גל גדול ועצום של תלונות על מחירי בתי המלון והצימרים שוטף את הארץ. הקושי שיצרה הקורונה בתכנון חופשה בחו"ל דוחף רבים לחפש אלטרנטיבה לקיץ בתוך גבולות המדינה, ורבים לא פחוץ להתפלץ מהמחירים השערורייתיים באמת של החופשות שאינן מצריכות כרטיס טיסה. ויש רק דרך אחת להיאבק בזה: למצוא אלטרנטיבות ולסרב לשלם מחירי נופש מופקעים. אנחנו יכולים לעזור עם האלטרנטיבות, הסירוב לשלם מחירים מופקעים זה כבר לגמרי עליכם..

1. חאנים וחניונים

נכון, אין כאן את הנוחות של בית המלון או הצימר, אבל אם אתם חשים מעט בצד ההרפתקני של הדברים – זו האופציה המושלמת עבורכם. יש כאן את השירותים הנחוצים, יש טבע מרהיב (כי לזה הרי באנו) והמחירים סבירים ביותר – 100 שקל ומעלה לזוג ללילה, למשל. תכלס הכי מעניין אותנו להסתכל על הכוכבים בלילה.כאן הכנו רשימה של אתרי קמפינג מומלצים למשפחות.

2. סיני ועקבה

אלה שמכורים כבר מכירים וחוזרים שוב ושוב, אבל אנחנו פונים הפעם לאלה שעדיין לא ניסו. אנחנו משוכנעים שכבר סדרתם לעצמכם רשימות של למה כן ולמה לא, אז לא נעיק עליכם יותר מדי (רק ראו לינק בהמשך) – אבל נזכיר שזה פשוט הרבה יותר זול. מלון בעקבה לזוג לשלושה לילות יכול לעלות לכם פחות מאלף שקל, מלונות מעט יוקרתיים יותר יעלו מעל. גם בסיני המחירים יחסית קרובים, ואנחנו מדברים על מלונות, כן? לא על חושות.והנה המדריך המלא שלנו לסיני.

3. אירוח ביישובים דרוזים וערבים

אם אתם לא מוכנים לוותר על איכות ונוחות, מדוע שלא תשקלו להתארח בצימר בבית ג'אן למשל? המחירים הרבה יותר סבירים מאשר במקומות אחרים – כ-500 שקל ללילה, כשבמקרים מסוימים גם יורד מתחת לזה. למה זה זול יותר? אנחנו לא בטוחים, אבל יש לנו השערה מסוימת שנשמור בינינו לבין עצמנו. כך או אחרת נשמע לנו אש.

4. חילופי דירות

נכון נהגתם לצחוק על החבר ההוא עם היורט בהרי ירושלים שנהג להציע חילופי דירות? אז אל. אתם תכלס יודעים שהנוף מהמקום שלו מדהים, ושיש בסביבה מלא מקומות טובים לאכול ושזה בסך הכל אומר שהוא נכנס עם הסיטאר שלו לכמה לילות לדירה שלכם בשינקין. לא נורא, לפחות יהיה מישהו שיאכיל את החתולה. רק תזהירו מראש את השכנים לגבי הסיטאר. בכל זאת, מתישהו תרצו לחזור.

5. מאחז לא חוקי (או שכן) בחוף

אם ביהודה ושומרון מותר, אז למה לא בחופי הארץ שלנו? מה גם שאנחנו בסך הכל מגיעים לשניים-שלושה לילות ומתקפלים הביתה. אז נכון, תמיד קיימת האפשרות ששוטר או פקח יקפלו אותנו מעט לפני שתכננו פלוס קנס, אבל היי איזה כיף היה לנו עד אז? נוסיף שיש גם אפשרויות חוקיות בבונים, פלמחים ובכנרת, אבל אנחנו אוהבים לחיות על הקצה.כאן אספנו רשימה של החופים הכי יפים מחוץ לתל אביב.

• טיולים
• צימר
• סיני
• חופש

• Facebook
• Twitter
• Email

צפון

פארק החושים בנחל שניר

שמורת הטבע בצפון משלבת מגע במים, באדמה, בעץ ובאבן, ומספקת הצצה לעולמן של חיות הבר. המסלול המוצע הוא באורך של 500 מטרים, ומתחלק לארבעה מקטעים, כל אחד מהם שייך לבעל החיים שחי בו. כך, לדוגמא, תוכלו לזחול במחילת הדורבן ותבקרו בביתו של שפן הסלע. את המסלול כולו מומלץ לעשות ברגליים יחפות כדי לחוות אותו במלואו.
מחיר: 28 ש"ח למבוגר, 14 ש"ח לילד (חינם למנויי מטמון של רשות הטבע והגנים)

