אין מה להגיד, כולם נורא משתדלים ומתאמצים ליהנות מהחיים, אבל זה לא פשוט בתנאים הקיימים. מספר הדברים הכיפיים שמתרחשים בעיר בכל רגע נתון, שעמד לפני ההפיכה המשטרית והמלחמה שבעקבותיה על כ-15 בדקה, צנח באופן דרמטי וקשה כיום למצוא אפילו דבר כיפי אחד ביום. אבל גם לפיחות הקיצוני ברמת הכיף בתל אביב יש גבול, והגיע הזמן לעצור את המגמה.

>> העיר שנמסה בגשם: 10 הדברים הכי מעצבנים בתל אביב בחורף
>> גילה וננסי באות לגילה וננסי: כל הפרטים על הילולת גילה גולדשטיין

ביום שישי הבא (19.12) יתקיים בפעם השנייה טורניר גביע השפל בנמל יפו, טורניר קט-רגל מופרע ומבדח בהשתתפות שמונה קבוצות תל אביביות לוהטות המחולקות לפי קטגוריות – מוזיקאים, שפים, סטנדאפיסטים, כוכבי ילדים, כדורסלני עבר – ומתמודדות זו נגד זו על הגביע הנכסף. מדובר כמובן ביוזמה המבריקה של אנשי "כדורגל שפל", החוגגים כבר יותר מעשור את תרבות הכדורגל המקומית ומפיצים לכל עבר שמחת חיים וחולצות וינטג'.

בשיתוף נמל יפו ועיריית תל אביב-יפו, ובחסותן של מקדונלד'ס ואדידס, "גביע השפל" הופך לאירוע מאז'ורי שמביא אל בית המכולות היפה והאלגנטי קצת פראות של טריבונות, כשלכבוד הטורניר נבנה מגרש ייחודי המאפשר חווית צפייה במגרש משלוש הקומות של המבנה.

בטורניר יתארחו ויאבקו קבוצות כמו כוכבי כאן חינוכית (אמיר בנאי, נעה ריינהולד, ליר עיסא, נגה מנצור, עדן קטורזה ועוד), קבוצת המוזיקאים (פלד, סוויסה, דימה אקסאר, בר צברי, כפיר עטיה ועוד), כדורסלני עבר (פפי תורג׳מן, עידו קוז׳יקרו, השפית והכדורסלנית מיכל אפשטיין, יניב גרין, ועוד), השפים (בנצי ארבל, אורן אסידו, גיא אריש, איציק רוחם ועוד), הסטנדאפיסטים (עידו קציר, נועם אונגר, קובי בלולו, יובל ויינר ועוד) והפודקאסטרים (אורי לוי, שיר ראובן, אביה פרחי, אור בוטבול, עמרי כהן, אלעד יצחקיאן ודור סער-מן ועוד). בנוסף יתחרו קבוצות כדורגל שפל וחברים וקבוצת עובדי נמל יפו (אנחנו שמים עליהם את הז'יטונים שלנו).

במקביל ולאורך היום יתקיים במתחם הפנינג כדורגל לציבור הרחב שכולל פעילויות לילדים, עמדות משחק ועמדות גיימינג, תערוכה מיוחדת של אדידס ישראל שמציגה את דגמי חולצות המונדיאל האייקונים מכל הזמנים וכמובן ה"שפל שופ", חנות חולצות הכדורגל המופרסמת של כדורגל שפל, עם יותר מ-1,500 חולצות כדורגל מכל העולם ומהדורות מוגבלות.במתחם יתפרשו גם דוכני מזון ושתיה, כולל עמדת הזמנה מהירה של מקדונלד'ס, וכמובן בירות ופיצוחים לצפייה במשחקים. יאללה הפועל.
>> גביע השפל, שישי 19.12 החל מ-10:00 בבוקר, נמל יפו

• הבועה
• ❤ תל אביב
• כדורגל
• כדורגל שפל
• נמל יפו

כבר יותר משנה שמדברים עליה, והיא סוף סוף עלה לאוויר: הסדרה הדוקומנטרית שליוותה את ערן זהבי במה שכנראה היו השנים האחרונות בקריירת הכדורגל שלו, עלתה ב-yes דוקו אחרי תקופה ארוכה של באזז סבבי המצלמות שמלוות את זהבי סביב הקאמבק שלו למכבי תל אביב והזכייה בשתי אליפויות.ארבעה פרקים יש בסדרה הזו, שבוימה על ידי טליה ענבר, שהקרדיטים הקודמים שלה מגיעים מלהיטי ריאליטי ריאליטי כמו "האח הגדול" ו"חתונה ממבט ראשון". זאת הסדרה הדוקומנטרית הגדולה הראשונה שהיא יוצרת. חתיכת דרך להתחיל.

