד מרשעים (ומשפמים).

מקום 8 // אלף ואחת אמריקות

שיר פחות מוכר, אבל פייבוריט אישי שלי ואני קובע. "אלף ואחת אמריקות" היא סדרת אנימציה ספרדית שנכתבה ב-1991 לציון 500 שנה למסעות גילוי אמריקה של כריסטופר קולומבוס. לארץ היא הגיעה שנה אחרי (אגב, בדיוק 500 שנה אחרי המסעות ב-1492), כשהיא מלווה את העמים השונים שהתיישבו באמריקה. שפרירה זכאי גם כאן על המילים, הלחן של תיאו קרדלדה – ועל הביצוע הופקדו יסמין גמליאל (כוכבת להקת "מנגו" האגדית) ושלישיית "אף אוזן גרון" (שמוכרת מ"ליל חניה"). יופי של דבר.

מקום 7 // בארץ הקטקטים

עוד סדרה יפנית שמתמקדת בגמדים שגרים ביער – מה נסגר – אבל על האייקוניות אין ויכוח. סיפורם של יצורים ננסיים ושוחרי טבע שחיים בכפר קטן, וחווים לא מעט הרפתקאות. בעוד הסדרה קצת נשכחה, שיר הפתיחה שלה הפך לנצחי. הפעם זו דוגמא לשיר שנשמר בגרסה המקורית (מילים: קוגו הוטומי, לחן: טקאו וואטאנאבה), אבל הגיע לידיים של מבצעת ושחקנית אדירה – מיקי קם. קם עוד תופיע ברשימה בהמשך, אבל במקרה דנן היא נתנה ביצוע אדיר לשיר אגדי, שסייע לנו לברוח בהצלחה לעולמם של טיפטיפ וטיפטיפון.

מקום 6 // עמיקו וחבריו

ממשיכים עם מיקי קם, והפעם עם סדרה שהגיעה ממקסיקו. "Amigo And Friends", סדרה בת 52 פרקים שנוצרה בתחילת שנות השמונים, התאקלמה בארץ והפכה ל"עמיקו". גם שיר הפתיחה נשאר בשלמותו (ממש אותו לחן), למילים חדשות שמבצעת קם ששינתה את קולה. סיפורו של האיש שלא רצה להיות כוכב קולנוע, רק חבר ולא יותר. וזו האמת לאמיתה, חברים.

מקום 5 // רכבת ההפתעות

מתחילים לעלות ברמה. בניגוד לסדרות מיובאות שראינו כאן, "רכבת ההפתעות" היא תוצר ישראלי שאסף לתוכו סדרות מצוירות קצרות מכל העולם. בהתחלה הלכו שם על פתיח אינסטרומנטלי, אבל אז החליטו לשנות והלכו בגדול. מה זה בגדול? הפזמונאית לאה נאור על המילים, עוזי חיטמן ז"ל (!) על הלחן – ועל הביצוע הופקד האחד והיחיד, אלי גורנשטיין. ביצוע שמח דרמטי כמיטב המסורת, עם פזמון מדבק ותחושת כיף אדירה שמילאה לך את הלב. יחד עם רצון עז לעלות על הרכבת הזאת תכף ומיד, שלא לומר צ'יקיצ'יקצ'אק.

מקום 4 // הקוסם מארץ עוץ

לספר הילדים שכתב ליימן פרנץ באום לפני 126 שנה (!!) נעשו לא מעט עיבודים – המוכר ביותר שהם היה הסרט שיצא ב-1939 בכיכובה של ג'ודי גרלנד. אבל בהמשך, בין היתר, הוא גם הפך לסדרת ילדים יפנית שהתגלגלה לישראל (ולימים, אפילו הפכה למחזמר אגדי עם מיכל ינאי). הפתיח היפני נשאר הפעם בשלמותו, אבל על הביצוע הופקדה כוכבת אמיתית – אילנית. באנגר לא קטן, וגם הזמרת המדהימה הזו עוד תחזור אלינו בהמשך.