יער חוף הכרמל

בחניון של יער חוף הכרמל ייערך ביום שישי הקרוב (15.5) בין השעות 9:00-13:00 אירוע ובו שלושה מתחמים, שיכילו עד 50 איש בכל אחד בהתאם להנחיות. בתוכנית: המופע "אלון על ראש הברוש", מופע רחוב קרקסי המחזק את המודעות והחשיבות לשמירה על הטבע והסביבה בדרך הומוריסטית וקצבית, סדנת הכנת אצטרובלים, סדנת הכנת מובייל מחומרי טבע, פעילות מצנח, משיכת חבל, חידוני טבע ויער, סיורים בדרכי נוף ותצפיות ועוד.
מחיר: חינם, בהרשמה מראש בטלפון 1800-350-550

מרכז

סודות תל אשקלון

אתם מוזמנים למשחק משימות פעיל ברחבי הגן הלאומי אשקלון, ולגלות את סודות העיר העתיקה. המשחק כולל חידות ומשימות מאתגרות שמזכירות חדרי בריחה – תצטרכו לפתור חידות, לפתוח מנעולים ותיבות, למשוך חבלים, למשש חפצים ועוד. משך המשחק כשעה וחצי.
מחיר: 15 ש"ח לערכת משחק המתאימה לחמישה משתתפים (ניתן לרכוש במרכז לשירות המטייל הנמצא בגן)

יער בן שמן

אם לא בא לכם להתרחק מהבית יותר מדי, זה הפתרון המושלם: קק"ל מארגנת ביום שישי הקרוב (15.5) בין השעות 9:00-14:00 פעילות בחניון יער בן שמן. האירוע יתקיים בשלושה סבבים, עד 50 איש בכל סבב, בשלוש פעימות בשעות: 09:00, 11:00 ו-13:00. בתוכנית: הפעלות וסדנאות יצירה לכל המשפחה בטבע.
מחיר: חינם, בהרשמה מראש בטלפון 1800-350-550

דרום

מופע רב חושי במצדה

סיפור מצדה הופך למופע רב חושי, או "חיזיון אורקולי" כמו שמגדירים אותו ברשות הטבע והגנים. מדובר במופע שמוקרן על הר מצדה באמצעות שלל טכנולוגיות ההופכות אותו לייחודי ומרתק. המופע מתקיים בכל יום חמישי ב-20:30 בחניון לילה מצדה מערב, אבל מומלץ להגיע לפחות שעה קודם כדי ליהנות מהמתחמים השונים ומהסרט המקדים.
מחיר: 50 ש"ח למבוגר, 40 ש"ח לילד. מומלץ מגיל 10

מצא את המטמון בגן לאומי ממשית

מרחב הבריחה הוא התשובה של הטבע לחדרים החשוכים, ואחד כזה מספק גן לאומי ממשית שבדרום. כל משפחה מקבלת מפת אוצר ויוצאת לדרך כדי למצוא את מטבעות הזהב. הפעילות תתקיים בכל יום שבת בחודש מאי, בין השעות 10:00-15:00.
מחיר: ערכה לכל המשפחה – 30 ש"ח. כניסה: 22 ש"ח למבוגר, 9 ש"ח לילד (חינם למנויי מטמון של רשות הטבע והגנים)

יער המלאכים

הפעילות השלישית שקק"ל מארגנת ביום שישי הקרוב (15.5) תתקיים ביער המלאכים בין השעות 9:00-13:00, גם היא בשלושה סבבים בהתאם להנחיות. בתוכנית: הפעלה מוזיקלית, פעילות בנושא ישראל שלי וקרן קיימת לישראל.
מחיר: חינם, בהרשמה מראש בטלפון 1800-350-550

• עם הילדים
• טבע
• טיולים

קוראים לה דנה לב לבנת, אבל למען האמת אף אחד לא קורא לה ככה. עבורי ועבור מעגלים רבים מבין מכריה וחבריה,קוראים לה פרמי וק (והנה האינסטגרם שלה), קיצור של "פרמננט וייקישן", כלומר חופשה תמידית באנגלית מדוברת. מעולם לא פגשתי אותה בחיים האמיתיים, בוודאי שלא בעידן הקורונה, אבל מכיוון שאנו חולקים רשימת חברים ארוכה וחיבה אובססיבית לאוכל וצורה הפכנו לחברים וירטואליים. והשם שלה, זה הנרכש, לא המולד, רחוק מלהיות כינוי רשתות דמיוני, הוא אשכרה משקף באופן נאמן את שגרת חייה. שגרה מאוד לא שגרתית.

פרמי, פרם ברשותכם, נמצאת בחופשה תמידית, בהתאם לשמה. היא אמנית וצלמת אך בעיקר – מאז 2013 היא תיירת, נוודת, אזרחית של שום מקום ושל שום אזור זמן. היא נוסעת לשם ואחר כך למקום אחר. היא מתעדת ונודדת ורק מדי פעם, רק מדי פעם, חוזרת לכאן וגם אז רק לפרקי זמן קצרים. קצרים מאוד. אני תופס את פרם בזמן שמסעותיה נחתכו בשל הקורונה. זמן רב רציתי לדבר אתה ולפרסם שיחה קצרה על זה ועל זה. אבל המצב הנוכחי הוביל לכך שהשיחה שתכננתי בינינו תופסת משמעות אחרת לגמרי. בקיצור, כיצד תיירת במשרה מלאה מפסיקה לעבוד?

