• Facebook
• Twitter
• Email

"כשמשמים יחליטו שהגיע הזמן שהר הבית הוא שלנו, הוא יגיע, ואם זה אומר שזה כרוך במלחמה אז זה יהיה כרוך במלחמה", כך אומרת בתיה, שמתגוררת עם ששת ילדיה בקיבוץ הדתי שדה אליהו. בתיה ושלוש אחיותיה, רינה, ציפורה ויעל, חברות בארגון "נשים למען המקדש", ופועלות במרץ לבניית בית מקדש שלישי מתוך אמונה שלמה שמה שיש שם עכשיו הוא זמני. כשאלוהים ישוב לשכון במשכנו, צאצא של דוד המלך ישוב למלוך על העם היהודי והכל יהיה טוב. "דמוקרטיה זו לא הדרך של היהדות", אומרת ציפורה בעיניים בורקות.

"אלוהים רוצה בית", סרטה התיעודי המרתק והמצמרר של עירית שמגר, מלווה את ארבע האחיות, כולן בעלות תארים אקדמיים, במשך כשלוש שנים שבמהלכן הן מנהלות טקסים עתיקים ועולות להר הבית. בהדרגה מצטיירת תפיסת עולמן המבהילה, שהולכת ותופסת אחיזה בחברה הישראלית. בתיה מנהלת עמוד פייסבוק פעיל עם קרוב ל־4,000 עוקבים, וכותרת בסוף הסרט מספרת שבלחץ תנועת המקדש הרדיקליות מספר העולים הולך וגדל. ב־2018 עלו להר הבית אלפים ובראשם חברי כנסת, שרים ורבנים.

עוד כתבות מעניינות:
למה הקולנוע הישראלי התחיל למחוק נשים?
האם לנטפליקס יש סיכוי אמיתי לעשות היסטוריה באוסקר?
הדוקומנטרי על פסטיבל Fyre בנטפליקס הוא סרט אימה למילניאלז

שמגר, לשעבר מבקרת הקולנוע של מעריב, מעמתת את ארבע הגיבורות עם שאלות קשות אך הן מנפנפות אותן הצדה ללא מאמץ. למשל, כשציפורה, המתגוררת בהר הזיתים, פורשת את התוכניות להרחיב את ההתיישבות היהודית במורד ההר המיושב בצפיפות, שמגר אומרת: "בני אדם גרים פה". "זה אבו דיס. שכונה ערבית", עונה ציפורה. מבחינתה ערבים אינם בדיוק בני אדם.

העניין של שמגר בנאמני הר הבית התעורר בעקבות כתבה בהארץ ב־2013. היא פנתה ליהודה גליק ומתוך השיחה איתו הבינה: "מה שמעניין אותי זה הנשים, מעמד מדוכא ביהדות ובהלכה. עניינו אותי כל הסתירות והסיבוכים שיש לאישה הלכתית, כמו שהן קוראות לעצמן. הבנתי שגם בקרב נאמני הר הבית יש כמה תנועות, ויש התנגדות גדולה לנשים למען המקדש. הן צריכות להיות מאוד דיפלומטיות מול הגברים האלה. אבל הן לא מוותרות. התחלתי לצלם לפני שקיבלתי תקציב מהקרן החדשה וערוץ 8. האובססיה שלי לעשות את הסרט מקבילה לאובססיה שלהן לבנות את הר הבית. בהתחלה צילמתי עם סטודנט שלי לשעבר בסמינר הקיבוצים ועוד אנשים בתחילת דרכם שעבדו בחינם. ואחר כך התחלתי לעבוד עם הצלמת טוליק גלאון".

