>> יעל כהן היא המתופפת המיתולוגית של להקת המכשפות, ובמופע החדש "המכשפה השלישית" היא עוברת למרכז הבמה ומספרת את סיפורה האישי שעדיין לא נחשף, ובו גילויים מפתיעים על ההצלחה מטאורית, התמודדויות קשות, חברות אמיצה וסוף טראגי. את אגדת הרוק הזו היא באומץ כשהיא מספרת על מערכת היחסים, ההתנהלות והחברות האמיצה שהייתה בין שלוש הנשים הצעירות. הערב המהפנט מלווה בשירים של להקת המכשפות בביצועים המקוריים, כשיעל חוזרת אל התופים ומצטרפת למיקה גן מור על בס ולאורי צוק על גיטרה חשמלית, עם קולה של ענבל פרלמוטר ז"ל בכל השירים. המופע מלווה בוידאו ארט הכולל קטעי וידאו, צילומים נדירים אנימציות מרהיבות והוא מרתק, נוגע ללב, מחדש ומרגש.פרטים וכרטיסים אחרונים כאן.

1. ארקפה קניון רמת אביב

במקום הראשון ברשימת המקומות האהובים עליי ביותר בעיר, נמצא כמובן סניף ארקפה בקניון רמת אביב. בכל יום בסביבות אחת עשרה וחצי אני לוקחת כוס קפה גרניטה לדרך, זאת הגרניטה הכי מושלמת מבחינתי מכל הסניפים (וטעמתי את כולם). אם יש לי באותו יום פגישה, אני קובעת אותה שם.
ברודצקי 43 תל אביב (רמת אביב)

ארקפה רמת אביב (צילום: יחסי ציבור)

2. מרפאה וטרינרית דנית כורם

מבחינתי זה כמו להיכנס לקליניקה של מלאך. האהבה שלה לבעליי חיים היא עצומה והטיפול שלה נובע מנתינה אין סופית לבעלי החיים. היחס שלה לחיות הוא מאוד אישי, והיא משלבת את הידע הנרחב שיש לה עם האהבה לבעלי החיים.
מלצ'ט 30 תל אביב

3. Zoo

חנות חיות במרכז שוסטר. אני קונה שם אוכל, דברים יפים וצעצועים לבעלי החיים שלי. כשאני נכנסת לשם אני מקבלת יחס משפחתי וזה הופך את כל חוויית הקנייה למסיבה.
אבא אחימאיר 21 תל אביב (רמת אביב)

4. אדוש סטודיו

אולפן ההקלטות של אדוש. אצלו אנחנו עושים את החזרות למופע המכשפה השלישית. האולפן עם המרפסת הוא כבר בית שני שלי, ואדוש הוא גם ככה איש קרוב מאוד, הייתה תקופה שיפעת נץ ואני ניגנו איתו בהרכב אלמנה שחורה.
התנופה 4 תל אביב

5. גומבה

המסעדה האהובה עלי, שאני גם ממליצה עליה בחום, היא גומבה. זו מסעדה איטלקית ואנחנו מגיעים לשם ממש בכל הזדמנות. במשפחה שלנו גומבה היא קונצנזוס. המנה האהובה עליי היא פסטה מלנזאנה, עם חצילים, בזיליקום, פלפל קלוי, רוטב פומודורו וזיתי קלמטה.
יגאל אלון 94 תל אביב

>> אווירת חו"ל מושלמת ורגעי קסם ביפו העתיקה // העיר של אבי יגיל
>> לונדון בלב ת"א וספסל אקראי להשראה // העיר של יובל אברמוביץ'

המקום הכי לא אהוב בעיר:

דרום העיר. אני מפחדת להסתובב שם לבד בלילה. יש שם הרבה נרקומנים וזונות. כבר קרה לי שירדתי במדרגות ומולי ראיתי נרקומן מזריק לעצמו לזרוע. לא נעים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה האחרונה של קורין אלאל בברבי פתחה לי את הלב, וגם קרעה לי את הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קראתי את הספר חטוף של אלי שרעבי. בספר הוא מתאר את החיים שלו כשהיה חטוף בעזה במשך 491 ימים. אחרי שקראתי את הספר אני מבינה עוד יותר שצריך להוציא משם את כולם, עכשיו!

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
התנדבתי ועזרתי לכלבים שהלכו לאיבוד או איבדו את הבעלים שלהם בעוטף עזה, וגם לכלבים מוזנחים מעזה. שיקמתי אותם ודאגתי להם לבתים אוהבים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לנו, לעורף החזק, כי גם אנחנו תומכי לחימה.

מה יהיה?
יהיה טוב. אחרי המקום הנמוך ביותר חייבת להיות עליה. בגלל שאני בן אדם מאמין, אני יודעת שבסוף הדברים יסתדרו.

