[interaction id="598c263c186b0eea5cb1fb3f"]
"אביו של גולדמן מת ב־1 באפריל, וגולדמן התאבד ב־1 בינואר… האדם היחיד שבלי כל ספק היה מנסה לפענח את המשמעויות הנסתרות שבאותו צירוף תאריכים היה גולדמן עצמו, אלא שהוא כבר היה מת". באווירה מרימה זו נפתח "זכרון דברים", הרומן השלם ביותר והמשפיע ביותר שנכתב בישראל. ב־1 באפריל הקרוב יתקיים בתל אביב, עירו הנצחית של גולדמן, יום גולדמן הראשון. מאחורי "יום גולדמן" עומדים אנשי פסטיבל תל אביב לשירה, עודד כרמלי (גילוי נאות: לשעבר כתב Time Out) ודוד ניאו בוחבוט. מקור ההשראה הוא "בלומסדיי" – על שם ליאופולד בלום, גיבור "יוליסס" לג'יימס ג'ויס – פסטיבל שהתחיל בעירו של ג'ויס, דבלין, התרחב וכיום מצוין, בליווי פיינטים רבים, בכל רחבי אירופה.
למה יום גולדמן?
כרמלי: "אחרי פסטיבל תל אביב לשירה, ברנש בשם ורדן לה־זוז פנה אלינו בבקשה שנעזור לו להרים את בלומסדיי בישראל. אבל אנחנו לא גרים בדבלין ועם כל הכבוד לבלום, לנו יש את גולדמן: תל אביבי מזדקן שגר אצל ההורים, אבל חולם לתרגם את ה'סומניום' של קפלר כדי להעניק משמעות לחייו. זה לא עובד לו אז הוא מתאבד. סיפור חיינו".
בוחבוט: "הגענו למסקנה שאכן יש צורך בקיומו של הפנינג ספרותי איכותי וגדול, שעשוי להתהוות, בהתאם לכוח ההתמדה שלנו, לאיזו מסורת תרבותית ואורבנית חגיגית, שבאופן נדיר וייחודי כל כך בנוף הישראליות לא תתבסס על מכנה משותף לאומי, אתני או דתי, אלא סביב אהדה לערכים ספרותיים, אסתטיים ואינטלקטואליים".
למה בחרתם ביום מותו של אבא של גולדמן ולא ביום התאבדותו של גולדמן?
בוחבוט: "יש איזה ערך סימבולי משונה בעובדה שספר אקזיסטנציאליסטי מדכדך ומדכא כל כך, נפתח דווקא ביום הנהפוך הוא הבינלאומי: 1 באפריל, עוד סוג של חג אזרחי ממוסמס, חסר כל ערך ממשי".
ב"יום גולדמן" הראשון יזכו 20 בני מזל לסיור ספרותי רגלי עם הסופר דרור בורשטיין במעונות הוד ברחוב פרוג – מחוזותיו של גולדמן ואנשי ההסתדרות השוקעת – ימשיך בעוד שלושה פאנלים־מופעים שייסובו בעיקר סביב הפן המיסטי והעיסוק במוות. במשתתפים המכובדים והרבים באירועים אפשר למצוא את עדנה שבתאי (אלמנתו של יעקב שבתאי), שמעון אדף, נוית בראל, רנה ורבין, אלונה קמחי, גבריאל מוקד וגם מגדת עתידות אחת.
בוחבוט: "הוצאת אפיק תכננה לערוך באותו היום, 1 באפריל, אירוע העוסק בגורל. אנחנו תכננו לערוך אירוע העוסק בפן המיסטי של 'זכרון דברים'. הם פנו אלינו כדי שנאחד את האירועים והסכימו שהדבר ייעשה במסגרת 'יום גולדמן' ובקונטקסט הישיר של 'זכרון דברים'. מוות אופף את הספר כתמה מרכזית, הן כעיסוק רעיוני והן הלכה למעשה, עם כל המיתות השונות הגודשות את העלילה".
נראה שהתל אביביות החדשה – המגדלים, שווקי האוכל, המרתונים עם החסויות – עושה הכל כדי להכרית מתוכה בדיוק את הגולדמניות הזאת, את האשכנזיות המהורהרת.
