אני לא יודע להסביר את כח המשיכה של הגלידוניות. נכון, זה חטיף מושלם לימי הקיץ החמים, והאריזה הגדולה עוזרת להפוך את החזרה ההולכת ונשנית למקפיא כדי לגנוב עוד אחת לקצת פחות משפילה. אבל חוץ מזה, לא ברור לי איך ריבוע גלידת בשומן צמחי מכוסה ב"ציפוי המכיל שוקולד" (מילים של חברת הגלידות שמוכרת, לא שלי) הפכה ללהיט כזה גדול בבית הישראלי? לא יודע ולא רוצה לדעת, אני רק יודע שמסיבה לא ברורה, ביס מגלידונית אחת שואב אותי במורד מאורת ארנב שבקצה שלה יש קופסת קלקר ריקה.

>>

עם זאת, קשה שלא לראות שמדובר במוצר שקצת תקוע בעבר – חלפו הימים בהם המונח "שומן צמחי" חלפו ככה בשקט לידנו, וכולם כבר יודעים מה זה צימיקאו. בהתאם, ההרגל להגיש גלידוניות בכל מפגש קצת שכח, והמוצר נשאר במחוזות הנוסטלגיה היפים, זרוק בשלהי מקרר הגלידות, ממתין לאדם הבא שיגיד "יו, זוכר איך אהבנו גלידוניות?". כנראה שהיינו צריכים להגיע לסף מלחמת עולם כדי שבן&ג'ריז סוף סוף ישיקו גם בארץ את גרסתם לחטיף הגלידה – "פיסס", הם קוראים לזה – שמגיע לארץ בשני טעמים ומשנה את כל מה שידעתם על קוביית הגלידה עטופת השוקולד הזו.

לרגע לא חשבתי שהישראלים המציאו את הגלידוניות, אבל זה מעניין מאוד לראות גרסה אמריקאית למהדרין של מאכל שכל כך מזוהה עם ישראליות. השוני מתחיל כבר באריזה – שקית המכילה 10 "פיסס" שפזורים בה ללא סדר, עם אפשרות לסגירה חוזרת. העטיפה צבעונית כמיטב מסורת חברת הגלידות, ומציגה גלידונית חצויה (סליחה, פיסס חצוי) שבמרכזה כתם כהה, רמז ראשון להפתעה שמתחבאת. שני הטעמים שנבחרו להשקה מוכרים היטב מהפיינטים, ומתאימים מאוד לטעם הישראלי – בצק עוגיות וסולטד קרמל בראוני.

הרעיון הבסיסי אמנם זהה, אבל השוני מתבטא גם בחומרי הגלם, וגם בביצוע. נגיסה בפיסס של בצק עוגיות מגלה את הפער. ראשית, מדובר בגלידת השמנת של בן אנד ג'ריז, שזה בהחלט שדרוג, אבל במרכזה יש ריבוע קטן אך עמוס בטעם של בצק עוגיות – אותם חתיכות קטנות שאתם מכירים מהפיינטים והבייטס – שצובע את טעם הוניל בגוון ומרקם מתקתק עוד יותר. גם המעטפת שונה (ועבה) מהגלידונית הנפוצה, כי כאן מדובר בציפוי פאדג' ופירורי עוגיות, שגם מספק מנעד טעם נוסף (הפאדג' בטעם משמעותי), וגם תוספת למרקם שמתפצח בפה עם כל נגיסה.

הסולטד קרמל בראוני היה בעיני המוצלח מהשניים, גם כי הגלידה עם הקרמל מלוח טעימה יותר מהוניל הניטרלי, וגם כי מילוי הבראוני השתלב הרבה יותר טוב עם טעמי הפאדג', ויצר קונטרס למרקם הגרגרי של פירורי העוגיות. אבל זה יתרון קל בלבד, שמצטרף לבצק העוגיות כגרסה מאוד משודרגת לגלידוניות המוכרות. יתרון נוסף – או שמא חיסרון – הוא שמדובר בגרסה מתוקה וקצת גדולה יותר מהמוכרת לנו, ולכן תצליחו להסתפק בפחות. בנוגע לערך הקלורי, לא יודעים, לא מעניין אותנו.

