בימים בהם יקום קולנועי הוא סמל סטטוס כמו למבורגיני או רולקס, ל-HBO לא מספיק להיות הבית של כל סדרות הטלוויזיה ביקומים הקולנועיים של DC, הבית של הריבוט של הארי פוטר והבית של הפרנצ'ייז המבטיח לבית "משחקי הכס", עכשיו הם מפתחים יקום נוסף – היקום הקולנועי של "חולית" בכיכובה של סדרת הפריקוול שעלתה השבוע, "חולית: הנבואה".

>> מבעד למסך הדמעות: 20 הסדרות הכי טובות על המסך עכשיו
>> התפוח הגדול: דירגנו את הסדרות הכי טובות של אפל TV+

כן, נראה שפרנצ'ייז המד"ב המדברי שואף להיות גרסה למבוגרים של "מלחמת הכוכבים" (ולפני שכל המעריצים הפנאטים משתגעים שוב: עבור מי חשבתם שיצרו את "מלחמת הכוכבים"? יש שם בובות של דובים לוחמים, אין שם דם, אין סקס, אין קללות בשפות קיימות והגבלת הגיל היא 7 ומעלה עם השגחת הורים). בכל מקרה, אחרי ששני הסרטים שוברי הקופות של "חולית" הכירו לנו את מואדיב, הברון ולדימיר הארקונן ואת תולעי החול האימתניות, כעת אנחנו חוזרים לבקר באותו יקום, הפעם לא פחות מ-10,000 שנים לפני עלייתו של דוכס אראקיס, ליסאן אל-גאיב, הקיסר פול מואדיב אטריידיס.

כמו ב"משחקי הכס", גם כאן העלילה מתפרשת על פני קורותיהן של מספר דמויות כשבמרכז של הכל עומדות "בנות גשרית", ארגון צללים מיסטי שמנווט את הפוליטיקה הגלקטית. את הארגון מובילות ואליה וטולה הארקונן (אמילי ווטסון הנפלאה תמיד ואוליביה וויליאמס) שמשתלטות על הארגון באכזריות. הן מכניסות את נזירות החלל לכל ארמון ובית אצולה ולוחשות למנהיגי היקום בתיאום בין בנות הארגון.

וכמו בחלק הראשון של "חולית", גם כאן לא הכל ברור. בעיקר לא ברור מהי הנבואה או מי זה "טירן ערפל" ממנו האם הגוססת של בנות גשרית מזהירה, ועדיין לא ברור איך הסיפורים של הדמויות השונות ישתלבו (כמו בבית קורינו למשל, שם אנחנו פוגשים את הנסיכה אינז קורינו שאמורה להתחתן עם ילד בן תשע). הקיסר עצמו, ג'אביקו קורינו, הוא דמות מרתקת בגילומו של מארק סטרונג (שהופיע לאחרונה בתפקיד קרמיין פלקונה בסדרת הלהיט "הפינגווין"). דמותו של הקיסר לא קיבלה הרבה זמן מסך בסרטי "חולית", ולקבל מבט מעמיק יותר אל תוך התנהלותה של משפחת הקיסרות בהחלט מרחיב את חוויית הצפייה ומכניס אותנו עמוק יותר אל תוך היקום החוליתי.

הליהוקים אמנם מרשימים ברובם, אבל משהו בהם או בעיצוב הדמויות מרגיש כמעט לא שייך לאותו יקום קולנועי בו מתקיימים שני החלקים הקולנועיים של "חולית". אחרי שניסיתי להבין מה מפריע לי זה הכה בי: כולם יפים מדי, נוצצים מדי, מרחיקים את הצופה מהאווירה האפלה והמלוכלכת של "חולית" ומעניקים תחושה קצת פלסטיקית לכל האירוע, כאילו לא מדובר באנשים אמיתיים. וכאן גם נשברת האשליה שבנו יפה כל כך בסרטים. אני לא חושב שמדובר בליהוקים שבמאי הסרט המקורי, דני וילנב, היה בוחר בעצמו, אבל הוא לא היה מעורב בשום צורה וזה ניכר.