באחת העליות להר יעל נושאת את בתה על ידיה, מוקפת טבעת שוטרים, ומסביב נשמעות צעקות "אללה אכבר". יעל פונה למצלמה ואומרת: "אנחנו בתקופת גאולה. הם כל כך צועקים היום באוזן ואני כל כך שמחה מזה. זה כמו לפרוש שטיח אדום. אנחנו פשוט מתעוררים. חוויה. חוויה". זאת סצנה מבהילה משלל בחינות. שמגר מספרת שהייתה כל כך מרוכזת בעשיית הסרט ("אני מובילה את הצלמת כי היא הולכת עם הגב") עד שלא היה לה זמן לפחד בעצמה.

השארת את הבעלים מחוץ לסרט.
"הם נראו לי לא שייכים לעניין והיה מסובך להיכנס לזה. הבעל של רינה עולה להר הבית ורואה את עצמו ממשפחת הכוהנים. הבעל של ציפורה הוא ממשפחה חרדית והוא לא עולה. בהתחלה הוא גם לא הרשה לה לעלות, עד שהתרצה. הבעל של יעל בכלל לא רצה לשתף פעולה והתנגד שיצלמו אצלו בבית, והבעל של בתיה כל הזמן בחו"ל. רצינו שזה יהיה סרט של נשים. הן קנו אותי בפמיניזם שלהן. הזדהיתי עם הקטע של להיות עצמאית בתוך מסגרת. הן לא עוזבות את ההלכה, אבל הן חופרות בה עד שהן משיגות מה שהן רוצות. רינה, למשל, השיגה היתר רבני כדי ללדת ללא נישואים. היא הפכה כל אבן עד שמצאה רב שנתן לה אישור (היא התחתנה אחרי שילדה את בתה הראשונה – י"ש), ויש המון סיבוכים של הלכות טהרה. היה שלט בכניסה להר הבית שהרבנות הראשית אוסרת על כניסה להר הבית כי אנחנו טמאי מתים. הן עברו עשרות רבנים עד שהשיגו אישור מקל. מצד שני זה נורא עצוב ופתטי, כי אם מחר פורץ בית מקדש אז הן יישבו באיזה חור בעזרת נשים מאחור ולמעשה לא יראו ולא ישמעו כלום. הן לוחמות למען משהו שהן לא ייקחו בו חלק. יעל אומרת שנשים חולמות מקדש. הן נשים אינטליגנטיות ומשכילות שהולכות לסרטים וקוראות ספרים – אבא היה פרופסור לפיזיקה ואימא הייתה אחראית ללימודי האנגלית בכל האולפנות. יחד עם זה הן מדברות על מלך מבית דוד, על סנהדרין. הסתירה הזו מצאה חן בעיניי. אי אפשר להבין את זה עד הסוף".

איך שכנעת אותן להצטלם לסרט?
"כשפניתי אליהן הן שמחו כי באותה תקופה הן היו מוקצות ונורא מעט אנשים עלו להר הבית. הדוסים האמיתיים ראו בהן כופרות, ושאר הציבור ראו בהן פסיכיות. הן חשבו שהסרט יעלה לתודעה את העניין של הר הבית, אבל עכשיו הן מאוד כועסות על הסרט. לא מצא חן בעיניהן ששאלתי שאלות. רוב האנשים שעושים עליהם סרט תיעודי לא מרוצים. כשאת מתרגלת למצלמה את אומרת דברים שלא התכוונת לחשוף. לדעתי נהגתי בהן בזהירות מרובה. ידעתי עליהן דברים אישיים שבחרתי לא להראות, אבל הן לא רואות את זה ככה".

קרוב לתחילת הסרט המצלמה מתרכזת בהלל, בתה היפהפייה של רינה המתגוררת בקריית ארבע. רינה הייתה הדתייה הראשונה שהשיגה היתר הלכתי ללדת מחוץ למסגרת הנישואים, והלל היא התוצאה. לקח לה הרבה שנים להשיג את האישור אך היא לא התייאשה. כפי שהיא אומרת בסרט: "אני לא חושבת שיש אישה שאפשר לבקש ממנה לוותר על ילד". ב־2016, במהלך צילומי הסרט, הלל נרצחה בביתה על ידי מחבל.