• העיר שלי
• המכשפות
• קניון רמת אביב
• ארקפה
• ציוד לחיות מחמד
• מסעדות איטלקיות
• קורין אלאל

אירועי שבוע הגאווה,שמתחילים לזרום החל מהיום, הולכים להרגיש מוזר השנה. כבר ברור לנו שהשנהאנחנו לא באמת חוגגים, אלא יותר מציינים את אירועי הגאווה – אבל יש מי שגם זה יותר מדי עבורו.ה, והכי לגיטימי להתחפר בבית ולהישאב לאותו דיכאון שכולנו זורמים מתוכו ולתוכו חוזר חלילה. אבל רגע, אל תתייאשו עדיין, כי אפשר לציין את שבוע הגאווה גם בדרך רגועה יותר, בבית, מנוחיות הספה השקטה שלא תתקע לכם נצנצים באלוהים יודע איפה.

>>המכנה המשותף: בית הספר הכי יהודי בתל אביב בסכנת סגירה

"שלושה שירים", האדפטציה הטלוויזיונית לפודקאסט "שיר אחד" (או לפחות, זו שמוקדשת לספיישלים), תעלה הערב עם פרק המתמקד בשלושה שירים ישראלים של יוצרים גאים, שדיברו את תחושת הזרות והייחוד של הקהילה מבין מילותיהם ומבעד למוזיקה. כמיטב מסורת הפודקאסט, השירים יקבלו את הטיפול היסודי של חקר המקורות, הסאבטקסט, המוזיקה והסביבה שיצרה אותם – לרוב בנוכחות המבצעים עצמם.

הפרק של היום יתמקד בשלושה שירים אייקונים לקהילה הגאה, כל אחד בדרכו: "עד העונג הבא" של המכשפות, שכמעט ולא צריך לפרט את מעמדן הקאלטי; "מלטף ומשקר" של עברי לידר, שבואו – אתם יודעים מה הוא עשה עבור הקהילה; וגם את "שאהבה נפשי" של הראל סקעת, שיר חדש יחסית ברשימה, אך כזה ששחוגג יציאה מהארון דרך זכרונות מבית הכנסת. יהיה מסקרן ביותר. יהיה מוזיקלי, גאה ומעניין.
"שלושה שירים", כאן 11, 22:15

• מה רואים הלילה
• המסך
• כאן 11
• המכשפות

תענוג מיוחד צפוי לצופי yes דוקו הערב: "ענבל פרלמוטר: אם זה נגמר", זוכה פסטיבל דוקאביב 2023 שהסתיים ממש לפני רגע קט, ישודר בשידור בכורה בשעה 22:00. מדובר באחד מהסרטים התיעודיים הטובים של השנים האחרונות, וכנראה שגם אחד מסרטי הדוקו-מוזיקה הישראלים הטובים בכל הזמנים, והוא מביא את סיפורה של הזמרת הסוערת שכבשה את תל אביב בשנות התשעים עם להקת המכשפות ונהרגה לפני 25 שנים בתאונת דרכים כשהיא רק בת 26.

סרטן של שרון לוזון ואביגיל שפרבר עושה עבודת איסוף ועריכה מופתית של קטעי וידיאו ואודיו נדירים, כולל חשיפה ראשונה ורגישה של יומניה האישיים וריאיונות מוצלחים עם חברים וקולגות, מקורין אלאל ואסף אמדורסקי ועד רם אוריון וטינקרבל. התוצאה שוברת לב ומעוררת געגוע בלתי נתפס למי שהצליחה בתקופה מאוד קצרה להיכנס לעיר שלמה אל תוך הלב.

הנה מה שכתב לנו תומר קופר, במסגרת המלצותסרטי המוזיקה בדוקאביב: "היו הרבה כתבות וגם סרטי תעודה על חייה ומותה של ענבל פרלמוטר, אבל יש פה הרגשה של פעם ראשונה שהסיפור המלא מוגש כפי שצריך, בקצת פחות משעה וחצי שאין בה מבחינתי דקה מיותרת. גם כאחד שמכיר (או חושב שמכיר) די טוב את הסיפורים על המכשפות ומה שעבר על פרלמוטר, נשאבתי עמוק וגיליתי עוד צדדים חשופים ומדממים ביצירה והכישרון הענק הזה של ענבל. זה שעזב את העולם הרבה יותר מוקדם משהיה צריך.

"בעזרת יומניה האישיים של פרלמוטר (וקריינות מצוינת שמעבירה היטב את התחושות שמגיעות מהמילים), אנחנו נכנסים עמוק יותר למה שעבר עליה בין הצלילים וההופעות, המחשבות וההתמכרויות. כל זה גם בעזרת אלו שהיו הקרובים ביותר אליה שמלווים את כל הריאיונות, ההקלטות הביתיות וקטעי הארכיון שעדיין מדביקים למסך. זה סיפור טראגי של אחת המוזיקאיות הכי מוכשרות שהיו לנו פה. סיפור שעדיין מדמם, עדיין נשמע כל כך טוב ועדיין שופך אור ואפלה על ענבל פרלמוטר. צפייה מומלצת גם לאוהבי פרלמוטר שמכירות/ים את הסיפור וכמובן למי שלא. בעצם חובה למי שלא".
>> הסרט "ענבל פרלמוטר: אם זה נגמר" ישודר היום (24.5) ב-22:00 ביס דוקו וזמין גם ב-yes VOD וב-Sting TV

