כבר ביום שבת הארור ההוא, הבינה המלהקת אמירה בוזגלו שזה לא הולך להיות עוד מבצע קצר ושגרתי, ושכנראה שנצטרך להיערך לזמן ממושך בבית. ובכן, למודי בית אנחנו, וכבר בתקופת הקורונה למדה בוזגלו שלילדים שיושבים המון זמן בבית זקוקים לסדר יום ומשהו להיאחז בו.

לכן בוזגלו, אחת מהנשים המקושרות בתעשיית הבידור הישראלי, החליטה לחבור למטה ההייטקיסטים (כלומר, ממחאת ההייטקיסטים) שבנו יחד את מערך "הממ״דיון", הכולל שידור חי של רצועת שידור בידורית – יחסית – שמועברות בזום על ידי מיטב אמני ושחקני ארצנו, לטובת הילדים התקועים בבית. בחינם כמובן.

אז איך הכל התחיל?
״בהתחלה שאלתי באגביות בסטורי 'מי ירצה לשדר מהבית לילדים?' והגיעו מיד אלפי פניות מכוכבי ארצנו. ישר הבנתי שאמנם יש לי רשת קשרים רחבה, אבל לא ידע טכנולוגי – אז חברתי למטה ההייטקיסטים שהתגייסו מיד למשימה, ובנו פלטפורמת זום מפותחת שיכולה לשדר לאלפי מסכים במקביל ובשידור חי, ואפילו פועלים להרחיב את היריעה נוכח הביקוש. אני מכירה מלא שחקנים ובקשר עם המון אמנים, אבל בלי מטה ההייטקיסטים לא הייתי יכולה להרים את הדבר הזה״.

איך זה עובד?
"כל יום אני מפרסמת את הלו״ז להיום, וקישור לזום. אפשר להתחבר לזום דרך המחשב בכל הארץ ולהצטרף לשידורים".

איך הגיעו המתנדבים?
״מלא אמנים ושחקנים הגיבו לי לסטורי וכתבו לי שהם עולים עכשיו מהמסך בבית שלהם. בעקבות הפניות, מהר מאוד בניתי רצועות של שחקנים/אמנים, וגם חלק הגיעו כחלק מקאסט של תכנית – למשל "צפוף" או "קופה ראשית". כולם הצטרפו בהתנדבות מלאה, במטרה להמתיק את הגלולה ולהנעים את זמנם של היושבים בבית".

מי הקהל שמגיע לצפות?
"יש ילדים ומשפחות מכל מקום ובכל הגילאים – החל ממפוני הדרום, דרך מי שיושב בממ״ד בגוש דן ועד תושבי מטולה – כולם מוזמנים לצפייה. בכל יום מתפרסם לוח השידורים, כל אמן/שחקן/זמר עולה לשידור מביתו, וישנן רצועות שידור שונות לפי גילאים שכבר הגיעו לאלפי ילדים. אחת לגיל הרך, השנייה לגיל ביניים והשלישית לכל המשפחה. מלא הורים שולחים יושבים לראות עם הילדים את השידורים, ומודים על הזמן המשותף והמסגרת שהשידור מעניק".

מה התוכן שאתם משדרים?
״במסגרת השידורים האמנים מתייחסים למצב כמובן, שרים שירים מעודדים, מציגים קטעים משעשעים ועונים על שאלות שהילדים שולחים מרחבי הארץ בהתייחס למצב. בשבוע שעבר למשל, התארחו כוכבי קופה ראשית לסשן מצחיק במיוחד, רן דנקר שר שירים וענה לשאלות, מיכל ינאי הופיעה יחד עם בתה אלכס, יהודה לוי התארח – וגם כוכבי ארץ נהדרת צפויים להתארח לשידור מלא חיקויים משעשעים במיוחד״.

איך האמנים עצמם מגיבים?
"הם מלאים בהודיה על ההזדמנות לשמח את הילדים ולעזור במה שאפשר. אני כל הזמן מדגישה בפניהם את הזכות שיש להם במקצוע הזה, הם רואים כמה העבודה שלהם משמעותית וכמה בני האדם זקוקים לאמנות, הומור ויצירה בשעות הקשות".

השידורים היומיים שבוזגלו הרימה מאפס עדיין נמשכים, וכעת המלהקת מחפשתגם פסיכולוגית חינוכית שתתארח באחת הרצועות, במטרה לתת מענה רגשי ולענות על שאלות הילדים.

לכניסה לשידור פתוח לכולם דרך זום
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "הממ"דיון" לצורך התעדכנות בלו"ז ולינקים לפעילויות

• עם הילדים
• המסך
• תל אביב נרתמת
• החינוכית

"בלואי"

אחד מלהיטי הגיל הרך הבולטים של השנים האחרונות היא סדרה אוסטרלית צנועה וחמודה על משפחת כלבים. היא אמנם מיועדת בראש ובראשונה לקהל צעיר מאוד, אבל על הדרך היא כבשה גם את ליבם של הורים שמאסו ב"סמי הכבאי" ו"מפרץ ההרפתקאות". הפרקים קצרצרים (8 דקות לחתיכה) והעלילה מינימלית – בלואי משחקת עם חברים ועם אחותה והוריה, כולם כלבים מואנשים וצבעוניים.

