אוקג'ה (2017)

לפני שגרם להוליווד להתאהב בו עם "פרזיטים", הבמאי הקוריאני בונג ג'ון הו עסק כמה וכמה פעמים בזיהום סביבתי כגורם לשלל אסונות (ע"ע סרט המפלצות "המארח" והדיסטופיה "רכבת הקרח" עם כריס אוונס). הסרט הסביבתי המצטיין שלו הוא כנראה "אוקג'ה", שהופץ ישירות דרך נטפליקס ב-2017. "אוקג'ה" לא מדבר על אימת שינויי האקלים בכלל, אלא לוקח לעצמו נקודת מבט מסוימת מאוד – תעשיית הבשר ובפרט הנדסה גנטית של בעלי חיים לצרכי מאכל.

בסרט, תאגיד מזון יוצר "חזיר על" גדול מימדים וחמוד להפליא, במטרה לספק לעולם בשר כפתרון תזונתי משובח – ואפילו אקולוגי יותר לייצור. אותם חזירים מוטנטים מוענקים לחקלאים ברחבי העולם כדי למצוא את תנאי הגידול האידיאליים עבורם. החזירה ששמה כשם הסרט מוענקת לסב ונכדתו באזור כפרי בקוריאה. כשהתאגיד דורש את החזירה שלו בחזרה הילדה שגדלה לצידה יוצאת למסע כדי להציל אותה, כולל שיתוף פעולה עם קבוצה של פעילי סביבה מפוקפקים. "אוקג'ה" הוא סרט מתוק מאוד לרגעים וקשה לצפייה ברגעים אחרים, עם שחקנים מעולים כמו טילדה סווינטון, פול דאנו וג'ייק ג'ילנהול – אבל על כולם מתעלה החזירה הממוחשבת שלרגעים קשה להאמין שהיא לא יצור בשר ודם.

פרנגלי: היער הקסום (1992)

שלל סרטי ילדים ניסו לחנך את זאטוטי העולם על החשיבות של שימור יערות, מניעת זיהום ועזרה לבעלי החיים – מ"לשחרר את ווילי" דרך "וול-אי" ועד "הלורקס", בגרסת 2012 הצעקנית. "פרנגלי: היער הקסום" מ-1992 קצת נפל בין הכיסאות עם השנים ולכן מושמט לא פעם מהשיחה בנושא, אבל הוא דווקא אחד המוצלחים בקטגוריה. מדובר בסרט אנימציה שנוצר מחוץ לאולפנים הגדולים ונתקל בשלל מכשולים בדרך למסכי הקולנוע – חלקם באדיבות אולפני דיסני, שהתעצבנו מאוד מכך שרובין וויליאמס סירב לוותר על הדיבוב בסרט אחרי שהצטרף ל"אלאדין" שלהם.

"פרנגלי" הוא סיפור אגדה פנטסטי על הקרב בין הטבע והתעשייה, או יותר ספציפית – בין פיות שמשתמשות בקסמים כדי לרפא את היער לבין שד זיהום מפלצתי עם התמכרות לדלק (בדיבובו של טים קארי האגדי). על הרעיון הבסיסי הזה מתלבש גם סיפור אהבה בסיסי וחמוד בין פיה לנער אנושי שכווץ למימדים זעירים בקסם. בחירה סיפורית חמודה שהסרט לוקח היא להציג את בני האדם דרך עיני הפיות כיצורים קסומים ושוחרי טבע שנעלמו ונכחדו, מה שהופך את התגלית על מה שבני האדם אשכרה מעוללים ליערות הגשם לשוברת לב עוד יותר. לא הכל בסרט התיישן טוב, אבל הוא לגמרי שווה צפייה משפחתית כמעשייה אקולוגית חמודה וצבעונית, שגם מעודדת פעולה ולקיחת אחריות.

אל תסתכלו למעלה (2021)

סטודנטית צעירה מגלה יום אחד כי אסטרואיד גדול נמצא בדרכו לכדור הארץ, והוא צפוי להגיע הנה בעתיד הקרוב. התנגשות האסטרואיד צפויה לגרום לאירוע הכחדה בסדר גודל של השמדת הדינוזאורים אם האנושות לא תתגייס בכל הכוח כדי למנוע אותה. הבעיה היא שגם כאשר הקהילה המדעית מציגה ראיות ברורות לסכנה ברורה לעתיד הפלנטה כולה, הפוליטיקאים והתקשורת לא ממהרים לאמץ את המלצותיה לפעולה.

את הסאטירה המרירה אך מצחיקה של אדם מקיי אפשר להשליך על סיפורים שונים – אבל ברור שההשראה העיקרית היא ההתמודדות של בעלי הכוח עם הצורך לנקוט פעולות ברורות כדי למנוע אסון. מדובר ביחס שטחי ופופוליסטי במקרה הטוב ובבחירות ציניות ומרושעות במתכוון במקרה הרע – וזה אולי מצחיק, אבל לרגעים זה ממש מדכא.

