שלוש שנים לאחר שנערך בפעם האחרונה ולראשונה מאז ביטולו בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, פסטיבל המוזיקה והתרבות האהוב אינדינגב חוזר הביתה. לצד החשש מהעתיד לבוא וחסרונם של החטופים החללים, עצירת המלחמה וחזרת החטופים פתחה את האפשרות שלא חשבנו שעוד תתאפשר השנה, וכך גם חזרתם של אירועי תרבות שהוקפאו כל עוד הלחימה בעזה נמשכה. כך אנשי אינדינגב, שספגו פגיעה לא פשוטה באירועי אותו יום נורא, היו נחושים לחזור ולקיים את הפסטיבל עוד השנה, בין ה-13 ל-15 בנובמבר, גם אם במהדורה מצומצמת ומיוחדת שמתמודדת עם המורכבות של התקופה.
>>איך זה מרגיש: דיאנג'לו היה אגדה שסופרה בזמן אמת

בהודעה שפורסמה היום מטעם הפסטיבל נכתב כי הפסטיבל ישוב "עם שלוש במות ומתחם אדמה, עם ליין אפ רחב של הופעות ותקלוטים מעולים וכל זאת לצד מיצגים ותכנים שנועדו לאפשר מבט מפוכח אל השנתיים האחרונות, וזיכרון ראוי ומכבד". הבחירה במהדורה מצומצמת נובעת מרגישות לתקופה וללוחות הזמנים הקצרים, אבל זה גם אומר שכמות הכרטיסים מוגבלת מאוד, כך שכדאי למהר ולרכושכרטיסים באתר(450-560 ש"ח), גם אם הליינאפ טרם פורסם. הרי ברור לכם ולנו שלא באמת כזה משנה מי יופיע, כי זה הולך להיות פסטיבל שייזכר לדורות.

אינדינגב מתקיים החל משנת 2007 במצפה גבולות שבמועצה אזורית אשכול, והפך לאורך השנים לפסטיבל המוזיקה המשמעותי ביותר לסצינות האינדי, אלטרנטיב וסתם המוזיקה הטובה בישראל. המהדורה ה-16 לפסטיבל תוכננה להיפתח ב-12.10.23, אךבאופן טבעי בוטלה, ולמרותשרוכשי כרטיסים נרתמו לטובת הפסטיבל, עדיין מדובר בפגיעה כלכלית לא מבוטלת. לכן, לאורך השנתיים האחרונות פעלו אנשי אינדינגב בגלות מאזור הדרום, עם אירועי מיני פסטיבל שהתקיימובעיקר בתל אביב(כי האירוע בחיפה בוטל, גם בשל המלחמה). כעת, עם חזרתם, כתבו אנשי הפסטיבל בפוסט כי "לאורך כל השנתיים האחרונות אמרנו שאנחנו נשארים במצפה גבולות, ושנחכה עד שכל החטופים יחזרו ושהמלחמה תסתיים לפני שנקיים את הפסטיבל שוב. תמיד ראינו זאת כחלק מהשליחות שלנו – להיות חלק מהפריחה המחודשת של הנגב המערבי, דרך מוזיקה אמנות ואנשים".
אינדינגב, 13-15.11, מצפה גבולות.לפרטים וכרטיסים

• ❤ תרבות
• אינדינגב
• מוזיקה
• הנגב

מזג האוויר שמתחמם, הפריחות שממלאות את השדות ושעון הקיץ שכבר נכנס – הכול מסמן שהאביב כאן, ופסח ממש בפתח. אלא שהשנה, על שמחת החג מעיבה תחושת הכובד: המלחמה שעדיין נוכחת, החטופים שטרם שבו, ויוקר המחיה שממשיך להאמיר. מחירי האטרקציות מכבידים על המשפחות והופכים את הבילוי המשותף לא פעם לנטל כלכלי – מה שמעלה את השאלה: איך שומרות על זמן איכות עם הילדים מבלי להיכנס למינוס? הבשורה הטובה היא שבפסח הזה לא צריך להוציא הון כדי ליצור חוויות בלתי נשכחות. רשויות מקומיות וארגונים ברחבי הארץ מציעים שפע של פעילויות חינמיות לרגל החג – מטיולים בטבע וסדנאות יצירה, דרך הופעות ועד מרכזי תרבות ומורשת – שמספקים עניין ופאן לכל המשפחה.

>> הא לחמא טעימא: 15 בתי מאפה בתל אביב שפתוחים בפסח כרגיל
>> שיאים של ניתוק: מצעד 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג כרגע

ברוח המבצעים והקניות חשוב לזכור: פסח הוא קודם כל הזדמנות לזמן משפחתי איכותי – ואין צורך לפדות את קרן הפנסיה כדי ליהנות ממנו. לכן אספנו לכן פעילויות חינמיות מצפון ועד דרום, שיעזרו לכן לחגוג את החג באווירה טובה, בזיכרונות מרגשים, ובעיקר – בלי לקרוע את הכיס.

הצפון מתעורר לחיים // עשרות אטרקציות חינם

עם בוא האביב וחזרת התושבים לבתיהם, חלקו הצפוני של הארץ מתעורר לחיים. לטובת שיקום הצפון ועידוד הכלכלה והתיירות, מפעל הפיס בשיתוף הרשויות המקומיות מזמינים את כל עם ישראל ליהנות מעשרות אטרקציות חינמיות – מוזיאונים ואתרי מורשת, מרכזי מבקרים, סיורים מודרכים, שמורות טבע וגנים לאומיים. בין יותר מ-50 האתרים שייפתחו לקהל ללא תשלום תמצאו את אגמון החולה, גן החיות "גן גורו", אולמות האבירים בעכו, שמורת תל דן, נחל שניר (חצבאני), ואמת המים ברגבה – כולם מציעים חוויות לכל המשפחה, כחלק ממאמץ משותף להחזיר את החיים והמבקרים לצפון. בנוסף, בגנים לאומיים נבחרים (יחיעם, כוכב הירדן, ציפורי, תל מגידו, מגדל צדק וממשית) יתקיימו מופעי רחוב צבעוניים – עם שחקני תיאטרון, נגנים, להטוטנים וזמרי אופרה – כחלק ממיזם "נושמים תרבות" של מפעל הפיס ורשות הטבע והגנים (בתאריכים 14–17 באפריל).
שישי-חמישי (4-10.4), בהרשמה מראשבאתר