"בלואי" ממכרת במיוחד מכמה סיבות. קודם כל, היא מקסימה ויזואלית, עם שפת גוף והבעות מדויקות, רקעים מפורטים וצבעוניות שמחה אבל לא עמוסה מדי. חוץ מזה, הסדרה מחויבת לנקודת המבט הילדית. "הדרמה" מגיעה לרוב משחקים שיוצאים משליטה וכולם מדברים ומתנהגים כמו הורים וילדים אמיתיים והתחושה היא שאנחנו צופים באחר צהריים נחמד של משפחה רגילה (כאילו, של כלבים). הילדות מנסות להתחכם ולעבוד על ההורים הם תמיד נראים קצת מותשים, אבל בסוף הם זורמים בכיף עם כל משחק או בדיחה.
דיסני פלוס או ערוץ דיסני ג'וניור (HOT/יס/סלקום TV)

"ביימקס!"

הסרט "שישה גיבורים" של דיסני הכניס לחיינו את ביימקס, רובוט-רופא בעל עיצוב חביק וחמוד. לאחרונה הוא קיבל סדרה משלו בדיסני פלוס שלקרוא לה מתוקה יהיה אנדרסטייטמנט – מדובר במקבילה הטלוויזיונית לכוס שוקו עם עוגייה חמה מהתנור בצד. העלילה פשוטה: בכל פרק ביימקס עוזר לאדם אחר להתמודד עם מצב רפואי כלשהו, תהיה זו קשישה עם גב תפוס, מוכר בפוד טראק שמפתח אלרגיה לדגים או נערה שקיבלה לראשונה וסת.

הקסם של ביימקס, בסדרה וגם בסרט המקורי, הוא השילוב בין המקצועיות, האמפתיה והיותו בלון גדול ומגושם. יש לו הרבה כוונות טובות אבל גם הרבה מאפיינים "רובוטיים" שמונעים ממנו להבין איך אנשים מתנהגים ולמה המטופלים שלו לא תמיד זורמים עם העצות שהוא נותן. חוץ מזה, הוא נוטה להפיל דברים ולעשות נזק בטעות, מאפיין שילדים נוטים לאהוב מאוד. הסדרה מנצלת למופת את כל הנ"ל ומוסיפה אנימציה יפה ואווירה מחממת לב, מהסוג שגורם לצופה לרצות לקפוץ פנימה ולהצטרף לחיים בעיר המקסימה והדימיונית.
דיסני פלוס

קאפהאד

הסדרה המצוירת על פי המשחק הקשה במפתיע היא חלק ממסורת ארוכת שנים של סדרות ילדים דפוקות. כאלה שלא חוששות לגעת גם במה שאפל, מכוער ומטריד, אבל מכוונת בסופו של דבר לקהל יעד של ילדים. דוגמת הקיצון היא כמובן "רן וסטימפי", אבל אפשר לספור גם את "מפלצות אמיתיות", "טום וג'רי", "זים הפולש", "אמיץ הכלב הפחדן" ואפילו "בובספוג".

קאפהד ומאגמן הם שני אחים חמודים עם ספלים בתור ראשים, שגרים עם סבא-קנקן זקן. קאפהד פזיז וחצוף, מאגמן אחראי ולחוץ ממנו, וביחד הם מסתבכים בצרות מטופשות ומופרעות. נגיד, מפסידים את נשמתו של קאפהד לשטן במשחק קרנבל (שזו גם העלילה של המשחק הראשון), או מתגנבים למועדון מפוקפק על סירה וגורמים לה לטבוע. תוכן לזאטוטים זה כנראה לא, אבל אם יש לכם מתבגר או טרום מתבגר שכבר טורק דלתות ועונה בסרקסטיות, כנראה שהוא יהנה.
נטפליקס

האחיין שלי בנץ

הקומדיה הזו היא הברקה ממכרת מבית החינוכית, שמתאימה גם לצופים בוגרים שאין ילדים בסביבתם. יוני, מורה אידיאליסט בבית ספר תיכון, חותם על עסקה עם השטן – הוא יעביר את הבן שלו, בנציפר (אורי ורד), את הבגרויות, והשטן בתמורה יסדר לו ג'וב בתור מנהל. בנציפר לא כל כך מתעניין בלימודים ומנצל את כוחות הקסם שלו כדי לתחמן, לרמות, לקצר דרכים ולעשות בלאגנים. חברתו נטע (נועה כהן) משמשת בתור המצפון שלו ומלמדת אותו להתנהג כמו נער אנושי, ויש גם חברה גותית, בריונית עשירה עם אובססיה לאינסטגרם וילד אירופאי שנתקע בארץ בנסיבות מסתוריות.