אמת מטרידה (2006)

הסרט הדוקומנטרי של אל גור הוא לא הראשון לעסוק בסוגיה, אבל בכל הנוגע להיקף, חשיבות היסטורית והשפעה הוא כנראה הבולט ביותר בז'אנר עד היום. בזמן אמת הסרט הוביל מצד אחד לעלייה משמעותית במודעות לסוגייה וביוזמות קטנות כגדולות לפתור אותה ומצד שני לגל של פארודיות, הכחשות וזלזול שהציגו אותו כטיפוס היסטרי שסתם מנסה להלחיץ את כולם בלי סיבה. ההשפעה של הסרט כנראה איפשרה ועודדה את זכייתו של גור בפרס נובל לשלום ב-2007, בעוד הסרט זכה בשני פרסי אוסקר – לסרט תיעודי ולשיר מקורי.

כסרט, קשה להגיד ש"אמת מטרידה" הוא חוויה מבדרת או מהנה במיוחד ורוב מה שנאמר בו כבר ידוע ומוכר לצופה המעודכן ב-2023. למרות זאת, הוא עדיין צעד ראשון לא רע למי שרוצה לדעת קצת יותר על משבר האקלים (וכנראה חי בעשור וקצת האחרונים בהדחקה הארדקור). ב-2017 אף יצא סרט המשך בשם "אמת מטרידה יותר" – שעסק בין היתר בהצגת פתרונות מדיניים ופוליטיים למצב המסוכן אליו הגענו. הסרט הזה כבר לא עורר את אותה סערה וחשיבות, אולי בגלל שבזמן שחלף הצטרפו אליו יוזמות, יוצרי קולנוע ופעילים רבים נוספים שהפכו אותו לפחות יוצא דופן ובולט במפה.

על פני האדמה (2020)

לא מעט יוצרי קולנוע ניסו לאורך השנים לעניין את הציבור בסוגיות חשובות ואפילו קריטיות לשלום האנושות והפלנטה, אבל כשמלך סרטי הטבע עושה בדיוק את זה קצת יותר קשה להתעלם. ב-2020 יצר דיוויד אטנבורו, אצולת טלוויזיה בריטית, את הגרסה שלו ל"סרט סביבתי", שעה וחצי של תיעוד מרהיב ומטריד לשינויים שעבד כדור הארץ לאורך חייו של היוצר בן ה-94 דאז. מדובר לא רק באחד מהיוצרים הדוקומנטריים המוערכים והאהובים בעולם, אלא גם באדם שמכיר את הפלנטה לאורכה ולרוחבה, ואין לו שום כוונה להרגיע אתכם עם סיפורים פלאפיים על חיות חמודות.

אפשר לטעון שאטנבורו עדין עם הצופים ביחס למדענים מסוימים, ולא מעט מהם, שמאמינים שכל זה יקרה מהר יותר ואלים יותר, אלא אם נבצע צעדים קיצוניים אפילו יותר מאלה שהוא מציג בסרטו. למרות זאת, קשה לומר שהסרט, שזמין לצפייה בנטפליקס וגם יצא כספר (לאחרונה הוא יצא לאור בעברית בהוצאת רדיקל), פשוט לצפייה. "על פני האדמה" (שזמין בנטפליקס) מבקש לתאר את הזוועות הצפויות להתחולל בכדור הארץ בתשעים ומשהו השנים הקרובות, כשאטנבורו מבקש לדמיין את חייו אם היה נולד כיום ולא לפני כמעט מאה שנה. כדי לעשות זאת הוא משלב צילומים מרהיבים, גם אם רובם קשים לצפייה, עם קטעי ארכיון מהקריירה ארוכת השנים שמאחוריו – ופורש בסרט את משנתו לגבי הסיבות, התוצאות העתידיות לצד אלה הקיימות וגם הפתרונות האפשריים.

נאוסיקה: הנסיכה מעמק הרוחות (1984)

אטנבורו מציין שוב ושוב ב"על פני האדמה" שהנפגע העיקרי מזיהום והרס סביבתי בידי האדם הוא לא בהכרח כדור הארץ או הטבע. הטבע יודע איך להשתקם. בני האדם, לעומת זאת, עומדים בפני סכנת הכחדה של ממש. את אותו רעיון אפשר לזהות גם בסרט האנימה של הייאו מיאזאקי מ-1984, מעשייה פוסט אפוקליפטית שמתרחשת לאחר מלחמה גרעינית שכמעט החריבה את האנושות כולה.

1000 שנים אחרי אותה מלחמה, המעטים ששרדו חיים בקרב הישרדות מתמשך מול העולם המזוהם. נאוסיקה, בתו של מלך אחת הקהילות האנושיות הקטנות ששרדו את התופת, מבקרת לעיתים קרובות ביער מסוכן הפולט גזים רעילים כדי להביא אספקה לאנשיה. אם נגלוש לספוילרים, לקראת סוף הסרט מבינה הנסיכה שהיער לא באמת מסוכן ורעיל – בזמן שבני האדם הסתמכו על מסיכות מגן, המערכת האקולוגית מצאה לעצמה פתרון שמאפשר לה לשגשג ואפילו לנקות את עצמה מזיהומים. מיאזאקי עסק גם בסרטים נוספים בהמשך הקריירה שלו על השפעות התיעוש והקדמה האנושית על הטבע והסביבה, ולמרות הגישה הסביבתית שלו הוא תמיד הוסיף שם ניואנס חשוב – זיהום או הרס סביבתי לא תמיד מתרחשים בגלל אנשים רעים ואנוכיים, אלא גם בגלל פחד וצורך הישרדותי ובשם מטרות חשובות ואפילו חברתיות.