היי פרם, זו השהות הכי ארוכה שלך בארץ מזה כמה זמן?
"היי, כן אני בארץ כבר כמעט חודשיים רצוף, קונספט מאוד מוזר. לא רק להיות בארץ, אלא בכלל לא לזוז מהמקום שאני נמצאת בו".

לפני שנמשיך, בואי וספרי קצת לקוראים ולעולם על אורח החיים הייחודי שבחרת ומה עומד מאחוריו?
"אני אמנית, צלמת ובשנים האחרונות אני מטיילת בעולם".

זו היתה החלטה מודעת להתחיל לטייל בלי הפסקה או משהו שהתפתח בהדרגתיות?
"הייתי בדרום מזרח אסיה והודו, ואז נסעתי לכמה חודשים לטורקיה ומשם המשכתי באירופה עד פורטוגל. אין לי אזרחות אירופאית, אז הייתי צריכה לדלג שלושה חודשים למזרח אירופה וחוזר חלילה עם טיסות לואו קוסט. זה היה לפעמים יותר זול מאשר באוטובוסים ורכבות. ואז נסעתי לחצי שנה למקסיקו והתחלתי להדרים עד אקוודור ואז בגלל שהתאהבתי במזרח אירופה חזרתי לשם שוב".

אנחנו עוד נחזור למזרח אירופה, יודע שיש לך עניין עם האזור. אבל לפני זה שאלה מתבקשת: כיצד את מצליחה לסבסד את שלל הנסיעות האלה? אין צורך בחשבוניות, אסתפק בהסבר כללי, אם בא לך
"החלטתי שאני לוקחת הפסקה מהמרוץ של החיים, שאני לא מתעניינת בלהתקדם בעבודה ובמתנות לחג, פנסיה גם ככה לא הייתי מקבלת ובכלל חיי אמנים ועצמאים הם הרבה מהיד לפה. מרחוק החיים שלי נשמעים כמו מועדון הסילון, אבל אני חיה חיים מאוד מצומצמים כלכלית, ישנה בהוסטלים ואוכלת אוכל רחוב ומטיילת במקומות שהמטבע שלהם מאוד נמוך. אין לי הון כלכלי אבל זכיתי להון תרבותי וחוויתי ומבחינתי – זה לוקח בגדול".

הלוואי והיה לי אומץ לעשות דבר כזה גם כן. היכן הקורונה תפסה אותך ומה היו המחשבות הראשונות שלך?
כשהקורונה היתה בחיתוליה הייתי בהמבורג, צילמתי שם עבודה לחברה וצחקנו שכאשר היא תחזור לארץ היא תצטרך להיות בבידוד. בסוף, כמה ימים אחרי שהיא חזרה, באמת הכניסו אותה לבידוד. זה נראה לי מטורף ואני המשכתי לצ'כיה. חזרתי לארץ בשעות האחרונות לפני שסגרו שם את הגבולות".

שקלת בשלב מסוים להמשיך במסע או שהיה ברור לך שתעבירי את הזמן הזה בארץ?
"שקלתי להמשיך כמובן. בעל ההוסטל בצ'כיה אפשר לי להישאר שם ושקלתי לנסוע לחברים אוסטרליים שיש להם הוסטל בהרים של סלובקיה. בצ'כיה לא היה בכלל דיבור על קורונה, הכל היה כרגיל עם מלא תיירים מקוריאה ומסין. ההיסטריה שבה הם הודיעו על סגירת הגבולות תוך 24 שעות והלחצים מהמשפחה בארץ גרמו לי בסוף לקנות כרטיס חזרה".

את מצטערת על ההחלטה הזו או שלמה איתה?
"אני לא חושבת ששם הייתי יכולה לזוז יותר מדי, ככה שזה לא באמת משנה איפה אני סגורה".

בואי נקליל ונעבור לנושאים ששנינו מעט אובססיביים בעניינם: אוכל וצורה. לאיזה מאכל את הכי מתגעגעת אליו? ושאלת המשך, מהו הרגע-הסצינה-התמונה שגרמה לך להכי הרבה עניין ואושר וסיפוק במהלך מסעותיך?
"וואי, יש כל כך הרבה מאכלים שאני מתגעגעת אליהם וקשורים ישירות למקומות ואנשים ספציפיים. קאו סוי ובואלוי בעיר נאן בתאילנד ומסעדה בינגון שעושה אוכל ממטבח 'השאן'".