הבעיה המשמעותית יותר היא – תיראו מופתעים – המחיר, שעומד על 24.9 ש"ח. בחילוק לעשר חתיכות, אפשר להרגיש את ה-2.5 ש"ח נמחקים מחשבון הבנק עם כל ביס גדול. זה בהחלט פינוק, אבל פינוק שמצדיק את עצמו, ומביא הגנבה על הפורמט שמוכר לנו. גם עם המחיר הזה, בסופו של דבר זה אחד המוצרים היותר כיפים שראיתי מבן & ג'ריז, ומי יודע – בפעם הבאה שיגיעו אליכם חברים, אולי שווה לשלוף את זה ולהציע לנשנש, בקטע לא נוסטלגי.

• אוכלים שותים
• חטיפים
• בן & ג'ריס
• גלידה
• ביקורת

לפעמים אנחנו מביטים לעבר העולם שבחוץ בקנאה. יש לא מעט סיבות לקנא במדינות שקטות, אבל אחת הקטנות – וכל כך ניתנות לשינוי – הוא היצע הפופקורן הייחודי שיש בחו"ל. בלונדון, ניו יורק ואפילו בבתי הקולנוע של בנקוק אפשר לקנות פופקורן בטעמים שונים ומשונים, שהופכים את חוויית אכילת גרעיני התירס המתפצחים ליוצאת דופן. אז כרגיל, אנחנו קצת מאחרים למסיבה, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם – כי כעת תל אביב חונכת את חנות ראשונה שמציעה פופקורן בטעמים, וזה גם עולה בהתאם. פופקורן חמוץ בטעם ענבים כבר טעמתם?

>>עודנו אוכלים ושותים: 15 מקומות שנפתחו בת"א בחודש האחרון

"אדון פופ", שנפתח בצפון דיזנגוף, מגיש פופקורן בפחות או יותר כל טעם שחשבתם או לא חשבתם עליו.שכחו מטעם של חמאה תעשייתית – תמצאו כאן קרמל מלוח (כמיטב הקלאסיקה), תפוח-קינמון, תות, שוקולד, פיסטוק, לוטוס וגם בננה בגזרת הטעמים המתוקים. באגף המלוחים, שמתאפיינים בניחוח אוממי עז – פרמזן, צ׳ילי חריף, ושום בצל שאולי נשמע טעים לאללה, אבל לא בטוח שמומלץ לערב דייט סרט. גם הפופקורן עצמו, כל גרגר וגרגר, שונה בצורתו מהפופקורן שאתם רגילים אליו מהמיקרוגל בבית או מהקולנוע: הוא כדורי יותר, ותפוח יותר, מפני שגם הגרעינים עצמם שונים, מיובאים על ידי החנות, ומוכנים במכונה מיוחדת במקום, שמתפיחה אותם לצורה זו.

בשונה מדוכנים רבים, בהם משתמשים בסירופים כדי להקנות לפופקורן טעם מסוים, כאן התייעץ הבעלים יוחאי מסילתי בקונדיטור, והם הרכיבו תערובות שעשויות ממחיות וחומרים טבעיים שמלוות את הפופקורן. במו עיניינו ראינו את הפופקורן פיסטוק מוכן בעזרת מחית פיסטוק טהורה. העובדה הזו, והרצון לייצר מוצר איכותי, מסבירים גם את המחיר הכבד מהרגיל של הפופקורן היוקרתי – 45 ש"ח לדלי של 3 ליטר, 85 ש"ח לדלי של 5.5 ליטר, ו-120 ש"ח לדלי של 9 ליטר. לצורך ההשוואה, הדלי הכי גדול של קולנוע לב שווה בגודלו לבינוני (5.5 ליטר), אך עולה 32 ש"ח בלבד, פער של 53 ש"ח. המוצר אולי אחר, אבל המחיר אחר מאוד.