כרמלי: "שבתאי עורך טקס אשכבה כללי לאשכנזי המהורהר. הוא מותח עליו ביקורת חריפה ביותר ולעומת זאת הוא לא רואה חלופה לאינטלקטואליזם הזה, וגם אנחנו לא. תל אביב לא השתנתה, בתי הקפה של תל אביבים מלאים בלפטופיסטים שעובדים על הרומן הגדול שכביכול ייחלץ אותם מהאין, מהמוות, וממש מעליהם, בחדר הכושר, אנשים ממלאים דליי זיעה לאותה מטרה בדיוק. כולנו גולדמנים".
אירועי "יום גולדמן", שישי (1.4), פרוג 15 (10:00), בית ספר מנשר (12:00), רדיו EPGB (מ־ 14:00)
"הבורגנים" הייתה פעם גולת הכותרת של הסדרות הישראליות. אסף צִפּוֹר, אחרי סיבוב ניצחון מסיבי עם "החמישיה הקאמרית", איחד את כל שחקני הסדרה לשוב ולנתח את הישראליות. הישראליות הזאת הייתה תל אביבית, שמאלנית ושמרנית. "הבורגנים" התמקדה בהתבכיינות של הדמויות על כמה רע להן, ואף שהטלוויזיה הישראלית מתחמקת כיום מעיסוק באותם בורגנים, ההתבכיינות שלהם נותרה מהדהדת בהרבה יותר מדי סדרות שנעשות כאן היום.
הסיבות שבזכותן נחשב סרט הביכורים של קוונטין טרנטינו לאחד האהובים וגם ליוצא דופן בגוף היצירה שלו הן בדיוק הסיבות שבגללן קל לשנוא אותו: וייב של הצגת פרינג', אלימות לא כיפית ועודף טקסטים שמנסים להיות מתוחכמים ואינטרטקסטואליים, אבל בעצם סתם חופרים. כל אלה הופכים את הגרסה הפחות מוצלחת של "חברים בכל מיני צבעים" לאחת היצירות החלשות של טרנטינו.
"הספר הטוב ביותר שנכתב מאז קום המדינה", קבע פרויקט שפורסם בעיתון "מעריב". אך בפועל הקריאה ב"זכרון דברים" היא עינוי מניפולטיבי, מאחר שכל משפט מתארך עד לגבול סבלנותו של הקורא, ואז, כשמתעוררת בלבו תקווה לבואה של נקודה, מתגלה במקומה פסיק נוסף, ובעקבותיו תיאור ממושך של דמות שלא דומה לשום דבר תל אביבי שאתם מכירים, ובמקרה הטוב תזכיר לכם את דודה חיה מנהריה.
כמו במשחק קופסה יקר במיוחד, בכל סרט בסדרה האינסופית הזו נשלפים מהקופה כמה לוקיישנים מרהיבים, בחורה יפה או שתיים וגדג'ט. מסלול המשחק לא ממש משתנה – מאבק מוגזם ברשע עוד יותר מוגזם, עלילה מופרכת, אונס מסוגנן. לפעמים זה מצליח, רוב הזמן זה מטומטם להחריד או משעמם ורציני מדי. לפעמים גם וגם.
את "מד מן" פסלתי מהרגע הראשון, מתוך תחושת בטן שחוץ מתלבושות וסט מעוצב לעילא אין בה הרבה. אחרי שיותר מדי חברים מביני דבר דחקו בי לתת לה צ'אנס, נשברתי. כעת, אחרי צפייה בסדרה כולה, קל לי יותר לומר – "מד מן" היא סדרה שמעמידה פנים שהיא עמוקה, מורכבת ומעוררת מחשבה, בעוד במציאות היא שטחית ומפחדת להתמודד עם נושאים קשים באמת.
כן, אז יצאו משם כמה מהיוצרים המעניינים ביותר בהוליווד – ג'אד אפטאו, סת' רוגן, ג'יימס פרנקו, הבמאי פול פייג' ועוד המון שמות שהפכו את הקומדיה האמריקאית על פיה – אבל סדרת בית הספר של ראשית דרכם הייתה בסך הכל אדפטציה גנרית של כל סדרת תיכון אמריקאית. נוסטלגיה לעוסה, מסרים שמרניים וחלוקה בנאלית לחבורות תיכון. כבר עדיף לצפות ב"מעודדות צמודות".