הכנסייה החדשה (2017)

כבר כמה שנים שפול שריידר (תסריטאי "נהג מונית" ו"השור הזועם") כותב ומביים סוג מסוים מאוד של סיפורים – גברים שבורים ומצולקי מטראומות עבר נקלעים לסיטואציה שדוחפת אותם עוד יותר לקצה, כשמצד אחד דמות צעירה יותר עליה הם רוצים לגונן ובצד השני יצר אלים והרסני לעצמם ולסביבה שהם מנסים לרסן בכל כוחם. במקרה של "הכנסייה החדשה" (First Reformed) הנוסחה הזו פוגשת צד שכמעט ולא מדובר בקולנוע של הנושא הסביבתי – דיכאון אקלים בפרט וההשפעה של כל השיח הסביבתי המבעית על הנפש האנושית בכלל.

במקרה זה הגיבור הוא ארנסט (אית'ן הוק בתפקיד משובח), כומר בקהילה קטנה שפוגש זוג צעיר עם בעיה – היא בהריון, הוא אסיר משוחרר ופעיל סביבה רדיקלי שלא מעוניין להביא ילדים לעולם. ארנסט מגיע עם לא מעט אישיוז וקשיים נפשיים משלו, וככל שהוא מעמיק יותר לתוך היחסים עם הזוג, מתפשטות חרדות האקלים האפלות גם אליו. הפתרונות שהוא מצליח לראות למצב נעשים אלימים יותר ויותר – כשהשאלה היא לא רק האם יש סיכוי לגאולה, אלא גם איך גאולה כזו בכלל נראית. האם אותם יצרים אלימים בשם הסביבה הם ביטוי של טירוף, או שבמובנים מסוימים זו תגובה שפויה למצב בלתי אפשרי?

מקס הזועם: כביש הזעם

תחזיות האימה של משבר האקלים הן חומר מושלם לתרחישים דיסטופיים מטרידים. חלקם לקחו את זה לכיוון פרקטי (ערימות הזבל ב"וול אי", השדות הגוססים של "בין כוכבים"), אחרים עשו את זה רק בשביל אסתטיקה מלוכלכת בלי לצלול למשמעויות ("שחקן מספר אחת") והיו מי ממש הגזימו ("היום שאחרי מחר" ו"2012", מישהו?). סרטי "מקס הזועם" הם כנראה הפרשנות האייקונית ביותר – שבו הממשלות קרסו והוחלפו בכתות וקבוצות קטנות, לצד המוני נוודים בבגדים קרועים ורכבים מאולתרים שמשוטטים בעולם הרוס, מיובש ומפורק.

סרט הקאמבק של הפרנצ'ייז, "כביש הזעם", שילב באווירת הבלהות הזו חיבור ברור ומיידי יותר בין התוצאה והסיבה. הדמויות המורדות בסרט לא רק מנסות להיחלץ ולשבור את המערכת הטוטאליטרית שבה נכלאו, אלא גם יוצרות קשר ברור בין הרודן התורן לבין שלל בעלי הכוח שהביאו אותנו למצב הזה ("Who Killed the World?!"). זאת ועוד – כשהלוחמת פיוריוסה נמלטת מאותו רודן, היא חולמת על נווה מדבר שיציל אותה מהשממה המדברית שבה היא חיה, רק כדי לגלות בהמשך שכדי ליצור נווה מדבר כזה היא צריכה ליצור כזה בעצמה.

• המסך
• קולנוע
• סרטים
• אקולוגיה
• אקטיביזם ירוק
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר

כמו שכתבנו בעבר כאן, אינטליגנציה מלאכותית זה העתיד. אם הכל ילך לפי התוכנית, עוד כמה שנים אנחנו נחיה בכיסאות המעופפים שלנו, נוזן על ידי רובוטים ונצפה בתוכניות טלוויזיה שיצרה אינטליגנציה מלאכותית.למדנו כבר שתכנת ChatGPT מסוגלת לכתוב פרקים של סיטקומים אהובים, אבל מה נעשה עם הפרקים האלה? נמחיז ונצלם אותם עם שחקנים וצלמים בשר ודם? מה פתאום! אנחנו נשתמש בעוד תוכנות AI כדי שאף נשמה אנושית לא תהיה מעורבת בתהליך היצירה! וכך נוצרה "Nothing, Forever" ("כלום, לנצח" – כי "סיינפלד" היא, כזכור, תוכנית על כלום). בקיצור, ה"סיינפלד" הממוחשבת מהסיוטים שלכם.