״אין מה להשוות לפופקורן שמוגש בקולנוע, או כזה שאתם מכירים מהבית", עונה מסילתי לתהיות המחיר שלנו. "כבר משלב הייצור, בעבורי כעסק קטן שלא מזמין בכמויות של בית קולנוע, כל גרעין תירס עולה הרבה יותר. וגם הגרעין עצמו אחר, ויותר איכותי – מה שאפשר לראות ישר בצורה של הפופקורן. שנית, המוצר עצמו הוא פשוט לא אותו המוצר, המחיות כאן איכותיות ויקרות, וחומרי הגלם עולים הרבה יותר. לא מקבלים כאן את הפופקורן שמקבלים בקולנוע אלא משהו אחר. אני עסק קטן עם סניף אחד שלא מגלגל כאלה מחזורים, וגם המכונה עצמה יקרה מאוד והרבה יותר משוכללת. חוץ מזה, אנשים מזמינים לנשנוש עם חברים בבית קילו גלידה או חבילת עוגיות, שעולים הרבה יותר. לדעתי זה יכול להוות תחליף לזה – לא לפופקורן שעושים במיקרוגל".

אנחנו לא מבינים גדולים בשרשראות ייצור ואספקה ולא בדקנו לו בספרים, אבל למרות שהיה לנו כואב בכיס, גם טעמנו את הפופקורן, והוא באמת איכותי וטעים מהרגיל. הפופקורן תפוח-קינמון, למשל, באמת מרגיש אחר, בעל טעם קינמוני מובהק. גם הפיסטוק כיפי, ומספק אחלה נשנוש. האם הוא שונה ב-180 מעלות ממה שאנחנו מקבלים בקולנוע? ובכן, זה טעים וגם זה טעים. בסופו של דבר, איך שלא תהפכו את זה, מדובר בפופקורן. האם התל אביביים יזרמו עם המחיר בשביל פופקורן צבעוני שבמקרה גם מצטלם יפה לסטורי? זה רק הפיד יוכל לגלות.
דיזינגוף 190, ימים א-ה 13:00-22:00, יום ו׳ 10:00-15:00. טבעוני וכשר

• אוכלים שותים
• פופקורן
• חטיפים

המקום שאני הכי אוהבת בלונדון נמצא באחד הרחובות הקטנים בווסט אנד, בין תיאטראות ענק ואולמות מופעים מנצנצים. מהרחוב קצת קשה להבחין בו (תאמינו לי, כבר יצא לי להסתובב סביבו כה פעמים ולפספס את הכניסה), אבל כשנכנסים ויורדים במדרגות לקומה מינוס 1 נגלה עולם מופלא: מסעדה/מכולת/מעדניה/סופרמרקט/חנות מתנות יפנית, כנראה הכי קרוב שהגעתי בינתיים ליפן עצמה (אם לא סופרים 10 ימים בדרום קוריאה).

אני מדברת כמובן על Japan Centre, גן עדן לחובבי סושי מהיר, זול והכי טרי ואיכותי שיש. משהו שבערים כמו לונדון נמצא בכל פינת רחוב, ובארץ עוד לא הצליחו להנדס בשום צורה. אבל גם בלונדון – יש סושי מהיר, זול, טרי ואיכותי, ויש את ג'פאן סנטר. בקיץ האחרון עשיתי מעשה ונסעתי עם שני הילדים לשבוע בלונדון. לבד. הם ואני. אני והם. שבועות לפני הטיסה כבר הפלגתי בדמיונות לגבי כמה סושי נאכל (כי לראות אמנות ידעתי שאין הרבה סיכוי לסחוב אותם).

ביומיים הראשונים, למרות ממוצע של 18 אלף צעדים ביום (הרגתי אותם), לא הצלחתי להיתקל באף סושי . כמובן שמיד התחילו ההסתלבטויות, ולצידן הטענות והתלונות, לפיהן אמא שלהם לא יודעת על מה היא מדברת, כי איזו חוצפה זו להבטיח סושי נגיש בכל פינת רחוב ולא לקיים. תכלס, צודקים.

