בצוהריי עוד יום רגיל באמצע השבוע, השוק היווני ביפו שקט. הסמטאות ריקות, בחנויות אין כמעט קונים ועל תיירים אין בכלל מה לדבר. ברעמסס שקט כבר שנה וחמישה חודשים: מאז השבעה באוקטובר המקום עמד סגור, עדות מוחשית כואבת למצבה העגום של יפו. על הבר יושבים יקיר ליסיצקי, מבעלי המקום (קבוצת 85/15, יחד עם איתי פשה וגיא וגנר) ושף און משען מ-Out of the Box, מסעדת שף קטנה בשולי שדרות ירושלים שנפתחה ביוני שעבר, ושרדה רק חמישה חודשים. יחד הם מקימים את דה בוקס לתחייה ברעמסס, בתקווה שהשוק היווני כולו יחזור לחיים.

>>נאס דיילי: בית קפה יפהפה נפתח באזור הכי דרומי בתל אביב

"בשוק הפשפשים ובשוק היווני יש דילול של 45 אחוזים בעסקים. אפילו הנירוסטות להשכרה. מתקשרים אלי יזמים שפוחדים לבוא ליפו למרות שמציעים להם נכסים כמעט בחינם. יפו מוטית תיירות קיצית עונתית, והפיגוע בשדרות ירושלים והפרמטרים המצטברים לאורך זמן יוצרים שממה", סוקר ליסיצקי את המצב בכובעו הנוסף כיו"ר דירקטוריון איגוד המסעדות והברים בישראל. משען מביא את זווית הראייה של שף שחווה את יפו באחת משעותיה הקשות ביותר – הוא מספר שלאחר פרסום ההודעה על הסגירה הגיעו הצעות עבודה ממקומות שונים בעיר, אך החיבור ליפו הכריע את הכף. "יש פה רחוב שלם שהוא פיסת נדל"ן היסטורית יפהפייה ויש לי חיבור לאזור. בצעירותי שטפתי כלים אצל יועזר. המון שפים שגדלתי איתם, ששמעו שלקחתי את המקום, הגיעו רק כדי להסתובב במטבח שהיה המטבח של יועזר".

רעמסס נפתח לפני עשור, "בסוף אינתיפאדת הדקירות", כפי שמגדיר זאת ליסיצקי. עם פרוץ המלחמה המקום נסגר, למעט אירועים קטנים לחברים וללקוחות קבועים. משען מספר שלקראת הפתיחה המחודשת, ימים שלמים הוקדשו לניקיונות. "המקום נראה נורא, אבק ולשלשת יונים בכל מקום. המצב מאתגר והוא גם היה מאתגר גם בדה בוקס, אבל אני מעדיף לפגוש אתגר ביפו, במקום שנוח לי בו, מאשר בנחלת בנימין, שבעיניי הוא רחוב בלי אופי". כמו בכל פרויקט שהוא ניגש אליו, גם ב-Ramesses by The Boxמשען טיפל קודם כל בעיצוב – הוא יצר והתקין על הקיר פסי עץ בדוגמת גלים ("אנשים מזהים את הגלים בעץ ואת האנרגיה של המקום"), התקין מעל הבר גוף תאורה מסולסל והטביע את חותמו בחלל.

אחר כך הגיע שלב התפריט, שנשען בחלקו על מנות איקוניות מדה בוקס. כלומר אם פספסתם את הפמפושקי (לחמניות חלב וחמאה), טרטר אמריקן, גראטן ומוס שוקולד דני – תוכלו לפגוש אותם שוב לצד מנות חדשות. איזה? תלוי ביום ובעונה. "אני כמו טראמפ, אני לא צפוי", צוחק משען, ומוסיף שלמרות ההבדל במטרים הרבועים ובמספר האורחים – הוא מתכוון לשמור על הדי.אן.איי ולהרחיב את גבולותיו, כך שיכלול גם השראות מהשורשים המצריים של העץ המשפחתי, מהים ומהסביבה הקרובה. "בדה בוקס לא יכולתי להתעסק עם הצד המצרי. לא היה לכך הצדקה כי רוב התפריט היה מזרח אירופי. כאן יש לי אפשרות לגלוש למקומות אחרים ולצאת לברייקים של מטבח ערבי או לבנטיני, שמתייחס לעוד קהילות ביפו".