אם כל זה עוד לא נשמע לכם כמו משהו שמצדיק את הזמן שלכם, קבלו טעימה מהקאסט – מאור כהן בתור השטן, דניאל קורן בתור יוני המורה, אושרית סרוסי וגיתית פישר בתור סגנית מנהלת ומנהלת בית הספר, אבי גרייניק בתור שרת כמעט אילם. מה וגם יש הופעת אורח של תומר שרון בתפקיד המן.
כאן חינוכית

בית הינשוף

אם השם של הסדרה הזו מוכר לכם אבל אין לכם מושג מאיפה, אולי נתקלתם בשיט-סטורם שהתעורר סביבה כסדרה לילדים – ועוד של דיסני! – עם דמויות להטב"ק. ואכן, בסדרה יש ייצוג קווירי נרחב ומשמח, אבל זה בהחלט לא הדבר היחיד בה שיוצא דופן. "בית הינשוף" היא קומדיית פנטזיה ואימה עם סגנון ויזואלי ששואב השראה, בין היתר, מאמנים כמו הירונימוס בוש.

הגיבורה לוז היא ווירדו שמלחיצה את כולם בבית ספר עם סיפורים אפיים ודמויות מפחידות. בדרך למחנה קיץ שאמורה להפוך אותה לנורמלית יותר היא מגיעה בטעות לעולם קסום אבל גם מאיים, וגם שם היא מתחברת מיד לאאוטסיידרים – ובעיקר למכשפה החצופה אדה ולשדון החמוד שלה קינג. היא מתחילה ללמוד כישוף ומתמודדת עם העולם המוזר והמלחיץ שאליו הגיעה. שתי עונות כבר שודרו והשלישית, שתכלול 3 ספיישלים לסיכום הסדרה, כבר בדרך. מומלץ לילדים וילדות אוהבי פנטזיה ולמבוגרים שגדלו על The Craft.
דיסני פלוס, ערוץ דיסני (HOT/יס/סלקום TV)

עיר הרוחות

רוצים לגדל ילדים עם אדג'? צפו איתם בסדרה הנהדרת הזו ותקוו לטוב. City of Ghosts, שמשלבת אנימציה עם צילומים אמיתיים, מלווה חבורת ילדים סקרנים שחוקרים תופעות על-טבעיות ברחבי לוס אנג'לס. זה לא מקאברי כמו שזה נשמע – מדובר על רוחות ידידותיות וחמודות שלא רוצות להזיק לאיש. הרוחות הן רק תירוץ לספר סיפורים מעניינים, שמבוססים על ראיונות אמיתיים עם אנשים חיים לגמרי, בעיקר מתרבויות שוליים. יש פה סקייטרים, פאנקיסטים, אנשי תיאטרון ואמנות ואפילו פרק יפה על ההיסטוריה הילידית של האזור.

הסדרה זכתה בשלל פרסים ושבחים והיא מתפוצצת ממקוריות, יופי וקסם. היוצרת אליזבת איטו אמרה שהסדרה היא "לא לגיל מסוים אלא לסוג מסוים של אנשים", כלומר, ילדים רגישים ומהורהרים עם סבלנות לתוכן איטי ושקט יחסית (שגם מדברים אנגלית). כרגע יש רק 6 פרקים, אבל טכנית הסדרה לא בוטלה רשמית – איכשהו, למרות שלל שבחים ופרסים נטפליקס לא מיהרו לחדש אותה ועשו ליוצרת, סליחה על זה, גוסטינג.
נטפליקס

הילדה

עיבוד מרהיב ביופיו לרומן גרפי של לוק פירסון, שבעצמו שואב השראה מפולקלור סקנדינבי. הסדרה המתהדרת באנימציית דו מימד מסוגננת, בפסקול מאת גריימס ובשלל יצורים פנטסטיים מגניבים למראה, והיא לגמרי שווה צפייה גם למי שאין לו אפילו רבע ילד.

הילדה (בלה רמזי, יענו ליאנה מורמונט מ"משחקי הכס") גרה באמצע שום מקום עם אמא שלה ועם צבי-שועל בשם טוויג. אמנם יש יצור עשוי מעץ שנכנס לה חופשי הביתה, ענק שצץ כל לילה בחצר וממלכה ענקית ועוינת של אלפים קטנטנים בחצר, אבל למי אכפת, החיים יפים. עד שיום אחד אמה של הילדה מחליטה סופית לעבור לעיר והיא נאלצת ללכת לבית ספר, לפגוש ילדים אחרים ועוד דברים מבאסים כאלה. המעבר לעיר לא מרגיע אותה, ויחד עם ידידה האלף הקטנטן אלפור ושני חברים חדשים היא ממשיכה לצאת להרפתקאות ולהילחם למען יצורים קסומים.
נטפליקס

נסיך הדרקון

כולם חיו בשקט ובהרמוניה בעולם הפנטסטי בו אלמנטים מהטבע הופכים לכוחות קסם, עד שמישהו תאב כוח הוביל למלחמה עקובה מדם ולאיבה מתמשכת בין בני ממלכות שונות. אם זה נשמע לכם כמו "אווטאר: הכשף האוויר האחרון" זה לא בטעות – היוצר של הסדרה הזו, שאוטוטו חוזרת לעונה רביעית, היה גם הכותב הראשי ביצירת המופת הנ"ל. גם כאן העלילה הסבוכה מכילה המון דברים מורכבים וקשים, אבל נשארת מספיק כיפית וסוחפת בשביל שכל המשפחה תידבק למסך.

