חגיגת הבחירות האמריקאית הגיעה לערוץ ATN, וערב השידורים הסוער מספק רקע נהדר למאבק האמיתי על עתיד אמריקה - קנדל, שיב ורומן (כי גם פה אף אחד לא סופר את קונור, הנשיא של שרדינגר). פרק שמור כמו יין טוב שמכה לכם בפרצוף
*אם זה לא היה מספיק ברור מהכותרת, כן, אנחנו בריקאפ של העונה הרביעית והאחרונה של "יורשים", וכאן יהיו ספוילרים לפרק השמיני (וגם לקודמים, מן הסתם)*
אחת היכולות המרשימות ביותר של "יורשים" היא להצליח להפתיע גם כשברור שההפתעה בדרך. הרי מהרגע הראשון שקונור הכריז על עצמו כמועמד לנשיאות (ואפילו בעונה הראשונה, כששיב עוד פעלה כיועצת פולטית) היה ברור שהבחירות הקורבות יהיו נקודת מפתח בסדרה, בדיוק כמו כל מפגש משפחתי, חתונה או לוויה (היי, נתראה בפרק הבא!). ואכן הבחירות האמריקאיות פוגשות את משפחת רוי ברגעים מכריעים לא פחות, ולמעשה נדמה שבעולם של יורשים, גם המאבק על ראשות המעצמה הגוססת הוא בסך הכל רק עוד רקע למאבק האמיתי להתנהל על גביו. ובהתאם, שיגעון הגדלות של שלושת הילדים מכריע הלכה למעשה את הבחירות (עד כמה הם השפיעו? תיכף נדבר על זה).
הפרק הזה, ששואב השראה לא קטנה משתי היצירות הבולטות של אהרון סורקין ("הבית הלבן" ו-"חדר חדשות"), עוסק כולו בנקודת החיבור הרקובה שבין פוליטיקה לתקשורת. אנחנו לא רואים את הבחירות מתרחשות בשום מקום אחר חוץ מהמסך, דרך הפילטר האדמדם של ATN, כשהאדם שיושב על הברז החשוב הזה הוא טום, שממש רוצה לעשות עבודה טובה, אבל מה לעשות – החיים שלו בדיוק קורסים, והוא שמע כמה דברים מחרידים אתמול מאשתו, שלא לדבר על מה שאמר. אבל טוב לא מזלזל במעמד, אם כבר להיפך – מבחינתו הוא שומר הסף של הדמוקרטיה, ובלעדיו היינו מופצצים בחזרה לאמבות. לכן הוא צריך לעשות קוק בהחבא עם גרג מאחורי לוח מחיק. מישהו צריך להציל פה את הדמוקרטיה, ומישהו אחר צריך להשתנמך בחזרה לדרגת גרג. רק בבקשה, שרק כל מסכי המגע יעבדו, ושלא יצביעו עליו בסוף הפרק בתור האדם שהטה פוליטית את הכרזת הנשיא.
אם טום הוא הילד שתוקע את אצבעו בסכר, הילדים למשפחת רוי הם השיטפון שבדרך. והם מתנהגים כאילו הם האנשים שהולכים להכריע את הבחירות האלו (נבואה שמגשימה את עצמה עד סוף הפרק). וכמו תמיד, מדובר בשח תלת מימדי שמשוחק על ידי שלוש דמויות. אני חושב שזה נקרא שח בריבוע. בשכבה הראשונה האחים מתווכחים על מי צריך לנצח בקרב על הנשיאות – חימנז הדמוקרטי (שהיה המועמד המוביל והשפוי לאורך כל המירוץ) או ההפתעה שהיא מנקין, מועמד דמוי טראמפ (רק שהוא יותר צעיר, חתיך, חכם ורציני. ואם יש משהו יותר מפחיד מליצן פאשיסט זה פאשיסט רציני). רומן כבר הצמיד את עצמו לפאשיסט, שיב כהרגלה ליברלית, וקנדל תומך במירוץ של קונור. סתם, אני צוחק, הם בקושי זוכרים שהוא רץ. קנדל הוא הקול המתנדנד של אמריקה, והפור יפול על הצד שלא יזיין אותו יותר מדי. מה שמביא אותנו לשכבה השניה – הקרב על העסקה עם מאתסון, שתלויה בתוצאות הבחירות. מנקין הבטיח לרומן שימצא דרך להפיל את העסקה אם ב-ATN יהדהדו את דף המסרים שלו (מה שנקרא, תיק 4000), כך שניצחון שלו ישרת את האינטרס של הילדים להישאר בשלטון ויסטאר-רויקו. חוץ משל שיב, שבסתר נצמדה כבר לסנטה-דם שהוא מאתסון. השכבה השלישית היא, כמו בכל רגע נתון, מאבק ישיר בין האחים על שלטון בחברה.