קראפ, קיוויתי שדרך זה נחזור לענייני מזרח אירופה. בחנתי את הדברים שאכלת שם וחשבתי על המולדת הישנה
"רגע, אני ממשיכה… ארוחת ערב בבית של אשה בשם מריה במרמורש ברומניה, מה שהיא מכינה תמיד מופלא ובסוף היא תמיד שמה לי בתיק צנצנת מרמלדת פירות או חמוצים שהיא מכינה ובקבוק פלינקה ביתי; לקנות בורקס תרד מושלם בטרביניה Trebinja, כמה פרוסות גבינות ביתיות בשוק הקטן ולשבת עם אספרסו בכיכר העיר; אוכל פולני בכפרים הקטנים, מרקים עשירים בחורף ואוכל אסייתי בוורשה".

טוב, טוב, את עושה אותי רעב, כרגיל. נמשיך אחר כך בפרטי. נחזור לחיים עצמם. את כבר מתכננת את הנסיעה הבאה?
"אני מפנטזת כל הזמן, אני פעם ביום נכנסת לבדוק טיסות. אבל אני מציאותית, וברור לי שזה לא יקרה בחודשים הקרובים".

אז בשניה שאין קורונה אנחנו רואים אותך בנתב"ג?
"תראה, הרצון שלי הוא לטייל, לשוטט ולזוז, אם אני צריכה לנסוע למקום כלשהו ולהישאר תקועה בחדר, אז אני לא בטוחה שיש לזה טעם. אבל כן, מקווה להיות מהראשונים. תכננתי לטוס ביוני למקסיקו או ברזיל, זה בטוח לא יקרה עכשיו".

לפחות ענית לי על השאלה הבאה שתכננתי לשאול (לאן רצית לטוס?), גם זה משהו. אנחנו מתקרבים לסיום. בכמה משפטים, איך את ממלאת את זמנך עכשיו?
"כרגעאני נמצאת במשכן האמנים בהרצליה, ברזידנס,ואני ממשיכה כאן את הפרויקט שאני עובדת עליו מ-2013 שנקרא 'פרמננט וייקיישן'. אני משוטטת בעיר ומצלמת ומעלה כל שעתיים צילום מה-24 שעות האחרונות".

ממש אשמח אם תשלחי לי כמה דוגמאות ונפרסם. וגם של מקום קסום שהיית בו וגם של משהו טעים שאכלת. כולנו צריכים קצת אסקפיזם בתקופה הזו. משהו לסיום?
"אסקפיזם זה החיים".

>> פרויקט "פרמננט וייקיישן" באתר משכן האמנים הרצליה

• אמנות
• אמנות ישראלית
• צילום
• קורונה
• טיולים
• חופשה בחו"ל

השנה נערכו בהודו בחירות. זוהי הדמוקרטיה הגדולה בעולם עם קרוב ל־900 מיליון בעלי זכות הצבעה. כדי לתת לכולם הזדמנות להצביע במדינה שבה לא בכל מקום אפשר להציב קלפי מפוקחת, יש צוות מיוחד שמסייר במשך חודשים בכל רחבי המדינה, מגיע לכל אזור נידח ומאפשר לכולם להצביע. אחד המסעות שערך צוות ההצבעה, שכולל שמונה אנשים, היה ללב יער גרי – אחד היערות המדבריים היחידים בעולם שהטמפרטורה בו יכולה להגיע ל־43 מעלות והוא ביתם של יותר מחמש מאות אריות, כדי לאפשר לאחד האנשים הבודדים ביותר בעולם להצביע.

גורו בהרטדס שומר על מקדש לאל שיווה אשר בלב היער, מוקף בחום בלתי נתפס ובחיות טורפות, ולמעט מתפללים מעטים שעושים את המסע המפרך אל תוך היער המסוכן, הוא נמצא רוב השנה לגמרי לבדו. אם תהיתם, הוא הכריז בשמחה שהוא הצביע למפלגתו של ראש הממשלה נרנדרה מודי.

מי שטייל בהודו אולי לא יתמה על הסיפור הזה, שכן כמעט בכל מקום שאליו מגיעים בתת היבשת יש מישהו שיספר על הגורו שגר לבדו במעלה ההר, אוכל כרובית בלבד ושומר על מקדש קטן. כשתעלה אל ראש ההר תמצא מערה קטנה שהרעש היחיד בה הוא מים זורמים ואדם עם זקן גדול ועם חיוך גדול אף יותר יציע לך לעשן משהו ולשחק איתו קלפים. בהודו ההתבודדות הזאת אפשרית.