• המסך
• מה רואים הלילה
• דוקומנטרי
• המכשפות
• yes
• דוקאביב

1. היכל התרבות

עוד בילדותי ביקרתי שם בימי שבת בבוקר עם הוריי ז"ל ברסיטלים של בת דודתי רויטל חכמוב, הפסנתרנית המחוננת. לאחר כמה שנים נהגתי לבקר שם כנערה צעירה ומרוגשת שנוסעת מרחובות לעיר הגדולה לראות את אחי מנגן גיטרות בהופעות של יהודית רביץ, יהודה פוליקר, קורין אלאל וריטה. כבר אז הבנתי שמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהמהות שלי וממני. שהיא השומרת וההגנה שלי. אני מסתובבת הרבה באזור הזה ותמיד אני מתמלאת שם באושר.
הוברמן 1

2. בית קפה אלקלעי

ברחוב בזל. מקום שמרגש אותי לחזור אליו. מקום שמזכיר לי התאהבויות ותקופה מרגשת של אמצע העשור השני של חיי. ובעיקר, שם למדתי קפה, להכין אותו ברמה מדויקת, להריח אותו, להתאהב בו ולהבין שמדובר בתורה שלמה.
אלקלעי 1

3. ארנסטו בבן יהודה

האיטלקית הוותיקה והנפלאה שהכי מרגשת אותי בעיר. זו המסעדה האחרונה שהספקנו לשבת בה ארז אחי, אני והוריי ז"ל. קינחנו בלימונצ'לו שארנסטו בכבודו ובעצמו הכין. דמעות של אושר, געגוע וטעמים.
בן יהודה 90

4. קאנטרי בית בארבור

מים מרגיעים אותי. 5 פעמים בשבוע אני או מתחילה או מסיימת את היום בקילומטר ורבע של שחיה ואחריה סאונה. אני יוצאת מהמקום באטרקטיביות ועם הרגשה פיזית של גיל 20. אני מכורה.
דרך ההגנה 135

5. כיכר דיזנגוף

מאז גיל 16 זה אחד המקומות שעבורי מסמלים חופש, רוגע, השראה, ויצירתיות. (לעתים הוא מזכיר לי קצת את אמסטרדם אהובתי). אני אוהבת לעבור שם עם האופניים בדרכי למקום זה או אחר, לשבת שם ולהסתכל על העוברים ושבים, על היונים ולהיבלע בין שורות שרצות בראש שאני מיד כותבת אותן לנייד. עם זוגתי, ומגש פיצה שאספנו בדרך – או הודית שלקחנו מטנדורי הנפלאה או סתם קולד ברו או קפה מהביל. ומכל המילים שנכתבו שם ייצא שיר שיסכם את האיפי החדש שלי שיראה אור בתחילת אפריל. השיר הוא אסופה של רגעים מהכיכר, קראתי לו "כיכר האהבה", כמשהו סימבולי לאהבה ופרידה, שברון לב, זיכרונות, סוף, התחלה והתחדשות.

6. רוקסן (בונוס נוסטלגי)

כשהייתי בת 19 עברתי לגור בעיר בפעם הראשונה והתחלתי לעבוד כברמנית ברוקסן. ראיתי שם מלא הופעות שוות מהארץ ומחו"ל והכרתי מלא אנשים מהתעשייה. שם פגשתי לראשונה ביעל כהן מנגנת עם ההרכב גוונים כהים ובפחות מ-24 שעות מרגע המפגש היא נהייתה למתופפת של המכשפות. ניגשתי אליה וסיפרתי בקצרה שיש להקת בנות שאני הבסיסטית ואנחנו מחפשות מתופפת. "אני בהרכבי בנות לא מנגנת", היא אמרה. עניתי לה: "אין מצב" וחייכתי. העברתי לה את הטלפון של ענבל וכבר למחרת נפגשנו והתחלנו לנגן. המופע הראשון שלנו היה בקול הרוק של יואב קוטנר ששודר מהרוקסן. את קוטנר (שהתארח אצלנו במדור אתמול) הכרתי כמה חודשים לפני בדירה הראשונה שגרתי בה בתל אביב; דירה פרועה שהיתה ממוקמת מול ביתו: קומה ראשונה עם מרפסת על רחוב החשמונאים פינת שדרות רוטשילד, שם התחיל ה"רומן" כשדפק אצלי בדלת אחרי ששמע ניגונים מהדירה וקיבל ממני קסטה ועליה הקלטה זוועתית מחזרה שלנו שהוא השמיע בתכנית שלו בגלי צה"ל. ככה בעצם התחלנו להתגלגל.

הסינגל החדש של יפעת נץ "אני יודעת" יצא באחרונה, והיא עובדת על אי.פי חדש. ב-13 באפריל תופיע בתיאטרון ענבל

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• המכשפות
• יפעת נץ
• היכל התרבות
• ארנסטו
• כיכר דיזנגוף