מקום 3 // הלב

כן, פרובוקציה, אני יודע. מבין כל השירים שבמצעד הזה, זהו כנראה הפתיח הזכור ביותר, שהפך לשגור במיוחד (אפילו לשיר במגרשי הכדורגל), והפך את הסדרה ללהיט הקיץ הגדול של האייטיז והניינטיז. סיפור שמתחיל מהספר של אדמונדו דה אמיצ'יס והגיע עד יפן שעשתה ממנו סדרת אנימה, שבאופן אירוני, בעיקר שברה לנו את הלב. לא ברור מה גרם למישהו לחשוב שזו סדרה ראויה לילדים (אז מה אם זה מצויר? גם רן וסטימפי זה מצ.. אוקיי) – אבל גלשנו. הפתיח היפני גם כאן נשאר בשלמותו ותורגם ע"י לאה נאור המעולה (עוד שם שחוזר כאן), וגם כאן האלופה החוזרת היא אילנית – בביצוע שקשה לסרב לו. ועם זאת, נתעקש, יש טובים יותר.

מקום 2 // רחוב סומסום

יצאנו קצת מעולם המצוירים, לטובת פתיח בלתי נשכח. לפחות ברמה המוזיקלית, ילידי שנות השבעים והשמונים פונקו חבל על הזמן. זו היתה התקופה שבה מיטב היוצרים העבריים עשו גם אלבומי ילדים – מאריק איינשטיין, דרך חוה אלברשטיין ומתי כספי, ועד הכבש השישה עשר. דוגמא מזוקקת לכך יכולנו לקבל מהפתיח הנפלא של סדרת הילדים המצליחה בעולם, שקפצה באייטיז לביקור בישראל. קבלו את הדרים טים: עלי מוהר על המילים, יוני רכטר על הלחן (הגרובי!) וגידי פאקינג גוב מבצע (יחד עם מזי כהן ודפנה ארמוני!). אושר גדול. סום ובשום וקסום ונפלא.

מקום ראשון // נילס הולגרסון

כי בסוף, קשה להתווכח עם הלב (למרות ש"הלב" רק במקום השלישי). לא ברור מה בלבנט משך אותנו לסיפור הכל כך סקנדינבי הזה: ילד שהפך לגמד ועף על אווז ברחבי שוודיה הפך לגיבור הילדות שלנו. אבל כנראה שזה היה הפתיח – שמגיע גם כאן בשלמותו מיפן, אבל זכה גם כאן לתרגום מוצלח של לאה נאור – ומעל הכל, לביצוע המרטיט של אחד מגדולי המבצעים שלנו, יגאל בשן ז"ל. שיר שאי אפשר לסרב להזדמנות לשיר אותו בשמחה (גם אם לא מכירים את כל המילים) ועשה לך חשק לעוף בעצמך על אווז בר – גם אם הנוף שלך הוא בניינים מבטון, על כביש פקוק, בחום של ישראל. בוא נעוף, קיבינימט.

• המסך
• כאן חינוכית
• החינוכית
• תאגיד השידור הציבורי
• עם הילדים

כבר ביום שבת הארור ההוא, הבינה המלהקת אמירה בוזגלו שזה לא הולך להיות עוד מבצע קצר ושגרתי, ושכנראה שנצטרך להיערך לזמן ממושך בבית. ובכן, למודי בית אנחנו, וכבר בתקופת הקורונה למדה בוזגלו שלילדים שיושבים המון זמן בבית זקוקים לסדר יום ומשהו להיאחז בו.

לכן בוזגלו, אחת מהנשים המקושרות בתעשיית הבידור הישראלי, החליטה לחבור למטה ההייטקיסטים (כלומר, ממחאת ההייטקיסטים) שבנו יחד את מערך "הממ״דיון", הכולל שידור חי של רצועת שידור בידורית – יחסית – שמועברות בזום על ידי מיטב אמני ושחקני ארצנו, לטובת הילדים התקועים בבית. בחינם כמובן.

