החוף הנפרד של תל אביב היה במשך שנים כמעט איזוטריה מקומית, מובלעה ביזארית של דת דכאנית על חופה של העיר החופשית. כולם חיו איתו פחות או יותר בשלום, ובשנים האחרונות גם חילוניות שביקשו להימלט מהטרדות גבריות בחוף השתמשו בו לא מעט. עכשיו הוא עומד להפוך למוקד חדש של קרבות בין חילוניים ודתיים בתל אביב: על פי תוכנית של משרד הפנים, יבוטל החוף הנפרד במיקומו הנוכחי ובמקומו יוקם חוף מוכרז חדש, כפול בגודלו, בחוף הצוק הצפוני שבין תל אביב להרצליה. חדשות טובות? לא כולם חושבים כך.

>> חם במתחם: 7 מתחמי התרבות והבילוי הכי טובים בתל אביב
>> כל הזנים הנדירים: 50 שנות גאווה ישראלית וקורין אלאל אחת

על פי הדיווחים בתקשורת, מדובר ביוזמה של ש"ס עליה חתמו בשמחה ראש עיריית ת"א-יפו רון חולדאי וראש עיריית הרצליה יריב פישר, שניים מראשי הערים הליברליים ביותר בישראל. התוכנית כולל את ביטול ההפרדה המגדרית בחוף שרתון, הסרת החומה המקיפה אותו ופתיחתו לציבור באופן שיאפשר רצף חופי עד יפו. גם החוף המופרד שמפעילה עיריית הרצליה בסמוך למרינה שלה יבוטל. במקומם ייפתח חוף מוכרז חדש בהפרדה מלאה חמישה ימים בשבוע, שישתרע על פני חוף הצוק הצפוני וצפונה ממנו.

בעירייה שלחו אל החזית את סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החופים ציפי ברנד, שהסבירה בפוסט בפייסבוק ש"כולנו מרוויחים. גם הציבור החילוני וגם הציבור הדתי. גאה להוביל את היוזמה של הזזת החוף הנפרד ויצירת חוף חדש ונוסף בעיר צפונית לחוף צוק צפון הקיים. ולשאלות שעולות: כן, תתאפשר הליכה/ ריצה/ רכיבה חופשית עד הרצליה. לא תסגר הדרך. וגם: בסופי שבוע, עיקר העומס של המתרחצים, החוף הזה יהיה פתוח לכולם. תוכנית 3700 לבניה חדשה בצפון העיר מאפשרת הקמתם של שני חופים נוספים. ונרוויח את הורדת החומה, גדר ההפרדה בין מציצים להילטון".

ההתנגדויות הגיעו מהר מאוד. ראובן לדיאנסקי, המשנה לראש העיר ויו"ר סיעת חילונים ירוקים, תקף את התוכנית וטען כי מדובר ב"קטסטרופה ופגיעה קשה במאות אלפי תושבי עבר הירקון, שחלקם גם בחרו ובוחרים לרכוש את בתיהם בסמוך לחוף הים על מנת לפקוד אותו ולא רק לראותו מרחוק. לא מן הנמנע שנפנה לערכאות משפטיות בנושא".

לדיאנסקי הרחיב ואמר ש"בשכונות עבר הירקון מתגוררים כ-150 אלף תושבים. בשנים הקרובות, במסגרת תוכניות ההתחדשות העירונית באותן שכונות, יגיע מספר תושבי האיזור עד שנת 2035 לכ-300 אלף איש – כמעט מחצית מכלל תושבי תל אביב! גם היום חופי הצוק הדרומי והצפוני צרים מלהכיל. הם עמוסים גם באמצע השבוע וניכרת בהם צפיפות רבה. רצועת החול צרה למדי ולא מאפשרת מרחב סביר למתרחצים. הזוי שלרשותם של מאות אלפי תל אביבים תושבי עבר הירקון יעמדו בקושי 2.5 חופים צפופים וצרים (חוף תל ברוך, הצוק הדרומי והצפוני). כל מי שנותן יד ליוזמת החרדים להקים חוף מופרד לדתיים, שסביבו תיבנה חומה, מעניק להם פרס על חשבון הציבור החופשי שמשלם מסים ומשרת בצה"ל. את הרעיון האווילי הזה צריך לגנוז על אף הפיתוי לשחרר את החוף המופרד במרכז העיר".

אל ההתנגדות הפנימית בעירייההצטרפה בימים האחרונים גם עצומת תושבים, עליה חתמו כבר למעלה מאלף איש ואישה. "אנו תושבות ותושבי עבר הירקון, מתנגדים נחרצות ליוזמת משרד הפנים בגיבויי עיריית תל אביב יפו לפתיחת חופים דתיים מופרדים באופן קבוע לטובת הציבור החרדי או כל ציבור אחר בחלקה הצפוני של העיר תל אביב יפו. כבר היום, תושבי עבר הירקון סובלים ממחסור במקומות רחצה בשל רוחבם הצר של חוץ הצוק הדרומי והצפוני. לזה מתווספת העובדה כי בכוונת העירייה לנגוס בחלקה הדרומי של רצועת החוף הצפונית של העיר במטרה להרחיב את המעגנה המתוכננת מ300 ל-600 סירות. לציבור המתרחצים החרדי יש נכון להיום פתרון מספק בחוף המופרד שליד חוף מציצים ואין כל סיבה לפגוע בנו, תושבי עבר הירקון, אך ורק מסיבה אסתטית".

גורמים בעירייה הבהירו כי התוכנית היא בסמכותו ובאחריותו של משרד הפנים, וכי גם אם הייתה העירייה מתנגדת לתוכנית לא היה באפשרותה לעשות הרבה, בעוד שאישורה יחזיר לציבור הרחב חוף מרכזי בעיר, וכי הקמתם של שני חופים חדשים בצפון-מערב העיר המתחדש אמורה לתת מענה לצפיפות בחופי עבר הירקון. אנחנו נמשיך לעקוב.