בשיחות עומק שניהל עם עצמו ועם שותפיו ניסה משען להגדיר את המטבח ברעמסס ביי דה בוקס, והגיע למסקנה שהמפתח נעוץ בחומרי הגלם. מנקודת המוצא הזו הוא מכין ריבת חושחש מפירות שגדלים על עצים בקרבת המסעדה ומתנסה בעבודה עם דגים מזני מיוחדים ובטכניקות שונות. "אנחנו נוגעים בדגים במקום טרי, כבוש ומעושן. חשוב שיהיו טרטר וסביצ'ה במסעדה שנמצאת בעיר שיש בה קיץ, אבל הם יכולים להגיע בהמון וריאציות. אני מעדיף להיות מחויב לחוויה מאשר למילה". וכך, עקב בצד אגודל, רעמסס ביי דה בוקס נבנה כפיין דיינינג במובן הפשוט של המילה.

משען אמנם מגיע ממטבחים גבוהים, אך מבחינתו מטבח עילי מתייחס לתשומת הלב לפרטים שקורית מאחורי הקלעים, ולא לקציפות ופרחים. ליסיצקי כמסעדן מודע לאתגר הכלכלי שניצב בפני מסעדות שף ואומר שהסינרגיה עם משען שמה דגש על האנשים, החוויה והצלחת. "בשקט שיש כאן אפשר להתרכז במנה ובאווירה ובמוטיבים שקשורים בעיר, למשל תבלינים, ים ודגה. באקלים המקומי, בשמונה מתוך 12 חודשים אפשר להגיש בחוץ מוצר ברמה שאון מבשל. כמה מקומות בודדים בעיר כבר עשו זאת אבל הקפיצה הגדולה עוד לא הגיעה. אנחנו רוצים לתת את העומק הקולינרי הזה, ולא מה שמוכן יוצא".

הירידה לפרטים שמשען מתעקש עליה מכתיבה התקדמות איטית ומחושבת. בתום ההרצה יוחזרו הבראנץ' ("אין בראנץ' בסביבה והמון אנשים רוצים, בעיקר אלה שגרים באזור. חבר'ה שגרים פה מחכים לחוויה שהם איבדו", אומר משען) והאירועים הפרטיים. במקביל הולך ומוקם חדר יין – מעין קיוסק עם דלפק חיצוני ושולחן שף. בחלל הפנימי ובקוביית הזכוכית האווירה רחוקה ממסעדת שף והפרויקט כולו משדר אופטימיות וקהילתיות, עד לרמת אפיית עוגיות חמאת בוטנים מיוחדות לכלבים. "אחרי הפיגוע, כשלא היו הזמנות ודה בוקס התרוקן, שכנים מהסביבה יכלו פשוט להיכנס לאכול. זהו ציבור שלם שעד עכשיו לא יכולתי להתייחס אליו, ושנותן לי המון. כתבות זה נחמד, אבל אנשים שנכנסים למסעדה בידיעה שיש להם אוכל ושהבית נמצא במרחק דקות הליכה, והם עדיין מחליטים להציץ פנימה ולשאול מתי הבורשט מוכן – זה מה שחסר לי. בדה בוקס תמיד הייתי אומר 'אי אפשר'. ועכשיו אפשר. בואו".
הגמנסיה העברית 7, יפו, ראשון-שבת 17:00-01:00, 03-6163885

• אוכלים שותים
• און משען
• יפו
• רעמסס

לא בכל יום נפתח בבית הקפה הדרומי ביותר בתל אביב – ואוהו, איזה יופי של בית קפה. "קפה נאס" הטרי נפתח במהלך החודש האחרון בבית הבאר הקהילתי ברכאת, שברחוב עזה ביפו – בערך 10 דקות הליכה צפונית מהגבול עם חולון. מסביב נבנית בימים אלה שכונה שעדיין אין לה שם אפילו (אם כי תושבי יפו מכנים אותה "שכונת מכבי יפו", על שם המגרש הישן של הקבוצה שהיה שם), אבל מה שבטוח – עכשיו יש לתושביה העתידיים בית קפה חדש, ופשוט מהמם.