גם העלילה זקוקה להאצה מסוימת: פרק הפתיחה מרגיש כמו 63 דקות של אקספוזיציה, אינטנסיבי מבחינת מידע, אבל דל בהתרחשויות. הבעיה טמונה בכך שמדובר בסיפור נבואה, כלי עלילתי שחוק למדי. הנוסחה של סיפורי נבואה היא קבועה: יש נבואה, הגיבור הוא האחד שיכול להציל את העולם, והגשמת הנבואה תלויה בנצחונו/כשלונו של הגיבור. זה המבנה של יצירות רבות עוד מימי יוון העתיקה. זה לא אומר שאי אפשר לספר יותר סיפורים על נבואות, אלא שחייבים לעשות דברים שעוד לא ראינו.

וילנב הצליח לעשות משהו מעניין ומקורי עם הנבואה בסרטי "חולית", ולספר מתוכה סיפור על משיח. בסדרה הנבואה עדיין לא מפוענחת עד הסוף, ולכן קשה להבין במה היא עוסקת, למרות שקוראי סדרת הספרים כבר יודעים את הפרשנות שלה, מן הסתם. אם הבנתי נכון בעצמי – הנבואה הזאת מכינה את הקרקע לסרטי ההמשך. וזה מביא לבעיה נוספת שעלתה במהלך הצפייה: הסדרה לא עומדת במבחן הסינמטוגרפיה המעלפת של הסרטים. יוצרות הסדרה, דיאן אדמו-ג'ון ואליסון שפקר, מנסות לשמור על הסגנון של וילנב, אבל יש יותר מדי סצנות שמרגישות גנריות לחלוטין ונראות כמו עשרות סדרות שכבר ראיתם.

הנבואה לא אומר מה צופן העתיד ליקום הקולנועי של "חולית". לפי דבריו של וילנב, הוא ככל הנראה לא ימשיך בתפקיד הבמאי אחרי הסרט השלישי, אבל אולפני האחים וורנר מתחילים להיות מושקעים עמוק בתוך היקום הזה. "חולית: הנבואה" היא התחלה לא רעה, עם דמויות מעניינות ויפות מדי וסיפור לא מובן עד הסוף. זה עשוי להשתפר בהמשך ומסקרן לראות לאן ילכו עם זה. יקום קולנועי של "חולית" (כולל משחק וידאו שמגיע אלינו ממש בקרוב) הוא תחליף לא רע בכלל ל"מלחמת הכוכבים" ו"משחקי הכס", אבל יהיו חייבים להגביר שם את הקצב ולחבר את כל הנקודות כדי שזה לא יהפוך לקשקוש גלקטי בלתי ניתן לצפייה. כאלה כבר ראינו מספיק.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• HBO
• חולית
• מדע בדיוני

לאורך 60 שנותיו, רבים ניסו לעבד את העולם שיצר פרנק הרברט בספרי "חולית" ולעבד אותו למסכים. סרט הקאלט של דיוויד לינץ מ-1984, המיני סדרה המצליחה של ערוץ Syfy משנת 2000, ואפילו סדרת משחקי מחשב שנחשבים לאייקונים. אבל אף אחד לא הצליח להגשים את יצירת המד"ב של הרברט באופן שהצליח גם להישאר נאמן למקור ולספק את המעריצים הוותיקים, וגם לסחוף קהל חדש להתגלגל בדיונות. עד שהגיע דני וילנב.

>>דויטשלנד בייבי: "טיפול לילי" של yes נמכרה לרימייק גרמני

העיבוד של הבימאי הקנדי לספרי "חולית" היה הלהיט הגדול של 2021, והסיקוול "חולית: 2" הצליח לא פחות, כך שזה רק הגיוני שאולפני לג'נדרי – שרכשו ב-2016 את הזכויות לעיבוד הספרים – ינסו לסחוט את הלימון המצליח ולהוציא איזה פריקוול סתמי כדי לדפוק קופה. אבל זה לא מה שקורה כאן – הסדרה "חולית: הנבואה" יצאה לדרך עוד ב-2019, שנתיים לפני שהסרט הראשון זכה להצלחה. אפשר להניח בקלות שהם ידעו שזה יהיה להיט, ושמו את האמון בחזון של וילנב, אבל גם בהתחשב בזה, מדובר בניסיון לייצר עולם קולנועי ברמת מארוול, ולשם שינוי זה מרגיש מוצדק.