על פי התחזיות, עד 2065 צפויים לחיות בישראל יותר מ־20 מיליון איש

יש דברים רבים שהישראלים לוקחים איתם חזרה מהטיול בהודו, התבודדות היא לא אחד מהם. קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתבודד בישראל. קודם כל אין פה כל כך מקום. באזור המרכז יש מצוקת נדל"ן קשה שהופכת כל בניין חמוד בן שתי קומות בתל אביב לפוטנציאל למגדל חדיש בן 30 קומות. שנית, קצב הילודה בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה־OECD, וזה ממש לא בגלל החרדים או הערבים. גם משפחות חילוניות בישראל מולידות בקצב בלתי נתפס. בתל אביב יש היום 450 אלף תושבים, בישראל כמעט 9 מיליון בני אדם, ובקרוב מאוד זו תהיה אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם. על פי התחזיות, עד 2065 צפויים לחיות בישראל יותר מ־20 מיליון איש.

היישובים הכפריים הנחמדים באזור השרון ייעלמו לחלוטין ויהפכו לערים רגילות לכל דבר. בצפון הארץ צפויים ישובים רבים להתרחב כל כך עד שהם יאלצו לוותר על המגורים צמודי הקרקע. המגדלים בתל אביב? זו רק ההתחלה – מדינת ישראל תחיה מהקומה ה־30 ומעלה, לא תהיה לה ברירה.

המשמעות של זה היא שעוד ועוד חלקים מהטבע בישראל ייעלמו כדי לפנות שטח יקר לאכלוס. כדי ללכת לבקר בטבע המועט שיישאר כאן נאלץ כנראה לקבוע תור חודשים מראש, שכן בסופי השבוע תהיה מלחמה אמיתית על המקומות האחרונים בארץ שבהם אפשר עדיין לטייל. ישראל בדרך להפוך למקום שבו לא תוכלו להיות לבדכם, אף פעם.

וזה לא אומר שעכשיו קל להתבודד. מתי לאחרונה הלכתם לטייל בשמורת טבע והייתם לגמרי לבד? מתי יצא לכם לנסוע לפיקניק ביער בלי לגלות שמישהו כבר הניח שם מכונית, פתח את הדלתות ושם מוזיקה? ישראל היא לא מקום להיות בו לבד. גם הנגב – כביכול מדבר ענקי וריק – מוחזק ברובו על ידי צה"ל. בכל זאת חייב להיות מקום שבו יש שקט מוחלט, מקום שבו אפשר להתבודד, לא?!

באים לצלם את הנזירים

יהודים לא אוהבים כל כך להתבודד, אנחנו טיפוסים קהילתיים מאוד, אבל בארץ הזאת יש גם בני דתות אחרות, וחלק מהם אוהבים מאוד להיות לבד. חיפושים אחר מנזר מבודד שבו יהיה אפשר לשבת בשקט ולעבוד את האל הובילו למנזר סיינט ג'ורג' המרוחק במדבר יהודה, לא רחוק מיריחו – אותה ארץ, לא אותה מדינה. כדי להגיע אליו נוסעים על כביש 1, עוברים את הקו הירוק, ובאמצע הדרך יורדים לדרך עפר של כחצי שעה עד שמגיעים לפתח השביל, ירידה תלולה מאוד אל תוך העמק. שם, בין הדקלים, מתגלה מנזר יפיפה שנחצב כולו מתוך מערה על צלע ההר. רק עשרה נזירים יוונים אורתודוקסים גרים במנזר, ואף שאנחנו בארץ התנ"ך ובירושלים מנסים לעבוד עליי עם אבן ירושלמית מזויפת, זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני מטייל באמת בסיפורי התנ"ך. המנזר הוקם במאה השישית ונחרב מאז פעמיים, והמבנה הנוכחי הוקם במאה ה־19. אם אתם תוהים למה להתבודד דווקא באמצע מדבר יהודה בתוך אפיק נחל ללא כל יכולת לברוח כשתוקפים אותך, אז זה מפני שעל פי מסורת כלשהי אליהו הנביא התחבא במערה הזאת בדיוק. סיבה הגיונית ולגיטימית.

סביב המנזר פרושות מערות התבודדות של הנזירים שאליהן אפשר להגיע מתוך המנזר על ידי טיפוס בסולם עץ. את כל הכנסייה חצבתם, לא יכולתם לסדר מדרגות נורמליות? הנזירים, כיאה לאנשים מתבודדים, לא ממש ידברו איתך, הם רק ינזפו כשמתחשק להם ולא ייתנו לך להיכנס אם באת בלבוש לא צנוע, לא אכפת להם שירדת עכשיו חצי שעה בהר, אבל זו באמת הייתה הצרה האחרונה שלי בניסיוני להתבודד, כי אז קרתה הטרגדיה שקורית ללא מעט אנשים שמטילים על עצמם לעבוד את אלוהים לבד – מישהו מגיע לצלם אותם.

הרמז לכישלון היה בתחילת מסלול הירידה למנזר, שהיה חסום באוטובוסים של תיירים ודוכנים של פלסטינים שגרים בסביבה. אף שהנזירים הציבו מסלול מכשולים לא פשוט בדמות דרך אפר תלולה במיוחד שלוקח כחצי שעה לרדת, רבים מהתיירים עולים ויורדים חופשי על גבי חמורים, הרכבל של הטבע. ואם לא די בכך, החמורים המסכנים נאנקים מכאב סחיבת התיירים השמנים וקולם נשמע בהד בכל רחבי הוואדי, כך שגם אם הנזירים יחליטו על יום חופשה במערות ההתבודדות שלהם יהיה להם קשה להתחמק מהרעש.