>>סוויט שרונה: בית הפנקייק של קית' סיגל ועוד 100 קינוחים מתוקים

קפה נאס (אנשים, בערבית) נפתח על ידי רמי פחל ורוברט קובטי שנולדו וגדלו ביפו, והכירו באותה הכיתה בבית הספר היסודי. עם השנים רוברט למד קונדיטוריה ואף ניהל את מסעדת רוסטיקו, בעוד שרמי עבר לחיפה ועסק בקולנוע. במפגש מקרי מלפני כמה חודשים הבינו השניים שהם חולקים חזון וחלום משותף – בית קפה שהוא מקום מפגש לאנשים, ולתרבות. הם תרו אחרי מקום, וכאשר ראו שהעירייה מחפשת להפעיל בתוך בית הבאר ברכאת בית קפה, הם ראו את הפוטנציאל של המקום המיוחד.

את נאס הם שיפצו בעצמם, ופתחו אותו עם כוונות לייצר בו מפגש אנושי ותרבותי לכל האנשים בסביבה: אחת לחודש מתחלפת במקום תערוכה של אמן מקומי, פעמיים בשבוע מקרינים על חזית הבניין סרט על סדין, כמו בימים הטובים של פעם, ואחת לתקופה יערוך בו סלון ערבית – במסגרתו פחל ידבר עם מי שרק רוצה ערבית, וילמד אותו את רזי השפה. המקום עצמו בהחלט מדבר יפואית, עם מוזיקה ערבית ייחודית ונעימה ברקע, כאשר בית הקפה – שממוקם בקומתו התחתונה של בית הבאר – משתלב עם המבנה היפואי המפואר כמו כפפה ליד, ומתאים גם לרעיון הקהילתי והחברתי שעומד בבסיס בית הבאר – להיות בית קהילה לאנשי יפו, מתוך רצון לחבר אנשים להכיר זה את זה.

״בגלל שלא היה פה לפני בית קפה, האנשים שגרים מסביב באו בהמוניהם ובהתלהבות", מספר פחל על ההתרגשות מהפתיחה של נאס, "כבר למדנו להכיר את השמות וללמוד איך כל אחד שותה את הקפה שלו. זה כיף וזה גם היה בדיוק מה שכיוונו אליו, שאנשים שלא הכירו קודם אבל גרים קרוב ישבו כאן זה לצד זה, יכירו ויתחילו לדבר. בתי הקפה התחילו כמקומות מפגש ובהם נולדו הרעיונות הכי גדולים, אני לא חושב שבהכרח יצאו מכאן מהפכות אבל אנחנו רוצים להחזיר את הקסם של המפגש האנושי".

קשה להתעלם מהעיצוב הנעים והיפה של נאס – חזית הבניין, שמתאפיין בסגנון יפואי עתיק, והכניסה למבנה מקושתת וגבוהה, ובכך משרה אווירה של מרחב – עד כדי כך שחושבים שנמצאים מול הים למרות שאתם בכלל לא קרובים אליו. מקומות הישיבה שתחת כיפת השמיים נעימים ורחבי ידיים, וגם בפנים האווירה עושה חשק לשבת שעות ארוכות ולתהות על החיים, או לעבוד בלפטופ, כי בכל זאת השנה 2025.

בתפריט יש קפה מצוין שנקלה בבית הקלייה המקומי "רות" בפתח תקווה, וממנו התאימו רמי ורוברט שני סוגי קפה – האחד בלנד יאפה, שניחן באגוזיות ושוקולדיות, והשני אתיופיה ספשלטי, שמתאפיין בטעים חמוצים והדריים יותר, אותו ממליץ רמי לשתות כאספרסו עם שלושה פלחי תפוז. למה לא בעצם. מחירי הקפה ממוצעים לעיר שהולכת ומתייקר לה (12 ש״ח לאספרסו, 14 ש״ח לאמריקנו, 15 ש״ח לקפוצ׳ינו), אבל באווירה הזו המחשבות על כסף מתפוגגות.