הסיפור של ערן זהבי בכדורגל הישראלי הוא סיפור גדול מהחיים: כזה שהכיל בתוכו מעבר דרמטי מהפועל למכבי ת"א, שערים בלתי נשכחים, פרישה וחזרה לנבחרת ישראל, הרפתקה סינית רוויית כסף, ובתוך כל זה דמות כריזמטית במיוחד. דווקא בתקופה שבה מעמד הכוכב בכדורגל הישראלי דעך (וגם בחברה הישראלית), זהבי זרח ככוכב אמיתי. כזה שיודע שהוא כוכב.לא מעט פעמים, גם כאן, דובר על היחס המתעתע של החברה הישראלית לכוכבים. אנחנו מאוד נמשכים אליהם באופן טבעי,אבל החברה הישראלית לא אוהבת את הכוכבים שלה נוצצים יותר מדי. יש בנו משהו שנרתע מאנשים עם אגו גדול, אפופי ביטחון עצמי, כאלה שמשוכנעים שהם הכי גדולים. בצביקה פיק זלזלנו, את נועה קירל גימדנו, על עומר אדם תמיד נסתכל בעין עקומה. וגם ערן זהבי, כפי שהוא אמר על עצמו, היה "הכי לא קונצנזוס".

החברה הישראלית מעדיפה את הכוכבים שלה, במונחי הבשר, "מדיום רייר". ההצלחה תמיד צריכה ליפול על הכוכבים שלנו בטעות, בפוקס, בעזרת הקב"ה או המזל (תלוי מאיזה תפוצה אתם), יום אחד נחתה עלינו הכוכבות משום מקום. בסך הכל התמזל מזלך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון.לא סתם החברה הישראלית אוהבת ומתרפקת על אריק איינשטיין ז"ל – גדול הזמרים שלנו, אבל גם מישהו שברח מכוכבות ומאהבת הקהל כמו מאש. שכל מחמאה כלפיו תמיד התקבלה בהצטנעות, מי שכתב על המצבה שלו שהוא "מצמצם את עצמו לכדי נקודה אלמונית". משפט שקשה לדמיין את אלטון ג'ון או פרינס אומרים על עצמם.

>> הטלוויזיה זורחת: דירוג 20 הסדרות הכי טובות שאפשר לראות עכשיו
>> שנזוז לג'רוז? 7 סרטים שכבר ראינו בפסטיבל הקולנוע וכדאי גם לכם

זהבי הפוך מכל האתוס הזה. הסיפור שלו, כמו שמתבטא בדוקו, הוא סיפור של אדם שידע שיצליח – והתמקד במטרה הזאת. בהצלחה האישית שלו, ברצון להיות מספר אחד. גם בתוך עולם הכדורגל, השאיפה הזאת להיות הגדול מכולם לא תמיד מתקבלת באהבה. הבחירה שלו ללכת לליגה הסינית ולהרוויח כסף (בחירה שתעמוד במוקד הפרק השלישי) התקבלה בבוז. היא הלכה בניגוד לאתוס הכדורגלני שבו צריך "ללכת עם הלב" או לפחות לנסות את אירופה, ולאו דווקא לבחור בשיקול הכלכלי. אבל זהבי, כאמור, הוא זן שונה בכדורגל שלנו. וזה מתבטא גם בסדרה.

"זהבי" הולכת במידה רבה בעקבות האבטיפוס של סדרת הדוקו הספורטיבית – "הריקוד האחרון". אין קריינות בסדרה (למעט שידורים של רגעי ספורט), יש אוסף של עדויות מצד כל הגורמים המעורבים (במקרה שלנו – מאלי גוטמן ואיתי שכטר, שהיו איתו בהפועל ת"א, ועד ג'ורדי קרויף שהביא אותו למכבי ת"א), קטעי ארכיון משולבים ובעיקר את הכוכב עצמו, על הספה, מדבר ישירות למצלמה. וזה אולי המוטיב מספר אחת של הדוקו-סלב המודרני – מושא הדוקו במרכז והוא זה ששולט ביצירה.