חלוצות ונהנות בין אתרים // פסטיבל מפה ומצה

סיפורם של החלוצים ממשיך ללוות אותנו גם עשרות שנים לאחר קום המדינה. בהשראתם, משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל מקיימים גם השנה את פסטיבל "מפה ומצה" – חגיגה של התיישבות, תקומה וזהות – באתרים היסטוריים ברחבי הארץ, המספרים את סיפור ראשית הדרך. בין האתרים המשתתפים: בית דוברובין ביסוד המעלה, רכבת העמק, חצר הראשונים בעין שמר, "קיבוץ של פעם" ביד מרדכי ובית הראשונים בהרצליה. סיפורי המורשת של תקופת החלוצים יתעוררו לחיים באמצעות הצגות של תיאטרון אורנה פורת ותיאטרון הקרון, סיורים מודרכים ואינטראקטיביים, סדנאות יצירה, מופעי מוזיקה ועוד – חוויה נוסטלגית ומעשירה לכל המשפחה, שתיקח אתכם במסע בזמן חזרה לשורשים.
שלישי-רביעי (15-16.4), בהרשמה מראש באתרהמועצה לשימור אתרי מורשת

בהשראת החלוצים. פסטיבל מפה ומצה (צילום ענר גרין)

טחנת נזירים ומעיין סוסים // נחל ציפורי

במסגרת פסטיבל האביב בנחל ציפורי המחודש, המועצה האזורית עמק יזרעאל מזמינה את הקהל הרחב לצאת לסיורים מודרכים בין שבילים ירוקים, מים זורמים ונקודות טבע מרהיבות. הסיורים מותאמים הן למשפחות והן למיטיבי לכת, ומציעים חוויה אביבית מושלמת בלב הנוף הגלילי המתחדש. המסלול הראשון, באורך כשני קילומטרים, עובר בטחנת הנזירים העתיקה שעל גדת הנחל, ממשיך לאורך טיילת הנחל ששופצה לאחרונה, ומסתיים במבואות היישוב ראס עלי – שם תיהנו מהליכה לצד פלגי מים שוצפים וחזרה מעגלית לנקודת ההתחלה. המסלול השני, באורך 3.5 קילומטרים, מיועד למיטיבי לכת, ויוביל את המשתתפים מטחנת הנזירים ועד למעיין הסוסים עין יבקע – פנינת טבע מרעננת בלב העמק.
חמישי-שבת (17-19.4)

נחל ציפורי (צילום באדיבות תיירות מועצה אזורית עמק יזרעאל)

הפנינג עפיפונים ומשאלות לב בנמל תל אביב

בחול המועד פסח, השמיים שמעל נמל תל אביב יתמלאו בצבעים – עם חזרתו של הפנינג "עפיפונמל", חגיגה אוורירית במיוחד לכל המשפחה. טיילת הדק תארח סדנאות יצירה, ניווט היתולי לכל הגילים, תחרויות טריוויה בנושא עפיפונים והדרכות מקצועיות להפרחה מוצלחת. כל משתתף יקבל ערכה אישית להכנת עפיפון – כולל הזדמנות לכתוב עליו משאלה שתמריא לשמיים. לצד כל זה, יגיעו גם עפיפונולוגים מקצועיים וחובבים עם היצירות הכי מרהיבות שלהם, שיהפכו את השמיים הצפוניים של העיר למופע צבעוני וקסום.
נמל תל אביב (ארגז החול, סמוך לקרוסלה), שלישי-רביעי (15-16.4)11:00-17:00

עפיפונמל, הפנינג עפיפונים בנמל תל אביב (צילום: עידן שוורץ גמיגו)

עקבות של זיכרון והארכיאולוגיה של העתיד בדיזנגוף סנטר

הביאנלה השנייה לאמנות סביבתית של דיזנגוף סנטר יוצאת לדרך תחת הכותרת הבוערת "50 מעלות בצל" – והיא בהחלט לא משאירה את המבקרות והמבקרים אדישים. ברחבי החללים הציבוריים של הסנטר, וגם על הגג, יוצגו עבודות גדולות־ממדים, תלויות־מקום, המפגישות בין היומיום האורבני לבין שאלות עמוקות על הקשר שלנו עם הסביבה. בין היצירות: מיצב תלוי של קולאז'ים תלת־מרחביים שנבנו מרישומי נוף, פסלים עשויים עץ גושני שנאסף מרחובות העיר, יצירת טקסטיל המדמה שכבות גיאולוגיות מתוך פסולת תעשייתית, וגם עבודות וידיאו ואנימציה של אמנים מקומיים ובינלאומיים. כולן נוגעות בנושאים בוערים – ממש כמו הכותרת – ממשברים סביבתיים ועד שאלות פוליטיות וחברתיות עכשוויות.
דיזנגוף סנטר, ראשון-שישי (6.4-13.6), ראשון-חמישי 21:00-10:00, שישי 10:00-15:00, שבת 21:00-10:00

מתוך עבודת הוידאו "התחדשות" של נתלי טמיר, הביאנלה השנייה לאמנות סביבתית, דיזינגוף סנטר (צילום: נתלי טמיר)