הרבה אוהבים להזכיר את "אוז" כחלק מהותי מהשינוי שעברה הטלוויזיה בשנות ה־90 בדרך אל תור הזהב שבו היא נמצאת היום. "אוז" גם אחראית לעלייתה של HBO – הרשת שפעם שלטה בכל מה שנחשב לטלוויזיה חתרנית ושונה – על המפה. אבל "אוז" עצמה היא סדרה כמעט בלתי נסבלת. ראיית העולם שלה ילדותית ושערורייתית ובכל פעם שמתעורר בה ספק תסריטאי היא נסמכת על סקס ואלימות.
!["אוז". נסמכת על סקס ואלימות](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/09/sizes/008-oz-theredlistp_wo_500_322.jpg ""אוז". נסמכת על סקס ואלימות")
בפי חבריי הוא נחשב ל"גאון", "פילוסוף" או "נביא", מה שחייב אותי לתת לו צ'אנס. "אתה לא מבין, אתה לא אמור לצחוק מזה!", הם אמרו לי לאחר הפרק הראשון. "תראה, זה לא משהו שתופס אותך ישר", הם טענו כשסיימתי עונה שלמה. אין צורך בעוד גבר אמריקאי נוירוטי ולבן שמסתבך בבעיות העולם הראשון שלו. בשביל זה יש את וודי אלן, ואלוהים יודע שאנחנו לא זקוקים לאחד נוסף.
בניגוד לראפרים אחרים, ההתעקשות של ג'יי זי להמשיך להיאחז בפוזת "הייתי פעם פושע אז לנצח יהיה לי סטריט קרד" הפכה עלובה ולא אמינה בערך כשהוא הפך ליזם מלוקק ששווה חצי מיליארד דולר. בפועל כל מה שיש לו זה פלואו גריאטרי, קול מציק והפקות סבירות שלרוב הוא אפילו לא לוקח בהן חלק. שישאיר את המוזיקה לאשתו.
חברים יקרים, זכרו אותי על כל הדברים הטובים ותמחלו לי על כך שמעולם לא ציטטתי משפטים מ"ביג ליבובסקי" ושהדוּד לא היה עבורי דמות לחיקוי. זה סרט שהוא לא הרבה יותר מבסדר. כן, יש בו מנות גדושות של קוליות אבל שום דבר מעבר. שלוש פעמים נדרשו לי כדי שאצליח לצפות בו עד הסוף. באף אחת מהן לא צחקתי ממש.
הקומדיה הקלאסית של בילי ויילדר היא אחד הסרטים האהובים על אימא שלי, כך שבגיל חד ספרתי עובדות החיים היו: 1. השמש זורחת במזרח. 2. "חמים וטעים" הוא סרט מצחיק. לאכזבתי, צפייה בוגרת גילתה שההומור בו דלוח ודודתי, מה גם שלפחות שתיים מהדמויות (היוש, מרילין מונרו) הן מעצבנות יותר מאשר מקסימות. אל תעבירו לי שיחות, אני צופה ב"הדירה" בפעם ה־900.
!["חמים וטעים". הומור דלוח ודודתי](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/09/sizes/some-like-it-hot-image-1p_wo_500_281.jpg ""חמים וטעים". הומור דלוח ודודתי")
סרט הפשע הנערץ (על ראפרים שחורים ועל סטודנטים לקולנוע) הוא צעקני ושטוח, שמכוון להיות טרגדיה אופראית אבל יוצא סתם חיקוי גס של המקור מ־1932. השילוב של תסריט של אוליבר סטון, בימוי של בריאן דה פלמה והופעה של אל פאצ'ינו בדמות ריקה וחסרת מודעות התגלה כהרסני – כל השלושה נוטים לג'סטות מוגזמות שנועדו לפצות על אמירות דלות.