שאמבלה בעזוז

אחרי שעה ורבע של נסיעה מתל אביב, רק אחרי שעוברים את באר שבע בכביש העוקף כדי לא לראות את באר שבע, הנוף מתחיל להיפתח. או כמאמר השיר המפורסם – מימין מדבר, משמאל מגזר. אם יורדים מכביש 40 בצומת תללים וממשיכים ישר כשרואים את התחנה הסולרית הגדולה באשלים שבמרכזה העין של סאורון, הכביש הופך נטוש יותר ויותר ככל שמתקדמים. מדי פעם יורד שביל מהכביש ומוביל את החולות, אבל הוא מלווה תמיד בשלט "זהירות, שטח אש". בצדי הדרך יש מוצבים בודדים וכמה חיילים שמנצלים את השמש להשתזף על כיסאות ים בזמן שהם שומרים על שורה של טנקים. ואז, בסוף של הסוף, מגיעים לעזוז.

יש מחלוקת על היישוב המבודד בישראל, אבל אין יותר חור מעזוז – הוא לא נמצא על הדרך לאילת בשום צורה, מרוחק כשעה מבאר שבע, מרחק יריקה מגבול מצרים וההגעה אליו מצריכה נסיעה על כביש שלא טופל מאז שנסלל לפני 30 שנה. מי שמגיע לעזוז לא ממשיך ממנו הלאה. זוהי תחנה סופית. 16 משפחות גרות ביישוב, שכל מה שיש בו זה מרכז דואר ותחנת אוטובוס אחת שעובר בה פעם ביום קו לבאר שבע. בירת הנגב היא גם המקום הכי קרוב לערוך בו קניות בסופר, לראות סרט או ללכת לבית חולים. אבל אם צריך, המכולת הקרובה נמצאת במרחק 15 ק"מ בלבד. בכניסה מברך את הבאים שלט: ברוכים הבאים לעזוז, יישוב קהילתי.

כשאתה מגיע לחורים שכאלה בארצות הברית, אתה יכול להרגיש כאילו נחתת במערבון. אבל בישראל לא בונים ערי מערבונים, אלא יישובים של יוצאי הודו – בתים מאולתרים בכל מיני צורות וצבעים, סוכה של שתי קומות בשם "שאמבלה בעזוז" שבה יש "שאמבגלידה", ובכלל אווירה של יישוב מאולתר, ועזוז הוא אכן מקום מאולתר.

"בנינו פה בית זמני והזמני הפך לקבוע", מספר אלי חן, שמנהל את נקודת חן בעזוז הכוללת חדרי אירוח וחנות יד שנייה. הוא הגיע עם משפחתו לפני 13 שנה. כשגרו במודיעין היה אלי קוסם ואלה אשתו הייתה ליצנית, אבל תמיד דגדג להם לברוח ממירוץ העכברים ולנסוע למקום מרוחק כמו תאילנד. כשחזרה אלה מהופעה במסיבת יום הולדת בעזוז היא הודיעה לבעלה שהם עוברים לשם.

"בהתחלה קיבלנו צריף של משפחה שעזבה, ואני התחלתי לבנות", הוא אומר. כיאה לקוסם הוא בנה לעצמו טירת קוסם מאולתרת שפגשה שוק פשפשים.

"יש ימים, בייחוד מחוץ לעונה, שאני לגמרי לבד. ילד אחד גדל ועבר לגור בחו"ל, הילדה הקטנה לומדת בפנימיית אמנות, ואני יכול לשבת פה בחצר ולהיות לבד, לפעמים במשך ימים"

"כל אחד אלתר לעצמו פה ממלכה משל עצמו. אנשים פה אינדיבידואליסטים, כל אחד לעצמו. בשלט הכניסה כתוב שזה יישוב קהילתי, אבל אין פה קהילה. בהתחלה היה קשה מאוד לעבור לפה, כשהגענו, השכנים לא שיתפו איתנו פעולה, היו כל אחד לעצמו, פתחו עלינו עיניים, חשבו שאנחנו תחרות. היום המצב יותר טוב, ועדיין ברור מאוד שכל אחד פה שומר קודם כל על עצמו".

ואיך זה לעבור לעבוד בתיירות?
"רוב האנשים פה בעזוז עוסקים בתיירות, ביישובים שמסביב עוסקים בחקלאות אבל גם הם מתחילים לראות את מה שקורה בעזוז ומחשבים את המסלול מחדש. בהתחלה היה קשה מאוד, כי אתה צריך ממש לארח בבית שלך כל הזמן, להיות מאוד קשוב, היה צריך לעשות סוויץ' בראש. אבל עכשיו אני כבר רגיל לזה".