יש כאן כל מה שאפשר לרצות מסדרת פנטזיה אפית – תככים! מאבקים פוליטיים! אלפים שנראים כמו משפחת טארגריאן! דרקונים יפים! דמויות עגולות ועמוקות! אנימציה ממש טובה! וכמובן, משחק לוח בהשראת הסדרה שייקח לכם רבע שעה רק להבין את החוקים שלו!
נטפליקס

הגרינים בעיר הגדולה

משפחת גרין נאלצת לעזוב את החווה שלה ולעבור לגור בעיר עם סבתא. החיים בעיר המלחיצה והרועשת לא קלה למשפחה שרגילה לחיי הכפר השקטים, וגם תושבי העיר לא בדיוק ממהרים לקבל את הווירדוז האלה לשורותיהם. בעיקרון אנחנו כבר מכירים את הנוהל, אבל הקומדיה המצוירת הזו ומקצינה את כל קלישאות עכבר העיר-עכבר הכפר עד לטירוף מוחלט, כולל מלא קריצות למבוגרים (פרק פארודיה על "מראה שחורה", מישהו?).

יש הרבה דברים להגיד לזכותה של הקומדיה הזו. נגיד, זה שהיא מטורללת בקטע טוב, מאוד מצחיקה ומצוירת מגניב, אבל מה שהכריע סופית לטובתה היה דווקא הדיבוב בעברית. איכשהו קולות מצחיקים בעברית תקנית נשמעים יותר טוב ממבטא ההיליבילי-דרומי הגנרי של המקור.
דיסני פלוס, ערוץ דיסני (HOT/יס/סלקום TV)

Wolfboy and the Everything Factory

הסדרה הזו נפלה לחלוטין מתחת לרדאר כשעלתה בספטמבר האחרון, אבל שווה לתת לה צ'אנס ולו רק בזכות האסתטיקה המרהיבה שלה. היא נראית כמו ספר ילדים שהתעורר לחיים, עם רקעים מדהימים ודמויות מתוקות שבא לחבק.

הסיפור פשוט שלא נאמר סטנדרטי – ילד תמים עם דימיון מפותח נמלט מבריונים ומגיע לעולם אחר, שבו יצורים קסומים יוצרים את כל מה שיש בעולם – עננים, אלמנטים מהטבע, זיכרונות וכו'. בעולם החדש הזה הילד מגלה שלהיות מוזר זה בעצם דבר נהדר, כי המוזרים והחולמים הם אלה שמשנים את העולם. הייחוד מגיע, כאמור, מהפן הוויזואלי המדהים, אבל גם מאיפיון הדמות המקסים של וולפבוי – הצגה נדירה יחסית של ילד שכוחו מגיע דווקא מהעדינות, הקבלה והאהבה שהוא מעניק לאחרים.
אפל TV

• המסך
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 906 // הילדים של קיץ 2022
• סדרות מומלצות
• אנימציה
• נטפליקס
• דיסני+
• החינוכית

• Facebook
• Twitter
• Email

16 שנה אחרי שירדה מהאוויר אחת מתוכניות הילדים הפופולריות ביותר בישראל – היא חוזרת ובכוחות מחודשים. הבוקר (שלישי) הודיעו כאן חינוכית כי יחזירו לחיים את "פרפר נחמד", וכי הפקת עונה חדשה לגמרי נמצאת בשלבים ראשוניים מאוד. כרגע עוד לא ידוע מי יהיו המנחים, אך ייתכן שהמדובבים המקוריים יחזרו לתפקידם.

בימים אלה נכתב הקול הקורא שייצא בשבועיים הקרובים לחברות הפקה, שייצטרכו להציע לכאן חינוכית תוכן, עיצוב וכדומה. "המטרה היא לשמור על אותם ערכים של התוכנית המקורית – הכלה, קבלת האחר, סובלנות", אומרת הדוברת גלי אבני אורנשטיין. לצד זאת, יהיו אדפטציות לרוח התקופה. "התכנים ידברו לילדים של היום ויונגשו בשפה עדכנית, דרך תחומי העניין של היום שכמובן שונים מאוד ממה שהעסיק את ילדי שנות ה-80".

אבל רגע, איך זה קרה בכלל? אורנשטיין מספרת כי הקמפיין להחזרת הבובות האבודות של החינוכית הציף מחדש את הזיכרון הקולקטיבי של התוכניות שלה. "זה עורר נוסטלגיה שהפתיעה אפילו אותנו. קיבלנו המון פניות וזכינו לשיתוף פעולה רחב מהציבור, ופתאום היה ביקוש היסטרי. עשינו סקר שבדק מהי תוכנית הילדים האהובה ביותר בטלוויזיה בכל הזמנים, וגילינו ש'פרפר נחמד' מובילה בפער משמעותי. לכן החלטנו להחזיר אותה לעונה חדשה".

אז איפה אוזה, שבי, בץ, נולי ופינגי?
"הבובות המקוריות נעלמו ולא הושבו, למרות הקמפיין המוצלח שלנו. אנחנו נוציא אותן ליצירה מחדש והן ייראו בדיוק אותו הדבר".