• הבועה
• החוף הנפרד
• חוף הדתיים
• חופים בתל אביב
• כפייה דתית
• הדתה
• עיריית תל אביב

תקציר הפרקים הקודמים:
>> ביהמ"ש הכריע: לא לתפילה בהפרדה בדיזנגוף // 20.9.23
>> להוציא את הגרעינים התורניים מתל אביב // 26.9.23
>> ת"א תחת מתקפה: שבועיים של עלילות דם // 6.10.23
>> חולדאי, למה אתה לא עוצר את עמותת "ראש יהודי"? // 29.9.24

*****

1. תל אביב תחת מתקפה.זה לא חדש בכלל. מאז ימיה התמימים של המחאה החברתית נמצאת הבירה התרבותית והכלכלית של ישראל תחת אש קבועה, ואיכשהו האש מגיעה תמיד מצד ימין. עברנו אמנם מ"שותי אספרסו" ל"תומכי חמאס" והתקדמנו מ"שכחו מה זה להיות יהודים" ל"בוגדים שמאלנים תעופו לברלין", אבל זה אותו טריק פופוליסטי משומש שגרועי הדיקטטורים כבר השתמשו בו: העיר הגדולה היא הבעיה. חיים שם אנשים לא פטריוטים, לא מאמינים, שונאי עמם. אלה תמיד אותם טקסטים, רק השמות מתחלפים.

2. מה שבהחלט חדש זה שבשנים האחרונותאפשר לתזמן את לוח השנה העברי על בסיס התגברותה של האש לקראת יום כיפור. מאז 2023 מתמידים סוכני השנאה להבעיר את השטח בתל אביב בחודשיים שלפני החגים, דוחפים אצבעות בעיניו של הציבור הליברלי ומהלכים עליו אימים, ומנסים בכל כוחם ליצור פרובוקציה שתוביל לפיצוץ אלים, מה שיוכיח שהתל אביבים אנטישמיים ואולי כלל לא יהודים. ואם אין פיצוץ? אפשר פשוטלשקר ולהמציא פיצוץ ולתת לעמית סגל להפיץ, כמו שכבר קרה לפני שנתיים.

3. והנה אנחנו חודש וקצת לפני המועד, והארטילריה של השקרים כבר מעופפת מעל ראשינו ומחפשת פגיעות ישירות: אריה דרעי מפיץ את השקר המסית על "התל אביבים המשתמטים" וקלמן ליבסקינד מסלף מספרים בעקבותיו, ב"ידיעות אחרונות" בלעו כמו סאקרים את הסיפור השקרי לפיו עיריית תל אביב-יפו תסגור 130 בתי כנסת אם לא יחתמו על עקרון שוויון ללא הבדלי מין ואמונה, והרימו להנחתה של מסע הסתה רעיל ובוטה מצד חברי הקואליציה נגד תל אביב האנטישמית, ותקשורת המיינסטרים משרתת אותם בהדהודיה. זה המצב.

4. אז העירייה לא הולכת לסגור אף בית כנסת. זה שקר. תיראו מופתעים. העירייה מקדישה לבתי כנסת מאות מבני ציבור על הנדל"ן הכי יקר בארץ, ולאורך השנים חלקם התגלגלו כך שאינם משרתים אוכלוסיה מקומית ומתפללים מובאים אליהם מחוץ לעיר, חלקם נפלו בידי גרעינים תורניים מיסיונריים הפועלים בתוך שכונות חילוניות, וכל מה שהעירייה עושה זה לוודא שבחוזי חכירה חדשים תובטח קורלציה כלשהי בין אופי השכונה לאופי בית הכנסת הממוקם בה, בהתאמה לצרכי הקהילה. אלה העובדות. אבל העובדות כבר לא משנות כלום.

5. בשנה שעברה אפשר היה להיווכחשוב ששום דבר טהור לא מסתתר מאחורי הקמפיין הזה: עמותת "ראש יהודי", מהגרעינים התורניים שניסו להצית את העיר רגע לפני שבעה באוקטובר, עתרה לבית המשפט בדרישה שעיריית תל אביב-יפו תתיר לה תפילה בהפרדה מגדרית בציבור. היא זכתה בעתירה, אך כשבית המשפט פסק שהתפילה בציבור תתקיים בגן מאיר ולא בכיכר דיזנגוף, כלומר לא תפריע לאף אחד, מיהרו חברי הגרעין התורני לחגוג את ניצחונם ולבטל את האירוע באיזו אצטלה מתבכיינת. הוכח: המטרה לא הייתה "להתפלל בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי", המטרה הייתה לתקוע אצבע בעין ולהצית תבערה.

6. הבעיה היא שמול צונאמי השקרים, הסילופים והגזלייטינג המשיחי שתושבי תל אביב צריכים להתמודד איתם – לא עומד לצידם כמעט אף אחד. רק מעטים בתקשורת המיינסטרים ובמערכת הפוליטית מעזים לזקוף ראש ולצאת נגד ההפיכה המשיחית. כשהפעיל הפוליטי נאור נרקיס מותקף באלימות שבועיים ברציפות רק כי העמיד דוכן עם מידע ליוצאים בשאלה בבני ברק, אף אחד מימין לא מגנה את זה. גם לא מהמרכז. גם תקשורת המיינסטרים לא מדווחת על זה. היא גם לא מדווחת על ההתארגנות לקיים מניין מחאה אורתודוכסי בכיכר רבין ולקרוא לו "פחד יצחק". מי אמר אצבע בעין ולא קיבל?