!["פני צלקת". צעקני ושטוח](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/09/sizes/Scarfacep_wo_500_330.jpg ""פני צלקת". צעקני ושטוח")
לאסי דיין יש בארץ מעמד של משורר החצר של מלך מודח. לטעמי, רוב סרטיו הם לא יותר ממערכונים דלוחים ונטולי קולנוע, שאפילו אם הם יוצאים מרעיון מוצלח הם נמשכים הרבה אחרי שהרעיון מיצה את עצמו. הצבר האולטימטיבי הפך לישראלי מאוכזב, מוזנח, אכול מבפנים ומלא מררה, וזה צבע את סרטיו בגוון עכור של מיצי קיבה אך לא העניק להם עומק.
הרומן הזה – שהזניק את הקריירה של פיליפ רות בזכות גישה כנה, בוטה והומוריסטית למין ומיניות (כך בביקורות) – כיבה את העניין שלי באותה הקריירה. הדבר הכי קרוב להומור שהיה לו להציע זה שעשוע עצמי בלתי פוסק.
הסרט הכי אובר־רייטד של הבמאי הכי אובר־רייטד עם השחקן הכי אובר־רייטד. דה נירו, הידוע גם כ"אל פצ'ינו הגרוע", עושה שם את מה שהוא ידע לעשות הכי טוב בשנות ה־70: להעמיד פנים שהוא עמוק. לפחות אפשר להתנחם בתפקיד מדהים של ג'ודי פוסטר.
לסמית'ס היו כל המרכיבים הנחוצים ללהקה מצוינת, אגדית ממש: נגינה שהיא גם חדשנית וגם מהוקצעת, סאונד טרי וסולן שהפך לקול של דור, גם בהגשה שלו וגם במילים. כאן בדיוק הבעיה – המילים: מתבכיינות, משעממות, בנאליות ומוגשות עם אינסוף פתוס ודרמה. מוריסי הוא אולי מוזיקאי מוכשר, אבל הוא כלוא בתודעה של ילד אימו.
"איזה שעמום / בשביל מה בכלל אתה קם", שר אסף אמדורסקי. בדמיוני הוא פונה לניק דרייק, שנמצא בוקר אחד מת במיטתו. אצל דרייק, יוצר פולק מוערך ודיכאוני, הדבר המעניין היחיד הוא עטיפת האלבום "פינק מון", עד כדי כך שגם אני עלול לצנוח לשינה ארוכה להחריד למשמע שיריו. שינוח על משכבו בשלום.
הבעיה הגדולה של "מאוס" אינה ממש אשמתו של היוצר, ארט שפיגלמן, אלא יותר אשמת החברה. המעמד האיקוני של "מאוס" בתור "ספר הקומיקס שכולם חייבים לקרוא" נשען הרבה יותר על העיסוק שלו בשואה ולא באיכות שלו, כי בשביל שייקחו ספר עם ציורים ברצינות הוא חייב לעסוק בנושא "הכי חשוב שיש בנמצא". חייבים להודות שיש בזה משהו מתסכל.
!["מאוס". נשען על העיסוק שלו בשואה ולא באיכות שלו](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/09/sizes/mousep_wo_500_700.jpg ""מאוס". נשען על העיסוק שלו בשואה ולא באיכות שלו")
מאוד לא נעים ללכלך על להקה שהקריירה שלה הסתיימה בטרגדיה אמיתית, אבל למרות זאת צריך לומר את האמת: השירים של ענבל פרלמוטר ושות' תמיד היו לא קוהרנטיים, לא סוחפים ולא מעניינים. המורשת שלהן אמנם עשתה טוב כאשר לבטח גרמה לכמה וכמה תיכוניסטיות להרים גיטרה, אבל גם שלחה להקות רבות לתהומות של קיטש פסאודו־גותי שהיה צריך להיעלם מהמפה עוד ב־89'.