חוץ מזה יש כריכים טריים ומזינים דוגמת טונה, גאודה, סלט ביצים, גבינת ברי או כרוב וטחינה טבעוני (26-32 ש״ח), מאפים קלאסיים שכוללים קרואסון חמאה, שוקולד, שקדים או קינמון (9-19 ש״ח), ופרוסות עוגה דוגמת טארט שוקולד, עוגת גבינה וטארט שקדים ואוכמניות (29-38 ש״ח). בהמשך, כשיינתן האישור הבירוקרטי, רוברט יאפה במקום גם עוגות פרי יצירתו, שהרי הוא קודם כל קונדיטור. עוד בונוס ענק לתושבי יפו הוא שהמקום פתוח עד עשר בלילה (ובימי הראמדן של עכשיו, עד 11 וחצי), ומבטיחים שבהמשך יתארחו פה הופעות וערבי תרבות שונים, כך שיש ליפו למה לחכות.
נאס קפה, עזה 55. א'-ש' 8:00-22:00

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• חוזרים ליפו
• יפו
• בית הבאר

יפו ראתה ימים טובים יותר. החלק העירוני המורכב חטף מהלומה רצינית במהלך המלחמה, גם בשל הפיגוע ברכבת הקלה, והציבור נוטה להימנע מלהסתובב באזור, למרות שהעירייה משקיעה רבות בלהחזיר את הרגליים לרחובות העתיקים האלו. בחול המועד פסח הקרוב, 14-16.4, תהיה לכם סיבה מצוינת להגיע ליפו העתיקה, כי פסטיבל תיאטרונטו – החגיגה הגדולה של הצגות היחיד בישראל – ינחת ביפו.

>>לקח 25 שנה: ניק קייב מתנצל על מה שאמר על הרד הוט צ'ילי פפרז

הפסטיבל שמתקיים זו השנה ה-34 נוסד על ידי יעקב אגמון ז"ל, ומנוהל כיום על ידי רעייתו גילה אלמגור אגמון, ששומרת על הקו האמנותי של הפסטיבל, אשר כולו הצגות יחיד שמפנות את הזרקור לעבודת השחקן, לבדו, שם על הבמה, איפה שקר ומנוכר. השנה הפסטיבל יציע 7 מונודרמות חדשות, לצד 9 הצגות קצרצרות (עד 15 דקות) במסגרת מסלול ה"קצרנטו". כצפוי, גם השנה ההצגות חוסות בצל ה-7 באוקטובר, עם לא מעט תמות של מלחמה, טראומה ושכול. כך, למשל, ההצגה "עם קצת עזרה מידידיי" מאת עמוס טלשיר, תציג את דליק ווליניץ' בהצגה ששואבת השראה מסיפורו האישי, וגם "רחם (כבוד המת)" מאת ניר סופר דודק, על מאבקה של אם ששכלה את בתה החיילת בבסיס בעוטף עזה, וגם "סוסי קרוסלה" של כנרת רובינשטיין, שציג את שלמה וישינסקי כסב שאיבד את נכדו במלחמה, ולא יכול לישון בלילות – ולצידו כלב עזוב שנדבק אליו בשיטוטי העיר.

הפסטיבל מופק השנה לראשונה על ידי עמותת "קיפוד הזהב", ומתקיים בשיתוף פעולה עם החברה לפיתוח יפו העתיקה, באמצעות חברת אתרים. ההצגות יפוזרו בין תיאטרון יפו, מוזיאון יפו, תיאטרון המשולש ולראשונה גם בתומשייה – החלל היחודי להופעות של השחקן והקומיקאי תומר שרון, שם יעלו הצגות שביקרו בתיאטרונטו בשנים הקודמות, כמו למשל ההצגה "תכנית כבקשתך" של שרה פון שוורצה, המונודרמה "כל אחד והמים שלו" בהשתתפות יולי סקר, וסטנדאפ עלילתי שקרה באמת עם תומ"ש עצמו. בנוסף, במהלך הפסטיבל יחולקו חמישה פרסים בסך כולל של כ-20 אלף ש"ח ליוצרים נבחרים. אבל המרוויחים האמיתיים הם חובבי התיאטרון, שזוכים למגוון הצגות לפשוט עליהן, ולמלא מחדש את יפו.
פסטיבל תיאטרונטו, 14-16.4, ברחבי תיאטרואות יפו. פרטיםנוספים בעמוד הפסטיבל