"לא הייתי הולכת לעשות סרט עם רצח", אומרת שמגר, "מראש לא הייתי ניגשת לזה כי אני לא יכולה להתמודד עם רצח של ילדה, אבל זה קרה. היו לי צילומים מההלוויה ומהשבעה, אבל לא הכנסתי אותם. חשבתי שזה מספיק זוועתי".

האם הרצח השפיע על הפעילות של האחיות?
"מאוד. יהודה גליק אומר שהן מינפו את הרצח. יש עליות לזכר הלל, ורינה מבקשת לשנות את שם שער המוגרבים לשער הלל. נוסף לכך, יחידת המשטרה בהר הבית הוחלפה והיחידה הנוכחית הרבה יותר אוהדת מזאת שנראית בסרט".

איך עברת מביקורת לעשיית קולנוע?
"ב־2003 אמנון דנקנר פיטר ממעריב את כל הוותיקים שהיה להם חוזה קיבוצי. לא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי, ואז ארגון יונסקו הכריז על העיר הלבנה בתל אביב כאתר מורשת עולמית. רציתי לעשות על זה סרט אבל לא הצלחתי לגייס כסף. רק ב־2008 עשיתי את הסרט הראשון שלי 'אגם 68' (על יהודים שברחו מפולין ב־1968 אך חוזרים מדי קיץ לבית ליד האגם – י"ש). גם לרעיונות הבאים שלי לא הצלחתי לגייס תקציב, עד שבאתי עם הסיפור הזה".

האם המבקרת שבך יושבת לך על הכתף?
"לא יודעת אם זו המבקרת או הסנובית שבי: אני לא אוהבת להסביר יותר מדי. אני תמיד אומרת: 'עדיף שההוא בשורה 17 לא יבין מאשר שההוא בשורה 4 יגיד מה היא טוחנת לי את המוח'. אני גם לא אוהבת השתפכויות ולכן מביך אותי שמישהו אחר משתפך".

← "אלוהים רוצה בית" – הקרנה ושיחה עם הבמאית, רביעי (20.2) בסינמטק הרצליה. מחודש מרץ גם בסינמטקים של תל אביב, חיפה וירושלים

• תרבות
• הר הבית
• סרטים
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

אהלן אסמה אגברייה זחאלקה ממפלגת דעם. איך את בימים אלה, מבואסת מאוד?

"שמע, זה קשה. לי באופן אישי קשה להפריד בין היותי אימא לילדים, ערבייה, פעילה פוליטית ואישה ששואפת לסיים את הכיבוש, והאמת שיש סוג של הרמוניה בין כל הדברים האלה. יש ואקום פוליטי אדיר בשני הצדדים ואין מנהיגות, אבל אם נסתכל על זה רגע לא באופן רגשי – ואתה הרי לא פסיכולוג ואני לא מתכוונת להיפתח מולך – אז אנשים מריחים את המלחמה הבאה. התחושה היא שהעלייה של הימין הקיצוני להר הבית היא נסיון להתסיס ולדחוף את הממשלה למלחמה בעם הפלסטיני, וככה לחסל סופית את רעיון שתי המדינות, כאילו הוא לא אבוד כבר ממילא".

[tmwdfpad]

את חושבת שעומדת לפרוץ אינתיפאדה שלישית?

"יש התקוממות, זה ברור. יש תגובת נגד לעלייה להר הבית אבל בעיקר להבנה שהכיבוש הזה יימשך ולא עומד להסתיים. שמע, אני לא נביאה ולא בשב"כ אבל ממה שאני רואה ושומעת – למושכים בחוטים בצד הפלסטיני אין ענין באינתיפאדה, בין היתר כי יש הבנה שכל עוד יש פילוג בין חמאס לפת"ח אין לאינתיפאדה סיכוי. כל צד פשוט יסגיר את הצד השני על הפעולות שהוא יעשה. אז לא נראה לי שתהיה אינתיפאדה מתוכננת ומאורגנת, אבל בהחלט יהיה המשך של פעולות אישיות של אנשים שפשוט נמאס להם לחיות תחת הכיבוש".