כך הפרק מקלף לאורך ערב בחירות מותח את שכבות הבצל של המאבק – תחילה הוא אידיאולוגי, אחר כך עסקי ולבסוף אישי. קרב משיכות החבל שבין רומן ושיב, כשהחבל הוא סיקור הבחירות של ATN, עומד במוקד הפרק, וכולם נגררים לתוך הויכוח בלאו ברירה. לפעמים זה נגררים באופן פיזי, כמו גרג האומלל שעדיין מתחנן בנימוס מפוחד שהאחים לבית רוי יעזבו את קומת העיתנאים, ויפרידו בין הפיקוד לשדה הקרב. אין לו כמובן סיכוי, כי בני הרוי (בניגוד לאביהם) לא יודעים להפריד בין שום דבר. רומן הרגשי הוא הראשון שחוצה את הקווים ומשפיע על פרשן החדשות להקדים עם ספין מהיר על שריפת הקלפיות בויסקונסון – ידיעה חדשותית שטום לא רצה לשדר בהתחלה (כי גם על קוק הוא פחדן), ולבסוף היתה הסיפור שהכריע את הבחירות. כלומר, האחים הכריעו את הבחירות, אבל הקלפיות השרופות היו ההזדמנות שלהם.
כאן באמת עולה השאלה המעניינת, עד כמה בכלל האקט שעשו – להכריז על נצחונו של מועמד שנוי במחלוקת בהחלטה שנויה במחלוקת שעוד תיבדק בבית המשפט במהלך חודשים – באמת השפיע על תוצאות הבחירות. זו בבירור קריצה לבחירות 2000 (אז המעמד בוש לא חיכה לספירה חוזרת במדינת מחלוקת, והלכה למעשה קבע עובדות בשטח שבית המשפט השמרני שמח להשאיר), אבל זה לא אומר שהאחים קבעו את הנשיא הבא. זה כן אומר שהם בטוחים שהם קבעו את הנשיא בעצמם, ובהחלט מדויק להגיד שהם השפיעו באופן משמעותי על התפיסה הציבורית, וחיזקו משמעותית את מנקין (אגב, אף אחד מהם לא הלך אשכרה להצביע. כנראה שהצביעו כבר בעבודה).
ובסוף, ההחלטה קמה ונופלת על הריב האישי בין האחים. רומן מושך לעבר האינטרס העסקי הקר שבמקרה יהיה גם לשים קיצוני מסוכן בנשיאות המדינה, שיב מושכת לעבר הבחירה המוסרית והאנושית שבמקרה משחק גם לאינטרס האישי והנסתר שלה. ובזמן שקנדל עדיין מחשב סיכונים וסיכויים מכל הצדדים לפנ שהוא יחליט, שיב עוזרת לו עם החלטה איומה משלה. היא בוחרת לשקר לאחים שהיא קיבלה ממחנה חמינז הבטחה מעורפלת שהם יעזרו לאחים לעצור את העסקה, במידה וימנעו מהשפעתו של מנקין לקבוע את הבחירות. זה שקר איום ונורא, לא רק כי הוא לא אמין, אלא גם כי הוא משקרת אותו גרוע, ומשאירה פתח מאוד ברור לנפילה שאכן קורית (וכפיים לסצינת הגילוי, שמרגישה כאילו נשלפה מהסנדק, כולל המתח שמישהו הולך למות).