"כלום, לנצח" הוא פרי יצירתם של Mismatch Media, והוא עושה שימוש במספר תוכנות כמו Dall-E וGPT3, כדי ליצור גרסה וירטואלית של "סיינפלד" שמשודרת כל יום, כל היום, וכמובטח – לנצח. בכל שלב בעתיד הנראה לעין, אתם יכולים ללכתלערוץ הטוויץ' WatchMeForever, ולראות גרסאות ממוחשבות של ג'רי, איליין, ג'ורג' וקריימר מדברות על דברים מגוחכים עם קטעי צחוק מוקלט מושמעים באופן אקראי. התוצאה מרגישה ונראית כמו שיתוף פעולה בין לארי דייוויד, דייוויד לינץ' (זוכרים את סיטקום בובות הארנב שלו מ"אינלנד אמפייר") והאנשים שעשו את הקליפ של Money for Nothing.

חוויית הצפייה ב"כלום, לנצח" לא באמת דומה לשום דבר אחר. עלילות וסצנות מתחילות ונגמרות בפתאומיות. הדיאלוגים חסרי משמעות, ולא כמו בן אדם שמנסה לכתוב דיאלוג חסר משמעות אלא באמת חסרי משמעות. הדמויות בדרך כלל בוהות בקיר במקום בדמות האחרת איתה הם אמורים לנהל שיחה. הקהל צוחק ברגעים לא מתאימים, לתקופות זמן לא קבועות. הפורמט המוכר של סיינפלד לפחות שם: מדי פעם אנחנו חותכים למועדון סטנדאפ, שם לארי פיינברג (ולא ג'רי סיינפלד. לכל הדמויות פה יש שמות אחרים משום מה, אולי בגלל חשש מהפרת זכויות יוצרים) מופיע עם סטנדאפ די שונה מהומור האבחנות הקטנות שסיינפלד ידוע בו. הבדיחות של לארי נעות ממשחקי מילים לנונסנס בסגנון "אני גר בעיר כבר תקופה ושמתי לב לדברים מוזרים. מה הקטע עם הבניינים הגבוהים האלה? כמו מלכודות עכברים לציפורים". לא יודע איך זה יילך בבמה פתוחה אמיתית, אבל הקהל הממוחשב בדרך כלל נהנה.

משם אנחנו חותכים לדירה של לארי שם ייבון (איליין), פרד (ג'ורג') וקאקלר (נחשו) ידברו על אירועי היום. זה יכול להיות משהו מופרך כמו "שמעת שראש העיר רוצה שכולם יילבשו נעלי ליצן?" או סיפורים אמיתיים מהעולם שלנו כמו "היי לארי שמעת על 'שעון יום הדין'? הוא עבר ל-2 דקות לחצות" (כלומר, יש סכנה אקטיבית של מלחמה גרעינית. ואז כמובן גם מגיע הצחוק המוקלט). ה-AI קלט כנראה את האובססיה של "סיינפלד" עם אוכל, כי סצנות רבות עוסקות בגלידריה או חנות סנדוויצ'ים חדשה שנפתחה בעיר. בכל מקרה, השיחות האלה בדרך כלל ממשיכות בצורה יבשה וחסרת הומור, עד שלפתע אנחנו חותכים לסצנה הבאה. זו בהחלט סדרה על כלום.

"כלום, לנצח" עדיין מרגישה כמו ניסוי ולא כמו מוצר תוכן,שזה באמת מה שהיא. זה לא כלי אמיתי לבידור. ספק אם האדם הממוצע יוכל להחזיק יותר מרבע שעה מול אסופת הפיקסלים האקראית הזאת (למרות שכמעט 10,000 גולשים צופים בה ברגעים אלו ממש ודנים באינטנסיביות בצ'אט שמופיע לצד המסך). אז כן,זה בהחלט ניסוי מעניין, ונחמד מדי פעם להיכנס לשידור ולראות מה קורה עם לארי וייבון כרגע, אבל זה לא תחליף אמיתי לסיטקומים, וכנראה שנאלץ לחכות עוד ליום שבו האינטליגנציה המלאכותית תהפוך אותנו למיותרים לחלוטין. או כמו שלארי פיינברג היה אומר "מה הקטע עם אינטלגנציה מלאכותית? טוסטר, מכונת כביסה, ציפור. ביפ ביפ!" *צחוק מוקלט*.

• המסך
• אינטרנט
• סיינפלד
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר

1. חביב מרכז הקובה

תקשיבו לנו ותקשיבו לנו טוב: יש סיכוי טוב מאוד שגם אם אתם תל אביבים כבר 20 שנה, אתם עדיין מפספסים את שוק התקווה ואת כל האוכל המצוין שיש בו. אז נכון, קצת מוקדם מדי לדבר עכשיו על לעשות תוכניות לפנות את בוקר שישי ולחצות את איילון לטובת סיבוב בשוק הזה (כשתעשו זאת, יש לנו את המדריך בשבילכם), אבל יש לנו חדשות טובות שרלוונטיות מאוד להמשך השבוע, כי כל יום הוא יום ממש טוב לטרוף לצהריים קערה של קובה סלק צפות במרק ורדרד חם. או אולי בכלל לטרוף קובות מטוגנות עם מילוי בשרי מעולה? כל האופציות האלו ועוד רלוונטיות לכם עכשיו כי יש שחקן חדש בוולט והוא חביב מרכז הקובה. או מרכז הקובה של דוד חביב. או מרכז הקובות של דוד חביב – בקיצור, כמה קובות, ככה גם שמות.