• תיאטרון
• הצגות יחיד
• יפו

"לילה ג'אפה", למקרה ולא התמזל מזלכם להכיר, הוא מטבח יפואי שמארח אירועים פרטיים ועסקיים, סדנאות בישול ושיעורי בישול מקצועיים באזור צפון יפו – ומציע גם שירות קייטרינג שווה במיוחד. מאחורי הכל עומד הסף סמי מוקלשי, שנולד וגדל בנצרת למשפחה ערבית-נוצרית, ועמד בראש המסעדות פולמונדו בנצרת ואל קוך בחיפה (וגם היה מהשפים המובילים של מלונות ישרוטל).מוקלשי מבשל אוכל ערבי נהדר לפי מתכונים משפחתיים עתיקים עם טוויסט עכשווי, אבל למה בעצם אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי עכשיו יש לכם הזדמנות פז לאכול את האוכל הנהדר של סמי גם בבית. כלומר, לא באירוע פרטי עם קייטרינג, אלא ממש דרך וולט.

>>אחלה בחלה נחלה: 3 מקומות חדשים שנפתחו ברחוב הכי לוהט בתל אביב

"ההחלטה הגיעה מדרישה של לקוחות", מסביר מוקלשי על ההחלטה להצטרף למשלוחים. "כל הזמן שאלו אותי מתי נעשה משלוחים, וגם אם אפשר לקחת את האוכל בקופסאות הביתה. אנחנומשפצים עכשיו עוד חלל פה ביפו כדי שיהיה לנו עוד מקום לאירועים, אז אמרתי שעכשיו יש מספיק מרחב ואפשר להרים את הכפפה, ולהתחיל לעשות פה קו למשלוחים". ולמען האמת, מבט על התפריט יוצא הדופן של לילה ג'אפה גורם לנו לחשוב שזו היתה התחלה טובה, שכן אין מספיק היצע בגזרת האוכל הערבי שהוא לא חומוס במשלוחים (וד"ש ל"מנאל" האהובה).

אז מעבר לחומוס ומסבחה, תמצאו כאן מלפוף לפי הספר, גם בגרסה טבעונית (65 ש"ח ל-12 יחידות), מארז מועג'נת – מאפי בצק עגלגלים שנכנסים לטאבון וממולאים בבשר, עוף או תרד וזעתר (65 ש"ח), ועלי גפן בעבודת יד, כמובן (45 ש"ח ל-12 יחידות), וגם קובה שמית (אל דאגה, זה הסוג המטוגן) על בסיס בורגול עם בשר טלה מתובל היטב (60 ש"ח ל-4 יחידות). למי שצריך קצת עלים באוכל, יש גם סלט עשבים קצוצים עם רוטב רימונים ופיצוחים (45 ש"ח).

בגזרה המרכזית יותר, תמצאו מסחאן עוף צלוי (65 ש"ח), מנסף מנתח טלה בבישול ארוך עם אורז יסמין, שקדים ויוגורט (70 ש"ח), שישברק (איך לא) ברוטב יוגורט ונענע (60 ש"ח) וגם סינייה קבב מתובל היטב (65 ש"ח). מנה מסקרנת במיוחד היא הכנאפה בשר, שמורכבת משכבות קדאיף פריכות במילוי בשר טלה עסיסי ומתובל, עם טחינה ומעט סילאן (75 ש"ח), כדי שבאמת תרגישה כמו בקייטרינג מפואר.