• Facebook
• Twitter
• Email

20 שנה עברו מאז אותו ערב ראש השנה, 1 באוקטובר 1997, כשלצד מעקה בטון סמוך למחלף ראשון, על כביש 4, עמדה מכונית וולוו שחורה ומרוסקת מדגם אמזון 121 מודל 1961, רכב האספנות שענבל פרלמוטר כל כך אהבה. באותו זמן עשתה את דרכה לעבר העיר רחובות יפעת נץ, בסיסטית להקת המכשפות וחברתה של ענבל עוד מימי תיכון דה שליט. נץ התקשרה למאיה צ'ליצ'נסקי, מנהלת יחסי הציבור של הלהקה וחברה של ענבל: "אני חושבת שראיתי את האוטו של ענבל מעורב בתאונה". באותו יום בילתה פרלמוטר עם אמה עופרה ברחובות, העיר שבה נולדה וגדלה. השתיים גם ביקרו בקברו של אב המשפחה, יצחק פרלמוטר, שהיה מורה לגיטרה ונפטר חמש שנים קודם אחרי שהתמוטט בחצר בית המשפחה. לאחר הביקור יצאה לכיוון רמת גן, שם הייתה אמורה לסעוד לצד משפחתו של בן זוגה בחודשי חייה האחרונים, צלם הקולנוע שארק דה מאיו. "אימא שלה אמרה שהיא יצאה לכיוון תל אביב", נזכרת צ'ליצ'נסקי, "אבל לא התייחסתי לזה באמת. ובאמצע ארוחת החג כבר היו לי כל כך הרבה הודעות. ואז הבנתי. בחצות זה כבר היה בחדשות ברדיו באופן רשמי".

[tmwdfpad]"מעכבת את כל התנועה / על הגג יש רוח חזקה
/ הם יגידו מישהי נפלה / איך קרה שכך עשינו
לה / וזה מוזר, מוזר / לא השארתי פתק / לא
היה לי מה לומר"
("מעכבת", "הקלטות אחרונות")

למחרת היו אמורות המכשפות לעלות לבמה יחדיו לראשונה זה שנה, להופעה במועדון הלוגוס. ההופעה תידחה ל־ 30 ימים אחר כך, ללא ענבל, כמופע לזכרה. בשבועות שלפני מותה הביעה פרלמוטר אופטימיות בקרב מכריה, "היא הייתה בטוב, קיבלתי שנה טובה ביום ההוא, קבענו שניפגש אחרי ארוחת הערב, לא אגיד שהייתה בשמחת חיים כי זה משהו שאף פעם לא הוביל אותה, אבל היא הייתה בטוב, כן היו ימים, כן היו רגעים", נזכרת צ'ליצ'נסקי באותו ערב חג.

"היא רצתה לחזור לפעילות, היא הייתה עם הרבה רצון לצאת מזה ולצאת לפעילות", מספרת בגעגוע ליליאן שוץ, מנהלת הלהקה ודמות מיטיבה בחייה, אימהית במידה רבה. שנה לפני כן בדיוק התוודתה פרלמוטר בפני שוץ על ההתמכרות להרואין, שבו החלה להשתמש בתדירות משתנה מאז ביקור גורלי בלונדון בגיל 20. פרלמוטר ביקשה את עזרתה וחשפה בפניה את גופה הפצוע ממחטים, רגע לפני שהיא מאבדת אחיזה. שוץ הבטיחה שתעזור לה וכך עשתה. לאורך השנה שלאחר מכן עברה ענבל כמה ניסיונות גמילה שאליהם התגייסו חבריה הקרובים.

אבל במותה הייתה פרלמוטר נקייה זה תקופה, כפי שהעידה בדיקת החומרים הרעילים שהתבצעה בגופה לאחר המוות, לא אלכוהול ולא סמים, נקודה אחת של אור אחרי תקופה חשוכה. היא הייתה מאוהבת ורצתה לחזור להופיע – עובדות שרק מוסיפות להילת הכאב והמיסטיות סביב מותה. האם התעייפה מהדרך המתישה? אולי מהתרופות שנטלה כחלק מהגמילה? האם מדובר בסך הכל בתאונה מצערת? פלאשבק מן השימוש הממושך בסמים שאחז בה בזמן שנסעה על הכביש המהיר עם דיסקמן ואוזניות כפי שאהבה כל כך לעשות? אולי, אולי רק ביקשה לפצוע את עצמה ולא למות? "היה לה חשש מכל החזרה לבמה. היא מזמן לא הייתה על הבמה", אומרת צ'ליצ'נסקי בהרהור. "הן עשו חזרות – מצד אחד זה נתן לה חיים ושמחה, מצד שני הרבה מאוד חשש ולחץ". לפי שוץ, "היא ניסתה לצאת מזה, כשהיא מתה היא הייתה חודש וחצי נקייה, הייתה בקשר עם החבר ומאוד אהבה אותו, היא רצתה לגור איתו. אבל כנראה החיים יותר חזקים מכל מה שרוצים".

ארבע שנים בסך הכל ארך החיבור בין שוץ לפרלמוטר. ארבע שנים דחוסות, שבסיומן הטרגי תנתק את עצמה שוץ מהעשייה שכל כך יקרה לה ותפסיק לעבוד למשך שלוש שנים. את ענבל היא הכירה דרך קורין אלאל, שהפיקה את אלבומן הראשון של המכשפות, שאהבה את ענבל וענבל אהבה אותה. "אחרי 'זן נדיר' עברתי איזו נפילת אנרגיה והגיטרה פתאום לא עשתה לי כלום, רה מז'ור דו מז'ור היה מעצבן אותי, וקודם מהאקורדים האלה היו יוצאים לי שירים. החלטתי ללכת לפתח נגינה קלאסית והלכתי ללמוד אצל המורה הכי מפחיד וטוב, אגון קרטן, למדתי אצלו שנה וחצי. במהלך השיעורים תמיד היו אנשים שמחכים בתור, ויום אחד פגשתי צעירה עם פוני שחור, שיער שחור, קטנה כזאת, ואמרתי מה ילדה צעירה כזאת עושה אצל אגון קרטן", נזכרת אלאל בקולה הצרוד שגעגוע עמוק נחבא בו.