7. רבים וטובים עדיין נדהמים מעומק הסילופיםוקצב הפייקים של אנשי תקשורת בכירים במגזר החרד"לי-משיחי, ושולפים מולם עובדות, מספרים, נתונים וכתבות ארכיון שמוכיחות אותם על טעויותיהם. בזמן שאותם אזרחים טובים עובדים שעות על הפרכת השקר ומקבלים 600 לייקים בטוויטרX, אותם אנשי תקשורת כבר עברו לשקר הבא ואיתם מאות אלפי עוקביהם. גם הריטואל הזה נמשך כבר שנים, והוא באסקלציה חד-צדדית. אין כאן דיאלוג. הקלמנים והסגלים לא בעניין של שיח ובירור העובדות. הם במלחמה. מותר לשקר למען ארץ ישראל השלמה. כשאתם מתווכחים איתם אתם מתווכחים עם אוויר. הם כבר לא שם.

8. המערכת הפוליטית-תקשורתית מהדהדתומעודדת את המתקפות על המרחב הציבורי בתל אביב ש"לא מרשים להתפלל בו", על בתי הספר החילוניים בעיר ש"אוסרים הנחת תפילין", ועל התל אביבים עצמם ש"נגד היהדות". עלילות הדם האלה משרתות את השלטון והריבוי שלהן לקראת תקופת החגים אינו מקרי. גם כאן, אם רוצים, אפשר לעלעל בהיסטוריה ולהבין מה הדבר הבא שהולך לקרות, אבל מה היה לא ברור ב"תל אביב תחת מתקפה"? יורים עליכם.

9. החימוש של תקופת החגים ויום כיפור הטהורוהשימוש בהם כנשק במלחמה נגד החילוניות הליברלית, מעיד לא רק עד כמה התרחקו המשיחיים מהיהדות וכמה אין להם אלוהים, אלא גם כמה הם נחושים להביס את האויב החילוני בביתו וכמה סבלנות יש להם. שבועיים לפני טבח שבעה באוקטובר כתבנו כאן שאם הציבור הליברלי לא ילמד להפעיל את כוחו האלקטורלי כדי לבצר את זכויותיו ולגרש את ההתנחלויות המסובסדות (סליחה, "גרעינים תורניים") מתל אביב, אנחנו עוד נתגעגע ליום הכיפורים הנורא של ספומבר 2023. לא למדנו. ובאמת, יש הרבה למה להתגעגע.

• טור דעה
• מלחמת שבעה באוקטובר
• יום כיפור
• כפייה דתית
• גרעינים תורניים בתל אביב
• עיריית תל אביב

לאחרונה קמה סערה מוצדקת מצד הורים תושבי תל אביב, בגין זכייתה של עמותת "אביב התורה" (תחת השם "צהרוני אביב"), במכרזים להפעלת 48 צהרונים בגני ילדים ממלכתיים-חילונים ברחבי העיר.

"אביב התורה" הוא בעצם גרעין תורני שמפעיל מזה מספר שנים ישיבה בשם "עטרת נחמיה" בתל אביב ומעסיק מאות עובדים. המחזור הכספי של הארגון עמד בשנת 2024, על סכום בלתי נתפס של למעלה מ-30 מיליון ש"ח. מדובר בעמותה שיעדיה המוצהרים, הם בין היתר, עידוד התיישבות משפחות צעירות בעיר תל אביב-יפו על ידי קבלה של אברכים נוספים ללימודי הישיבה, תמיכה כספית במשפחות אברכים המעוניינים ללמוד בישיבה אשר מנועים לגור בתל אביב בגלל יוקר המחיה, שילובן של המשפחות בעשייה החינוכית בעיר ועוד.

מטרותיה של עמותת "אביב התורה" ברורות, והן עומדות בניגוד מוחלט לתפיסה הממלכתית והליברלית שאמורה להנחות את עיריית תל אביב-יפו כשהיא, באמצעות חברת "יובל חינוך", מוציאה מכרז להפעלת מערך חינוכי במסגרת ממלכתית בהם מתחנכים ילדי העיר.

מה שמאפיין את הגרעינים התורניים, לפחות בפעילותם בתל אביב, הם תכונות של סבלנות, התמקדות במטרה וניסיון לחדור לתוך המערכות העירוניות והציבוריות. מדי פעם, כמו הפעם, זה מצליח להם. חדירת עמותות שהן למעשה גרעינים תורניים אל תוך מערכת החינוך הממלכתית בתל אביב-יפו היא דבר פסול שאסור לאפשר שיקרה. מדובר במדרון חלקלק שאם נרדמים בשמירה – תתרחב התופעה בצורה עוצמתית ומסוכנת. חשוב מאוד שהורים יהיו עירניים לכך וימנעו כניסת גורמים משיחיים למערכת החינוך הליברלית. אני רוצה לציין לחיוב שב-14 מהגנים בהם היתה אמורה עמותת "אביב התורה" להפעיל צהרונים, הודיעו הורים על התנגדותם לכך שהם יחנכו את ילדיהם ועיריית תל אביב-יפו נענתה לדרישתם.

>> הלילה של תל אביב לא חוזר לעצמו. אין סיבה שיחזור // טור דעה
>> רק שותפות ערבית-יהודית יכולה לעצור את המלחמה // טור דעה

אבל הדרך הנכונה למנוע את חדירתם של הגרעינים התורניים למערכת החינוך הממלכתית בתל אביב-יפו חייבת להיעשות בשלב המכרז. כל עוד התנאי המרכזי והכמעט עיקרי לקבלת מפעיל צהרון בגן ממלכתי הוא רכיב כספי – מי שבעצם מציע מחיר נמוך יותר הוא הזוכה – יהיה לאותם גופים משיחיים, שנהנים מכספי תמיכות מצד משרדי ממשלה שונים ותרומות שונות, יתרון ברור.