זה אומר שיש גם סיכוי למסעדה בקרוב?
"לא. אני לא מאמין במסעדות, זה פשוט עסק קשה מדי בארץ ואני אומר את זה אחרי שסגרתי כבר שתיים. אבל אני כן אוהב לעשות אוכל, להיזכר במטעמים של ילדותי ואותם לשים בצלחת לאורח, לזה אין תחליף. והקונספט שיצרנו עונה על כל אלה".
עכשיו בוולט, פתוח מ-12:00 עד 22:00

• אוכלים שותים
• יפו
• אוכל ערבי
• משלוח

>> מעין נבו היא מנהלת תחום אמנות במרחב הציבורי במחלקת אמנויות, אגף התרבות והאמנויות, עיריית תל־אביב-יפו. ביום שישי הקרוב (7.3) יתקייםאירוע מיוחדשיזמה במסגרת אירועי "במלוא הדרה" של העירייה לרגל יום האישה: סיור בעקבות ציורי הקיר שיצרו אמניות בפרויקט שאותו היא אוצרת בשם "הקירות המצוירים של נווה שאנן" וסדנת קולאז', בהדרכת האמנית תמר יוגב שתתקיים במרכז הקהילתי הגר"א בשכונת נווה שאנן. רק אומרות שכדאי לכם.

>> בין קולינריה לדראג ובין הזונות לגלים // העיר של אודי שניידר
>> המבנה הכי יפה בתל אביב ופארק עצום לרוץ בו // העיר של סמג'

1. הפסל "שמועות" של ניב גפני בחוף רידינג

פסל שהוא מקום, מקום שהוא פסל. הוצב בספטמבר 2023 בעיצומו של פרויקט פיסול עירוני חסר תקדים בשם "אבץ", בניהולה של מחלקת אמנויות בעיריית תל-אביב-יפו, שבו נוספו לעיר 30 פסלים חדשים. כל זה קרה רגע לפני שהחיים של כולנו השתנו מקצה לקצה. בפעם הראשונה שביקרתי בפסל הייתי בדייט עם יין וגבינות מהמגדלור (עוד מקום אהוב, ראו מקום 2), אבל זה סיפור ארוך, אותו אני (אולי) אספר במסגרתקול קוראשמאוד מלהיב אותי לאחרונה, שמובילים מוזיאון העיר תל־אביב-יפו ומחלקת אמנויות, לאיסוף סיפורים אישיים על פסלי העיר.

2. קפה המגדלור

כמו שציינתי, במגדלור יש יין טוב וגבינות משמינות היטב, זה מקום מעולה לקפה, שקיעות ומוזיקה, והמון פעילויות קהילתיות, תרבותיות וספורטיביות שהם פשוט לא מפסיקים לארגן ולהרים שם. נכון שהוא עמוס יותר בסופ"שים, אבל תמיד אפשר למצוא מקום להיזרק על דק העץ או על הדשא מסביב ואפילו על פסל נוסף (אוהבת את כולם מה לעשות) של האמן גיא זגורסקי "אין מציל (מגאפון)" שמוצב קרוב אליו ומזמין לשהות במחיצתו. כך או כך – שקיעה במגדלור היא פרייסלס.

3. ספורטק צפון

המקום הזה מתחבר לי לימי הנעורים המגניבים שלי, כשהחבורה שלנו נהגה לשהות שעות על גבי שעות במתחם הסקייטרים של רובי (נוסטלגיה), ברחבת הגלגיליות ובטרמפולינות. בימים ההם (לא משנה שנים), בילוי בחוץ שעות על גבי שעות היה דבר שבשגרה. היינו ילדי חוץ, נשמנו את אוויר פארק הירקון, וטבע עירוני היה התרבות והדת שלנו. כיום אני עדיין מגיעה אליו עם הבן שלי והוא תמיד מרגיש לי כמו הבית מחוץ לבית.