מנה מומלצת?קובה סלק היא כנראה הסלב של עולם הקובות, אבל אנחנו אנשים של קובה חמוסטה בלב החמצמץ שלנו (50 ש"ח לצלחת של 4 יחידות, עם מרק ואורז כמובן). וכמובן כל המטוגנות למיניהן (10-25 ש"ח לחתיכה, אבל הן גדולות).
יש אופציה לטבעונים?בהחלט. גם הקובה סלק וגם הקובה חמוסטה מגיעות בוורסיה טבעונית עם מילוי פטריות (50 ש"ח, כנ"ל), ויש גם קציצות ירק וסמבוסק במילוי חומוס (15 ש"ח ליחידה) – הן לא מסומנות ספציפית כטבעוניות ומההיכרות שלנו עם המנות האלו באופן כללי יש סיכוי לא רע שיש בהן ביצה, אבל הן בהחלט בטיחותיות לצמחונים שבינינו.
איך מזמנים?וולט,תןביס,משלוחה.

2. פקין דאק האוס

"פקין דאק האוס – הבית הסיני" הוא מקום שאולי מתהדר בשם ארוך מדי, אבל גם בכמה מנות סיניות טראשיות שלא באמת אכפת לנו ממידת האותנטיות שלהן, כי הן טעימות. עוף חמוץ מתוק, נודלס שופע רוטב, ירקות מוקפצים ואוכל שתמיד נשאר צבעוני ומפוצץ בטעם. יש בו, ללא ספק, תחושה אולדסקולית – כמו שריד ממסעדות סיניות מהעבר הקולינרי הישראלי, לפני שהתעניינו באותנטיות – וזה בדיוק מה שהופך את המנות של הבית הסיני לכל כך מהנות. לא מתעסקים בשטויות, פשוט נהנים מארוחה נוטפת טעמים.

מנה מומלצת?אם כבר ניגשנו לאזורים הסינים הטראשיים, שווה לכם ללכת על הרוטב הכי זרחני מאז השמן של תפוחי האדמה בצבא (רק טעים בהרבה) – עוף ברוטב חמוץ מתוק (54 ש"ח בעסקית צהריים), מנה עם זכרונות מטעמה של ישראל באייטיז.
יש אופציה לטבעונים?למרות שהן מסומנות כצמחוניות, יש בפועל מספר מנות טבעוניות כמו טופו עם ירקות, באק צ'וי ופטריות בווק או חציל מוקפץ בווק עם פלפלים ובצל ברוטב סויה (68 ש"ח).
איך מזמנים?במשלוחהאובוולט.

3. סנדר

מסעדת סנדר בלוינסקי (שמתגאה, ובצדק, בכיתוב "מאז 1948") היא הבית האולטימטיבי לאוכל היהודי בגווני אשכנז. תמצאו פה את כל הקלאסיקות – גולש, תבשילי לשון, קורקבנים ברוטב, מטיאס, כבד קצוץ, רגל קרושה, גפילטע פיש ועוד מנות שדודה שלכם תמיד אהבה ואתם לא הבנתם למה עד שהפכתם למבוגרים וטעמתם באיזה ארוחת חג ופתאם הבנתם למה. המלצה שלנו: אל תסתפקו במנה עיקרית אחת – תזמינו חצאי מנות, והרבה ראשונות. זה החלום היהודי.

מנה מומלצת?יש באמת הרבה מנות קלאסיות בסנדר – למשל מנת הגולש היפה שלהם, או השניצל הנדיב – אבל אל תעזו לוותר על המרק עוף צח עם קרעפלך או קניעדלך (39 ש"ח).
יש אופציה לטבעונים?אמרת פעם ליידעש מאמא שאתם צמחונים? היא לא ממש מבינה את המונח. יש כמה תוספות שעשויות להתאים – נגיד כרוב מאודה או שעועית ירוקה ברוטב עגבניות (33 ש"ח), אבל אולי עדיף שתציצו למטה יותר, יש שם אלטרנטיבות.
איך מזמנים?במשלוחהאובוולט.

4. אוזריה

מסעדה ים תיכונית עם אטיטוד של שוק ורמת אוכלמהגבוהות שטעמנו. אז משלוח אולי לא יספק לנו את החלק הכיף של לשבת שם (ובאמת כיף לשבת שם), אבל כן יכול לדאוג לכך שהסופלאקי הפנטסטי שלהם יהיה מאנץ ביתי שתוכלו לאכול בתחתונים, או לשמור קצת למשרד ואז לצחוק על דניאלה מהנהלת חשבונות שאוכלת לבדה ירקות מבושלים מאתמול במטבחון בזמן שאתם אוכלים את הירקות של אביבית פריאל, לצד הבשרים הנהדרים של אוזריה.