• המסך
• כאן
• החינוכית
• עם הילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

השבועות האחרונים היו קשים במיוחד אם אתם אוחזים בחשבון ברשתות החברתיות ומחפשים תוכן מקורי. אפילו ביחס לשגרה הרגילה בישראל, שכוללת בעיקר תחרויות פאנצ'ים על פוליטיקה, תוכן גנוב ושרשורי ענק בקבוצת "כל התשובות נכונות", זה היה מעיק. הכל התחיל בליל הסילבסטר. חשבון הפייסבוק של עיריית תל אביב־יפו תייג את עיריית ירושלים, כתב "ערה?", ונתן את יריית הפתיחה לאורגיה הגדולה של אנשי הסושיאל, שגילתה עד כמה אין לנו בעיה שידחפו לנו פרסומות לפנים כל עוד זה "מצחיק". פתאום גילינו שגם טמבוריית הצומת מבינה את הכוח בריל טיים מרקטינג עם תגובות כמו "היי, אל תשכחו אחרי ליל הסילבסטר לקנות דיבלים!", והשרשורפלצת שהתחיל כמשהו שאסור להפסיד התגלה כבעל חיי מדף של שעתיים לכל היותר. מהר מאוד הוא גדל, הפך לבלתי ניתן לניווט והרקיב כשימים אחר כך חשבונות סושיאל קיקיוניים עוד ניסו לקושש על גביו לייקים.

השרשור הספיק להוליד מאז חיקויים, כולם על הספקטרום הקרינג'י, מרשת ועד "מדע גדול, בקטנה". יולי אדלשטיין ומירי רגב אף ניסו לתפוס עליו טרמפ במה שהפך להיות מסע הלוויה הרשמי של אחד הממים הכי קצרי ימים שראינו. אבל עדיין מדובר רק בסימפטום שהוא חלק מתופעה רחבה הרבה יותר. השרשור הזה מתגמד לעומת מה שקרה בטוויטר, כש־HBO ביקשו מאנשים להגיב ולקבל את "שם המאפיה שלהם" במסגרת חגיגות 20 שנה ל"סופרנוס", ציוץ שגרר תגובות בערך מכל סלב או גוף מסחרי בפלנטה. מאז עוד נוספו לחיינו ביצה אחת שכולם משתפים בלי סיבה, אתגר עשר השנים המייאש וראש ממשלה שמגיש מבחן unseen לאזרחים בסטורי שלו. איכשהו, אף שתמיד מדובר באותו מהלך (קרי: גוף מסחרי או ציבורי שמתנהל בצורה קצת פחות מעונבת מול הקהל), אנשים בולעים את זה שוב ושוב ומבקשים עוד.

"כן, אוקיי, זה אני שלחץ אנטר על הפוסט הזה", מודה רועי כהן, מדוברות עיריית תל אביב־יפו. "תמיד יש ההפתעה שמשהו שמזוהה ביורוקרטית מדבר בצורה עדכנית. אני חושב שזה גם עניין דורי – אנשים רגילים לפרסומות ורשתות חברתיות זה עניין יחסית חדש".

אתה מרגיש שגופים מסחריים שחררו קצת חבל כדי להגיע לקהל?

"יש לקוחות שלא משחררים, ואז קורה דבר כזה ואתה פתאום רואה את זוגלובק שמגיבים 'נשארנו בבית עם הנקניק ביד'".

מצד שני חיי המדף של השרשור שלכם היו מאוד קצרים וזה נרקב ממש מהר.

"זה לא נרקב, אבל כן, זה מבאס לראות חיקויים, כמו שקרה עם יולי אדלשטיין נניח. אנשים לא תמיד מזהים מה חיקוי ומה לא, זה העניין. כל עמוד ויראלי מבוסס הרי על העתקות, זה חלק מהשפה בסופו של דבר. מי שמצליח יודע גם ליצור תוכן מקורי וגם ללכת על הקצה, אבל אפשר בכיף להתפרנס מחיקויים".

עוד כתבות מעניינות:
הגיע הזמן שתקחו את האלגוריתם ברצינות
הדוגמנית המבטיחה של 2019 לא באמת קיימת
אני צורך תוכן משמע אני קיים

אחת הסיבות שאנשים מתפרנסים מחיקויים של תוכן כזה היא שנראה שאנחנו לא מסוגלים להישאר אדישים אליו. השנה היא 2019 אבל אנשים עדיין מגיבים בצורה מאוד אמוציונלית, חיובית או שלילית, בכל פעם כשגוף מעונב מוריד את המסכה ומנסה לדבר בשפה של הקהל שלו. "אנחנו פה נטו כדי להצחיק. תסתכל על 20 הפוסטים האחרונים ואין שם אפילו מבצע אחד", אומרת יראת טוכפלד, שעומדת מאחורי אחד העמודים הכי אהודים ולא צפויים ברשתות החברתיות – עמוד הפייסבוק של חסלט, שעד לפני כמה שנים היה מותג בולט בעיקר בקרב הציבור החרד"לי, עד שמנהליו ("חלקם אפילו בלי סמארטפון") החליטו במודע או שלא לפנות לקהלים חדשים. "חלק מהמנהלים לא ידעו מה זה פייסבוק. גופים בדרך כלל יחשבו על להמשיך את הקו השמרני, אבל הם לא הבינו את הטכנולוגיה ונתנו לנו בגלל זה יד חופשית. יש המון אנשים שחושבים שהם יודעים ואז עושים עבודה לא טובה, משחצנות. מותגים לפעמים מסבירים יותר מדי, לא נותנים קרדיט לקהל. הקהל עוקב אחרינו כי אנחנו משאירים לו לפצח את זה, והתגובות לזה נהדרות, הקהל מרגיש מתוחכם יותר".