דמויות מהאגדות ויצירה מהטבע במוזיאון מגדל דוד

חגיגת פסח אביבית במיוחד תמתין לכם במוזיאון מגדל דוד שבירושלים, עם ארבעה ימים של פעילויות חינמיות לילדים – מלאות קסם, תוכן וסטייל ירושלמי. האירועים, שיתקיימו לאורך חול המועד, מותאמים לגילאים שונים וכוללים תכנים מקוריים ופעילויות אינטראקטיביות. הקטנטנים ייהנו מהצגת הילדים המוזיקלית "הגנן הנגן", עיבוד תיאטרלי לספר הקלאסי "חנן הגנן" של רינת הופר. הגדולים יותר מוזמנים לסיור ייחודי בתערוכה "מצד שני" של צדוק בן דוד, בהנחיית שחקנים, וגם להשתתף בחידון נושא פרסים בנושא צמחי ארץ ישראל. בנוסף יחכו עמדת תחפושות, צילום מגנטים ועוד הפתעות. הכניסה לילדים – חינם, ולמבוגרים: 55 ש"ח. חג שמח ותרבותי במיוחד.
שני-חמישי (14-17.4), 10:00-18:00

הגנן הנגן, מוזיאון מגדל דוד (צילום: טניה שרייפל)

שומרי חומות ואמני חוצות בירושלים

עיר הבירה מציינת את פסח, החג המרכזי בשלושת הרגלים, במגוון פעילויות חווייתיות לכל המשפחה. אחת האטרקציות הבולטות היא סיור עצמאי על טיילת החומות, הכולל מיצב חדשני באפליקציית מציאות רבודה – במסגרתו יפגשו המטיילים "דמויות מונפשות" של מגיני ירושלים לדורותיהם, בגודל אמיתי, המספרות את סיפורן האישי ואת סיפור התקופה בה חיו – חוויה מרגשת בין עבר להווה. בנימה קלילה יותר, שווה לעצור גם בשדרת האמנים שבחוצות היוצר, שם תמצאו תערוכות יודאיקה בת זמננו, סדנאות אמן ואירועים בגלריות – שילוב של מסורת, יצירה וקצת השראה ירושלמית לחג.
מיצב טיילת החומות, שני-שישי (14-18.4)9:00-17:00, פתוח ללא תשלום באדיבותבנק הפועלים; שדרת האמנים, ראשון-חמישי 10:00-17:00,שישי עד 14:00, שבת וחג – סגור. פרטים באתר החברה לפיתוח מזרח ירושלים

שומרי החומות חוזרים. טיילת החומות ומציאות רבודה (צילום: פמ"י)

גודיז, פרחים וחגיגה קהילתית בבאר שבע

לכבוד האביב, שוק האיכרים חוזר ובגדול – והפעם לעיר העתיקה בבאר שבע, עם כל השפע של הדרום. מיטב התוצרת המקומית של חקלאי ויצרני האזור ועוטף עזה תוצג למכירה ישירה – פירות וירקות טריים, ריבות ביתיות, גבינות משובחות, פרחים צבעוניים ותבלינים ריחניים – הישר מהשדה וללא פערי תיווך, במקסימום טריות ובמינימום מאמץ. את האווירה יחממו הופעות חיות של להקות ומוזיקאים מקומיים באווירה אביבית ושמחה, ובסמוך יתקיים גם יריד במדרחוב קק"ל שיכלול דוכני וינטג' ואופנת יד שנייה, תקליטים, ספרים, פריטי לייף סטייל ועוד אוצרות קטנים עם אופי גדול. חגיגת פסח דרומית, עם טעם של בית ורוח של קהילה.
שישי (28.3-30.5) מ-08:00

שוק האיכרים בבאר שבע (צילום: דניאל יאסנו)

אמנות, היסטוריה וטעמים מקומיים בצוקים

25 חדרי סטודיו של יוצרות ויוצרים תושביכפר האמנים בצוקיםייפתחו לקהל הרחב במהלך חול המועד פסח, כחלק מחוויה תיירותית-אמנותית, קהילתית ומחממת לב במיוחד. בסיור חינמי, שיתקיים בין סמטאות הכפר, תזכו להציץ לחללי יצירה חיים, להכיר את הסיפורים שמאחורי האמנות המקומית ולשמוע מקרוב את ההיסטוריה של היישוב וכפר האמנים – כולל תמונות ארכיון נדירות מלפני יותר מ-40 שנה. גלריית "עשוש" תציג תערוכה קבוצתית של אמני המקום, ובגלריה-בית הקפה "ננו" (כשר לפסח, ללא תעודה) תוכלו לנוח עם ארוחה צמחונית-טבעונית קלה. לילדים מצפה פעילות מהנה במיוחד – תיאטרון סיפור ויצירה עם "גברת מחזוריתא", בהשראת ערכי הקיימות והטבע של הכפר (שלישי, 15.4, בשעה 11:00).
שני-שישי (14-18.4), 10:00-14:00, פרטים בטלפון 052-4073078 ובאתר תיירות ערבה תיכונה

כפר האמנים בצוקים (צילום: אביעד בר)

חממות פטל ותפוזונים מהשתיל לפה בחבל הבשור

אזור צפון הנגב – אסם התבואה של מדינת ישראל – מזמין אתכם לפסח של טבע, חקלאות וילדים מרוצים תחת השם "פסחקלאי": שפע של פעילויות חקלאיות לכל המשפחה, כולל לא מעט אופציות חינמיות בחסות בנק הפועלים. במשק 77 שבמושב תקומה יתקיים קטיף עצמי של ביו-תות תלוי, לצד סיורים מודרכים בחממות אננס, בננה ופטל – חוויה צבעונית, טעימה ומלמדת (במהלך ימי חול המועד בשעות 10:00–14:00, שישי וערבי חג 09:30–13:00). בשביל הסלט שבמושב תלמי יוסף תגלו איך זה מרגיש לקטוף עגבניות שרי, גזר צבעוני ותפוזונים ישר מהשתיל – הכל כחלק מסיור מודרך מלא ידע והומור בהובלת האגרונום אורי אלון. שעות הפעילות: ימי חול המועד 10:00–16:30 (כניסה אחרונה 15:00), שישי וערבי חג 09:30–15:00 (כניסה אחרונה 13:30).
חבל הבשור, הפעילות בחינם בחסות בנק הפועלים, הכניסה מותנת בהרשמה מראש(מ-9.4) ובהצגת כרטיס כניסה