פעם, סדרה או סרט דוקומנטרי היו יצירה ברורה: העיתונאי או המתעד מגיעים כדי לצלם מהעיניים שלהם. "בית שאן סרט מלחמה", אם להישאר בעולם הדוקו הספורטיבי, הוא כזה – דורון צברי ורינו צרור נסעו לבית שאן וצילמו את מה שראו. היום, גם בהשפעת ההצלחה הפנומנלית של "הריקוד האחרון", זה לא אותו הדוקו ובחלק עצום מסדרות הדוקו מספר הסיפור הוא לא המתעד האובייקטיבי, אלא מושא הדוקו עצמו.זה לא נשאר רק בעולמות הספורט כמובן. גם הדוקו על מייגן מרקל והנסיך הארי היה הפקה שלהם עצמם וגם הסרט התיעודי על טיילור סוויפט. מה שמחמיא נכנס לעלילה – ומה שפחות בחוץ. זה הדיל שהם חותמים עם הגורם המשדר והמפיץ: אנחנו ניתן לכם גישה לחיינו ואתם תלכו במסלול שאנחנו טווים לכם. בסופו של דבר זו החלטה לגיטימית, אבל חשוב להבין שזה מה שאנחנו רואים.

לזהבי יש סיפור לספר – ואין מספר סיפורים טוב ממנו בספורט הישראלי. הדיבור שלו רהוט, הוא יודע בדיוק מה להגיד, וכל מי שעקב אחריו בעולם הכדורגל מכיר את היכולת המושלמת לייצר "סינק" – משפט שיזכרו לנצח או לפחות עד הסערה הבאה. בסופו של דבר, גם אם הוא לא חתום על היצירה, ברור שזהבי הוא הבוס שלה. כל מה שמופיע על המסך משרת את הנראטיב שלו – ואת זה הצופה צריך לקבל כעסקת חבילה.

מה שטוב ב"זהבי" הוא חוסר היומרה שלה. אין כאן ניסיון להגיד משהו גדול יותר על החברה הישראלית או על הכדורגל הישראלי – זה סיפור ספציפי, של אדם אחד וקריירת כדורגל (כמעט ואין חיים אישיים) גדולה מהחיים. במובן הזה, הוא מזכירה מאוד את "בקהאם" – היצירה שתיעדה את הקריירה של כוכב הכדורגל האנגלי (אולי מינוס הסצנות החמודות עם ויקטוריה/שי, שפתחו כל פרק). יש כאן סיפור מספיק גדול, ומחליטים להתמקד בו ופחות במסביב.זהיחליש אותה בקרב הקהל הרחב – אם אתם לא אוהבים כדורגל יהיה לכם קשה להסתדר עם הסדרה הזו. אבל עבור שוחרי כדורגל ואנשים שזהו כל עולמם, גם אם אין בה יותר מדי חדש, היא עובדת מצוין. היא דוקו כדורגל שיודע שהוא כזה, ומספר את הסיפור בצורה מעניינת ומרגשת.

ערן זהבי יודע בדיוק מה הוא עושה. בשבועות האחרונים, הוא שוב מכניס את כל קהילת הכדורגל לסחרור בשאלה הגדולה: מה יהיה הצעד הבא? ימשיך לשחק עוד עונה או שיפרוש? מכבי או בית"ר? ישראל או חו"ל? ובתוך כל זה, יוצאת הסדרה הזאת וממשיכה להאדיר אותו כספורטאי וכאדם. זהבי תמיד ידע לתת שואו כמו שצריך – בין אם ברגעים על המגרש ובין אם ברגעים צדדיים (זריקת סרט הקפטן בנבחרת, למשל). הסדרה הדוקומנטרית היא הרגע שבו השואו שלו הופך גם ליצירה טלוויזיונית. וכצפוי, כולנו יושבים לצפות בו.
>> "זהבי", עונה אחת 4 פרקים, עכשיו ב-yes דוקו

• ביקורת טלוויזיה
• yes
• דוקומנטרי
• כדורגל

הייפ כזה מוצלח לא ראינו לסדרה ישראלית כבר הרבה זמן: "חוליגנים" של כאן 11 עולה הערב לשידור (אחרי החדשות), אבל עוד לפני שהפרומו הראשון עלה, היא כבר מושכת אש ותשומת לב כאחד. זה התחיל לפני כשבועיים, אזפורסם כי דרמת המתח החברתית– איזו אחלה הגדרה – נמכרה לשידור בערוצים CANAL+ (צרפת) וערוצי השידור הציבורי ARD ו-SWR (גרמניה), עוד לפני שעלתה לארץ, ותשודר באירופה לאחר השידור הישראלי תחת השם "Hooligans", וכבר עוררה את סקרנותנו, אבל את הפרומו הבאמת מעניין הסדרה קיבלה כמעט מבלי לנסות. כמעט.