אם כן, הפריקוול לסרטי "דיון" הנוכחיים מתרחש כ-10,000 שנים לפני עלילת הסרט (אז אל תצפו להופעת אורח מטימות'י שאלאמה), ומתמקדת באגודת "בנות גשרית", כוח דתי/חברתי/פוליטי אשר חברותיו ניחנות בכוחות על אנושיים דרך אימון גופני ורוחני מפרך. הסדרה מבוססת (באופן חופשי, גם בזמנים) על ספר הפריקוול "חולית: בנות הגשרית מחולית", ולפי הטריילר נראה הגוונים המדבריים-אפלוליים ואסתטיקת בדואים מהחלל של הסרטים תשלוט גם כאן, בתוספת קצת אלמנטי אימה קלים. הביקורות הראשוניות עוד מאופקות, אבל יש לנו תחושה שלטוב או לרע, עוד ידברו על הסדרה הזו.
"חולית: הנבואה", HBO Max, בשירותי ה-VOD של yes, HOT וסלקום TV. פרק חדש מדי יום שני, לאחר השידור בארה"ב

• מה רואים הלילה
• חולית
• המסך
• HBO

ימין ושמאל רק חול וחול, ואנחנו די סבבה עם זה. הקולנוע עמד בחזית המדברית פחות או יותר מאז שהומצא עם קאובוי שחור על סוס, וניקה מאז לא מעט גרגרי חול מעדשות. מ"לידתה של אומה" שצולם בחולות אל.איי, דרך "נקודת זבריצקי" המהפכני ועד הסרט הכל-כך-חולי-עד-שזה-בשם-שלו "חולית: חלק שני", אספנו את הסרטים הכי טובים שהתרחשו על נופי מדבר וחול. אנחנו כזכור הלכנו 40 שנים במדבר, אז אנחנו מבינים בזה.

>>"חולית: חלק 2": קולנוע מזהיר, אקשן מסעיר וסרט אדיר

אוונטי פופולו (1986)

סרטו של רפי בוקאי הוא ללא ספק הסרט הכי אנדרייטד בהיסטוריה הקולנועית של מדינת ישראל. מדובר בסרט סטודנטים שהפך לסרט באורך מלא, והפך לאבן דרך בהיסטוריה הקולנועית של ישראל דרך סיפור על שני חיילים מצריים במלחמת ששת הימים המנסים לחצות את תעלת סואץ כדי לשוב לביתם. הסרט שבר את מיתוס הצבר הישראלי, ולא פחד לתת ביקורת – ועם זאת, איכשהו אנשים זוכרים רק את גבעת חלפון. נגיע אליו, אל תדאגו.

פחד ותיעוב בלאס וגאס (1998)

הסרט הזה הוא כל כולו טריפ אחד גדול ומתמשך' שהעיתונאי האנטר אס. תומפסון חווה במציאות ובחר לתעד בספרו. הסרט, שהתחיל מכתבת ספורט קטנה על מירוץ אופנועים בוגאס, הופך להרפתקה רוויית סמים מכל הסוגים בעולמות בהם הגבול בין דמיון למציאות מאד מאד מטושטש. טרי גיליאם, במאי הסרט משלב באופן נפלא את האווירה המדברית של נבאדה עם צילום ייחודי, והברקות קולנועיות שבאותה תקופה היו שונים מכל מה שהוקרן על המסך, אבל תכלס? התפקיד של ג'וני דפ לבדו שווה את הצפייה שלכם.

גבעת חלפון אינה עונה (1976)

אני צריך לספר לכם על הסרט הזה? כי אם לא ראיתם אותו,צריך לשלול לכם את האזרחות הישראלית. "גבעת חלפון אינה עונה" הוא אחד הסרטים הכי מצוטטים בקאנון הישראלי (בעיקר על ידי אבות), ועוקב אחר ג'ינג'י (גברי בנאי) שרוצה להינשא ליעלי (ניצה שאול), ואחר ויקטור חסון (שייקה לוי), אביה של יעלי, וסרג'יו קוסטנצה (ישראל "פולי" פוליאקוב) נוכל שחייב כסף לחסון. השלושה מוצאים את עצמם במוצב בסיני זמן קצר אחרי מלחמת יום כיפור. מעבר לעובדה שזה הסרט הכי מצחיק ומוצלח של אסי דיין, זה גם השיר היחיד ברשימה ששירת הנושא, "תן לשים ת'ראש על דיונה" שלו עוסק בחול.

אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה (1981)

הסרט הראשון, שהוא גם השני (מבחינת סדר כרונולוגי), מתחיל בדרום אמריקה ונגמר בקהיר – סביבה שהיא כידוע, מאד חולית. ג'ורג' לוקאס הופך את מצרים למגרש משחקים מדהים עבור הארכיאולוג ההרפתקן, שמתחרה עם הנאצים על תיבה המכילה את ארון הברית. והאווירה המדברית של קהיר היא ממש חלק מרכזי מהסרט, כולל כמובן, נחשי קוברה. אם אינדי מפחד מנחשים, תארו לעצמכם מה קורה כשהוא כלוא בבור עם נחשי קוברה. מדובר בסרט חובה שדאי מאד לראות וחוץ מזה – תמיד כיף לראות נאצים נמסים.