אז איך הכל התחיל?
״בהתחלה שאלתי באגביות בסטורי 'מי ירצה לשדר מהבית לילדים?' והגיעו מיד אלפי פניות מכוכבי ארצנו. ישר הבנתי שאמנם יש לי רשת קשרים רחבה, אבל לא ידע טכנולוגי – אז חברתי למטה ההייטקיסטים שהתגייסו מיד למשימה, ובנו פלטפורמת זום מפותחת שיכולה לשדר לאלפי מסכים במקביל ובשידור חי, ואפילו פועלים להרחיב את היריעה נוכח הביקוש. אני מכירה מלא שחקנים ובקשר עם המון אמנים, אבל בלי מטה ההייטקיסטים לא הייתי יכולה להרים את הדבר הזה״.

איך זה עובד?
"כל יום אני מפרסמת את הלו״ז להיום, וקישור לזום. אפשר להתחבר לזום דרך המחשב בכל הארץ ולהצטרף לשידורים".

איך הגיעו המתנדבים?
״מלא אמנים ושחקנים הגיבו לי לסטורי וכתבו לי שהם עולים עכשיו מהמסך בבית שלהם. בעקבות הפניות, מהר מאוד בניתי רצועות של שחקנים/אמנים, וגם חלק הגיעו כחלק מקאסט של תכנית – למשל "צפוף" או "קופה ראשית". כולם הצטרפו בהתנדבות מלאה, במטרה להמתיק את הגלולה ולהנעים את זמנם של היושבים בבית".

מי הקהל שמגיע לצפות?
"יש ילדים ומשפחות מכל מקום ובכל הגילאים – החל ממפוני הדרום, דרך מי שיושב בממ״ד בגוש דן ועד תושבי מטולה – כולם מוזמנים לצפייה. בכל יום מתפרסם לוח השידורים, כל אמן/שחקן/זמר עולה לשידור מביתו, וישנן רצועות שידור שונות לפי גילאים שכבר הגיעו לאלפי ילדים. אחת לגיל הרך, השנייה לגיל ביניים והשלישית לכל המשפחה. מלא הורים שולחים יושבים לראות עם הילדים את השידורים, ומודים על הזמן המשותף והמסגרת שהשידור מעניק".

מה התוכן שאתם משדרים?
״במסגרת השידורים האמנים מתייחסים למצב כמובן, שרים שירים מעודדים, מציגים קטעים משעשעים ועונים על שאלות שהילדים שולחים מרחבי הארץ בהתייחס למצב. בשבוע שעבר למשל, התארחו כוכבי קופה ראשית לסשן מצחיק במיוחד, רן דנקר שר שירים וענה לשאלות, מיכל ינאי הופיעה יחד עם בתה אלכס, יהודה לוי התארח – וגם כוכבי ארץ נהדרת צפויים להתארח לשידור מלא חיקויים משעשעים במיוחד״.

איך האמנים עצמם מגיבים?
"הם מלאים בהודיה על ההזדמנות לשמח את הילדים ולעזור במה שאפשר. אני כל הזמן מדגישה בפניהם את הזכות שיש להם במקצוע הזה, הם רואים כמה העבודה שלהם משמעותית וכמה בני האדם זקוקים לאמנות, הומור ויצירה בשעות הקשות".

השידורים היומיים שבוזגלו הרימה מאפס עדיין נמשכים, וכעת המלהקת מחפשתגם פסיכולוגית חינוכית שתתארח באחת הרצועות, במטרה לתת מענה רגשי ולענות על שאלות הילדים.