>>תבכה אם אתה גבר: איך טונה חותר תחת הגבריות הישראלית?

ביום חמישי האחרון פורסם שקבוצת בית"ר ירושלים שלחה מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים לתאגיד, בטענה שהסדרה משתמשת בסמליה, ופוגעת במוניטין הקבוצה. הסיבה לכך היא שדי ברור לאיזה "קבוצת כדורגל ירושלמית" מתייחסת הסדרה, ולאיזה קבוצת שנאה ששמה קשור למשפחה הסדרה מרפררת. אנחנו, כמובן, נגד תביעות שכאלו – כי החופש היצירתי שהטלוויזיה מאפשרת מהותי ליצירה – אבל קשה שלא לראות את הדמיון בין קבוצת "בני ירושלים", עם המדים הצהובים וקעקועים של המנורה וחבורת ילדי חוץ שמוציאים את האלימות שלהם במגרשים, לתופעת לה פאמיליה הארורה.

"חוליגנים", אם כן, מגוללת את סיפורו של מני אזולאי (בן סולטן, "עלומים" ו"ילד רע"), שמוצא את עצמו תקוע בין ארגון אוהדי הכדורגל הקיצוני של קבוצת בני ירושלים למשטרה, שמנסה להפעיל אותו כשתול שלה בארגון האוהדים דרך נסרין. סליחה, דרך שוטרת שמגולמת ע"י נסרין. להפתעתו, דווקא בסיטואציה הזאת הוא מוצא את תחושת השייכות שחיפש, בתוך העולם המסעיר והלאומני של קבוצת השנאה שמתעלקת על הכדורגל הישראלי. הסדרה נוצרה על על ידי לי גילת, יובל ברונשטיין, יזהר הרלב ואסתר נמדר-תמאם, וכנראה תעצבן את אנשי לה פאמיליה מספיק כדי לשרוף משהו. מצד שני, גם משב רוח עושה זאת לא רע.
"חוליגנים", הערב (9.6) בכאן 11, אחרי החדשות

• מה רואים הלילה
• כאן 11
• מתח
• בית"ר ירושלים
• כדורגל
• המסך

מבין כל האהבות הגדולות של חיי, אין אחת מוזרה יותר מאשר כדורגל. שום דבר בהיסטוריה שלי, או במעמד החברתי שלי, לא היה אמור להוביל אותי לשם. הייתי ילד שחלם לכתוב, אולי להיות "מנחה בטלוויזיה", ובכל מקרה התעניין בהרבה תחומים – רק לא במשחק היפה. בילדות שלי הכדורגל היה שייך לחזקים של הכיתה. בשיעורי ספורט, כשכולם שיחקו, אני הייתי זה שיושב בצד.

>>"ספר הדקדוק הפנימי": רק בגיל המתאים הבנתי איך לאהוב ספרים

אבל אז בא הקראש הבלתי צפוי ששינה את חיי, והאסימון שגרם להתאהבות הזאת להתפתח הוא ההבנה שכדורגל יכול להיות הרבה דברים. הוא יכול להיות ספורט לחזקים, אבל הוא גם יכול גם לשאת עליו מטענים – תרבותיים, חברתיים, פוליטיים – והוא משל נהדר על החיים, על הצלחה וכישלון, על אמונה. המשחק הלכאורה פשוט הזה, שמלגלגיו אוהבים לדבר על "11 החוליגנים", הוא בסוף החיים עצמם.

וכזה בדיוק "ההולנדי של עכו" – ספר על כדורגל, אבל גם על כל מה שמסביב לו. הספר, שיצא בשנת 2004 בהוצאת "גלורי", הוא אוסף של סיפורים קצרים על המשחק היפה שערך אחד מגיבורי הילדות שלי, אדם בשם אבי מלר, שהיה הסמל למהפך הזה (ולימים, גם זכיתי לעבוד איתו ומולו). מלר הופיע על המסך בילדותי, ומשך אותי אל הכדורגל הטוב והטהור – תכלס, זה של ליגת האלופות.