![המכשפות – "עד העונג הבא". שירים לא קוהרנטיים, לא סוחפים ולא מעניינים](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2014/02/sizes/המכשפות-עד-העונג-הבא_p_wo_500_281.jpg "המכשפות – "עד העונג הבא". שירים לא קוהרנטיים, לא סוחפים ולא מעניינים")
זוכה פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2011. הסרט, שזכה לאהדת המבקרים, מעלה את סיפורה האישי של משפחתו של הבמאי ארנון גולדפינגר, כפי שנחשף במהלך פינוי תכולתה של דירת סבתו בבניין באוהאוס בלבה של תל אביב. ערימות החפצים, התמונות והמכתבים שהותירה אחריה מעלים אל פני השטח עקבות של עבר מטריד ומורכב, של סודות כמוסים ושל חברות שאינה מותנית בגבולות גיאוגרפיים ובקווי אויב.
ערוץ 8 – יום ה' 16.4, 11:45
בכורה טלויזיונית לנציג הונגריה בטקס פרסי האוסקר האחרון, בבימויו של יאנוש סזאז, המבוסס על ספרה המרשים והמטלטל של אגוטה קריסטוף. אם מפקידה את שני בניה התאומים אצל סבתם הנרגנת בכפר מרוחק בערש מלחמת העולם השנייה. כדי להתכונן למלחמה וכדי להתמודד מול היחס הקשה של סבתם כלפיהם, מחליטים התאומים לחשל את גופם ואת נפשם בסדרת אימונים אכזריים שהם גוזרים על עצמם. את האימונים ואת זוועות המלחמה מתעדים הילדים בשפה מרוחקת ועוכרת שלווה בתוך מחברת סודית.
yes 3 – יום ד' 15.4, 22:00
[tmwdfpad]
הזדמנות לצפות באחד מסרטי המלחמה הגדולים בכל הזמנים, שזכה בזמנו בשבעה פרסי אוסקר, כולל פרסי הסרט והשחקן הטובים ביותר. הסרט עטור השבחים של דיוויד לין משנת 1957, המבוסס על ספר מאת פייר בול, מגולל את סיפורו של קולונל בריטי שנפל בשבי היפני במלחמת העולם השניה, ומנהיג מתוך מה שלא ניתן לפרש אלא כשיגעון את שאר השבויים, שנאלצים לבנות גשר עבור האויב.
yes 3 – יום ה 16.4, 10:00
הזדמנות לצפות בסרט האקשן המושמץ להפליא בכיכובו של טום קרוז. בשיאה של מלחמת העולם השניה, חבורת קצינים גרמנים רוקמת מזימת התנקשות באדולף היטלר, תחת שם הקוד "ואלקירי", במטרה לסיים את המלחמה. במציאות טום קרוז רוקם מזימות עוד פחות מציאותיות.
ערוצי הסרטים של HOT – יום ד' 15.4, 16:00
yes 4 – יום ה' 16.4, 10:00
דרמה בבימויו של סטפן דלדריי ובכיכובה של קייט וינסלט, שזכתה בפרס האוסקר על תפקידה בסרט. בגרמניה של שנות ה-50 נער פוגש באישה מבוגרת, והשניים פוצחים ברומן סוער. כעבור שנים הוא נתקל בה שוב, כאחת הנאשמים במשפט שמנוהל נגד פושעי מלחמה גרמניים.
yes 1 – יום ד' 15.4, 22:00
דרמה זוכת אוסקר בבימויו של סטפן רוזוביצקי, המבוססת על סיפור אמיתי. יהודי נוכל שנשלח למחנה ריכוז, מקבל הזדמנות להיטיב את מצבו דרך סיוע לנאצים בזיוף של כסף זר. במפתיע או לא, מתעוררות אצלו דילמות מוסריות.
yes 3 – יום ד' 15.4, 23:48
בכורה לסרט בבימויו של ז'אן אואניש, המגולל את סיפורו של המתאגרף היהודי-טוניסאי ויקטור פרז (שמגולם על ידי מתאגרף זוכה מדליית-זהב באולימפיאדת סידני), שהחזיק בתואר אלוף העולם באגרוף במשקל זבוב בשנים 1931-1932, והיה לכוכב בספורט הצרפתי, על כל ההוללות הצרפתית המשתמעת מכך. כאשר צרפת נכבשת על ידי השלטונות הנאציים, פרז – יהודי, תהילתו מאחוריו – נשלח לאושוויץ, שם מאלצים אותו להשתתף בקרבות אכזריים עבור השלטונות למטרות שעשוע.