חלק מהקטע זה שזה מגיע מחסלט.

"ברור שהפער תורם לנו ואנחנו משתמשים בזה. חסלט זו חברה חרד"לית, ירק מהדרין מגוש קטיף לשעבר, ימנים. אתה לא מצפה לזה מהם. אנחנו מדברים על הארי פוטר וסרטי מארוול והקהל תמיד מופתע, גם כשמכירים".

כן, אבל למה אנחנו קונים את זה? אנחנו יודעים שיש מנהל סושיאל מאחורי זה. זה לא חדש בשביל הקהל הזה.

"אנשים מצפים שמנהל סושיאל יאמץ את ערכי המותג, אבל בחסלט אני יכולה להביא את עצמי, ואנשים מזהים את זה. לא רק כי זה המותג אלא כי אני מביאה משהו מאוד אותנטי, הפוך מהטענה שזה זיוף".

גם אם אתם לא "מתייגים חבר שלא יכול בלי הפיצה שלו!" ומעקמים אף מול כל ניסיון של גוף מסחרי לרכוב על איזשהו גל, סביר שגם אתם לא חסינים. אוהבים את הנוכחות הדיגיטלית של חינוכית? לא? מה לגבי אלוף המזרונים או שווארמה בינו? כולנו קהל יעד, השאלה של איזה תוכן. "הקהל שמתלהב מבינו הוא לא הקהל שבסוף קונה ממנו שווארמה", מסביר עמרי פינשטיין, איש קריאייטיב ומתכנת אתרים בחברת המיתוג Hooligans שאחראי בין השאר לעמוד הקאלט "זהבה גלאון – עמוד המעריצים הרשמי", שמבוסס בדיוק על הפער שבין מותג שמרני ומרוחק לתוכן עדכני. "כנראה בינו ניסו לפנות יותר לתל אביבים. זה חלק מהמיתוג, הרי זה קהל עם פרופיל תקשורתי גבוה והם דואגים להפיץ את המותג ולתת לו תווית של מגניבות בעצמם. מי שאוכל אצלו הוא לאו דווקא מי שמפיץ את זה ברשת".

ההתלהבות היא גם מזה ש"הרשו להם"?

"ברור, זה עניין של 'וואו, איך הלקוח אישר את זה', זה מה שעובד במקרה הזה. כמו מילקי ורועי כפרי – קהל מהתחום יפיץ את זה כי הוא מתלהב דווקא מזה שמישהו שנראה כמוהם עושה מה שבא לו במותג הכי שמרני בשוק. הפוסטים האלה הופכים להיות ויראליים בזכות קהל כזה".

זה קשור לעניין הגיל? הקהל הצעיר יפסיק להתרגש בעתיד?

"זה יתפוס צורות שונות. כשאנשים מסוימים עושים את זה, זה נראה כמו הורים שנכנסים לפייסבוק ומנסים להיות מגניבים. מותגים בדרך כלל מגיעים לתוכן אחרי הקהל. זה נובע מכך שמותגים מחכים לראות שמשהו עובד ורק אז מסכימים לשתף פעולה".

ייתכן שחלק מההתלהבות נובע מהעובדה שיש אי שם גופים מסחריים שנותנים יד חופשית ולא מתערבים כמעט בקבלת ההחלטות של אנשי הסושיאל, בדיוק כי כל עיכוב יכול לעשות את ההבדל בין מיתוג צעיר לבין דוד מביך, אבל דווקא עניין הגיל אמביוולנטי. סתיו זיו, שמפעילה כיום את הטוויטר של תאגיד השידור הישראלי כאן, הייתה מהראשונות לתת אופי לעמוד פייסבוק מסחרי כשניהלה את עמוד הפייסבוק של החינוכית. "אמרנו לעצמנו, לחינוכית יש ארכיון כל כך עשיר, וכולנו, ההורים של היום, גדלנו עליה, אז למה לא לצלול לעבר ולהשתמש בחומרים האלה כדי להביא משהו קצת שונה? הפכנו ליצרני תוכן בפני עצמנו. זה היה דבר גדול, כי בפעם הראשונה הדמות של מותג בסושיאל נפרדה מדמות המותג באפיק המסורתי שלו, ולקחה כיוון קצת שונה".

זה טרנד חולף? צעירים עדיין מתרגשים מזה?