לכניסה לשידור פתוח לכולם דרך זום
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "הממ"דיון" לצורך התעדכנות בלו"ז ולינקים לפעילויות

• עם הילדים
• המסך
• תל אביב נרתמת
• החינוכית

"בלואי"

אחד מלהיטי הגיל הרך הבולטים של השנים האחרונות היא סדרה אוסטרלית צנועה וחמודה על משפחת כלבים. היא אמנם מיועדת בראש ובראשונה לקהל צעיר מאוד, אבל על הדרך היא כבשה גם את ליבם של הורים שמאסו ב"סמי הכבאי" ו"מפרץ ההרפתקאות". הפרקים קצרצרים (8 דקות לחתיכה) והעלילה מינימלית – בלואי משחקת עם חברים ועם אחותה והוריה, כולם כלבים מואנשים וצבעוניים.

"בלואי" ממכרת במיוחד מכמה סיבות. קודם כל, היא מקסימה ויזואלית, עם שפת גוף והבעות מדויקות, רקעים מפורטים וצבעוניות שמחה אבל לא עמוסה מדי. חוץ מזה, הסדרה מחויבת לנקודת המבט הילדית. "הדרמה" מגיעה לרוב משחקים שיוצאים משליטה וכולם מדברים ומתנהגים כמו הורים וילדים אמיתיים והתחושה היא שאנחנו צופים באחר צהריים נחמד של משפחה רגילה (כאילו, של כלבים). הילדות מנסות להתחכם ולעבוד על ההורים הם תמיד נראים קצת מותשים, אבל בסוף הם זורמים בכיף עם כל משחק או בדיחה.
דיסני פלוס או ערוץ דיסני ג'וניור (HOT/יס/סלקום TV)

"ביימקס!"

הסרט "שישה גיבורים" של דיסני הכניס לחיינו את ביימקס, רובוט-רופא בעל עיצוב חביק וחמוד. לאחרונה הוא קיבל סדרה משלו בדיסני פלוס שלקרוא לה מתוקה יהיה אנדרסטייטמנט – מדובר במקבילה הטלוויזיונית לכוס שוקו עם עוגייה חמה מהתנור בצד. העלילה פשוטה: בכל פרק ביימקס עוזר לאדם אחר להתמודד עם מצב רפואי כלשהו, תהיה זו קשישה עם גב תפוס, מוכר בפוד טראק שמפתח אלרגיה לדגים או נערה שקיבלה לראשונה וסת.

הקסם של ביימקס, בסדרה וגם בסרט המקורי, הוא השילוב בין המקצועיות, האמפתיה והיותו בלון גדול ומגושם. יש לו הרבה כוונות טובות אבל גם הרבה מאפיינים "רובוטיים" שמונעים ממנו להבין איך אנשים מתנהגים ולמה המטופלים שלו לא תמיד זורמים עם העצות שהוא נותן. חוץ מזה, הוא נוטה להפיל דברים ולעשות נזק בטעות, מאפיין שילדים נוטים לאהוב מאוד. הסדרה מנצלת למופת את כל הנ"ל ומוסיפה אנימציה יפה ואווירה מחממת לב, מהסוג שגורם לצופה לרצות לקפוץ פנימה ולהצטרף לחיים בעיר המקסימה והדימיונית.
דיסני פלוס

קאפהאד

הסדרה המצוירת על פי המשחק הקשה במפתיע היא חלק ממסורת ארוכת שנים של סדרות ילדים דפוקות. כאלה שלא חוששות לגעת גם במה שאפל, מכוער ומטריד, אבל מכוונת בסופו של דבר לקהל יעד של ילדים. דוגמת הקיצון היא כמובן "רן וסטימפי", אבל אפשר לספור גם את "מפלצות אמיתיות", "טום וג'רי", "זים הפולש", "אמיץ הכלב הפחדן" ואפילו "בובספוג".