פסחקלאי בצפון הנגב, שביל הסלט (צילום: דניל אסתריקן פוניה)

כוחה של הרוח הישראלית במושב דקל

בפסח הקרוב ניסע דרומה, אל העוטף והנגב, למקום שבו הנוף נפתח למרחבים עד לקצה האופק. במרכז המבקרים המתחדש "הגדת חבל ימית", מוצג סיפורם יוצא הדופן של תושבות ותושבי חבל ימית – שפונו מבתיהם לטובת הסכם שלום, התיישבו מחדש בנגב, ונאלצו לעזוב שוב בעקבות מלחמת חרבות ברזל. כעת, כשהם מתעשתים בפעם השלישית, הם בוחרים לספר את סיפורם הלא ייאמן – לא רק של חורבן, אלא גם של תקומה, תקווה ורוח ישראלית שלא נשברת. המרכז, שנמצא בעוטף, יהיה פתוח לקהל הרחב ללא תשלום במהלך חול המועד פסח, כחלק ממיזם הפעילות החינמית לחג בחסות בנק הפועלים.
מושב דקל (דרום עוטף עזה/דרום חבל אשכול), שני-שישי (14-18.4) בתיאום מראש

מרכז המבקרים הגדת חבל ימית (צילום: הנרי כהן)

מההייטק לרפואת הצמחים – ריפוי עתיק בערד

רובע האמנים בערד מארח את "דהרמה ערד" – מרכז חווייתי וטיפולי יוצא דופן שמזמין להצצה לעולם של ריפוי טבעי ונשימה עמוקה. במרכז פועלתמיכל אשכנזי, לשעבר אשת הייטק וכיום הרבליסטית קלינית, שמחברת בהרמוניה בין מדע מערבי למסורות ריפוי עתיקות. במהלך ביקור שנמשך כשעה, משתפת אשכנזי את סיפורה האישי בהרצאת השראה מעוררת מחשבה, מעניקה טיפים לאורח חיים בריא ומאפשרת התנסות במוצרים טבעיים פרי רוקחותה – כולם מוצעים גם לרכישה בהנחה. הפעילות מיועדת לבני 18 ומעלה ובהזמנה מראש.
סדן 8/4, ערד, לפרטים ותיאום ביקור 054-4702422

חוכמת ריפוי עתיקה. מיכל אשכנזי (צילום: רבקה אליהו)

אמנות, מורשת ונופים מהצפון עד הדרום

מטיילות מנוסות יודעות להמתין לזמן הזה בשנה שבו"פסח בנק הפועלים"חוזר – פרויקט שבזכותו מוזיאונים, אטרקציות, אתרי מורשת ואתרי טבע נפתחים לכניסה לגמרי בחינם, חיסכון אדיר כשמדובר במשפחה. השנה הרשימה ממוקדת בעיקר בצפון ובדרום לטובת תמיכה מוראלית חשובה מאין כמוה והתנעת התיירות שנעצרה בחריקה: אגמון החולה ופארק קצרין החדש, מוזיאוני העיר חיפה והגן הזואולוגי בנהריה, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב ואפילו אתר החרמון ופארק תמנע – כולם שלך, ובלי להוציא שקל (חוץ מאשר על שוקו חם). בדרום תוכלי לבקר באתרים ופעילויות של עסקים קטנים כמו סדנת ניפוח זכוכית ביישוב מעגלים, חוות הדקלים ועוד.
שני-שישי (14-18.4), ההרשמה תיפתח ב-9.4

כן כן, גם הוא בחינם (צילום: אתר החרמון)

>> פורסם לראשונה באתר המגזין "את"

• עם הילדים
• פסח
• טיולים
• אטרקציות
• הגליל
• הנגב

>> אמיתי יעיש הוא שחקן, במאי ומנהל תיאטרון עוטף הנגב.ההצגה "גבר" של תיאטרון עוטף הנגבתעלה בתיאטרון תמונע ביום רביעי הבא (8.5, 20:00). הצגה נוספת מבית התיאטרון,"בוקר של שוטים", תעלה בתמונע ב-3.6. אחר הפעילויות של תיאטרון עוטף הנגבכדאי לעקוב כאן.

>> 3426: זה הולך להיות מרחב התרבות הכי מעניין בעיר

מה זה להיות גבר בתקופה הזו?
עם כמה אתגרים אנחנו מתמודדים?
הגבריות הישראלית המיתולוגית מתפרקת אט אט. אותו גבר חסון שלא מבטא רגשות מתחיל לפנות את מקומו לגבר שיכול להביע רגשות ואף מרשה לעצמו גם להיות חסר אונים. אבל זו רק ההתחלה של המהפכה. רק אחוז קטן מהגברים הישראלים זוכה לקחת בה חלק.

הגברים שהתבצרו בממ"דים חסרי אונים, החיילים שיחזרו משדה הקרב, ובתקווה גם החטופים שלנו שיחזרו מהגיהנום בעזה. כולם יצטרכו להרחיב את המנעד הרגשי שלהם, ואנחנו כחברה צריכים לתת כתף ויד לחלוק, לשתף ולקבל

עמדתי פעם בחתונה באחד מהמושבים ליד החופה. האמא של הכלה עלתה ונשאה נאום מאוד רוחני ורגשי. אחריה עלה האבא, איש אדמה, איש גדול, החזיק את הדף עם סימני הקיפול. עדות לכך שכבר כמה ימים הוא נושא את הנאום הזה בכיסו האחורי. הוא מתחיל לדבר ואני מרגיש שאני לא מצליח לנשום יחד איתו. המילים שלו בנאליות, מלאות בסיסמאות כמו "יציאה מהקן", "גדלת כמו פרח", אבל הקול שלו זועק אחרת. הוא נפרד מילדתו האהובה, לא שולט בקולו שבוגד בו, ולפתע יוצאת לו נהמה, כמו חיה פצועה ופרץ של בכי.