אבל אז הגיע היום השלישי ונעצתי לוקיישן במפה: נוסעים לג'פאן סנטר, הדיסנילנד של הסושי המהיר. וכמו תמיד, הדיסנילנד לא אכזב. מגשים על גבי מגשים של סושי טרי וצבעוני במקררים כמו קראו בשמינו, ואנחנו הקשבנו להם. ואם היו לי ספקות לגבי הקיבולת של ילד בן 10 וילדה בת 7, הן התמוגגו כמו קמצוץ וואסבי בסויה.

מרוצים ומואבסים בדגים נאים פנינו כבר לעלות במדרגות המובילות ליציאה, לא לפני שבת ה-7 נזכרה שלא אכלנו קינוח. צודקת. קיבה נפרדת וכו'. הפניתי אותה ואת כולנו בהתרגשות אל מקרר המוצ'י הגדול, גאה בעצמי על זה שהנה, גם אצליח לחדש להם משהו בטיול הזה. גם שם חיכו כאילו רק לנו כדורים קטנטנים וקפואים, ארוזים באריזה אישית, בטעמים שונים ומשונים – משוקולד או וניל דרך עוגת גבינה וכלה במאצ'ה. אני, כמובן, הלכתי על המאצ'ה, ועל השומשום השחור. בכל זאת, אני בנאדם של וופלים לימון.

עבורי זו לא היתה הפעם הראשונה. כבר יצא לי לטעום מוצ'י, אותו ממתק יפני חמדמד של גלידה מצופה בבצק אורז, כיסון מתעתע שמבחוץ נראה תמים אבל ברגע הביס מפתיע. טעמתי כאלה גם בארץ, ובהיותי מישהי שאוהבת לאכול גלידה בעיקר עם כפית, הופתעתי לטובה. יש במוצ'י משהו שהוא יותר אוכל מסתם גלידה (וגלידה היא חלילה לא סתם). הוא נשנוש אבל גם קינוח, חטיף אבל גם ממתק, קפוא אבל גם בצקי, מתוק אבל גם לא נורא מושחת. סוגר פינה. בבטן ובלב.

כשנחת אצלי בבית השבוע משלוח של LittleMoons – מותג בריטי לחטיף היפני – הרגשתי קצת סגירת מעגל. כי מה לי וללונדון עכשיו, ואיזה יפן ואיזה נעליים. אבל איך אמרה שרית, גם מתוקים הם, אתן יודעות. חמישה טעמים משווקים בארץ עכשיו, באמצעות יאנגו דלי (כן, זה מגיע אליכם עד הבית, כמו שאלוהימה התכוונה). אין ביניהם טעם מאצ'ה או שומשום שחור, אבל יש שוקולד עם אגוזי לוז שמוסיפים מידה של קראנץ' מרגש, וניל, פיסטוק, פסיפלורה ומנגו (עם בצק אורז סגול, שהולך מדהים עם הכתום שבפנים), והפייבוריט שלי – שוקולד בלונדי, גם הוא בעל קראנצ'יות מפתיעה וחביבה.

האנשים שהביאו את המותג לארץ מספרים לנו שהגלידה שבתוכו היא כזו שמיוצרת מחלב ושמנת טריים, ללא חומרי טעם וריח או חומרים משמרים מלאכותיים. הוא נטול גלוטן, מכיל פחות מ-85 קלוריות לכדור, ו-96% מהאריזה שלו ניתנת למחזור. לילדים הרשיתי שני כיסונים בסוף ארוחת הערב אתמול. אל תספרו להם שאחרי שהם הלכו לישון אני אכלתי עוד אחד.
מוצ'י LittleMoon,עכשיו ביאנגו דלי

• אוכלים שותים
• חטיפים
• קינוח
• חטיפים יפניים

בשבועות האחרונים אפשר לראות פחות או יותר בכל מקום את קמפיין חזרת מוצרי עלית-שטראוס למדפים. למי ששכח או הדחיק, לפני כמעט שנה, בשלהי חודש אפריל, מוצרי החברה ירדו מהמדפים עקב גילוי של סלמונלה בכמה מחומרי הגלם. ההפסקה הארוכה נתנה וודאי פגעה ברשת, אבל גם נתנה להם זמן להתאפס, לבחון מחדש כמה דברים ולהבין שהתחרות בתחומי השוקולד והחטיפים גדלה, ואי אפשר יותר להסתמך על אותה הפרה החולבת.