קאפהד ומאגמן הם שני אחים חמודים עם ספלים בתור ראשים, שגרים עם סבא-קנקן זקן. קאפהד פזיז וחצוף, מאגמן אחראי ולחוץ ממנו, וביחד הם מסתבכים בצרות מטופשות ומופרעות. נגיד, מפסידים את נשמתו של קאפהד לשטן במשחק קרנבל (שזו גם העלילה של המשחק הראשון), או מתגנבים למועדון מפוקפק על סירה וגורמים לה לטבוע. תוכן לזאטוטים זה כנראה לא, אבל אם יש לכם מתבגר או טרום מתבגר שכבר טורק דלתות ועונה בסרקסטיות, כנראה שהוא יהנה.
נטפליקס

האחיין שלי בנץ

הקומדיה הזו היא הברקה ממכרת מבית החינוכית, שמתאימה גם לצופים בוגרים שאין ילדים בסביבתם. יוני, מורה אידיאליסט בבית ספר תיכון, חותם על עסקה עם השטן – הוא יעביר את הבן שלו, בנציפר (אורי ורד), את הבגרויות, והשטן בתמורה יסדר לו ג'וב בתור מנהל. בנציפר לא כל כך מתעניין בלימודים ומנצל את כוחות הקסם שלו כדי לתחמן, לרמות, לקצר דרכים ולעשות בלאגנים. חברתו נטע (נועה כהן) משמשת בתור המצפון שלו ומלמדת אותו להתנהג כמו נער אנושי, ויש גם חברה גותית, בריונית עשירה עם אובססיה לאינסטגרם וילד אירופאי שנתקע בארץ בנסיבות מסתוריות.

אם כל זה עוד לא נשמע לכם כמו משהו שמצדיק את הזמן שלכם, קבלו טעימה מהקאסט – מאור כהן בתור השטן, דניאל קורן בתור יוני המורה, אושרית סרוסי וגיתית פישר בתור סגנית מנהלת ומנהלת בית הספר, אבי גרייניק בתור שרת כמעט אילם. מה וגם יש הופעת אורח של תומר שרון בתפקיד המן.
כאן חינוכית

בית הינשוף

אם השם של הסדרה הזו מוכר לכם אבל אין לכם מושג מאיפה, אולי נתקלתם בשיט-סטורם שהתעורר סביבה כסדרה לילדים – ועוד של דיסני! – עם דמויות להטב"ק. ואכן, בסדרה יש ייצוג קווירי נרחב ומשמח, אבל זה בהחלט לא הדבר היחיד בה שיוצא דופן. "בית הינשוף" היא קומדיית פנטזיה ואימה עם סגנון ויזואלי ששואב השראה, בין היתר, מאמנים כמו הירונימוס בוש.

הגיבורה לוז היא ווירדו שמלחיצה את כולם בבית ספר עם סיפורים אפיים ודמויות מפחידות. בדרך למחנה קיץ שאמורה להפוך אותה לנורמלית יותר היא מגיעה בטעות לעולם קסום אבל גם מאיים, וגם שם היא מתחברת מיד לאאוטסיידרים – ובעיקר למכשפה החצופה אדה ולשדון החמוד שלה קינג. היא מתחילה ללמוד כישוף ומתמודדת עם העולם המוזר והמלחיץ שאליו הגיעה. שתי עונות כבר שודרו והשלישית, שתכלול 3 ספיישלים לסיכום הסדרה, כבר בדרך. מומלץ לילדים וילדות אוהבי פנטזיה ולמבוגרים שגדלו על The Craft.
דיסני פלוס, ערוץ דיסני (HOT/יס/סלקום TV)

עיר הרוחות

רוצים לגדל ילדים עם אדג'? צפו איתם בסדרה הנהדרת הזו ותקוו לטוב. City of Ghosts, שמשלבת אנימציה עם צילומים אמיתיים, מלווה חבורת ילדים סקרנים שחוקרים תופעות על-טבעיות ברחבי לוס אנג'לס. זה לא מקאברי כמו שזה נשמע – מדובר על רוחות ידידותיות וחמודות שלא רוצות להזיק לאיש. הרוחות הן רק תירוץ לספר סיפורים מעניינים, שמבוססים על ראיונות אמיתיים עם אנשים חיים לגמרי, בעיקר מתרבויות שוליים. יש פה סקייטרים, פאנקיסטים, אנשי תיאטרון ואמנות ואפילו פרק יפה על ההיסטוריה הילידית של האזור.