הפיתרון לכך הוא לשקף בתנאי הסף של המכרז את ה-DNA התל אביבי כעיר חילונית וליברלית. יש לקבוע במכרז החדש למפעילי צהרונים, שייצא בשנת 2026, רכיב איכות שיהיה משמעותי ביותר ולהוריד את הניקוד לרכיב המחיר, כך שגופים שונים שאינם מתאימים בהיבט הערכי לא יוכלו להפעיל את הצהרונים בגנים הממלכתיים.

פעילותם של הגרעינים התורניים בתל אביב-יפו היא תופעה מדאיגה. הם מקימים בעיר ישיבות ומאחזים במטרה ברורה להפיץ אידאולוגיה משיחית וקיצונית ובעצם לשנות את הציביון הליברלי של השכונות השונות והעיר. לפני מספר חודשים הגדיל המשרד למשימות לאומיות בראשות אורית סטרוק בצורה משמעותית את התמיכה הכספית בגרעינים תורניים בכלל ובתל אביב בפרט, וקבעו כי יתמכו בכ-18 גרעינים בעיר.

מי שטוען שתל אביב היא עיר חילונית עם ערכים ליברליים מוצקים – צודק. אבל מי שאומר שאין מה לדאוג לגבי העתיד – טועה ובגדול. שינוי ציביונה של עיר לא קורה באופן מיידי מהיום למחר. לאותם גופים משיחיים יש סבלנות רבה, אידאולוגיה ואמונה. הם מסמנים מטרות ומגייסים נאמנים ומשאבים במטרה לכבוש יעדים מחוללי שינוי ו"להכשיר לבבות" באמצעות חדירה למערכות החינוך והקהילה. תפקידם של הציבור החילוני, התנועות הפוליטיות ונבחרי הציבור שרואים עצמם כליברליים, הוא לא לאפשר לשום גורם לכרסם בערכים החשובים לנו: חופש, דמוקרטיה וליברליות.
>> עו"ד ראובן לדיאנסקי הוא משנה לראש העיר תל אביב-יפו וראש סיעת "חילונים ירוקים" בעיריית תל אביב-יפו

• טור דעה
• הבועה
• גרעינים תורניים בתל אביב
• כפייה דתית
• הדתה
• עיריית תל אביב

הגנן הוא שעורר את חשד השכנים. מזה שנה וחצי בית הכנסת "אוהל יצחק" ברחוב נמירובר בשכונת רמת החייל סגור. אין מניין מתפללים, ועל כן סגר הגבאי את השערים. והנה – גנן עובד במרץ בחצר בית הכנסת. תחקור זריז העלה שהוא לא שם מטעם העירייה או מטעם עמותת בית הכנסת אלא מטעם עמותת "אור לישראל", עמותה חרדית להחזרה בתשובה מפתח תקווה.

זה השלב שבו אני נכנסתי לתמונה. התושבים פנו אליי לעזרה בשאיפה שנצליח לעצור השתלטות של עמותה חיצונית על בית הכנסת. במקביל הם הציפו את המוקד העירוני 106 בפניות. בביקור במקום ראיתי את השלט "בע"ה, נשוב בהקדם עם בשורות טובות" ודו"ח עירוני על אי ניקיון החצר. ביום למחרת הם זיהו כמה ביקורים של אנשי העמותה במקום והעלנו הילוך. אחרי כמה מיילים, טלפונים ועוד ביקורים במקום, העירייה פעלה בזריזות ושלחה פקחים שנעלו את שטח בית הכנסת. עכשיו יחל הבירור עם אנשי העמותה ונבין מה בדיוק הם התכוונו לעשות עם בית הכנסת.

בית הכנסת "אוהל יצחק" שוכן בלב שכונה שמרבית תושביה חילונים. אמנם בקצה הרחוב ממוקמת אחת הישיבות הכי גדולות בעיר, ישיבת "חידושי הרי"ם" של חסידות גור, שהיא גם הישיבה השנייה של החסידות שהוקמה בארץ ישראל ושני אדמו"ריה קבורים בשטח הישיבה, אבל השכונה והרחוב חילוניים למהדרין ומקיימים יחסי שכנות טובה עם הישיבה ותלמידיה. לתושבים אין כוונה לפגוע במרקם הרחוב אבל בטח לא להפוך אותו למעוז חרדי.

המהלך הזה של השתלטות חיצונית חוזר על עצמו שוב ושוב. הגיעה העת לקצר את משך זמן ההקצאה. זה פתח לשחיתות ולהעברת נכסים עירוניים במיליונים לטובת מי שכלל אינם תושבי העיר. בטח לא לטובת הקהילה

אז איך זה בכלל קרה? הגבאי, שמתקרב לגיל גבורות, העביר לאדם אחר את הסמכות לקבל החלטות בבית הכנסת וזה מיהר להשכיר את המקום לעמותה שפועלת להחזרת נוער בתשובה. למי שלא הבין: בית הכנסת נבנה על קרקע עירונית והעמותה קיבלה הקצאה ממועצת העיר לפעול במקום. כלומר, השכרת משנה אינה חוקית בכלל ולא ברור לכיס של מי היה אמור להיכנס שכר הדירה. בטח לא לטובת העיר או התושבים. יתרה מזו, מחצית משטח המבנה בכלל שייך לספריה לטף ובמרחק של כמאה מטרים מהמקום ישנו בית ספר ממלכתי יסודי.