בתור אישה חילונית ממפלגה חילונית, העלייה של ימנים יהודים להר הבית זה דבר שמפריע לך, מעורר בך רגש כלשהו?

"קודם כל אין להמעיט בחשיבות וברגישות של אל אקצה עבור דתיים. מבחינתי, הבעיה היא המשך הכיבוש והנישול מדי יום של כמעט חמישה מיליון איש. דמיין לעצמך את תל אביב עם מחסומים, מעצרים, חיילים ברחובות ובתים שנהרסים פתאום. אליי באופן אישי הפן הדתי פחות מדבר, אבל אני יודעת גם שהגורמים הפנאטיים שמנסים להתסיס בעזרת העלייה לאל אקצה – מטרתם לדחוק בממשלה לצאת למלחמת חורמה בפלסטינים, לא כדי להרוג את הפלסטינים אלא כדי להרוג את רעיון שתי המדינות. חשוב לי להגיד גם משהו על התקשורת, אתה הרי מהתקשורת".

אוקיי.

"התקשורת פשוט מתרפסת מול הגורמים המתנחליים והמשיחיים. אני רואה תוכניות בוקר, למשל, וזה פשוט נורא לראות תקשורת שמשתפת פעולה עם הדבר הזה ונותנת במה לגורמים האלה, ועוד מציגה אותם כאזרחים רגילים מן המניין בלי שום ביקורתיות, כאילו כל מה שהם עושים חוקי, כאילו אין חוק בינלאומי שקובע שכל ההתנחלויות הן עברה על החוק. במקום קורנפלקס, מגישים לישראלים את המתנחלים ואת הנרטיב שלהם על הבוקר".

את רואה תרחיש שהמצב בירושלים יזלוג גם לתל אביב־יפו ושגם פה יתחיל מעגל אלימות?

"עד כמה שהמצב של הפלסטינים ביפו רע, ואני יודעת שלעד יסתכלו עליי אחרת מאשר עליך ואקבל פחות זכויות והזדמנויות, זה עדיין לא מתקרב למה שקורה בירושלים, עם ה־80 אחוז עוני שיש שם והחיילים ומג"ב ברחובות והכיבוש היומיומי. יש ביפו סולידריות והזדהות עם מה שקורה בירושלים, אבל אני לא רואה מצב שאנשים יתחילו לדקור אנשים".

ותגידי, מה עם דעם – אתם עדיין קיימים או שנכנסתם לפלייט מוד עד הבחירות הבאות לכנסת או לעירייה?

"אנחנו לא מפלגת בחירות. נוסדנו ב־95' אבל כולכם שמעתם עלינו רק במחאה החברתית, כשהאג'נדה שלנו הפכגה להיות רלוונטית. תמיד דיברנו על צדק חברתי ומדיני שחייבים ללכת יד ביד. אנחנו לא מפסיקים לפעול, ממשיכים לאגד ועדיין במסגרת ארגון 'מען' שלנו, רק לאחרונה איגדנו ועד באשדוד של ערבים ויהודים, סביר להניח שרבים מהם ימנים. חוץ מזה יש לנו מיזם תיירותי חדש בכפר כנא וכמה מיזמי חקלאות במגזר הערבי. אנחנו עובדים, בקיצור".

• תל אביב
• אהלן
• הר הבית
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

שמענו עליכם, המלעיזים שאומרים דברים רעים ונבזיים על חיי הלילה של עיר הקודש. נפתח ביתרון המרכזי והבלתי מעורער של לילה, כל לילה, בירושלים על לילה בתל אביב רבתי – אוויר. מלא אוויר. בירושלים קריר בלילות, גם באוגוסט. עכשיו כשאתם משוכנעים בטיעון המשמעותי הזה ומצוידים בסוודר קליל, הרשו לנו לקחת אתכם למסע קיצי בין המקומות והאטרקציות המומלצים ביותר לביקור בירושלים במהלך הקיץ. תרשמו:

חמישי בלילה בשוק מחנה יהודה

עם רדת החשיכה הדוכנים בשוק מחנה יהודה נסגרים, אבל אם חשבתם שזה אומר שהשוק הולך לישון, שכחו מזה – ברים, מסבאות, מזללות, חללים אלטרנטיביים עם הופעות חיות של פצועים/פצועות ירושלמים שעוד רגע יהיו הדבר הכי חם בתל אביב ואווירה של חופש ויצירתיות של ההרים. אנחנו ממליצים להתחיל את הערב בדרינק עם צלחת מקודשת ביודל'ה, לעבור להופעה בבר התחריר ולקנח במכות מטובי 60 בסירא.

לתחריר

הכותל הנמס

גם אם אתם לא יודעים מי זה אלן קאפרו, תעשו כאילו אתם יודעים. האיש הזה המציא את המושג "הפנינג" עוד לפני שנולדתם, ויצר אירועי תרבות בני חלוף הרבה לפני שזה הפך לטרנד. בראשית שנות ה-80 של האלף הקודם, ביקר קאפרו בירושלים ויצר קיר מקרח שעמד בניצב לכותל המערבי. אתם יודעים, חומות נמסות וכאלה… במסגרת פסטיבל מתחת להר תוכלו להשתתף בשחזור של העבודה, באישור מנהלי העיזבון של קפרו, ולבנות את הקיר הזמני של הבית השלישי. לבני הקרח יוצבו בחמישי. בשישי – הכל יהפוך למים.

לפרטים נוספים

טבילה במעיין

שוב שלום לכם, תל אביביים מלעיזים. נכון, בירושלים אין ים ולא תמיד בגדי ים מתקבלים פה יפה, אבל לטבילה במעיין ירושלמי תקני יש, תופתעו, לא מעט יתרונות. ראשית, לעומת חופי תל אביב, המים כמעט תמיד צלולים, ונוסף עליהם, הזולות מוצלות ומציעות לא מעט פינות להתבודדות (עדיף בזוג). הוסיפו את העובדה שאין מדוזות ומטקות, וקיבלתם פיסה של גן עדן עלי אדמות. מעיינות ישנם לא מעט באיזור שעוטף את ירושלים – אנחנו הכי אוהבים את עין לבן שממקום בקרבת גן החיות התנ"כי – שיסחוף אתכם לנקודת מפגש מרתקת של בני אדם מכל הסוגים, ביניהם מתנחלים, חרדים וערבים. לא יכול להיות יותר ירושלים מזה.

לפרטים נוספים

השוחה (אירוע הסיום של החזית)

הליין Headz בשיתוף עם התדר מביאים את החזית לנקודת רתיחה במתחם הרכבת עם ליינאפ שהיה עושה כל אמא גאה. ירושלים מארחת אושיות מתל אביב, ארה"ב, צרפת ואנגליה לערב של הזיות, גרוב מהצד האפל, אלקטרוניקה לא ארוזה וניימדרופינג שכולל את מפיק העל הבריטי לוק וייברט שמגיע לביקור ראשון בירושלים; הופעה נדירה של תופעת הקאלט מסן דייגו Drumetrics Collective; ביצוע חי ובימתי ראשון לאלבום החדש של מארקי פאנק בהרכב של 12 משתתפים (Instinct Sound Company); תקלוט של הגאונים הצרפתים מ"זומבי זומבי" אטיין ז'ומה וקוסמיק נמן; ועוד מחסנית שלמה של תקלוטים וביטים מאת: הקטיק, יונתן בירי, גוביבוש, גילי דה קיד, סטינקי ראשנ'ס ויוג.