הסדרה זכתה בשלל פרסים ושבחים והיא מתפוצצת ממקוריות, יופי וקסם. היוצרת אליזבת איטו אמרה שהסדרה היא "לא לגיל מסוים אלא לסוג מסוים של אנשים", כלומר, ילדים רגישים ומהורהרים עם סבלנות לתוכן איטי ושקט יחסית (שגם מדברים אנגלית). כרגע יש רק 6 פרקים, אבל טכנית הסדרה לא בוטלה רשמית – איכשהו, למרות שלל שבחים ופרסים נטפליקס לא מיהרו לחדש אותה ועשו ליוצרת, סליחה על זה, גוסטינג.
נטפליקס

הילדה

עיבוד מרהיב ביופיו לרומן גרפי של לוק פירסון, שבעצמו שואב השראה מפולקלור סקנדינבי. הסדרה המתהדרת באנימציית דו מימד מסוגננת, בפסקול מאת גריימס ובשלל יצורים פנטסטיים מגניבים למראה, והיא לגמרי שווה צפייה גם למי שאין לו אפילו רבע ילד.

הילדה (בלה רמזי, יענו ליאנה מורמונט מ"משחקי הכס") גרה באמצע שום מקום עם אמא שלה ועם צבי-שועל בשם טוויג. אמנם יש יצור עשוי מעץ שנכנס לה חופשי הביתה, ענק שצץ כל לילה בחצר וממלכה ענקית ועוינת של אלפים קטנטנים בחצר, אבל למי אכפת, החיים יפים. עד שיום אחד אמה של הילדה מחליטה סופית לעבור לעיר והיא נאלצת ללכת לבית ספר, לפגוש ילדים אחרים ועוד דברים מבאסים כאלה. המעבר לעיר לא מרגיע אותה, ויחד עם ידידה האלף הקטנטן אלפור ושני חברים חדשים היא ממשיכה לצאת להרפתקאות ולהילחם למען יצורים קסומים.
נטפליקס

נסיך הדרקון

כולם חיו בשקט ובהרמוניה בעולם הפנטסטי בו אלמנטים מהטבע הופכים לכוחות קסם, עד שמישהו תאב כוח הוביל למלחמה עקובה מדם ולאיבה מתמשכת בין בני ממלכות שונות. אם זה נשמע לכם כמו "אווטאר: הכשף האוויר האחרון" זה לא בטעות – היוצר של הסדרה הזו, שאוטוטו חוזרת לעונה רביעית, היה גם הכותב הראשי ביצירת המופת הנ"ל. גם כאן העלילה הסבוכה מכילה המון דברים מורכבים וקשים, אבל נשארת מספיק כיפית וסוחפת בשביל שכל המשפחה תידבק למסך.

יש כאן כל מה שאפשר לרצות מסדרת פנטזיה אפית – תככים! מאבקים פוליטיים! אלפים שנראים כמו משפחת טארגריאן! דרקונים יפים! דמויות עגולות ועמוקות! אנימציה ממש טובה! וכמובן, משחק לוח בהשראת הסדרה שייקח לכם רבע שעה רק להבין את החוקים שלו!
נטפליקס

הגרינים בעיר הגדולה

משפחת גרין נאלצת לעזוב את החווה שלה ולעבור לגור בעיר עם סבתא. החיים בעיר המלחיצה והרועשת לא קלה למשפחה שרגילה לחיי הכפר השקטים, וגם תושבי העיר לא בדיוק ממהרים לקבל את הווירדוז האלה לשורותיהם. בעיקרון אנחנו כבר מכירים את הנוהל, אבל הקומדיה המצוירת הזו ומקצינה את כל קלישאות עכבר העיר-עכבר הכפר עד לטירוף מוחלט, כולל מלא קריצות למבוגרים (פרק פארודיה על "מראה שחורה", מישהו?).