>> את האמת על המלחמה תשמעו מדנה אינטרנשיונל בתוכנית בישול // טור דעה
>> אל תזלזלו: בתי הקפה בתל אביב שומרים על השפיות של כולנו // טור דעה

התושבים עוד זוכרים ימים אחרים בבית הכנסת הזה. "בית הכנסת היה מרכז רוחני לשכונה במיוחד בראש השנה ויום כיפור", כתבה לי שכנה מזועזעת שהופתעה לגלות על הכמעט-שכנים החדשים. "עשרות אנשים היו בחוץ ביחד, קהילה מרשימה וחזן מרגש בקולו". אבל ההשתלטות הזו לא באה להיטיב עם התושבים או למען הקהילה שלהם אלא כדי לקבוע עוד עובדה בשטח ולקדם עוד עמותה להחזרה בתשובה ללב שכונה חילונית בעיר.

זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. הקצאות בתי הכנסת ניתנות ל-25 שנה כדי לאפשר לממן את הקהילה דרך הנצחה ו"קניית כסאות", אבל בפועל מה שקורה לא אחת הוא שפרנסי הקהילה מזדקנים וההקצאה עוברת "בירושה" לבני משפחה שלהם או לעמותות אחרות. הניסיון להוציא מבית הכנסת עמותה כזו אחרי שהתבססה במקום, יכול להיגרר לדיונים משפטיים ארוכי שנים. במקרים אחרים מגיעים אנשים חדורי מטרה, לא פעם מחוץ לעיר, משתלבים בקהילת בית הכנסת, מגיעים לעמדות השפעה בעמותה ומשנים את אופיו של בית הכנסת. זה קרה ביפו, זה קורה במרכז העיר וגם בצפונה.

יש בעיר כ-550 בתי כנסת, לרבים מהם קהילות שוקקות, חלקן של קהילות דתיות, אחרות מסורתיות. אבל המהלך הזה של השתלטות חיצונית חוזר על עצמו שוב ושוב.העליתי את הנושא במועצת העיר ואני חושבת שהגיע העת לקצר את משך זמן ההקצאה. זה פתח לשחיתות ולהעברת נכסים עירוניים במיליונים לטובת מי שכלל אינם תושבי העיר. בטח לא לטובת הקהילה.

אם יש משהו אחד שלמדנו ממה שקרה פה השבוע, הוא שעירנות ותגובה מהירה של השכנים יכולים לעשות את כל ההבדל. עכשיו מבקשים תושבי הרחוב, ובצדק, להיות שותפים בהחלטה על עתיד בית הכנסת – והאם יש בכלל צורך בבית הכנסת בשכונה חילונית קטנה שיש בה שבעה בתי כנסת נוספים.

זו לא רק עוד אפיזודה מקומית ברמת החייל, זה שיעור חשוב לכל מי שחי בעיר הזו ואכפת לו ממנה.העיר שלנו משתנה, ואיתה גם הצרכים של התושבים. נכסי ציבור צריכים לשרת את הציבור ולא להפוך לעוד כלי בידיים של מי שמנסים לשנות את אופיה של העיר ואופיה של המדינה. הגיע הזמן לבחון מחדש את מדיניות ההקצאות, לקבוע מנגנונים של פיקוח, שקיפות ושיתוף ציבור ובעיקר לקצר את משך ההקצאות, כדי שנוכל להתאים את הנכסים העירוניים לצרכים האמיתיים של התושבים.
>> הדס רגולסקי היא חברת מועצת העיר תל אביב-יפו

• טור דעה
• עיריית תל אביב
• כפייה דתית
• בתי כנסת
• הדתה
• רמת החייל

תל אביביסטים יקרים שלום רב! אני שמח ומתרגש במיוחד להציע לקוראי "טיים אאוט" את המבוא לספרי החדש –"פילוסופים נגד אלוהים"– היות שאני, בדיוק כמו "טיים אאוט", משוגע על תל אביב! ותל אביב, חשוב לזכור, היא לא רק עיר – היא רעיון – היא אפשרות קיומית ואופק רוחני מרהיב! מהי הביקורת הרווחת של הירושלמים ושותפיהם עלינו התל אביבים? שאנחנו אוהבים קפה! זוהי הטרגדיה הנוראית, בעיניהם המתוסכלות מינית, של הקיום התל אביבי – "הם אוהבים קפה"!אז קודם כול, הרשו לי להציע לכם להישאר בירושלים. לכו לכותל, ל"יד ושם" – אל תבואו!

ואומר יותר מזה – אהבתינו לקפה, לחומוס, לחוףגאולה, אחד לשני, היא לא סתם נהנתנות, היא נהנתנות מקודשת – היא עצם החיים! היא אמירת כן לחיים! אני מחייב את אהבתי לקפה בתל אביב! הציונות כולה נוצרה כדי שנהנה מהקפה שלנו בתל אביב! המחנה הפונדמנטליסטי מציע תכלית לקיום מעבר לקיום עצמו – בית המקדש, עולם הבא, תחיית המתים. אבל מה נעשה בעולם הבא? מה נעשה ליד בית המקדש? מה נעשה אחרי תחיית המתים? נשתה קפה! נאכל חומוס! נאהב אחד את השני! נשכב בפליאה מול עצם היש בחוףגאולה!

אז למה לא, חברות וחברים, למה לא לעשות היום את מה שלא יבוא במחר המדומיין הזה שלהם? מי שמציב את תכלית הקיום בעולם הבא, מוכן לסבול כל חורבן בעולם הזה. אנחנו שרואים את הערך בעצם החיים, כאן ברחובות שאנחנו כל כך אוהבים, אנחנו מוכנים להיאבק על העולם הזה! על כל הטוב שאפשרי בו! ואכן, בני ובנות העיר הנפלאה הזאת שלנו, הגיע הזמן להיאבק עם הרעיונות שלנו, עם מקורות החוכמה שלנו, עם אהבת החיים שלנו, עם התל אביביות שלנו! תל אביב היא דרך בעולם הזה! תל אביב היא תקווה!