yes 4 – יום ד' 15.4, 21:30
בכורה. אל תתביישו שלא ידעתם, לשם כך הסרט נועד: לא רק שירים וציורים, אלא גם אלפי מתכונים נכתבו על ידי שבויים במחנות הריכוז הנאציים על ניירות קטנים, על בדים, ועל כל מה שניתן היה לנצל לצורכי כתיבה. האסירים סיכנו את חייהם במטרה להשיג את האמצעים, לכתוב את המתכונים וגם לשמור אותם מכל משמר. הסרט מציג את התופעה, ועושה שימוש בעדויות של ניצולים מהמחנות ובראיונות עם מומחים מתחומי ההיסטוריה, הבישול והפסיכולוגיה, כדי לשפוך אור על המהלך המעניין שסייע לאסירים לשרוד ולשמור על אנושיותם בתוך הכאוס.
יס דוקו – יום ה' 16.4, 13:25
סיפורה המרתק של ההוגה, החוקרת והפובליציסטית השנויה במחלוקת חנה ארנדט, שפרסמה בעקבות משפט אייכמן את הספר "הבנאליות של הרוע", ושהדעות שהביעה במסגרתו על השואה, על טיבה של אכזריות ועל טבע האדם עוררו (ועודן מעוררות) תגובות סוערות בארץ ובעולם.
yes 1 – יום ה' 16.4, 15:38
סרט החובה עטור האוסקרים והשבחים של רומן פולנסקי. סיפור חייו של ולדיסלב שפילמן, פסנתרן יהודי מחונן ששרד את השואה בפולין בתנאים בלתי נסבלים, חמק ממחנות המוות וחי בסתר בלב הגטו, מחליף מקומות מסתור.
ערוץ ההיסטוריה – יום ד' 15.4, 19:45
ערוצי הסרטים של HOT – יום ד' 15.4, 19:45
yes 1 – יום ה' 16.4, 10:00
זוכה פרס האוסקר לסרט הדוקומנטרי הקצר הטוב ביותר לשנת 2014. אליס זומר, שגילה עמד על לא פחות מ-109 שנים(!), היתה ניצולת השואה המבוגרת בעולם. בסרט מתוארות אהבתה של זומר לנגינה ולמוסיקה, כמו גם השקפת עולמה המיוחדת – להן ניתן לייחס את התגברותה מעוררת ההשתאות על נסיבות חייה הקשות ואת בחירתה בחיים, ועוד בארוכים למדי.
ערוץ 8 – יום ד' 15.4, 18:05
זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשנת 2011. סרט המציג את סיפורו של ג'ורג' השישי, מלך בריטניה בזמן המלחמה, שהיה אדם מגמגם וחסר בטחון. בעזרתו של מטפל בלתי שגרתי, הוא לומד להתגבר על הקשיים, להקרין חזות אסופה למדי, ואף לאחד את ממלכתו.
yes 1 – יום ה' 16.4, 17:27(למחרת ישודר"מאחורי הקלעים" של הסרט בשעה 7:10)
קופרודוקציה בריטית-ישראלית, שבמרכזה התחקות אחר סרט שערכו אלפרד היצ'קוק וסידני ברנשטיין בשנת 1945 עם תום מלחמת העולם השנייה מתוך חומרים שצולמו על ידי הצבא הבריטי במחנה הריכוז ברגן-בלזן. התמונות הקשות נגנזו אז, מתוך חשש שיפגעו בשיקומה של גרמניה. הקופרודוקציה, שעוקבת אחר החומרים והמקרה, שודרה במקביל בכעשרים מדינות ביום השואה הבינלאומי, וקצרה שבחים רבים מפי המבקרים.
ערוץ 8 – יום ד' 15.4, 19:45
בכורה לסיפורו המדהים למדי של אלברט גרינג, אחיו הצעיר של יד-ימינו של היטלר, הרמן גרינג, שהיה מתנגד למשטר הנאצי ואחראי להצלתם של למעלה משלושים יהודים מגירוש וממוות. הסרט מהווה מסמך תיעודי מרתק על האח, ומשלב בתוכו תמונות ארכיון וראיונות עם משפחות הניצולים, יחד עם חומרים מהחקירה של אלברט גרינג בידי הצבא האמריקאי ב-1945, במסגרתה נחשף סיפורו.