זה לא מקריות שזה קורה דווקא עכשיו – השיחה שלה עם טום השאירה אותה שברירית, ונראה שהעובדה שהוא לא האמין לה על ההיריון סדקה את יכולת האשף שלה לשקר לכל העולם ולעצמה. ועכשיו היא נתפסה על חם, ואין יותר אחוות אחים. כל הזעקות שלה על ההרס שיביא מנקין לא יעזורו, כי קנדל כבר הפסיק להקשיב ורומן מעולם לא טרח. הנאום הכביכול מפייס של מנקין (אבל בפועל, נאום מאיים מאד כשזה מגיע מאדם שגם משפחת רוי קוראת לו פאשיסט) רק מדגיש את מה שקנדל ורומן מרגישים כרגע כלפי שיב, ולמרות שהבחירות הסתיימו, עבור האחים (והאחות) לבית רוי, הקלפים נטרפו. שוב. בפעם המיליון.
ועוד אבחנות חולפות:
זה היה פרק גרג נהדר עם כמה רגעים נפלאים, ובפרק הזה הוא נמצא בכל מקום, וכרגיל אף אחד לא סופר אותו. הוא גם האדיוט שאחראי על כך שהסוקר הראשי של ATN כרגע עיוור מוואסבי. ועוד וואסבי מסושי של סופר! אבל גרג הוא גם זה שהשיג את המידע הנפיץ על הבגידה של מאתסון (אחרי שהנ"ל הכריח אותו לרקוד עם זקן שלא רצה לרקוד), והוא הקשיב לעצה של טום על מידע שצריך לשמור כמו יין למאורע מיוחד, רק כדי לנפץ למישהו על הפרצוף (איזה דימוי מרהיב) – הוא לא נבהל משיב (למרות האיומים המיניים מדי), מחכה לרגע הנכון כדי לספר לקנדל, ומנפץ את היין על שיב. מהלך השבוע.
השיחה האינטימית והכואבת בין שיב וטום היא המשך ישיר של השיחה על המרפסת, רק שהפעם ידו של טום על העליונה. שיב מנסה "להתנצל" (עד כמה שבני רוי יכולים. כלומר, מתוך אינטרס), אבל טום לא משחק יותר. אחרי שהוא שולף את היין שלו מוקדם מדי, שיב שולפת את המידע שהיא שמרה, ומספרת לו שהיא בהריון. היה אפשר לחשוב שזה מידע שיהרוס אותו (כי הוא רצה, ועכשיו מי יודע), אבל הוא מגיב בכנות אכזרית. הסדרה דאגה לבסס את ההיריון של שיב כאמת ברורה, רק כדי שיכאב יותר כשטום פשוט לא יודע אם זה נכון, או אסטרטגיה – נושא חוזר העונה.
סליחה קונהדים על שחיכיתם עד עכשיו. לא שזה יכל לקרות אחרת, אבל קונור נשאר בעיקר פאנץ' עצוב בבחירות האלו, וגם הוא יודע את זה. הוא אמנם פרש בזמן (עד כמה שנרקיסיסט יכול) וקיבל מצנח נינוח בדמות ג'וב בממשל מנקין כשגריר בסלובניה – אבל נקודות המשבר בינו לבין ווילה רק צפות, והמכה לאגו שהוא סוף סוף חטף בהחלט מהדהדת. אחרת איך תסבירו את הנאום פרישה המופרע בו הוא מאוכזב מאמריקה, מאשים את אמריקה, עולב באמריקה, מאיים על אמריקה, ולקינוח מברך את אמריקה. אמן.
"קונור רץ לנשיאות?", שואל פרנק מהחדר בו יושבים זקני ויסטאר-רויקו, ממלמלים פאנצ'ים כמו שני הזקנים מהחבובות. וברור שהם עושים את זה. כי משפחת רוי באמת עושים לילה של טלוויזיה טובה.
>> רוצים תזכורת לאירועי העונות הקודמות? אין בעיה: העונההראשונה,השניהוהשלישיתמסוכמות עבורכם ממש כאן
>>לסיכומי הפרקים הקודמים בסדרה
"יורשים", עונה רביעית ואחרונה, ימי שני ב-22:00, ביס, הוט וסלקום טיוי