"זה בפירוש לא טרנד חולף. אני חושבת שאם יש דבר אחד שאפשר להיות בטוחים בו הוא שגולשים תמיד ירצו לצחוק ולקבל תוכן מעניין, מאתגר ומושך שלא נלעס ומוגש להם בכפית. אני חושבת שתמיד יהיה ביקוש לתוכן טוב שהוא בגובה העיניים, וזו גם העצה הכי טובה שאפשר לתת. אני חושבת שעכשיו לקראת הבחירות אנחנו מתחילים לראות דברים סופר מעניינים. לא רק גופים שמתחילים לדבר כמו אחד מהחבר'ה אלא גם פוליטיקאים, שמבינים שנגמר עידן הפוסטים הארוכים ושגם הם צריכים להתחיל לעשות סושיאל מדיה בדמותה כיום".

זה קשור לזה שאנשים נהנים לראות את המסכות נשברות? זה כמו לראות את החנונית של הכיתה הופכת למלכת הנשף.

"אנשים מגיעים לסושיאל מדיה כדי לעקוב אחרי גופים, לקבל מידע חשוב, אבל גם כדי ליהנות. אני חושבת שכל גוף שיוצק מידת הומור בעבודה שלו זוכה פעמיים – גם הגולשים שלו נהנים מאותם פוסטים שהם מחוץ לדמות המקובלת, וגם יש מידת קשב רבה יותר לפוסטים אחרים, שהם בכל זאת יותר אינפורמטיביים. אחרי הכל, גם לעיריית תל אביב יש עדכונים פה ושם על ארנונה".

• עולם בהפרעה
• עולם בהפרעה
• פרסומת
• מיתוג
• מילקי
• רועי כפרי
• בנימין נתניהו
• החינוכית
• בינו גבסו

• Facebook
• Twitter
• Email

בשבוע שעבר קיבלההטלוויזיה החינוכיתפרס מיוטיוב על שצברה יותר מ־100 אלף מנויים לערוץ שלה באתר. אל הטקס החגיגי היא שלחה סרטון שבו נראה בץ מ"פרפר נחמד" מנסה לשווא לברך את החינוכית על ההישג כשבמקביל עובדי הערוץ מפרקים את התפאורה סביבו, מכינים את האולפן לסגירה הצפויה ולבסוף דוחפים אותו לארגז, ומתוכו הוא מכריז בעצב "מזל טוב!". החינוכית צפויה להיסגר סופית ביום שלישי (14.8) ובמקומה יוקם "כאן חינוכית", ערוץ הילדים והנוער החדש שלהתאגיד. הגורל הזה אמנם היה ידוע מראש, אך עובדי החינוכית נלחמו, ולמעשה עדיין נלחמים, כדי להשאיר את הגוף הוותיק פעיל במקום להחליפו באחד חדש.

כ־180 איש עובדים בחינוכית, מתוכם 40 ייקלטו בתאגיד ואחרים עשויים לעבור לתאגיד או לתפקיד אחר בשירות הציבורי. בשנה וחצי האחרונות הם עתרו לבג"ץ בבקשה להקפיא את הליכי הסגירה, החשיכו את הערוץ והקרינו שקופית מחאה, קיימו הפגנות – האחרונה משכה מאות משתתפים לכיכר רבין – ורתמו חברי כנסת לקרב, בהם מיקי זוהר ויוסי יונה, שהצעות החוק שלהם נפלו בכנסת בחודש שעבר. שבוע לפני הסגירה, במשרדי החינוכית מתנוססים שלטים הקוראים להצלת הערוץ בכל פינה, משער הכניסה ועד מדפי מחסן האביזרים.

עוד כתבות מעניינות:
נפרד בשמחה: מה אתם זוכרים מסדרות החינוכית?
שנה לכאן 11: מה קרה להבטחה ואיפה הערוץ עוקף את המתחרות?
פרטנר, סלקום או בכלל סטינג? בדקנו מהו הסטרימר הכי שווה בשוק

בואו נדבר רגע על המחסן הזה – גן עדן נוסטלגי ומשונה שיגרום לילד הפנימי שלכם לחגוג. מדפים שלמים של פרופס וחלקי תפאורה שנצברו במשך עשרות שנים של הפקות – השלט של "פיצוחים" ליד פסלונים שהופיעו בחדר של חני, מדפים שלמים של אוכל מפלסטיק או אביזרים ששימשו ליצירת כיתות, חנויות ממתקים וחדרי ילדים דמיוניים, ספרים, בגדים, תמונות ענקיות ומסדרון שלם של טלוויזיות ומסכי מחשב ישנים. בין לבין מתגלגלים כיסאות פלסטיק בלי רגליים ועם גלגלים בתחתית, המשמשים את מפעילי הבובות במהלך צילומים. דווקא את הבובות הקלאסיות לא תמצאו שם. דני בללי, מנהל מחלקת האביזרים, מסביר: "הבובות מאופסנות בנפרד כי כשלא מפעילים אותן הן נראות מוזרות, חסרות חיים. המפעילים הם אלה שמביאים את האופי והייחוד של כל דמות. ילדים לא לגמרי מבינים את זה, וכשהם רואים את הבובות הם מנסים לדבר איתן".