לפרטים נוספים

לילה באמריקן קולוני

פעם מזמן, כשעוד היה תהליך שלום ומזרח תיכון חדש, אמריקן קולוני נחשב לברנז'ה הדיפלומטית – כמו שדובנוב 8 שייך לברנז'ה המזדקנת, המרסנד לברנז'ה הצעירה והפורט סעיד לברנז'ה שבוחלת במונח העתיק והלא רלוונטי הזה. אם הייתם נקלעים לכאן בראשית שנות ה-2000 העליזות, הייתם יכולים, פוטנציאלית, כמובן – לישון כפיות עם נלסון מנדלה, ביל קלינטון, סאיב עריקאת או טוני בלייר (לבחירתכם!). היום, המקום קצת פחות שוקק. מזל שהסטייל לא נפגע אפילו במעט. לילה במזרח העיר עם אווירה אירופאית והמון המון אנגלית. ללא כל ספק הדבר הכי קרוב לחו"ל שאתם יכולים לאפשר לעצמכם בלי לעבור בנתב"ג.

לאתר של אמריקן קולוני

משחק פתיחת העונה של הפועל ירושלים

הפועל ירושלים כפי שהכרנו אותה מתה במשחק האחרון של העונה שעברה. החבורה של אורי אלון לקחה אליפות בענק, הם עשו היסטוריה, הפכו לאגדה, ואיבדו לנצח את מה שהגדיר את הקבוצה הזו מאז ומעולם – עמדת האנדרדוג. האדומים מירושלים, שהיו לוזרים כמעט כמו האחים הוותיקים מאוסישקין (השם יקום דמו), הפכו פתאום למעצמת כדורסל. כזו שמשלמת בזמן, כזו שגונבת שחקנים למכבי, כזו שלוקחת תארים. אנחנו מבולבלים ומוכי תדהמה עד עכשיו, וכעת מוכרחים לדעת מה ילד הצעד הבא: התרסקות או התפכחות.

לעמוד הפייסבוק של הפועל ירושלים

ביקור בהר הבית

אם יש משהו שמצדיק התייצבות בשבע בבוקר ברחבה הנפיצה של הכותל המערבי בירושלים, זה סיור קסום על רחבת הר הבית – ולא, תל אביביים, לא מדובר בבר שצץ בהרסי לשניה ונעלם. אפשר להסתובב שם לבד, בלבוש צנוע ובלי להיכנס למסגדים, להתרשם מהקדושה ומפיסת היסטוריה מרתקת – לא משנה לאיזה צד אתם שייכים, או להירשם לאחת מההתכנסויות של פסטיבל "מתחת להר" של עונת התרבות הירושלמית – וכך לזכות בהרחבת הדעת על אחד המקומות הכי מורכבים שידע העולם מראשיתו.

לפרטים נוספים על "מתחת להר"

הופעה של גלברט בתיאטרון החאן

הכירו את עדי גלברט – מלחין מחונן, בונה כלי נגינה ואוטודידקט שמנגן על שלל כלים: מקלדות, קונטרבס, גיטרה, צ'מבלו, בס, תופים, סקסופון, קלרינט ו"גם חצוצרה די גרוע, אבל מספיק בשביל תפקידים קטנים שאני כותב". אחרי כמעט עשור שבמהלכו לא הופיע גלברט בארץ, החזית ביקשו מהפנומן האלקטרוני ליצור הופעה מיוחדת עבורם. כנראה שביקשו יפה, כי התוצאה היא מסע הזייתי חד פעמי שבהחלט מצדיק עלייה לעיר הקודש. הכינו שנורקל, שחררו את התודעה, והתכוננו לצלול לתוך פסקול מוטרף בצבעים פסיכדליים. לפני ההופעה של גלברט יעלה לבמה אהד פישוף (הסולן של נושאי המגבעת שעלו לכותרות לאחרונה), עם המופע שלו HD.

לפרטים נוספים

שוטטות לבנה

16 מופעים, אינסוף סגנונות מוסיקלים, אמנים מכל העולם, לוקיישן בן אלפי שנים, פרצופים מוארים מסביב כל הלילה ומופע סיום של הבנות נחמה לאור הזריחה על רקע חומות העיר העתיקה. אם יש משהו יותר מרומם נפש, ספרו לנו – בינתיים זה השיא שהצלחנו למצוא.