הוא מתנצל, מסכם במילים "אני פשוט אוהב אותך ילדה שלי", מסתיר בבושה את הדמעות ויורד מהחופה. לאבא הזה הייתה אהבה גדולה ועצומה לבת הזקונים שלו והוא לא הצליח להביא אותה לידי ביטוי במילים. הלקסיקון הרגשי שלו לא היה מפותח. הגוף שלו מרד והוציא מתוכו בפרץ את הנהמה החייתית ואת הדמעות, התפרצות רגשית שמרדה ברצון להסתיר, להעלים או לאפק רגשות – תוצאה ישירה מההסללה שטיפחנו בחברה הישראלית הצברית.

בימים מוטרפים אלו, הגבר הישראלי עובר אתגרים לא פשוטים שגם אותם נצטרך להכיל לשתף ולעבד.
הגברים שהתבצרו בממ"דים חסרי אונים, החיילים שיחזרו משדה הקרב, ובתקווה גם החטופים שלנו שיחזרו מהגיהנום בעזה. כולם וגם אחרים יצטרכו להרחיב את המנעד הרגשי שלהם, ואנחנו כחברה צריכים לתת לכולם כתף ויד לחלוק, לשתף ולקבל תוקף לרגשותיהם. כולי תקווה שיותר ויותר גברים (וגם, אולי, בעזרת הנשים שאיתם), יאפשרו לעצמם לשחרר, לשתף ולתת ביטוי לפגיעות שלהם. זו לא פריבילגיה. אחרת נפגש שוב מול הסטטיסטיקה במקומות שבהם מובילים הגברים בענק: דיכאון סמוי, פסוריאזיס, התקפי לב והתאבדויות.זו העת לשים על זה את הדעת, כי מצפה לנו תהליך ארוך ומורכב של ריפוי.

במסגרת לימודי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א במסלול הנחיית מעגלי גברים לפני שנתיים, התוודעתי למסע שעברתי מילד לגבר. מילד רגיש בשכונה מחוספסת, עד לגבר שאשתו מבקשת ממנו יום אחד לזרוק את הארגז כלים שלו. עם הרבה הומור מהול בכאב יצרתי יחד עם יוסי צברי – אקטיביסט, אומן המילים והספוקן וורד – את ההצגה "גבר" בתיאטרוןעוטף הנגב,שעלתה לראשונה בתיאטרונטו 2023 וזכתה בפרס חביבת הקהל ובציון לשבח.

בעקבות אירועי הזוועות ב-7 באוקטובר, חווינו ב"תיאטרון עוטף הנגב" טרגדיות אישיות וקהילתיות. צוות התיאטרון, שחקנים והצוות הטכני מורכב מתושבי יישובי העוטף, כשחלקם הגדול חוו וחווים עד היום את הזוועות של אותה שבת נוראית. סיוון, בתו של חבר ההנהלה שמעון אלקבץ, נרצחה עם בן זוגה; חבר הנהלה אחר חסם בגופו את המחבלים שעמדו להכנס לעין הבשור; עופר קלדרון, אחיו של המנהל הטכני שלנו ניסן קלדרון, עדיין בשבי החמאס.

מתחילת המלחמה ועד היום, צוות התיאטרון מעביר סדנאות טיפוליות והצגות בישובים המפונים בכל רחבי הארץ למען החוסן הנפשי והקהילתי. פעילות התיאטרון בקרב המפונים חשפה את הכאב, ההשפלה והבדידות איתם מתמודדים התושבים והעניקה להם מקום לדבר ולהתמודד עם הרגשות שלהם באמצעות כלי התיאטרון והמשחק. בימים אלו מתאושש תיאטרון העוטף ומעלה את ההצגות שלו חזרה בתל אביב.

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• הנגב
• גברים

בבט

לבבט הגעתי דרך ההורים שלי, פינה קטנה באיזור נחלת יצחק שמגישה ופל בלגי פשוט וטעים, ברקע מתנגנת מוזיקה מג'ייביאל שמשום מה מוציא רק תדרים שנשמעים כמו רדיו שבור ווגורמים לך להרגיש כאילו אתה נכנס לסצנה מסרט ישן. נילי, הבעלים, היא הדמות הראשית, מקום מושלם לסגור בו את הלילה.
חפץ חיים 8

סניקרבוקס

חנות סניקרס/בגדים, למרות שרוב הזמן אני מגיע לסניקרבוקס מהסיבות הלא נכונות, אני שם בעיקר בימי שישי עם המחשב מכין ביטים בפינה של החנות, או מנסהלהשחיל לשגיא וסמי(יש עוד הרבה מאיפה שזה בא אבל הם מתביישים לחפש במצלמות).
בילינסון 1

הנגב 4

המסע לנגב 4 מתחיל קודם כל במלה, בית קפה שהיה זכור לי כשאמא שלי תמיד הייתה קונה בו סקונס מהסניף בבזל. הם הגיעו יחסית לאחרונה לדרום העיר, אז אני קונה קפה ומשם ממשיך לאחד האולפנים בבניין, לרוב לאולפנים של מאיור ופאס או של עבוד ושפריר, אבל תמיד נכנסים עוד פרצופים מוכרים, רוב המוזיקה שאני שומע בארץ עוברת דרך הבניין הזה בצורה כזו או אחרת.
הנגב 4