עיקר הקמפיין מתמקד בחטיפים מוכרים ואהובים שחזרו לזמינות – מקופלת, כיף-כף, טעמי, טורטית, פסק זמן וכל הקלאסיקות שאתם מכירים. נכון לעכשיו, לא ראיתי יותר מדי הפתעות חדשות, ובעיקרון זה בסדר. אנחנו היינו שמחים להסתפק בקלאסיקות, אבל כאמור, עבור עלית נוצר צורך עסקי לשדרג ולשכלל. וכך אפשר למצוא לאחרונה סוג של מפלצת פרנקנשטיינית של חטיפים – שקיות קטנות וכחולות של פופקורן בטעמי החטיפים המוכרים של עלית.

עד כה יצאו שקיות פופקורן בטעמי פסק זמן, טעמי, טורטית ובלונדי, ולפחות במבט ראשון – הרפרנס היה די ברור. הייתי בטוח שהחבילות האלה נועדו להתחרות במגוון חטיפי הפופקורן שהפכו לפופולריות בקיוסקים בשנתים האחרונות. בנוגע לפופולריות אצל הקהל אני לא יודע, אבל עצם העובדה שהם מככבים בקיוסקים כן מרמז על קהל שמבקש את זה. האם הם ביקשו גם פופקורן טעמי? לא ברור, אבללא נפספס הזדמנות לטעום.

החבילות של אוסם קטנות יותר מהאחיות עם האוריאו וה-M&M's מאמריקה – 70 גרם במקום 150 – ורק אחרי פתיחת השקית אפשר להבין בכלל שמדובר במוצר שונה לגמרי. את החטיפים מחו"ל כבר טעמתי ויחסית חיבבתי, למרות שהמוצר לא בהכרח היה באיכות הכי גבוהה (כפי שמרמז המחיר), אבל למרבה הפתעתי – את המוצרים של עלית חיבבתי אפילו פחות. בניגוד לאמריקאים, שהלכו על פופקורן בשקית שמשוך במעיין ממרח בטעם החטיף, בעלית בחרו לייצר פופקורן מקורמל עם ציפויי שוקולד חלב ושברי אגוזים שונים, בהתאם לטעם החטיף. והבחירה האיומה הזו יצרה חטיף כמעט בלתי אכיל.

עוד לפני הטעימה, הבעיה הראשונה מתחילה כבר עם הריח. מבין שלושת החטיפים שאכלתי (לא מצאתי את הבלונדי, ובדיעבד טוב שכך) אף אחד לא הריח כמו החטיף שהתיימר לייצג. זה הפך לברור עוד יותר עם הטעימה – פתחתי עם חטיף הטעמי, שהיה המחריד מבין השלושה, וחטפתי הפצצת סוכר ממוקדת לתוך בלוטות הטעם. טעמי הוא חטיף די מאוזן בסך הכל, אבל גרסת הפופקורן שלו קורמלה (כלומר, צופתה בעיסה סוכרית קשיחה), כוסתה בריכוזי שוקולד חלב, שברי אגוזי לוז ופצפוצי אורז. זה לא דמה בשום צורה לטעמו של טעמי – הכל התנגש, נלחם אחד בשני, והרגיש כמו פופקורן מהקרקס שנפל על הרצפה ואסף עוד כמה ממתקים בדרך. עכשיו הבנתי למה השקית קטנה – אי אפשר לאכול יותר מכמה ביסים, אחרת מתים מהרעלת סוכר.