מבוא: המטרה של הספר הזה היא חזרתך בשאלה

נשמות צדק, שלום רב!
בואו נדבר דוגרי. הספר הזה נכתב ופורסם במטרה ברורה, והמטרה הזאת היא חזרתך בשאלה. חשוב לי להיות הכי כן וישיר. אדרבה, אם הספר הזה מתיימר להציע מחשבות פילוסופיות; אם כולנו באמת נפגשים כאן, בשמחה ובששון, כדי לפתוח מרחב של אהבת החוכמה וחיפוש האמת – אז למען האמת ראוי שאגיד בפה מלא, בצורה ברורה וכבר על ההתחלה שזהו ספר עם מטרה. והמטרה מבחינתי היא במפורש שתשקלי או שתשקול מחדש את טיב המחויבות שלך לתפיסת אל מאוד מסוימת, ושתבחני או שתבחן מחדש את האופן שבו תפיסת האל הזאת מעצבת כל מיני דעות אחרות שאולי הן הרסניות, דעות שבלתי סביר לחלוטין להניח שאלוהים כלשהו באמת היה יכול לרצות שברואיו יקדמו.

אם מחויבותך לאל אינה קיימת, או שהיא שונה מאותן מחויבויות דתיות מסוכנות וחולניות שעליהן אדבר במסה הזאת, אז אולי הטיעונים השונים בה יכולים להעמיק את הבנתך בצדקת דרכך, וכולי תקווה שבעקבות העמקה זו, תדעי או תדע ביתר שאת להחזיר בשאלה את נשמות הצדק בסביבתך! כך או כך, גם אם אינך אדם מאמין, יש כאן שאלות שאני חושב שחשוב לשאול. הספר הזה, אם כך, מציע סקירה של טיעונים פילוסופיים, שלפחות בעיניי הם מרתקים ומרהיבים גם ללא קשר לתכליתו המוצהרת. אבל יש לספר הזה תכלית מוצהרת, והתכלית המוצהרת היא חזרתך בשאלה.

נדמה לי שאם לא נחזור ונחזיר בשאלה, אנו החיים בעברית, בחבל הארץ הכאוב הזה כרגע, לא נזכה להמשיך לחיות כאן עוד זמן רב. בטח לא בנחת ובנוחות שהצלחנו, איכשהו ולמרות הכול, לארגן לעצמנו כאן

תכלית. תכלית זה דבר מעניין! דבר הרבה פחות מובן מאליו ברגע שמתחילים לחשוב עליו! אני לא יודע אם לעצם היש יש תכלית, אם אנחנו והיקום קיימים למען משהו. אני נוטה לחשוב שהמונח "תכלית" לא יכול לחול על עצם היש. ואם אנו מתעקשים להשתמש בו, אז אפשר אולי רק לומר שתכלית הקיום היא הקיום. כבני תרבות שהתרגלה לחשוב שליקום יש תכלית, היעדר תכלית לעצם היש הוא דבר קשה במחשבה ראשונה. אבל במחשבה שנייה ושלישית יש משהו מרהיב בהיעדר התכלית, משהו מחיה! משהו שמפנה את כל תשומת ליבנו לעצם היש עצמו, לדבר מעורר הפליאה הזה שהוא עצם הקיום!

ברוך שפינוזה, למשל, חשב שעצם היש, שאותו כינה "אלוהים או טבע" – קיים ללא שום תכלית, בהיעדר מוחלט של כל תכלית. בהתאם לכך גאולת הנפש שהוא מציע מתמקדת ברגע, בקיום עצמו, שהוא־הוא סיבת עצמו, והוא־הוא שלמות, והוא־הוא נצח. התובנה הזאת היא־היא גאולת האדם, טען שפינוזה, ומי שחווה את הגאולה הזאת, את הנצחיות בזמניות שלנו, אינו זקוק לתכלית כדי לחוות חיי משמעות, חיי גאולה.

נדמה לי שראוי לשאוף לאותו מצב תודעה המשוחרר מכל תכלית, לאותה שותפות אוקיינית לעצם היש, שמשחררת אותנו ממחשבות על תכלית ואולי אף מפעילות תכליתית מדי. אבל הספר הזה לא משוחרר מתכלית. יש לו מטרה. המטרה של הספר היא לגרום לך לחזור בשאלה. מיד. התקווה שלי היא שתקראי או תקרא את הספר, תחשבי או תחשוב על הספר – ואז בתוך כמה שבועות, אולי כמה ימים או אפילו שעות ספורות, תחזרי או תחזור בשאלה.

כן חשוב לי להדגיש שכשאני כותב "חזרה בשאלה", אני לא בהכרח מתכוון, חס וחס, לאובדן מוחלט של כל אמונה באל, גם אם יש חזרות בשאלה שמובילות כמובן גם לזה. חזרה בשאלה, מבחינתי, היא גם מצב שבו אני ממשיך להאמין, אבל ממשיך להאמין באופן אחר. באמונה רחבה יותר. פתוחה יותר. במילים אחרות, המטרה של הספר הזה היא חזרתך בשאלה במובן מילולי מאוד של הביטוי היפה הזה: לחזור לשאול שאלות. להבין שבעצם השאלות הגדולות משכנעות הרבה יותר מהתשובות הצרות, הקטנות, הפשטניות, שחכמים בעיני עצמם מציעים לנו. שיש בשאלה קדוּשה שאולי לא יכולה להיות לשום תשובה, שיש לשאלה אין־סופיוּת שאולי לא יכולה להיות לשום תשובה. אין כאן ניסיון לשכנע אותך שאין אלוהים, אלא שהתשובות בנוגע לאלוהים עמוקות הרבה פחות מהשאלות.