מטען הכאב (2008)

סרט המלחמה הזה ממוקם בעיראק בזמן מלחמת עיראק, ארץ כל כך מדברית עד שבסצנת הפתיחה החיילים האמריקאיים מתלוצצים על כך שיפתחו עסק למכירת דשא. הסרט עוקב אחר יחידה לסילוק פצצות שמתמנה אליה מפקד חדש, לאחר שהקודם נהרג בפיצוץ. מדובר בסרט מורט עצבים שלא זכה להצלחה גדולה בקופות כשיצא, עד שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר של אותה השנה. סצנת הפתיחה שלו היא אחת מהסצנות הטובות ביותר שראיתי בסרט מלחמה, כאשר היא מראה בהילוך איטי הנזק שנגרם בזמן הפיצוץ,כולל את מותו של מפקד הכוח. רואים את חול, את החצץ ואת האבק שעל האדמה ועל המכונוית ברחוב עולה כלפי מעלה, רגע כמעט על-טבעי ותצוגה כמעט פואטית של סרטי המלחמה.

בן חור (1959)

מתוך ארבעת סרטי "בן חור" שנוצרו בעידן הזהב של הוליווד, מדובר בסרט השלישי, כאשר הראשון היה בשנת 1907 בגרסה של 15 דקות, והשני בשנת 1925. וגם שם צ'רלטון הסטון שיחק את האדון שהפך לעבד. מדובר ביצירת מופת, אחד מסרטי החובה שנמצאים כאן ברשימה, המספר על יהודה בן חור – יהודי ממשפחת אצולה בירושלים שמסתכסך עם קצין רומאי, ונשלח לספינת עבדים בלבנון. האקלים הים תיכוני לא מסתכם רק בסצינות יפהפיות של נוף מדברי וחולי בסרט הזה, אלא גם מראה כמה בתנאים האלה מים הופכים להיות משאב נדיר בסצנה בה מחלקים מים לעבדים, ואיך ברגע אחד הנוף יכול להפוך לשדה קרב בסצנת מרוץ הסוסים המפורסמת.

הרפתקאותיה של פריסיליה מלכת המדבר (1994)

זה הסרט הראשון שעלה לי לראש עם הרכבת הרשימה הזאת, ועם זאת – זה מוזר לשים באותה הרשימה שיש בה את "מטען הכאב" ואת "גבעת חלפון אינה עונה" מיוזיקל אוסטרלי על דראג קווינס במדבר, אבל הגיע הזמן שנצא קצת מאזור המזרח התיכון. בסרט זה המדבר האוסטרלי הצחיח הופך להיות כר פורה למפגש בין תרבות הדראג הראוותנית לאבורג'ינים הכפריים והשמרנים, וזה פשוט תענוג לראות איך המוזיקה, האמנות והיצירה הופכים להיות כלי מחבר בידיים של שלוש המלכות האלה. זה הסרט שסלל את הדרך לגאי פירס, אבל מי גונב את ההצגה זה הוגו וויבינג. אם רציתם לראות פעם את הסוכן סמית' מהמטריקס רוקד מול האבורג'ינים את I Will Survive, זה הסרט בשבילכם.

לורנס איש ערב (1962)

כדאי שלא תקבעו תכניות לפני שאתם צופים בסרט הזה, כי אורכו כשלוש שעות שעות וארבעים וחמש דקות. אני יודע, יש לכם מה לעשות חוץ מלצפות בסרט ישן וארוך במיוחד, אבל תאמינו לי הצפייה בגרסה המלאה שווה את המאמץ. "לורנס איש ערב" הוא סיפורו של אדם אמיתי, תומאס אדוארד לורנס' שכתב בעצמו את הרפתקאותיו והוציא אותם כספר. לורנס איש ערב הוא קצין בריטי שמוצב בקהיר, ואיחד את הארצות הערביות במלחמת העולם הראשונה כנגד הטורקים. הוא סרט עתיק עם סגנון משחק מיושן, אז צריך קצת סבלנות, אבל אין ספק שכל חובבי הקולנוע צריכים לראות את הסרט הזה.