יחסית לפצצת הסוכר האכזרית של הטעמי, הפופקורן פסק זמן היה פחות נורא, אבל עדיין קשה לאכילה. גם באופן פיזי – מדובר בכדורים קשיחים שלא ממש כיף לפצפץ עם השיניים – וגם בטעמם המתוק מאוד. להגנתם אגיד שהפעם לפחות הצלחתי להיזכר במעורפל בטעמו של פסק זמן, למרות שזה לא ארך יותר מדי כי הסוכר שוב השתלט. הטוב מבין השלושה – הכל יחסי – היה הטורטית. קשה לקרוא לזה טעים, אבל לפחות היה את אותו טעם מאפיין של טורטית, סוג של זיכרון יין מיושן. לחובבים, ואלה שיכולים לסבול את טעם הסוכר העוצמתי, זה עוד חטיף הגיוני. אבל כך או כך, לא לחטיפים האלה חיכינו. סלחו לי, אני הולך לשטוף את הפה עם צינור לפני שרופא השיניים שלי יחטוף התקף לב.

• אוכלים שותים
• חטיפים
• ממתקים
• סוכר
• מתוק

פיצת צ'יטוס

מאיפה הבאנו את זה?פאפא ג'ונס
למה זה מוזר?כי לזרוק חטיף על פיצה זה המעשה הכי סטלני ששמענו עליו, ואנחנו כוללים את הקמת "עלה ירוק".
איך היה, בשלוש מילים?מפתיע, גבינתי ופריך.
וביותר מילים?"למרבה ההפתעה זה איכשהו עובד. יותר מזה, זה אשכרה טעים. הבחירה ללכת על בסיס לא עגבנייתי לרוטב מתגלה כחכמה מאוד, גם אם הרוטב שום-פרמזן המופלא שלהם לא מספיק בולט בתוצאה הסופית, ולמרות שכמות הגבינות נשמעת מוגזמת, התערובת מתאספת ליצירת טעם-על גבינתי ואוממי במהותו שמספק חוויית אכילת נהדרת. והצ'יטוס? היו יכולים להיות יותר טובים, בעיקר כי חלקם התפחמו בתנור והקראנץ' המתבקש קצת מתעמעם אחרי מכת החום, אבל הרעיון בעיקרון נהדר – הטעם הסינתטי של ה"גבינה" על הצ'יטוס מוסיף לגבינות האמיתיות עוד קיק".
לביקורת המלאה

קולה אבטיח תות

מאיפה הבאנו את זה?קוקה קולה ודי.ג'יי מרשמלו
למה זה מוזר?כי זה נראה כמו קולה, זה מרגיש כמו קולה, זה מריח כמו מקרר ארטיקים שנמס והטעם אפילו גרוע מהריח.
איך היה בשלוש מילים?כמו קיץ דוחה
וביותר מילים?"בשלוק הראשון הרגשתי שהשד לא כזה נורא – זה אולי היה מפתיע, אבל בתור אדם שאוהב לחפש בקיוסקים פחיות פאנטה בטעמים מיוחדים, אני יכול לחיות עם זה, גם אם לא לאהוב. טעם התות (שמרגיש יותר כמו סוכריית תות) טיפה יותר דומיננטי, וטעם האבטיח שנלווה אליו (שדווקא מזכיר מסטיק אבטיח) עדיין מצליח לעלות, אבל אז מגיע טעם הלוואי – ממתקי גומי שישבו בשמש יותר מדי זמן והותכו לעיסה מזעזעת אחת, ואז השרו אותם בקולה זירו שישבה בעצמה בשמש, קיררו והגישו. אמא, אפשר כבר לחזור הביתה מהבריכה?"
לביקורת המלאה

גלידה שקדי מרק

מאיפה הבאנו את זה?גולדה
למה זה מוזר?כי מילא לדחוף חטיפים לגלידה, לזה התרגלנו, אבל ממתי שמים בה ליווי למרק? מה הדבר הבא, גלידת קרוטונים? שיט, אל תספרו לגולדה שאמרנו את זה, הם עוד עשויים לקבל רעיונות.
איך היה בשלוש מילים?דווקא לא רע.
וביותר מילים?"קשה לומר שהם משפיעים על הטעם של הגלידה (גם לימון כבוש לא היה מצליח להשפיע על טעמו של מאכל עם כל כך הרבה סוכר), אבל הם בהחלט מייצרים משחק מרקמי מעניין – הקראנץ' המאפיין שלהם מצליח להישמר גם מבעד ללחות הגלידה, כשהשכבה החיצונית טיפטיפה מתרככת, אבל המרכז נשאר פריך ולעיס כאילו נשפכו הרגע מהקופסה".
לביקורת המלאה