לפרטים נוספים

חומוס בחנות המפעל של אחלה.

אנחנו לא באמת יודעים אם המפעל של אחלה יושב באזור חיוג 02, אבל בגלל שאי אפשר לעשות כתבה על ירושלים בלי אזכור של חומוס – אז הנה המלצה – חומוס תאכלו איפה שטוב לכם. אנחנו מעדיפים קישואים בטעם כבד.

בשיתוף עם עונת התרבות בירושלים

• עדי גלברט
• החזית
• הכותל
• החאן
• הפועל ירושלים
• מחנה יהודה
• הר הבית
• אהד פישוף
• אמריקן קולוני
• עירוני
• ירושלים
• עונת התרבות בירושלים

• Facebook
• Twitter
• Email

• תל אביב
• אסור להשוות
• דיזנגוף סנטר
• הר הבית
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

בחלל הצמוד לברהר סיני(מה שהיה החלל שנקרא הר הבית ונסגר לפני כחודש) עתיד להיפתח באמצע חודש דצמבר בר-מסעדה חדש בשם הטאבון בהר סיני. מאחורי המקום עומדים אורי להב, הבעלים של ההר סיני, והשף תומר אגאי. אגאי שימש עד לא מזמן סו-שף של חיים כהן ובן טיפוחיו ביפו תל אביב, שם עבד מהיום הראשון של המסעדה. במרכז המסעדה יעמוד טאבון משוכלל שאגאי פגש בטיול בדרום איטליה. "מדובר בעצם על מקום שלכאורה התחיל בתור פיצרייה סביב טאבון", הוא מסביר, "ועם הזמן נוספו לתפריט עוד ועוד מנות, כך שהתוצאה כבר דומה יותר למסעדה, רק שרוב המנות יוצאות מהטאבון".

בנוסף לפיצה ושאר בצקים במקום יוגשו במקום גם מנות שמתבשלות לילה שלם כשהטאבון כבוי ("הוא עדיין שומר על חום נמוך שמצוין לתבשילים בבישול איטי") כמו קאסרול טלה עם ירקות שורש. יהיה גם סיר של דגים ופירות ים מהטאבון וגם מנות נאות של דגים ובשר וכמובן אופציות צמחוניות.

בגזרת הפיצות מבטיחים לא להתחכם יתר על המידה, ויגישו שם פיצה ביאנקה (עם גאודה ופטריות), פיצת לחמעג'ון (עם בשר טחון, בהרט, בצל מטוגן וסומק), פיצה רוקה (עם רוקט, בזיליקום ופרמז'ן) ואופציות נוספות לצד ספיישלים מתחלפים.

בגזרת האלכוהול הבר הסמוך יספק את כל מה שצריך כדי שהבצק יחליק טוב יותר בגרון, לצד מבחר יינות מצומצם, כשהכוונה היא ללכת על הסגנון האיטלקי של "יין הבית" פשוט וטוב שימזג מחבית, ומחירים שמעודדים שתייה בלי לבלבל את המוח יותר מדי. כל האזור משופע בברים אבל בלי הרבה אופציות לנשנוש טוב אחרי חצות (מלבד המטבח שלפורט סעידהסמוך), כך שהכוונה היא בהחלט לתת מענה למאנצ' הלילי של הבליינים, לצד אופציה נינוחה ונעימה לארוחת ערב ובהמשך גם צהריים.

אז איך החיים אחרי חיים?

"חיים כהן ואני שומרים על קשר הדוק עם היום. חיים מעורב בצד הקולינרי של העסק, את כל הניסיונות עשינו במסעדה והוא עדיין משמש לי כמנטור".

הר סיני 2, 18:30־2:00 (ובהמשך גם צהריים ואל תוך הלילה)

• אוכלים שותים
• הר הבית
• הר סיני
• חיים כהן
• תומר אגאי
• טאבון
• חדשות האוכל