שפינוזה הבין שכדי להוביל למהפכה פוליטית בחברה שבה הוא חי, צריך קודם כול לחולל בה מהפכה תאולוגית; כדי להוביל למדינה שוויונית, פתוחה ונאורה, צריך קודם כול לשנות את האופן שבו האנשים במדינה הזאת מבינים את אלוהים

יש לספר הזה גם מטרות נוספות. אני רוצה לכתוב ספר פופולרי כדי להחזיר בשאלה, אבל כמובן גם כדי לקדם את עצמי מקצועית בכל מיני אופנים, אולי אפילו להרוויח ממנו כסף, ואם לא כסף אז כבוד, ואם לא כבוד אז הזמנות להרצאות, שמהן אני מקווה לזכות בכל זאת, איך לא, לכסף ולכבוד. Caveat emptor! ייזהר הקונה! המטרות הללו מנחות מן הסתם הרבה ממה שאני – יצור אנושי, אנושי מדי שכזה – עושה, גם אם אני מנסה, ככל יכולתי, לא להקדיש את כל כולי אליהן (או לפחות להסתירן). אבל עם כל הכבוד לכסף ולכבוד, ויש הרבה כבוד, אלה אינן המטרות העיקריות של הפרויקט הזה. כשאני בוחן את הדבר, באמת ובתמים, מהלב אני אומר שהמטרה העיקרית היא חזרתך בשאלה.

זה לא רק מתוך אהבת אדם. או, ליתר דיוק, הרבה מזה נובע גם מתוך אהבת אדם כאשר האדם הזה הוא אני. כיף לי בישראל, חברות וחברים, מה לעשות – כיף לי מאוד בארץ הקודש! אשמח להמשיך לכייף כאן יחד עם כל שאר המתוקים והמתוקות! נדמה לי שאני לא לבד, שרבים מאיתנו היו שמחים להמשיך לחיות כאן בכיף שלנו! ונדמה לי שאם לא נחזור ונחזיר בשאלה, אנו החיים בעברית, בחבל הארץ הכאוב הזה כרגע, לא נזכה להמשיך לחיות כאן עוד זמן רב. בטח לא בנחת ובנוחות שהצלחנו, איכשהו ולמרות הכול, לארגן לעצמנו כאן. אם הקנאות הדתית – שמתאפיינת בהיעדר מוחלט של שאלות ושל תשאול – תמשיך לצמוח מתוכנו, היא תהרוס כל חלקה טובה במדינה הזאת, אם לא את עצם קיומה. היא גם, אגב, תהרוס כאן כל חלקה קדושה.

אוי, נשמות צדק, נשמות אור! אני מניח שלא רק אני שומע כל הזמן דאגה מסביב בנוגע לתהליכי הפונדמנטליזציה שאנו עדים להם. איך אפשר לבנות פה חיים, תוהים צעירות וצעירים חפצי חיים? בעוד שלושים שנה כולם יהיו פה קיצוניים קנאים והזויים, הכול יקרוס ויותר לא נוכל לכייף כעם חופשי בארצנו. אבל חשוב לזכור, נשמות צדק, נשמות אור: דמוגרפיה היא לא דטרמיניסטית! מה שנולד אינו מִספר אלא בן אדם! אפשר לדבר איתו, אפשר לשכנע אותו, אפשר להציע לו רעיונות ומחשבות. והחדשות הטובות הן שהרעיונות והמחשבות של הצד הנאור והספקני הרבה יותר משכנעים! רק צריך להשמיע אותם, רק צריך להתחיל לקדם אותם איפה שאנחנו רק יכולים, והם יעשו כאן ניסים ונפלאות!

מה זה הדבר הזה, אלוהים? השוהים בתשובה לא באמת חושבים על השאלה הזאת. והדבר לא היה מפריע לי לולא התברר שאחת הסכנות הממשיות להמשך קיומנו כאן נובעת מאותם האנשים שחושבים שהם מבינים את אלוהים בעודם, בעצם, מבינים מעט מאוד בכלל, ובנוגע לאלוהים בפרט

ניסים ונפלאות כמו, למשל, האפשרות, שימו לב, לשבת רגע במרפסת ולשמוע את הציפורים על העץ ואת הילדים צוהלים בעברית ברחוב! לפגוש חבר לחומוס בכרם התימנים! ללכת סתם ככה בשישי אחר הצוהריים לשבת בחוף גאולה! מדהים! איך שאני נהנה בחוף גאולה, אלוהים שבשמיים, איך! כמה שכיף לי בפינה שלי במדינת היהודים, השם ישמור! לפעמים, מרוב שכיף, אני תוהה אם זה בסדר שכל כך כיף לי כאן! מה אני אגיד לכם, תנו לי נצח של חוף גאולה! אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם חוף גאולה! אבל הוא הולך להיגמר, נשמות, ולא בגלל האל – בגלל אנשים שהפסיקו לשאול שאלות בנוגע לאל!

עלינו לחזור לשאלות, נשמות צדק מוארות אחת־אחת, וכדי לחזור לשאלות עלינו להתחיל לדבר על הפיל שבחדר, פיל הפילים, אלוהים! אלוהים אלוהים אלוהים! חייבים להתחיל לדבר על אלוהים, חברות וחברים, חייבים. בואו נשתף זה את זה במחשבותינו על אלוהים. העננה המאיימת שמעל כולנו נוצרת מאנשים שמדברים בשמו של אלוהים בלי בעצם לחשוב מהו בכלל אלוהים. ומה זה הדבר הזה, אלוהים? מה זה בכלל? זה בכלל מי? זה מה? המחזירים בתשובה, השוהים בתשובה, לא באמת חושבים על השאלות האלה. והדבר לא היה מפריע לי לולא התברר יותר ויותר שאחת הסכנות הממשיות להמשך קיומנו כאן נובעת מאותם האנשים שחושבים שהם מבינים את אלוהים בעודם, בעצם, מבינים מעט מאוד בכלל, ובנוגע לאלוהים בפרט.