וכשאתה צריך לארח כל הזמן, קשה להיות לבד.
"יש ימים, בייחוד מחוץ לעונה, שאני לגמרי לבד. ילד אחד גדל ועבר לגור בחו"ל, הילדה הקטנה לומדת בפנימיית אמנות, ואני יכול לשבת פה בחצר ולהיות לבד, לפעמים במשך ימים".

תושב אחר בעזוז, אייל טבול, מנהל את המקום הכי לא סביר בישראל – קפה עזוז – בית קפה, מסעדה ומקום להופעות שמוציא פיצות מתנור לבנים איטלקי אמיתי, וכל זה ביישוב הכי מבודד בישראל.

"מה שטוב בעזוז הוא שאפשר לחלום. שנים שאני חולם להביא לפה תנור לבנים ולפני שנה וחצי עשינו את זה". אייל מדבר כאיש משוחרר בעשר הדקות של הפסקת סיגריה שהוא ארגן לעצמו בתוך משמרת מטורפת של שבת בצהריים בקפה עזוז. המטיילים מגיעים בהמוניהם וגם קבוצה של חיילים מורעבים מאחד המוצבים המבודדים מסביב. המקום מפוצץ ופיצות ושקשוקות יוצאות בזו אחר זו. האוכל בקפה עזוז, אם תהיתם, מצוין. "חצי מהשבוע אנחנו סגורים ופותחים ברביעי וחמישי בערבים ובשישי־שבת כל היום. התחלנו לבשל כי זה מה שהיה צריך פה".

אייל וזוגתו עברו לעזוז לפני 13 שנה אחרי שחיו במרכז תל אביב. "רצינו מקום שקט שהבנות שלנו יוכלו להיות חופשיות".

והן לא השתעממו לגור במקום כל כך מבודד?
"בהתחלה כן, אבל פה הילדים נשלחים בגיל מאוד צעיר לפנימייה, והפנימיות פה מצוינות. הילדה שלי עכשיו בפנימיית מדרשת בן גוריון בשדה בוקר. היא רחוקה, אבל לפחות מדובר בפנימייה ברמה מאוד גבוהה".

כשניסיתי לברר מי באמת באמת נשאר פה לבד, עם כל התיירים שמשוטטים פה כל הזמן, הכווינו אותי לאחת המשפחות הוותיקות בעזוז שלה מטע חקלאי קטן. בני הזוג והילדים שלהם נוהגים שלא לדבר עם תושבי היישוב, אפילו לא אומרים שלום. ברוב חוצפתי דפקתי להם על הדלת. אף אחד לא ענה לי.

דרך השלום

כשיוצאים מעזוז, בכניסה לכביש 10, מופיע שלט: דרך השלום. הכביש אכן תוכנן כדרך השלום, אבל אחרי הפיגוע המחריד ב־2011 הוא נסגר לנסיעה ונפתח רק פעמיים בשנה – בחול המועד סוכות ובפסח. הכביש, שצמוד לגדר החדשה של גבול מצרים־ישראל, מעניק הצצה מרהיבה אל עבר צפון חצי האי סיני. לאורכו בצדו המצרי פזורות עמדות של הצבא המצרי שנראות כמו חיקוי זול של טירות בדיסנילנד – בצריח המזויף יושב לו חייל מצרי משועמם שבוהה בך באדישות דרך משקפת. מלבד נוכחות צבאית זהו השטח הכי ריק והכי יפה בישראל. אפשר לנסוע פה ולא לראות איש לאורך קילומטרים.

בכל זאת, בנקודת תצפית אחת חיכה לנו אוהל שהוקם במיוחד לכבוד פתיחת הכביש, ובו שלושה חיילים שניסו להתגבר על הרוחות הקשות שפקדו את האזור באותו היום, אבל אחרי טיפוס קצר על הר אפשר היה להסתכל אל תוך המרחבים העצומים והריקים מהצד המצרי וגם מהצד הישראלי. מסביב רק חול וחול, ולרגע סוף סוף אפשר היה להיות לבד. עד שגם כאן יקימו מגדלים.

• טיולים
• הנגב

• Facebook
• Twitter
• Email

אין דבר נפלא יותר מלצאת לטיול בחו"ל, אין זה משנה אם הטיול הוא בזמן עונת הקיץ החמה או בעונת החורף הקרה, עצם היציאה לטיול מרענן היא בהחלט אירוע משמח שכולנו ששים לו. לעיתים אין אנו יודעים מהיכן להתחיל ולתכנן את הטיול שאליו אנו רוצים לצאת, לכן ישנה האפשרות לצאת לטיול מאורגן אשר דואג לכל הצרכים שלכם מבלי שתצטרכו לעשות דבר למעט להופיע.