תדר

חבורה של אנשים שדוחפים את התרבות קדימה ותמיד נותנים במה למה שחדש ומעניין. תמיד יש הופעות טובות ברחבה או ברפי, מוצא את עצמי גם במיראז' לא מעט, בית קפה שנמצא במתחם, לפגישות או סתם לשבת לעבוד על המחשב. אבל המקום האהוב עלי במתחם הוא ללא ספק הנואיבה, חנות תקליטים שאני מקפיד לבקר בה פעם בשבוע-שבועיים כדי למצוא סמפלים או סתם לשאוב השראה. מנסה לכוון לשעות בהן עופר נמצא, שתמיד עוזר ומביא כל מיני תקליטים מלמעלה שתמיד קולעים בול.
דרך יפו 9

מנטנטן

המסעדה האהובה עלי בתל אביב, מגיע לשם עם החברה לעתים קרובות, לרוב בלילה אחרי הופעות או אירועים כלשהם ותמיד לוקח אחת משתי מנות, ראמן או טונקאצו.
נחלת בנימין 57

ארגוב יחמם את ההופעה של רוק מרציאנו בבארבי, קיבוץ גלויות 52, שבת (22.4) 20:30, 225 ש"ח

• העיר שלי
• ❤ תרבות
• תדר
• מנטנטן
• הנגב
• סניקרבוטס
• בבט

השנה נערכו בהודו בחירות. זוהי הדמוקרטיה הגדולה בעולם עם קרוב ל־900 מיליון בעלי זכות הצבעה. כדי לתת לכולם הזדמנות להצביע במדינה שבה לא בכל מקום אפשר להציב קלפי מפוקחת, יש צוות מיוחד שמסייר במשך חודשים בכל רחבי המדינה, מגיע לכל אזור נידח ומאפשר לכולם להצביע. אחד המסעות שערך צוות ההצבעה, שכולל שמונה אנשים, היה ללב יער גרי – אחד היערות המדבריים היחידים בעולם שהטמפרטורה בו יכולה להגיע ל־43 מעלות והוא ביתם של יותר מחמש מאות אריות, כדי לאפשר לאחד האנשים הבודדים ביותר בעולם להצביע.

גורו בהרטדס שומר על מקדש לאל שיווה אשר בלב היער, מוקף בחום בלתי נתפס ובחיות טורפות, ולמעט מתפללים מעטים שעושים את המסע המפרך אל תוך היער המסוכן, הוא נמצא רוב השנה לגמרי לבדו. אם תהיתם, הוא הכריז בשמחה שהוא הצביע למפלגתו של ראש הממשלה נרנדרה מודי.

מי שטייל בהודו אולי לא יתמה על הסיפור הזה, שכן כמעט בכל מקום שאליו מגיעים בתת היבשת יש מישהו שיספר על הגורו שגר לבדו במעלה ההר, אוכל כרובית בלבד ושומר על מקדש קטן. כשתעלה אל ראש ההר תמצא מערה קטנה שהרעש היחיד בה הוא מים זורמים ואדם עם זקן גדול ועם חיוך גדול אף יותר יציע לך לעשן משהו ולשחק איתו קלפים. בהודו ההתבודדות הזאת אפשרית.

על פי התחזיות, עד 2065 צפויים לחיות בישראל יותר מ־20 מיליון איש

יש דברים רבים שהישראלים לוקחים איתם חזרה מהטיול בהודו, התבודדות היא לא אחד מהם. קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתבודד בישראל. קודם כל אין פה כל כך מקום. באזור המרכז יש מצוקת נדל"ן קשה שהופכת כל בניין חמוד בן שתי קומות בתל אביב לפוטנציאל למגדל חדיש בן 30 קומות. שנית, קצב הילודה בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה־OECD, וזה ממש לא בגלל החרדים או הערבים. גם משפחות חילוניות בישראל מולידות בקצב בלתי נתפס. בתל אביב יש היום 450 אלף תושבים, בישראל כמעט 9 מיליון בני אדם, ובקרוב מאוד זו תהיה אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם. על פי התחזיות, עד 2065 צפויים לחיות בישראל יותר מ־20 מיליון איש.

היישובים הכפריים הנחמדים באזור השרון ייעלמו לחלוטין ויהפכו לערים רגילות לכל דבר. בצפון הארץ צפויים ישובים רבים להתרחב כל כך עד שהם יאלצו לוותר על המגורים צמודי הקרקע. המגדלים בתל אביב? זו רק ההתחלה – מדינת ישראל תחיה מהקומה ה־30 ומעלה, לא תהיה לה ברירה.

המשמעות של זה היא שעוד ועוד חלקים מהטבע בישראל ייעלמו כדי לפנות שטח יקר לאכלוס. כדי ללכת לבקר בטבע המועט שיישאר כאן נאלץ כנראה לקבוע תור חודשים מראש, שכן בסופי השבוע תהיה מלחמה אמיתית על המקומות האחרונים בארץ שבהם אפשר עדיין לטייל. ישראל בדרך להפוך למקום שבו לא תוכלו להיות לבדכם, אף פעם.

וזה לא אומר שעכשיו קל להתבודד. מתי לאחרונה הלכתם לטייל בשמורת טבע והייתם לגמרי לבד? מתי יצא לכם לנסוע לפיקניק ביער בלי לגלות שמישהו כבר הניח שם מכונית, פתח את הדלתות ושם מוזיקה? ישראל היא לא מקום להיות בו לבד. גם הנגב – כביכול מדבר ענקי וריק – מוחזק ברובו על ידי צה"ל. בכל זאת חייב להיות מקום שבו יש שקט מוחלט, מקום שבו אפשר להתבודד, לא?!