"שאלתי אותה מה היא לומדת, והיא אמרה לי ניצוח, ואז היא סיפרה שיש לה להקה ויש להן הופעה מחר ו'שמאוד נשמח אם תבואי', וככה זה התחיל". אלאל הגיעה למחרת למועדון הוולווטה במורדות רחוב אלנבי, "וראיתי את האור שלהן, זה היה מאוד חזק, כמו שאתה רואה פרח חדש כזה, צעיר צעיר, שאתה צריך להשקות ולתת האור הנכון והמזג האוויר הנכון. צירפתי את ליליאן שוץ שתפיק אותן ואני הייתי במוזיקה".

כולנו צינים כל הזמן

ב־ 2 באוקטובר יתקיים בבארבי ערב תחת הכותרת "ענבל פרלמוטר 20 שנה למותה", שארגנה שוץ. לצד מכרים ותיקים כגון ערן צור, קורין אלאל ואסף אמדורסקי יופיעו גם קולות עכשוויים שרתמה שוץ, כאלה שלא הופיעו או עבדו עם פרלמוטר אבל הושפעו ממנה ומהמכשפות – לילה, המסך הלבן, הילה רוח ולונא אבו נסאר, בין השאר. "אפשר להגיד שהיה לה קסם אפל, רגל אחת בתור הנעורים ורגל אחת בתוך הגיהינום. אני משער שהיא מודל להרבה בנות שהמשיכו את הדרך אחריה, בחורה שעושה רוקנ'רול", מציין בעדינות ערן צור, מי שהיה שכנה וגם חבר לעבודה משותפת ובכלל.

הילה רוח הייתה נערה צעירה כשהמכשפות היו בשיאן ואומרת על פרלמוטר: "היא הייתה מבריקה וכתבה מבריק ומאוד שונה באופן כללי מהנוף שהיה מאוד כן ומאוד חשוף ורגיש בקטע של להיות ברוקנ'רול ולא רק במגניבות". רוח מציינת את ההופעה בעין גב ב־ 1993 , שבה ביצעו המכשפות גרסה משלהן ל"קסם על ים כנרת". "כשענבל לקחה את 'קסם על ים כנרת', השיר הארץ ישראלי הזה, והפכה אותו לשיר אהבה לסבי", נזכרת רוח, "היא האירה באור חדש הרבה דברים שלפני כן היו תמימים וארץ ישראליים".

ממהלך חייה הסוער של פרלמוטר ניכר שהיא אהבה את הרוקנ'רול ואת האהבה עצמה, את המה ולא את האיך. "היה בה גם צד אפל, חד משמעית כן", מספרת בזהירות צ'ליצ'נסקי, "לא נראה לי שהיא פחדה ממשהו בחיים האלה. לא נראה לי שפחד זה משהו שהיא אי פעם הרגישה מהו או שהוביל אותה". אבל בקצהו של המיתוס שנקרא ענבל פרלמוטר ניצבת אישה צעירה שארבע שנות הפעילות המוזיקלית שלה גבו מחיר כבד.

פרלמוטר קיוותה להמשיך הלאה אל מעבר להצלחהשל המכשפות. באמצע שנות ה־ 90 , בישראל של לפני ואחרי רצח רבין, פרלמוטר חוותה את השבר הגדול – הייתה מחוברת לעברית ולישראל, אבל גם אנגלופילית מושבעת ובעלת רצון להיות חלק ממה שמתחולל במוזיקה העולמית. "לפעמים שואלים אותי מי היא הייתה היום, אני לא יודעת, אני לא יודעת", נאנחת שוץ, "היא הייתה קשורה לחומרים בעברית ולחיים פה, אחרי רצח רבין היא נכנסה למודעות שלא הייתה לה קודם". באותו חודש הופיעה פרלמוטר לראשונה לא כחלק מהמכשפות בתוכנית "שיר פרידה" שהוקדשה ליצחק רבין, ושם ביצעה לראשונה את "חמדת אבות 2":

"בראש מורכן נמשיך לסבול / או שנצרח
בקול גדול / אי אפשר לקנות מולדת בדם /
אי אפשר לקנות מולדת בדם".

על השיר שכתבה והלחינה אמרה פרלמוטר באותה תוכנית את המשפט שהנציח מאוחר יותר אסף אמדורסקי: "כולנו צינים כל הזמן כל כך הרבה וקהי חושים ופותחים עיתון ואומרים, נו עוד אסון, אבל זה לא ככה, חבל שהגענו לכזה מצב נורא בשביל להתעורר ולראות את זה, אני יודעת שאני התעוררתי באיזושהי צורה, וכן הייתי רוצה לשיר דברים שהם מחוברים למקום, אין בזה פסול להתרגש בארץ שלנו, אין בזה פסול להגיד שאנחנו שייכים לכאן, ואין בזה פסול לומר שכולנו ביחד בסופו של דבר".