מקס הזועם: כביש הזעם (2015)

סרט זה הוא סוג-של-ריבוט לסרטי מקס הזועם משנות השמונים, עם הבמאי המקורי ג'ורג' מילר, שחזר לביים. העולם הופך למדבר פוסט אפוקליפטית לאחר שואה גרעינית והמים הופכים למוצר הצריכה היקר ביותר. אימורטל ג'ו, הרודן שמנהיג את צבא "בני המלחמה" ואחד הנבלים האכזריים ביותר שנראו על המסך, מחזיק בכל המים ולא מוכן לשחרר. מקס, שלראשונה מגולם על ידי טום הארדי ולא מל גיבסון, מצטרף לפיוריוסה, אשת הרודן שמחליטה למרוד בו, ומסייע לה להימלט. האקשן עוצר נשימה והאפקטים מצליחים להיות מרשימים גם כמעט עשר שנים אחר כך. בכל הסרט המטורף הזה, למקס יש רק 63 שורות דיאלוג, אבל אל תדאגו, ג'ורג' מילר יודע לביים אקשן גם בלי צורך במילים. אה כן, ויש שם את אחת מסופות החול המרשימות ביותר שנראו בקולנוע.

הטוב הרע והמכוער (1966)

ברשימה כזאת אי אפשר פשוט להתעלם מיצירת המופת הזאת, שהיא ככל הנראה המערבון הכי טוב שנכתב אי פעם. בזמן מלחמת האזרחים של ארה"ב שלושה אקדוחנים יוצאים לחפש אחר אוצר אבוד בניו מקסיקו של שנת 1862. הם צריכים אחד את השני כי לכל אחד מהשלושה יש פיסת מידע אחרת על האוצר, אבל הם גם מתחרים עליו – מה שהופך את המסע ליותר מאתגר. שחקנים ענקיים כמו אלי וולך, לי ואן קליף, וכמובן קלינט איסטווד, ובימוי של יוצר ז'אנר מערבוני הספגטי-סרג'ו לאונה. אני יכול להגיד לכם איך בסרט זה האקלים המדברי של ניו-מקסיקו הוא חסר רחמים וקשוח, ועל איך הוא מקשה על השלישייה המקסימה הזאת בחיפושיהם, אבל תכלס, כל הרשימה הזאת היא רק תירוץ לדבר שוב על הסרט המצוין הזה, שהוא מסוג הסרטים שאפשר לראות כמספר גרגרי החול במדבר.

• המסך
• קולנוע
• חולית
• מדבר

"חולית: חלק 2" מתחיל בנקודה שבה הסתיים "חולית" ב-2021. כשהסרט הראשון יצא למסכים עדיין לא היה אישור להפקת החלק השני, אבל כמו שמדגיש יוצרו דני וילנב, זה לא סרט המשך, אלא חלקו השני של הסיפור המסופר בספרו של פרנק הרברט מ-1965. הסרט הראשון בנה בקפידה את העולם ואת הפוליטיקה הגלובאלית, והציג בפנינו את הגיבורים. הסרט השני קוטף את מה שנזרע בסרט הראשון, ומסתער על העלילה במלוא העוצמה. זה שילוב מעורר השתאות של חיזיון מד"ב מעוצב להפליא, אפוס תנ"כי עמוק ורחב, סיפור רענן ושובה לב על אהבה ראשונה, אקשן מסעיר וקולנוע מזהיר. בעידן של סרטים מנופחי תקציב על גיבורי-על קומיקסיים שנגזרו מקרטון, "חולית: חלק 2" מזכיר לנו מהו גיבור אמיתי, עם קוי מתאר מיתולוגיים ונפח אנושי ומוסרי.

>>עדיין סמוראי: "שוגון" הוא האירוע הטלוויזיוני הראשון של 2024

כזכור, הסרט הראשון נפתח עם חלום של פול אטריאידס (טימות'י שאלאמה) על יפהפייה מסתורית במדבר (זנדיה), ולא היה ברור אם זו פנטזיה או שהוא רואה את העתיד. בסוף הסרט, אחרי המתקפה הרצחנית של בית הארקונן על בית אטריאידס במושבם החדש בכוכב אראקיס (שם נמצאים מאגרי האנרגיה של היקום), השורדים היחידים פול ואמו ג'סיקה (רבקה פרגוסון) מצאו עצמם בלב המדבר. שם הם הצטרפו לחבורה של דררים (התושבים הילידיים של אראקיס) בהנהגת סטילגאר (חווייר בארדם) ופול התוודע לראשונה לצ'אני, הצעירה מחלומו.