באים לצלם את הנזירים

יהודים לא אוהבים כל כך להתבודד, אנחנו טיפוסים קהילתיים מאוד, אבל בארץ הזאת יש גם בני דתות אחרות, וחלק מהם אוהבים מאוד להיות לבד. חיפושים אחר מנזר מבודד שבו יהיה אפשר לשבת בשקט ולעבוד את האל הובילו למנזר סיינט ג'ורג' המרוחק במדבר יהודה, לא רחוק מיריחו – אותה ארץ, לא אותה מדינה. כדי להגיע אליו נוסעים על כביש 1, עוברים את הקו הירוק, ובאמצע הדרך יורדים לדרך עפר של כחצי שעה עד שמגיעים לפתח השביל, ירידה תלולה מאוד אל תוך העמק. שם, בין הדקלים, מתגלה מנזר יפיפה שנחצב כולו מתוך מערה על צלע ההר. רק עשרה נזירים יוונים אורתודוקסים גרים במנזר, ואף שאנחנו בארץ התנ"ך ובירושלים מנסים לעבוד עליי עם אבן ירושלמית מזויפת, זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני מטייל באמת בסיפורי התנ"ך. המנזר הוקם במאה השישית ונחרב מאז פעמיים, והמבנה הנוכחי הוקם במאה ה־19. אם אתם תוהים למה להתבודד דווקא באמצע מדבר יהודה בתוך אפיק נחל ללא כל יכולת לברוח כשתוקפים אותך, אז זה מפני שעל פי מסורת כלשהי אליהו הנביא התחבא במערה הזאת בדיוק. סיבה הגיונית ולגיטימית.

סביב המנזר פרושות מערות התבודדות של הנזירים שאליהן אפשר להגיע מתוך המנזר על ידי טיפוס בסולם עץ. את כל הכנסייה חצבתם, לא יכולתם לסדר מדרגות נורמליות? הנזירים, כיאה לאנשים מתבודדים, לא ממש ידברו איתך, הם רק ינזפו כשמתחשק להם ולא ייתנו לך להיכנס אם באת בלבוש לא צנוע, לא אכפת להם שירדת עכשיו חצי שעה בהר, אבל זו באמת הייתה הצרה האחרונה שלי בניסיוני להתבודד, כי אז קרתה הטרגדיה שקורית ללא מעט אנשים שמטילים על עצמם לעבוד את אלוהים לבד – מישהו מגיע לצלם אותם.

הרמז לכישלון היה בתחילת מסלול הירידה למנזר, שהיה חסום באוטובוסים של תיירים ודוכנים של פלסטינים שגרים בסביבה. אף שהנזירים הציבו מסלול מכשולים לא פשוט בדמות דרך אפר תלולה במיוחד שלוקח כחצי שעה לרדת, רבים מהתיירים עולים ויורדים חופשי על גבי חמורים, הרכבל של הטבע. ואם לא די בכך, החמורים המסכנים נאנקים מכאב סחיבת התיירים השמנים וקולם נשמע בהד בכל רחבי הוואדי, כך שגם אם הנזירים יחליטו על יום חופשה במערות ההתבודדות שלהם יהיה להם קשה להתחמק מהרעש.

שאמבלה בעזוז

אחרי שעה ורבע של נסיעה מתל אביב, רק אחרי שעוברים את באר שבע בכביש העוקף כדי לא לראות את באר שבע, הנוף מתחיל להיפתח. או כמאמר השיר המפורסם – מימין מדבר, משמאל מגזר. אם יורדים מכביש 40 בצומת תללים וממשיכים ישר כשרואים את התחנה הסולרית הגדולה באשלים שבמרכזה העין של סאורון, הכביש הופך נטוש יותר ויותר ככל שמתקדמים. מדי פעם יורד שביל מהכביש ומוביל את החולות, אבל הוא מלווה תמיד בשלט "זהירות, שטח אש". בצדי הדרך יש מוצבים בודדים וכמה חיילים שמנצלים את השמש להשתזף על כיסאות ים בזמן שהם שומרים על שורה של טנקים. ואז, בסוף של הסוף, מגיעים לעזוז.

יש מחלוקת על היישוב המבודד בישראל, אבל אין יותר חור מעזוז – הוא לא נמצא על הדרך לאילת בשום צורה, מרוחק כשעה מבאר שבע, מרחק יריקה מגבול מצרים וההגעה אליו מצריכה נסיעה על כביש שלא טופל מאז שנסלל לפני 30 שנה. מי שמגיע לעזוז לא ממשיך ממנו הלאה. זוהי תחנה סופית. 16 משפחות גרות ביישוב, שכל מה שיש בו זה מרכז דואר ותחנת אוטובוס אחת שעובר בה פעם ביום קו לבאר שבע. בירת הנגב היא גם המקום הכי קרוב לערוך בו קניות בסופר, לראות סרט או ללכת לבית חולים. אבל אם צריך, המכולת הקרובה נמצאת במרחק 15 ק"מ בלבד. בכניסה מברך את הבאים שלט: ברוכים הבאים לעזוז, יישוב קהילתי.

כשאתה מגיע לחורים שכאלה בארצות הברית, אתה יכול להרגיש כאילו נחתת במערבון. אבל בישראל לא בונים ערי מערבונים, אלא יישובים של יוצאי הודו – בתים מאולתרים בכל מיני צורות וצבעים, סוכה של שתי קומות בשם "שאמבלה בעזוז" שבה יש "שאמבגלידה", ובכלל אווירה של יישוב מאולתר, ועזוז הוא אכן מקום מאולתר.

"בנינו פה בית זמני והזמני הפך לקבוע", מספר אלי חן, שמנהל את נקודת חן בעזוז הכוללת חדרי אירוח וחנות יד שנייה. הוא הגיע עם משפחתו לפני 13 שנה. כשגרו במודיעין היה אלי קוסם ואלה אשתו הייתה ליצנית, אבל תמיד דגדג להם לברוח ממירוץ העכברים ולנסוע למקום מרוחק כמו תאילנד. כשחזרה אלה מהופעה במסיבת יום הולדת בעזוז היא הודיעה לבעלה שהם עוברים לשם.