בשלהי שנת 1995 המכשפות נמצאות בשיא הצלחתן. אמנם "זמנים מוזרים" זכה לפחות תהודה מ"עד העונג הבא", ששנה לאחר יציאתו הפך לאלבום זהב ובהמשך לפלטינה, אבל ההופעות היו מסביב לשעון, כך גם ההשמעות ברדיו וראיונות בעיתונים ובטלוויזיה. הטריו של פרלמוטר, יפעת נץ ויעל כהן חיממו את ביורק והופיעו עם ניק קייב וכבר פרצו לתודעה המוזיקלית כאחת התופעות החשובות שהיו ברוקנ'רול הישראלי. לעובדה שפרלמוטר כתבה והלחינה את כל שירי האלבום השני חוץ מאחד היה מחיר. "זה היה אינטנסיבי וקשה לה ומאוד תובעני והיא חתכה", נזכר המוזיקאי רם אוריון, חבר טוב, והאדם אשר בביתו שבלונדו תבקש למצוא מפלט כדי לנשום אוויר אחר.

עוד לפני שנחתה פרלמוטר בביתם של אוריון וחברתו אסיה בלונדון בסוף 1995 , היא הודיעה להם בשיחת טלפון על כוונתה להיעלם לפרק זמן וביקשה שלא יסגירו אותה. כשהגיעה לדירה ביקשה מאוריון שישאיל לה גיטרה. "היא אמרה שיש לה כל מיני שירים חדשים באנגלית והיא חשבה שאולי נעבוד על זה יחד. אמרתי סבבה, והיא גם רצתה לקנות גיטרת בס, אז מתישהו נסענו למין חנות משכונים בנוטינג היל ומצאנו לה גיטרה בס חסרת שם אבל ממש מגניבה, אני חושב שהיא עלתה 90 פאונד…", אוריון נזכר בשקט. על הגיטרה הדביקה פרלמוטר סטיקר פרסומת ללהקת Shed Seven שבישר על יציאת סינגל ששמו " It's Getting Better " ואמור היה לצאת ב־ 15 בינואר, יום הולדתה.

הקסטה שלא הייתה

במשך כמה שבועות, בלונדון הקרה והאפרורית של חודש דצמבר, היא עשתה מדי יום את הדרך מהחדר ששכרה באיזלינגטון אל ביתם של רם ואסיה בשכונת הוקסטון. "זאת הייתה תקופת החגים כאן והפקנו קצת חגיגות כריסמס בעצמנו, הלכנו איתה לשוק וקנינו עץ וקנינו מלא מתנות. אחת המתנות שהיא קיבלה היה צעצוע של תינוקות שמשמיע מלא צלילים…". אוריון השמיע לפרלמוטר סקיצות שיצר עבור להקה שניגן בה מטייפ ארבעה ערוצים שבו הקליט בס. בערוץ הפנוי ההוא הציע לה להקליט את הצעצוע.

"היא לא עבדה על פור טראק קודם, לא הייתה לה החוויה הזאת, והיא ממש אהבה, אז אמרתי לה בואי נעבוד לתוך הפור טראק עם השירים שלך. הם היו די שם, היו רק כמה פינות לסגור ללחנים, והיא התייעצה איתי על האנגלית עצמה, אבל עיקר הרעיון היה לעבוד על השירים ביחד". מהעבודה המשותפת הזאת נולד האלבום "Inbalance". "הקלטנו כל יום כל היום עד שהייתה צריכה לחזור. ביום הולדת שלה ב־ 15 בינואר סיימנו להוריד את השיר האחרון, ' Love '. אז הזמנו לה מונית באיזה ארבע בבוקר כשהיא הייתה צריכה לחזור, נסעתי איתה לשדה התעופה".

כשהיא שבה לארץ קיוותה שתוכל להוציא לחו"ל את החומרים שהקליטו, אך נחלה אכזבה. "ליליאן אהבה את זה ואנחנו ברור שאהבנו את זה והרעיון היה להוציא ריליס מאוד צנוע על קסטות שאפשר למכור ממש בזול אבל כל דבר היה צריך לעבור דרך NMC (הלייבל שבו הייתה חתומה) וזה לא היה חופשי לגמרי. הייתה לה שאיפה לשלוח ללייבל בחו"ל, כל מה שקשור בלואו פיי התחיל לקרות והיו כל מיני לייבלים שממש התמחו בלואו פיי, חשבנו שיהיה נחמד לשלוח להם. בלייבל שלה אמרו שיש להם קשרים בחו"ל 'ואנחנו ננסה ליצור את הקישורים' ושם זה נקטע עד שהיא מתה", אומר אוריון. שוץ מוסיפה, "אני זוכרת שהיא חזרה עם האלבום, באנו לחברת תקליטים ואמרו שזה לא מסחרי, היא נורא כעסה".