טיולים מאורגנים באירופהטומנים בחובם את האפשרות לראות יעדים שונים ואטרקציות שמעולם לא ראיתם לפני כן. אבל ישנם טיולים שהם בעלי אופי אחר, ייחודי, מרתק, שונה ואף קסום. אם אתם חובבי וויסקי ומשתוקקים לנסות את סוגיו השונים, לבקר במזקקות השונות, להריח את ניחוח חביות האלון ולטעום את טעמו החלק והמתגלגל על הלשון של הוויסקי הטיול הבא נוצר במיוחד עבורכם.

סקוטלנד: ממלכת הוויסקי

סקוטלנד ידוע בשל נופיה הירוקים הפראיים, טירותיה הגדולות מימי הביניים שהשתמרו פלאים, התרבות הקלטית הייחודית המאופיינת בלבוש חצאית מסורתית ונגינה בחמת חלילים המפיק צלילים מיוחדים במינם, שבטי הברברים אשר עם הזמן הפכו למסבירי פנים וידידותיים לתיירות המקומית, הארץ עם האגמים העמוקים וסיפור על מפלצת אחת שעד היום אין קביעה אם היא מיתוס או שמא "נסי" אכן חיה באחד ממימי האגם העמוקים ביותר בסקוטלנד.

במסגרת הטיול נגיע אל אברדין העיר השלישית בגודלה בסקוטלנד הידועה גם בשמה הנוסף כ"עיר הגרניט", העיר מוקפת במצוקי סלע שרובם עשויים גרניט אשר הפך במרוצת הזמן לחומר הבנייה החביב על התושבים ולכן העיר מלאה במבנים מאבן הגרניט האפורה. באברדין נמצא גם בית הספר העתיק לרפואה. מאברדין נמשיך אל כפר דייגים פסטורלי העונה לשם "פוטדי" שם נתרשם מהבתים המסורתיים והמקושטים. הכפר ותושביו נעימים והתחושה היא כאילו יצאנו לטיול בתוך גלויה בכפר דייגים קסום. התחנה הבאה היא טירת בלמורל – הטירה במקורה נבנתה בשנת 1930 כאשר בשנת 1848 היא הושכרה למלכה ויקטוריה. הזוג המלכותי נהנה משהותו בטירה והחליט לרכוש ולשפץ אותה ונוספו לטירה עוד 100 מבנים סביבה. כיום המקום משמש את המלכה אליזבת השניה אשר מבלה בה כל שנה החל מחודש אוגוסט.

שביל הוויסקי והמזקקות שבדרך

המזקקה הראשונה בה נבקר במסגרת הטיול היא מזקקת מקאלאן אשר מזקקת בעיקר את הוויסקי סינגל מאלט הסקוטי. המזקקה הוקמה ב 1824 והיא ממוקמת בספייסייד , שם נבקר גם במפעל החביות Speyside Cooperage. התחנה הבאה בטיול היא העיירה "אינברנס", אשר ממוקמת בציר מרכזי של תעלות מים, ים ויבשה ובה ישנו נמל. בעיירה ישנה גם אוניברסיטה וחיי לילה תוססים עבור הצעירים הסקוטים והתיירים הפוקדים את העיירה. כמו כן יש בה את מוזיאון הקילט המעניין אשר בו נבקר ונלמד על ההיסטוריה הענפה של העם הסקוטי מימי העבר ועד ימינו. בעיר ישנה תנופת בנייה גדולה והכלכלה בה נחשבת לטובה ביותר, כמו כן, היא נחשבת לאחד ממוקדי זיקוק הוויסקי בעולם כולו. נמשיך לתצפית על אגם לוך נס גדול הממדים אשר גודלו כ – 37 ק"מ. בהמשך נתקדם אל ההיילנדס של סקוטלנד שם נבקר במזקקת גלנמורנג'י המחזיקה כיום בכ- 6% של ייצור הסינגל מאלט בעולם. את היום הנפלא הזה נסיים בארוחת ערב על טהרת המטבח הסקוטי.

זיקוק הוויסקי ותולדותיו

הוויסקי הינו משקה חריף אשר סבורים שהיה קיים כבר במאה ה-8 באזור המזרח התיכון. עדות ממשית עליו מופיעה במאה ה 15 ושמו נגזר משפות קלטיות עתיקות שתרגומו הוא "מי החיים". את הוויסקי מייצרים מדגנים אשר עוברים תהליך הלתתה ולאחר הזיקוק מיישנים את הדגנים בחביות אלון לתקופות שונות. יש כ- 40% אלכוהול בסוגי הוויסקי השונים. סוגי הוויסקי הנפוצים הינם: מאלט, גריין, ויסקי אירי, טנסי, ויסקי קנדי, בורבון, גריין, בלנדד וויסקי שיפון. כאשר כל אחר מהסוגים השונים מיוצר בדרך שונה וממרכיבים שונים.

• וויסקי
• טיולים
• חו"ל
• אירופה