ערוץ 8 – יום ד' 15.4, 18:45
בכורה. סיפורו של אליל הספורט האיטלקי ג'ינו ברטאלי – אלוף הטור דה-פראנס של שנת 1938, שביצע תחת אמתלה של נסיעות ספורט מאות גיחות להעברת מסמכים מזויפים עבור רשת מחתרתית שנוהלה ע"י הארכיבישוף והרב הראשי של פירנצה. כ-70 שנה אחרי המלחמה ו-13 שנים אחר מותו, זכה ברטאלי לתואר חסיד אומות עולם. דרכו נפרס הסיפור הבלתי-מוכר על יהודי איטליה, שלמרות מנהיגם, ניצלו למעלה משמונים אחוזים מהם מגורל אחיהם במדינות השכנות.
יס דוקו – יום ד' 15.4, 22:30
סרט על עיצוב הזיכרון של השואה דרך מפגש בין יוצרים ואמנים בני שלושת הדורות בארץ, המספרים על יחסם לזיכרון השואה, ועל הקונפליקט העמוק שבין הרצון לשכוח לבין החובה לזכור.
ערוץ 11 – יום ה' 16.4, 12:55
מועמד לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפרסי סזאר. סרטו המדובר של קלוד לנצמן (שאחראי גם לסרט מדובר בעל השם המפתיע "שואה"), מגדולי המתעדים של השואה בקולנוע, המביא מסמך מצמרר, מקיף, פרטני, נוקב ומעורר מחשבה על גטו טרזנשטאדט.
ערוץ 8 – יום ה' 16.4, 17:30
בכורה. סרט אינטימי קצר המתאר את הקשר בין הבמאי יהונתן גרון לבין סבתו, יהודית ארנון ז"ל, ניצולת שואה, תוך עיסוק בזיכרון ובקשר שבין נפש לגוף. הסרט מתמקד בעדות של ארנון, ומתפתח למסע שטומן בחובו גילויים של גוף, מחול ותנועה.
ערוץ 8 – יום ד' 15.4, 21:00
סיפור המסע של הרב יצחק חיים הרצוג עם תום המלחמה ברחבי אירופה להצלת ילדים יהודיים שפוזרו בכפרים ומשפחות נוצריים, והשבתם לחיק משפחותיהם בארץ ישראל.
ערוץ 2 – יום ד' 15.4, 21:00
פשעי מין אכזריים ומחרידים בוצעו באלפי ילדים יהודים בשואה. הסרט מביא את העדויות מסמרות השיער של מי שהיו ילדים אז, ושבמשך חיים שלמים נאלצו להסתיר את חילול הגוף ואת רצח הנפש מפני העולם ככלל, ומפני בני משפחתם בפרט.
ערוץ 11 – יום ד' 15.4, 22:20
בכורה. דרמת התבגרות המגוללת את סיפורו של סימון הצעיר, שמגלה בתום המלחמה לחרדתו שהוא אינו בנם הביולוגי של הוריו השוודים, אלא נצר למשפחה יהודית מגרמניה. איכשהו, הוא לא נגרר לדיונים על דרכון אירופאי, ויוצא בעקבות הגילוי למסע שורשים שחושף בפניו את תחלואי המלחמה. מבוסס על ספר מאת מריאן פרידריקסון.
yes 2 – יום ד' 15.4, 21:00
הטלויזיה החינוכית ו"יד ושם" בשיתוף פעולה שהניב סדרה של תשעה סרטים קצרים באורך של כעשר דקות כל אחד, המביאים את סיפורם של ניצולים שהיו ילדים או ילדות במהלך המלחמה, ושל צעצוע אחד שבו נאחזו במהלך התקופה כדי לשרוד ולא להשתגע.
חינוכית 23 – יום ד' 15.04, 22:05
ערוץ 2 – יום ה' 16.04, 13:45
רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?
(במקום 19.90 ש"ח)