"בהתחלה קיבלנו צריף של משפחה שעזבה, ואני התחלתי לבנות", הוא אומר. כיאה לקוסם הוא בנה לעצמו טירת קוסם מאולתרת שפגשה שוק פשפשים.

"יש ימים, בייחוד מחוץ לעונה, שאני לגמרי לבד. ילד אחד גדל ועבר לגור בחו"ל, הילדה הקטנה לומדת בפנימיית אמנות, ואני יכול לשבת פה בחצר ולהיות לבד, לפעמים במשך ימים"

"כל אחד אלתר לעצמו פה ממלכה משל עצמו. אנשים פה אינדיבידואליסטים, כל אחד לעצמו. בשלט הכניסה כתוב שזה יישוב קהילתי, אבל אין פה קהילה. בהתחלה היה קשה מאוד לעבור לפה, כשהגענו, השכנים לא שיתפו איתנו פעולה, היו כל אחד לעצמו, פתחו עלינו עיניים, חשבו שאנחנו תחרות. היום המצב יותר טוב, ועדיין ברור מאוד שכל אחד פה שומר קודם כל על עצמו".

ואיך זה לעבור לעבוד בתיירות?
"רוב האנשים פה בעזוז עוסקים בתיירות, ביישובים שמסביב עוסקים בחקלאות אבל גם הם מתחילים לראות את מה שקורה בעזוז ומחשבים את המסלול מחדש. בהתחלה היה קשה מאוד, כי אתה צריך ממש לארח בבית שלך כל הזמן, להיות מאוד קשוב, היה צריך לעשות סוויץ' בראש. אבל עכשיו אני כבר רגיל לזה".

וכשאתה צריך לארח כל הזמן, קשה להיות לבד.
"יש ימים, בייחוד מחוץ לעונה, שאני לגמרי לבד. ילד אחד גדל ועבר לגור בחו"ל, הילדה הקטנה לומדת בפנימיית אמנות, ואני יכול לשבת פה בחצר ולהיות לבד, לפעמים במשך ימים".

תושב אחר בעזוז, אייל טבול, מנהל את המקום הכי לא סביר בישראל – קפה עזוז – בית קפה, מסעדה ומקום להופעות שמוציא פיצות מתנור לבנים איטלקי אמיתי, וכל זה ביישוב הכי מבודד בישראל.

"מה שטוב בעזוז הוא שאפשר לחלום. שנים שאני חולם להביא לפה תנור לבנים ולפני שנה וחצי עשינו את זה". אייל מדבר כאיש משוחרר בעשר הדקות של הפסקת סיגריה שהוא ארגן לעצמו בתוך משמרת מטורפת של שבת בצהריים בקפה עזוז. המטיילים מגיעים בהמוניהם וגם קבוצה של חיילים מורעבים מאחד המוצבים המבודדים מסביב. המקום מפוצץ ופיצות ושקשוקות יוצאות בזו אחר זו. האוכל בקפה עזוז, אם תהיתם, מצוין. "חצי מהשבוע אנחנו סגורים ופותחים ברביעי וחמישי בערבים ובשישי־שבת כל היום. התחלנו לבשל כי זה מה שהיה צריך פה".

אייל וזוגתו עברו לעזוז לפני 13 שנה אחרי שחיו במרכז תל אביב. "רצינו מקום שקט שהבנות שלנו יוכלו להיות חופשיות".

והן לא השתעממו לגור במקום כל כך מבודד?
"בהתחלה כן, אבל פה הילדים נשלחים בגיל מאוד צעיר לפנימייה, והפנימיות פה מצוינות. הילדה שלי עכשיו בפנימיית מדרשת בן גוריון בשדה בוקר. היא רחוקה, אבל לפחות מדובר בפנימייה ברמה מאוד גבוהה".

כשניסיתי לברר מי באמת באמת נשאר פה לבד, עם כל התיירים שמשוטטים פה כל הזמן, הכווינו אותי לאחת המשפחות הוותיקות בעזוז שלה מטע חקלאי קטן. בני הזוג והילדים שלהם נוהגים שלא לדבר עם תושבי היישוב, אפילו לא אומרים שלום. ברוב חוצפתי דפקתי להם על הדלת. אף אחד לא ענה לי.

דרך השלום

כשיוצאים מעזוז, בכניסה לכביש 10, מופיע שלט: דרך השלום. הכביש אכן תוכנן כדרך השלום, אבל אחרי הפיגוע המחריד ב־2011 הוא נסגר לנסיעה ונפתח רק פעמיים בשנה – בחול המועד סוכות ובפסח. הכביש, שצמוד לגדר החדשה של גבול מצרים־ישראל, מעניק הצצה מרהיבה אל עבר צפון חצי האי סיני. לאורכו בצדו המצרי פזורות עמדות של הצבא המצרי שנראות כמו חיקוי זול של טירות בדיסנילנד – בצריח המזויף יושב לו חייל מצרי משועמם שבוהה בך באדישות דרך משקפת. מלבד נוכחות צבאית זהו השטח הכי ריק והכי יפה בישראל. אפשר לנסוע פה ולא לראות איש לאורך קילומטרים.

בכל זאת, בנקודת תצפית אחת חיכה לנו אוהל שהוקם במיוחד לכבוד פתיחת הכביש, ובו שלושה חיילים שניסו להתגבר על הרוחות הקשות שפקדו את האזור באותו היום, אבל אחרי טיפוס קצר על הר אפשר היה להסתכל אל תוך המרחבים העצומים והריקים מהצד המצרי וגם מהצד הישראלי. מסביב רק חול וחול, ולרגע סוף סוף אפשר היה להיות לבד. עד שגם כאן יקימו מגדלים.

• טיולים
• הנגב