4. פארק מדרון יפו

כמו שהבן שלי נוהג לומר לי מהרגע שלמד לדבר והסתובבתי איתו ברחבי העיר: "אמא תראי פסל, את אוהבת, צלמי צלמי!", אז זה כבר המקום השלישי האהוב עליי בעיר שבו יש, נחשו מה, פסלים. וגם הם הוצבו במסגרת הפרויקט העירוני "אבץ". אבל לא רק בגלל הפסלים שיש בפארק אני אוהבת אותו כל כך. הפארק גדול ורחב, יושב ממש על הים ויש בו תחושה נעימה של שפיות. יש בו שילוב של טבעיות ובתוליות יחד עם פונקציונאליות, הוא סמוך לנמל יפו שתמיד יש שם משהו מעניין לראות וגם לנשנש – והכי חשוב בימינו, חניון ענק שתמיד יש בו מקום.

5. חומוס אבו חסן

אהבת חיי השלישית היא חומוס (הראשונה היא גל הבן שלי והשנייה היא האמנות), וליתר דיוק המסבחה של אבו חסן על כל סניפיו. אין סיור שטח ביפו שלא מסתיים שם, בכל שעה של היום ובכל יום בשבוע.
הדולפין 1/שבטי ישראל 14/ שבטי ישראל 17

מקום לא אהוב בעיר:

אין דבר כזה. יש מקום שלא אהבתי אבל למדתי לאהוב. אם הייתם שואלים אותי את השאלה הזו לפני 5 שנים הייתי עונה נווה שאנן, ובאמת שלא צריך להרחיב. מאז שהתחלנו את פרויקט "הקירות המצוירים של נווה שאנן" בתקופת הקורונה למדתי לאהוב אותה. גיליתי צדדים יפים בה, שכוללים כמובן את 30 ציורי הקיר שיזמנו והוצאנו לפועל בשכונה, את גלריית בית המשאבות, את המרכז הקהילתי הגר"א, אבל גם את המאמצים שמחלקות העירייה השונות משקיעות כדי לשפר את מצבה. זה מאוד סיזיפי וקשה, אבל יש עשייה ויש תקווה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש דברים שנחקקים בזיכרון לעשרות שנים ואחד מהם זה מופע המחול "אנאפאזה". צפיתי בו כנערה מתבגרת וצפיתי בו בחידוש שעלה לאחרונה. חוויה מכוננת וחזקה בכל אחת מהפעמים, ותזכורת לכוחה של התרבות לרומם את הרוח והנפש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאורך כל תקופת המלחמה אנחנו עוטים עלינו סמלים ומביעים דרכם את דעותינו ועמדותינו. לרוב זו סיכת החטופים הצהובה שמוכרת לכולנו. אני גיליתי שמה שנותן לי כוח ועידוד זה ללבוש את עמדותיי, תחושותיי, ואהבותיי. ולכן קניתי חולצה במסגרת "עוטף", פרויקט שמקדמת מסעדת האחים לתמיכה ביישובי העוטף, יחד עם המותג "קון". אני בחרתי בחולצת בורדו של קיבוץ בארי, עם טיפוגרפיה נוסטלגית ודימוי גרפי של עץ, בית ומגדל מים. כשאני לובשת את החולצה הזו אני מרגישה הזדהות החוצה וחיזוק פנימה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ימי המלחמה שלא נגמרת הם תקופה קשה גם לעסקים מכל הסוגים. בתחום התרבות והאמנות זה עוד יותר קשה כי אלה תחומים שנתפסים כמותרות. אסופה היא חנות שנותנת במה לעיצוב ישראלי ולאחרונה כמו כולם גם הם נקלעו לקשיים כלכליים.הם השיקו קמפייןהדסטארט מוצלחשעדיין פתוח להשתתפות למי שמעוניין.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מרימה לכל האימהות התל אביביות באשר הן, אלה שנלחמות ביוקר המחייה, אלה שמגדלות את ילדיהן בדאגה, אלה שמתנדבות ועוזרות ונותנות מעצמן, אלה שהפכו לתל אביביות כאשר פונו מהצפון והדרום, אלה שחולמות על עתיד טוב לילדיהן, קטנים כגדולים.

מה יהיה?
חייב שיהיה טוב.

• העיר שלי
• עיריית תל אביב
• פסלים בתל אביב
• יפו
• אבו חסן
• גני יהושע
• פארק רידינג
• אמנות
• נווה שאנן