5. ליטל בורגר שופ

בעיר כמו תל אביב, יוצא שמרוב המבורגרים לפעמים קל לפספס הפתעות קטנות וטובות, וזה בדיוק הקטע של ליטל בורגר שופ (או "חנות ההמבורגר הקטנה"), שמציעה בדיוק שני סוגי המבורגר, אבל מצטיינת בעשייתם ובחווית הארוחה הכוללת. מה הכוונה? ובכן, כל המבורגר מוגש תמיד עם שלושה טופינגז ללא תוספת תשלום, והתוספות מיוחדות – שום קונפי, בצל בטמפורה, ריבת בצל, צ'ילי מסוכר ועוד. אפילו הצ'יפס שלהם מתאמץ להפתיע עם תיבולים ייחודיים, למשל תיבול הבייקון טלה, או תיבול של עשבי תיבול, שום והדרים. ומתחת לכל זה, יש פשוט המבורגר טעים מבשר איכותי, וחוויה מושלמת במשלוח. גאווה לעיר ההמבורגרים.

ראיתי הכל, טעמתי הכל, עדיין לא מצאתי

טוב, אל דאגה, לא נשאיר אתכם ככה רעבים. יש את רשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביבשלנו – בטוח תמצאו שם משהו.

• מה מזמינים היום
• אוכלים שותים
• משלוח
• אוזריה
• פקין דאק האוס
• דה ליטל בורגר שופ (TLBSׁׂׂׂׂ)
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר

"אנחנו מלמדים את הילדים דרך הרגליים מהי דמוקרטיה ואת זה שאנחנו צריכים להלחם עליה", אומרת חן בלטנסקי, מובילת מחאת העגלות הנוכחית שיצאה לדרך לפני שבועיים. "ההורים שלי הגיעו לארץ מאוקראינה בשנות ה-90, יחד איתי כתינוקת קטנה, כי הם ברחו ממדינה מאוד לא דמוקרטית. המטרה שלהם היתה לייצר עבורי עתיד טוב יותר. אני לא מעוניינת לברוח מפה, אלא להלחם על הזכות לייצר לבת שלי חיים טובים".

את הרעיון להפגנות מחאה מקבילות לאלה הכלליות שמתקיימות מדי מוצ"ש יזמה בלטנסקי אחרי שנותרה באחד המוצ"שים עם בתה החולה בבית ולא הצליחה להגיע להפגנה בעצמי. "אני חן, בת הזוג של אלון ואמא של דני בת השנה. בשבת הראשונה שכולם יצאו בה להפגין אנחנו נשארנו בבית עם ילדה חולה. אנחנו אנשים מאוד פוליטיים ונכחנו בכל ההפגנות עד כה, כאלה שמחו בהרבה תחומים שונים. חשבנו לעצמנו שלא יכול להיות אנחנו יושבים מהצד דווקא הפעם. העתיד שלנו והחיים של הילדה שלנו מונחים פה על הכף. התחלנו לדבר עם חברים והבנו שיש עוד אנשים כמונו, אז החלטנו שאנחנו פועלים לטובת ההנגשה של המחאה להורים, כאלה שרוצים להלחם על העתיד של הילדים שלהם אבל לא יכולים להצטרף להפגנות במוצ"ש".

מהי הזווית הספציפית שלכם במחאה?
"אנחנו לא משפטנים גדולים, אבל אנחנו מבינים שיש פה ממשלה שרוצה להיות מעל החוק, כמו שפוטין למשל הוא מעל החוק ברוסיה. אני לא רוצה לחיות בעריצות ולא רוצה שהילדה שלי תחיה תחת מישהו שלא מחוייב לחוק".

מה אתם אומרים לילדים? איזה מסר אתם מעבירים להם?
"המסר הוא העבודה שיש חוק במדינה וכולם צריכים לשמור אותו. אין מישהו שהוא יותר טוב ממישהו אחר ומגיע לו יותר. זו הסיבה שבגללה אנחנו צריכים להלחם, כדי שכולנו נוכל לחיות במדינה הזו בלי שיפלו אותנו על שום רקע".

ההפגנות נקבעו לימי שישי אחר הצהריים, בשעה 16:00, בכיכר דיזינגוף. השבוע, באופן חד פעמי, תחבור מחאת העגלותלהפגנה שתתקיים בסינמטק בשעה 12:00שתמחה כנגד האיום על סגירת תאגיד השידור כאן ובכלל זה סגירת הטלוויזיה החינוכית. "אנחנו קוראים לכל ההורים לבוא, גם בשישי הקרוב וגם בהמשך. בהפגנה הזו, כמו בשתי ההפגנות שכבר יתקיימו, הילדים יהיו המרכז של הדבר. כשילדים הולכים עם ההורים שלהם למחאות הכלליות הם לפעמים נסחפים בהמולה. בהפגנות האלה הם במרכז. הם כותבים שלטים, שומעים הסברים מההורים שלהם. ההפגנה מנגישה גם לילדים את הנושא ומאפשרת להם להיות חלק מרכזי בעניין".