חומוס רוטב פיצה

מאיפה הבאנו את זה?חומוס אחלה ופיצה פרגו
למה זה מוזר?כי בתור ישראלים, חומוס מקופסה זה פוגעני מספיק, אז מה פתאום אתם מוסיפים לו רוטב של פיצה, השתגעתם?!
איך היה בשלוש מילים?טעים יותר משחששנו.
וביותר מילים?"הטעמים שלו מגיעים מאזורי החומוס-שקשוקה, או כל שילוב עגבנייתי אחר שלגיטימי לערבב לתוך מנת חומוס (מטבוחה, סלסה וכו'), והתיבול האגרסיבי של הרוטב נותן קיק נחמד לחובבי אבקת הקסם שמצרפים לפיצות זולות. שום דבר לא איכותי פה, זה לכל הדעות שילוב שראוי לאכול בשעות לילה אפלות עם חצי פיתה שנשארה מהצהריים, אבל אלוהים אדירים, אשכרה סיימנו את הקופסה".
לביקורת המלאה

ביסלי צ'יזבורגר

מאיפה הבאנו את זה?מאסם, איך לא.
למה זה מוזר?כי סבבה, ביסלי בא בטעמים מפתיעים וצריך למצוא עוד דרכים להמציא מחדש את הגלגל – אבל מי ידע שהם יעבדו כל כך טוב אחד עם השני?
איך היה בשלוש מילים?טוב יותר ביחד.
וביותר מילים?"ואז הסתכלתי על צמד החבילות שמולי, חצי אכולות כל אחת. המבורגר וגבינה. היי, רגע! לקחתי שתי חתיכות ביסלי המבורגר, שמתי בינהם חתיכה אחת של ביסלי גבינה וניסיתי לראשונה בחיי ביסלי צ'יזבורגר. הלם. השילוב בינהם הוציא את הטוב מכל אחד – הביסלי בורגר נתן בסיס ברבקיואי עדין, הגבינה נתן קיק צ'יטוסי והשילוב יצר ערבוב טעם שלראשונה, לא הזכיר לי אף ביסלי שאני מכיר. אסם, שומעים? אני רק דורש 50 אחוז מהרווחים".
לביקורת המלאה

שווארמה וואגיו

מאיפה הבאנו את זה?איציק הגדול
למה זה מוזר?כי בחייכם, זה פיתה שווארמה שעולה כמו סטייק איכותי בניו יורק.
איך היה בשלוש מילים?לא שווה ת'כסף.
וביותר מילים?"רק השנה אכלתי לפחות בארבעה מקומות טובים יותר, כולם זולים בהרבה, חלקם בכמעט חצי מחיר. אל תוציאו 62 ש"ח לפיתה שווארמה, ואני אפילו לא מוכן להקדיש יותר ממילה לשערורייה של 82 ש"ח לצלחת שווארמה, לא כולל שתיה. הגיעו וואגיו עד נפש".
לקריאת הביקורת המלאה

את המסעדות הכי גרועות בוולט

מאיפה הבאנו את זה?ממעמקי הגיהינום של וולט.
למה זה מוזר?כי אלוהים אדירים, מי גולל לתחתית הדירוג של וולט ומזמין את ארבעת המסעדות שמדורגות הכי נמוך? אה, זה אנחנו? ועוד מרצון? למה?!
איך היה במילה אחת?החלטה נוראית. ממש.
וביותר מילים?"באנו עם רצון טוב למצוא פנינה נסתרת שזכתה ליחס רע או מנה מיוחדת שמתחבאת בתחתית החבית. למרבה הצער גילינו דבר מאוד פשוט – חוכמת ההמונים שמדרגת את מסעדות וולט היא די חכמה".
לקריאת הביקורת המלאה

• אוכלים שותים
• מוזר
• אוכל רחוב
• חטיפים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 921 // משבר גיל ה-40 שלי