סטילגאר מאמין שפול הוא המשיח המתואר בנבואה עתיקה, ומרגע שכך החליט, כל דבר שפול עושה מתפענח על ידיו כהוכחה לכך שהוא הוא מואד'דיב שישחרר את הדררים מהכובשים. על האסוציאציות למאבקים באזור שלנו, שעולות מהספר של הרברט ומהעיבוד הנוכחי, כבר כתבתי בשבוע שעבר ולא אחזור עליהן כאן. פול מצידו דוחה בעקשנות את הגדרתו כמשיח, מה שמדמה אותו לנביאים סרבנים מסוגו של יונה הנביא (נביאי שקר הרי אצים להכריז על עצמם כמי שיש לה קו ישיר לאלוהים). העורק הדרמתי של הסרט הוא התעצבותו ההדרגתית של פול כמנהיג המקבל על עצמו את ייעודו מתוך אחריות ולא מתוך תאוות שלטון. לשם כך הוא מוכן להקריב את אושרו האישי, וזה כואב. אבל הייעוד הזה מוטל מלכתחילה בספק, משום שהנבואה הדררית העתיקה, כך מסופר לנו, בעצם הומצאה על ידי מסדר בנות הגשרית בהנהגתה של הכוהנת הגדולה (שרלוט רמפלינג). זאת קונספירציה שמטרתה לתת לדררים תקוות שווא, וכך לאפשר לקיסר היקום (כריסטופר ווקן) לשלוט בהם. האם זה סיפור של נבואה שמגשימה את עצמה?

הדרמה האנושית והפוליטית המורכבת הזאת נבנית באופן מדוקדק, בינות לסצנות אקשן שהן מסעירות בדיוק משום שהן גם דרמתיות. וילנב, שהוכיח שהוא מספר מחונן (שמעוניין במזרח התיכון) עוד ב"האישה ששרה" מ-2010, יודע שכוריאוגרפיה זה חשוב, אבל זה לא חזות הכל, ושכל פעולה צריכה להיות טעונה במשמעות. העקלתונים (תולעי החול האימתניות), שבסרט הקודם נראו רק בחטף ומרחוק, מקבלים הפעם תפקיד משמעותי בעלילה ובחיזיון. ואחרי שחיכינו שעתיים וחצי פלוס שנתיים וחצי, פול סוף סוף לומד לרכוב על העקלתון. סיקוונס הרכיבה הוא כל מה שיכולנו לצפות לו. זאת חוויה פיזית ממש, ואפשר לחוש כל גרגר חול שמתנגש בפניו. הפיזיות היא חלק ממה שמפריד בין הסרט הזה לבין יותר מדי מרקחות קולנועיות מהשנים האחרונות. "חולית: חלק 2" צולם במדבריות של ירדן, ואף שיש בו גם לא מעט יצירי מחשב הפנטזיה נחווית כאמיתית לגמרי.

ברווח שבין שתי ההפקות שאלאמה התבגר בשלוש שנים, וזה מתאים למסלול של דמותו. הוא כבר אינו נראה כגבעול שברירי, אלא כעלם חסון, עדיין מהורהר, אך גם החלטי, והוא ממלא היטב את הקונטורים של הדמות המיתולוגית. זנדיה, שבסרט הראשון הופיעה רק כפאטה מורגנה, מתגלה כליהוק מושלם בתפקיד צ'אני, הלוחמת שמתאהבת באדם ולא בנביא – היא אינה מהמאמינים. גם בארדם נע לחזית, והוא מצוין בתפקיד המשיחיסט. שחקן חדש בשטח הוא פייד ראותה הארקונן, אחיינו הפסיכופט של הברון הארקונן (סטלן סקארסגארד). הוא מגולם על ידי אוסטין באטלר ("אלביס") בהופעה נחשית, ונראה שעיצובו הושפע מדמויותיהם של בני המלחמה ב"מקס הזועם: כביש הזעם". גם שאר הכוכבים (ויש הרבה מהם) קיבלו לידיהם דמויות מעניינות, חלקן חמקמקות, וכולם טובים מאוד.