בללי עובד בחינוכית כבר שני עשורים ועדיין זוכר את הכניסה הראשונה לאולפן של "פרפר נחמד" ("כמו להיכנס ליער קסום"), אותו אולפן שמפורק בסרטון החדש עם בץ (שכתב גיא שוהם וביים רוני צייג), שבו בללי הוא שמוביל את הפירוק ואורז גם את הצב עצמו. בללי לא מסתיר את החשש ממה שיקרה אחרי הסגירה לאוצרות שנאספו במחסנים הללו לאורך השנים. כמו רוב העובדים, גם הוא לא יודע מה יעלה בגורלו ביום שאחרי, או מה יבחרו אנשי התאגיד לעשות בארכיון המוקלט והפיזי של הערוץ.

סרטון התודה שהכנתי לרגל קבלת הפרס מ-@YouTubeבמסגרת פסטיבל "פלייקון 2018" על יותר מ-100,000 מנויים (למעשה 195,000!) בערוץ היוטיוב שליpic.twitter.com/BNlnFNelhU

— חינוכית (@23tv)August 2, 2018

חיים חדשים בעידן הפייסבוק

הטלוויזיה החינוכית נולדה במרץ 1966 בשם "נאמנות הטלוויזיה הלימודית" בתמיכתה של קרן משפחת רוטשילד, ושנה לאחר מכן עברה לידיו של משרד החינוך. בתחילת הדרך היא שידרה בעיקר תוכניות ללימוד מתמטיקה ואנגלית בשחור־לבן, שהעבירו מורים ולא שחקנים. עם השנים התוכניות הלימודיות השתכללו ויצרו עולם פרטי משלהן עם דמויות קבועות ועלילות של ממש. חלק מהסדרות הקלאסיות הגיעו עם ספרי עבודה ומדריכים למורים, ובבתי ספר הציבו טלוויזיות בכיתות כדי לצפות בפרקים שתאמו את החומר הנלמד. עם הזמן הצטרפו ללוח השידורים תכניות שיועדו לקהל בוגר, בהן "עניין של זמן" ו"20 פלוס" שיועדו לבני נוער, "שעת כושר" ו"זומביט" המיתולוגיות, הסיטקום התנ"כי "חצי המנשה" ו"זהו זה", תוכנית הדגל שהדביקה למסך הורים וילדים כאחד.

בשנות ה־90 ילדי ישראל התחלקו בין מעריצי ערוץ הילדים לאוהבי החינוכית, שצפו כל יום בחדר של חני ובסדרות רכש כמו "המומינים", "גברת פלפלת" או "דר הדוור". למרות הדימוי התמים והחמוד שלה, שודרו בחינוכית גם כמה מתוכניות הילדים החתרניות והביזאריות בתולדות הטלוויזיה הישראלית: "שאלתיאל קוואק" שצילקה דור שלם של ילדים עם מקבילה ציפורית של היטלר, מקבילה לילדים של פילם נואר בשם "תינוקות בצמרת" ו"סיפורי עמים" המקריפה של ג'ים הנסון.

בתחילת המילניום התמונה השתנתה עם הופעתם של שלל ערוצים חדשים לילדים ולנוער במסגרת שידורי הכבלים והלוויין, ועם התפתחות האינטרנט שריתקה ילדים למסך המחשב והסמארטפון יותר מאשר לטלוויזיה. החינוכית התקשתה להתחרות – ב־2003 קוצץ תקציבה באופן משמעותי ולא פעם עלה הרעיון לסגור אותה לגמרי. באופן פרדוקסלי, הפריחה של האינטרנט דווקא עשתה לחינוכית טוב. במעין פוש אחרון הושקו לפני כעשור ערוץ יוטיוב ואתר אינטרנט חדשים הכוללים תכנים לצפייה בחינם שהנגישו את הארכיון הענקי של החינוכית להמונים. וישנו גם עמוד הפייסבוק, שהמהפך שלו הוכיח איך עם קצת יצירתיות, הרבה חוצפה והמון מודעות עצמית אפשר להפוך גם ערוץ עם דימוי ילדותי ומיושן לדבר הכי מרענן בפיד.

אז מה בכל זאת כבר יודעים על "כאן חינוכית"? הוא צפוי לשדר תוכניות ילדים 24 שעות ביממה, בהן הלהיטים הנוסטלגיים של הערוץ, בעוד התכנים למבוגרים של החינוכית יעברו לידי כאן 11. תוכניות האקטואליה של הערוץ – "ערב חדש", "תיק תקשורת" ו"חוצה ישראל" – סיימו את דרכן. צפויות גם הפקות חדשות. גם התכנים הדיגיטליים של הערוץ צפויים לעבור לתאגיד – את עמוד הפייסבוק המצליח יחזרו להפעיל ככל הנראה מאיה זיו סילבר וסתיו זיו, שניהלו אותו בעבר ומאוחר יותר עברו לתאגיד – והעתיד עדיין לא לגמרי ברור. כך או כך, היה פייט ראוי.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון|להורדה לאנדרואיד

• המסך
• כאן
• החינוכית
• תרבות
• תאגיד השידור הציבורי