"Inbalance" יצא לאוויר העולם רק בשנה שעברה, ביום הולדתה של ענבל, 20 שנים לאחר שהוקלט. תחילה אוריון העלה את האלבום ל־ 24 שעות ליוטיוב, והוא מסביר, "חיכיתי בעיקר כי רוב הזמן אחותה איריס לא הייתה מעוניינת, ניסינו, היו כל מיני דיבורים וניסיונות ובשנה שעברה זה הבשיל והיה יכול לקרות. כל הזמן זה היה מטופש שזה לא נחשף, זה משהו שמלכתחילה רצינו שייצא החוצה, אמרתי שאעשה מוב שהוא חד צדדי לגמרי, לעלות את זה כטראק ארוך ליוטיוב ליממה, שזה יפסיק להיות כזאת תעלומה – מה יש שם ואיך זה נשמע. איך שהורדתי את זה אמרתי לאיריס מה ולמה עשיתי ולא ידעתי אם אני הולך לחטוף על הראש או לקבל תביעה, אבל אז דיברנו והסכמנו על התוכנית להעלות את זה לבנדקאמפ ולהעביר את ההכנסות לצער בעלי חיים".

בארץ דאגה פרלמוטר לרכוש טייפ ארבעה ערוצים משלה. את הידע שרכשה בדירתו של אוריון תרגמה למיני סטודיו בדירתה ברחוב מכבי 7. במהלך החודשים הבאים היא תשקע יותר לתוך ההתמכרות. "היא הייתה טובה מאוד בלכסות על הכל… כשהייתה בלונדון היא אמרה שהיא לוקחת כדורים מאוד חזקים נגד אלרגיה או פטרייה וזה קצת מפיל אותה", נזכר אוריון, "שנה ומשהו אחרי, כשכבר חזרנו לארץ, זה היה משהו שאי אפשר להסתיר".

מהעונג הבא לסיגריות לייט

באחד הימים של קיץ 1996 פרצה פרלמוטר עם חברתה לדירתו של חברה ושכנה לרחוב; הוא לא ענה לטלפון יומיים. הן מצאו את הדירה מוצפת בדם לאחר שהוא חתך לעצמו את הגרון. בסיומו של הקיץ תתייצב פרלמוטר מול מנהלת הלהקה ליליאן שוץ, תתוודה בפניה על ההתמכרות ותפקיד בידיה את קלטת הדמו שתהפוך ל"הקלטות אחרונות". זהו מסמך אינטימי, אלבום חשוף עד כאב, שהחוסר והדלות ניכרים בו, אך גם הופכים אותו ליצירת רוקנ'רול קאנונית שאין שלמה ממנה.

"אני זוכר את החיוך המקסים שלה, אני זוכר כבר קרוב לסוף שפגשתי אותה בפינת המלך ג'ורג' ומכבי וגם ברגעים הקשים תמיד היו לה את ההומור שלה ואת החיוך שלה", אומר ערן צור על התקופה הזו, "אני יודע שהיא הייתה במצוקה ובכל זאת היא ראתה אותי כחבר והאירה פנים, כמו קרן אור שמפציעה. כשמסתכלים על העבודה שלה רואים כישרון גדול אבל כשאתה קולט שהיא הלכה בגיל 27 אתה מבין כמה קצר היה המרווח שם לעשייה. בפעם האחרונה שחפרתי לתוך החומרים וניסיתי לראות את כל התמונה, ראיתי את ההתפתחות. כשמשווים את ההרמוניות ואת הסולמות של 'הקלטות אחרונות' לחומרים מוקדמים יותר, רואים שם התפתחות שנקטעה וזה חבל".

אבישג כהן רודריגז, מצמד הגראז' רוק לילה, רואה את ההתפתחות הזאת גם במילים. "כשהייתי בת 15 מצאתי שלושה שירים של המכשפות ושל ענבל על המחשב של אחי. היו שם בין השאר 'עד העונג הבא' ו'סיגריות לייט'. אני זוכרת שיצא לי להקשיב ל'סיגריות לייט' והתאהבתי בעניין שהטקסטים בכלל מדברים על מישהו שהתאבד ואף אחד לא שם לב. בכל המילים שלה תמיד אפשר למצוא משמעות אחרת, כבדה יותר אולי, אם אתה בוחר להסתכל".

לדבריה, "זה מאוד משך אותי, ובמיוחד כשלרוב המוזיקה ששומעים בגיל ההתבגרות יש טקסטים די שטחיים. בהתחלה לא היה ברור לי אם זה זמר או זמרת ולא הבנתי את הקול שלה כל כך. התחלתי לחפור ודי העברתי את כל הדיכאון של כיתה י' איתה באוזניות. בעיקר מאוד רציתי להכיר אותה. היה מין געגוע אפילו שאף פעם לא נפגשנו. כשהיא שרה אפשר לשמוע אם היא מחייכת או בוכה או כואבת וזה גורם לך להאמין לה ולהרגיש שמכירים ושהיא מבינה. יש איזו נחמה בקול שלה".