כפי שפורסם, בניגוד לסרט הקודם שיצא אחרי תום סגרי הקורונה, הפעם האולפן המפיק לג'נדרי בטוח דיו בהצלחת הסרט, וכבר אישר הפקת עיבוד לספר השני בסדרה, "משיח חולית". "חולית: חלק 2" מסתיים בנקודה שסוגרת קווי עלילה מסוימים, ופותחת אחרים. הוא מציף אותנו רגשית בסדרה של אירועים קתרטיים, אך גם משאיר אותנו כמהים להמשך.
4.5 כוכבים
Dune: Part 2 בימוי: דני וילנב. עם טימות'י שאלאמה, זנדיה, חווייר בארדם, רבקה פרגוסון, ג'וש ברולין, כריסטופר ווקן, אוסטין באטלר. ארה"ב 2024, 166 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• חולית
• טימותי שאלמיי

כבר במהלך הצפייה ב"חולית: חלק 2" התחלתי לחשוב איך העולם יתייחס לסרט הזה עכשיו. הפוליטיקה הגלובלית שמוצגת בו, והניצול של משאבי העולם השלישי על ידי העולם הראשון, אינם חדשים – כזכור ספרו של פרנק הרברט יצא לאור ב-1965, והעיבוד המעולה של דני וילנב לחציו הראשון יצא למסכים ב-2021. אבל על רקע המלחמה בעזה והשנאה לישראל שמבוססת, בין השאר, על רגשות אשם לבנים ועל נטייה לראות דברים בשחור ולבן (בימינו שחור זה טוב ולבן זה רע), יכולתי לראות כיצד רבים יעוטו לגייס את הסרט לגינוי ישראל.

>> הטוב, הרע והמיושן: אולפני הסרטים עוד לא הבינו שהעולם השתנה
>> "חולית": חיכיתם 56 שנים לסרט הזה. צפו בו על המסך הכי גדול שיש

כך הדררים, התושבים הילידים של הכוכב החולי אראקיס, שחיים במדבר ומסתתרים מתחת לאדמה ושפתם כוללת מילים בערבית, יוצגו כבני דמותם של הפלסטינאים, בעוד אנשי בית הארקונן האכזריים שכובשים את הפלנטה ייתפסו כמקבילים לציונים. הליהוק של כריסטופר ווקן בן ה-80 לתפקיד קיסר היקום, ששלח את ההארקונן לאראקיס ואף סיפק להם צבא ותחמושת, מדמה אותו בקלות לנשיא ביידן. ואפשר להמשיך ולמשוך קווים בין הסרט לבין המציאות שלנו כאן. כל זה לא באשמת הסרט, שהוא יופי של דבר.

לרגל יציאת "חולית: חלק 2" השתתפתי במסיבת עיתונאים מהסוג החדש שהתפתח לאחרונה – הבמאי ושמונה משחקני הסרט ישבו באולם כלשהו בבריטניה וענו על שאלות שנשלחו על ידי עיתונאים מארצות שונות, וזה שודר לנו בזום. מנחת השיחה הקריאה שאלות מכרטיסיות, וציינה לפני כל שאלה מאיזו ארץ היא הגיעה – שבדיה, בריטניה, קרואטיה או גרמניה. אבל כשהפנתה לווילנב שתי שאלות שנשמעו דומות מאוד לאלה שאני שלחתי, היא לא ציינה שהן הגיעו מישראל, אלא שאלה אותן בשמה. אוסיף שאלה היו שתי השאלות היחידות שהופנו לבמאי – כל השאר הופנו לכוכבים שישבו לצידו. כל אחד קיבל שאלה וזה נגמר אחרי 23 דקות.

"חלק 2" מתחיל בדיוק איפה שהסרט הקודם הסתיים – פול אטריאידס (טימותי שאלאמה) ואמו ג'סיקה (רבקה פרגוסון), ששרדו ניסיון חיסול, מצטרפים במדבר אל חבורת דררים לוחמים. בזמן שחלף בין צילומי שני הסרטים שאלאמה התבגר, וזה מתאים למהפך של דמותו. וכך ענה שאלאמה לשאלה לגבי השינוי שחל בדמותו של הגיבור: "בסרט הראשון הוא צעיר פריווילגי, בן של דוכס, שמתגורר מאחורי קירות מלכותיים. בסרט הנוכחי פול נעשה הגבר שהוא נועד להיות, בניגוד לרצונו. הוא מתגבר על הפחד שלו מאהבה ומוצא את מקומו בקרב הדררים. הסרט הראשון הניח את היסודות, ובסרט הנוכחי יש הרבה אקשן, והוא מאוד אפי". וילנב תמך בדבריו. "החלק הראשון יותר מהורהר ופול הוא קורבן של האירועים, הוא שורד. בשני יש אקשן, והסרט יותר שרירי ויותר רגשי".