מה לגבי הטענה שנשמעת שפיצול ההפגנות ע"פ קהלי יעד (נשים, להט"ב, ילדים) רק מחלישה את המחאה?
"אני לא חושבת שזה נכון. כל קבוצה שמרגישה שהיא נפגעת כרגע בחסות החוק או שמרגישה שהיא לא שווה בפני החוק, צריכה לצאת ולהלחם על הקיום שלה. אם יש כל כך הרבה קבוצות שנפגעות בחסות החוקים האנטי-דמוקרטיים שרוצים לייצר פה, כולנו צריכים לצאת לרחוב ולא משנה באיזו קונסטלציה. שיהיו גם 50 אלף הפגנות".

העובדה שהמחאה החלה בתל אביב לא אומרת מבחינת המארגנים שלה ששם היא גם תישאר. "הרעיון הוא לא מוקד מחאה אחד. יש ילדים בכל הארץ שהעתיד שלהם בסכנה. אנחנו קוראים לכל מי שרוצה להקים בעיר שלו מטה למחאת ההורים ליצור איתנו קשר, להצטרף לקבוצת העדכונים ולארגן את המחאה בעיר שלו. כבר קיבלנו פניות לגבי התארגנויות דומות בחיפה, אשדוד ורמת השרון".

יש קווי דימיון ביניכם לבין מחאת העגלות של 2011?
"כל מחאה שואבת השראה ממחאות קודמות. אבל אני חושבת שהמצב היום הוא כזה שקרוב יותר לחיים ומוות. במחאה הקודמת עסקו בחוק חינוך חינם, שכר למורים ועוד נושאים כלכליים – שהם מרכיבים סופר-חשובים, אבל אנחנו היום נלחמים על העתיד שלנו בצורה הרבה יותר בסיסית ומהותית, ואם נצטרך – אנחנו ננקוט צעדים חריפים יותר, כמו לא לשלוח את הילדים שלנו למסגרות החינוכיות וגם להשבית את המשק".

מחאת העגלות, מחר ב-12:00 ברחבת הסינמטק ומדי שישי בשעה 16:00 בכיכר דיזינגוף. לעדכונים אפשר לעקובבעמוד האינסטגרם(את העיצובים גרפיים המקסימים יצר בהתנדבות סאני ארזי)

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• פוליטיקה
• עם הילדים
• הפגנה
• כאן חינוכית
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר

מי:דרי שכטר בן ארצי(36),גל בן ארצי(36)
איפה:רבי חנינא
ותק:4 שנים
מטראז':85 מ"ר

דרי – מעצבת חללים וחוויות (בעשור האחרון הייתה סמנכ"לית קריאטיב עיצוב במיינדספייס), וגל – שחקן, כותב, יוצר מוזיקלי, ויוצר תוכן מתגוררים באחד הרחובות הקסומים ביותר בתל אביב, שהוא בעצמו בעל סיפור יוצא דופן. רחוב רבי חנינא של היום תוכנן בשנות ה-80 במטרה לממש רעיון של התיישבות עירונית קהילתית ביפו. 13 משפחות רכשו את הבתים ברחוב, שהיה בזמנו מוזנח וכמעט נטוש, ויצאו לתהליך של התחדשות עירונית ארוך במטרה ליצור שכונה חברתית והטרוגנית אך בעלת שפה אדריכלית מובהקת. הרחוב הוא מעין מדרחוב שקט ואינטימי עם מבנים יפהפיים וייחודיים בני ארבע קומות, שבו דרי ידעה שיום אחד יהיה ביתה.

"את הבית רכשתי לפני כ-4 שנים ונכנסתי לשיפוץ אינטנסיבי של כחצי שנה. התכנון נעשה ע"י האדריכל יונתן קנטי, ואת עיצוב הפנים עשיתי בעצמי. הרסנו פה ממש הכל, ואז תכננו חזרה כל פרט ופרט על המילימטר ועם המון מחשבה. את מרצפות הטרקוטה לדוגמה הבאתי מאיטליה וגם את הדלתות יצרתי בעצמי בהשראת ארון וינטג' היסטרי שלא הצלחתי לשכוח ממנו. זה פרויקט חיי אבל גם הגעתי אליו עם המון ניסיון כשאני יודעת בדיוק מה אני רוצה. גל הצטרף אליי אחרי כמה חודשים, ריהוט אמנם הוא לא הביא איתו (וגם לא הורשה להביא) אבל הבית הפך להיות מקדש האהבה של שנינו".