"אל תחשוב שמקרוב הבנו מה עבר עליו / כי
בסגנון כזה למות זה לא מובן לי עד עכשיו /
כל כך אלים שזה בוטה וזה מפחיד / וזו תמונה
שתישאר כבר לתמיד / אתה יודע שהכל נהיה
אדום כשהוא חתך לעצמו את הגרון / תביא
סיגריה, זה עושה לי דיכאון / אבל כולם מעשנים
סיגריות לייט פתאום"
("סיגריות לייט", "הקלטות אחרונות")

בחודשים האחרונים בחייה התכוונה פרלמוטר לחזור לפעילות. בצעדים קטנים היא שבה לחזרות עם המכשפות וגם לבד, ליליאן דאגה לה, שמרה עליה. שתיים מהחזרות הללו היו באולפני אמביאנס, שנוהלו על ידי מוסה ודרי נחמיאס. מוסה, שהיה הגיטריסט של להקה רטורית, הכיר את ההתמכרות מקרוב, על בשרו וגם מחברו המנוח המוזיקאי יוסי אלפנט, שמת במהלך הופעה במועדון הלוגוס שש שנים לפני כן. החיבור היה מתכון לאסון ובסביבתם ידעו זאת. אבל מאותו חיבור גם נולד שיתוף הפעולה בשיר "הקשר הרע", אחת ההקלטות האחרונות בחייה הקצרים של ענבל ואולי אחד השירים היפים שנולדו כאן. "אם מקשיבים למילים, 'הקשר הרע' מבטא את הרצון של מוסה בתקופה נקייה שלו, זה שיר עם קרן אור בקצה שלו אבל הוא נכתב עם הרבה כאב", אומר האח דרי. "אף פעם לא ראיתי את ענבל משתמשת, תמיד ידעתי שהיא בעניין וגם מוסה כמובן בעניין, וזה היה הפחד של ליליאן, וזה היה הפחד של אשתו של מוסה. לפני התאונה הייתה הרגשה שזה יכול לקרות, בדיעבד אני יכול להגיד את זה. אני יודע מה זה להיות עם בן אדם מכור, אדם שמחפש כל הזמן להיות על הקצה כי זה מה שמדליק אותו, כי כשאתה על הקצה רואים את הקצוות, אתה גם פה וגם שם".

לא היינו שם

ערן צור נזכר במכתב שכתבה לו פרלמוטר בחודשים האחרונים ובמסר שלה בו, "אי אפשר להסתיר שהייתה לה בעיית סמים קשה, כל הסביבה הקרובה ידעה אחרי שהתוודתה. מהרגע הזה התגובה הראשונית הייתה שאנחנו לא חברים עד שהיא לא מתנקה", מודה צור. "ואז היא כתבה את המכתב הזה. היא אמרה שצריך להסתכל על זה כמו סוג של מחלה, ככה היא הרגישה… היא הניחה שנהיה שם בשבילה וקשה להגיד שהיינו. נרתענו וחשבנו שהדרך הנכונה היא להתנות את המשך העבודה המשותפת והחברות בגמילה שלה. ובדיעבד אני מבין…", הוא עוצר לרגע, "זה גרם לי להסתכל על זה אחרת, לא להפוך אנשים עם בעיית סמים קשה למוקצים. הם לא מבקשים יותר מדי, פשוט לא לשפוט". אז מי הייתה ענבל פרלמוטר? אולי את התשובה המזוקקת ביותר נותנת השותפה המוזיקלית והאהובה, קורין אלאל. "ענבל הייתה הראשונה שהקימה להקת בנות בעצמה, זה לא שהקימו להן ורצו לעשות להן, זה משהו שבא ממנה ומהבנות, מיעל ויפעת, ואני חושבת שהיא הייתה הגיטריסטית הראשונה בארץ שניגנה ככה בצורה שהיא ניגנה, סולואים ותוך כדי שירה. היא הייתה ממש להטוטנית על הגיטרה והאפקטים, היא ממש שלטה בזה". ושוץ מוסיפה, "20 שנה אחרי, המסר שלי הוא שיש המשכיות. ענבל ממשיכה לחיות בלב של אנשים. זה נורא חשוב וזה נורא מרגש אותי בכל פעם מחדש. זה נפלא בשבילי לראות את הצעירים מסתכלים על ענבל בכזה כבוד והערכה והערצה. אני בטוחה שהיא הייתה אוהבת את זה". ההמשכיות של פרלמוטר תתבטא בקרוב גם בכך ש"הקלטות אחרונות" יקבל את הכבוד הראוי לו ויושק במופע המחווה בפורמט ויניל. "אני ידעתי שזה אלבום שצריך לשמוע אחד לאחד, כל אחד מתחבר לזה באופן אישי לגמרי", אומרת שוץ הנרגשת מההוצאה המאוחרת, "עשיתי רימאסטרינג לוויניל בארצות הברית ואני חושבת שהצלחנו להגיע לסאונד טוב מאוד".

"אני לא כל כך זוכרת, מתגעגעת רק בערך /
כי העתיד נראה לי הרבה יותר מגניב / רוצה
לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב / כן העתיד
נראה לי הרבה יותר מגניב / רוצה לנסוע ברכבת
התחתית של תל אביב והם יגידו / זהירות
מהמרווח, זהירות מהמרווח, זהירות מהמרווח /
לזוז מהדלתות בבקשה"
("זהירות מהמרווח", "הקלטות אחרונות")

• מוזיקה
• ערן צור
• הילה רוח
• המכשפות
• קורין אלאל
• תרבות