וחשוב להדגיש – אלוהים הוא אף פעם לא פרט. אלוהים הוא בהכרח דבר הרבה יותר כללי. הרבה יותר גורף. וזאת עוד אי־הבנה כזאת, מסוכנת מאוד, כאילו אפשר לבודד את תפיסת האל ועמדתנו כלפיו מכל שאר התפיסות והעמדות שלנו. לספרו התכליתי ביותר קרא שפינוזה מאמר תאולוגי־מדיני. הכותרת משקפת תובנה מבריקה: אין שינוי פוליטי בלי שינוי תאולוגי. שפינוזה הבין שכדי להוביל למהפכה פוליטית בחברה שבה הוא חי, צריך קודם כול לחולל בה מהפכה תאולוגית; כדי להוביל למדינה שוויונית, פתוחה ונאורה, צריך קודם כול לשנות את האופן שבו האנשים במדינה הזאת מבינים את אלוהים.

ונדמה לי שמה שהיה תקף באמסטרדם של המאה ה־17 תקף לחלוטין גם בישראל של המאה ה־21. נדמה לי שלא יהיה כאן שינוי פוליטי משמעותי, עמוק ורדיקלי אם לא יקדים ויקדם אותו שינוי תאולוגי משמעותי, עמוק ורדיקלי. ומאחר שברור היום כי אנו נדרשים לשינויים פוליטיים דחופים מאוד כדי לקוות יום אחד למציאות אלימה פחות ושפויה יותר, כדאי עוד היום לבחון מחדש וביתר שאת את הדפוסים התאולוגיים שממשיכים להיות כל כך משמעותיים בעיצוב הפוליטיקה שלנו, ולכן גם בעיצוב חיינו כאן.

בדחיפות חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית דרושה לנו חזרה לשאלות על מה שנהפך מובן מאליו וחסר חשיבה באופן שבו אנחנו מבינים את יחסנו לאל, ובעקבות זאת למקורות, ובעקבותיהם – לעצמנו, לעמים אחרים ולעולם

קחו לדוגמה את שיח החירשים בין המחנות שמכשיל את הניסיון הישראלי להתוות דרך משותפת קדימה. המבוי הסתום הזה נובע בין השאר מכך שאנו מרבים לנהל שיחות פוליטיות שהן עקרות מלכתחילה, מפני שהשיחה שעלינו לנהל היא תאולוגית בעיקרה. נניח שאני מדבר עם חבר שלי שחי בחברון, ואני רוצה לשכנע אותו שאולי ההחלטה הזאת לא מומלצת אם נרצה להתוות לעצמנו קיום בר־קיימא יותר במזרח התיכון. אני יכול לקיים איתו דיון פוליטי, דיון מוסרי, אני יכול לנסות לשכנע אותו בטיעונים גאו־פוליטיים או ביטחוניים – אבל זה לא לב הדיון. אדרבה, אני בעצם מפספס את הדיון. הדיון הוא תאולוגי. שורש הדיון, בסיס הדיון, הוא בשאלה אם יש אל שמצפה מאתנו היהודים לחיות בחברון.

הרי מבחינת החבר שלי, המגורים שלו בחברון הם קודם כול צו אלוהי, לא צו פוליטי, לא צו ביטחוני, בטח ובטח לא צו מוסרי. זהו צו שמבוסס על הבנה מסוימת של האל. הבנה מוטעית של האל. הבנת האל שהיא היעדר מוחלט של הבנת האל. ואם אני מדבר עם חברה שחושבת שיש לפטור חרדים מגיוס כדי שכולם ישבו בכיף שלהם בישיבות ובכוללים, ואני רוצה לשכנע אותה שאולי צריך גיוס או שירות לאומי, אולי אפילו קצת עבודה ופה ושם איזה לימוד ליבה לרפואה למת, אין לי מה לדבר על צורכי הביטחון או הכלכלה של המדינה. זה שוב לא לב העניין. לב העניין שלה, ואם ארצה ואם לא גם שלי, הוא אלוהים והרצונות שלו כפי שהיא מבינה אותם. לכן כדי לדבר על שותפות אחרת עם החֶברה החרדית, אני חייב לדבר איתה על אלוהים!

בדחיפות חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית דרושה לנו חזרה לשאלות על מה שנהפך מובן מאליו וחסר חשיבה באופן שבו אנחנו מבינים את יחסנו לאל, ובעקבות זאת למקורות, ובעקבותיהם – לעצמנו, לעמים אחרים ולעולם. איבדנו את אלוהים, נשמות צדק, נשמות אור! אין אלוהים באלוהים של בעלי התשובה כרגע בארץ. המטרה של הספר הזה היא חזרתך בשאלה, כי רק החזרה לשאילת שאלות יכולה להחזיר אותנו לערכים אלוהיים באמת.

בואו איתי, חברות וחברים, בואו לשאלות! המרחב שהן פותחות לנו הוא נשגב! התודעה שאליה הן מזמנות אותנו עילאית! והעתיד שהן פותחות בפנינו הוא שפוי!
שלום, שלווה ורצון טוב!
אהבה רבה!
ג'רמי פוגל

>> הערת המערכת: ב-24.7 (זה יוצא יום חמישי בעוד שבועיים), יתקיים בבית רדיקל ערב השקה כפול בשני סבבים לספרו של פוגל ובהשתתפותו בהרצאה סוחפת כמנהגו.עוד פרטים כאן// "פילוסופים נגד אלוהים" // ג'רמי פוגל // הוצאה משותפת: רדיקל/הבה לאור //את הספר אפשר (וכדאי!) לרכוש כאן

• יוצרים כותבים
• בית רדיקל
• פילוסופיה
• אלוהים
• כפייה דתית