ובספר קובצו יחדיו כמה מהיוצרים הכי גדולים שאני מכיר – ארי פולמן, אבידע לבני, אורי אורבך ז"ל, שרה אנג'ל, רן שריג, רוני סומק, אבי שילון. לא כולם היו מזוהים עם המשחק בילדות שלי, אבל כולם ידעו לספר עליו מזוויות שונות. וזה העיקר שם; הכדורגל מופיע בכל הסיפורים, אבל העיקר שם הוא על הקשר בינו לבין החיים. קשר, שהפך בהמשך חיי, לבל יינתק.

אני זוכר את עצמי בשנות ההתפתחות של אהבת הכדורגל שלי מתאהב בטקסטים. עובר בדמיון בין עולמות – מארגנטינה של "מונומנטל" לפולין של "הפועל בירקנאו", מחיפה האייטיזית של "לג'רבי חוקים משלו" ועד המשחק ההוא ברמת גן ב"טעות של שוער". בכל אחד מהסיפורים האלה היה לב, ובעיקר, היה את המשחק ברקע. המשחק שכולו רגש, משחק החיים.

והיופי ב"הולנדי של עכו", כמו ב"טד לאסו", הוא שהוא רב שכבתי – הוא יהיה מעולה לאנשים שהכדורגל שזורם בדמם, אבל הוא ירגש גם את מי שלא. גם מי שסתם יחפש למצוא את הסיפור על אהבה נכזבת, על ההחמצות של החיים, על הילדות שהלכה לאיבוד, על שחיתות – הכל נמצא שם. בין הדפים. דרך "ההולנדי של עכו", אתה מבין שההפרדה הזאת שעשינו – בין הכדורגל לבין החיים, היא מלאכותית. כדורג בסוף הוא החיים עצמם – ולתוכו אפשר לנקז את כל חוויות החיים וקשת הרגשות האפשריים. ולכן הוא כל כך מומלץ ורלוונטי גם 21 שנים אחרי שיצא לאוויר העולם.

• שבוע הספר
• ספרות
• ספרים
• ספורט
• כדורגל

אגף הסדרות של תאגיד השידור הישראלי הוא בערך הגוף הציבורי המתפקד האחרון במדינה, וגם כשעתידו עומד בסימן שאלה אל מול כדור ההרס של קרעי, הסדרות של כאן 11 מצליחות עדיין להביא הישגים טלוויזיונים מרשימים. בדרך כלל גם היינו מוסיפים שהם יביאו לנו כבוד בעולם, אבל בכנות – בהתחשב בסדרה שהצליחו למכור לגרמנים והצרפתים, לא בטוח שהכבוד לישראל יעלה.

>>סקר טיים אאוט עולמי קבע: פריז היא העיר הטובה בעולם לתרבות ב-2025

הסדרה המדוברת היא "חוליגנים", שנוצרה על ידי לי גילת, יובל ברונשטיין, יזהר הרלב ואסתר נמדר-תמאם בהפקת ארצה הפקות וסרטי יונייטד קינג – דרמת מתח חברתית שצפויה לעלות בכאן11 רק ב-9.6, אך כבר עכשיו נמכרה לערוצים CANAL+ (צרפת) וערוצי השידור הציבורי ARD ו-SWR (גרמניה), עוד לפני שעלתה לארץ, ותשודר באירופה לאחר השידור הישראלי תחת השם "Hooligans". ובתור ישראלים, לא צריך מבט שני על התמונות ששוחררו כדי להבין איך הסדרה הזו יכולה לשכנע את אירופה שאנחנו אפילו יותר איומים, כאילו שהיה חסר סיבות.

הסדרה מגוללת את סיפורו של מני אזולאי (בן סולטן, "עלומים" ו"ילד רע"), שמוצא את עצמו תקוע בין ארגון אוהדי הכדורגל הקיצוני של קבוצת בני ירושלים (רוצים לנחש את מי זה מזכיר לנו?) למשטרה, שמנסה להפעיל אותו כשתול שלה בארגון האוהדים. להפתעתו, דווקא בסיטואציה הזאת הוא מוצא את תחושת השייכות שחיפש, בתוך העולם המסעיר והלאומני של בית".. סליחה, בני ירושלים. אם זה לא ישכנע את האירופאים להטיל עלינו סנקציות, אנחנו לא יודעים מה עוד צריך.
"חוליגנים" תשודר בימי שני החל מה-9.6 בכאן 11

• המסך
• כאן 11
• סדרות ישראליות
• כדורגל
• בית"ר ירושלים