הפאטיו

הדירה בנויה בצורת ח, עוטפת פאטיו גדול אליו פונה הבית כולו. הפאטיו הפך לגינת הקסמים של הבית, שאותה גל מתחזק במסירות. "מילאתי את הפאטיו צמחים ששתולים בכל מיני כלים שמצאנו בפשפשים. הספה מורכבת מבסיס של ארון וינטג' שפירקנו ועליו כריות שתפרנו במיוחד לחתונה שלנו. הדרס קוד היה פאטרנים, וכך גם העיצוב כולו. זאת הייתה החתונה הכי צבעונית שנראתה", מספר גל. "על הקיר מדפי עץ שתוכננו במקור כדי להסתיר את חיבור הגז של הבית, והפכו למארחים של אוסף כלי טרקוטה וגם של מקלחת החוץ שלנו (!!!!). אמנם ללא מעט דירות פה יש קו מבט ישיר למרפסת אבל זה לא מונע מאיתנו להשתמש בה לעיתים תכופות. יש בה פאקינג מים חמים, זה הכי קרוב לתאילנד שמצאנו בישראל".

הסלון

"את שתי הספות הבאתי מהבית של ההורים שלי והן איתי כבר 15 שנה. הן הדבר הכי נוח שישבתי עליו אז אני לא חושבת שנפרד מהן בקרוב, אין אחד שנכנס לפה ולא עף על ספת הרביצה או בכינויה "אפורית". השולחן גם כן מהבית של ההורים, אני זוכרת אותו אצלנו בסלון עוד מגיל חמש, ועליו חלק מהאוסף שלי של פריטים עשויים זכוכית מורנו, יש לי פטיש אליה. זה וינטג'י איטלקי ומלא שיק".

שולחן האוכל

"את שולחן האוכל והכיסאות קניתי מזמן בשוק הפשפשים. הם עתיקים מלאי אופי ועשויים עץ. כשעברתי לדירה הזו החלטתי שאני רוצה בכלל שולחן סגול אבל גם עדיין לא הייתי מוכנה להיפרד משלי. במקום לפתוח במסע חיפושים חסר תכלית כי מי כבר עושה שולחן סגול, לקחתי אותו לציפוי ביפו בגוון המדויק שרציתי. אני מתה עליו".

הספרייה

"תכננו אותה יחסית בסוף השיפוץ והיא מכילה אוסף פריטים מגוונים מכל העולם. כמו כדים שאני וגל הכנו בסגר, אוסף ראשים של פילוסופים והוגי דעות (לשייקספיר שברנו את האף בטעות), עבודה של סבתא שלי שהייתה פסלת מדהימה, ואריחים מאוירים של אמן איטלקי שאני מאוד אוהבת. נייר הכסף הממוסגר זו הכוס ששברנו בחתונה, מתנה מחברה טובה שלנו. התאהבנו ברעיון ואנחנו עושים את זה עכשיו לכל החברים שלנו שמתחתנים. לפני הספרייה יורד מסך למקרן במקום טלוויזיה. אנחנו גם ככה לא רואים יותר מידי אז חסכנו את הריבוע השחור התקוע שהיא בחלל".

המטבח

"המטבח נמצא בלב הבית, במעין מסדרון שמפריד בין החלל הציבורי לפרטי. הוא סופר מרכזי ולכן גם קיבל צבע עז ובולט – ירוק טורקיזי עמוק שמשתלב עם גווני העץ החומים של הבית. על המדפים שעובדים באותה שפה של קורות העץ בתקרה, יושבים כלים שאספנו מכל העולם. אנחנו מטיילים המון ומכל מדינה אוהבים להביא פיסים ייחודיים שמעלים זיכרונות מתוקים. טסים עם מזוודה אחת, חוזרים עם שלוש".

שידת חדר השינה

"חדר השינה נשאר מאוד מינימליסטי ונקי, מלבד שידת העץ העתיקה שהיא אלתר האהבה שלנו. יש בה פינת אהבה שלי ושל גל עם תפילה שכתבנו זה לזו, פינה לאבא שלי שנפטר לפני שנה, לצד אבנים קריסטלים ומלא נרות. מסביב יש בובות שאני וגל תפרנו בזמן הקורונה. בסגר ניסינו כל מיני תחביבים אז היה לנו איזה שבוע שתפרנו פה בטרוף, זה חלף אך המזכרות נשארו".

שידת הכיור

"חיברתי בין סטול גבוה שמצאתי בשוק לבין קערת אמייל שקניתי בגרושים והפכתי אותם לשידת הכיור. זה סופר פשוט לעשייה והרבה יותר ייחודי. את הפוסטר מצאתי ברחוב, והוא כרזה לתערוכה של קופפרמן במוזיאון תל אביב, באופן כללי יש לי קטע עם כרזות פרסום לתערוכות, כל התמונות הגדולות בבית הן כאלה".

חדר היצירה

"בחדר היצירה בעיקר גל משתמש, אני מאחסנת. פה הוא מקליט מוזיקה, מנגן, מעביר סדנאות, וכותב. זה ממש כמו חדר משחקים של ילדים, יש פה מלא חומרי אומנות שאנחנו מכינים מהם יצירות, בדים שאני משתמשת בהם לעיצובים שאני עושה, וספרי השראה במדפים".

• דירה להכיר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר
• יפו
• עיצוב פנים