יש הרבה דברים להגיד לזכותה של הקומדיה הזו. נגיד, זה שהיא מטורללת בקטע טוב, מאוד מצחיקה ומצוירת מגניב, אבל מה שהכריע סופית לטובתה היה דווקא הדיבוב בעברית. איכשהו קולות מצחיקים בעברית תקנית נשמעים יותר טוב ממבטא ההיליבילי-דרומי הגנרי של המקור.
דיסני פלוס, ערוץ דיסני (HOT/יס/סלקום TV)

Wolfboy and the Everything Factory

הסדרה הזו נפלה לחלוטין מתחת לרדאר כשעלתה בספטמבר האחרון, אבל שווה לתת לה צ'אנס ולו רק בזכות האסתטיקה המרהיבה שלה. היא נראית כמו ספר ילדים שהתעורר לחיים, עם רקעים מדהימים ודמויות מתוקות שבא לחבק.

הסיפור פשוט שלא נאמר סטנדרטי – ילד תמים עם דימיון מפותח נמלט מבריונים ומגיע לעולם אחר, שבו יצורים קסומים יוצרים את כל מה שיש בעולם – עננים, אלמנטים מהטבע, זיכרונות וכו'. בעולם החדש הזה הילד מגלה שלהיות מוזר זה בעצם דבר נהדר, כי המוזרים והחולמים הם אלה שמשנים את העולם. הייחוד מגיע, כאמור, מהפן הוויזואלי המדהים, אבל גם מאיפיון הדמות המקסים של וולפבוי – הצגה נדירה יחסית של ילד שכוחו מגיע דווקא מהעדינות, הקבלה והאהבה שהוא מעניק לאחרים.
אפל TV

• המסך
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 906 // הילדים של קיץ 2022
• סדרות מומלצות
• אנימציה
• נטפליקס
• דיסני+
• החינוכית

• Facebook
• Twitter
• Email

16 שנה אחרי שירדה מהאוויר אחת מתוכניות הילדים הפופולריות ביותר בישראל – היא חוזרת ובכוחות מחודשים. הבוקר (שלישי) הודיעו כאן חינוכית כי יחזירו לחיים את "פרפר נחמד", וכי הפקת עונה חדשה לגמרי נמצאת בשלבים ראשוניים מאוד. כרגע עוד לא ידוע מי יהיו המנחים, אך ייתכן שהמדובבים המקוריים יחזרו לתפקידם.

בימים אלה נכתב הקול הקורא שייצא בשבועיים הקרובים לחברות הפקה, שייצטרכו להציע לכאן חינוכית תוכן, עיצוב וכדומה. "המטרה היא לשמור על אותם ערכים של התוכנית המקורית – הכלה, קבלת האחר, סובלנות", אומרת הדוברת גלי אבני אורנשטיין. לצד זאת, יהיו אדפטציות לרוח התקופה. "התכנים ידברו לילדים של היום ויונגשו בשפה עדכנית, דרך תחומי העניין של היום שכמובן שונים מאוד ממה שהעסיק את ילדי שנות ה-80".

אבל רגע, איך זה קרה בכלל? אורנשטיין מספרת כי הקמפיין להחזרת הבובות האבודות של החינוכית הציף מחדש את הזיכרון הקולקטיבי של התוכניות שלה. "זה עורר נוסטלגיה שהפתיעה אפילו אותנו. קיבלנו המון פניות וזכינו לשיתוף פעולה רחב מהציבור, ופתאום היה ביקוש היסטרי. עשינו סקר שבדק מהי תוכנית הילדים האהובה ביותר בטלוויזיה בכל הזמנים, וגילינו ש'פרפר נחמד' מובילה בפער משמעותי. לכן החלטנו להחזיר אותה לעונה חדשה".

אז איפה אוזה, שבי, בץ, נולי ופינגי?
"הבובות המקוריות נעלמו ולא הושבו, למרות הקמפיין המוצלח שלנו. אנחנו נוציא אותן ליצירה מחדש והן ייראו בדיוק אותו הדבר".

• המסך
• כאן
• החינוכית
• עם הילדים