אם מדברים על אקשן, בסרט הזה אנחנו סוף סוף זוכים לראות את פול רוכב על העקלתון (תולעת החול האימתנית), והסיקוונס המלהיב עומד בציפיות. "סיקוונס הרכיבה על העקלתון הוא הדבר הכי מורכב שעשיתי מעולם", אמר וילנב. "רציתי תחושה חודרת קרביים של סכנה ושל מהירות, ורציתי שאימא שלי תאמין שפול רוכב על העקלתון. הטכניקה של הרכיבה לא מוסברת בספר והייתי צריך לדמיין את זה – איך פול יהיה גמלוני בפעם הראשונה, אבל ישתלט על זה. לקח לנו חודשים לחקור ולעצב את זה".
שאלאמה:"לקח שלושה חודשים לצלם את הרכיבה. היה צוות צילום שלם שהתמקד רק בזה. העיפו לי חול בפרצוף וזאת היתה חוויה אלימה כמו שזה נראה בסרט".

חלקים נרחבים מהסרט צולמו בירדן ומי שביקר בפטרה יוכל לזהותם. "רצינו שהעולם בסרט יהיה כמה שיותר פיזי", אמר וילנב. "אני מקבל השראה מהמציאות. אני בא מהקולנוע התיעודי ולא יכולתי ליצור את הסרט בסביבה וירטואלית. אני אוהב מוחשיות. זה נתן הרבה השראה לשחקנים, שלא צריכים לדמיין מה שקורה סביבם (כמו שקורה כשמצלמים על רקע מסך ירוק) ויכולים להתמקד במסע הפנימי של דמותם".

לגבי שלוש השנים שחלפו בין שני הסרטים וילנב אמר: "מעולם לא עזבתי את אראקיס. עברנו הישר מהחלק הראשון להפקה של החלק השני. זה לא סרט המשך – זה חלק שני של הסיפור ורצינו להביא אותו לעולם כמה שיותר מהר. כקולנוען אתה תמיד מתבונן ביצירות שלך ורואה את הטעויות. זאת הפעם הראשונה שהייתה לי הזדמנות לבקר שוב באותו עולם ולעשות את זה יותר טוב".

ג'וש ברולין, המגלם את הלוחם גורני האלק, שבסרט הראשון אימן את פול באמנויות הלחימה, תרם אמירה מעניינת. "הסרט הזה הוא המסע הרגשי של דני. זה מה שאנחנו צופים בו – המסלול של אדם שאין לו תקרה (במובן של מגבלות)". ברולין, כמו פרגוסון, זנדיה, פלורנס פיו (המגלמת את בתו של הדוכס), ואוסטין באטלר (אחיינו הפסיכופט של הברון הארקונן) נשאלו כולם על הדמויות שהם מגלמים ועל המניעים שלהן. הם ענו היטב, אך תשובותיהם היו בגדר ספוילרים לעלילה, ולכן אדלג עליהן. כמקובל באירועים כאלה, הם גם השתפכו על כשרונו של הבמאי.

מי שנתן תשובה פחות הוליוודית הוא סטלן סקארסגארד, שהופעתו כבארון הארקונן מגובה בחליפת שומן שמעוותת לגמרי את גופו ובשכבות עבות של איפור. "זה היה מורכב מבחינה פיזית", הוא אמר. "אתה רוצה ליצור דימוי עז ולהפטר מזה כמה שיותר מהר (כי זה מאוד לא נוח). ואתה רוצה להעביר דימוי עז עם כמה שפחות מילים, כי אתה לא רוצה לדבר יותר מדי (מאותה סיבה). אז עשיתי את זה".

גם לאה סיידו נשאלה על הדמות שהיא מגלמת – ליידי מרגוט פנרינג – וענתה "היא כמו סוכנת סמויה, אבל התפקיד עדיין מסתורי בשבילי כי אני לא יודעת עליה הרבה. אני לא יודעת אם היא טובה או רעה. אולי נראה עוד ממנה בסרט השלישי". אז עכשיו אתם יודעים: סרט שלישי, המבוסס על "משיח חולית" מאת הרברט, מתוכנן לצאת למסכים בעוד שלוש שנים. רשמנו ביומן.

• המסך
• חולית
• סרטים מומלצים
• מדע בדיוני